עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
תשובתי הצעירה
ריש נהרא רב נהוראי רבא דעמיה ומדברנא. ריש ריחנא כמהר"ר נר"ו אזכיר מראשית השנה ועד אחרית שנה:
אחדש"ו כל הימים דא תהא למיקם וקושטא קאי בברוך שככה לו מעשה ידיו ברכנו ברכת ראיות הקס"ת סופר ספרא דמארי טב כאן נמצא בענין הדייתיקי הידוע כאשר הראנו מש"ה איש האלקים מר מחותנו נר"ו מעשה ידיו טבועים ביד התלמוד ופוסקים ובמעט החזיק את המרובה אף הוא ראה ראיה אחת מרובה משתים (שנינו אנחנו פה) דקדק היטב בשטר צוואה שכבר נכנס בלשון מתנה בנינאט"י אחרים שעשתה לחברה א' ולרועה צאן קדשים שלה. וכיון שמשם יצתה להניח לאחיות שלא היו ראויות לירש כל השאר מאי איכפת לן אם נשתמשה מלשון ירושה בלחוד כיון שכבר הזכירה בתחלה לשון מתנה וקי"ל להלכתא כר"ל בהא כיון שלא הפסיקה בענין ושאחר שנתנה לאחרי' פיה פתחה בחכמ' "וכל השאר יירשו האחיו'" ואין תכ"ד גדול מזה ובכגון דא כ"ע מודו דקנו וקנו האחיות ואין ליורשים חלק ונחלה בהן אעפ"י שאין האחיות היו ראויות לירש וכל כי האי לימרו משמיה דגברא רבא כוותיה ודפ"ח ואפריין נמטייה:
והימנותא ליהוי דאנא דניאל לא הוזקקתי אז לדקדק כלל בלשון השטר מבלתי יכולת להיות מן הנמנין לדון על הדבר וכנודע למעכ"ת:
ובדרך העברה בעלמא שראיתי את אשר כתב איש רבי ורבן מחותנו נר"ו הנז' שהביא בידו החזקה סדרן של כתובים שאם לא יועיל משום דייתיקי וכו'" ונסתפק בו אני אמרתי בחפזי דלע"ד הדברים מגיעים לענינים אחרים ולא להפוך לשון ירושה ללשון מתנה כי שיערתי בעצמי דאם לזה נתכוונה יען כי נסתפקה אם תועיל צוואתה בלשון ירושה ובאה לתקן עותתה באמרה שתועיל כאילו צותה בלשון מתנה א"כ למאי הלכתא כתבא ניהלה בל' ירושה לימא מעיקרא בלישנא מעליא. א"ו דלדברים אחרים מכוונו הנוט"רין בנוסח זה על ההבדל של זו"ז. ואף אם לא יזכרו בתחלה לשון ירושה רק לשון מתנה מ"מ דרכם לכתוב שאם לא תועיל מדין טיסטאמינט"ו תועיל וכו' ואם הדבר כן כאשר רמזתי בראשונות אין לנו ראיה שאין עליה תשובה גדולה מזו שאינם מכוונים להשוות הירושה למתנה:
וראה אבי גם ראה שלא הביא האדון שי' על פרט זה מאומה רק תולה עצמו באילן גדול מהר"י הלוי ז"ל בסי' ע"ה שכבר הזכרתיו בדברותי הראשונות בכלל פוסקים האחרים שהבאתי להוכיח על פרט המנהג של בני איטליאה לצוות ע"י נוטרין שלהן ועדים שלהן ולא יצאתי אז לדקדק על פרט האחיות אם יועיל או לא יועיל מטעם אחר דלא הוה מלתא דרמיא עלי ועכשיו אני אומר דאחר הס"ר עליו אנו דנים דדברי עצמו ז"ל צריכים חזוק דמנ"ל דלישנ' "דאם לא ישוה בעד צוואה" רוצה שישוה כמו קודיצילי"או ואם לא ישוה כמו "קודיציל'יו רוצה שישוה כמו מתנה של ש"מ וכו'" הבנתו תהיה כפירושו ז"ל דה"ק דאם לא ישוה מחמת לשון הצוואה רוצה שיהיה שוה מצד לשון המתנה אין אלו אלא דברי נביאות:
ועוד דלדידיה אכתי חסר ידיעה מהו "אם לא" ישוה בעד צוואה ישוה כמו קודיצינ"יו "ואם לא ישוה כקודיציל"יו ישוה כמתנה וכו' "ומהו הלשון האמצעית בין ל' צוואה (שהוא מפרש ל' ירושה) ללשון מתנה אשר יקרא בשם קודיציני"או ובאמת אין בנוסח הנז' לא פה ולא לשון ולעולם יש לנו פה להשיב דאין הכוונה בנוסח זה אלא לענינים אחרי' וגברא דשפיר חזי כמהר"י הנוי ז"נ לא שקט' ולא נחה דעתו בזה דוקא עד שהביא סניגרון לדינו אמת ממ"ש דעוד מצינו בעובדא דיליה דאפי' בל' עצמו שכתב בל' ירוש' כתב שם ממש בנ' מתנה וכו' באופן דלע"ד אם היה בא לפנינו שטר צוואה שמניח הכל בל' ירושה למי שאינו ראוי ליורשו לא מפני שיראה וימצא כתוב בו "שאם לא ישוה עד צוואה ישוה כמו וכו' ואם וכו' ישוה כמו "מתנה של ש"מ" הייתי יודע להחליט להשוות לשון ירושה ללשון מתנה. ואם קבלה ביד מהר"י הלוי ז"ל או ביד מעכ"ת שי' שנוסח הלז לפרט זה מכוון הנני הנני לשון זירוז לשון חובה להרכין את ראשי במודים ושים שלום רב:
ואיידי דממשמשא ידאי בספרא דבי רב הלז ז"ל דרך אגב מחוינא קמי מלכא כי בלכתי לקריאת ספר מהר"י הנז' בסי' ע"ה נתגלגלו הדברים שקריתי ושניתי בסי' ע' וראיתי שם בדף קמ"ט ע"ג שכ' וז"ל וא"כ כיון דבניד"ד מ"ש שמניח לפ' כו"כ הם יורשיו אחריו והיינו אחיותיו ונכדיו שאין לו יורשים אחרים כי אם אלו א"כ לא מיקרי לשון מתנה עד דתימ' דישוה לאיד' דהוי לשון ירושה עכ"ל ודבר הרב כמה קשה לע"ד דהא בהצעת המעשה הביא ג"כ שמניח למשרתת זאפי"רא שתתן לה אשתו וכו'. ומסתמא אין בת בתה היתה יורשת אותו. וכן אמר מר "אחיותיו ונכדיו שאין לו יורשים" אחרים כי אם אלו "וכנז' והיה בדין שלשון מניח וכו' שתתן וכו' ישוה ג"כ לאחרים לפי סגנון שלו ז"ל:
ואחרי מופלג ראיתי להרדב"ז דפוס ויניציאה שנת תקמ"ב שכ' וז"ל ולענין אשר שאלת שכתוב בשטר ההוא אם לא ישוה מדין ירושה ישוה לה בדין מתנה וכל העזבון הוא מטלטלין ואין בו א' מדרכי הקנין שהמטלטלין נקנין בהו לא ידעתי מקום לשאלה זו וכי עדיף שטר העולה בערכאותיהן משטר הנעשה בדייני ישראל וכיון שלא הקנה לא קנתה וכו' עכ"ל. ולכאורה תשובה זו סותרת למאמר מר נר"ו את"ל נמי דפירוש הלשון כפירוש מכתו"ר:
אמנם האמת הוא דהרדב"ז גופיה לא מיירי אלא באתרא דליכא מנהגא אבל בדאיכא מנהג כבר מפורש יצא בסי' תקמ"ד דהכל לפי המנהג ע"ש:
ויהי מה אנן בדידן ניפוק ונכרוז בשוקא דבעובדא דילן דנפק מר שי' ודק ואשכח דקרי וכתיב בשטרא דנא בליגאט"י הראשוני' לשון מתנה בפירוש ליכא ספיקא קמן דסגי וסגי בהכי להשוות לשון ירושה של אחיות ללשון מתנה של קדמונים ותצא דינה דהאחיו' ג"כ זכו כמקבלי מתנות אחרים כאשר כתבנו מלפנים וברוך חילו וברוך טעמו דטעמא דמסתבר וטעם דגן יש בה יותר מכדי שביעה טועמי"ה חיים זכו והדא אמרה מטעמ"ת צריכה ברכה לראש מסבי"ר פנים בהלכה. וזרעו לברכה.
חיים עד העולם כאות נפש צדיק מהעולם ועד העולם ונפש דשו"ט ונרצע לעבודתו עבד עולם. מעבר לעתיד ולבינוני:
כתב הד"ט פה פירינצי יע"א בחדש אב הרחמן יה"ל שנת שובע שמחות את פניך לפ"ק:
עד כאן היו דברינו הראשונים וכאשר באו אצלי בשו"תא דינוקא סי' קנ"ד להכשיר לע"ד שטרי צוואו' הללו וכנז':
והיה לשון שמחה שמח ויגל לבי בקרבי כי אנה ה' לידי מעשי ידיהם של צדיקים. מעשי ידי אמן מעשה רב ורבנן פסק מלא וגדוש מהרב הכהן הגדול מהרי"ך נר"ו מדברנא דאומתיה נשיא וראש ר"מ ור"מ דמתא מחסיא מודונא יר"ה ששרטט וכתב לו לשמו בין פסח לעצרת של שנה שעברה תקס"ב שם ידין ידין יורה יורה למי ששאל ממנו הלכה למעשה לקיים המנהג שנהגו להכשיר שטרו' הנזכ' וחיזק הוראתו בקדוש' בראיו' חזקו' כראי מוצק. עיני ראו חותמו של כ"ג באשרתא דדייני דצורה בי דינא רבה ורביעי בקדש ריויה די רביעאה כהנא רבה מסייע כהנא סגנון אחד עולה לארבעה ראשים ראשי רבבות אלפי ישראל. ארבעה ראיתי וקול חמשה שמעתי מארבעה אלה קתנ"י אר"ש דמטו להא נמי משמיה דגברא רבה מחוו חי"דא חד בדרא דהוני הונה של תורה יחדיו תמים. פה אחד מסכימים דשטרי צוואות הללו שרירין וקיימים בלי ערעור ופקפוק כלל ועיקר שנו חכמים:
ולמען לא תחסר כל בה תורתו אמת הנז' דבר שבחובה הוא לספר ולהגיד כי יען אשר לא מצאתי בתשובתו הנזכרת שום רמז הרומז על הארש ארשו של הרב הגדול הרש"ך ז"ל ח"א ס"ס ע"ה שלכאורה הורס ומקלקל כל הבירה שבנינו וחיזקנו במסרות נטועים וכאשר ראתה עינו של משה האיש מש"ה אמת איש סמ"ח שמו זכור לטוב כאשר זכר מע' הפוסק נר"ו דבר בעטו עט מה"ר ותשובתו בצדו ע"ש. אז אמרתי לבא עם הספר למע' הרב מהרי"ך הנ"ל נר"ו למען יכנס בעל ההו"ראה בעובי ההוראה שלו ולא יעמוד מנגד לנגדנו עמוד ברזל וחומת נחשת דברי הרש"ך ז"ל דהויין דלא כחד מינן דסבירא לן דהמנהג מכריע אף כנגד המוחזק וכאשר גם לו לבב כמונו כמו שראיתי דמטי ליה בשמיה מר שניי נר"ו בשפת אמת שלו שיצא לאור מקרוב ששם בדף ק"א ע"א הגד הגיד לנו משמו דס"ל בפשיטו' דהמנהג מכריע אפי' כנגד המוחזק ושאין המוחזק מצי טעין טענת קי"ל ושהאריך כבר במקום אחר אשר על כן חליתי פניו להודיענו אם גם על הרש"ך הנז' פקח עיניו ומה השיב על דברו והקו"ל בא מן העפר עפרו' זהב בלשונו הזהב והאדרת סדרן הכתובים אשר נזכיר וז"ל:
ראיתי מה שצידד מעכ"ת בכוונת דברי מהרש"ך דאינה אלא להוכיח מהוראת המורים שלא היה אתם מנהג להתחייב אפי' בדבר שאינו קצוב אכן לא אוכל להתעלם שא"א להעמיד כוונה זו בדברי מהרש"ך דא"כ ק' ממ"נ דאם לא ידע בבירור שמנהג הסוחרים להתחייב אפי' בדבר שאינו קצוב א"כ איך ס"ד מתחלה ללמוד מההיא דסיטומתא קניא אלא צ"ל דהיה יודע בבירור שכך הוא המנהג וא"כ איך נאמר שמ"ש אח"כ ויורו המורים שיכול המוחזק לומר ק"ל כהרמב"ם הוא משום דאינו מנהג קבוע הלא זה מחלוקת במציאו' ומ"מ האמת הוא דודאי בכל דבר התלוי במחלוק' אזלינן בתר המנהג אפי' שאינו מנהג ותיקים. ושורש דבר זה נלמד ממ"ש הרמב"ן בחידושי בתרא דף קמ"ד ד"ה הא דאמרי' מקום שנהגו לחזור מחזירין וז"ל י"א וכו' וא"ד כי אמרי' מנהגא מלתא היא כגון שהתנו עליו אנשי העיר או זט"ה אבל שאר מנהגי לא מבטלינן בהו הלכה אלא הלכה רופפת והלכתא כהאי לישנא בתרא וכו' ומ"ש הלכה רופפת ר"ל דבר שיש בו מחלוקת כמו שכתבתי אצלי במקום אחר והבאתי ראיה מתשובת הרב פרח מטה אהרן ח"ב ס"ס ס"ז דגם הוא זו הלכה העלה דבכל מלתא דיש מחלוקת אזלינן בתר מנהג קבוע וא"צ מנהג ותיקין וסמוכין שלו מתשו' ריב"ש סי' שמ"ה ע"ש. וא"כ מכל זה באמת קשה על תשובת רש"ך הנ"ל וצ"ל דהמורים שהזכיר ס"ל דאין ללמוד ממ"ש האי סיטומתא קניא לענין מלתא דתליא במחלוקת הפוסקים דשאני עניני הקניות דהדבר תלוי בדעת המוכר והקונה וכיון דנהגו להקנות בכה"ג חשיב קנין מאחר דהוי מלתא דשייך בה קניה בק"ס. וכיון שנהגו סיטומתא במקום ק"ס סגי. משא"כ להקנאת דבר שאינו קצוב דדעת הרמב"ם לא שייך ביה קנין כלל אין זה תחת סוג מ"ש האי סיטומתא קניא אלא הרי זה דומה להקנות דבר שלא בא לעולם דבזה ס"ל להרב יחיאל ופוסקים אחרים דאין המנהג מועיל עיין בב"י י"ד סי' רס"ד. וברדב"ז ח"ב סי' רע"ח. וע"כ ס"ל להנך מורים דכיון דלדעת הרמב"ם לא שייך קנין בדבר שאינו קצוב אין זה דומה לכללא דהאי סיטומתא קניא זה אני אומר ליישב דעת הני מורים:
אמנם כד מעיינן בה חזינא דא"א הכי תברא בצדה דאמת דאין זה תחת סוג האי סיטומתא קניא אבל הוא תחת סוג אחר דהיינו מ"ש בירושלמי דפיאה פ' כל זית כל הלכה שהיא רופפת בב"ד ואי אתה יודע מה טיבה צא וראה מה הצבור נוהג ונהוג כך. וה"נ כיון דהדבר תלוי במחלוקת המנהג מכריע וכמ"ש הרמב"ן ז"ל וכנ"ל. ומאי דס"ד דמהרש"ך ללמוד זה מכללא דהאי סיטומתא קניא היינו משום דלא הוה ס"ל לחלק בין דבר דשייך בו קנין לדבר שאין שייך בו קנין וכמו שבאמת ס"ל להרבה פוסקים דפליגי אהר' יחיאל וכמו שהארכתי במקום אחר זהו הנלע"ד בשעת חפזון וכו' עכ"ל. וה' אלקי הצבאות. יראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:
ב מותר לספור העומר בכל לשון שמבין. (נחפה בכסף סי' ח') כ' הד"ט ועיין בשאלת יעב"ץ ס"ס קל"ט דדעתו ג"כ דאף שאינו מברך בלה"ק יוצא י"ח שלא כדעת הרגמ"א. והמונה בר"ת לא יצא ודלא כהרב שכנה"ג דס"ל דיצא. ועיין להרב שבט יהודה דף מ"א ע"ב מ"ש על ראיותיו של הרב נ"ב הנז' ומסיק דמ"מ בעיקר הדין כן הוא האמת כדעת הרגמ"א דתכלית המכוון הוא לידע מנין הימים שעברו וכן ספירת ב"ד בענין השמיטו' וספיר' הזבה לימי טומאתה כולהו נאמרין בכל לשון שמבין ע"ש. ועל הספירה בר"ת הנז' עיין ג"כ בהגהו' מרדכי ריש מס' גיטין דכתב בשם הרב מטירני על הגט שנכתב בו בי"ב לירח פ' דאין לערער עליו ע"ש. ונראה דה"ה גבי ספירה וכהרב השיירי הנז' ועיין ג"כ בשפת אמת לרב אחאי נר"ו שנדפס מקרוב מ"ש בזה. ואם אמר היום ארבעים חסר א' עיין להרב פרי הארץ סי' יו"ד שכתב דהר"י מולכו הניח הדבר בצ"ע ושיש לחלק בין ההיא דהר"ש הלוי בתשו' סי' ה' הזכירו הרכנה"ג. ואחר סמוך לספיקו של הר"ם הנז' כ' דאם שואלו חבירו כמה לעומר ומשיבו ארבעים חסר א' אפשר דלא הוי מנין כלל דדוקא כשמברך ומונה כך מגלה דעתו שכוונתו לספור אך כשלא בירך רק משיב לשואל גילה דעתו להפך שאין כוונתו לצאת:
ג מי ששכח למנות בלילה וגם ביום לא ספר בפיו רק בכותבו חשבונותיו על פנקסו כ' היום כך וכך לעומר לא יצא אם לא ספר השבועו' ולדעת הרש"ל הוי לעכובא (מגן שאול סי' כ' דף כ"ח):
כתב הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"א סי' ל' דכתב בסתם דהכותב בין השמשו' היום כו"כ לעומר כיון דדבר ברור הוא דהכותב ד"ת כמדבר דמי וצ"ל ברכת התורה ה"נ הכא בדין הספירה ושוב לא יברך ע"ש ומדסתם דבריו משמע דאף אם לא כ' השבועו' סגי. ועיין ג"כ להרב מטה יהודה ס' מ"ז ולהרב קול אליהו סי' ג"ן ולהרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ג"ן ולהרב אגורה באהלך דף י"א ע"ב שגם הוא הסכים דכתיבה הוי כספירה ואף שלא כ' השבועו' ואם שכח לספור לילה א' ולמחרת כ' באגרתו היום כו"כ לעומר יצא ויספור בימים אחרים בברכה (ועיין בחי"ד סי' כ"ג אות כ"ט):
ועיין ג"כ לרב אחאי בשפת אמת שלו דף מ' ע"ב דנשא ונתן באמונה בענין זה ע"ש. ועיין להרב קרית חנה סי' י"ח ופוסקים אחרים כי רבו שדברו בזה עש"ב:
מי שהיה אונן בלילה ולא ספר העומר יספור ביום בלא ברכה ובשאר ימים יספור בברכה וכן ג"כ סברת הרב ריח שדה סי' ה':
(דבר משה סי' ל"ב):
כתב הד"ט ויותר מכן כ' הרב נודע ביהודה דאף אם בית הקברו' רחוק מהעיר באופן שיהיה אונן כל הלילה וכל המחרת יספור בלא ברכה ומאז ולהלן יספור בברכה. ועיין להרב ברכי יוסף בסי' תפ"ט מ"ש בשם הרב פרי הארץ ח"ג ובס' מ"ב דאין דברי הרב נודע ביהודה מוכרחים ועיין להרב אגורה באהלך דף י"ט ע"ב דפסק דאם היה אונן בלילה יספור ביום לאחר קבורה בלא ברכה. ואף שמת בחצי הלילה דבר חיובא היה קודם היותו אונן מ"מ יספור ביום בלא ברכה ותמה על הרב ב"ד שבסי' רס"ו פסק דבכולא גווני יספור ביום בברכה ע"ש ובשאר ימים ג"כ יספור בלא ברכה ונשא ונתן עם הר"ש אמאריליו והסכים עמו במה שלא יברך ביום אחר הקבורה ושכ"כ הרב אביו בדבר משה הנז' נגד הרב"ד הנז' אך לא הודה לו במ"ש דאף בשאר ימים יספור בלא ברכה. והוא ז"ל יצא לישע סברתו הראשונ' שהפסיד גם להבא. ושוב נסתפק באם האונן ספר בדיעבד אי מהני לברך בשאר ימים וחילק בין אם מטופל בקבורתו או לא דאז רשאי לקיים המצות ותעלה לו ספירתו משא"כ אם לא היה מי שישתדל בצרכי קבורתו דאיסור קעביד בספירתו הפסיד ג"כ מלספור בימים האחרים. ועיין להרב צרור הכסף סי' ד' בשם הר"ם אלנראנאט"ו דס"ל דשוכח ואונן שוין הן בדינן לספור ביום בלא ברכה כדי לספור בשאר הלילו' בברכה והרב המחבר חלק עליו וס"ל לספור ביום בברכה וכסברת הרב"ד דלמעשה חייב לאונן לברך אבל אם שכח דהוי פשיעה לא יברך ביום ע"ש ולהרב בארות מים סי' י"ט וכ' וע"ל:
ח נסתפק באם אירע הדבר בזמן הבית שלא מנו ספירת העומר בירושלים אם מקריבים מנחת העומר בעצרת מן החדש ובדק ומצא קצת ראיה משמיטות ויובלות דדוקא משום יתורא דקרא יעשו יובל אף שלא מנו השמיטות וא"כ בספי' העומר דליכא רבויא יש במשמע דזה תלוי בזה:
(קול אליהו סי' כ"ט):
ו אם שכח בע"ש לספור ונזכר אחר ת' ערבית קודם הלילה יספור אז בלא ברכה ומשם ואילך בברכה:
(זרע אמת סי' ס"ו):
ז דן את הדין והתיר בשעת הדחק לעשות נישואין בין פסח לעצרת (דגול מרבבה סי' כ"א):
כתב הד"ט גם הרב חינוך בית יהודה התיר מל"ג ואילך אף לנוהגים איסור תספורת אך הרב זרע אמת סי' ס"ח פסק לאיסור אף אם לא קיים מצות פו"ר ואף לשאינן נוהגים בו איסור תספורת וכתב עוד שם דהמנהג להסתפר למי שצריך לו לילך אצל שרים וגדולים:
ח מי שנוהג להסתפר בכל ע"ש ואם יעבור אפי' שעה יש לו מיחוש הראש ותקנתו הוא להסתפר מיד מותר לו להסתפר בימי העומר דהוי מצטער דפטור גם ממ"ע דסוכה ושכ"כ הרדב"ז ויצא הרב המחבר לישע מאשר תמה עליו הרב ב"ד מהרי"ד בסי' רע"ו ושוב כתב דמהרי"ד עצמו בחי"ד סי' ק"ץ התיר לאבל תוך ל' יום להסתפר אם הוא עלול לחולי מעיים אם לא יסתפר ונשא ונתן במ"ש אחר סמוך הרי"ד עצמו ע"ש דמסיק דאין לחלק בין רחיצה תוך ז' לתספורת תוך שלשים דתרוייהו מצטער פטור אפילו ממ"ע דסוכה כ"ש בתספורת שהוא דרבנן למאן דאית ליה וכ"ש בניד"ד דעומר דאינו אלא מנהגא וקיל טפי שאינו מנהג קבוע בכל העולם וכמ"ש הריב"ה סי' תצ"ו ע"ש:
(עולת שמואל סי' י"א):
ט חתן בע"ש קודם נשואין מותר לו להסתפר בימי הספירה ובפרט מל"ג ואילך. (שם סי' תצ"ג):
הד"ט ומי שהוא בעל ברית דלמור"ם ז"ל סי' תצ"ג מותר להסתפר עיין להרב אגורה באהלך דף ו' ע"א דפסק שיכול להסתפר מבערב ואפילו סמוך ללילה אך אם המילה ביום א' לא יסתפר בע"ש:
וראיתי להרב פחד יצחק אות ע' ערך עומר (שעדיין לא נדפס) שכתב דהבעלי ברית יסתפרו דוקא ביום המילה ולא ביום שלפניו אם לא שחל המילה ביום א' שאז מסתפרין בע"ש (ועיין בשכנה"ג הגהת הרב"י אות ה' מסי' תצ"ג) ובאות מ' ערך מוהל כתב בשם הרמ"ז דמה שמצינו בשם מנהגי הרא"ט שמהר"ל נסתפר ביום שלפני המילה היינו דוקא לדידהו שמלין בבה"כ מיד אחר ת' שחרית שאין לו פנאי לגלח ביום המילה עצמו ואף זה דוקא קרוב לתפלת הערב ולא קודם וכן הסכים הרב גור אריה הלוי הגם שמתחילה היתה דעתו להקל עוד הביא הרפ"י ז"ל הנז' שם דברי הרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ז שכתב דעבד עובדא אנפשיה להסתפר כל חדש ניסן ור"ח אייר ושכן נהגו רוב העולם ושמ"ש מרן ב"י דמנהג טעות אינו נכון ושהוא ראה כמה קהלו' שמסתפרי' בכל שבוע כמנהגם לכבוד שבת וכיון שאין זה קבוע בכל ישראל אף שהמנהג להסתפר בר"ח אייר לא היה מנהג כלל מ"מ נקטי' כותיה להיותו מנהג ממוצע ושוב הביא דברי הרב ב' ידות דף נ"א ע"ב וכתב עלה הרב המחבר דמנהג פיראר"ה ומנטוב"ה להסתפר בר"ח אייר ובל"ג בעומר ושרבים מקילין בכל ע"ש כסברת הרב שתי ידות הנז':
וראיתי להרב שכה"ג בא"ח סי' תצ"ג הגב"י אות ה' דחקר אם באפשרות שיפול ל"ג ביש"ק אם למרן הותר להסתפר בע"ש וצידד לכאן ולכאן ע"ש ולע"ד איכא למפשט ממ"ש מור"ם שם סעי' ב' דאם חל ל' ביום א' מותר להסתפר בע"ש והרואה יראה דמרן ומור"ם פליגי בהא דלמרן יש להסתפר בל"ד ולא בל"ג ולמור"ם בל"ג גופיה וא"כ ממור"ם נשמע למר"ן דכשם דלמור"ם כשחל יום ל"ג ביום א' יסתפר בע"ש ה"ה למר"ן כשחל ל"ד ביו' א' האמנם האמת היא דבהיתרא דהרמ"א גופיה לא הסכימו כל אחרוני' וכמ"ש הרב חק ליעקב שם סק"ז דמהרי"ו מתיר ומהרי"ל אוסר ושכן דעת מקצת האחרוני'
ועיין להרב יוסף אומץ סי' מ' אות ב' דכתב דמאן דחש לצוואת הר"י החסיד שלא לגלח בשום ר"ח יגלח בער"ח אייר ע"ש ולקמן סי' כ"ז אות ב' ויו"ד וסי' כ"ח אות ב':
י מי שאוכל בלילה ולא קרא ק"ש ולא ספר יש לו להקדים ק"ש לספירה דתדיר קודם ואחר שספר יברך בהמ"ז ואף דבה"מז תדירה מספירה מ"מ הרי היא תדיר' שאינה חובה דאינו חייב לאכול פת משא"כ ספירת העומר דדבר מצוה היא ובשבת שחייב לאכול פת תדיר של מצוה מקרי ובהמ"ז קודמת לספירה כיון שתדירה ושל חובה הויא:
(שאגת אריה סי' כ"א וכ"ב):
יא מי שברך אדעתא למנו' ד' שכן היא האמת וסיים בטעו' ואמר ה' כיון דמידי מחלוקת הפוסקים לא יצאנו אי אזלינן בתר פתיחת הברכה או בתר החתימה א"כ מחוורתא לחזור ולספור בלא ברכה וכן דעת מהרש"ח בתשו' סי' ב'. (תורת חסד סי' ב'):
ועיין להרב למודי ה' סי' קמ"ד דנסתפק בטעה בלילה א' ולא מנה השבועו' או איפכא דהביא הכה"ג סי' שפ"ט דדקדק מדברי מר"ן דאם מנה ימים ולא שבועו' או בר"ת יצא ושכן דעת המג"א ולא כהר"ש הלוי ופר"ח ועג"כ בשיירי שהשיב על מה שהקשו עליו שוב הביא מ"ש הרב מ"ק על הכה"ג ונשא ונתן בו ומסיק דכיון דהכה"ג ומ"ק ס"ל דאם מנה ימים ולא שבועו' יצא נפשט ספקו דלא הפסיד בניד"ד הברכה בשאר ימים ואף שהיה מקום לומר כיון דמהר"ש הלוי ופר"ח ס"ל דלא יצא יפסיד ברכתו להבא מ"מ כיון דאיכא מ"ד דיצא יש לסמוך על זה לענין שאר ימים ומה גם דנראה דהרש"ה ופר"ח נמי יודו הכא דיצא ובפרט במלתא דרבנן ודאיכא מ"ד דאף אם עבר יום א' ולא מנה לא הפסיד הספירה בשאר ימים וסיים דהכי עבד עובדא בנפשיה:
יב אם שכח ולא מנה לילה א' והוא ש"צ קבוע צדד להתיר לברך בשאר לילות להוציא מי שאינו בקי ואם בא לימלך לא שרינן ליה אבל במי שאינו ש"צ קבוע מחינן ביה נמי (מכתם לדוד סי' י"ו):
הד"ט ועיין להרב החביב בתשובותיו לא"ח ח"ב סי' כ"ט דס"ל דאפי' באין שם מי שיודע לברך אין להתיר לו דלא מי שאינו בר חיובא מצי מפיק בר חיובא והרב ב"ד היה נוטה להתיר אך אח"כ חשש לפי ששמע מהרד"ך שליח ירושלים תוב"ב לאסור ושכן הסכים מהר"א פרחיא וכן הסכים ג"כ הרב פר"ח סי' תפ"ט:
ועיין להרב משבצו' זהב סי' הנז' אות י"ב ולהרב סמא דחיי סי' יו"ד דכתב דבדיעבד יצאו השומעים י"ח אף לדעת הרמב"ם דס"ל דברכה שא"צ אסורה מדאורייתא ושאין לענו' אחריו אמן:
ועיין למהר"י דיוואן בחוט המשולש שלו בתשובותיו סי' א' דמסיק דשרי ושרי להיו' ש"צ ולברך להוציא אחרים ע"ש שהאריך:
יג אף בליל ב' של פסח יש לספור בזמנו כליל אחר ולא לאחר קריאת ההגדה דבעי' תמימות ויש לספור בתחלת הלילה ומסתייה דבדיעבד מונין כל הלילה ומ"ש שיש לספור אחר ההגדה מן הקבלה לא נקבל דקבלה מחודשת היא ומבולבלת והדבר הזה יצא מפי איש רוח העזתי וכו':
(שאלת יעב"ץ ח"א סי' ס"ח):
הד"ט גם בח"ב סי' פ"ג ובמר וקציעה שלו סי' תפ"ט עמד בסברתו הנז'. ועיין להרב טוב עין סי' ח' ובמחזיק ברכה. שלו שהחזיק המנהג עפ"י הגאונים הרא"ש בס' בשמים ראש מלבד ג' רועים שהביא בספרו חיים שאל ח"ב סי' יו"ד אות ב' הלא הם הרמ"ע הר"ן שפירא והרמ"ז ששלשתם מסכימים לברך אחר הסדר ע"ש:
יד הזכיר לטובה בשם אגרת הרמב"ן דכל ימי העומר כשאומרים ברכת כהנים אם יאמר היחיד מזמור אלקי' יחננו ויברכנו יצליח במעשיו ואם יסתכל בצורת המנורה שבו לא יהיה ניזוק כל אותו היום וסיים דטוב לאומרו בכל יום וכל האומרו בצורת המנורה בהנץ החמה בכל יום לא יקרה לו שום מקרה רע וחשוב כאילו הדליק הנרות בבית המקדש. (שלמי צבור דף רצ"ח ע"ד).
טו הביא לכלל ישוב דברי הרב ב"ד בסי' רס"ח בדין מי ששכח לספור לילה א' ולא נזכר עד סוף היום בה"ש שהוא ספק לילה ומנה אז בלא ברכה שהאריך בענין ולא נשא פנים לא לכאן ולא לכאן ותמהו עליו דהו"ל לפשוט ממ"ש מרן בדין מי ששאל לחבירו בה"ש כמה ימי הספירה יאמר לו אתמול היו כך שאם יאמר היום כו"כ אינו יכול למנו' עוד בברכה ואפי' בלא ברכה אינו חייב לחזור ולמנות לסברת הרפ"ח. והוסיף עוד מהר"ם אלגראנאט"י לשאול להרב המחבר דלא מצינן למימר דכיון דבה"ש בספיקא קאי מש"ה נקטי' הכא והכא לקולא דהא תרי קולי דסתרי הדדי נינהו וכמ"ש הרדב"ז בחדשו' סי' רס"ח במי ששמע שמועה קרובה בה"ש וכו' וה"נ כיון דמרן פסק בדין מי ששאל וכו' הנז' דחשבי' ליה לילה א"כ בענין אבילות נמי היה ראוי לדונו לילה. נהי דאפשר לתרץ דגבי אבילות דספקו להקל חשבי' ליה יום וגבי ספירה נמי דספק ברכות להקל נחשביה לילה ולכן לא יאמר לו אלא אתמול וכו' ואיך שיהיה היה לו מקום להרב ב"ד למשפט בעייה והרב בן המחבר השיב לו דאין למדין דין מי ששכח מדין השואל לחבירו דאילו התם אפשר לומר דהזכיר לנשאל שלא יכנס בספק משום לזכות חבירו ובפרט דאיכא תקנתא באמר לו אתמול וכו' משא"כ במי ששכח ונזכר בה"ש דמיירי שאירע לו הדבר בעצמו וגם דליכא לו שום תקנה לכן הקילו עליו לדונו כיום וע"ש טעם אחר בענין ספק וס"ס. (צרור הכסף סי' ד'):
טז המתענה תענית חלום בשבת שביום המחרת הוא ל"ג צריך למיתב תעניתו מיד אם לא שהוא אדם חלוש שאינו יכול להתענו' ב' ימי' רצופי' וע"ש מ"ט אין נפ"א ביום ל"ג ועיין בתשובה שלאחריה מהרב חנן דוד ואשר השיב לו הרב המחבר ע"ש ובתשובו' שלאחריהן (וע"ל סי' י"ג אות כ"ט) פני אהרן סי' כ':
יז בענין כלים חדשי' בימי הספירה כתב בשם הרב מהטוב שאין לנו מקום לאסור בהדיא שלא החמירו הפוסקי' הראשוני' או אחרוני' בזה ושראה בלבד בספרי מחברי דרשות דאין אומרים שהחיינו בימי הספירה וא"כ הויין דברי' קלי הערך יש להקל לתפור ולקנות ומצא ג"כ כתוב להרב מהטוב שנוהגי' אזהרה זו עד ל"ג בלבד שהם ימי צער ושהכל תלוי במנהג ואין שום איסור בזה. פחד יצחק אות ע' ערך עומר שלא נדפס עדיין):
הד"ט ובמקומו' שנתיישבתי לא היו נזהרי' כלל שלא לברך זמן בימי הספירה וממילא משמע דאי אתינן עלה מטעמא דשהחיינו אין לחוש ג"כ לקנות כלים חדשי' וכבר נשאלתי פה פירינצי ומקומות אחרים על זה ולא חששתי להתיר לצורך קצת כל דהו והוא פשוט: