עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן לד דינים אחרים השייכים לחג וש"ע
אות א מי שבשעת ההלל הביאו לו לולב ואתרוג כשרים בלתי מהודרים ורוצה להמתין שעה ושתים עד שיביאו לו אחר מהודר אע"ג דבעלמא אמרינן דשהויי מצוה לא משהינן מ"מ הכא ש"ד להמתין לעשות מצוה מן המובחר דדוקא אם אפשר שיעבור זמן המצוה אין להמתין ולהכניס עצמו בספק שלא יקדמנה משום מצוה מן המובחר אבל בלא"ה ניחא להמתין ובכלל זריזים הוא ברצונו לעשות מצוה בהידור (שבות יעקב ח"א סי' ל"ד:
הד"ט גם הרב יד אליהו סי' מ"ב הסכים לזה אמנם במ"ש הרב שבות יעקב הנז' בסי' ל"ז (העתקתיו לעיל סי' ה' אות ל"ח וסי' י"ו אות ט' ולקמן סי' ל"ה אות י"ו) מקהי ביה אקהייתא ושסותרים דבריו קצת למ"ש כאן ע"ש. ועיין להרב שער יוסף בתשובה סי' מ' דהעמיק הרחיב בענין זה ומסיק דכל שלא התחיל במצוה אף שכבר הכין הדבר לעשות בו המצוה יניחנה כדי לעשותה מן המובחר אך אם כבר התחיל במצוה אין להשגיח עוד במצוה מן המובחר ע"ש:
ב טעמא טעים למה שנהגו להתיר אגודת לולב ביום הו"ר וכמ"ש הרוקח בהל' לולב ומהרי"ל הל' סוכה (דבר משה סי' נ"ג):
ג המתפלל בש"ע תפלת י"ח ובמקום אמרו את ש"ע אמר את חג הסוכות בדיעבד יצא וה"ה בשאר הימים אם הזכיר בתפלתו שם חג אחר וכ"ש אם לא הזכיר י"ט בפרט רק בסתם אמר את י"ט מקרא קדש הזה יצא (בית יהודה ח"א סי' ד'):
ד אע"פ שלא מצינו בלשון המקרא שנקרא ש"ע בשם חג מ"מ כיון שבלשון בני אדם נקרא בלשון חג כמ"ש הר"ן בנדרים דף מ"ט בשם הירושלמי הנה מן הראוי בלשון תפלה עדיף טפי בלשון בני אדם המבינים מה שהם אומרים והלואי שיתפללו בלשון אשר מדברים איש אל רעהו (מעיל צדקה סי' ח'):
הד"ט ועיין להרב בכור שור דף קט"ו סוף ע"ב דתמה יקרא על מור"ם סי' תרס"ח שכתב דלא מצינו בשום מקום שנקרא ש"ע חג דהא ש"ס ערוך הוא בפסחים דף ט' ע"ב דפריך אקרא דוחגותם אותו חג לה' ז' ימים והלא שמנה הם וכו' הרי דש"ע נמי בכלל חג נקרא ואין לדחות ולומר דהא לא קאי למסקנא מדתניא בחגיגה דף ט' אהאי קרא יכול יהא חוגג כל ז' ת"ל אותו ומנין לי"ט האחרון ת"ל בחדש השביעי תחוגו אותו אלמא דהני ז' לבד מש"ע דזה אינו דתיקשי להאי ברייתא קושיית הש"ס דפסחים אמאי חגיגה לא דחי שבת אלא ודאי דמסקנא דמלתא הכי הוי דש"ע ג"כ בכלל החג וחג לה' מיקרי וכן אמרינן בעירובין דף מ' וגם לשמנה אלו שמונת ימי חג וכן בתענית דף ל' ע"א אמרי' מ"ד מר"ח עד התענית מחגה ופירש"י דר"ח איקרי חג מדאיקרי מועד וא"כ כ"ש ש"ע דהא איקרי מועד כמ"ש ריש שבועות לכן העיקר הוא כס' הפוסקים שיש לומר חג בש"ע. ועיין ג"כ להרב החבי"ב בתשו' בא"ח ח"ב סי' מ"ח דעשה גם הוא סמוכות לסברת הלבוש דיש לאמרו ודלא ממור"ם ע"ש:
גם הרב עדות ביהוסף סי' ט' נשא ונתן בזה ודהעיקר כסברת הלבוש שיש לומר חג וששוב ראה תשו' הרב החביב שהזכיר גם הוא קצת מראיותיו ע"ש:
ה אם אמר בש"ע צ' פעמים משיב הרוח וכו' אם נסתפק אח"כ אם אמרו יש לסמוך אדברי הר"ם מרוטנבורג שחזקתו שהזכיר. (מקום שמואל סי' נ' ונ"א):
ו מותר למנות לחתן תורה מומר ששב בתשובה גמורה (וע"ל סי' ג' אות ל"ב) הרב צבי סי' י"ג:
ז הכריע מהש"ס כסברת ראב"י שהביא הרב"י בסי' רס"ח דבליל ש"ע אין לישן בסוכה דמחזי כמוסיף כיון דבשינה ליכא ברכה אף בימי החג ולא דמי לישיבה בסוכה דכיון דברוכי לא מברכינן כשאר ימים איכא הכירא ולא מחזי כמוסיף (נודע ביהודה סי' מ'):
ח אין לעשות הקפות בח"ל ביום ש"ע לא בני ח"ל ולא בני א"י שבח"ל הם אע"פ שדעתם לחזור לארץ פן יאמרו בני ח"ל כיון שמקיפים ביום ח' מכלל די"ט אחרון הוא ויבאו לזלזל ביום ט' וטוב לאלו ולאלו להקיף בליל שמחת תורה דמלתא דשוייא לתרוייהו היא כמ"ש מהרח"ו בשער הכוונות (טוב עין סי' י"ד):
ט אחר סמוך שהביא בידו סברת הרב נאמן שמואל סי' ט"ל אם חתן תורה או ח"ב שאירע לו אבל ב"מ ושעלה בהסכמה שיוכל לעלות לקרוא והביא סמוכות ממ"ש מהריק"ו שורש ט'. עוד הביא דברי הרב דב"ש שכתב שיתן במתנה המינוי במקום שיש מנהג או לא ילך לבה"כ. וגם הרב בני דוד בפ' י' מהלכות אבל כתב ששמע שבזמן הרב מהר"א רוזאניס צוה לאבל לילך בבה"כ, אחר להתפלל ושכן עשה גם הוא מעשה בהסכמת הרב מהר"י רוזאניס וקצת רבני זמנו בחתן תורה אחר (שלמי צבור דף קפ"ח ע"ד).
הד"ט ועיין להרב פני אהרן בי"ד שלו סי' כ"ו שכן העלה הרב חיים אבולעפיא כהר"א רוזאניס ורב תנא והדב"ש וכמה רבני קושט' אך הרב המחבר שם סי' כ"ז פסק דמצוה בו יותר מבשלוחו עש"ד:
י חתן תורה שהוא לוי ואין לוי אחר בבה"כ א"צ לצאת ויקרא הכהן ב"פ ויעלה הלוי החתן בסוף הקרואים ואין כאן שמץ חשדא שהוא פגום דמנכרא מילתא טובא שהוא חתן תורה וכשיקראוהו יאמר הש"צ אע"פ שהוא לוי (חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ע"ב):
הד"ט ונראה ודאי דאין הדברים אמורים רק לבני ספרדי' ודכוותייהו שנוהגין להוציא ס"ת אחר לקרוא בו החתן תורה אך לפי מנהג האיטלקי דאין מוציאין רק ס"ת א' לקרוא בו העולים והח"ת ג"כ נראה בלי ספק דאין שום חשש פקפוק איסור לקרוא לחתן תורה בראש הקרואי' ולמשלים. וכן עשה מעשה הרב מחותני נר"ו מהר"ש גאליקי (שנזכר שמו לטובה לעיל סי' ד' אות כ"ב) בקהל עדתו במקומו ושעתו שלא היה שם כהן אחר אלא החתן תורה והורה גבר שיתחיל הכהן ויסיים ויפה דן ויפה הורה:
ושוב מצאתי להרב ח"ש הנז' בס' לדוד אמת שלו סי' ה' אות ח' כהן ולוי חתנים במקום שנוהגים לקרות בס"ת שלהם וכו' ודבר פשוט הוא והאמת עד לעצמו דעד כאן ל"פ הר"א ירושלמי והרשכנה"ג אלא אם חתן תורה ישראל שיקרא בס"ת שלו יכול לעלות ראשון בס"ת א' דהו"ל חד גברא בתרי ספרי אבל לקרוא אחד ב' פעמים בס' א' כניד"ד כ"ע ל"פ דשרי ושרי ולע"ד אפי' שלא בשעת הדחק דמאי פגמא איכא וכהן קורא לוי יוכיח דקורין אותו ראשון אפי' לכתחלה כשאין לוי שם אע"ג דיצטרך לקרוא ב"פ ועיין להרב פרי מגדים באשל אברהם שלו סי' תרס"ט דכתב בשם הרב א"ר וא"ז דנוהגין שאף מי שקרא כבר בס' וזאת הברכה עונה לח"ת או לח"ב דהכל יודעים דמשום שמחת התורה וליכא פגמא אפי' בב' ס"ת ומיהו ח"ת לא יעלה לח"ב דליכא הפסק אחר ע"ש והיינו דקמן דיוכל לקרוא ראשון ולחזור לקרוא למשלים והוא ברור, ועיין להרב קול אליהו בסוף חאה"ע שנו (וע"ל סי' ו' אות י"ט וכ"ב):
יא אף למנהג האינטקי שנוהגים לומר פסוקי מוסף בתפלת מוסף וטעה א' מהם וקרא פסוקי קרבנות שאינו של אותו היום כגון שקרא ביום א' של חה"מ והקרבתם אשה עולה לה' פרים י"ג מ"מ א"צ לחזור ולא גרע ממי שלא אמרם כלל ולא נאמר שהתפלל שקר דהא ביום ב' של סוכות אמרינן קרבנו של יום א' מתקנתא דרבנן דלא לזלזלו ביט"ב ואי הוה חשיב תפלת שקר לא הוו תקינו רבנן הכי האידנא דלית לן ספק (פחד יצחק ערך פסוקי מוסף):
הד"ט ולע"ד יש להשיב על זה דהא חשש שמא יזלזלו בו אלימא טפי עד שלא חששו ז"ל אפי' לברכה לבטלה ביט"ב אע"ג דבעלמא הכלל בידנו שאין מברכין על הספק ומ"מ מברכין על יט"ב אע"פ שהוא ספק כדי שלא יזלזלו בו וכמ"ש הר"ם בפ"ג מהלכות מגילה ומש"ה לא חששו ג"כ לומר ביום ב' קרבנו של יום א' משא"כ בניד"ד דלית לן טעמא דשלא יזלזלו בו ולעד"נ דמידי ספיקא דרבוותא לא נפקא דהיינו ההוא דמר"ן בס"ס ק"ח דס"ל דטעה והזכיר מאורע שאר הימים אינו הפסק' ולהרט"ז הוי ודאי הפסק' ע"ש:
יב חתן תורה וח"ב נוהגים לקרוא כל החומש ונביאים וכתב בשם הר"ב מהטוב דאין בזה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר אלא כל א' יעשה כפי רצונו ולדעתו ז"ל מי שברי לו שכל שבתות השנה קרא שמו"ת עם הצבור לא מצא ידיו ורגליו המחייבו לקרוא אפי' פסוק יותר מזולתן יען שמהרי"ק בהלכות שבת כתב שיש זמן להשלים שמו"ת עד ש"ת אף שבסדר היום תפס על סברא זו ושם כמה מנהגים וסברות בענין. ומנהג עירו פירארה וקהלות אחרות רבות הוא שהח"ת אומר כל ה' חומשי תורה מתחלתן עד סופן ותו לא כדי שיתחיל בתורה ויגמרנה ואחרים קורים התקון של ליל הו"ר:
(שם ערך חתן תורה וח"ב):
יג הרשומים שבעיר שיש להם ס"ת בביתם ובימי חג הסוכות מתפללים בתוך הסוכה ובעת קריאת התורה מביאי' ס"ת מביתם לסוכה לקרוא בו יש גנאי בזה לס"ת שלוקחים אותו ממקומו מההוא דירושלמי דסוטה דאמר בכל אתר את אמרת הולכים אחר ס"ת וכו' אך אפשר לקיים מנהגם אם כל אנשי הסוכה היושבים להתפלל שם יבואו ויעלו הס"ת וילכו אחרי התורה עד הסוכה דאז אין התורה הולכת אחריהם וכדעת הרב עדות ביהוסף ח"א ד' פ"ז מתשובותיו ועיין להרב יד אהרן בא"ח סי' קל"ז ולהר"ם מפאדובה סי' פ"ח ולהרב דבר משה סי' כ"ב ולהרב בארות מים בא"ח סי' ז' רב חמא שלו שהסכים לדבריו. אשדת הפסגה סי' ז':
י אם קראו ביום ד' של חה"מ ביום הב' וביום הג' וקודם שהוליכו הס"ת לארון הרגישו שלא קראו כתחז"ל צריך לחזור ולקרא ולברך ד' גברי (וע"ל). (בארות המים סי' ז'):
טו מי שמת לו מת בחה"מ של חג שאינו מונה ז' רק לאחר החג מ"מ ש"ע עולה לו למנין ז' ולמנין שלשים כיון דלהרמב"ן ודעימיה ולמר"ן סי' שצ"ט הגיהוץ ותספורת לא מתורת רגל בלבד הוא דאסור אלא אף מתורת אבל דמדין חה"מ מותר ללבוש בגדים מגוהצים ונוטל צפרניו במספרים (למרן סי' תקנ"ט) ומדין אבילות אסור בכולם כחול ולכן כיון דנהג ברגל דין ל' ודאי נחשב שמיני עצרת לז' ימי' (תורת נתנאל סי' ל"ט):
הד"ט ועיין להרב המחבר הנז' שם שהקשה דא"כ לפ"ז יבטל הש"ע כל השלשים כשם שמבטל היום ראשון כל הל' אם נהג קודם הרגל דין אבלות ל' ותירץ בתירוצו ב' דלא אמרי' הכי דה"ל כחוכא ואטלולא בעיני הבריות דכבר בטלו הל' וינהוג הז' אחר החג ע"כ כוונת דבריו ע"ש ודברים אנו לע"ד קשים להולמן דא"כ כשנהג אבלותו שע' א' קודם החג ונתבטלה גזירת ז' משום החג היה בדין שהש"ע יבטל ממנו גזירת ל' כיון שא"צ למנות הז' אחר החג ואם אמר יאמר נא דאה"נ זו קשה מהראשונה דתלמוד ערוך בידינו במ"ק דף מ"ד ע"ב יום א' לפני החג והחג וש"ע הרי כאן כ"א וכן פסקו כל הפוסקי' אשר שזפם עין העטלף שלי והוא פלא לע"ד:
ובענין דינו של הרב כבר נודע בשערים המצויינים כמה נתחבטו בו הפוסקים ז"ל יעויין בספריהם ולכל אמירות ולכל דברות אנן בדידן פה פירינצי דהעידו בפנינו דהמנהג למנותו ליום א' וכשם שנתפשט ג"כ המנהג בעיר הזאת לדון ולהורות ברוב העניני' כהוראתו של מר"ן ז"ל ובפרט שבפרט כשאין הרמ"א ז"ל חולק עליו והיינו נידון שלנו שלא הגיה בו כנו' א"כ אין לנו לזוז ממנהגנו ולא יעלה ש"ע רק ליום א' וכסברת מר"ן ודלא מסברת הרב ת"נ הנז'. וכבר הרב יוסף אומץ סי' צ"ג אות ב' כתב שיש להשיב על כל דבריו ולדידן אינו עולה רק ליום א' וכאשר החזיק במחזיק ברכה שלו מה שכתב בברכי יוסף שלו והשיב על כל פרט ופרט שהשיב לו גדול אחד ע"ש. וק"ק על שלא נשא על שפתיו ביוסף אומץ הנז' דברי הרב זרע אמת נר"ו בח"ב סי' קס"א דפסק כתלמיד במקום הרב היינו כמהר"י זיין נגד הרב גו"ר דיש למנותו לז' ימים. ושמא העלים עיניו עין כל מדברי הרז"א הנז' משום דלדידן אינו מעלה ואינו מוריד אפי' תימא דהגמ"י יהיו יחידים בסברתם דכיון דנתפשט המנהג להחמיר שלא למנותו לשבעה פשיטא דאין כח אפי' ברוב בנין ומנין להזיזנו ממנהגנו. ומתורתו של מרן ז"נ גופיה למדנו שכ"כ בהקדמתו לא"ח דאע"ג דבכל מקום דתרי מגו תלתא מסכימים לדעת א' יפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההוא. ומ"מ מפורש יצא עוד לו שם וז"ל דאם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אעפ"י שאנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאי' בפ' מקום שנהגו עכ"ל ז"ל. ועם כי הדבר פשוט מצד עצמו דאין לשנות מהמנהג כשקבלו עליהם ובפרט להחמיר אף שרבים חולקים על סברת המחמיר ולא היינו צריכים להביא ראיה ועצות מרחוק מ"מ יש לנו כיוצא בזה בדין ברכות של תפילין דלע"ד היא הדא היא הדא דניד"ד דהכל יודעים המחלוקת קדום של גדולי הפוסקים אם יש לברך ב' ברכות או ברכה אחת ואשכנזים תפסו להם סברת הרא"ש לברך שתים ואילו הספרדים מברכים ברכה א' כסברת הרי"ף ורמב"ם וכמבואר בא"ח סי' כ"ה מ"מ אין ספק שמי שלא החזיק עדיין בא' מהם ובא לימלך כיצד יעשה הנה בדין להורות לו שלא לברך רק א' לפי הכלל שבידינו ספק ברכות להקל ואעפ"י כן מי שכבר נהג לברך ב' פשיטא לן בעניותין שאין בידו לבטל המנהג מכח הכלל הנז' וכן פסק בפשיטות הרב המני"ח בלקט הקמח שלו ריש דף ט' בא"ח שלו. ודון מינה ואוקי באתרין דאע"ג שיהיה כלל מוסכם אצלנו בלי חולק דאף במחלוקת הפוסקי' נימא דהלכה כמיקל באבל מ"מ הלכה היא לאורויי למי שאין לו מנהג שיקל על עצמו. אמנם במקום שכבר נהגו להחמיר וכאתרא דידן ואינו מנהג בטעות כי יש לו סמיכות רב על מנהגו מפוסקי' מפורסמי' פשיטא לע"ד טובא דאין לו להקל ולמנות ש"ע לז' ימים אלא ליום א' בלבד כנלע"ד שריר וקיים. וכן מצאתי אח"כ להרב ברית עולם סי' ר"מ שכתב בפשיטות דבנתפשט המנהג אין לומר עוד הלכה כמקל באבל ע"ש. ואם אין הדעת טועה גם הרב ז"א הנז' לא בנו ולא כיוצא בנו דבר רק באתרא דליכא מנהגא דבכגון דא הדרינן לכללין דהלכה כמקל באבל וק"ל וכבר בא מעשה לידי פה העירה פעם ושתים והוריתי לע"ד למנותו ליום א' בלבד וכנזכר:
טו מי שנתמנה לו להיות נבחר להשלים תורת אלקינו ואיתרע ביה מלתא מסיק ותני דהגם דההיא דר"ת שהיה רגיל לעלות בכל שבת בשלישי ולכן עלה לקרות בשבת שהיה אבל לא ילפינן מיניה אלא דוקא כל דדכוותיה דדבר מפורסם לכל הוא שדרכו לעלות ובלא"ה לא יעלה אפ"ה ידחה בנידון שנו אבלות דרבנן ויקרא החתן שהוא אבל בתורה דמצוה קעביד שיש בקריאתו כבוד לתורה ע"ש. (נאמן שמואל סי' ט"ל):
הד"ט ועיין להרב זרע אמת שכתב בח"ב סי' קס"ב דאף להרב נאמן שמואל אין בו חיוב אלא רשות ושלכן טוב ליעצו להסתלק מן החתנות וכאשר עשה הרב דב"ש כמ"ש בתשובה סי' ע"ר ושכן עשו ג"כ פעמים אחרים בעירו ג"כ ודברים נכונים הם מצד עצמו ודפח"ח:
ועיין בחי"ד סי' ל"ו אות ל"ב: