עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן לג דיני לולב ושאר מיניו
אות א אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ ועדיין מחובר ודבק בו מותר לברך עליו אפי' בי"ט א' ובלבד שעדיין מחובר יפה ואינו עומד ליתלש בנקל דהוי כתלוש ממש ולחברו ולדבקו ע"י מחט או דבק וכיוצא לא מהני ודלא ממ"ש הרב בית יעקב סי' קמ"ב שפסק להקל אם אפשר לחברו ע"י מחט ודהוי חבור ולקיחה תמה ועיקר יסוד הוראתו מא"ח סי' שס"ו ומבואר הוא בש"ס דעירובין דף פ"א ע"א דחברה בקיסם הוי לחם שלם גבי עירוב דשאני התם דבעינן לחם שלם משום איבה שלא יאמר אני נתתי השלימה ואתה הפרוסה ולכן כל שאינו ניכר שנתחבר סגי דליכא איבה אך כל דמדאורייתא בעינן שלם פשיטא דכל שאינו חבורו מתולדתו ע"י דבר אחר לא הוי חבור לקרותו שלם. גם הראיה שהביא מאזוב דסוכה דף ל"ו אינה ראיה דהתם קאי לענין לקיחה ע"י דבר אחר והכא איירינן בענין לקיחה תמה ולא חסר ולכן אף אם חברו כל שאינו מתולדתו חסר מיקרי ופסול. (שבות יעקב ר"א סי' ל"ה):
ב הדסים שנמצאו בפרא"ג מחדש שלא היו נוהגים מימי קדם לצאת בהם י"ח רק על הבאים מארץ מרחק. יש להם להחזיק במנהגם ולא לברך על אלו דשמא הם מורכבים ובשביל כן לא היו מימי קדם משתמשים בהם אמנם בשעת הדחק יש להתיר. (שם סי' ל"ו):
הד"ט גם הרב צבי בתשובותיו סי' קס"א פסק כן ע"ש. ועיין להרב פנים מאירות ח"א סי' ט' דכתב דמי שכדי לצאת ידי סברת הרב שבות יעקב הנז' לוקחים אצל הדסי' הלחים העומדים תלתא בקינא עוד הדס יבש המביאים מאיטליאה שלא כדין עביד עש"ד:
ועיין להרב מעיל צדקה סי' ן' שהחליט להיתר עפ"י תשובת הרמ"א סי' קי"ז דמכשיר אפי' הדסים מורכבים ודאי דלא הקפידה תורה רק על עבות ושם ביאר באיזה מקום ואופן יש בו משום תתגודדו:
ג האריך לדבר על דיני האתרוגים המורכבים והביא דברי הרב הלבוש ורט"ז סי' תרמ"ט ס"ק ד' ורמג"א ס"ס תרמ"ח ס"ק כ"ב ותשובת מהר"מ אלשיך סי' ק"י ותשובת הרמ"א סי' קכ"ו בשם מהר"י מפאדווה ומעשה רב שאירע במקומו בימי רב חמיו ושהגאון מהרש"ך נתחרט על הוראתו קודם מותו ע"ש באופן שהעלה שאפי' בשעת הדחק ס"ל דאין לברך על האתרוגים המורכבים. (שם בסי' הנז'):
הד"ט וכבר מעשה בא לידי פה פירינצי בשנת תקנ"ב ופסלתי האתרוגי' שהיו מביאים ארחי ופרחי עוברי אורח שאינם ב"ב שהיו בני הקק"י קונים מלפנים מהם על פיהם שהיו אומרים שלא היו מורכבים ודברים נפלאים נראו לכל יושבי שער עירי שהסכימו ממש מן השמים על ידי שלא יכשלו עוד בני הקק"י בזה כי בו ביום שנראו בעליל ברחוב היהודים ארחי ופרחי נכרים באתרוגי' למכור בא אצלי ג"כ עכו"ם א' גינוביס"ו ושבעה אתרוגי' בידו נחמדים למראה ובפיטמא בראשם נאים ומהודרים והוא היה עומד ונשבע במלכו שהביא מגינוב"א ממקום פ' ופ' והרבה בסימניו ובמצריו ופשיטא שלא נטיתי אזני לקול צללו שפתיו ואסרתי גם את שלו ובין רגע לרגע לא נתחלף לי שנקרא נקרא בעל גינה א' עכו"ם עם אחד מיחידי סגולה של קק"י וא"ל הלא אתם מקפידים שלא לקנות מאתי אתרוגי גנתי והרי הבקר היה שבא אצלי נכרי א' מגינובא וקנה ממני ז' אתרוגי' נאים ונחמדי' ונתן לו סימניו בגופו של עכו"ם ושל אתרוגי' למכרם לכם והלך לו לדרכו הבעל הגינה ובא הגביר אצלי וספר לי כל המאורע ונתפרסם הדבר והודו כלם לה' שעמדו על האמת על ידי בשכבר המנהג קבוע בעיר שלא ליקח מן האתרוגים הנולדים אצלנו כי מחזיקי' אותם בחזקת מורכבים. ומאז הנהגתי צאן מרעיתי שלא ללקחם רק ממי שיבא בחותמיו חתומי ישראל המעידים עליהם כי כיון שמנהג פשוט באיטליאה שאף האתרוגים המובאים מקורפ"ו לויניציאה או מויניציאה לשאר ארצות אפי' ע"י ב"ב משלחים אותם ע"י כתב עדות של הרב מ"צ שהם בחזקת שאינם מורכבים פשיטא דלא יפה כחן של שאינן ב"ב שיהיו נאמנים בלי כתב עדות והכהן הגדול מהרי"ך ממודונא נר"ו ייחד אלי הדבור שבמקומו נוהגים ללקחם מהתגרי' נכרי' הבאים מגינוב"א וע"י סימני' החיצוני' ובלא עדות ודוקא לפי שהם תגרי' דאע"ג דלאו בני ברית נינהו לא מרעי אנפשייהו לומר שלקחו' מגינוב"א אם אין הדבר כן והאתרוני' שבאותה העיר כבר הם בחזקת שאינם מורכבי' ומ"מ מצטרפי' לזה סימנים החיצוני' גם הרב נכדו מהר"ר ינו"ן נר"ו מליוורנו כתב אלי שהמנהג פשוט אצלם לקחת אותם מיד העכו"ם גינוביס"י שמביאי' אות' אבל נזהרי' שיתאמת אצל' שבאו מעיר גינובא ממש ושהרב הגדול רבו מהר"ח בונדי זצ"ל היה אומר שבאתרוגי' של גינובא אין בהם חשש הרכבה כלל יותר מאלו של קורפ"ו. ושוב הגיד אלי שאף שנתאמת אצל' שבאי' מעיר גינובא עוד יש לחוש הרבה בעכו"ם המביאי' אות' שלפעמים באי' בערמה ומרמה ומביאי' האתרוגי' בלי השושנה של הפיטמת רק ברוש' הפיטמת דוקא ואומרי' שהם דרך גידולתם ואין הדבר כן אלא נפלה מהן השושנה ומחטטין סביב בסכין קטן והרואה אותו סובר שהוא דרך גדילתו ואינו כן וראה בעיניך הקורא לעי' אם כני' אנחנו להיות נזהרים וזריז' לנעול דלת בפניהם שלא יבאו לרמותינו ושלא ליקח מיד' בלי כתב עדות וכנהוג אפי' מאנשי בריתנו וכנז' כי רבו החששות הנז' וחששות אחרו' ג"כ הקרובות ומצויות וככתוב אצלי בשות"א דינוקא סי' קי"ג באופן שיש לנו להחזיק במנהג פשוט שבאתרוגי קורפ"ו שאינם מביאים אותה אפי' ע"י ישראל אלא ע"י חות' אמת מהמ"צ שבעיר המעיד עליהם:
ועיין ג"כ להרד"ף במכת' לדוד שלו סי' ת"י ולהרשכנה"ג סי' תרמ"ח וזולת' אעיקרא דדינא דאתרוגי' המורכבים ולהרב בית יהודה ח"ב סי' ל"א ולהרב משבצות זהב סי' תרמ"ט אות ג' ולהרב יוסף אומץ סי' פ"ב אות ב':
ועיין להרב פני אריה סי' מ"ג בדבר הנאסר לגבוה משום שנעבדה בו עבירה כהרכבת האילן וכיוצא אם נעשה עי"ג או מי שאינו בר חיובא העלה כדעת הלבוש סי' תרמ"ט לפיסול אתרוגים המורכבים אף שהרכיבו עכו"ם דאמאיס לגבוה אף שמותרי' באכילה ודחה דברי הרט"ז:
ד אם צבעו לולבי' ישנים כדי שיראה לולב חדש אין קפידא בדבר:
(שם ח"ב סי' כ"ח):
ה לולבים הבאי' מחוץ לתחו' בי"ט א' אחר שיצאו י"ח אפ"ה מותר ליגע בהן ועיין להרב ריח שדה סי' י"ד:
(גן המלך סי' ל"ז):
ו לולבים שמתחלת ברייתן התיומת שלהן אינן רק עלה א' אין להחמיר לפסלן רק בב' ימים הראשוני':
(זרע אמת סי צ"ד) ז לולב שאול ודכוותיה דפיסולו אינו בשאר ימים. גם ביום א' כשר בשעת הדחק אבל יבש וכיוצא דפיסול גמור הוא אף בשעת הדחק פסול. (פני יהושע סי' ג'):
ח מה שנהגו שישראל הולך לגן העכו"ם ולוקט האתרוגים של מצוה אע"ג דסתם עכו"ם גזלני ארעא נינהו פשפש ומצא להרדב"ז ח"ב סי' תקי"ד שנתן טעמי' לדבר והרב המחבר השיב עליהם וחזר הדין כראשונה דמנהגא בלא טעמא היא אמנ' ראה אח"כ לרדב"ז עצמו בלשונות הרמב"ם שכתב דמנהג מקומו כך הוא לסמוך אמ"ד דאע"פ שאין בהם התנאי' הנזכרי' כשרים:
(קול אליהו סי' מ"נ):
ט ישראל שיש לו אילן של אתרוג שיודע בו שהוא ערלה לא מיבעיא דאיהו לא נפיק ביה י"ח בין ביום א' בין בשאר ימים אלא אפי' לתת לחבירו שאינו יודע שהוא ערלה והקשה על דברי הרמג"א ס"ס תרמ"ט. (בית יהודה ח"ב סי' ל'):
הד"ט ואם אתרוג של ערלה וכיוצא שאינו ראוי לאכילה נתערב באתרוג כשר ואינו ניכר הכשר עיין להריט"א בקהלת יעקב שלו דף פ' דפשט ספיקו להחמיר כיון שמצד ספק איסור בשניהן ד"ת הוי בודאי איסור ע"ש. ועיין להרב חקרי לב סי' צ"ו דאף דדחה קצת ראיותיו מ"מ מסכים לאסור מאיבעיית הש"ס בעירובין דל"ו בדין ב' ככרות א' טהורה וא' טמאה דמסיק הש"ס דאינו עירוב ואי בעירוב דרבנן אמרי' הכי כ"ש גבי אתרוג דד"ת הוא דלא יצא ע"ש:
י נהגו להקיף אף מי שאין לו לולב וכסברת מר"ן בש"ע והסכים רבו על ידו דליכא קפידא בדבר ושדברי מור"ם שכתב לא יקיף ר"ל אינו חייב להקיף ושדברי הרב הלבושי' מגומגמים ועיין להרכנה"ג סי' תר"ס שכתב דמנהג פשוט במקומו דביום הו"ר הכל מקיפין אף שאין לו לולב ויראה הטעם דכיון דאפי' בשאר הימי' הרשות בידו להקיף אף אם אין לו לולב ביום הו"ר שמצות היום בערבה מקיפין בערבה פ"ש. (שם ח"א סי' י"ט):
הד"ט אמנ' ממ"ש הרב נגיד ומצוה בדף ע"ד ע"א מוכח דאין להקיף בשום יום אם אין לו לולב. גם הטור בשם רש"י והר"ן כתב דמי שאין לו לולב לא יקיף ודוחק הוא לע"ד לפרש אינו חייב להקיף. ופוק חזי להרב ח"י בפ"ה בענין הקפות שכתב מי שאין לו סימני הד' מינין ומקיף את התיבה הרי הוא פוגם ונפגם. ואף ביום הו"ר כתב הרב"ח בשם רש"ל דאע"ג דלדידיה מי שאין לו לולב יקיף בערבה בה"ר מ"מ אין לעשות מעשה דמיחזי כיוהרא והביא דבריו גם הרמג"א בסי' תרס"ד ס"ק ג'. גם מרן שם שכתב בסעי' ג' שגם בהו"ר י"א שמקיפין בלולב דוקא ולא בערבה וכתב דלא נהגו מ"מ סיים להקיף גם בערבה ולא בערבה לחודה ודוקא בשעת החבטה יטלנה בפ"ע כמ"ש מר"ן גופיה שם בסעיף ז'. וכ"ש דלפי מ"ש בשם האר"י ז"ל דהזהיר מאד שלא לחבר ההושענות עם הלולב דיפה כתב הרמ"א דדוקא לאחר שהקיף יאחוז בהושענות ע"ש דאפשר לתת טעם כעיקר דאי שרית ליה ללוקחן ביחד דילמא אישתלי ומחברן הדדי ולאו אדעתיה. ואגב ארחין אנו לומדין דל"ש שאר ימים ל"ש יום הו"ר אין להקיף אם אין לו לולב דמאי שנא כיון דמי שאין לו סימנין דאורייתא לא יקיף וכי בשביל דהיום הו"ר מקיפין ז"פ לשתרי אין זה עולה על הדעת. ואם עדיין לבך מהסס אדמקיפנא דרי איעול בהא דלאו מכללא אלא בפירוש איתמר מהרב ח"י הנז' שכתב בפ"ו וז"ל שומר נפשו יזהר שלא ליטול הערבה עם הלולב וגם להקיף בה אם אין לו לולב כי הוא פוגם ח"ו ליטול אותה רק אחר קדיש תתקבל עי"ש באופן דעפ"י הפשט מחזי כיוהרא כנז' וידעתי גם אני שלפי פשטן של דברים שערי הדחיות לא ננעלו על פרט הלז דמחזי כיוהרא ועיין להרשכנה"ג בהגהת ב"י סי' תרס"ד. אכן כיון דליודעי חן אשר כל סתום לא עממום פוגם ונפגם נראה ודאי דלהם שומעים בדבר כיוצא בזה שאינם חולקין על הש"ס וכאשר מסרו לנו כבר בעלי הכללי' שדבר מוסכם הוא שמ"ש בזוהר ואינו מפורש בש"ס שמקבלי' כמ"ש הרב ס' יוחסין דף ח"ב ע"ש וק"ו ב"ב של ק"ו בשב ואל תעשה דאין אומרים לו לאדם קום עשה נגד סברת חכמי האמת ומה גם במלתא דבנפשיה הוא להיו' פוגם ונפגם וכנז':
ועיין ג"כ להרב יעב"ץ ח"א סי' מ"ז בענין כשהמקובלים מחולקים עם הפוסקים ועג"כ להרב פני אהרן בחי"ד סי' ה'. וכבר כתב הרב"י ז"ל בשלחנו סי' ל"א בענין תפילין בחה"מ וז"ל ומאחר דבתלמודא דילן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב"י דמפליג כ"כ באיסור הנחתם עכ"ל ודון מינה ואוקי באתרין דזכרון א' עולה לכאן ולכאן ואין בהם דין חלוקה כלל ועיקר ואין צורך להאריך:
יא נשים המחמירות על עצמן לקיים מצות לולב וכדומה שפטורות הן מ"מ אם מוסיפין במיניהן עוברות על בל תוסיף:
(שדה הארץ ח"ג סי' ל"ב):
יב מעשה שהיה בי"ט ב' של חג שהלך שמש הקהל כמנהגו בלולב ושאר מיניו בידו להוציא י"ח מי שאין לו ואח"כ בדקו ומצאו שהיה לפי דעתן פסול האתרוג לפי שנטלה שושנתו וא' מהמשכילי' שכבר יצא י"ח חזר ונטל כל ד' מינים כשרים ובירך ע"נ לולב שלא כדין עשה והזכיר ש"ש לבטלה והיה די לו ליקח האתרוג אפי' לבדו בלא ברכה ואם היה רוצה לברך הי"ל לפחות לברך ע"נ אתרוג אע"פי שהיה חוזר ולוקח כל הד' מינים וראיה ברורה לזה ממ"ש הרב ארחות חיים בשם רבינו משולם שפעם א' בא לפניו מי שברך ע"נ לולב ושוב מצא שלא היה ערבה והביאו לו ערבה והניחה בלולב וחזר ונטלו וצוה לו לברך ע"נ ערבה ע"ש. זאת ועוד דבניד"ד לא היה אתרוג זה פסול לפי דעת רוב המפרשים ואיך שיהיה אין מקום לחזור לברך ע"נ לולב:
(יכין ובועז ח"א סי' קכ"ג וקכ"ט):
כתב הד"ט זאת ועוד איכא לאסתפוקי לע"ד דילמא השתא הוא דאיתרע לבתר דנפיק י"ח ועיין להרב בית דוד סי' תנ"ה דכתב דמי שברך על הלולב ושוב ראה שלא היו בו רק ב' בדי הדס אין צריך לחזור ולברך כשישים הבד הג' אך אם לא היה בו רק בד א' של ערבה צריך לחזור ולברך ע"ש. ועיין ג"כ להרב החבי"ב בתשובותיו ח"ב א"ח סי' מ"ז שכתב בדין ק"קי שאירע לו ביום א' סוכות ששכח החזן ולא שם בלולבו של קהל רק ב' בדי הדס ונטל הוא והק"קי לולב זה מסיק ותני דכיון דלדעת מקצת הפוסקי' כבר יצא י"ח אע"פי שלדעת אחרים לא יצא מ"מ סגי שיחזור ויטול בלבד ובלא ברכה כדי שלא להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה. ועיין להרב יוסף אומץ בסי' ב' דפסק היכא שבירך ונטל ומצא שחסר אחד ממיניו דמ"מ אם לא סח בנתים דעתו נוטה שלא לחזור ולברך ואם סח בנתים יברך על אותו המין שחסר ע"ש ועיין להרב מר וקציעה דפשוט בעיניו דכשצריך לחזור ולברך דינו לחזור לברך ע"נ לולב ולא על המין שחסר ודלא כא"ח ע"ש בסי' תרנ"א:
יג אתרוג שניטל עוקצו מי שבשעת הדחק שלא היה אחר בעיר נטלו ובירך עליו אפי' ביום א' אין מזניחין אותו:
(הרב צבי סי' ט') ועיין להרב בית יעקב סי' קמ"ב בדין אתרוג שניטל עוקצו ממקום חבורו וחברו ע"י מחט בחוט ונזהר שלא יעבור המחט לחדרי הזרע רק בעובי שלו כתב בפשיטות להתיר ולברך עליו ביט"ב ואפי' ביט"א אם יסכימו עמו בעלי הוראה דלא חסר מיקרי.
יד אתרוג פחות מכזית למאן או מכביצה למאן ליכא מאן דמכשיר אף אם עתיד ליגדל וכ"ש באין עתיד ליגדל ותמה על הר"בי במ"ש בשלהי סי' תרמ"ח לתרץ קושית הר"אם על הסמ"ג דהחמיר יותר באתרוג הבוסר שאינו עתיד ליגדל ממה שעתיד ליגדל דהוא דבר זר דודאי כל שעתיד ליגדל ולא נתגדל ראוי הוא ליקרא בוסר טפי:
(שם סי' קס"ה):
טו השג ישיג על מ"ש הרמ"גא סי' תר"נא ס"ק ח' דיטול תחלה האתרוג וכשמסלק יסלק הלולב תחלה דודאי שגגה הוא לסלק הלולב תחלה דהא בתפילין פריך הש"ס במנחות דף ל"ו ע"א בשלמא וכו' אלא כשחולץ חולץ תחלה ש"ר מנין וכו' ע"ש וא"כ זהו ודאי טעות הוא אלא דאפי' בתחלה שיקח אתרוג תחלה אין ללמוד דבר זה מתפילין ומאד תמוה איך לא שת הרמג"א עיניו שבתו' ורמב"ם והרא"ש והטור מפורש שיקח הלולב תחלה ועיין שם בס"ק י"א:
(דגול מרבבה סימן תרנ"א):
יז לולב שנשברה שדרתו יש לפסלו אף בשאר ימים ואף אם אוגדו כדי שלא יפול למטה אין תקנה שלא כדעת הרמג"א בסי' תרמ"ה דמכשיר ולולב שעליו כפופים בראשו אף שהיה הרא"ש ז"ל אוהבו לא מבעיא דאינו מהמובחר לדעת גדולי אחרונים אלא אף גם זאת שאין יוצאים בו ועיין להרדב"ז שהביא הרב המחבר במר וקציעה שלו בא"ח:
(שאלת יעב"ץ סי' ע"א):
הד"ט ויש לע"ד מקום עיון קצת במאי עסקינן אי מיירי אפי' אם ממקום השבירה ולמעלה נשאר בו שיעור לולב ודס"ל כהרב ב"ד סי' תנ"ג בדין לולב קצר שיש בצמצום שיעורו דס"ל דאינו יכול להאריכו שלא יבואו לטעות בלולב שאין בו שיעור או דילמא מיירי בדוקא שאין מהשבירה ולהלן שיעור לולב שאם היה בו שיעור אפי' בצמצום כשר דס"ל כהרב עדות ביעקב בליקוטיו דמתיר בפשיטות וחיליה מההיא דפ' המפלת דכ"ד דלולב ואזוב כי הדדי נינהו ובפי"ב דפרה תנן אזוב הקצר וכו' ע"ש ולהרמג"א לא מבעיא לי דבכולא גוונא כשר כיון דלדידיה שבירת השדרה אינה פוסלת כלל אע"ג דמ"מ ס"ל דיש לאגדו שם שלא יפול למטה. ובענין כפיפת העלים עיין למהר"י נבון בסוף גט מקושר שלו בביאור לתוספי הרא"ש דף ק"ך שכתב בשם הרב כפות תמרים שמדברי הר"ן נראה דעקום הלולב לפניו כשר ולאחריו פסול הפך ממ"ש מרן בש"ע סי' תרמ"ו בעקום לפניו או לאחריו ולדעתו הרחבה יש לפסול בין בעקום מלפניו בין מלאחריו ע"ש ולדעת מהרי"נ הנז' טוב לכתחלה לצאת ידי ספק לכ"ע ולהזהר שלא יהיה עקום כלל אבל היכא דלא אפשר יש להחמיר דוקא בעקום לפניו עש"ד:
יז איש יהודי גנב מגנת חבירו אתרוג א' במוצאי יה"כ ונטלו ביום א' של סוכות ובירך עליו וביום א' של חה"מ הרהר תשובה בלבו וילך לו לפייס הנגזל במתן דמים ויענהו האיש שכבר הרגיש בחסרונו מעי"ט ושלא עלה מעולם על דעתו רק שהישמעאלים שכיניו נטלוהו ושא"צ לפייסו בדמים בין האוהבים כמוהם ולא רצה לקבל דמיו ומחל לו מחילה גמורה והשיב הרב ז"ל דאע"ג דיאוש כדי לא קנה מ"מ כיון שמחל לו בין בדמים בין שלא בדמים הרי קנאו למפרע ויוצא י"ח אפילו ביום א' כיון דמצוה קעבד ודמיא לההוא דפ' אלו מציאות ופ"ב דקדושין בדין ירד לשדה חבירו ולקט ותרם שלא מדעת הבעלים וכו' הרי שבא וכו' ועיין להרב"י בי"ד סי' של"א והוסיף עוד תת כוחו מדברי הרשד"ם בתשו' סי' כ"א והחזיק סברתו מההוא דפ' לולב הגזול בעובדא דההיא איתתא דצווחא קמי' דר"נ דע"י מתן דמים מוכח מהתם דקני למפרע והיינו מתן דמים היינו דפייס ליה ונתפייס בלא מתן דמים:
(משאת משה ח"א סי' ד'):
כתב הד"ט ועיין להרב אגורה באהלך דף י"ח ע"א דנשא ונתן באמונה על דברי הרשד"ם והרמ"מ הנז' ודחה ראית הרשד"ם וראית מר בריה שהליץ בעד הרשד"ם וכח האב קיים דאין לומר בנידון הרשד"ם דיצא י"ח למפרע עש"ד. ועיין ג"כ להרב א"ב הנ"ל בדף ה' ע"ב בדין מי שהודה ביום א' של חג שהלולב שבידו הוא של חבירו אם לא אמר אתם עדי לא קנה חבירו ועדיין שלו מיקרי ויוצא בו י"ח ובו בפרק פלפל בחכמה בדברי הרב מוצל מאש סי' יו"ד על הראיות שהביא עש"ב:
ועיין להרב מראית העין בלקוטיו דף פ' ע"ג אות ט"ו מ"ש על הרשד"ם הנז' ועל הרב משאת משה הנז' והרב פנחס עניו והרב גט מקושר דף קי"ג ועג"כ להרב קרית מלך סי' כ' דנסתפק במקדש אשה בחג באתרוג לאחר ל' יום שאז אינו שוה כלום ולא מכרה תוך החג אי אזלינן בתר השתא ומקודשת או בתר זמן חלות הקדושין ואינה מקודשת וכן המקדש אשה בניסן באתרוג שאינו שוה אז כלום וא"ל תהא מקודשת בתשרי מהו והביא דברי הר"ן בפ' האומר דס"ל דבתר שעת הנתינה אזלי' וה"ה הכא בחלוקה קמייתא תהא מקודשת ושוב הביא מ"ש הרש"בא בחידושיו ותוס' דיבמו' דצ"ג דמוכח משם דבני"דד אינה מקודשת ע"ש ובחידושי מהר"יט שרצה לחלק ע"ד הר"ן ע"ש. וגם על ספק הב' הנז' אעפ"י שהביא מ"ש הריט"בא בשם רבו גבי מתני' דהמקדש באיסורי הנאה מ"מ הניח גם הספק הב' במחלוקת ע"ש. ואתיא שם בסי' פ"א תוספת מרובה מהרב יונה נבון על כל ב' הספקו' הנז' וסיים דנכון להחמיר בתרווייהו ולהצריכה גט אם נתקדשה לאחר כ"ז שלא ימצא דבר ברור בלי שום דחיה ונשא ונתן בדברי הרב המחבר ע"ש ובסי' כ"ב וכ"ג שהשיב על כל מ"ש מהרי"ן הנז' ומסיק דאיך שיהיה לדעתו הרמה נהי דאין לפשוט ספק הא' שתהיה ודאי מקודשת וכמעט אינו אפילו קדושי ספק אמנם בספק ב' נ"ל דמקודשת ודאי ומ"מ להיות מיראי הוראה לא החליט הדבר בשום א' מהספיקות ע"ש:
ועיין להרב למודי ה' סי' י"ג דמייתי בידיה ספיקי דגברא הרב שמריה קאטריווס דנסתפק במבשל בשבת ואח"כ נזדמן לו חולה של סכנה והוצרך לתבשיל אם נפטר מהחיוב וספק זה יש ג"כ בלקח אתרוג חבירו שלא מדעתו וחבירו ידע ומחל וגמר והקנהו לשם מתנה והוא לא ידע ונטלו לצאת בו מי אמרי' דכיון דבתורת גזל בא לידו והוא לא ידע דמחיל לא יצא א"ד הרי מחל ויצא והרב המחבר כתב דאין זה תלוי בזה ושאפשר שהמבשל הנז' חייב כיון שבישל באיסור גמור אבל באתרוג האיסור הוא בשעה שיוצא י"ח ומה לנו אם לא ידע כיון שבאמת מחל לו ואת"ל דהמבשל פטור משום דכי אכיל ליה חולה פקע איסוריה משא"כ אתרוג דאע"ג דכי אכיל ליה ליכא איסורא מ"מ לאיסורא הוא מכוין. ושוב פלפל בדין מבשל על כל דברי הרב ברכי יוסף סי' ש"א ומסיק לחיובא בדין מבשל הנז' ע"ש ואין בדבריו הכרע לדין אתרוג הנז' כפי המונח שהניח דאין זה תלוי בזה ע"ש:
יח מעשה שנתאחרו האתרוגים לבא מצפת תוב"ב עד אחר חצות של י"ט א' של סוכות ואסר לשולח' עי"ג לעיירות הסמוכו' דרך יום או יומים או ג' ימים כאשר היו עושים מלפנים והאריך בראיות לבטל סברו' המנגדים המתירים (ב"ד של שלמה סי' ח"י):
הד"ט ועיין להרב ריח שדה סי' נ"ד שנשאל גם הוא על זה והתיר בראיות ע"ש:
יט אין להפריד האתרוג מהלולב בהולכה והובאה ונענועים ומ"ש הרב צרור החיים בשם הרמב"ן דאין לחברן אלא בשעת הברכה ולא בשעת הנענועים חלילה ליחס להרמב"ן סברא זו נגד כל חכמי הקבלה האמיתית. ועוד דהר"ם ריקנאטי תלמידו והולך על שיטתו איך יכתוב הפך דעתו ולא יזכור בדבריו שהרמב"ן רבו חולק על זה ושם כתב ג"כ הרב המחבר דמשבשתא הוא נמי הא דחזינן לכמה אינשי דמהפכי ראש הלולב בהורדה כדי להיות בכלל מוריד דליתא דהוי דרך בזיון. (זקן אהרן סי' ס"ב):
כתב הד"ט ועיין ג"כ להרב חינוך בית יהודה סי' כ"ב דהכריע כסברת מרן סי' תרצ"א ס"ט שלא להפוך לולב למטה ודלא כסברת מור"ם ע"ש:
כ נשא ונתן בדין הדס שנשרו עליו אם יש לברך עליו בשאר ימים חוץ מי"ט א' אם יש לדמותו לשאר פסולין שמברכין עליהן בשאר הימים א"נ כיון דהקפידה תורה על עבות ה"ז נשתנה שמו לגמרי ולדמותו לחתיכת אתרוג שפסק מור"ם להחמיר:
(פני יהושע סי' ג'):
כא לולב שכלה בעלה אחד ונקטם דף א' שלו והדף השני קיים כשר וכן אם כלה בב' עלים ואכלו עכברים מעט בשני העלים אינו נקרא נקטם וכשר.:
(בית דוד סי' תמ"ה ותמ"ז):
כתב הד"ט וכבר נשאלתי זה ימים לחוות דעי החלוש בדין איזה לולבים (ובפרט מהבאים מעיר גינובא) שבראשי העלים העליונים יש בהם כקוץ ארוך קצת ודק מאד אם נקטעו מקצתם או כלם כל הקוצים הללו והעלים נשארו שלמים מה דינם והשיבותיו דבר (כמובא אצלי בשות"א דינוקא סי' קמ"א) דלע"ד אין כאן בית מיחוש כלל דכשרים דהא אפי' נקטמו ראשי העלים גופן להראב"ד ולבעל עשרת הדברות הביאו התניא אינו פסול אא"כ נקטם מעט מהשדרה ונקטמו כל ג' הראשונים ולתוס' והרא"ש בעינן לפחות שיקטם רוב אורך ב' עלים ולי"א נמי שהביא הרב המגיד דס"ל דאף בעלה ראשונה מפסיל מ"מ צריך שיקטם רוב העלה ומרן ז"ל בשלחנו הקצר פסק כתוס' והרא"ש. וכיון שכן במאי דקמן אין מקום שאלה דאאת"ל דקוץ זה נידון כעלה ממש מ"מ לא הוי אפי' מיעוטא דמיעוטא של אורך העלה וכשר אפי' לכתחלה. ואף לסברת הרב המגיד והלבוש דס"ל דאפי' בכל שהוא אם נקטם ראש העלה העליון לבד פסול וגם הרב מחב"ר בסי' תרמ"א כתב בשם הרב רבו ז"ל בגט מקושר נדפס מחדש בביאור תוספי הרא"ם דטוב ליזהר לחוש להחמיר לכתחלה שלא יהיה קטום כלל האמצעי אף דבשעת הדחק יש לברך כל שלא נקטם רוב העלין ע"ש. מ"מ בניד"ד אפשר דכ"ע מודו דקטימת הקוץ הלז לא הויא קטימת עלה וחזותא מילתא היא דבקטימת העלה כל שהוא נמי דבר הנראה לעין הוא אך בקטימת הקוץ אין העין שולטת בו ואינו ניכר וכיון דבין למר ובין למר עיקר פיסול קטימת ראש הלולב הוא משום דאין זה הדר וכ"כ הרמג"א בסי' תרמ"ה סק"ו בשם הירושלמי א"כ בקטימת הקוץ דלא ניטלה הדרתו והחוש יעיד שיותר מהודר ומפואר בקטימתו משלח נקטם ממילא משמע ליכא למ"ד דפסול. ואם לחשך אדם ולומר דזו היא הדרתו של לולב ולדמותו לראש שבולת וע"ד דאמרי' בסוטה ומעטרא ליה כסאסאה דשבלתא וא"כ הקוצים הללו עטרת תפארת הן ללולב וכשנקטמו ממנו פנה הדרו ויפסל ליתא דשאני שבולת של חטים דהיינו רביתייהו משא"כ הלולבים שאין דרכן בכך והכל עדיו דבקוצין הללו לא מהודרין נינהו ושאם נקטמו זו היא הדרן זו היא יפיין ולא נקטם עלה מיקרי. וסימניך קוצים אני מכלה מן הכרם כמצות בעל הכרם דבעי מינן הדר ואין זה הדר. וכ"ש אם לולב זה כנה בב' עלים ונקטם קוץ ענה א' דאפי' נחשוב הקוץ כעלה ממש הרי כתב מרן ז"ל בשלחנו הארוך דכשכלה הלולב בב' ענים אפי' להר"ן ז"ל והרב המגיד אפשר להכשיר כי הם נא דברו דפסול בקטימת עלה א' בכל שהוא רק בלולב שכנה בא' או בג' עלים ע"ש. והכלל העולה לע"ד דבכולי גווני איכא צד להכשיר מכח ס"ס היינו ספק אם קוץ זה נדון כעלה עצמו או לא כיון דבקטימתו לא נפיק מתורת הדר וכנז' ואאת"ל דנדון כעלה ממש מ"מ רבו כמו רבו רבים חקרי לב הנז' דס"ל דלא מפסיל בקטימת כ"ש רק עד שיקטם מעט מהשדרה למאן או למאן רובו של עלה והוא ס"ס המתהפך דליכא למ"ד דלאו ספק ספיקא מיקרי כנלע"ד בקיצור נמרץ.
כב לולב הקצר שאין בו רק השיעור בצמצום אינו יכול להאריכו שלא יבואו לטעות בלולב שאין בו שיעור:
(שם סי' תנ"ג):
כתב הד"ט ועיין להרב עדות ביעקב בליקוטיו סי' ק"ח דמתיר בפשיטות וחיליה מההיא דפ' המפלת דף כ"ד דלולב ואזוב כי הדדי נינהו ובפ' י"ב דפרה תנן אזוב הקצר וכו' ע"ש וע"ל אות י"ו:
ועיין להרב אהל יוסף בליקוטי' סי' ס"ו שהקשה ותירץ קצת על דברי הרע"ב הנז' ושאח"כ ראתה עינו להרב ב"ד הנז' שגם לו הוקשה כמוהו ע"ש:
כג אתרוג שהושם מעי"ט בסודר מותר להניחו שם בי"ט אבל להחליף הסודר אסור דמוליד ריחא בי"ט:
(שם סי' תנ"ז):
כד יישב מנהג העולם שנהגו שלא לקשר הלולב רק עם עלי הלולב עושים כמין בית מעשה אורג שגמגם בו הרב ב"ד בחא"ח סי' תנ"ד שאין בראיותיו דבר ברור לסתור המנהג:
(שם דף י"ב ע"ג):
כה מי שחתך בסכין על פס ידו וכרך סמרטוט על החתך בלבד ולא על כל פס ידו אי הוי חציצה לענין נטילת לולב ולא נמצאת תשובה גמורה רק מקצתה ומדבריו נראה דא"צ להסיר הסמרטוט מידו:
(סמא דחיי סי' ט"ו):
הד"ט ועיין להרב המסדר מפתחותיו שכתב דמדברי הרב המחבר נראה שנוטה לפסוק דהוי חציצה. ואנכי לא ידעתי מנא ליה ועיין להרב יד אהרן בא"ח סי' תרנ"א בשם הרב כפות תמרים דף כ"ט דיישב דברי האגודה בענין לקיחת הלולב בתפליו וטבעותיו בידיו דאפשר דכוונתו דיכול ליטול הלולב במקצת היד שאין בה רצועה וטבעות ע"ש ובכן נתישב המנהג שאנו רואים כמה גדולים שיש בהם טבעות בידם ואין חוששין להסירם בשעת נטילת לולב ובאתרא כי האי שאין דרכם להסירם פשיטא לי לע"ד דהמחמיר להסירם כשמתפלל עם הצבור מזניחין אותו וילך וישוב לביתו ויעשה בצנעא מה שלבו חפץ ופשוט הוא:
(וע"ל סי' ה' אות ח"י):
כו החזיק דברי מהרי"ל בענין נענועי הלולב דיקיף דרך ימין מזרח דרום מערב צפון שלא כמי שחולק וסובר דצריך לנענע מזרח צפון מערב דרום (וע"ל סי' ל"ה אות ל"ז) (תורת חיים ח"ג סי' ט':
כז ק"קי שאין להם רק אתרוג א' והרבה לולבים ובעיר הסמוכה להם מהלך יום א' בקירוב אין להם אתרוג כלל ועשו דרך בקשה ותחנה דמאחר שעליהם היו סמוכים שישלחו להם אתרוג כמשפטם בכל שנה ושנה שהיו שולחים ומוכרין להם כל המינים. הנה הואיל שכבר יצאו י"ח מצוה מדאורייתא ביום א' וקצת ימים אחרים מעתה יזכו גם לאחיהם וישלחוהו להם בכדי שיוכלו לברך ולומר זמן ביום אחד של חג ונחלקו בו בעלי תריסין והכריע ביניהם שהשכל מחייב דלגבי הני דאכתי לא קיימו המצוה כלל מצוה רבה מיקרי ולאחריני שכבר קיימו העיקר מצוה זוטא מיקרי אע"ג דלתרוייהו אינה אלא מצוה דרבנן א"כ נימא ודאי דניחא להני דליבטלו ממצוה זוטא לזכות לאחריני למצוה רבה דלדידהו הויא כעין דאורייתא דלתשלומין דיומא קמא מכווני ומברכים זמן (אע"ג דמדינא לא מצינו ללולב תשלומין) ואם יכולים לברך ביום הו"ר ולשלחם אח"כ להם שיברכו ביום ז' איכא למימר דלפי כתבי האר"י ז"ל בין לאלו בין לאלו תעלה להם כאילו קיימו כל הימים בפרטות ותהוי כעין תשלומין. ועוד לו טעם אחר למען ישלחו הצדיקים לק"קי אחר את האתרוג משום ג"ח שאם היו נשארים בני הק"קי ההוא נעדרים לגמרי פשיטא דצרה וצער מתחולל ימצא להם על שלא זכו לקיים מצוה זו וכאילו ח"ו לא יצאו בדימוס ביה"כ חלילה. ולכן טוב לדחות מצוה דרבנן כיון דבשאר ימים אינה מדאוריי' בגבולין כדי לקיים מצות ג"ח. וכ"ש שמ"מ ישארו בידם השלשה מינים אחרים ויכולים לקיים זכר למקדש עליהם ומצוה קעבדו כמ"ש מרן בסי' תרנ"א בשם הרא"ש בשם הראב"ד ע"ש. ועיין עוד שם טעמים אחרים נכוחים וישרים שכן ראוי לעשות לקיים מצות שילוח לקק"י האחר ותבא עליהם ועליהם ברכת טוב ומטיב ע"ש שהסכימו עמו הרב אס"י מקסאלי והרב מהר"א גידיליא דצריכי למשדריה להו:
(מכתם לדוד סי' ו' והנמשכים):
הד"ט וראיתי להרב פחד יצחק במהדורא בתרא שלו אות א' ערך אתרוג קהל וכו' שעדיין לא נדפס שהביא הרב המחבר פסק ארוך מלא וגדוש מהרב חיים וולטירא דס"ל דאין מקום לכוף אותם לשלחו כלל ועיקר ועל ידו החזיקו אנשי חיל רבני קושט'. ורבני ויניציא. והרב שלמה מלויקיו. והרב יצחק ברכיה קאנטון שאין להרהר אחר המחזיקים באתרוג המסרבים לשלחו לקק"י אחר ע"ש:
כח הרוצה לקיים מצות לולב משלכ' ממש ראוי שלא יניח אחרים לברך על לולבו קודם שיברך הוא דאם נותנו במתנה ע"מ להחזיר קודם כשיברך הוא אח"כ הרי הוא כאחד העם היוצא בלולב אחרי' בתיקון מתנה לכן יברך תחלה הוא וכן נראה מעובדא דר"ג בספינה דמס' סוכה דף מ"א ע"ב. וכן ש"צ ששלחו לו הקהל לולב בביתו מעי"ט ומברך תחלה הוי ודאי מקיים לכם משלכ' (כתונת יוסף סי' כ"ז):
הד"ט ואני בעניי לא מצאתי הכרח כלל לסברתו ז"ל מההיא דר"ג דנטל בתחלה ויצא בו דשמא משום שלא להחמיץ המצוה היה ראשון לקיים את המצוה ואה"נ שאם לא היה מוכן לקיימה הי' נותנה בתחלה למוכנים ומ"מ היה מקיים המצוה משלכ' כיון שהיה נותנו על מנת להחזיר וע"י החזרה הוא חוזר למקחו הראשון מלבד שגם ע"י המתנה כיון שזכה בו הרי הוא שלו לגמרי ומשלכ' ממש מיקרי:
כט המצאה טובה המציא להכיר אם האתרוג יבש או לא יען כי בדיקת הטור ומרן בסי' תרמ"ח להעביר בו מחט ובו חוט כמעט א"א שלא יעשה בו חסרון כל שהוא ויפסלנו בכך לכן הנכון לתחוב בו מחט מעט ולהוציאו מהעבר שנתחב בו ואם הנקב חוזר ומתמלא אחר שהוציא המחט לח הוא ואם לאו מכלל שנתיבש ודוגמא לזה בירושלמי ספ"ק דשביעית לענין דלועין אם הוקש' בשביעי' עוקצו אם מתאחה וכו' וזהו דבר קל ובטוח מחסרון כ"ש מה שאינו בהעברת החוט מעבר לעבר (מר וקציעה סי' תרל"ז):
ל דרש וחקר במאזני שכלו בדין לולב של אותם דמורידי' ולא מעלי' האמורי' בי"ד סי' קנ"ח וקנ"ט ובח"מ סי' תכ"ה אם גזל אותו מהם אם יוצא בו י"ח וה"ה לכמה מילי אחריני כגון אם גזל מהם וקדש אשה אם היא מקודש' וכיוצא והשיב דבח"מ סי' שפ"ח סעי' י"ג הובא י"א דאע"ג דממון מסור אסור לאבדו מ"מ י"א דליקח לעצמו שרי ואין כאן גזל ואאת"ל דיש חולקין בדבר מ"מ מידי ספיקא לא יצא ע"ש:
(פרי מגדים בחלק אשל אברהם סי' קנ"ו):
לא הביא בידו החזקה מה שפסק הרב צבי סי' ק"כ דהחוטף מחבירו אתרוג בחג צריך לשלם כפי מה ששוה עתה וכ"ש ממוכר אתרוגי' דבהא כ"ע מודי' דמשל' כפי מה ששוה בחג יעו"ש. והוסי' הרב המחבר מדיליה דאם נפסל בשוגג י"ל דפטר נפשיה באתרוג קטן אף להרב צבי ומסתברא בחוטף ותפס הניזק יכול לומר קי"ל בודאי ומשלם כפי מה ששוה תוך החג ואם גזל אתרוג שוה הרבה והשיבו לו אחר החג י"ל דמצי פטר נפשיה בהרי שלך לפניך אע"פ שלע"ע שוה רק מעט ושמא י"ל דלא גרע מגרמי דחייב והגוזל סחורה מחבירו ביומא דשוקא שוה אלף ולאחר השוק אין שוה אלא מעט האם נאמר דמחזיר סחורתו (שם בחלק משבצות זהב סי' תרנ"ו אות א'):
הד"ט ועיין סי' ל"ב אות ז' ועיין עוד להרב שבות יעקב ח"ב סי' כ"ט בדין הקונה אתרוג בהידור מצוה ובא א' ופסלו דלמהר"ם מינצי סי' קי"ג אין למזיק לשלם רק דמי אתרוג כשר בלתי מהודר אכן השיג כבר עליו מהר"ץ סי' ק"כ והוכיח שישלם כפי מה ששוה לימכר לשם מצות פרי עץ הדר ע"ש:
גם הגאון הרב משנה למלך בפט"ו מהלכות מעשה הקרבנות תמה מאד על סברת הר"ם מינצי בדין הנז' ועתה נדפסו מקרוב שו"ת של הרב יריעת האהל וראיתי שם בסי' ל' שיצא לישע הרמ"ם הנז' והשיב על הגאונים הנז' שהשיגוהו וסיים וז"ל והשתא וכו' דלדעתי דבריו אמיתים וכו' ל"מ אי לא טעין שדעתו היה למכור וכו' אלא אפי' בטעין שדעתו היה למוכרו מצי פטר נפשיה באתרוג פשוט וסוף דבריו הוא אך הנלפע"ד שישבע שדעתו היה למכרו וישלם לו הגזלן דמי אתרוג הדר וכן אם איבדו במזיד ובכוונה שכנגדו נשבע ונוטל כדין הנגזל והניזק עש"ד ועיין ג"כ להרב אגורה באהלך דף ה' בדין מי שמכר אתרוג לחבירו ולקח הדמים ולא משך הקונה האתרוג דס"ל דאין המוכר יוצא בו י"ח דאם הפקיעו חכמים קני' דלוקח לא הפקיעו מ"מ מכירתו כל שלא חזר בו וכן הדין במקדש בדבר שמכר ולקח המעות דהוי מקדש בגזל וכדברי הרב מ"ל בפ"ה מהלכות אישות הלכה ו'. עוד הביא ראיה ממור"ם בח"מ סי' קצ"ט בשם מהרי"ל והשיב מה שהקשה עליו הרמג"א בא"ח סי' שס"ט ע"ש ועיין להרב מוצל מאש ח"ב סי' מ"ב דמצדד אצדודי ומסיק דאפי' במקום מצוה העמידו דבריהם ע"ש ראיותיו. ועיין למהרי"ע בעפרא דרבנן אות מ' סי' ת"י דדעתו ג"כ נוטה דהפקיעו חכמים כח הקונה בדמים ודהכל תלוי במשיכה וא"כ אם לא משך יוצא המוכר ואם משך אף שלא נתן הקונה הדמים הקונה יוצא י"ח ועיין להרב קול אליהו סי' מ"ד דכתב דיש להקל ליקח מהגבאי בי"ט עצמו האתרוג ומיניו לפרעם אחר החג דלא כהרב מחנה אפרים בהלכות מכירה סי' ב' שפקפק בו ע"ש
לב סמך בכל כחו לכחא דהיתירא האתרוגים שיש בהם מראיות אתרוג כדם ממש שמירקותן נהפכין לאדום ופעמי' רבות שהאודם מתפשט ע"פ רוחב שטח האתרוג או על חוטמו שהיו רגילים במקום א' חכם השואל שנתעודד עם חביריו ולא מצא על מה הקפידה תנוח ודאדרבא מצאו ראיה להיתר מש"ס דסוכה דל"ה ע"ב אמר רבא האי אתרוגא דאיגליד וכו' וממ"ש הרא"ש שם. והרב המחבר אע"פ שהיה חוכך להתיר משום שלדעתו הראיות שהביאו לאו מוכרחות הן מ"מ מסיק דהדין דין אמת דהגם שאין מראה שקורין גיי'"אלו והאדום שוין הן אפ"ה כיון שזהו דרך גדילתן ורגילין להיות הרבה כן מראית אתרוג היא וכשרין בלי פקפוק והמחמיר בזה מפסיד ממונן של ישראל:
(פני אריה סי' ה):
לג השיב בפשיטות שיצא י"ח מי שאחז האתרוג בעוקצו בשעת ברכה ונטילה אע"ג דלא נגע באתרוג כלל יצא י"ח דלא גרע מכרך סודר ועשה כבית יד ללולב דיצא כדאי' בסי' תרנ"א וכ"ש הכא שהעוקץ כגוף האתרוג שאם ניטל הוי חסר ופסול ומ"מ אין לעשות כן לכתחלה שמא ינתק קודם שיצא י"ח נטילה. גם א"א לעשות הנענועי' כדין (שם סי' י"א):
כתב הד"ט אי מההוא שמא ינתק העוקץ לא מכרעא לכאורה כ"כ דע"כ לא פסלינן התם רק בניטל מעיקר האתרוג וישאר מקומו גומא ובכל דהו שישאר ויכסה רוחב הגומא כשר כמ"ש הטור ומרן ומור"ם שם אבל הכא החששא אינה קרובה כ"כ שינתק בכל מכל כל רוחב הגומא אמנם לפי האמת יותר קרוב שינתק ממקום חבורו וממילא ישאר במקומו גומא ממה שינתק וישבר העץ במקום אחר רחוק ממקום הגומא: