אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן לה דיני חנוכה

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן לה דיני חנוכה

סימן לד דינים אחרים השייכים לחג וש"ע

אות א מי שמדליק נרות חנוכה בנרות שעוה נכון לקבוע כ"א גבוה מחבירו משום מעלין בקדש וכו' (מהר"י מברונא סי' ט"נ:

ב ק"ק שתקנו שלא לשחוק רק בימים שא"א תחנה התיר מהר"י מרפורק בלילה אחר חנוכה לשחוק שלא הגיעו עדיין לכלל איסור לא חלה התקנה אא"כ הגיע היום שנופלים ע"פ:

(שם סי' קנ"ו):

ג אם ביום א' של חנוכה קראו בתורה מה שאינה של אותו היום ובירך תחלה וסוף א"צ לחזור ולקרוא ואפי' איתיה ס"ת קמן עיין להרב משאת משה והרב גו"ר כלל א' סי' ל"ו ולהרב"ד סי' ס':

(דבר משה ח"א סי' י"ד).

הד"ט ועיין ג"כ בפני אהרן סי' י"ב. ואם בר"ח טבת שחל בשבת הוציאו ב' ספרים לר"ח וחנוכה ונתחלפו להם הס"ת ע"ל (סי' ו' אות מ"ד):

בדין פתילות ושמני' שאחז"ל אין מדליקין בהם בשבת דה"ה נר חנוכה בין בחול בין בשבת דנתחבטו בו הרב אופנהיים והרב שבות יעקב (הובאו דבריהם שם ח"א ע"ל) האריכו בו הרב בן המחבר והרד"ך ממודונא ומשם בארה דרך אגב דין ספק ברכות וספק מחסרון ידיעה ואביזרייהו ותיקו במלתא דרבנן ומאי פסקא בלשון א"ד ואבע"א בשל סופרים ע"ש. (ועיין ג"כ להרב קול אליהו סי' ז' ונמשכים הד"ט). שמש צדקה סי' ל'):

ה מותר ליקח נר חנוכה ולהדליק בו אפי' נרות הרבה לשבת וכ"ש אם מדליק בו ז' נרות לכוונת סודם. (בית יהודה ח"א סי' כ"א):

ו מי שאין לו שמן לכל ח' לילות רק כדי הדלקת ליל א' לא יחלק השמן לכל הלילות לפרסם הנס בכל ליל רק ידליק כשיעור בליל א' ואם לא ישאר לו ללילות אחרת ביכול הכתוב מדבר:

(שדה הארץ ח"ג סי' ל"ד ול"ה):

הד"ט ונלע"ד דאם יש לו שמן בליל מן הלילות ד"מ בליל ד' כדי להדליק ד' נרות להמהדרים והוא א' מהם וכסברת ב"ה ידחה הידור מצוה וידליק בליל ד' נר א' כדי שישאר לו שמן לעיקר חיובו בלילות אחרות כנלע"ד פשוט:

ז אם עשה נר חנוכה מעץ חזק וקשה שאין האור שולט בו א"צ להחליפו בכל לילה והרי דינו כמתכת וכלי חרס מצופה. ושם נשא ונתן באמונה על מ"ש הה"מ בפ"ד דהלכות חנוכה דין ה' ע"ש. (שם סי' ל"ה):

ח מי שיש לו פמו"ט שנר הנוסף רחוק מחבירו שהוא למעלה להיכרא ובליל א' בירך ברכותיו והדליק לנר מצוה הנר הנוסף ואחר כ"ד א"ל שטעה שלא הדליק בתחלה הנר שהוא עיקר הורה גבר שנר הנוסף חול הוא ויחזור ויברך אפי' זמן וידליק הנר של עיקר כנ"ל להלכה אבל למעשה יחזור וידליק בלי שום ברכה:

(שם סי' ל"ח:

ט אלמנה הניזונת מנכסי יתומים חייבים היורשים לתת לה דמי שמן לחנוכה דחייבים לתת לה כל צרכי מצות שהם חובת הגוף:

(שם סי' ט"ל):

י ראובן ושמעון הדרים יחד בחצר א' ובתיהם פתוחים לחצר זה אצל זה ואין ביניהם רק עובי הכותל ולא' מהן אין לו מזוזה וחייב ליתן נ"ח בימין באופן ששניהם חייבים להניח הנרות בכותל המפסיק אם אין הכותל רחב לזה ולזה יניחו זה ע"ג זה וכשהיו כולם מדליקין בחוץ לא היה להם להשתתף בפריטי וכמ"ש הרפ"ח בסי' תרע"א דין ה' ור"ס תרע"ז בשם הרב החבי"ב אך עכשיו שמדליקי' בפנים אם ירצו להדליק בחוץ יכולים להשתתף בפריטי דהו"ל כב' פתחים מרוח אחת. (שם סי' מ'):

יא קליפי בצים פסולים לנר חנוכה להיותם כדוריי' ואינם עומדים בלי סמיכה וכ"כ בשם הר"א אזולאי בס' חסד לאברה' מעין ב' נהר נ"ד דף כ"ה ע"ב שאחר שמנה ט"ו כלים הראוי' לנר חנוכה ואלו הן (וכל הקוד' משובח מהמאוחר משום זה אלי ואנוהו) זהב כסף ונחושת קלל:

(נחושת אדום ברזל בדיל עופרת זכוכית ועץ חרס מצופה אבר:

חרס חדש. עצם קליפת רמון. קליפת אגוז, וקליפת אילן. ושוב הטיל תנאי בקליפות שצריך לעשות' כלי כמו למוד בהם פלפלי' וכיוצא. אך קליפות בצים וכיוצא אינם ראוים לכך וכלם צריכים שיכולי' לעמוד בלי סמיכה להיות ראוים לנר חנוכה:

(שם סי' מ"א):

יב מי שלא היה לו שמן בעד כל הנרות הנדלקות באותו הלילה רק בד"מ בליל ד' יש לו שמן כדי נר א' וכן עשה והניח השמן כלו בנר א' ובירך והדליק ושוב הביאו לו שמן אחר לנרות האחרות אין לו לחזור ולברך וכסברת הרב פר"ח בא"ח ס"ס תרע"ב ונשא ונתן באמונה על סברת הרמג"א סי' תרנ"א סקכ"ה. ותרע"ב. על דברי א"ח והראב"ד ע"ש גם בשם הרב רבו שהביא ראיות שלא לברך על נר ההידור הנז' וכהוראת הרב פר"ח הנז' ע"ש באורך:

(שם סי' מ"ב):

יג אף בזמן הזה שמדליקי' בפני' אם נתן הנרות למעלה מכ' אמה לא יצא י"ח וכסברת הטור, ורב"ח, ולבוש, ורט"ז, ופר"ח, (ועיין להרב פנים מאירות סי' מ"ח:

(ועיין ג"כ להרב ראש יוסף תרע"א), (שם סי' מ"ג):

יד מי שלא הדליק בליל א' מהלילות לא ידליק כלל אותו הנר ויהיו באחרונה רק ז' נרות וכן הוא תשובה אשכנזית שהביא מרן (ודלא כדעת מור"ם ס"ס תרע"ב):

(ראש יוסף סי' תרע"ג):

טו בני חברה קדושה שדרכ' להתאס' בכל לילה לקרות ק"ש ולהתפלל ערבית בזמנו ילכו כדרכן בתחלה להתפלל אף שכבר הגיע זמן הדלקת נר חנוכה ואח"כ ילכו לבתיה' לשלום להדליק נר חנוכה והקשה על הרמג"א בסי' תרפ"ד ס"ק ב' ונתן טעם למנהג איזה קהלות שמדליקין בבה"כ קודם תפלת ערבית דה"ט משום לפרסם הנס דאם היו מדליקין אחר ערבית לא היה פרסום דזה הולך לכאן וזה הולך לכאן אבל כשמדליקין בבית כנדון הנז' אין ספק שיש להתפלל תחלה ואח"כ להדליק (שב יעקב סי' כ"ב):

הד"ט ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"א סי' מ' דפסק דהרגיל לומר ת' ערבית עם הצבור העיקר הוא להדליק אחר תפלת ערבית:

טז מי שלא היה לו שמן זית לנר חנוכה והתחיל להכין נרות שעוה וביני ביני קודם שידליק הביאו לו שמן זית יגמור המצוה במה שהתחיל אעפ"י שבא לידו שמן זית לעשות מצוה מן המובחר והביא ראיה מיומא דף יו"ד ע"ב דרב ששת סבר וכו' וכ"פ הרמב"ם כרב ששת. גם הרב בית יעקב סי' כ"ו בניד"ד כזה בענין חליצה אם אין הגדול בעיר והתחיל הקטן לחלוץ וביני ביני בא הגדול אין מפסיקין בשבילו כיון שכבר התחיל, וה"נ שהתחיל להכין הו"ל התחיל במצוה ולא דמי להידור מצוה עד שליש דהתם מיירי שלא התחיל עדיין. (שבות יעקב ח"א סי' ל"ז):

כתב הד"ט ועיין ג"כ בתשובותיו ח"ב סי' ל' שהחזיק הוראתו וע"ש מה שהשיב להרב צבי סי' מ"ה. גם הרב יד אליהו סי' מ"ב שדי ביה נרגא. וע"ל סי' ל"ד אות א'. ועיין להרב בארות המים סי' כ"ה. ולהרב שער יוסף בסימנים דף פ"ז ע"א שבקש לדחות ראית הרב צבי. ועיין ג"כ מ"ש מר שניי נר"ו בשפת אמת שלו ומה שהוספתי לע"ד במקום אחר:

ועיין להרב חקרי לב ח"א סי' קכ"ו דעמד ודרש בענין שהויי מצוה לא משהי' אפי' למצוה מן המובחר דתמה במ"ש הרב תה"ד בדין ברכת הלבנה בסי' ל"ה דס"ל דדוקא אם לא ישארו רק ב' או ג' לילות אחר מ"ש לא ימתין למ"ש שהיא מצוה מן המובחר וק' דלעולם לא ימתין משום דשהויי לא משהינן למצוה מן המובחר. והאריך עוד בענין והביא דהרא"נח ח"א סי' ע"ג נרגש גם הוא עלה דת"הד והביא ג"כ תשו' הרב שער אפרים סי' ל"ד ועוד תמה על תה"ד מההיא דביאת קטן וחליצת גדול ע"ש:

יז החזיק תמיהת הרב גיסו באליה זוטא הל' חנוכה שהשיג על הרב שער אפרים והר"ג ממיץ בדין נרות שנעשו מחמאה שבשלו בקדירה של בשר שלא התעוררו דהוי בישול בשר וחלב ושהאמת הוא דאף למ"ד דגבי שבת אמרינן אין בישול אחר בישול מ"מ באיסור בב"ח ס"ל דיש בישול אחר בישול:

(שם סי' ל"ח):

כתב הד"ט ועיין ג"כ להרב שמן המר שהחליט לאיסור ע"ש בי"ד שלו סי' ב'. ועיין ג"כ להרב ברכי יוסף בא"ח סי' תר"עג ובמחזיק ברכה י"ד סי' פ"ז אות ט"ו שהאריך בענין זה וכן דעתו לאסור ע"ש. ועיין להרב אהל יוסף בי"ד שלו סי' כ"ד דמפשט פשיט ספקא דגברא רבא והוכיח דמותר בהנאה והביא בכלל ראיותיו דהחמאה לא מיקרי חלב לענין בב"ח:

והרב מחזיק ברכה הנז' השיב שם על כל דבריו ע"ש. ובדין נרות של חלב שנסתפקו אם עירבו בהם חמאה וחלב כתב הרב יוסף אומץ סי' פ"ג שהרב רבו ז"ל בתשובה כת"י האריך להתיר מכח ס"ס דדילמא לא נתערב ואאת"ל דנתערב שמא נתבטל בס' ומ"מ לכתחלה לא יקנם:

ועוד כתב ספק שלישי דאפשר דהלכה כמ"ד דאינו אסור בהנאה רק מדרבנן ובכי הא אף לדעת הרא"ם ואף למאן דבעי ס"ס המתהפך שרי. (וע"ל אות ל"ד:

ועיין ג"כ להרב משבצות זהב סי' רכ"ד אות א':

יח אעפ"י ששמן זית ביוקר בעיר מ"מ בליל א' ידליק בשמן זית ובלילות אחרות ידליק הנר הנוסף בשמן זית והנרות אחרות בשאר שמנים. ובדרך אגב פי' שם דברי הרמג"א סי' תרע"ג דנראין לכאורה סותרין דברי עצמו בסי' תרע"ח ס"ב:

(שם ח"ב סימן ל"א):

יט שאול שאל האיש להרב פני יהושע אמאי כתב מרן בר"ס תרע"ג כל השמנים ופתילות שאסורים לנר שבת מותרו' לנ"ח דמשמע אפי' צרי ולמה לא נגזור דילמא יהנה ממנו וא' הנשאל יישב השמועה נאה באיזה אופנים ע"ש דברי' הראוים אליו. עוד שאל ממנו בדין חצר שיש לו ב' פתחים שצ"ל בשניהם שמא יחשדוהו והלא לא נחשדו ישראל לדון לכף חובה והשיב כי לא כל הדעות שוות וכמה וכמה דנין לכף חובה אף שאין הדין כך ושם שם בש"ס מייתי על האי מלתא גופה דברי' שיש בהם חשש לחשד ע"ש ושאני ההוא דכבתה דאיפשיט דאינו זקוק לה דכיון דהדליק חברך חברא אית ליה וליכא חשדא:

(קרית חנה סי' מ"ד):

כ מי שהדליק נר חנוכה בבה"כ בליל א' ובירך שהחיינו כשיחזור וידליק בביתו לא יחזור לברך זמן אא"כ מדליק להוציא ג"כ אשתו ובניו וטוב שתברך זמן האשה בעצמה לפ"ד מרן בסי' רע"ג סעיף ד' בענין קידוש אלא שהרב פר"ח דחה כבר דבריו בסי' תקפ"ה. ואם הדליק כבר בביתו בליל א' וברך זמן ובא אח"כ להדליק בכה"כ יחזור לברך זמן מידי דהוה מי שבירך ברכת התורה לעצמו ותיכף קראוהו לעלות לתורה שחוזר ומברך כמ"ש בסי' קל"ט סעיף ח' (זרע אמת סי' צ"ו):

כא בן א"י שנוהגים שם כמרן דאף אם רבים בני הבית אינו מדליק אלא א' שנזדמן במקום שנוהגין כהרמב"ם שכל א' מבני הבית מדליק ובביתו של בן א"י זה מדליקין כבר. נכון הדבר שישתתף בפריטי עם בעה"ב:

(שם סי' צ"ז):

כב הנוהגים להדליק בבה"כ בנרות שעוה גדולות לנר חנוכה מהנרות שנוהגים להדליק בשאר השנה דבר פשוט הוא דאף אם מניחים הנרות במנורה שמדליקי' בה בשאר ימים הוי היכרא וסגי ואם דרכן להדליק בזה ובזה בשמן זית יפסיקו שבת א' קודם חנוכה ולא ידליקו אותן נרות וידליקום בחנוכה דפרסומא קצת הוי:

(שם סי' מ"א):

כג הוכיח במישור דלהרמב"ם ומאן דעביד כוותיה שלא לברך אהלל דריש ירחא לפי שאינו אלא מנהג וכמ"ש מר"ן אין לו ג"כ לברך על הדלקת נר חנוכה בבה"כ דדין א' לשתיהן:

(שו"ת הרב צבי סי' פ"ח):

כד יש למחות ביד הנשים הנוהגות שלא לעשות מלאכה בימי חנוכה דהבטלה מביאה וכו' ולא עדיף ממוצאי שבת דכתבו התוס' ר"פ מקום שנהגו בשם ירושלמי דהני נשי דנהגו דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא הוא ומה שהשוה הרט"ז ז"ל בסי' תר"ע סק"ב לימי ר"ח אין הדמיון עולה יפה דשאני ר"ח דאיקרי מועד ויש בו קרבן מוסף:

(שם סי' פ"ט):

כתב הד"ט ועיין להרמג"א שם שגם הוא כתב בשם הפוסקים דאין להקל להם אמנם הש"ג כתב דיש לבטל מנהגם ודי ביום ראשון ואחרון:

כח במ"ש יש להדליק נרות חנוכה תחלה ואח"כ להבדיל ודלא כהרט"ז דס"ל דידליק אחר שיבדיל דכבר בספרו מר וקציעה דחה ראיותיו ע"ש:

(שאלת יעב"ץ סי' נ"ב):

כו הורה גבר בדין אכסנאי שמנהגו להדליק בביתו נר לכל אחד ואחד וכסברת הר"ם להיות מהמהדרין מן המהדרין שנתאכסן בבית בעה"ב שמנהגו כמרן להדליק נר א' לכל בני הבית ולהוסיף ולילך א' בכל לילה ולילה והבעה"ב מוחה באכסנאי שלא ידליק נר אחר אין כחו יפה למחות בו ליבטל ממנהגו שדין אמת הוא ליושבי הארצות ההם. ועי"ש בדבריו שמצא טעם וסעד לסברת כל א' וא' מהסברות שבין התוס' והרמב"ם והעלה שכל או"א דבר כפי מקומו ושעתו:

(כנסת יחזקאל סי' י"ז):

כתב הד"ט ובענין אכסנאי שחייב להשתתף בפריטי עיין להרב גן המלך סי' מ"א דס"ל דאם אכסנאי אוכל על שלחן בעה"ב לגמרי א"צ שיתוף כלל ואף אם יש לו בית שאינו מתוך ביתו של בעה"ב ולא דמי לבית שיש לו ב' פתחים כיון שידוע שהוא מתארח אצל בעה"ב ע"ש:

כז הראה פנים של טעם בענין סדור הנרות של חנוכה בין צפון לדרום והכריע כהר"ם דפסק בהלכות בית הבחירה כרשב"א דס"ל דמנורת המקדש בין צפון לדרום היתה עומדת ודלא כסברת רבי דס"ל דבין מזרח למערב היתה עומדת והשיב על הראב"ד שהקשה על הרמב"ם ותמה על הה"מ שגם הוא תמה יקרא על הר"ם שעל כן קבע מרן בש"ע ומהרש"ל לסדרה ממזרח למערב וליתא. וכ"פ ג"כ הריב"ש סי' ת"י דיש לסדר בין צפון לדרום:

שם :

כתב הד"ט ועיין להרדב"ז ח"ג דפוס פירדא סי' תק"י שבירושלים תוב"ב מניחין אות' בין צפון לדרו' והוא מנהג ותיקון כאשר הוכיח בראיות ע"ש. ובמקומות שנתיישבתי אין המנהג שוה דבעיר מולדתי ופה פרינצי המנהג לסדר' בין מזרח למערב ובקהלות אחרות בין צפון לדרו' והכל לפי המנהג:

כח מי ששכח ולא אמר על הנסים בתפלתו וכשגמר נזכר שלא הזכירו וחשב שהי' צריך לחזור ולהתפלל והתחיל להתפלל ובאמצע תפלתו נזכר ההלכה שלא הי' דינו לחזור ולהתפלל האריך בראיות להוכיח דהדין גברא דפתח אדעתא דחובה ונזכר דלאו חובה היא יפסיק אפילו באמצע הברכה דומה בדומה למי שנזכר שכבר התפלל ולא יסמוך על סברא יחידאה לעשות מעשה בברכות אפילו איכא ספיקי טובא והביא דברי הרב משאת משה סי' א' והרב שמש צדקה והגהות הרב בנו סי' ב' ודקדק בהם ודעתו ז"ל שאפילו אם אתה מרבה בספיקות וספיקי ספקות אין לחייבו לברך (ועי"ל הי' אות י"א) מכתם לדוד סי' ג':

כט מי שיש לו חצר בב' פתחים שמדליק בשניהם ואינו מברך רק בא' ואיתרמי שיום א' הוצרך לצאת וחשש שלא יגיע לביתו. בעת הדלקה וצוה לב"ב שידליקו עליו והגיע טרם שידליקו בפתח הב' יכול לברך כשידליק בפתח הב'. ודומה למ"ש הרשב"א סימן תקכ"ה בדין בן פקועה שהפריס ע"ג קרקע דמברכין על שחיטתו אע"פ שאינו חייב לשוחטו רק מפני הרואים והביא ג"כ דברי הרב פר"ח ודברי הרב פרי תואר סי' ח"י ע"ש (שם סי' כ"ג):

ל יש לבטל המנהג במקום שנהגו ביום א' של חנוכה שלא לקרוא לכהן רק עד ואני אברכם (דברי דוד סי' כ"ד):

לא מי ששכח לומר על הנסים בחנוכה ופורים או שאר דברים שלא חייבוהו חכמים לחזור ולהתפלל צריך לכוין לשם נדבה ולהכיר בעצמו שיוכל לכוין היטב בתפלתו מראש ועד סוף ואם יודע לחדש איזה דבר בלי טרדה טוב לחוש לסברת הרב החבי"ב והרב מטה יהודה ואם מכיר בעצמו שע"י התוספות מטריד בתפלתו לא יחדש ודי לו באמירת על הנסים וכיוצא דכדאי הם הלבושים ומעדני מלך והרמג"א והרב מאמר מרדכי נר"ו לסמוך עליהם בהצטרף קצת סברת ראבי"ה לפי מ"ש מרן סי' תרפ"ב דאם לא אמר על הנסים חוזר עכשיו דקבעוה חובה ע"ש להרב המגיה (וע"ל אות כ"ח) (שלמי צבור דף שכ"ד ע"ד):

לב מותר השמן שבנר חנוכה שנתערב בשמן אחר בפחות מס' אסור להוסיף עליו ולבטלו ואם עבר והוסיף במזיד אסור כמ"ש מרן סי' תרע"ז לאפוקי מהרט"ז שם ואף למ"ד דכתב מרן בי"ד סי' צ"ט סעיף ו' דס"ל דיש להתיר באיסורין הכא שאני דכעין דאורייתא תקון (מצודת יששכר סי' י"ט):

הד"ט ואם לקח צלוחית של שמן לנר חנוכה ונשתמש ממנו כדי צרכו אין הנשאר בצלוחית נכלל במותר השמן שבנרות חנוכה וכ"פ הרב בארות המים סי' כ"ז ע"ש. ועיין ג"כ להרב ברכות מים סי' תרע"ז שהשיב לשאלת חכם בדין הנותר מהשמן שהוקצה לנר חנוכה ונתערב בשמן, אחר שאין בו ס' ושרתה ברכה בנותר זה כמעשה הצרפית לא אמרי' דהכלל שבידינו דבטל ברוב אינו אלא ברובא דאתיא מעלמא ולא היכא דמיניה וביה קא רבו דליתא אלא בין זה בין זה בטיל ובין במילי דרבנן כנר חנוכה בין במילי דאורייתא כשמן של תרומה כשיעור לוג שנתברך ועלה לאחד ומאה דין א' לכול' ועיין ג"כ להרב שבות יעקב ח"ב סי' ל"ב בדין נר חנוכה של שעוה שנתערב באחרו' שכתב הרמ"א בשם הרב תה"ד דאפי' באלף לא בטיל ומה שכתב על הרט"ז שהשיגו אחר שכתב מה שהשיב ג"כ הרב פנים מאירות סי' צ"ח שהאריך בזה בח"א סי' פ"ח. ועיין למהר"י מברונא בסי' נ"א שכתב דדוקא כשהודלקה למצותה וכבתה קודם שיעורה ונתערבה באחרות הדברים אמורים ואם לא כן לא חשיבא איתקצאי למצותה ע"ש:

לג המדליק בפני הרוח וכבתה דצריך לחזור ולהדליק במקום שאין שם רוח כמ"ש הרב ש"ג בשם ריא"ז מכל מקום לענין ברכה כיון דנחלקו בה הפוסקים דלהרכה"ג והרב ח"י לא יחזור לברך ולהרפ"ח וגן מלך ויד אהרן יחזור לברך אין לנו להכניס עצמנו בספק ברכה לבטלה ומה גם דרוב הפוסקים ס"ל דלא יברך. ועיין להרב דבר משה ח"ג סי' י"ד אי אזלינן בתר רובא אם רוב הפוסקי' ס"ל דיברך ומיעוטא דלא יברך (וע"ל סימן ל"ו אות מ"ו) תפלה לדוד דף פ"ד:

לד התיר ספיקו של הרב שער אפרים דנסתפק אי שרי להדליק בנר חנוכה מבשר וחלב דכיון שאין שיעור לנר חנוכה מעצמן אלא דוקא לזמן דילוקן עד שתכלה רגל מן השוק אין שייך לומר דכתותי מיכתת וכו' אף שאסור בהנאה ולהרב המאירי נמי הביאו הרב קרבן חגיגה דף מ"א ע"ב בענין לחי ע"ש בדין עצי סוכה באיסורי הנאה (ועיין ג"כ להרב טל אורות סי' ב' וע"ל אות י"ז):

אגורה באהלך דף כ"ב ע"ג:

לה אם אמר על הנסים בעבודה והשלים תפלתו א"צ לחזור דלא הוי הפסק אף שאמרו חוץ למקומו ודלא ממ"ש בברכי יוסף שלו סימן תרס"ח ובתשובותיו חיים שאל ח"א סימן י' וע"ה (יוסף אומץ סי' ע"ח):

לו הצריך עיון אם ידליק בלא ברכה מי שאין לו שמן כשיעור או לא ידליק כלל דילמא אתי למטעי כשיהי' לו אבל אם יש לו לנר א' כשיעור יחלוק המותר לשאר נרות כ"ש לכל אחד ואחד ונראה דמ"מ מדליק בלא ברכה ביש לו שמן כ"ש ולרואים לא חיישי' שיחשבו שיש בו כשיעור ולעצמו ידע (משבצות זהב ס"ס תרע"ג):

לז אישר וקיים סברת הרב הלבושים להדליק מימין לשמאל בדרך הכתיבה (פנים מאירות ח"א סי' פ"ח) ועיין ג"כ להרב ר"א ושיח השדה סי' י"ג:

הד"ט ועיין למהר"י מברונא בסי' ט"ל שכתב שהחזן המדליק בבה"כ יעמוד בדרום ויהפוך פניו לצפון ואם מדליק בחצר או סמוך לפתחו ברה"ר דמסתמא מדליק השמש בביתו ואח"כ יוצא וא"כ מצד שמאלו דפגע ברישא ובבית אין להקפיד כ"כ. ועיין להרב שדה הארץ סי' ל"ו שכתב שמי שלצאת מספק פירוש כל פונות וכו' מניח הנרות זה ע"ג זה ידליק מלמעלה למטה ולעולם יתחיל להדליק מנר הנוסף שלמעלה מהראשון בליל ב' ובליל ג' במה שלמעלה מהשני וכן כולם ולכתחלה אין לשנות מהמנהג אלא זה אצל זה ועיין להרב ריח שדה סי' י"ג שהחזיק במעוזו כמרדכי ומהר"ם בפ' ב"מ והרמא"י בתה"ד צ"ה וק"ו והריק"ו שקפ"ד ומהרי"ל ומרן בשלחנו הארוך משמאל לימין וכן בנענועי לולב ועיין להרש"א בס' תולדות אדם והרמ"ע והדב"ש והלכה ברורה. והרח"ש בתורת חיים שלו ח"ג סי' ט' הכריע בנרות חנוכה כדרך שאנו ב"ב כותבים אך בנענועים ס"ל דלא כתולדות אדם וע"ל סי' ה' אות כ"ח:

לח טעמא טעים להא דת"ר בשבת דף כ"א ע"ב שלא מצאו רק פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול דטעמא בעי למה היה פך הזה חתום וניחא ליה דאולי אירע דכהן גדול התנדב באותו זמן שמנים למנורה וכששלחם למקדש חתם הפכים בחותמו שיהיו נכרים שממנו היו להדליקם ראשון או לסבה אחרת ונשאר פך זה מהשמן זמן רב ובבואו הרב המחבר לעיר ראטרד' הראה לו א' מהק"קי ישוב נכון בשם הרב אברהם ליפשיץ שהי' אב"ד שם שנתן טעם לשבח ואחר שהביא מ"ש בפ"ו דמנחות באיכות שמן המנורה ומנחות הביא ג"כ דין מנחת כהן גדול בכל יום הנקראת חביתי כ"ג שהיה צריך להביאה מביתו ושבהיותו מהמהדרים הי' פוסק על השמן הנבחר ולוקחו בביתו ושם אותו בכליו בפכין בני ג' לוגין כשיעור חביתין שלו לכל יום בבקר ובערב שהרי צריך להביאו שלם וחתמן בחותמו כדי שלא יוחלפו במה שבביתו ומידי יום ביומו היה מביא מביתו פך א' ועשרון סלת כדי שיהיה הכל מוכן למחר וזהו הפך שמצאו שהיה מחזיק ג' לוגין ואף דשיעור השמן למנורה היה ג' לוגין וחצי שהוא חצי לוג לכל נר וכמ"ש במנחות דף ס"ט ובברייתא קתני שהיה בפך שמצאו שמן להדליק ליום א' ואין זה קושיא שכבר כתבו רש"י ותוס' בשם הירושלמי דבימות הקיץ היו עושים פתילה גסה ובחורף דקה ואחר כך אחר שמצאו ג' לוגין בלבד עשו הפתילה יותר דקה כמו ששיערו שתספיק על כל פנים לליל כ"ה בכסלו ונעשה להם נס ע"כ בשם הרא"ל הנז' והוסיף נופך משלו דכ"ש דדפח"ח לגירסת השאלתות דרב אחאי פ' וישלח דגריס ולא היה בו להדליק אפי' יום א' דהיינו שלא מצאו בו רק ג' לוגין והיו צריכין ג' וחצי ודוק (פני אריה סי' מ'):

הד"ט שוב ראיתי אחרי רואי שגם הרב יוסף אומץ סי' ל"ב הזכירו ושכבר במחב"ר שלו בקונטרס אחרון יישב החקירה הלז באופן אחר ע"ש:

סי' לו דיני פורים אות א כשאין אנשים בקיאים במקרא מגילה יכול להוציאם י"ח קטן שהגיע לחינוך ולרוב הפוסקים אף אם לא הגיע לכלל חינוך (סמא דחיי סי' י"ו):

ב לעשות בנין ע"י אומן ישמעאל כיון דאוושא מלתא נסתפק אי שרי או לא (שם):

כתב הד"ט ועיין להרב כתונת יוסף סי' ל' דאתי עלה מטעמי אחריני לאסור במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה דאין להניח לישמעאל לבנות אפי' בקבלנות משום דמסתמא. ועיין להרב ב"ד סי' תצ"ה שכתב דעכשיו נהגו שלא לעשות מלאכה בפורים ומנדין העושה ושאפי' עי"ג אין להניח לבנות אע"פ שהתחיל קודם לכן ושכתב הרב שכה"ג דאף בט"ב המנהג בקוסטנ' שלא להניח לבנות אפי' עי"ג:

ג אשה שאירע ליל טבילתה ביום פורים אסורה לאכול בשר ביום רק תבשיל של בשר (שם סי' מ"ז):

ד שיעור מתנות לשני אביונים היינו בכדי סעודה לעני והיינו שיעור ג' ביצים לכל א' דתנן אין פוחתין לעני העובר וכו' וכדאי' בפ' בכל משתתפין ועיין להרב בפ"ח דפאה (זרע יעקב סי' י"א):

ה אסור לנשים לבכות ולקונן ביום פורים על מת שמת כמה ימים קודם לכן (בית יהודה ח"א סי' כ"ד):

ו יכול לקרות המגילה ולברך עליה אפי' ביחיד ואינו חייב לילך לבה"כ ואף לכתחלה א"צ לחזור אחר עשרה וכן היה הרב אביו נוהג לצאת ג"כ מבה"כ לילך לביתו לקרותו ואחר הקריאה היה חוזר לבה"כ ומסיים ערבית ודלא כהרב"ח הביאו הרב באר היטב סי' תר"צ ובשו"ת הלק"ט דכ' דאפי' ביתו סמוך לבה"כ וחלונותיו פתוחים לשם שילך לבה"כ. (מגן שאול בליקוטיו אחר לשונות הרמב"ם סי' בי'):

ז ראובן שאירס בנו לשמעון והתנה עמו לשלוח דורונו' זל"ז בכל מועד וחנוכה ופורים ושלח א' מהם לחבירו ב' מיני מתיקה ודורון קיים מצות משלוח מנות דהא לא התנה עמו רק דורונו' ולא מתיקו' ואף שנא' שחייב במיני מתיקה מ"מ כיון שלא התנה בפירוש על המתיקה יצא י"ח וראייתו מהש"ס דמ"ק גבי אבל שאסור לאכול סעודה ראשונה משלו דאמרינן התם הנהו אמוראי דהוי מחלפי וכו' ע"ש שבמגילה דף ל"ח דאביי ב"א ור"ח ב"א הוו מחלפי וכו' ע"ש ולסברת רש"י אפי' התנה בפירוש על המתיקה יצא (שם סי' מ"ד):

ח ביאר היטב כוונת התוס' במגילה דף ט"ז ע"א ד"ה ודחי עשרת וכו' דלכאורה אין החשבון מדוקדק ולא נתחוורו בעיניו דברי הרב שער אפרים סי' מ"ה ופירשו באופן אחר ע"פ פיוטו של הקלירי לפ' שקלים המתחיל אז ראית וכו' דנראה משם שהיה לו חשבון אחר במנין הככרים והשקלים. ודברי התוס' מיוסדים על דברי הרב הקלירי כדרכם בכמה מקומו' (מקום שמואל סי' ס'):

ט בן כרך שהלך לעיר ודעתו לחזור למקומו בט"ו מותר להיו' ממנין העולים לס"ת בי"ד בעיר אע"פ שאינו יום קריאת המגילה שלו. וכן הדין בן א"י שבח"ל ודעתו לחזור לארץ יכול להיות ממנין הקרואים בי"ט ב' ש"ג ודלא מהרב הלק"ט ח"א סי' ה' ע"ש. (שבות יעקב ח"א סי' מ'). ואעיקרא דכרך דפסק מור"ם בר"ס תרפ"ח דמסתמא אמרינן דהוקף ולבסוף נתיישב דהקשה המג"א שם מסי' ת"א והניח בצ"ע ורט"ז והפר"ח הטריחו עצמן ליישב. עיין להרב עדות ביהוסף להר"י ן' סאמון סי' ס"ג דכתב דשלא לצורך טרחו בזה דדברי הר"ן מפורשי' בפ"ק דמגילה ובתוס' שם ד"ג ע"א ד"ה כרך שישב וכו' וא"כ אין שום סתירה בין ההיא דת"א ותרפ"ח:

י נתן טעם לשבח לפסק מרן סי' תרצ"ה בדין משלוח מנות דאשה חייבת כאיש ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל במתנות לאביונים אין לחוש. ומלבד הטעמים האמורים מהרמג"א שם ס"ק ו' וד"מ בשם מהר"י ברי"ן. עוד הוסיף מדיליה דגבי משלוח מנות כתיב איש לרעהו ואף דגם האשה בכלל מ"מ דוקא איש לרעהו ואשה לרעותה משא"כ במתנות לאביונים דלא כתיב איש אחד האיש לאשה וא' האשה לאיש חייבין. ושם השיב תשובה גמורה לקושיית הרב פר"ח על הרמ"א דפסק דאשה חייבת במתנות לאביונים (שם סי' מ"א):

הד"ט גם הרב יעב"ץ בתשוב' ח"א סי' ק"כ וח"ב סי' ק"ח הזכיר דחייבת האשה בשלוח מנות דלא ממ"ש הפר"ח דאינו מחוור:

יא מי שברך והתחיל לקרוא את המגילה ואינו יכול לגמרה והעמידו אחר תחתיו סגי ליה להתחיל ממקום שפסק הראשון והוא שהיה הב' שם כשבירך הראשון וכמ"ש גבי שופר בסי' תקפ"ה סעיף ג'. (שם סי' מ"ב):

הד"ט ואם נשתתק הקורא באמצע קריאתה יתחיל הב' ממקום שפסק הא' דכיון דמברך להוציא כל הקק"י הוי ממש דומיא דשופר דבסי' תקפ"ה פסק מרן דא"צ לחזור לראש ודלא כהרמג"א כ"כ הרב דגול מרבבה סי' תרצ"ב:

יב חרש ששומע כשצועקין לו מאד מוציא אחרים י"ח אף כשקורא כקול בינוני כיון שגם הוא חייב בקריאתה. (שם ח"ב סי' ל"ג):

יג יישב מה שהקשו על הרמב"ם דסתם בפ"א דמגילה דמבטלין ת"ת לשמוע קריאת המגילה ומשמע אפי' ת"ת דיחיד והוי נגד משמעות הש"ס והביא תירוץ הרב לח"מ שם ושל הרשכנה"ג ולא נתחוורו אצלו ותירץ באופן אחר (שם סי' מ"ז):

יד בענין כתיבת המגילה א"צ לכוין לגמרה באמצע שטה שבסוף הדף ואפי' בס"ת אינו לעכובא ושם כתב דאף בדברים הצריכים לכתחלה במגילה אם כבר כתב דיעבד מיקרי והשיג על הרשכנה"ג סי' תרצ"א הגהת ב"י אות יו"ד דכתב דלא מיקרי דיעבד אלא אם קרא:

(זרע אמת סי' ק'):

הד"ט ואם כתיבת המגילה צריך שיהיה בכתב הלשון שמכיר בו. עיין להרב חקרי לב ח"א סי' קל"ד דהאריך בענין דאה"נ דדוקא בכתב מיוחד לאותו לשון יוצא בו אך בשאר כתב של לשון אחר אף שמכירו לא יצא וכדעת הריא"ז ורשב"ך ותי"ט ופר"ח סי' ת"צ:

טז מותר לעשות נשואין בפורים שחל להיות בע"ש ובלבד שלא יעשה סעודה וכדעת הרשב"א שהביא הרב"י בסי' תרצ"ו. ועוד לו שם מקשי על פסק מר"ן בתשוב' הרשב"א דלכאורה הוא נגד הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ולבסוף מוכיח דגם דעת הג' עמודי ההוראה הללו אשר הבית ביתו של הרב"י נשען עליו הוא כהרשב"א:

(שם סי' ק"א):

יו אבילות יום ראשון נוהג בט"ו באדר אבל בי"ד יש לחוש ולומר דלא נהיגי ביה. (שם סי' ק"ב):

הד"ט ועיין להרב ושב הכהן סי' צ"ה וצ"ו בדין אונן בפורים דפסק שאסור בבשר ויין ושממ"ש גבי רגל דאם אפשר לקיים שניהם לא דחי עשה דרגל עשה דאבלות ה"ה כאן אם שאפשר לקיים שמחת פורים אחר שיקבר מתו פשיטא ופשיטא דאסור בבשר ויין עד שיקברנו ע"ש. (ועיין לקמן אות ל"ו):

יז מתיר לטלטל המגילה בט"ו באדר שחל בשבת ודלא כהרב פר"ח שאוסר בטלטול וגם הרשכנה"ג בסי' תרפ"ח נוטה דעתו להתיר וכן הרב מטה יהודה מתירה בטלטול. (חסדי דוד פי' תרפ"ח סעיף ו'):

הד"ט ועיין להרב שלמי צבור דף שכ"ה ע"ד דהביא שתי הסברות בלי הכרעה לשום צד:

ועיין להרב עדות ביהוסף להר"י ן' סאמון סי' א' שתמה על הפר"ח ושכה"ג והשיב תשובה שלימה והעלה בפשיטות להתיר ועיין להרב למודי ה' סי' קצ"ו דהארי' קצת בזה. ואם כשחל פורים במ"ש מותר לש"צ לסדרה בשבת להתלמד ישב ועמד על דברי הפר"ח הנז' סק"ו ועולת שבת סי' כ"ח סקי"ג):

יח הורה גבר הלכה למעשה דמגילה צריכה שרטוט על כל שטה ושטה ולא סגי בשרטט שטה ראשונה כסברת הלבוש ואדרבא הוא סותר את עצמו ממ"ש בהלכו' ס"ת ע"ש:

(שו"ת הרב צבי סי' צ"ז):

ועיין להרב כסא רחמים דף יו"ד ט"ב דתמה על הר"ץ הנז' ע"ש:

יט איך ראוי לנהוג בשנה מעוברת בתענית ז' באדר יום מיתת משה הראה פנים מסבירות לשתי הדיעות וסוגיין דעלמא להתענו' בראשון ומסתברא דהיכא דנהוג הכי ש"ד. (שאלת יעב"ץ סי' קי"ז)

הד"ט והרב אגורה באהלך קיים סברת הרב הלק"ט ח"ב סי' קע"ג דיש להתענות באדר ב' ותמה על הרמג"א בסי' תק"פ שכתב דבש"ס מוכח דלא היתה מעוברת אותה שנה דאדרבא מש"ס דסוטה מוכח בהפך ופה פירינצי נוהגין ללמוד הסדר בראשון ואז מתענה מי שדרכו להתענות:

כ מילה בפורים אם אין שהות ביום למול ולקרוא פשיטא דמילה קודמת דאין לך שום מצוה דאורייתא דנדחית מפני מ"מ ואם יש שהות לקרוא ולמול אח"כ הנה מור"ם בשם מהרי"ל כתב בסי' תרצ"ג דמלין ואח"כ קורים. אמנם הרב פר"ח כתב דאין דינו מחוור דבכל המצות מ"מ עדיפא משום פרסומי ניסא והרב המחבר הביא דעת התוס' והר"ן דכתבו דהטעם דמבטלין העבודה לשמוע מ"מ אעפ"י שאחר העבודה יש שהות לקרוא משום דטפי עדיף לקרוא בצבור משום ברוב עם הדרת מלך וכיון שכן כשיש מילה בבה"כ אם נקדים המילה לא מדחיא מ"מ בצבור שהרי ויעמוד כל העם בברית ושותקין ודוממין לכך ואח"כ קורין ברב עם והיינו הוראת מהרי"ל הנז' דמלין ואח"כ קורין. (ב"ד של שלמה סי' כ"א):

הד"ט ועיין להרב בית יהודה סי' מ"ח דנטה לסברת דקורין ואח"כ מלין ע"ש. ועיין להרב חזון למועד סי' כ"ב דכתב דמ"מ מידי ספיקא דרבוותא לא נפקא. (וע"ל ה' אות י"ב):

ועיין בחי"ד סי' כ"ח אות כ"ד):

כא מעולם תמה על מנהג עירו שכשחל יום ט"ו באדר בש"ק שהוא יום פורים שלהם אין חכמי העיר שואלין ודורשין בענינו של נס כיון דהלילא זו קריאתה בשבת דבהדיא אמרו בפ"ק דמגילה אריב"ל פורים שחל בשבת אין קורין את המגילה אבל שואלין ודורשין בענינו וטעמו ברור דדוקא בקריאת המגילה דהכל חייבין לקרותה ואין הכל בקיאין בה יש לגזור שמא יטלנה לילך אצל בקי ויעבירנה ד"א ברה"ר והיינו טעמיה דשופר ולולב אבל הדרשה שהחכם יושב ודורש לא חיישינן להכי. עוד לו שם שכיון דשבת הוא יום פורים גם קריאת התורה באותו היום מצוה וחובת היום ואם אין המפטיר מענין הקריאה אינו כלום ועוד יוכל לקרוא הז' בפ' עמלק ויחזור המפטיר ויקרא אעפ"י שאינו הכרח:

(זקן אהרן סי' קל"ז):

כב מותר לאבל אחר ז' על שאר קרובים או לאחר ל' על או"א לנגן בפורים לשמח אחרים וכ"ש אם ילך לנגן לשמחת מצוה דיאי ויאי:

(שם סי' רי"ד) (ועיין בחי"ד סי' ל"ו אות כ"ג):

כג לא טוב עשה בעמיו א' מיושבי כפרים שמנהגם להתאסף ביום פורים באחד מהכפרים שיש להם ס"ת לקרוא המגילה בצבור והוא לבדו נשאר וקרא המגיל' ביחיד ובשבילו נתבטלה ג"כ קריא' המגילה בצבור דמצוה לחזור אחר יו"ד לפרסם הנס וראוי להכותו מכת מרדות אבל נדוי לא מנדינן ליה כיון דס"ס עיקר מצות מ"מ נתקיים ולא נתבטל רק מצות פרסומי ניסא וטוב לקנסו בממון כפי ראות הדיינין תחת המכת מרדות בשכבר ידוע מ"ש מהר"ם מרוינזבורק והרש"ל בים ש"ש פ' החובל ובהרמ"א בח"מ דמלקות ומ"מ פודין בממון (כנסת יחזקאל סי' י"ט):

כד בן עיר ששלח מנות לבן כרך והגיע לידו ביום י"ד ויודע שלא יאכלם רק בט"ו פשיטא דיוצא י"ח אבל בן כרך ששלח לבן עיר בט"ו לא יצא דאעפ"י שאכלו בו ביום הא אינו יומו ועבר יומו בטלה שמחתו. ועיין להרב יד אהרן סי' תרצ"ד בהגהת ב"י בדין מי ששלח מנות או מעות לחבירו שבמדינת הים ומגיעים בודאי לידו ביום פורים עצמו דס"ל דאע"ג ששלח לו קודם זמנו מ"מ כיון שהגיע לידו בשעת החיוב יוצא י"ח ועיין ג"כ להרב בני חיי סי' הנז' ס"ג בענין ראובן ששלח וכו' דכל שלא הגיעו ביד המקבל עדיין לא שמח בהן וחייב לשלוח מנות אחרות. (אהל יוסף סי' ט"ו):

כתב הד"ט ועיין שם להרב בני חיי דגם הנותן מתנה ע"מ להחזיר לאו שמיה מתנה לענין זה וכן השכל גוזר ופשוט הוא. וכן מצאתי אח"כ להרב יוסף אומץ ס"ס פ"ב פשוטי מפשט ספיקא דהרב משבצות זהב וס"ל דלא יצא הנותן ע"מ להחזיר וכנז':

כה טעה בפשיטות מי שלא אמר ויהי נועם במ"ש זכור משום יום פורים שאין עושים בו מלאכה דמנהגא בעלמא הוא שלא לעשות ולא מן הדין ולכן יש לאמרו במ"ש שלפניו ואין הדבר תלוי במלאכה רק שיהיו ימי דחולא ששת ימי החול ואי לאו דבשבוע של פסח וסוכות חל ג"כ יום ז' של פסח בפסח וש"ע בחג היה ראוי לומר ויהי נועם במ"ש של חה"מ כיון דמותרים במלאכה מן התורה ואפי' מדרבנן התירו בדבר האבד והויין ימי דחולא שאינן י"ט. החביב בתשו' לא"ח ח"ב סי' נ"ה:

כתב הד"ט לדברי הרב ז"ל כשיחול יט"א של חג בשבת לבני א"י יהיה ראוי לומר ויהי נועם ואיני יודע אם נהגו לאמרו. (וע"ל סי' י"ב אות ו'):

כו החזיק והוכיח דכדין קרא ערעור בכה"ג שלו בהגהת ב"י סי' רפ"ה אות ז' על הרב הלבושים והרבה להשיב על מה ששאל ממנו וכתב לו מע' השואל מהרי"א ע"ש. (שם סי' נ"ז ונ"ח):

כז אם מולד ר"ח אדר יחול בער"ח שאז כלה זמן קידוש הלבנה בליל פורים ליל קריאת המגילה ולא קדשוה בלילות שלפניו כי לא נראית הלבנה ובליל פורים עודם קורים את המגילה נתפזרו העבים וזרחה הלבנה ומתיראים שתתכסה מחדש אם ימתינו עד אחר הקריאה אם רוב הצבור כבר קדשוה אין ליחידים לצאת באמצע הקריאה לקדשה דאין לצבור להמתין עד חזרתם משום טירחא דצבורא וא"כ יצטרכו להשלים הקריאה אח"כ בלי רוב עם ואינו נכון בשביל מצוה קלה דרבנן לבטל פרסומא דניסא. ואם כל הצבור לא קדשוה עדיין יש להשיב על זה וכי מגילה א' יש לנו בשנה והלא בכל חודש יש לנו ספק זה בהגיע תר ליל אחרונה של זמן קידוש הלבנה ולא זרחה אלא באמצע ק"ש וברכותיה (וע"ל סי' י"ו אות יו"ד) ולכן אם יכלה זמן קידוש הלבנה לגמרי קודם שיסיים קריאתה יפסיק אפי' הצבור מלקרות ויקדשו הלבנה ויגמרו אח"כ קריאתה אבל יחיד לא יפסיק אפי' בשביל כן משום שלא לדחות פרסום הנס. וה"ה אם עדיין לא התחיל לקרות והקהל התחילו ידחה קידוש הלבנה אך אם הצבור ג"כ יש להם לקדש ויש לפניהם מקרא המגילה יקדימו לקדש דתדיר דדוקא לדחות פרסום הנס עדיף ולא לאקדומי (נודע ביהודה סי' נ"א):

כח הביא בידו החזקה הכרעה לזכות לפסק הרב"י בסי' תרפ"ח סעי' ז' דפורים שושן שחל בע"ש דאין עושין בני כרכים סעודת פורים עד יום א' בשבת ודלא כהרלנ"ח (הביאו ג"כ הרמג"א שם ס"ק ח') דעבד עובדא בירושלים לעשותה בשבת. (שם סי' מ"ב):

כט אם אמר על הנסים ביום ט"ו לסברת הרכנה"ג בשם הרב"ח צריך לחזור להתפלל וכן דעת הרב פר"ח דהוי הפסק וצריך לחזור לראש אבל הרט"ז והרמג"א והרב בית דוד סי' תפ"ט הסכימו שלא לחזור ומדברי הרב החביב עצמו למדו לומר כן שכתב שיש נוהגים ג"כ לאמרו. גם הרב אליה רבה ס"ל דלא יחזור וכן הסכים ג"כ הרב ברכי יוסף נר"ו:

(שלמי צבור דף שכ"ה ע"ב):

כתב הד"ט ואם לא אמרו בי"ד ע"ל סי' ל"ה אות כ"ח ועיין ג"כ להרב כתונת יוסף סי' ל"א שהאריך בענין על הנסים לבני עיירות שמפני ספק קורין המגילה בב' ימים ובלא ברכה ולא יאמרו בליל ט"ו ס' קדושה ואתה קדוש ולא יוציאו ס"ת ולא על הנסים אע"פ שצרכי רבים אומרים כיון דלרוב העולם אין הט"ו פורים צרכי יחיד מיקרי משא"כ זכרינו ומי כמוך דלעולם צ"ר הם ויכול לאמרן אפי' לכתחלה בכל השנה ע"ל סי' ה' אות ס':

ל לנשים שאינן באות לבה"כ חייב הבע"ה לחזור ולקרות ולענין הברכות הנה הרב דבר משה ח"ב סי' י"ד הסכים דהיותר טוב שילמד הברכ' לאש' ולומר לשמוע מגילה או יאמר עמה מלה במל' חוץ שתזכי' היא לבד' וכ"כ הרב ח"י ע"ש דבזה כ"ע לודו (שם עמוד ד')

לא קיים המנהג שלא לפשוט כל המגילה קודם קריאתה רק קורא ופושט והולך (בית דוד סי' תפ"ה):

כשחל פורים במ"ש נראה דהנכון לברך בורא מאורי האש קודם קריאת המגילה כיון דהראב"ד והרד"א והכלבו סוברי' כן וגם הרב שכנה"ג נראה שמסכי' לזה ובלבד שיהיה בביתו מי שיברך לאשתו שהוא בעצמו אינו יכול לחזור ולברך והיא בעצמה ג"כ לא תברך דמאי שנא מברכת המבדיל שכתב הרב"י בס"ס רצ"ו ע"ש:

(שם סי' תצ"א):

כתב הד"ט ומנהגנו כפסק מרן שסתם בש"ע שם בתחלה דחייבות בהבדלה וכן היא סברת הרב"ח דאף למ"ד דפטורות מ"מ רשאות ושכן המנהג וכ"פ ג"כ הרמג"א דעל הבשמים ועל הכוס פשיטא דמותרות דברכת הנהנין הן דהעיקר כהרב"ח. ועיין להרט"ז שם על מ"ש הרב"ח ע"ש. ואיך שיהיה יבין המבין מדעתו דמה שרצה הרב ב"ד הנז' ללמוד דין הנר מדין הבדל' אין זיווגו אחר הס"ר עול' יפ' דנלע"ד דיותר יש לדמו' ברכת הנר לברכת הבשמי' מברכת הבדלה ועל הבשמי' כבר כתבנו בשם הרמג"א דאף למאן דחולק מצי לברוכי וכ"ש לפי מ"ש הרב הנז' בעצמו דטעם ברכת הנר להתיר הנאתו ופשיטא ליה דברכת הנהנין הוא אמאי מסיק אח"כ דאף שאנו מדמין וכו' דאין כאן דמיון אלא הוא הוא בעצם לדעתו ז"ל ברכת הנהנין וכן משנה שלימה שנינו אין מברכין על הנר עד שיאותו וכו' הרי דברכת הנהנין היא ומ"ש מבשמים. ועיין להרב שלמי צבור דף שכ"ה ע"ש דטעמא טעים בי למנהג המבדילים ואח"כ קורי' בין לנוהגי' בהפך ואין משום לא תתגודדו והביא שם דברי הרב שכנה"ג והדב"ש וע"ש להרב המגיה מ"ש בענין ברכת מאורי האש:

לג עמד טעמו בו על מה שנהגו להתחיל סעודת פורים ביום י"ד ולגומרה בליל ט"ו ומלבד מ"ש הרב ת"ה שכיון שמתחילים ביום ונמשכה בלילה הכל חשיב כסעודה א'. זאת ועוד בעירו שעושי' ב' ימים מספק והיה להם לעשות ב' סעודות ואיכא חסרון כיס לכן הוכרחו לתקן כך ויוצאים ידי שניהם ואע"פ שעושי' רוב הסעודה בלילה יפה עושי' כדי להתפלל ערבית אחר שהתחילו קצת שאינם שכורי' ואח"כ גומרי' סעודתן ואף אם ישתכרו לא יפסידו תפלת ערבית (שם סי' תצ"ג):

הד"ט וי"ל דמה יועילו בהמשך הסעודה בלילה לצאת ידי חובת סעודת ט"ו כיון דסעודת לילה אינה מוציאה ידי חובת סעודה דימי משתה ושמחה כתיב ועיין להרב כתונת יוסף סי' כ"ט דכתב דהרב' מנהגי' יש בה יש שעושים מהבקר עד הערב ויש בצהרי' יש ממנח' ולמעלה ויש לעת ערב קודם ערבית ויש מתחילים סמוך לערב וממשיכים סעודתם בלילה ולכולם יש על מה שיסמוכו ומ"ה הר"מא בסי' תרצ"ה עצה טובה בעלמא קמ"ל אך מן הדין אינו מעכב כיון שאוחז קצת מהיום מקצתו ככולו ושם פירש ג"כ דעת רב כהנא ורבא במגילה דף ז':

לד מי שמת לו מת קודם פורים אין נוהג בו דין אבלות אף שאין פורים מבטל האבלות. ואם מת בפורים עצמו יש להסתפק כיון דיום לאבלותו הוא אם נוהג בו אבלות או לא ולענין הבראה דבר פשוט שמברין אותו דאפי' בח"המ דלכ"ע אין בו אבלות מ"מ מברין דלא אמרו שאין מברין בחה"מ רק כשמת בי"ט שאין מברין במוצאי י"ט לח"ה הואיל ואידחי ביום המיתה אידחי עד אחר המועד כמבואר בי"ד סי' שע"ח. (וע"ל אות ט"ו ולקמן אות ל"ח) (שם סי' תצ"ז ראשון):

לה על מה שרבים שאלו אם מותר לגלח בט"ו אדר שחל להיות בע"ש מפני כבוד השבת כיון שנהגו במקומו שלא לעשות מלאכה משום ספק השיב שיש להתיר כיון שאינו אלא מנהג ול"ד לחה"מ דאסור מדאורייתא. וכל שמותר להסתפר בחה"מ מותר להסתפר אף ע"י ספר ישראל אף שיש ספר עכו"ם והוא פשוט:

(שם סי' בתרא):

הד"ט ואיני יודע בעניותי להבין אמרי בינה שכתב דמשום דבח"ה אסור המלאכה מדאורייתא מש"ה לא שרינן להסתפר אפי' לכבוד השבת ומכלל דאי לאו הכי הוה שרי וקשה לע"ד לשמוע דהא איסור תספור' בחה"מ הוא משום כדי שלא ליכנס מנוול לרגל אשר ע"כ אם נסתפר בערב הרגל לר"ת שרי ושרי כנודע הגם דלא קי"ל כותיה ועיין לעיל סי' כ"ו אות ד'. ואי איתא דאסור להסתפר משום איסור מלאכה אמאי לשתרי לר"ת אם נסתפר קודם הרגל ואפי' שלא לכבוד שבת וכי איסור המלאכות בח"ה אינו אלא כשלא נתעסק באותה מלאכה קודם הרגל. ובענין היתר להסתפר אפי' ע"י ישראל אף אם אפשר עי"ג כל שהתירו לו להסתפר ע"ל סי' כ"ו אות א' ועיין להרב דבר משה ח"א סי מ"א דפסק דמותר לגלח בפורים שחל להיות בע"ש דוקא ע"י עצמו או ספר עובד כוכבים:

ועיין להרב חקרי לב ח"א סי' פ"ח שראיתי אח"כ שעמד בזה וע"ש בס"ס שהרב ד"מ יסד המנהג בשאלוניקי עירו לאסור ע"י ישראל ושכן עשו ג"כ מעשה בע"הק ירושלים כמ"ש הרב פרי האדמה בהל' מגילה אך באיזמיר מקום כבודו שלו המנהג להתיר ע"י ישראל וכמנהגנו פה פירינצי וכאמור:

לו יוצא אדם י"ח ממצות משלוח מנות או ממתנות לאביונים אם יתן לקטן וכדינו אמת של הרב פר"ת במים חיים שלו סי' ד' דהמזכה לכהן קטן א' מכ"ד מתנ"כ דמהני וגם הרב כנה"ג בהל' פדיון הבן הגהת הטור אות ג' כתב שהעיד מהר"א לפפא שעשה מהר"א מוטל מעשה בכהן קטן לפדות הבן ע"ש וכן בני"דד ואפי' קטן ממש מהני לאפוקי ממה שהצריך הרב פר"ח שם שיהיה קטן דאגוז ונוטלו צרור וזורקו ע"ש:

(אגורה באהלך דף כ' ע"ב):

לז יגע ומצא סמוכות לסברת מור"ם סי' תרצ"ה במי ששלח מנות לרעהו ואינו רוצה לקבלם או מוחל לו דיצא וחילק ידע בין מתנות כהונה דהדבר יצא מפי המלך הרב פר"ח במים חיים שלו סי' ה' דכן הדין בכפר שאין בו רק כהן א' ואינו רוצה לקבל פדיון הבן וכו' עי"ש שהביא דברי המלך שלמה ן' עזרא שהאריך קצת בענין זה וסיים דלא יצא ודלא כמו"רם והוסיף הרב המחבר שנית ידו לקיים דבריו הראשוני':

(שם דף הנז'):

לח הכל כמנהג המקום בדין אבלות בפורים דבמקו' שנהגו דלא כרמב"ם אעפ"י שהוא מארי דאתרא ואינם נוהגים בו אבלות וכסברת הרא"ש וכן להפך. ולא ניחא ליה מ"ש מרן בי"ד דיש לפסוק כהר"ם והרא"ש שהם רבים נגד הרמב"ם דהא גם רגמ"ה וס"ה והרוקח מסכימים לסברת הרמב"ם ואילו היה פוסק כהרא"ש משום דהו"ל מקל באבל ניחא:

(וע"ל אות ל"ד) הר"י קצבי סי' ו':

לט הורה לאיסור למי שחל יום ז' לאבלותו ביום פורים לעשות הנשואין באותו יום דהרי הוא כשבת שעולה ואינו מפסיק ולמ"ד דמפסיק נמי משום דדין פורי' כרגל אסור לישא אשה ברגל ואף שטען אבי הכלה שאם לא ישא אז ימתין עד חדש אחר משום דלא מסמנא מלתא בחסרון הירח ויש לחוש שיתקלקל הזיווג אין אלו רק דברי הבאי ונשא ונתן שם על דברי הרב דרכי נועם בי"ד שלו סי' כ"ח על תמיהתו על הרב כ"מ. ועוד השיב על מה שנשאל בדין חתן אבל כשנהג תחלה ז' ימי האבלות ואח"כ ימי משתה אי פסקא גזירת ל' או עולים לל' והשיב דלדעתו מבטלי גזירת ל' דאל"כ לא יעלו נמי וסמך הוראתו עמ"ש רש"ך סי' שצ"ט בשם הר"ר בנימין ע"ש דסיים דבכה"ג הוי דומיא דרגל דמבטל גזירת ל' ע"ש בשם הרב שמ"י. והרב המחבר סתר ראיותיו ושלא יבטלו ימי המשתה גזירת ז' או ל' והרב שמ"י חזר לחזק הוראתו דגזרת ל' מיהא בטלי:

(פחד יצחק ערך אבלות בפורים):

מ המשמר המת חייב במגילה וכ"ש להרב חוות יאיר מסי' ח' עד י"ב דס"ל דגם במת מצוה אי אית ליה מגילה יתרחק ד"א ויקרא עיין להרכנה"ג ושיירי סי' תרפ"ו הגהות הרב"י ובגן המלך אות פ"ב. ועוד לו שם דיחוי סברת מי שהיה סובר דמשמר המת פטור כשם שפטור מק"ש ושלכן כל מה שהקשו המגינים ניחא וניחא דליתא דהא אפי' במת מצו' כתב הרב"ח סי' תרפ"ז דפלוגתא דפוסקים היא אך משמר המת בעיר חייב ואי לשמרו מעכברי' יכול לסגרו במקום שאין העכבר וחולד' יכולי' ליכנס או יניח שמירתו למי שפטור מקריאת' ול"ד כלל לק"ש דאמרי' העוסק במצוה פטור וכו' משא"כ במ"מ דאם יש שהות לעשות שתיהן פוסק אפי' מעבודה ותפלה ועל מ"ש המגינים יעויין להרב ח"י הנז' סי' ח' וכו' דמשם הוראה יוצאת דלדידיה אפי' במ"מ חייב לקרוא בריחוק ד"א וקבל החכם השואל תשובתו והודה שתורתו אמת:

(שם ערך מגילה דוחה):

מא עוד לו שם בשם מהר"י בריאל שמנהג מנטובא שאין היחיד מברך ברכה אחרונה על ק"מ אך בשם מהרי"ב קאזיס כתב שמנהג מנטובא לברך גם היחיד וכמנהג פירארא ושכן היה נוהג ג"כ מר אביו ואף שהדבר במחלוקת לא אבה לזוז ממנהגו ושאין לומר בזה ס' ברכות להקל אא"כ אין מנהג בהפך ולראיה לזה מברכו' שלפניה דר"ע ור"ג הובאו במרדכי פ"ק דמגילה ס"ל דאין יחיד מברך ואפ"ה מנהג כל ישראל לברך מבטל הכלל של ספק ברכות להקל (וע"ל סי' ה' אות ל"ג) שם ערך מגילה מברכין:

סב לא מצא קפידא מקום לנוח במה שהקפיד הרשכה"ג בסי' תרצ"א גבי דין עשרת בריש דפא ופי' מ"ש במס' סופרים באופן שלא מצא מקום לחוש לחששתו:

(גנת וורדים כלל ד' סי' י"ב):

מג פשפש ומצא הבנה לתמיהת מהר"י מברונא בתשו' סי' כ"א דף נ' על מה שראה במיימוני סוף הל' פורים דאם אירעו נשואין בפורים יקראו המגילה בבית החתן וכלה ותמה עליו איך יארעו נשואין בפורי' והרב שכנ"הג סי' תרצ"ז הגה"ט אות ז' כתב עליו ולא הבינותי דבריו והרב"ח כתב דכוונת מהר"י מברונא דבמקומן דנוהגין לעשות קופה ביום ד' כמ"ש בפ"ק דכתובות וכפי הקביעות לא בד"ז פור דהיינו יום י"ד ולהכי קמתמה הרימ"ב אך לפי מה שנהגו בכל המזרח וא"י לעשות חופה ביום ו' ליכא תמיהא דמצי למקלע יום פורים ביום ו' עכ"ל:

(חסדי דוד ס"ס תרצ"ו):

הד"ט ולע"ד יתפלא הדבר מאד לדחוקי נפשין כולי האי ולומר דמהר"י לא ידע דבערי המיימוני אשה נשאת ביום ו' ועוד ק' דהא איכא אלמנה שלדין המשנה נשאת ביום ה' דמצי למקלע לפי הקביעות ועוד אטו יום ט"ו לכרכים לאו יום פורים מיקרי דמצי למקלע ביום ד' ואמאי ידחוק לפרש דוקא יום י"ד ודוקא למנהג' ודוקא לבתולה כדי לתמוה עליו כאילו לית לה פתרי למציאות נשואין ביום פורי' באופן דדברי הרשכנה"ג נכונים באמרו ולא הבינותי דבריו:

מד הביא דברי הרשכנה"ג סי' תר"צ הגהת הרב"י דאם הפסיק בשיחה בקריאת המגילה אצ"ל לראש אך למהר"י אישקאפה שם דוקא בהפסיק בשתיקה אינו חוזר אבל בשיחה חוזר ושכ"פ הטור (ע"ש דברי הרי"א הנז' בראש יוס' שלו ד' ע"ז ע"א) ודחה הרב המחבר דבריו ונסתפק לדעת מהרי"א הנז' בדין שמעון שאמר לראובן שכבר יצא י"ח לקרוא לו להוציאו והפסיק שמעון השומע בדבור ולא ראובן הקורא פסק הוא דיצא כיון דהמשמיע לא הפסיק:

(רוח אליה על הר"ם במגילה פ"א דין ג'):

מה הציל את האר"י מר"ן ז"ל בש"ע שכתב דלאסור המלאכה של יום זה בזה אינו מנהג ממה שתמה עליו הרפ"ח ודאדרבה ממקום שבא הרפ"ח לדחות פסק מר"ן משם יש ללמוד מר"ן נכונים דאין המנהג מנהג ע"ש:

(שם פ"ב דין י"ד):

מו יש לבטל המנהג שנהגו באיזה מקום לומר פיוט מי כמוך בשבת כור תוך נשמת כל חי. (דברי דוד סי' כ"ד):

מז השולח לחבירו פאשטיל"י העשוי מעיסה ובתוכה בשר חשיב כב' מינים ויוצא י"ח משלוח מנות וכן משמע ממ"ש הטור ומר"ן סי' תקנ"ב דלקולא אזלינן ועיין להרב עדות ביעקב סי' צ"ב:

(מים שאל במים ראשונים סי' ח"י):

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה