עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן לב דיני סוכה ומצות הישיבה שם
אות א אף אם ירדו גשמים ביום א' ולא ישב בסוכה אין לזוז מדעת הרמ"א בשם הראב"ד שצריך לחזור ולברך זמן משום הסוכה וכן סתמו כל האחרונים ודלא כהרב"ח שמשים מחלוקת בין הפוסקים בתשו' סי' קל"ב ומש"ה פסק דאין לברך מספיקא דליתא דפליגי ודבריו אינם מוכרחים. (שבות יעקב ח"א סי' ל"ב):
כתב הד"ט ועיין להרב קול אליהו סי' מ"א דצידד דהרמב"ם נמי יודה בזה ועיין לאליה רבה. ולדגול מרבבה סי' תרמ"ח דמ"מ לדעת הרא"ש לא יברך ע"ש. והרב משאת משה ח"א סי' ה' גם הוא דחה סברת הרב ב"ח ומחייב לחזור ולברך ע"ש. ועיין להרב זקן אהרן סי' קס"ה דכתב דהאוכל ליל א' כזית וסועד חוץ לסוכה שגגה היא בידו ושהמנהג הוא כרשב"א ושאר פוסקים אפי' בליל א' כיון שמצטער פטור מהסוכה אבל מי שבא לאכול כזית צריך שתאכל כל סעודתו שהרי חייב עצמו באכילתה. ועיין ג"כ להרב זרע אמת סי' צ"ב דכתב דאם ירדו גשמים בליל א' שיאכל כזית בסוכה ויגמור סעודתו בבית ושם יברך בהמ"ז ולא בסוכה על הכזית שאכל שם ע"ש. יעיין ג"כ להרב משבצות זהב סי' תרל"ט אות י"ז אם יש חילוק בין ליל א' וב' גם לענין ברכת הסוכה:
ב מי שקידש וברך בסוכה ונסתפק לו אם בירך לישב בסוכה אע"ג דבהזכרת גשם וטל עד ל' יום אם נסתפק בחזקת שלא הזכיר כמבואר בא"ח סי' קי"ד שאני הכא דיושב בצל סוכה ושלטה ביה עינא מסתמא בירך ג"כ. זאת ועוד דכיון דהברכות דרבנן אזלינן בספקייהו לקולא (שם):
ג הביא לכלל יישוב קצת מה שתמה על הרמב"ם בפ"ה מהלכות סוכה דין ה' דאם סיכך בחצים נקובות פסולה אע"פ שעשויים לימלאות בברזל בית קיבול הוא ומקבל טומאה וכו' ואילו בפ"ב דין ג' מהלכות כלים פסק להפך דבית קבול העשוי למלאות אינו מקבל טומאה והרי סתירה ממש ותירץ בדוחק ע"ש (שם סי' ל"ג):
ד מי שגשמים נוטפין עדיין בסוכתו אם אין טורח הרבה לילך באחרת סמוך לביתו יש לו לילך שם. (שם ח"ב סי' כ"ט):
ה סוכה שאין בקרקעיתה רק קרוב לרוחב חמשה טפחים ויש לה גדר מזה ומזה בג' עבריה ואינו גבוה מן הקרקע רק ח' טפחים ועליו לוח ד' בולט החוצה וממנו עד הסכך גבוה עשרה פסק הרב להתירא:
(שו"ת הרמ"ז סי' ל'):
ו המיקל לעשות סוכה תחת הלטי"ש כמו שהוא בגג הרעפים לא הפסיד ושדי נרגא במ"ש הרט"ז סי' תרכ"ו ס"ק ג'. פנים מאירות סי' מ"ד:
כתב הד"ט ועיין להרב בית יהודה ח"א סי' י"ז דהמסכך סוכתו תחת סריגי ברזל שיש בהרבה חצרות פרוסים ועושים סוכה כהלכתה באמצע החצר אין בכך כלום ואע"פ שאין בין ברזל לברזל ג' טפחים לא אמרינן לבוד להחמיר ודלא כרט"ז סי' תרכ"ו סק"ג דאסר לעשות הסכך תחת הלאטי"ש ע"ש ובסוף דבריו הביא בקיצור סברת הרב גו"ר כלל ד' סי' ח' שכתב בפי' דמותר לעשות סוכה בחצר אע"פ שלמעלה בשטח הגג יש בו מעשה רשת ושבכה מפשתן ונחושת ולסמוך ג"כ הסכך על אותו הרשת לא הוי סמיכה על דבר המקבל טומאה דכיון דמחובר הוא אינו מקבל טומאה וכן המנהג קדום ופשוט פה פרינצי לסכך תחת מעשה רשות ושבכה של ברזל הקבועה ומעולם לא מיחו בהם חכמים וכאשר עיני ראו וידי שמתי למו פי:
ועיין להרב פרי מגדים סי' תרכ"ט ס"ס א' דהתיר בשעת הדחק לסכך בזכוכית ששמע אומרי' שנעשית מאפר ואם יש בה תערובת הולכין בתר הרוב ככל התורה:
ז עצי סוכה גנובי' ומריש גנוב שאין לבעל העצי' רק דמי עצים משום תקנת השבים ובתוך ימי חה"מ נפלה סוכתו של גזלן וטען בעל העצים את עציו והלה טוען שרוצה להקים סוכתו הנופלת ושיקח דמיו מיד או העצים אחר החג ועוד שאול ישאלו בגונב מריש ובנאו בבירה ויורו המורים לפרוע את דמיו וקודם הפריעה נפל הבית והנגזל רוצה קורתו כיון שנפלה והגזלן משיב שמיד שהורו ב"ד ליתן דמיה זכה בקורה ורוצה לתת לו דמיה ופסק הרב המחבר דהדין עם הגזלן כיון שכבר נפסק דינו ואין ספק כלל בזה. ולא עוד אלא דאף אם לא עמדו בדין כיון דדינא הכי הוי דאין לו אלא דמי עצים דעתו ז"ל נוטה דאין א' מהם יכול לטעון בהפך. (וע"ל סי' ל"ג אות ל"א) (שמן המר סי' ב'):
ח אם עשה סוכה בתחלה במקום שמצטער לישן מ"מ יוצא י"ח באכילה ודלא ממ"ש המרדכי פ' הישן דמחמיר. ודחה ג"כ סברת הרב תה"ד הביאה ג"כ הרמ"א סי' תר"ס סעיף ד' דאם אינו יכול לישב בסוכה משום שצרה מהתכנס לא מיקרי מצטער וחייב לישן שם דליתא. (הרב צבי סי' צ"ד):
כתב הד"ט ועיין להרב מים רבים סי' נ"ג ונ"ד שיצא לחלק על הוראה זו וחיזק בפלפול עצום סברת הר"י דיין דדברי המרדכי שרירין וקיימין ודלא כהר"ץ הנז':
ט דחה סברת הרב"ח סי' תרל"ד דפסק להכשיר סוכה שאין ברחבה ז' טפחים אבל ארכה יותר מד"א ושכן מבואר במס' סוכה דליתא דפסולה היא הגם שארכה מארץ מדה כיון שאין ברחבה ז"ט ושכ"פ הרמג"א ודחה כמותו דעת הרב"ח והגיה כמוהו דברי התוספת שהביא הרב"ח לראיה ע"ש:
(וע"ל סי' ב' אות א') (שם סי' קמ"ב):
י כל סעודה אפי' סעודת מצוה צריך לסעוד בסוכה ואין לך פיטור רק סעודת חתן וכלה וזה דוקא להרמב"ם והרי"ף ושאר הפוסקי' דאילו להרא"ש והעיטור גם החתן חייב דפסקו כר"ז דאכל בסוכה וחדי בסוכה ואמר כ"ש דחדינן דעבידנא תרתי כדאי' בש"ס דסוכה:
(זקן אהרן סי' קפ"א):
כתב הד"ט ועיין להרב גנת ורדים כלל ד' סי' י"ג דגם לבו לו כן יחשוב ועיין ג"כ להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ה אות ד' דהכריע לחייב הקרואים לאכול בסוכה דאין הם נקראים בני חופה אע"ג דמשמע קצת מדברי הרב תה"ד דהקרואי' נמי קרוים בני החופה ע"ש ובס' חופת חתנים דף ל"ג כתב דעכשיו נהגו לסמוך על דין שושבינין כל הקרואים הגם שאינם שושבינין ממש וחטט לעשות סמוכין למנהג ע"ש וכן המנהג פשוט פה פירינצי לאכול גם הקרואים עם החתן חוץ לסוכה ובפרט כשאין לחתן סיכה בביתו רק המתחסדים עם קונם נמשכין את עצמן מלילך לסעודת חתן אם אינם יכולים לאכול בסוכה ועל אלו וכיוצא לאלו אני אומר שצריכים הם להזכיר מקודם את החתן שלא לקורא' עם הקרואי' וכאשר היה עושה מהרי"ל (לפי הרשו' בזכרוני החלוש) שהיה מצוה לשמש שלא יקראנו למשתה ברית מילה וכן ראיתי אח"כ להרב מכשירי מילה בשם הרב תוספת מרובה דיש לצוות לשמש שלא יקראנו אם אין דעתו לילך לשם פן יכשל ח"ו ברשת החר' אם לא ילך דא' מהמנודין לשמים הוא מי שאינו מסב בחבורת מצוה כפי' רש"י ז"ל בע"פ דף קי"ג ע"ב שפירש כגון משתה של ברית מילה או בת כהן לכהן וכו' אם לא שנאמר שכיון שיראי ה' הללו חוששי' לסברת המחייב לישב הקרואי' בסוכה עליה' הכתוב אומר שומר מצוה לא ידע ד"ר וכ"ש שלא אמרו כן רק אם יסרבו לילך בנושאי בת כהן לכהן לרש"י הנז' ולהתוס' גם נשואי ת"ח ושיהיו שם בני אדם מהוגנין כמ"ש שם בריש דף קי"ד וכמבואר כל זה במור"ם י"ד סי' רס"ה סעיף י"ב ע"ש ומ"מ אין לגעור לע"ד במי שאינו נזהר בזה והולך בין הקרואי' לאכול חוץ מהסוכה כיון שיש להם על מה שיסמוכו לקיים המנהג:
יא הורה גבר להלכה ולמעשה בליל ב' של סוכות סוכה ואח"כ זמן כליל א' וכסברת האחרוני' הרט"ז והרמ"גא בשם רש"ל והרב"ח הגם דמרן בסי' תרס"א פסק דבליל ב' יברך זמן ואח"כ סוכה:
(נודע ביהודה סי' ט"ל):
כתב הד"ט ועיין להרב יוסף אומץ בסי' כ"ח דתמה על דברי הרב נ"ב הנז' והעלה כסברת מרן שהוא דעת הרא"ש והרמ"ע באלפסי זוטא וכסברת מור"ם בהגהה ושכן ראוי לנהוג לברך בליל ב' זמן ואח"כ סוכה:
יב אסר לשמש מטתו בסוכה וכדברי הרש"ך על התורה פ' אמור דף קצ"א ע"ב ואף לדעת הרמ"א דמתיר הוא דוקא כשיש סדיני' בסוכה באופן שלא יכנס אור הלבנה בתוכה וכ"כ הרכנ"הג סי' ר"מ בשם הרב סדר היום ולדעתו ז"ל אף לאור הכוכבי' אסור ושוב הביא דברי הרב של"ה בשם הרב מט"מ שמתיר ומסיק למעשה דאסור:
(בית דוד סי' תמ"ד):
יג עלה בהסכמת פסק דינו של תלמיד חבר שלו הר"ם קרפניטי ז"ל בדין ראובן שהשכיר ארבעה בתים שלו לשמעון ולוי יהודה ויששכר היינו ד' עליות זו למעלה מזו לשמעון העליה העליונה למי שלמטה ממנה ליהודה שלמטה ממנה ליששכר התחתונה שבתחתונות ויש לבתים הנז' חצר אחד בשותפות שיד כלם ממשמשת בו והיו משתמשי' בשותפות ובפרט בחג האסיף היו עושים שם הסוכה בשותפות ויהי אחרי ימי' ושני' ויכירו שמעון ולוי קושי הירידה בימי החג מביתם לסוכתם שבחצר ויתיעצו יחד וגם יהודה נלוה עמם לעשות סוכה באויר החצר ע"י קורות מכותל' לכותל אחר שכנגד' ובהשארות מקו' פנוי שיוכל גם יששכר שלא רצה להשתתף עמם לעשות סוכה בחצר כאשר ייטב בעיניו ואעפ"י שע"י סוכת שמעון ולוי היו מאפילים אורם בימי החג בבתי יהודה ויששכר שהיו חלונותיהם פתוחות לחצר תחתיהם מ"מ לא מיחו כלל כי יהודה נלוה עמם בהיות הדבר קל בעיניו לעלות איזה מדרגות לישב בסוכתם מלרדת בחצר ויששכר ג"כ לא מיחה בהם כדי לעשות סוכתו בחצר סוכת יחיד ולהיות ברשות עצמו ליכנס שם ולאכול כשירצה. ויהי לתקופת ימים ושנים העביר ראובן המשכיר מביתם את יהודה ויששכר והשכיר אותם לזבולן ובנימין שכירות תמידית והניח שמעון ולוי במדורות העליונות כבראשונה והיו ארבעתם משתמשים בחצר כמלפנים ובהגיע ימי החג והנה שמעון ולוי באו לעשות סוכתם למעלה כאשר היו עושים ובאו זבולן ובנימין לעכב על ידם משום האפלת האורה בבתיהם ושמעון ולוי החזיקו במחלוקת ורוצים לעשות סוכתם כראשונה וטוענים שאין כח ביד זבולן ובנימין לעכב על ידם בשכבר החזיקו בשנים קדמוניות עודם יהודה ויששכר דרים במדורות התחתונות. ואלו כלפי אלו עונים וטוענים דמה חזקה הוא זו בפני יהודה ויששכר שלא היה שלהם אלא של המשכיר ולמשפט נקרבו ויצא פסק דינם ממע' הפוסק הרמ"ק הנז' לזכות זבולן ובנימין מכמה טעמים נכונים ומצודקים שאם חזקתם חזקה נגד השוכרים הראשוני' לא מפני זה יחזיקו כלפי האחרוני' שהם לא נכנסו תחת הראשונים רק תחת המשכיר ואיהו לא הפסיד אנפשיה במה שלא מיחה כי לא היה בידו למחות במשך זמן השכירות ועכשיו הוא או הבאים מכוחו מוחים והדין עמהם ואע"פ שמוחי' לעשות מצות סוכה אאת"ל שאינם יכולים למחות לדבר מצוה אין זה מעכבם לקיים מצות סוכה כי יוכלו לעשותה בחצר מלבד דבלא"ה נמי אע"ג דקי"ל ניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה אין זה רק מהסתם אבל כשמוחה בפירוש לית דין ולית דיין דהרשות בידו:
ועיין להרב המביט ח"ג סי' קכ"ה. ולהרב פר"ח בא"ח סי' תל"ז סק"ג שכתב בפי' דאף דאמרינן ניחא ליה לאיניש וכו' מ"מ אי אומר לא ניחא לי לא כייפינן ליה ע"ש:
פחד יצחק ערך סוכה שאלה (שלא נדפס עדיין):
כתב הד"ט ועיין להרב מים שאל סי' תל"א מה שתירץ לקושית הרב שער אפרים על ענין ניחא ליה לאיניש וכו'. ועיין ג"כ לעיל סי' ב' אות ג' ועיין ג"כ להרב פרי מגדים בחלק אשל אברהם ס"ס תרצ"ד דכתב דמי שנדר טלית לקהל להתעטף בו ש"צ לפני העמוד יראה דאסור לאחר לשאול אותו לעצמו והגם דבסי' י"ד פסק מרן דמותר ליטול טלית חבירו וכו' דניחא לקיומי מצוה בממוניה היכא דאין כ"כ היזק ניכר ושם הסכימו האחרוני' שאין לברך וכאן דעת הנודר דוקא לש"ץ וכבר אין שלו לומר ניחא לקיומי וכו' וראייה מברייתא דמציעא מגבת פורים אין רשאים לשנות דבתר דעת הנודר אזלינן והניח הדין בצ"ע ע"ש:
(ועיין ג"כ להרב חסדי דוד סי' תל"ז שהאריך בזה ונשא ונתן בדברי הרב"ח):
יד אם אכל פת הבאה בכסנין ליל א' של חג בסוכה כשיעור כזית לא יצא י"ח ואם אכל כשיעור שאחרים קובעים עליו סעודה ובירך בהמ"ז יצא י"ח וטוב להזדרז לאכול כזית פת בסוכה אף אם ירדו גשמים. (חיים שאל סי' מ"ח):
הד"ט ועיין ג"כ בספרו ככר לאדן סי' ה' אות ג' דברי מהר"י נאיים וזאת אשר השיב לו הרב המחבר באות ד'. ועיין לעיל סי' י"ג אות ב' ובסי' טו"ב אות ל"ג וראיתי להרב פרי מגדים בחלק אשל אברהם סי' תתל"ט אות ט"ו שכתב וז"ל חייב לאכול כזית מה' מיני דגן דוקא בליל א' וב' ויראה דלחם הנילוש במי פירות וכדומה אינו יוצא י"ח דומיא דמצה עכ"ל ואני בער לא זכיתי להבין דבריו דמה להתם שכן כתיב לחם עוני משא"כ בסוכות ודי שיאכל השיעור שאחרים קובעים עליו משא"כ בפסח דאינו יוצא אף אם יאכל ממנה כמה ככרות:
ועיין להרב פני אריה סי' ע"ח דביאר היטב דברי הרא"ש פ"ב דסוכה דכ"ו דאכילות קבע דפירות הוי כאכילת עראי דפת ויישב קושיית המג"א עליו בסי' תרל"ט סק"ו:
טו במקומות קרים הרבה שבחג הסוכות יורד הרבה על סכך הסוכה ומתעבה ונעשה כעין תקרה אין לפקפק בזה דשפיר נפיק י"ח בסוכה זו:
(גנת ורדים כלל ד' סי' ז'):
הד"ט ועיין להרב פרי מגדים סי' תרל"ח אות א' בסוכה מעובה כמין בית שאין הגשמים וכו' דאסור לומר לעכו"ם בי"ט ושבת ליטול משם היותר. וליטול כדי להבעיר י"ל דהוו שבות דשבות דסותר אינו חייב אא"כ ע"מ לבנות עיין בשבת דל"ב משא"כ להכשיר סוכה ואי הוה ממש סותר ע"מ לבנות במקומו שעי"כ מוכשרת יהיה אסור מן התורה בשבת. ובי"ט כשאין לו סוכה אחרת לאכול י"ל דמכשירי אוכל הוי עיין סימן תקי"ד עכ"ל. ולע"ד לא ידעתי מאי מכשירי א"נ איכא הכא דאילו לא היה רשאי לאכול מי שאין לו סוכה יפה היה אומר אמנם כיון שאם אין לו סוכה אינו חייב להתענות ויכול ורשאי לאכול מה דמות נערוך ליטול מהסכך כדי להכשירה משום מכשירי א"נ ודו"ק):
יז על מה שנהגו קצת לעשות סוכה ברה"ר דכתב הרמג"א בסי' תרל"ז סק"ג דהמברך מברך ברכה לבטלה והביא ראיות לדבריו דחה ראיותיו ומ"מ לא החליט הדבר למעשה משום שלא היו בידיו תשובות הרשב"א והפוסקי' שהביא הרמג"א לחטט אחריהם:
(מר (מר וקציעה סי' תרל"ז):
יז אם נפלו עצי סוכה בי"ט אינם אסורים אלא מדרבנן ולא מדאוריי' דלאחר שנפלו פקעה מינייהו קדושתן ותמה על רבי' ונכבדי' דסברי דאיסורן דאורייתא אף לאחר שנפלו. (רוח אליהו על ביצה דף ל' ע"ב):
כתב הד"ט ואם אסור לסתור סוכתו בחש"מ לאיזו סבה שתהיה כשיש לו סוכה אחרת (ע"ל סי' ב' אות ס"ח):
יח טעמא טעי' על שאין מברכין על עשיית סוכה לפי שאין המצוה אלא בישיבתה וקרא נמי לא אמר סוכות תעשו אלא בסוכות תשבו וגם אין ניכר עשייתה למצוה דכמה בני אדם עושים סוכה לצל ולא לשם מצוה. ועוד דכל מצות מברכין עליהן ומיד עושין אותה אבל הכא אין מברכין על עשייתה שאין עושים המצוה מיד כטלית ותפילין שעושי' המצוה מיד וכתיבת ס"ת דמיד עושה מצוה דוכתב לו את משנה תורה כתיב אולי דצריך לברך. אמנם לא ראה בשום אחד מהפוסקי' שכתב כן ועי"ש דמש"ה כשהשיב תשובה מאהבה לתלמיד ותיק שלו מהר"ש בן עזרא ששאל ממנו אם יחוייב לברך על כתיבת ס"ת ומתי יברך אם בתחלת הכתיבה או בפעם ראשונה שיקרא בו בצבור ואם יברך שהחיינו והשיב לו הרב דעל כתיבת ס"ת אין לו לברך בשום זמן וברכת זמן יברך בפעם ראשונה שיקרא בו בצבור:
(ראש יוסף סי' תרמ"א):