אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן לא דיני ימים שבנתים ויה"כ

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן לא דיני ימים שבנתים ויה"כ

סימן ל דיני ימים נוראים ור"ה

אות א אם סיכה ורחיצה אסורים מדאורייתא או מדרבנן פלוגתא דרבוותא הוא ודעת התוס' והרא"ש והר"ן ורשב"א שהביא מר"ן בי"ד סי' קכ"ג הוא מדרבנן ולדעת הרמב"ם ומדברי הרי"ף מדאורייתא ודלא כמ"ש הרב תי"ט בפ"ט דשבת ובפ"ח דיומא דלהרמב"ם מדרבנן דבפי' המשנה כתב בהדיא דהוא מדאורייתא וגם מחיבורו מוכח כן ועדותו של הר"ן ז"ל מסתייעין ע"ש מה שנשא ונתן באמונה על חקירה זו ודעתו נוטה לסברת הרמב"ם והרי"ף דאיסורן מדאורייתא ועפ"י זה אסר לכהנים לרחוץ ידיהם במי ורדים ע"ש:

(קול אליהו סי' ל"ו וט"ל):

ב היושב יחידי ביה"כ אין לו ליגע באוכלין ומשקין דחיישי' דילמא אתי למיכל ולמשתי אע"ג דלהאכיל לקטני קטנים שאין ידם משגת לאכול אין ספק דשרי וכן דעת הר"ן והמגיד. וגם בחידושי מהרי"ל הל' יוה"ך דף מ"ז ע"א כתוב לאמר דכל אדם ירחיק עצמו מליגע באוכלי' ומשקי' מאחר דלא בדילי וכו' כמה דאמרינן גבי חמץ (שם סי' ל"ז):

ג טעמא טעים לסברת הרב המגיד שכתב בשם י"א דיש השלמה לתינוקת מדבריהן בשנת י"ב ואין השלמה לתינוק מדבריהן כלל וכתב הר"ם ן' חביב דנא מצא לסברא זו שורש או ענף והרב המחבר כתב עפ"י מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה למה הנקבו' המתחילו' להתענות מדאורייתא בת י"ב שנה והזכרים מי"ג לפי שהנקבות טבען חזק אין התענית מזיקן וסובלו' התענית יותר מזכרים שטבע הזכר חם מהנקבה ע"ש ולפי"ז י"ל ג"כ דמשום דמזג הזכרים חם ביותר ומזיק להם התענית לא החמירו עליהם בהשלמה קודם זמני דמידי דרבנן הוא והו"ל כמו חולה דאמרי' בעלמא לא גזרו רבנן משא"כ הנקבו' שטבען חזק ואריך לחנכן (ועיין להרב זכרון יוסף סי' א' דפסק דאין מניחין הקטנים להתענות ושכל המחמיר בזה אינו אלא מהמתמיהין ואדרבא אכילתן מצוה ומצוה להאכילן ונא מקרי ספי להו איסורא אלא היתירא דוקא הד"ט). שם סי' ל"ח ועיין. להרב חקרי לב סי' ק"ח וק"ט בדין חינוך קטני' לשעות או להשלמה שאם קודם חיובן אסור לענותן

ד יש לברך בט"ב ויה"כ ברכת שעשה לי כל צרכי וכ"פ התשב"ץ ח"ב סי' קפ"ז דכיון שמותר לנעול מנעל של בגד וכיוצא כדרך שאנו נועלין ה"ז מגן עלינו אמנם בכתבי האר"י ז"ל כתוב שאין לברך שלכ"צ ולא נודע טעמו:

(שם סי' מ'):

כתב הד"ט ועיין להרב שלמי צבור דף שכ"ב דהדת ניתנה ודינא יתיב לברך שעשה לי וכו' ביה"כ וט"ב אף שהולך יחף לגמרי זולת החסידים הנוהגים בכל מילי ע"פ הסוד:

ה אבל בימים שבנתים שיה"כ מבטל ממנו גזירת ז' שמנהג העיר לעשות התשלום בבה"כ בתפלת מנחה וקודם בואם לבה"כ יושבים האבלים ע"ג קרקע ואח"כ רוחצים ידיהם ונועלים מנעליהם ובאים להתפלל ואח"כ אינם נוהגים עוד שום מנהג אבלות ואוכלים סעודת המפסקת לא ע"ג קרקע יש להם על מה שיסמוכו להתמיד מנהגם (שמש צדקה סי' יו"ד):

כתב הד"ט גם הרב דברי יוסף סי' ס"א פסק דהמקל לאכול סעודת המפסקת ע"ג ספסל לא הפסיד ודלא כהרמ"גא שהחמיר. וכן נהגו והנהגתי פה פירינצי להתיר לאכול ע"ג ספסל וקודם האכילה דרך השמש לילך אצל האבל ומרחיץ ידיו ונועל מנעליו והוי דוגמא למ"ש הר"שצ הנז' והוא פשוט:

(ועיין בחי"ד סי' ל"ו אות ל"ד):

המתענה תענית חלום בעיה"כ דצריך למיתב תעניתא אתעניתא ולפי מ"ש הרב משאת בנימין סי' צ"ג והסכמת הרמ"גא סי' רפ"ח ס"ק ג' דאם חל ת"צ למחרתו אין תענית זה עולה לכאן ולכאן אמנם להרכנ"הג שם בהגהת הטור בשם הש"ג דעולה ת"צ לזה ולזה. ויותר מכן כתב הרט"ז שם ס"ק ג' דאף אם נאנס ולא התענה בת"צ שלאחר תענית חלום מ"מ פטור להתענות יום אחר ע"ש וכן יש לעשות ודלא ממה שהשיג הרב הלכה ברורה על ט"ז דנתעלם ממנו מתניתין דכריתות פ"ו ע"ש:

(ועי"ל סי' ג' אות כ"ו) חסדי דוד ח"ב סי' ט'):

ז הוכיח בראיות גמורות דליתא לדרפרם דפ"ג דכריתות דדייק ממתניתין וברייתא דאין עירוב והוצאה ליה"כ דיש ויש כשבת ואיסור הבערה נמי ביה"כ מן התורה הוא וה"ה מחמר. אך איסור שביתת עבד ובהמה למ"ד דאינו נוהג בי"ט גם ביה"כ אינו נוהג. (שאגת אריה סי' ע' והנמשכים):

ח אכל ביה"כ אוכלים שאינן ראוים לאכילה או שתה משקין שאינן ראויין לשתיה דתנן ביומא דף פ' דפטור ר"ל אבל אסור כדעת הרמב"ם ולא כדברי הטור בשם ראב"י שכתב דפטור ומותר לכתחל' ואפי' לרפואה אסור בחולי שאין בו סכנה:

(שם סי' ע"ד וע"ה):

ט בנוסח כל נדרי מנהגו היה לכפול הנוסח ולומר דנדרנא ודנידר דאשתבענא ודנשתבע ודניסר וכו' מיום הכפורים שעבר וכו' ומיוה"כ זה עד יוה"כ וכו' לצאת לדברי הכל:

(שאלת יעב"ץ סי' קמ"ה). ועיין להרב עדות ביהוסף סי' נ"ד בנוסח כל נדרי שהעלה דהאומר לא יהא להון נדרי לא משתבש ודעדיף טפי מהאומר לא נדרי וכו':

י אישר וקיים מנהג ישראל לומר בין כסא לעשור זכרנו וכתבנו וכתוב אע"ג דאין כתיבה בלא חתימה דאילו רשעים גמורים נכתבים ונחתמים בר"ה וצ"ג ג"כ נכו"נ בר"ה הללו לחיים והללו למיתה והבינוני' אינם נכו"נ אלא ביה"כ. ומיהו מה שנהגו לומר וכתבנו על כתיבה דיה"כ קאמר דלא מחזקי' נפשין רק כבינונים ואנו מתפללים שנכתב לחיים ביה"כ ונחתם ג"כ שהכתיבה עם חתימה אלא שאנו מבקשים בלשוננו דבר מועט ובסוף יה"כ מפרשים דברינו לומר חתמנו שזהו פי' כתבנו. אמנם שמע שהיו בספרד מקומות שהיו אומרים חתמנו מר"ה עד יה"כ ויישר כחם. זקן אהרן סי' ר"ו):

יא להדליק העכו"ם נרות בבה"כ לעת תפלת נעילה שיש נוהגי' היתר וסומכים על סברת הי"א שהביא הרמ"א סי' רע"ו סעיף ב' באמת ק' להכניס עצמם בפרצה דחוקה ביום קדוש כזה לסמוך על דעת יחיד ואם כבר גבר החשך קודם שיתפללו תפלת נעילה בלחש אז מיקרי צורך גדול והנח להם חבל אם הצבור התפללו כבר ולצורך הש"צ בודאי ימצא נר א' בבה"כ דלוק מערב יה"כ אז בודאי יש למחות בידם כי מי בקש זאת מידכם לומר פיוטים מוטב שלא יאמרו וישמעו מש"צ. אך טלטול נרות בלבד הדלוקים כבר מעי"כ ודאי דשרי עי"ג:

(נודע ביהודה סי' ל"ג):

יב בענין מי שאחזו בולמוס וכו' דפסק מרן בסי' תרי"ח סעיף ט' דאם אין שם של היתר וכו' הביא מ"ש הרמג"א בס"ק ט' במדרגות האיסורין איזה קל מזה להאכילו קודם והקשה על הרמב"ם והניחו בצ"ע. הנה הרב המחבר תירץ קושיתו והעיר על הר"מ דקדוקים אחרים במ"ש טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה ושוב הביאו לכלל יישוב:

(שם סי' ל"ו):

יג ת"ח בן ל"ה שנה והוא פנוי שלא נשא אשה כל ימיו שרצו הממוני הקק"י שיתפלל מנחת יה"כ ויש מי שמוחה בדבר משום שהוא פנוי אין מחאתם מחאה אעפ"י שיש אחר גדול ממנו שיש לו אשה שכיון שהוא בן ל"ה שנה ובדורותינו הללו נוכל לומר שיצאו רוב שנותיו נתקררה רתיחתו והחילוק בין יש גדול ממנו לשאין גדול ממנו אינו חילוק שיש בו אימרא יאי דא"כ כל הגדול מחבירו יתפלל הוא כל תפלות ימים נוראים וזה לא מצאנו ולא ראינו בשום קהל אמנם אם באותו קק"י הוקבע המנהג ע"פ חכמי המקום שלא יתפלל בלתי נשוי אזלינן בתר המנהג אך אם לא הוקבע ע"פ חכמי הקהל אין המנהג עומד אפי' ברוח מצויה של יבשה והביא ג"כ מ"ש הרמ"ק בתיקוני כהן גדול סי' א' דצריך שיהיה נשוי המתפלל מוסף שהוא הכ"ג אך אין זה סתירה לתפלות אחרות ועוד גם הוא לא אמרה אנח למצוה מן המובחר בעלמא ולא לעיכובא ע"ש בשם הרב עפר יעקב:

(וע"ל סי' ל' אות נ"ה נ"ז) פחד יצחק אות ש' ערך ש"צ פנוי (שלא נדפס עדיין):

יד לא מצא מקום גילוי למה שנסתפק במאי דקי"ל דרחיצה בשבת בחמין שהוחמו מע"ש אסור משום שמא יאמרו שחממן בשבת אם ה"ה ביה"כ שאסור לרחוץ בחמין שהוחמו מערב יה"כ או דלמא דינן כי"ט דמותר שלא גזרו בי"ט וכמ"ש הר"מ בפ"א מהלכות שבית י"ט. טל אורות דף צ"א:

טו שנה ושלש טעמי דמסתברי אמאי לא תקנו בבהמ"ז שבעשרת ימי תשובה איזו הזכרת מלכות כשם שתקנוה בתפלה וחמירא אזכרתיה דאם לא אמרו מחזירין אותו ואינו יעו"י ועל הנסים דלא חמיר כולי האי וזמנין אם לא אמר אין מחזירין אותו ואפ"ה תקנו אותן בבהמ"ז. והיה כמשיב עפ"י מ"ש בח"ח סי' קפ"ח שלפי שחין אומרים מלכות בבונה ירושלים לכן תקנו בברכה רביעית ג' מלכיות וא"כ בכלל מאתים מנה. ובימי תשובה נמי אם במקום המלך המשפט חמר מנך אוהב צדקה ומשפט אין מחזירין ועוד דבהמ"ז כולה שבח והודיה והזכרת ימי תשובה אינה אלא לשבר את הלב וא"כ אין לה מקום בבהמ"ז, ועוד דבהמ"ז איצטרך בשבעא וחדוה וע"ד שכור שרי ליה לברוכי ברכתא משא"כ בצלותא וכמ"ש בזוהר פ' תרומה דף קנ"ג ע"ב וסימנא נקט בידיה בר"ת ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ר"ת בשמו"ח וכיון דבעינן בבה"מ חדוה במקום גילה כזו לא תהא רעדה בהזכרת יום הדין דהו"ל תרתי דסתרן הדדי. (שלמי תודה סי' כ"ד):

הד"ט על מה שפסק הרב המחבר דאם במקום המלך המשפט אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אין מחזירין עיין להרב מים רבים סי' נ"א ונ"ב דיחזור בתורת נדבה דוקא וכדעת הרט"ז סי' קי"ח סק"ב ותקפ"ב סק"א. ועיין להרב שלמי צבור דף י"ב ע"ג דהכריע לחובה לחזור באם אמר מלך המשפט במקום המלך בהא וכסברת רובא דרבוותא הראב"ד וא"ח רבינו מנוח אבודרהם. ורד"ק ורלב"ג ועיין להרב דברי דוד סי' נ"ה דפסק דאינו חייב לחזור אם בשבת בנתים טעה בברכה מעין ז' ואמר האל הקדוש וה"ה בר"ה ויה"כ וכן דעת הרב גן המלך ויד אהרן ופר"ח אבל הרשכנה"ג והרב מטה יהודה פסקו שצריך לחזור גם הרב מחב"ר כ' דלפי הקבלה ג"כ חובה הוא וא"כ צריך לחזור:

טז אין מברכין על הדלקת הנר ביוה"כ שחל בשבת דכיון דתלי במנהגא אם מדליקין בלילי יה"כ או לא אמנהגא לא מברכינן ובשבת שחל בו יה"כ אין הדלקה מצוה שהרי אינו אוכל שיצטרך לאור הנר וא"כ אינו מדליק אלא משום יה"כ דתלי במנהגא:

(שם סי' תע"ו):

יז לא יפה עשו אותם שבטלו לומר קרובות ופיוטין וקדושות ביה"כ באמרם שאין ראוי להוסיף בג' ראשונות זולת זכרנו ומי כמוך וכ"ש בקדושה כי אין להם לשנות ממה שנהגו ואין שומעין להן לבטלן שצרכי רבים הן ומותרין לאמרן אף בג' ראשונות כמ"ש רבינו יעקב בשם בה"ג ור"י ור"ת וכ"כ ר"ח ורבינו האי גאון והראב"ד וכן הסכימו הר"י טוב עלם ורבינו אליה הזקן והקליר שהיה מקרית ספר והיה תנא ועליו יש לסמוך וכן נהגו הגאוני' ומה גם שהם מסגנון הברכה. וכן כל מה שסדרו לומר בקדושות יה"כ הוא מענין סדר שמקדשין עליוני' ותחתוני' וכזה וכזה האריך עוד הרב ז"ל למען דעת שאין לבטל מנהג כזה אלא הולכים אחריו ואם בטלוהו אינו מבוטל:

(שם סי' תק"לב):

כתב הד"ט ועיין להרב שמש צדקה בא"ח סי' ל"ז מ"ש כל חכמי איטליא על חוזק המנהג אף שהוא תמוה. ועיין להרב ברכי יוסף סי' קי"ב אות ב' ובמחזיק ברכה שם שכתב דהחרד נדבר ה' בצנעא לא יאמרם ולא יפרסם מפני המחלוקת ע"שד ועיין להרב ב"ד סי' תי"ח א' דכתב דבעיה"כ לא יפה עושין הנוהגים להרבות בתחנונים והזכרת עונות ווידוים בבית הקברות:

יח תועים מדרך השכל המדקדקים ונזהרים בעשי"ת מלאכול פת של עובדי' כוכבים כמ"ש מהרי"ק סי' תר"ב והולכים בימים ההם אצל הפלטר וקונים ממנו עיסה ומפרישים ממנו חנה ומכשירין התנור דטעות הוא בידם להפריש חנה ולברך עליה כיון שכבר לש הישמעאל עסתו ופטורה היא כשהגיע לכלל חיוב ואין להם תקנה רק בשיקחו מהפלטר את הקמח ואז אף אם ילוש העכו"ם הכל ביחד עם הקמח שלו אם יהיה שיעור עשרון בקמח שקנו יכולים להפריש חלה כדין שותפות עם העכו"ם ואע"פי שהרב הדרישה בסי' ש"צ בקש צדדין לישב מנהג אותן הנשים ליקח כל ע"ש עיסה מהעכו"ם ומפרישות החלה דילמא שאני התם דדרכן נקנות כל ע"ש ואפשר לומר דאדעתא דהכי מגלגל העכו"ם העיסה בשביל ישראל משא"כ הכא דב' או ג"פ בשנה היא. ובר מן דין כבר הביא הר"שך דברי הדרישה ושוב הביא דברי הרב משאת בנימין דיש לבטל המנהג כן פסק הרב עפר יעקב סי' ע"ט הביאו בשמו הרב המחבר ז"נ ע"ש:

(פחד יצחק אות ח' ערך חלת עיסת עובדי כוכבים:

יט מתיר לבעל קרי לטבול ביה"כ דאי נא טביל לבו נוקפו ולא מצי לכוין בתפלותיו (הביאו הרשכנ"ג סי' תרי"ג הגהת ב"י אות ו' וכתב שלא נהגו כן ומה"רי סג"ל סי' קנ"ב כתב דיש להורות הכל לפי מה שהוא אדם) (מהר"י מברונא ס"ס מ"ט):

כ חולה עינים ביה"כ דצריך לרחוץ תמיד במים שבו עשבי ויאול"א צריך להסיר העשבים מערב יה"כ סמוך לשקיעת החמה שיכול לרחוץ עיניו ביה"כ באותם המים בלי בגד:

(יוסף אומץ סי' נ"ה):

כא הביא לכלל ישוב מה ששמע העולם מקשים וכבר הקשה ג"כ שונה הלכות דף נ"ז על מ"ש הרב"י סי' תקמ"ט בשם ר' ירוחם דבר"ה עצמו נהרג גדליה ודחו התענית ליום חול ועיין לרד"ק ירמיה סי' מ"א. ויד אהרן. וק' דהא בפ"ק דר"ה דף י"ט ע"א חיתא ותיפוק ליה דהוי יום שנהרג גדליה ן' אחיקם וכו' דמוכח איפכא. ותירץ דאפשר לומר דאותה שנה שנהרג היה אלול מעובר ובני בבל לא ידעו ועשו ב' ימים ר"ה וכשידעו ונשמע להם והם היו מונין ליום ראשון א"כ לפי חשבונם בב' בתשרי ולפי שבאותה שנה י"ט שלה' היה קבעו לג' ע"ש. (יד דוד דף קפ"ו ע"ד):

כב במנחת יוה"כ וט"ב יש לומר קדיש אחר קריאת התורה קוד' שיפטירו שכן מוכח לישניה דהרמב"ם בפי"ג מהל' תפלה דין ט"ו. (שדה הארץ ח"ג סי' כ"ה):

כג התירו חכמי עיר הקדש לחזני הקק"י שיגעים ביותר ביה"כ לשאוף אבק קאו"י דרך נחיריהם דשלא כדרך הנאתו הוי ומשם למד הרב המחבר להתיר לגמרי לשאוף דרך נחיריו הטבאקו שמביאין מקורפו שאומרים דערלי מתא משמים בו יין כדי שיהיה חזק דהג' דקי"ל דשלא כדרך הנאתו מדרבנן מיהא אסור. (עיין להרב דב"ש סי' ס"א ובמר"ן י"ד סי' קנ"ה. ובלקוטי הרב מחנה אפרים ה' מ"א ד' כ"ד מ"מ כיון דהכא שלא כדרך הנאתו מתרי טעמי חדא שאין דרך לשתותו מנחיריו ועוד דאין דרך הנאת יין להשימו בטאבקו כי אם לשתותו יש להתיר בפשיטות. ועיין להרב בני יעקב סי' ב' ולהרב הלק"ט ר"ח סי' ל"ה. (ועיין לעיל סי' י"ח אות ע"א ובסי' כ"ט אות ל"ב) (מים שאל במים ראשונים שלו סימן כ"ב):

כד הנוטל ידיו לתפלה ביוה"ך יש להחמיר כשיטול שלא יסיח דעתו עד עת תפלה אחרת שלא יצטרך ליטול ידיו שנית אם אפשר ליזהר. (וע"ל סי' א' אות כ"ה. וסי' ה' אות ע"ג וסי' כ"ח אות כ"ב). (ושב הכהן ס"ס ג'):

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה