עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן כט דיני תענית ויא"ר ציי"ט
אות א ראובן קבל עליו תענית עד שישנה פרק א' ושכח ובירך על פרי א' והכניסו בפיו וקודם שבלעו נזכר מן התענית יאכל פחות מכזית וליכא איסור ברכה ולא איסור האכילה בתענית. (נחפה בכסף סי' ו'):
הד"ט ועיין להרב טל אורות דף ד' ע"ד דדחה ראיו' הרב המחבר ומסיק דצריך שיפלוט הכל מפיו שאם יבלע כ"ש ה"ז אוכל חצי שיעור שאסור מן התורה ואין לחוש לאיסור ברכה לבטלה שהיא מדרבנן. גם הרב שבט יהודה בליקוטים שלו על הרב נ"ב הנז' מסיק ותני דהעיקר הוא דיפלוט ולא יאכל כלום ויאמר בשכמל"ו ושכן הורה למעשה למי שאירע לו כן ע"ש בדף מ"א ע"ב:
ב אשה מינקת שראתה בחלום ש"צ קורא בתורה מצדד לפוטרה מהתענו' מטעם הבו דלא לוסיף עלה ועוד להיותה מינקת:
מגן שאול סי' ס':
ג חתן שאירע יום שמת בו אביו ואמו בז' ימי חופתו לא יתענה ונושא אלמנה לאחר שלשה ימים יתענה. (דבר משה סי' מ"א)
הד"ט ועיין להרב כתונת יוסף סי' ה' דס"ל דאם כבר נהג מאיזה שנים להתענו' יתענה ג"כ בימי חופתו כיון שכבר נהג כך וה"ה אם דרכו להתענו' בער"ח ופגע בו יתענה. וכן אם אירע בימי חופתו אחד מד' צומו' יתענה דכיון שכבר הוא נדור ועומד אין י"ט שלו דוחה תעניתו ודלא ממ"ש הרב באר היטב ס"ס תק"ן ע"ש. אך אם לא התענה עדיין יום מיתת או"א שלו לא יתענה בראשונה בימי חופתו ומ"ש מור"ם סי' תקפ"א דאם חל ברית מילה בער"ה דיכולין לאכול יש לומר דמיירי במי שאינו נדור כלל ומקבלו בכל שנה ושנה מבערב אך אם היה נדור לא יאכל וה"ה בנידון זה ע"ש. גם הרב בית יהודה בי"ד שלו ח"א סי' ל"א פסק דחתן תוך ימי חופתו יש לו להתענו' בצום גדליה אבל אינו מחוייב להשלים עד צאת הכוכבי' וה"ה לשאר ת"צ דאין לדחותם וההיא דר' יעב"ץ דהיה ב"ב ולא השלים בט"ב דוקא לפי שהיה דחוי אבל בזמנו היה מחוייב להשלים וכמ"ש שם מר"ן ע"ש ומ"מ לא ישלים בשאר תעניו' אפילו בזמנן ע"ש וכבר בא מעשה לידי בחתן תוך ז' שחל בו יום ה' תענית אסתר דחוי שהיה פורים ביום א' והתרתי לו בלי פקפוק לאכול דפשיטא דקיל טפי תענית זה גם משאר ד' תעניו' וכ"ש כשנדחה כניד"ד:
ועיין להר"ש הלוי י"ס ב' ולהרב ברכי יוסף ומחזיק ברכה סי' תרפ"ו שכתב בשם הרב חסדי דוד ואחרי' שיש להקל להם אף בכשאינו נדחה הגם דלסברתו אין להקל ע"ש. אבל בד' צומות שלא נדחו דבריו א"צ חיזוק שיש לו להתענו' וכ"כ ג"כ הרב פרי האדמה ח"ד דף מ"א ע"ג בשם הריטב"א פ' בתרא דתענית וכסברת מר הרב כתונת יוסף הנז' דלא אתי רגל דיחיד ודחי אבלות דרבים ועוד קרא כתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. ועיין תוס' עירובין דף ח' ע"ב ד"ה דילמא אתי למסרך. ועיין להרב מקום שמואל סי' פ' דאם הוא בעל ברית ביום יא"ר ציי"ט יכול לאכול שם בלי התרה ואם אינו ב"ב מצוה תחשב אכילתו שם ע"י התרה:
(וע"ל אות ח'):
מי שמתו לו הוריו בשנה פשוטה אם אין מנהג בעיר יעשה בשנה מעוברת כבחירתו ואם בא לימלך נשיב לשואלנו דבר דרובא דעלמא נקטי להתענות באדר ראשון:
(שמש צדקה סי' כ"ו):
הד"ט ועיין למהר"י מברונא בתשובותיו סי' קצ"ג דפסק דיתענה בשני ועי"ש להרב המגיה שכתב שכבר הושגה הוראה זו מהרב שכנה"ג בא"ח סי' תקס"ח הגהת הרב"י אות ה'. ועיין מ"ש מהרי"ו בדינין שאחר הבדיקות סי' ה' וש"ע סי' ת"ב:
ועיין להרמג"א סי' תקס"ח ס"ק ב'. ועיין להרב שדה הארץ סי' ל"ז דכתב דאם נפטר ראובן ביום אחרון של חנוכה שהיה יום ג' טבת ובשנה הבאה יהיה יום אחרון הב' לחודש טבת הגם שקורי' ליום אחרון של חנוכה בשם בפני עצמו מ"מ היא"ר ציי"ט יהיה אחר חנוכה דבתר ימי החודש אזלינן וכדעת הרמג"ד בא"ח תקס"ח סק"ה.
ועיין להרב דברי יוסף סי' נ"ז בדין מי שמת לו מת בער"ח אלול דפסק דאם נתעברה השנה טוב שיתענה בשנה ראשונה בער"ח אב שהוא תשלום של יב"ח ובשני' אחרות יתענה בער"ח אלול דאיתרע ביה מזליה.
ה מי שרגיל להתענות כל ער"ח ויום א' קודם ער"ח היה חולה אם יכול להתיר נדרו קודם שיכנס ער"ח דכבר נודע דאיפליגו רבוותא אם בדבר התלוי בימים שיבא הזמן ממילא יכולים להתיר אף לפני הזמן כמ"ש מרן בי"ד סי' רס"ח דבמחלוקת שנויה בין עמודי ההוראה הרמב"ן והר"ן והרשב"א ועיין רשב"ץ ח"א סי' קנ"א ולהרב זרע אברהם חי"ד סי' ל"א דף קל"ט ולהרדב"ז ח"א סי' רע"ו אמנם בניד"ד דכבר הוא רגיל להתענות כל ער"ח כ"ע לודו דמיקרי חל הנדר ומותר להתיר אף קודם ער"ח וראיה נכונה בידו מההיא דהרשב"ץ גופיה שהזכרנו ע"ש:
(בית יהודה ח"ב סי' צ"ז):
ו מי שקבל עליו להתענות למחר והתנה בלילה לאכול עד עלות עמוד השחר והתחיל לאכול קודם ע"ה ועודנו המאכל בין שיניו קודם שיבלענו א"ל שעלה ע"ה. יפלוט מה שבפיו אע"ג דאיכא הפסד אוכלין. (שדה הארץ ח"ג סי' כ"ט) גם הרב פרי הארץ ח"ב סי' ז' נשאל ממע' השואל ששאל להרש"א הנז' והשיב לו בתשובת הרש"א ע"ש:
ז מעשה היה בירושלים תוב"ב בשנת עצירת גשמים ח"ו שחל ר"ח חשוון בשבת ונמצא י"ז בו ביום ב' ולא התענו באותה שנה תענית יחידים יען שאח"כ לא היה בא החשבון של ג' תענית בה"ב שר"ח כסלו הפסיק וחכמי חברון התחילו להתענות מאותו היום של י"ז חשון וטעם מחלוקתם תלוי באי אמרינן עד ולא עד בכלל ע"ש (שם סי' ל'):
הד"ט ועיין להרב ברכות מים סי' תקע"ה דהכריח בראיות מפי הגאון הרי"ף כת"י ומהרב ארחות חיים. וממעשה רב אביו באסיפת כל רבני עיר הקודש שלא להתחיל להתענות באותו יום והשיב על דברי הרב ברכי יוסף שכתב שיש להתחיל להתענו' באותו היו' יום ב':
ח מי שהוא ב"ב ביום תעניתו של מיתת או"א יכול לאכול בסעודת מילה ומ"מ טוב שישאל על נדרו או ילונו אך טוב בשאלה מבהלוא' דאיכא ספיקא אי מהני או לא כמ"ש מרן בסי' תקנ"ח ומור"ם בסי' תקס"ח (בית דוד סי' של"ז):
ט מי שקבל עליו מבערב להתענות למחר והשכים בבוקר והלך לבה"כ וראה שלא נפלו ע"פ בהיותו ל"ג בעומר והוא לא ידע בקבלת התענית שפיר דמי שילך אצל חכם ויתירנו בחרטה שאם היה יודע שלמחר ל"ג לא היה מקבל עליו להתענות (אם האמת כך הוא (וילוה ויפרע יום אחר. (פני אהרן סי' כ"ו):
הד"ט גם הרב זרע אמת בח"א סי' פ"ג פסק במי שקיבל עליו להתענות למחר שחשב שהיה ער"ח ולא כן דנכון לעשות התרה משום מהיות טוב את"ר דוקא והקשה על הרט"ז דבי"ד סי' רל"ב סקי"ג פסק בכגון זה דצריך התרה מדינא:
י אם בתעניות בה"ב שלאחר הפסח וסוכות לא יהיו בבה"כ עשרה מתענים אין להם לקרות ויחל לא בשחרית ולא במנחה ולא לומר ענינו אפי' בשומע תפלה ותמה על הרב גו"ר דכתב בפשיטו' דיכולים לקרוא ויחל בצבור אף דליכא עשרה מתענים בבה"כ וסתר כל ראיותיו וסתר ג"כ הוראת הרב"ח שהורה דבדאיכא יו"ד מתענים וקראו לעלות כהן שאינו מתענה שיעלה דליתא דלא יעלה אף בדאיכא יו"ד מתענים והעלה מדברי מהריק"ו והרב"י ושכנה"ג והפר"ח דאף אם לא יצא מבה"כ לא יעלה:
(זרע אמת ח"א סי' פ"ו):
הד"ט ועיין להרב משבצות זהב סי' תצ"ב וסי' תקס"ו אות ז' דגם לבבו כן יחשיב דא"א עננו ואין קורין בתורה אא"כ יש יו"ד בבה"כ ועיין להרב זקן אהרן סי' מ"ד דמתיר לגמרי שיתפללו ת' תענית בצבור אף בתענית רשות אף אם לא ימצאו במנחה יו"ד מתעני' ע"ש שכתב ג"כ שאין שאר הצבור שאינן מתעני' יכולים לעכב דבמנחה כיון שאין שם רוב עם לא חיישינן לדילמא אתו לאנצויי ע"ש וק' לע"ד דאם אמרו בסתם דלא חיישינן לא כן כשמעכבי' ממש וכנידון שלו דחזינן דמנצי ולענין דינא דהרב ז"א הנז' עיין ג"כ להרב דברי דוד סי' מ"ח בדין ת"צ דאירע איזה אונס להרב מארי דאתרא שלא התענה ודרכו לעלות לס"ת במנחה טוב לו שיתכבד וישב בביתו מלבא לבה"כ ולא יקראוהו לס"ת ויתפרסם הדבר שלא התענה והרי הוא דומה בדומה לכהן שלא התענה דאין לו לעלות ע"ש ראיותיו ועיין להרב שלמי צבור דף ע"ד ע"א שכתב שלא יתפלל בת"צ ש"ץ שאינו מתענה ואם א"א באחר יתפלל בענינו בשומע תפלה ויאמר ביום תענית הזה או ת"צ זה ושם תשובה מהרב המגיה מלהקת הפוסקי' האוסרי' בכל ענין והמתירים בשעת הדחק ועל אלו אחרוני' המתירים סמך את ידו אמנם הרב כתונת יוסף סי' ב' חילק ידע בין ש"צ קבוע לשאינו קבוע דדוקא אם אינו קבוע יש לחפש מי שמתענה להתפלל אך לדחות את הקבוע לפי שאינו מתענה אינו בדין ע"ש וע"ל אות כ"ד:
יא התיר ללעוס למתענה עץ מתוק ריגוליציאה בלע"ז כל שעושה לצורך ולא כדרך בעלי הנאה:
(שם סי' פ"ז):
יב קק"י שהכריזו ת"צ בער"ח אלול להתעוררות תשובה ואח"כ חשבו שאותו היום הוא יום יריד שדרך סוחרי הק"קי לילך שם ולא יוכלו להתקבץ בבה"כ להקהל ולעמוד על נפשם יכולים לשנותו ביום אחר וכאשר הסכמות הקהל המתירים לעצמם בלא פתח וחרטה. (שם סי' פ"ח):
יג להתפלל ת' נעילה בימים שגזרו עליהם הצבור להתענו' לילה ויום הכל הולך אחר המנהג ואם אין שם מנהג יכולים ג"כ להתפלל. (שו"ת הרב יחיאל טראבוט כת"י סי' צ"ג):
יד מי שנדר בעת צרה להתענות סך תעניות ככל חומרי ת"צ החייבות מהדין הגמור חייב לנהוג בהם חומרי ט"ב ואי אתרמי ליה בחד מינייהו ליל טבילת מצוה שרי בתשמיש ועיין למרן ז"ל סי' רל"ד מ"ש בשם הגה"מ בשם הר"מ בנודר שלא לקרב אל זוגתו עד זמן פ' ובמ"ש הרב החבי"ב בשם הרב משפטי שמואל ואי בעי להתחיל מיד ואי בעי רצופין הביא להרב מחנה אפרים בהל' נדרים סי' ט"ו דבעינן מיד ורצופין אם אין לו אונס ע"ש אך אם הנודר עצמו אומר שבלבו היה שלא לעשותם מיד פשיטא דנאמן במה שבינו לבין קונו ואף ע"ה נראה דנאמן וכ"ש ת"ח (מכתם לדוד סי' כ"ב):
הד"ט ועיין להרב ברכי יוסף סי' תקס"ח דכתב דיש לפקפק בדין הראשון הנז' ע"ש:
טו המתענה בכל יום ורוצה להתענות איזה הפסקות של ב' או ג' ימים רצופים ורוצה להפסיק מבעוד יום ובאותו יום ג"כ מתענה אם קבל עליו להתענות בסתם פשיטא שחייב להשלים עד צאת הכוכבים כמ"ש מרן בסי' תקס"ב אלא ודאי צ"ל שפירש בשעת קבלה עד מתי יתענה ד"מ עד שיתפלל מנחה או ערבית או עד איזו שעה ביום יתענה ואז יאכל קודם שיתפלל כדי להתפלל עם הצבור ולא ביחיד ובפרט קודם תפלת הצבור ואם לא יוכל לומר עננו אין בכך כלום דהא בכה"ג שפירש עד כמה יתענה אף אם לא אכל עדיין רק יאכל אח"כ אין לומר עננו וכ"פ הרט"ז שם. ואם יוכל להפסיק אחר תפלת ערבית שיש לו שהות לאכול קודם שתחשך מותר דלא גרע ממי שרוצה להפסיק מבעוד יום בשבת דיכול להבדיל מבע"י ולשתות מהכוס אף שכבר התפלל ערבית כמ"ש הרמג"א סי' רצ"ט ס"ק ט' (יד אליהו סי' יו"ד):
טז נסתפק בענין צבור שקבלו עליהם תעניות על איזה צרה חוץ מעל הגשמים אם יש להם להתענות אע"פ שעברה הצרה קודם שהתחילו להתענות אע"ג דאם היתה הקבלה על עצירת גשמים אם לא התחילו ובאו הגשמים לא יתענו עוד דאתיא במכ"ש אם ירדו קודם חצות דלא ישלימו ואם באו ג"כ אחר חצות לא ישלימו אלא משום שעבר רובו של יום בתענית לא מפני הקבלה ע"ש (תשב"ץ ח"ב סי' ו'):
יז צבור שגזרו תעניות ב"פ לשבוע מפני הגשמים ונזדמן שהיה עשרה בטבת בא' בשבת אין מטריחים אותם שיתענו ב' ימים רצופים אלא א' עולה להם לכאן ולכאן דכיון שהתענו ב' ימים בשבוע די בזה אע"פ שלא התענו בו"ה שלא בחרו באלו הימים רק משום שהוא יום כנופיא לקריאת התורה והרי יש כאן (שם סי' י"א):
הד"ט ולפי מש"ל סי' י"ב אות ד' ומקומות אחרים צ"ל דע"כ לא אמר מר דתענית א' עולה לכאן ולכאן אנא לסניף בעלמא לטעמים אחרים משום שאין מטריחים אותם יותר מדאי, ואי משום שלא בחרו בבו"ה משום יום כנופיא ואה"נ דבלאו הני טעמי לא הוה אמר דעולה לכאן ולכאן כיון שהם ב' סוגי חיובים דהאחד חובה והב' נדבה ומוכרחים אנו לומר דהטעם העיקרי הוא משום דמסתמא בחרו בבו"ה מפני שהוא יום כנופיא דאי מהטעם משום דאין מטריחין הצבור להתענות ב' ימים רצופים היו יכולים להתענות יום ג' תחת יום ב' ודוק:
יח הביא סמך קצת לגזירת ת"צ על איזה חלום מההיא דפירקא דחסידי דרב איקלע להגרוניא גזר תעניתא וכו' למחר א"ל איכא איניש דחזא בחלמא כלום א"ל ר"א מהגרוניא לדידי אקרון בחלמא וכו' אמר ש"מ עת רצון היא בעי רחמי ואתא מיטרא. והנראה מזה שאלמלא חלום לא הי' מתפלל ומצער הצבור בתענית ע"ש (שם סי' כ"ח). וע"ל סי' י"ג אות כ"ט ובחי"ד סי' ל"ד אות ו' בדין נדוי בחלום:
יט צבור שגזרו תענית על עצירת גשמים והתחילו לירד גשמים קודם חצות אלא שבחצות לא ירדו עדיין כ"כ כשיעור רק עד אחר חצות דעתו ז"ל נוטה דמ"מ לא ישלימו כיון דהתחילו כבר לבא קודם חצות ולא הפסיקו בחצות. החבי"ב ח"ב לא"ח סי' ל"ג (וע"ל סי' י"ג אות כ"ט):
כ נשא ונתן באמונה בדברי הר"ש אלגאזי בס"ס תאוה לעינים דהכריח במי שמת לו או"א בניסן או אחר יום הכפורים שיתענה לשנה הבאה היא"ר ציי"ט שלו אחר הפסח וסוכות ושכ"כ הרב מטה משה. וכתב הרב המחבר שאין דברי המטה משה נאמרין רק במי שמתו לו אחר הפסח והחג שיתענה לשנה הבאה ביום מיתתם אך אם מת בתוך הפסח שידחה תעניתו לאחר הפסח זו לא שמענו:
(שם סי' נ"ט):
כא לעשות י"ג תעניו' כסדר הנז' במשנתינו על עצירת גשמים ח"ו לא שמע מעולם שנהגו כן אע"פ שבמדינתו הדבר מצוי מאד רק המנהג להרבות בסליחות ותחנונים ובקשות וגוזרים תענית א' או ב' אבל לעשות הסדר המשנה לא שמענו וטעמא טעים דאין אנו בקיאים במקומו' הללו אימתי תחלת זמן הגשמים שנדע שלא ירדו בתחלת זמנם ועיין לרמב"ם ברפ"ג דהלכות תענית ותשובת הרשב"א שהביא מרן בסי' תקע"ה. (נודע ביהודה סי' ל"א):
כב תענית יום מיתת או"א אם לא חל הפעם הא' בע"ש שאז משלימים הו"ל כנדר להשלים גם כשיחול בע"ש. אך אם הפעם א' חל בע"ש אף אם השלים בפעם אחר שיחול בע"ש א"צ להשלים דהוי נדר בטעות שלא היה לו להשלים. והרב נכדו נטה דעתו להחמיר כיון דהטעם הוא משום דריע מזליה וחמירא סכנתא. חינוך בית יהודה סי' כ"ג ופ"ג:
כג בני העיר שנהגו להוציא ס"ת במנחת ער"ה כשאר ער"ח ובאו לבטל מנהגם צריכים כל בני משמרה להסכים לבטל ולדונו כתענית יחיד ולומר כל א' עננו בש"ת ואין כח ביד הרוב לכוף המיעוט לבטל מה שנהגו ולכתחלה לא ינהגו כן וכמ"ש במים רבים סי' נ' והחזיק בידו הרב אביו ע"ש. דברי דוד סי' מ"ט):
כד הביא הרב המחבר בידו יד רוממה דברי הרב ב"ד סי' שמ"ה דפסק דאפי' כשיש עשרה מתעני' בבה"כ אם א' מהם התפלל כבר אין לומר עננו. שלמי צבור דף קכ"ו ע"ד:
הד"ט וכבר בא מעשה לידי זה לי שנים רבות בהיותי משמש קק"י פיסארו יע"א ששם ב' בתי כנסיו' שהיו מתענים בשובבי"ם וערבי ר"ח והיו מתפללים בשניהם בעננו והוצאת ס"ת ובני אחת מהכנסיו' ההם היה דרכם להשכיר עשרה בני אדם המתעני' מלבד איזה יחידים שהיו מתענים. ובבה"כ אחר היו סומכים על יחידיהם שיהיו עשרה מתענים ודין גרמא שבבה"כ הראשון היו לעולם יותר מעשרה מתענים משא"כ בב' אשר על כן פעמים רבות לא היו נמצאים עשרה מתענים והיו שולחים לקרוא א' או ב' מבה"כ הא' לבא להשלי' המנין כדי להוציא ס"ת ולהתפלל עננו ברכה בפ"ע ויהי היום נכנסו ובאו א' ושנים מבה"כ הא' שכבר התפללו שם בצבור ונשאלתי אם יש להם להצטרף עמהם להוצאת ס"ת וברכת עננו בפ"ע אז אמרתי שאין להם להקל בברכות של רשות ושאין לצרפם כיון שכבר יצאו י"ח בבה"כ הא' וכאשר הארכתי קצת בשות"א דינוקא סי' ס"ח ובפרט שבפרט מפני שבני בה"כ הב' היו יכולים גם הם להשכיר ד' או ה' אנשים שיתענו באותם הימים ולא להסמך על היחידים בלבד. ושאם יש למ"ד דמ"מ יכולים להצטרף אין זה רק בדיעבד אך לכתחלה לבא מסתמא לידי כך ע"י התרשלותם זו לע"ד לא שמענו. והנה בבואי פה העירה פירינצי יע"א כאן נמצא וכאן היה בכדומה לזה ממש ובאתי לכלל הקם את אשר הוריתי לע"ד מאז ומקדם ומנעתי להוציא ס"ת ולהתפלל עננו ברכה בפ"ע ומה גם דבהיותי עומד במקומי הראשון הנז' המתקתי ג"כ סוד עם הרב מהריב"ל זצ"ל שהיה באותו זמן רועה צאן מרעיתו של הקק"י הלז והסכים על ידי דכן ראוי לעשות והנה נתגלגלו הדברי' שבא לכלל שאלה זו הרב המופלג הרב חיד"א נר"ו והשיב לשואלו דבר בקצר אמיץ אי הואי התם קבעתיו בעשירי וקרינין בהו עשרה מתענין בבה"כ ככתוב בדברי קדשו בס' טוב עין שלו ס"ס ט"ז ולא אות א' יותר מזה. ואנן בעניותין כבר כתבנו דלא שאני לן בין אינו מתענה כלל למתענה וכבר התפלל והרב נר"ו לא הגיד מאומה אמאי לקבעיה בעשירי לעזרה ולצירוף וכ"ש בניד"ד:
וכבר הבאתי ג"כ לעיל אות י"א חותמו של כ"ג חותם זרע אמת להר"י כהנא מסייע שיש בו ממש לאשר הוריתי טרם זכינו לאורו ע"ש. ואם אין הדעת טועה לבי אומר לי דבנידון שלנו אי הוו סיימי קמי דמר ניהו רבא גופא דעובדא ודברים כהווייתן הוה מודה ודאין כוותן. ושארי ליה מאריה למע' השואל דהוא חד מינן דלא אתי קמן למשאל בשלמא טעמא מאי אורינן הכי דהוה אמינא ליה ואטרוחי רבנן הרב הנז' בכדי לא הוה מטרח:
שוב נדפס ספרו הנחמד יוסף אומץ ושם בס"ס ס"ד הביא דברי הרב ב"ד הנז' דיוציאו ס"ת ולא יאמרו עננו ברכה בפ"ע ונקטינן מיהא פלגא בידן דאין לומר בכהאי גוונא ברכת עננו בפני עצמו. וע"ל אות יו"ד. ועלי לשלם במיטב הארש למלכו של עולם שהכניס באזני מע' מנהיגי הקק"י הלז ותקנו מכאן ולהבא שלא לעשו' עוד אסופות אסופות רק כעין הפשרה של הרי"ף זצוק"ל (הבאתיה לעיל סי' י"ו אות י"א) והסכימו וגמרו שמנחת משמרת החדש בהוצאת ס"ת תעשה בבה"כ של ספרדים בלבד. ומנחת בו"ה של ימי השובבי' חוץ מכשיחול ער"ח בא' מהם לא תהיה רק בבה"כ של איטליאני בהוצאת ס"ת ובכן ברוב עם הדרת מלך מעתה ועד עולם. יהי שלום בחילם:
נס"ו:
כה אע"פי שמן הדין אין לנו לחייב להתענות מי שראה ח"ו שנפל ס"ת מיד חבירו מ"מ אם א' חכם גזר באיזה קק"י תענית על כל הק"קי בו"ה הכל לפי ראות עיניו אם רואה שצורך השעה בכך:
(חיים שאל ח"א סי' י"ב ועיין באגרת הרמ"ז סי ל"ז הזכרתיו בחי"ד סי' נ"ו אות כ"ה):
כו המתענה ב' ימים רצופים ומתחיל מבעוד יום בשבת ישמע מאחר במ"ש ההבדלה על הכוס ואי ליכא אחר [יבדיל אחר] התעני' ואפי' התענה ג' ימים רצופי' דחשובי' בתר שבתא אבל אם יתענה ד' ימים רצופי' אין לו תקנה:
(מהר"י מברונא סי' צ"ה):
הד"ט לא ידענא לע"ד לכווני אמרי יאי במאי דאמר מר דאם התענה ג"י רצופי' יבדיל אחר התענית דהא בפסחי' דף ק"ו ע"א לא אמרו אלא עד ד' שבתא ולא עד בכלל ומפקי לה מההיא דגיטין דאמרינן חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא וכו' וכ"פ הפוסקי' דדוקא עד סוף יום ג' מצי מבדיל ולא בליל לד' אם לא שנאמר דיתפלל ערבית מב"עי הג' של תעניתו ואז יבדיל קודם הלילה ובאמת דכל כי האי הו"ל להרב ז"ל לפרש ולא לסתום. גם הרב שכנה"ג ס"ס רצ"ט הביא תשובתו הלז ולא העיר בו כלום. ועיין למהר"י מברונא הנז' סי' פ"ח והנמשכי' בדין מתענה ימים רצופים דלדעת רבו הרב מרפורק יתפלל עננו בכל יום ולדידיה ביום אחרון בלבד דהו"ל כל הימים כיומא אריכתא ועיין בפסקי' וכתבי' סי' ק"פ:
כז החולם חלום בשבת מהחלומו' שמתענין ולא התענה ונדר להתענו' יום אחר במקומו וכדעת הרב של"ה וכן עשה ונדר להתענות יום א' של החדש שהיה בו ועברו ימי אותו החדש ולא נשאר לו רק יום האחרון וביום ההוא חלשא דעתיה ומצטער נפשו להתענות ובא ושאל אם יכול לדחות התענית בשילוה ויפרע ואם אינו בהלואה אם יכול להתיר נדרו ולא מצא הרב מקום להלוותו משום דדומה ממש לנודר להתענות יום זה דאינו יכול ללוות כמ"ש מרן בסי' תקס"ח ואעפ"י שמצטער אין לו תקנה כיון שהוא בדרך נדר וכמ"ש ג"כ מרן שם ואפי' לישאל על נדרו אינו יכול כיון דאין נדרו משום נדבה רק בא נדרו מחמת שמים שחייבוהו ואינו יכול להתחרט עליו ועוד דסתם חרטה עוקר הנדר מעיקרו נמצא שא"צ להתענו' יותר וזה א"א שהרי הוא מחוייב להתענות בשביל החלום ואם נאמר שיתענה בחדש הבא אינו עוקר הנדר מעיקרו שהרי ס"ס הוא מתענה ע"ש (כתונת יוסף סי' י"ג):
הד"ט ואנכי לא ידעתי לע"ד מהיכן בא לו החיוב להתענות דאפי' בחול עד כאן לא אמרו בפ"ק דשבת אלא יפה תענית לחלום וכו' ומדה יפה שמענו ולא חוב גמור דא"א לאשתמוטי מיניה ואפי' בחול דעליה קאי מאמר יפה תענית לחלום וכו' ושוב חדשו דאף בשבת יתענה ובקושי התירו לו דוקא ולא חייבוהו ומרן ג"כ בשלמנו הקצר דק בלישניה ואמר מר מותר להתענות בו וקולא היא שהקלו אי בעי מתענה ולא שיחוייב להתענות וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' קל"ב שלא חייבו בשום מקום להתענות על החלומות והתירו דוקא להתענות עליו ואפי' בשבת ולא בתורת חיוב ע"ש. והגם דמדברי הרמב"ם בפ"א מהל' תעניות משמע לכאורה דלא כהרשב"א שכ"כ הרואה חלום רע צריך להתענות למחר כדי שישוב ויעור ממעשיו ויחפש בהם ויחזור בתשובה ומתענה אפי' בשבת ע"כ ומדקאמר צריך להתענות מכלל דחיובא נמי איכא מדרבנן מיהא וכמ"ש הרב נ"י בפ' הערל דצריך ר"ל מדרבנן וחייב ר"ל מדאורייתא. ועיין ג"כ להרש"א בגופי הלכות שלו סי' תפ"ד הרי דס"ל לרמב"ם דמדרבנן מיהא חייב להתענות וכ"כ ג"כ להרב לח"מ דמש"ה נסתייע הרב המ"מ מההיא דברכות ג"כ ע"ש להוציא משם דלא זו בלבד דיפה תענית לחלום אלא דחיובא נמי איכא עש"ב. מ"מ נלע"ד פשוט דהרמב"ם ג"כ ס"ל דבשבת אינו מתענה בתורת חיוב ודשאני שבת מחול ומנא אמינא לה ממה שחילק ידע בשתי חלוקות דין תענית חלום בחול ודינו בשבת ולא כיילינהו בבבא חדא לומר הרואה חלום רע אפי' בשבת צריך להתענות לומר לך דבחול צריך להתענות וחובה להתענות מדרבנן כמשמעות וצריך וכדכתיבנא ושוב כתב ומתענה אפי' בשבת ולא אמר וצריך להתענות אפי' בשבת להורות דמתענה אם ירצה ולא תימא דאסור ולאו מילתא זוטרתי היא להרשותו שיתענה כיון דהר"ם גופיה שם בדין ד' דפסק דמדברי סופרים להתענות על כל צרה שלא תבא ומ"מ כתב דאין מתענין בשבת אפי' בשביל עיר שהקיפוה ישמעאלים ודכוותה וכגרסת הרב מ"מ שקילסה מרן ז"ל שם בכ"מ שלו. ומ"ש תענית על חלום אאת"ל דחובה היא מדרבנן כמשמעות תיבת צריך וכנז' לחובת תענית על כל צרה דג"כ מדרבנן היא שאין מתענין בשבת א"ו צ"ל דדוקא הקילו להתיר לו להתענות על חלום רע בשבת ולא בדרך חיוב. ועיין בתשובתי הקצרה בשפת אמת ממר גיסי נר"ו דף ע"א ע"ב:
וראיתי להרב מהרי"ע במטה יהודה שלו סי' רפ"ח ס"ק ד' דלדידיה ס"ל דהרמב"ם והרשב"א פליג גם בתענית חלום בשבת ע"ש וראיתי ג"כ להרב מחזיק ברכה שכתב בסתם בשמו של מהרי"ע דבמחלוקת שנויה אם חובה להתענות תענית חלום בשבת או מותר וקבל דבריו בשתיקה ומכלל דאיהו נמי אזיל לשיטתיה דפליגי הרמב"ם והרשב"א גם בשבת ואנן בעניותין אפושי בפלוגתא לא אפשינן וכאשר הכרחתי לע"ד לעיל. ומ"מ נלע"ד דלשיטייתהו נמי יש לחוש בשבת לסברת הרשב"א ולא לחיוביה להתענות וכיון שכן ממילא רווחא שמעתתא דידן דבניד"ד דקבלת תענית ביום אחר בלבד איכא לסברת הרב של"ה ולא חובה. ולמרנן ורבנן הנז' צריך להתענות דוקא בו ביום או שלא להתענות כלל ממילא משמע דקבל עניו ולא מצי להתענות ש"ד לילך אצל חכם ויתירנו ולכל הדברות ולכל אמירות ק' לע"ד טובא הוראתו בקדושה של הרב כתונת יוסף דאי נימא נמי דלהרב של"ה חייב להתענות יום אחר מ"מ חיי רבי סתם שמענו להתענות יום אחר ולא בדוקא שיהיה מחוייב להתענות יום א' שבאותו החדש וכיון שכן מה שקיבל עליו האיש הלזה להתענות יום א' שבאותו החודש אינו אלא נדבה ולא חובה על החלום שחלם דעל חלומו דוקא סגי שיתענה יום אחר מאיזו שבוע ומאיזה חדש שיהיה לפי סברת הרב של"ה והאיש הזה אינו בא אלא לשאול על יום זה שקבל עליו להתענות ולא למפטרי נפשיה לגמרי וא"כ מאי קאמר מר הרב כ"י הנז' ועוד דסתם חרטה עוקר הנדר מעיקרו נמצא שא"צ להתענות יותר וזה א"א שהרי הוא מחוייב להתענות וכו' ע"ש דחובת תענית להרב של"ה. לחוד וחיוב תענית ביום א' לאותו חודש לחוד ובר מן דין ומן דין דאחד הרואה להרב של"ה מ"ש במקורן של דברים אין במשמע שחייב לקבל עליו תענית יום אחר דאלו הן דבריו שם בדף קל"ד ע"ב אחר שהביא דברי הרב סדר היום שתענית חלום בשבת אינו אלא קולא שהיקלו עליו משום עגומת נפשו ולא משום חיוב עש"ד. ועיין לעיל סימן י"ג אות ד' ועיין להרב מגן שאול סי' ס' דתפס גם הוא במושלם דדוקא משום עגמה נגעו בו להתיר בשבת אך כשאין נפשו עגומה נכון וראוי הוא שלא יתענה וענ"כ לו שם שפיטר אשה א' מעוברת להתענות על חלום אפי' בחול ונתעורר על מ"ש הרשכנה"ג סי' ר"כ הג"ה אות ב' שכתב דהדבר שקול אם יתענו המעוברות ומניקות על חלום בחול דלדידי' הדבר פשוט לפטרן וכמ"ש ג"כ הרב הלקט ע"ש. כתב עוד הרב המחבר וז"ל ותענית חלום הואיל ואתא לידי אימא ביה מלתא יען כי ראיתי הרבה בני אדם מקילין ומתענים בשבת כשנפשם עגומה וכבר נתבאר שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת וכו' והעולם נוהגין להתענות על ג' חלומות כמבואר בסי' רפ"ח אמנם נ"ל דגם באלו אין להתענות אא"כ נפשו עגומה ומצטער וכו' וכששאלוני ב"א על חלומותיהם בשבת הייתי רגיל לפסוק להם ברוב שלא יתענו וכו' ויקבלו עליהם עתה ב' ימים תענית בימי החול כי אם היה מתענה בשבת היה צריך למיתב וכו' כן יקבל עליו עתה ב' ימים וכו' עכ"ל הנך רואה קורא נעים כי כל דבריו אמת וצדק לתוכחות מוסר והנהגתו הישרה לא מצד חיוב. והאמת עד לעצמו. וה' אלקים אמת. ינחנו בדרך אמת אכי"ר:
כח המקבל עליו להתענות למחר עד שיקרא שיר למעלות אשא וכו' ומקבל עליו כך מפני שמתירא פן יארע לו אונס או דבר מצוה ויצטרך לאכול לכן תלה קבלתו בקריאת מזמור א' להתיר לו לאכול ובחר בשיר למעלות הנז' משום ששיר קבוע הוא לתפלת ערבית כלומר דכיון דמתפלל ערבית למחר מיד בתוך תפלתו קורא שיר למעלות. ויקר מקרהו שבליל מחרתו שכח לומר שיר למעלות ואכל ושתה ושוב נזכר שלא אמרו לא מיקרי עובר על נדרו שהכל יודעים שדעתו להתענו' עד אמירת המזמור דוקא באם יבקש לאכול קודם הלילה אבל כשיערב השמש פשיטא שאין דעתו להמשיך תעניתו עד שיאמר המזמור ואף בלא אמירתו דעתו לאכול ולכן לא מיקרי עובר על קבלתו ואפי' נדר בפי' פשיטא שכוונתו היתה להתענות עד למחר דהיינו בתענית היום אבל מיד שעבר היום הרשות בידו אף בלא אמירת מזמור (שם סי' כ"א וכ"ב):
הד"ט ובעיקר קבלת תענית על תנאי אם דינו כתעני' שלם או כתעני' שעות כבר הוכחתי בעניותי בשות"א דינוקא סי' פ"ד דהדבר ברור דתענית שלם מיקרי בלי פקפוק וספק כלל ע"ש שהסכמתי בזה לסברת שני ת"ח דלדעתם ג"כ כן דינו:
כט הרגיל להתענו' ארבעים יום של קודם יה"כ והיה מקבל מבערב בכל יום ויום בתנאי עד שיאמר שיר למעלות וכו' ונעשה ב"ב וסנדקוס וקשה עליו להתבטל ממנהגו כיון שימים הללו הם דוקא באותו זמן ולא שייך ללוות ולפרוע בזמן אחר ומצד אחר לא ידע מה לעשות כיון שי"ט שלו הוא. והרב המחבר עצה טובה קמשמע ליה שיקבל עליו מבערב כמנהגו ותנאו ולמחר יתעכב שעה א' יותר ממה שהיה רגיל לאכול ויאמר אח"כ שיר למעלות ועי"כ הוא מקיים מנהגו דנחשב לו כתענית מה שמאחר לאכול ואח"כ ילך ויאכל בשמחת י"ט שלו וזה וזה מתקיים בידו (שם סי' כ"ב):
ל השוכח ביום ת"צ או יחיד שיום תענית הוא ואכל ישלים תעניתו ודיו וא"צ תשלומין כלל אלא אם התענה תענית חלום בשבת שיצום יום אחר השבת על עונג שבת שביטל ואין זה תשלומין (ואע"פ שאכל מ"מ נקרא מבטל עונג שבת אם בשביל אותן שעות שהתענה קודם שיאכל או בשביל שצריך שישלים תעניתו בו ביום) ומי שנדר להתענו' יום א' מימי השבוע או חודש ושכח ואכל כזית איבד תעניתו ויכול לאכול בשאר היום ויתענה יום אחר (פאר הדור בסוף תשובותיו בשם רבינו סעדיה):
ועיין להרב פרי הארץ ח"ב סי' ח' במי שהוא בדרך ולא ידע שהוא ט"ב ואכל ובא בערב יתענה ביום עשירי וינהוג הה' עינויים ומ"מ חייב בת"ת ציצית ותפילין ואם בא קודם חצות כיון שבטעות אכל ישלים שאר היום ותו לא ואם רוצה בכפרת חטאו יתענה בעשירי ולא ינהוג הה' ענויים רק רחיצה ותשמיש:
לא השיב להרב אביעד ש"ש בשנת הת"ק בדין ש"צ שביום ת"צ בתפלה בקול רם שכח לומר עננו בין גואל לרופא ואמרה ברכה בפ"ע אחר ברכת רפאינו ונחלקו חכמי עירו. דהללו אומרים שהיה לו לחזור לומר רפאינו וסמכו סברתם על פשט דברי הטור ומגינים. והללו אומרים שיפה עשה שלא חזר וסומכים עצמם על פשט דברי הש"ע. ועוד אומרים שדין ברכה זו לא נזכרה בתלמוד רק מהתוס' ומרדכי על סוגיית אין סדר לאמצעיות בס"פ תפלת השחר ומגילה פ"ב ומעתה ברכה אחת לבטלה היא בהכרח עננו או רפאינו אם נחשוב לבטלה עננו ברכת רפאינו כהוגן היא ויסיים תפלתו על הסדר ואם ברכת רפאנו היא לבטלה איך נאמר לו לחזור ולברך רפאנו שכבר אמרה מוטב להורות לו לסיים תפלתו ועננו שאמר יהיה לבטלה. והשיב הרב המחבר שהטור וב"י בסגנון א' מתנבאים דאם אמר עננו אחר ברכת רפאנו לחזור ולומר רפאינו פעם ב' וברכת עננו אינה לבטלה כיון שלא אמרה רק פעם א' וכ"מ מפורש מדברי המגינים דברכה לבטלה תהיה לעולם רפאנו שנאמרה ונשנית. ובדברי הרב הלכה ברורה יש סיוע לסברת האומרים דאין לחזור ברכת רפאנו ולדידיה לא שמיע ליה כלו' לא ס"ל הכי הגם דמסייעא ליה. כללא דבידן דספק ברכו' להקל רק יחזור ויאמר רפאנו (פחד יצחק ערך עננו ש"צ):
(בלתי נדפס עדיין) לב מדד וימד באומר בשם אומרו הרב עפר יעקב שפקפק לאיסור בכל תענית לשאוף דרך נחירים. עפר טאב"אקו בלע"ז ולאסור איסור גמור בת"צ כיון שע"י תענית אדם מקריב חלבו ודמו וע"י שאיפת העפר דרך האף מוסיף חרון אף שעיקר התענית להריק מגופו כל מיני זוהמא וישאר גופו זך ונקי כדי שיעלה ריח התענית במקום ריח הקטרת ובא זה ואיבד זה והמופת יוכיח ולכן יש פקפוק איסור בכל תענית וביום יוה"ך וט"ב שכל חומרי ת"צ נוהגים בהם אסור גמור ליקח אותו (שם ערך טבאקו מותר וכו':
הד"ט דבריו טובים ונכוחים לדרך תוכחת מוסר וחומרא בעלמא לא לאסור איסר ממש בדבריו. וכבר דבר בזה משה איש האלקים הרב המני"ח בלק"ט הקמח שלו א"ח דף נ"א והביאו ג"כ הרב פ"י הנז' ע"ש שאין מקום לאסרו ובפרט ביה"כ שלא נאסר בו ריח טוב. וט"ב ג"כ אם אין בו ריח טוב אינו בדין לאסרו וכן היה עושה מעשה בעצמו ע"ש. ועיין ג"כ להרב ב"ד סי' של"ד דדוקא אם יש בו ריח טוב אסרו בט"ב ולא ביוה"ך ועיין להרב מר וקציעה ס"ס ר"י וע"ל סימן י"ח אות ע"ג. ועיין להרב אשל אברהם סי' תרי"ב אות ד' דפסק דמותר ומצוה להריח למלאו' הק' ברכו' ולשאוף ג"כ עפר בחטם דאינו אסור רק ה' ענויים ותו לא ואם שורין העפר במים שרופים וכיוצא והוא לח י"ל דאסור להריח. ולבלוע רוק פטור ומותר וע"ל:
לג בדין תענית יא"ר צייט בכ"ד ניסן שחל בש"ק לא עלה בהסכמה עם אחי יפת הגדול מתי יתענה דלהרב המחבר דינו כשאר יא"ר ציי"ט שחל בשבת ויתענה בע"ש אך אם חל אסרו חג באותו יום של ע"ש כנידון שלו דלעולם יהיה בע"ש שהוא כ"ג ניסן יום אסרו חג אז יאחר תעניתו ליום א' שהוא יום כ"ה והקדיש והלימוד וההשכב' יעשו בע"ש דאקדומי רחמי מקדמינן. ודעת הרב אחיו הוא דלעולם אין מתענין רק ביום. א' ובאותו יום הולכין על קברו ויאמרו ההשכבה וקדיש וכן עלתה ההסכמה בפטירת הרב בנימין עשאל ועשה מעשה הרב חייא בנו. (פני אהרן סי' כ"ז) (ועיין בחי"ד סי' ל"ו אות ל"ה):
לד מי ששכח לומר קדיש ביום מיתת או"א יאמרנו ביום אחר ובכל שנה יקבל לומר קדיש גם ביום שלפני מיתת או"א דוגמא למ"ש מור"ם בא"ח סי' רס"ג במי ששכחה פ"א להדליק נר שבת (ככר לאדן בליקוטים סי' ה' אות י"א):
לה אין לסמוך על הנס לסגף עצמו בתעניות ימים רצופים ואם הרבה עשו ולא אירע להם דבר לא כל המזגים שוים וכבר היה מעשה בפירארא בשנת תכ"ו כשבאה השמועה ממזרח על המשיח המדומה ש"צ שהתענו ב' אנשים ד' ימים וד' לילות ומיד מתו. וכן מתו בקהלו' אחרות על שהתענו ג' ימים וג' לילות בלבד עאכ"ו שיש סכנה להתענו' ששה ימים ולילו' רצופים ואך את דמכ' וכו' כתיב ובעל נפש יחוש לעצמו ותוכל להעשות התשובה בלי תענית שהיא אינה אלא אחד מדרכי התשובה ודברי' אחרי' הם יותר עיקר ככתוב בדברי קדש' ז"ל (פחד יצחק אות ת' ערך תענית ד' (בלתי נדפס עדיין):
הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"א סי' פ"ט דגם הוא אסר איסור לת"ח א' להרבו' בתעניו' וסגופים היכא דלא מצי לצעורי נפשיה והשג השיג על הרב של"ה במס' תעני' ובפ' נשא. ועל הרב שבות יעקב ח"ב סי' קי"א ועל הרב פר"ח במים חיים שלו על הר"ם פ"ג מהלכו' דעות והוכיח דהאידנא נמי יש דין ת"ח ובפרט מה שהוא משום ביטול תורה ונשא ונתן על מ"ש מהרי"ט ח"ב א"ח סי' ח' והקשה על החסיד הרב ראשית חכמה בפ"ג ופ"ד משער התשובה והניח דבריו בצ"ע ע"ש. ועיין ג"כ להרב מים רבים בחי"ד סי' מ"ח. ועיין לרדב"ז ח"ג ד' פירדא סי' תמ"ד בדין חולה שא"ל הרופאים שאם לא יאכל ביה"כ ודאי ימות ואם יאכל אפשר שיחיה וחולה אמר בריא ושמא בריא עדיף ולא רצה לאכול ומת לא יפה עשה וכ' הר"ן ביומא גבי חולה שיש בו סכנה ואמרו בקיאים לחלל עליו השבת וכי מדת חסידו' היא לימנע עצמו אינו אלא ש"ד ומ"מ להליץ בעד הריב"א שבו היה המעשה אפשר לומר שהוא סבר לפי שהרגיש בעצמו שאף שיאכל ימות דלב יודע מ"נ מש"ה אמר בריא עדיף ר"ל בריא שלי עדיף משמא שלכם ולא רצה לאכול אמנם אין ללמוד ממנו. ועיין ג"כ לרדב"ז הנז' שם סי' תי"ח ובחי"ד סי' ל"ה אות כ"ו ובשיעור פדיון התענית ע"ל סי' ט"ו אות כ"ד:
לו חולה ב"מ שצוו לו הרופאים לבלוע ב' או ג' גרגרי' בלע"ז פילולי ובתוך אלו הימים הוצרך להתענו' יום או יומים העלה דהותר לו לכתחלה נמי לבלוע או לשתו' דבר מר כלענה ואפי' בד' צומו' והחזיק על ידו הרב מהרי"ד כותיה וכטעמי' דאין להקפיד על זה כיון דהוי דבר שא"צ ברכה ע"ש (כתונת יוסף סי' ד'):
לז בירר היטב דברי הריב"ה בא"ח סי' תקס"ג בדין מי שהרהר בדעתו להתענו' והרהר בלבו קבלת תענית שכ' בשם ר"ת דהוי קבלה אע"פ שלא הוציא בשפתיו והאריך בזה ומסיק לדינא דלגבי צדקה אי הויא אמירה כקבלה ולא מצי לחזור בו אפי' תכ"ד תליא בפלוגתא דרבוותא ואם חשב בלבו ס"ל דיכול לחזור בו אבל בתענית סגי בקבלה בלב הגם דלכתחלה יש לחוש להוציא מפיו ואם שחשב לתת צדקה והודה במה שחשב ושוב אינו רוצה לקיים דבריו אי כייפינן ליה או לא תליא בפלוגתא דדינא עש"ד (ושב הכהן סי' כ' וכ"א וכ"ב):
לח נסתפק הרב ז"ל באם יש עשרה בבה"כ מתענין ת"ח ח"ו אם יאמרו עננו בחזרת התפלה בברכה ועיין בסי' ת"ע בדין תעני' בכורים אין נכון דהוי פרהסיא בחודש ניסן (כ"נ דצריך להגיה) משא"כ כאן והניחו בצ"ע (פרי מגדים בחלק משבצו' זהב סי' תקס"ב אות ו'):
הד"ט ואנכי לא ידעתי לע"ד אמאי לא פשיט ספיקיה מפסק הרמ"א בסי' תקפ"א סעיף ב' דפסק דתעני' ער"ה ושל ימי תשובה אין קורין בו ויחל ע"ש ואם אין קורין בו ויחל כ"ש שלא יאמרו עננו בבפ"ע דממה שכתבתי לעיל סוף אות כ"ה אפי' להרב ב"ד דס"ל דאף כשאין יו"ד מתענים בבה"כ דקורין ויחל לפי סברתו מ"מ אין מברכין ברכת עננו בבפ"ע והוא ז"ל ג"כ בסי' תקס"ו אות ה' כתב בענין תענית ער"ח דאם אין משלימין התעני' אין אומרים עננו ומ"מ לענין ויחל מסתפק אם יקראו אף שאין משלימין ואתיא ממילא דקיל טפי קריאת ויחל מברכת עננו בפ"ע: