עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן כח דיני ערב ט"ב וט"ב
אות א מנעלים של עור מחופים בגד או עץ וכן של בגד ועץ מחופה עור אסורים לעולם ותמה על הרב ב"ד סי' של"ב האוסר בשל עץ מחופה עור ומתיר בשל עור מצופה עץ כיון שאין בשרו נוגע בהן דאי איתא להך חילוקא לא הוי שתקי קדמאי ובתראי (דבר משה ח"א סי' ט"ל):
הד"ט ואנא דניאל אעיקריה קאימנא שבנה עליו דיוק הרב ב"ד ז"ל דקאי מר ניהו רבא על דברי מרן בסי' תקנ"ג דפסק דמנעלים של עץ מחופים עור אסור וכתב עליו הרב ב"ד דדוקא של עץ מחופה עור שנוגע לבשרו העור אבל של עור מחופה עץ או בגד מותר כיון דלא נוגע הבשר בעור ועל זה נראה שנהגו כל העולם בט"ב ויוה"כ לנעול אנפלאות של צמר גפן ואח"כ מנעלים של עור עכ"ל. ולע"ד דברים מתמיהים הם דהיכי משמע הכי והלא של עץ מחופה עור דקאמרי הרמב"ן הרא"ש והרב"י א"א לפרשו אלא שעל מנעל של עץ יש בו מכסה של עור שכן פירוש תיבת חפוי כסוי שתרגום מכסה חופאה וכדאי' הכי בכמה דוכתי וכמ"ש הרב הערוך בערך חף ע"ש והיכן מצינו שנשתמשו חכמים בתיבת חפוי למה שבצד פנים וא"כ ה"נ דקאמר ושל עץ מחופה תפתר שהעור מבחוץ לכסות העץ שבפנים ורגלו של אדם נוגעת בעץ ואפ"ה אסרוהו וכיון שכן מה מקום מצא הרב ב"ד בזה לדייק מינה ואדרבא אפשר לדייק דכ"ש כשהעור בפנים דאסור כיון דבשר האדם נוגע בעור וכאשר כתב הרט"ז ז"ל שם וזו היא לע"ד קושיא בעצם יותר ויותר להרב ב"ד ממה שהוקשה אליו הרב ד"מ הנז' דהיינו משום דאי איתא לא הוו שתקי וכו' דאם לזאת עדיין לחלוחית דיו של הרב ב"ד קיימת דיליף מינייהו דהרמב"ן והרא"ש ורב"י את סברתו מדיוקא אם לא בפירוש נאמר מלבד דכמה זימני מרגלא בפומייהו דרבנן מקום הניחו לנו וכו' ומה. גם דלפי דבריו שלא מצינו לראשונים ואחרונים שמתירים בפירוש לכן אין כח בידינו להתירו וק' דאיפוך אנא דאי איתא דאסור לא הוו שתקי ועל המחמיר ראיה ללמד אמנם התימא רבתי לע"ד היא דממקום שבא הרב"ד ללמוד וללמד ההיתר אדרבה משם ראיה במכ"ש להיפך ועיין להרב פרי מגדים בחלק אשל אברהם סי' תרי"ד דפסק בפשיטות דעור עוף ודג מסתברא דאסור והצריך עיון אם מועיל למנעל החליצה:
ב טעות גדול טעה מי שהתיר לב"ב ביום ט"ב להסתפר בו ביום משום שי"ט שלו הוא אמנם בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה הרב פנים מאירות ח"ג סי' ל"ז צדד לאיסור והיתר והרב המחבר גם בזה אסר איסר (בית יהודה ח"ב סי' פ"ה):
הד"ט ואם הוא מר"ח אב ואינו שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה מותר לב"ב להסתפר והגם דהרמ"א בסי' תקנ"א ס"א לא כתב אלא שנוהגין ללבוש בגד שבת לאו לדיוקא אתא דבתספורת אסור כ"כ הרב אור נעלם סי' יו"ד ע"ש ועיין להרב פחד יצחק אות ש' ערך שבוע שחל ט"ב וכו' (שלא נדפס עדיין) דדן את הדין בשם הרב שמ"י באחד שמנהגו שלא לאכול בשר ולהסתפר בין המצרים ומנהג העיר שלא להסתפר משנכנס אב ונולד לו בן ויום מילתו היה בר"ח אב והוא מוהל ג"כ ובא ושאל אם יכול להתיר מנהגו ולהסתפר כיון די"ט שלו הוא והביא ראיות לדבר דמותר לב"ב לגלח במילה שהיא מר"ח ואילך ודלא ממ"ש בקיצור של"ה ובבאר היטב בא"ח סי' תקנ"א סק"ג ע"ש ויש לאב או מוהל (במקום שגם המוהל נוהג להסתפר עיין בשכנה"ג ס"ס תצ"ג בהגהת ב"י ובהרא"ש כלל כ"ז סי' ב' ורש"ך סי' שצ"ט) להסתפר ביום המילה דוקא אע"פ שהוא ר"ח שאין מנהג העיר להסתפר. ולא ביום שלפני המילה אע"פ שבני עירו מקילין אז ומנהגו להחמיר. ותמה מאד על דברי הרב באר היטב שם סק"ה וקיצור של"ה סוף דיני ספירת העומר ודבריהם יצאו מבטן הרב פר"ח שכתב שמותר להסתפר ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם כניסה לבה"כ והוא כספר החתום ומ"מ הבא להתיר אף ביום שלפני המילה פשיטא שיש לו אילן גדול לישען עליו ובנידון שלו הראה פנים להתיר להסתפר ביום שלפניו אם הוא מהנזהרים שלא להסתפר בר"ח ודומיא למ"ש השכנה"ג גבי ר"ח אייר שחל ביום א' ע"ש. ושאל הרב שמ"י הנז' את פי מע' המחבר פ"י הנז' והשיב לו שדעתו להסתפר דווקא ביום ר"ח ולא ביום שלפניו וטעמי יהיב. וע"ל סי' כ"א אות יו"ד ועיין ג"כ להרב פ"י הנז' באות ה' ערך מוהל סנדק וכו' (שעדיין לא נדפס) שהביא בידו פסק א' מהרב עפר יעקב שהרחיק מאד סברת א' חכם שהתיר להסתפר ביום שלפני המיל' דישתקע הדבר ולא יאמר ע"ש שהסכי' עמו הרמ"ז והרב גור אריה הלוי (וע"ל סי' כ"ז אות יו"ד):
ג חולה שאוכל בליל ט"ב שחל במ"ש או בשבת ונדחה ליום א' צריך שיבדיל קודם שיאכל וכן ב"ב שאוכל אחר חצות אחר המילה יבדיל ביום קודם סעודתו (שם סי' פ"ז):
הד"ט ואנכי לא ידעתי לע"ד מאי שנא מחולה האוכל ביה"כ דאין לו לקדש כמ"ש הרמג"א סי' תרי"ח ס"ק יו"ד דאין לקדש משום שאין דעתו מיושבת עליו ושיש לחוש לברכה לבטלה ונהי דלפי טעמו של הר"א כ"צ הזכירו הרמג"א שם דס"ל דהטעם שלא יקדש הוא לפי שהיום גורם לו האיסור רק שפיקוח נפש גורם לו ההיתר והוי לדידיה כחול ואין בו לא קידוש ולא כוס וכו' ע"ש וא"כ בט"ב דלדידיה הוי כיומא אחרינא ניחא שיש לו להבדיל. אמנם אכתי איכא למידק דמדסתם המג"א שלא יקדש כל יום הכפורים במשמע ואפי' חל בשבת וכיון שכן אע"פ שהותרה לו האכילה והויא כשבת דעלמא מ"מ לא יקדש. ואפשר דה"ט דכיון שגזרו שלא לקדש ביה"כ שחל בחול לא יקדש אף כשחל בשבת וא"כ היינו הך בט"ב לא יבדיל. והגם דאפשר לדחות קצת מ"מ לפי הטעם הראשון הנז' שאין דעתו מיושבת עליו משמע ודאי דכן יהיה וכן יקום דין החולה האוכל בט"ב שוב ראיתי בתשובות הרב החבי"ב ח"ב סי' ע"א דפסק דהחולה האוכל בט"ב יבדיל קודם שיאכל ואפילו ביום אם הוא יום ראשון ובין ביום בין בלילה יבדיל כיון שהותר לו לאכול אמנם אבי הבן ובע"ב ומוהל לא יבדיל רק אחר המילה ולא מבערב ואם יאמרו נחם בבה"מ כשם שיאמרו יע"וי בבהמ"ז של יו"הכ כמ"ש הרמ"א ולבושים אפשר לע"ד לחלק ולומר דלא דמיין הדדי דאילו יע"וי אומרים אותו ביו"הך עצמו בתפלת שחרית ושאר התפלות משא"כ בנחם דאין אנו נוהגים לאמרו רק במנחה למה יאמרוהו בבהמ"ז ואין אומרים אותו בתפלות:
ד חשב מי קאוי או טי"י תבשיל א' לענין סעודה המפסקת אך במקום צורך דיש לסמוך אמ"ד דדבר הנאכל כמות שהוא חי לא מקרי תבשיל גם לענין זה (זרע אמת ח"א סי' ע"ו):
הד"ט אמנם הרב מחזיק ברכה בסי' תקנ"ב הביא ראיות רבות וחזקות להחזיק המנהג פשוט בארץ הצבי וארצות אחרות לשתות הקא"וי אפילו הבריאים ות"ח ג"כ הרבה מהם עבדו עובדא בנפשייהו ואינם מחשבים אותו לתבשיל א' ומי שחושש בגופו ושתית מים מזיקו ודרכו לשתות יין חי או מזוג יפה יפה עד שאין בו אלא טעמו אם הוא מזוג כ"כ עד שאין לברך עליו בפה"ג דהיינו הכל לפי חוזק היין ומנהג המקום למזגו עיין להרב אור נעלם סי' ח' דמתיר לשתותו לנוהג איסור מר"ח אב ומה"ט מותר ג"כ לשתות מים שרופים לפי שיצא מגדר יין ומברכין שהכל ע"ש ועיין להרב ז"א הנז' סי' ע"ט
ח אשה שחל ליל טבילתה בליל ט"ב שחל להיות בשבת יכולה לטבול ולשמש כדעת הר"ב של"ה והרמ"גא ודלא כהרב אליה רבה שאסר (שם סי' פ'):
ו מותר להסתפר בליל מוצאי ט"ב שנדחה לנחפז ללכת ולהשכים למחרת לדבר מצוה ובלא"ה נמי דעתו להקל (שם סי' פ"ב):
ז טעמא טעים לשלא תאמר ברכת כהנים בט"ב משום דאסור בו שאלת שלום ואיך יאמר הש"צ וישם לך שלום דעל ב' הטעמים שכ' הרב שכנה"ג יש להשיב עליהם (דגול מרבבה סי' תקנ"ט):
ח הנוהג איסור תספורת בין המצרים מי"ז בתמוז ואירעו אבל ב"מ בט"ב יש פנים להקל ולהחמיר להקל שערו בתער ובאנוס קצת יש מקום להתיר רק שלא ישחית בתער ח"ו (שאלת יעב"ץ סי' ע"ז):
ט תמה על אב"ד א' שהחרים לאנשים שנסתפרו קודם חצות בעש"ק ביום שלאחר ט"ב כי לא היה מקום לזה כיון דלתוס' ז"ל אף ביום ה' עצמו היה מותר לאחר חצות ואף למרן שהשיב שם בסי' תקנ"א מ"מ מודה דלאחריו מותר מיד (שם סי' ק"ו):
י החזיק בהוראת הרש"ל וסיעתו הובאה במגינים סי' תקנ"ד דהיולדת לאחר ז' חייבת להתענות ולהשלים כיה"כ אם לא שהיא חולה ואומרת צריכה אני או ע"י אומד ומ"מ מצא סעד לסברת הרמב"ן וטור ור"בי סי' תרי"ו שכתב בשם הרא"ש בפ' יה"כ בשם שאלתות דחיה כל ל' יום אסורה להתענות ביה"כ ואעפ"י שכל המחברים חלקו בזה מ"מ בט"ב שהוא דרבנן סמכו על השאלתות אמנם לדידיה ס"ל להלכה ולמעש' כסברת הרש"ל הנז' ע"ש (זכרון יוסף סי' כ"א):
הד"ט ועיין להרב דברי יוסף סי' יוד שהביא לכלל יישוב דברי מרן בא"ח תקנ"ט ס"ז בדין יולדת דמוכח שאינה מתענה בט"ב דלכאורה סותרים לדבריו בי"ד סי' רס"ה ס"ד ויישב מה שקשה ג"כ מדידיה אדידיה בענין ברכת הכוס על המילה בט"ב:
יא מי שבישל ב' תבשילין בקדירה א' לא מפני זה יאסר לא' לאכול תבשיל א' ואחד תבשיל ב' דאין ההקפדה רק על האכילה ולא על הבישול (החב"יב ח"ב סי' ל"ו):
יב מצא צד היתר לב"ב שמלין התינוק קודם חצות ללבוש הטלית כמנהג' בלי ברכה ואם יברכו ג"כ אין להוכיחם על כך והטוב שבכלן להמתין למול אחר חצות ואז יוכלו להתעטף בלי פקפוק (שם סי' ל"ח):
כתב הד"ט ועיין ג"כ להרב עולת תמיד סי ב' דפסק דהמניח תפילין בט"ב יש לו לברך עליהן וכה את הגאונים הרב החבי"ב הנז' והרמ"ע והרב ב"ד של"ו. וטעה המדפיס במפתחותיו שאמר על הן לאו ע"ש:
יג מי שנמול בנו בט"ב אעפ"י שי"ט שלו הוא לא הותר לו לאכול דדוקא בט"ב שנדחה יש להקל. והר"ש הנוי ג"כ בא"ח סי' ב' דמשוה ט"ב שלא נדחה לשנדחה ושלעולם לא ישלים מ"מ לא אמרה אלא להלכה ולא למעשה. וכ"ש שחלוקין עליו רבותיו בזה הר"ז ז"ל והרדב"ז והר"ם מלובלין ומהר"י הלוי אביו של הר"ש. וגדולה מזו כתב הרדב"ז בתשוב' כת"י דאפי' בא' מד' צומות שלא נדחה אסור להקל בו אע"פ שי"ט שלו הוא. וע"ל סי' כ"ט אות ג' וח':
(שם סי' מ"ד):
ועיין להרב פרי הארץ ח"ב סי' ח' דפסק דמילה דחויה בט"ב בלתי דחוי יש להשלים אף במקום שנהגו כמר"ן שלא להשלים בט"ב דחוי:
ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סי' כ"ג דפסק דאף בנדתה לא הותר רק לאבי הבן ולא לסנדק ומוהל דלא כהמג"א דמיקל ואם אינו נדחה אסור אפי' לאבי הבן מר"ח עד אחר ט"ב:
יד מי שלא בא בקהל לא בלילו ולא ביומו של ט"ב ומשורר בליל ט"ב ואפשר ג"כ שאכל כי חשוד הוא היותו מכת ש"צ. מ"מ אין להענישו באומד אם לא הוברר שאכל ומ"מ לפי שלא נתאבל על ירושלי' ראוי לנדותו וישב בנדוי כ"ד שעות ואם נודע בודאי שאכל ראוי להכריזו בשוקים וברחובות. (שם):
טו ש"צ שלא אמר נחם בברכת בונה ירושלים וגערו בו ועדיין לא התחיל ברכה שלאחריה וחזר ואמר בונה עם נחם אע"ג שאין להורו' כך לכתחלה מ"מ לא עבר הש"צ על ברכה לבטלה ולא משום הפסק כיון דס"ס איכא מרבוותא דס"ל דיש לו לחזור ויש מי שסובר דרשאי לחזור:
(ברכו' מים סי' תקנ"ז):
טז כשחל ט"ב במ"ש דנחלקו הפוסקי' אם יש להבדיל על הכוס במוצאי ט"ב יש לחוש לב' הסברו' דהיינו לסמוך על הבדלה שיבדיל בתפלה בליל ט"ב ולא להבדיל במט"ב אך אם טעה בליל ט"ב ולא הבדיל בתפלה יבדיל על הכוס במט"ב ולא לחזור ולהתפלל בליל ט"ב כדין מי שאין לו יין דנפישי ברכו' טובא (גן המלך סי' קמ"ד).
יז ט"ב שחל להיות בשבת או ביום א' הרגיל לאכול סעודה ג' עם חביריו ומיודעיו אין לו למנוע בשבת זו דהו"ל כאבילות דפרהסיא ודלא ממ"ש הרמג"א בסי' קנ"ב ס"ק י"ד דפסק דלא ישב בסעודת חבירים בסעודה ג' דהא אפי' בחול די שימעט מהרגלו ודוקא אליבא דרשב"ג אבל לת"ק אפי' למעט א"צ אפי' בחול וכ"ש בשבת:
(בכור שור דף קי"ו ע"ג):
יח לחלק יצא בין דברי נחמות לדברי נחמות דאותם שהם בסדר הקינו' אין שום חשש לאמרם אבל בקורא בתנ"ך יש לדלג פסוקי נחמה ואף אם בתוך הקינו' הובאו פסוקי נחמה א"צ לדלגם דלא הוי אלא דרך בקשה ותחנה והוי דומיא דסדר היום:
ועד"ז דברי מר"ן ז"ל סי' תקנ"ד דכתב דצריך לדלגם ודברי מור"ם בסי' תקי"ט דכתב דנוהגים לומר פסוקי דנחמה שפכי הדדי ואין בין מר"ן למור"ם שום מחלוקת דמר"ן איירי בקורא תנ"ך ומור"ם בסדר התפלה וקינות:
(כתונת יוסף סי' ט'):
יט מלא פיו חשש להתיר לאשה לטבול בליל מוצאי ט"ב אי משום דחמירא סכנתא לשמש מטתו משום חולשת התענית ועוד שמא בט"ב עצמו תחוף ותסרוק ותרחוץ דמתי תרחוץ ותחוף דבלילה אין לחוף ולרחוץ שיש לחוש שתהא מהומה ובהולה לחזור לביתה מפני התענית ותבא ח"ו לידי איסור כרת כי לא תעשה הטבילה כתיקונה וע"ד דאמרי' בי"ד סי' קצ"ט ועינו ראתה בכתבי הרב באר עשק שהגאונים מפאנו וטיראצינו בקק"י לוגו נהגו גם הם עפ"י חכם לאסור לטבול בליל מוצאי ט"ב. אך בקק"י פירארא מודונא וקהלו' אחרות ששמע שמען נהגו להקל. וגם ראה כתב משנת תל"א מר' ישראל חיים זלמן שגם בלוגו לא נהגו מעולם איסור בזה וג"כ הר' אליה אוסילי ממודונא שמימי הגאון טראבוטו נהגו להקל וכן נהג ג"כ הרב גראציאנ"ו ואחריהם נמשכו החכמים האחרונים. (פחד יצחק ערך טבילה בט"ב):
כ התיר לתת חומץ של יין בתבשיל בשבת של ט"ב:
ובענין קידוש הלבנה קודם ט"ב התיר דלא עדיפא אבלות ישנה מאבלות חדשה דאבל חייב בכל המצו' וע"ש להר' המגיה דכתב דהמקדש במוצאי ט"ב יטעום מידי קודם שיברך על החדש (מהר"י מברונא סי' י"ג וי"ד):
הד"ט ועיין להרב זרע אמת סי' ע"ט שהתיר לתת חומץ ומי בוסר בתבשיל אפי' בסעודה המפסקת. ועיין להרב אליה זוטא סי' תכ"ו ס"ק כ"ט ולהרב שבות יעקב ח"ג סי' ל"ג בדין מקדש החודש במוצאי ט"ב:
כא אחר סמוך שנסתפק לו אם במקום שנהגו שלא לעשו' מלאכ' אסור ג"כ לכתוב הביא מעשה רב מהר"י שהגיה ס"ת שלו בט"ב והגיה בו הסופר טעיות:
(שם סי' י"ו):
כב העושה צרכיו בט"ב ויה"כ אף אם לא קנח או הטיל מים ושפשף מ"מ אם רוצה להתפלל מותר ברחיצה עד סוף קשרי אצבעותיו אבל אם לא שפשף אין לו לרחוץ רק מעט בראשי אצבעותיו. ואם רצה להחמיר שלא ליטול ידיו כלל יש לו על מה לסמוך ואם אינו רוצה להתפלל רק לברך ברכת אשר יצר או לומר דבר שבקדושה נוטל רק מקום המלוכלך ואם לא קנח ושפשף יש להחמיר שלא ליטול כלל. ויקנח בצרור:
(וע"ל סי' אות כ"ה וסי' ל"א אות כ"ט):
ושב הכהן סי' ג'):
כג טעמא טעים למ"ש בספרו מורה באצבע דא"א בין המצרי' תיקון לאה ביום אלא תיקון רחל דתיקון לאה אין ענינו רק בחצות לילה ואף תיקון רחל לא כתב האר"י לאומרו ביום כסדר הלילה אלא לישב באבילות ולבכות על חרבן הבית ומנהגא בעלמא היא אמירת אותו הסדר לפי שמיוסד על בכיה והספד על החורבן וביום ט"ב עצמו אצ"ל תיקון רחל וכן בעיר הקודש א"א אותו אעפ"י שאומרי' אותו בעט"ב ודלא ממ"ש הרב אשל אברהם סי' תקנ"א שכתב דגם בעט"ב א"א אותו. (יוסף אומץ סי' כ"א):
הד"ט וזה לי רבות בשנים מתחלת ביאה כי באתי אל הארץ הזאת לשרת בקודש פה פרינצי שאלוני אחי ועמי לחוות דעתי החלושה על המתחסדים לפני קונם אנשי מדה. ומכוונים את השעות להתאבל על חורבן הבית בתוך קהל ועדה. ובפרט בין המצרים אחר חצות ועבר להם רוח קינה. סדרא נקטי בידייהו דשדר לן משה רעיא מהימנא ה"ה הרמ"ז ז"ל מה יהיה משפטם ביום ט"ב אם יכולי' ורשאים לקרוא כדרכן של הימים הראשונים ולא יפחתו ולא יותירו דבר או ראוי להם לימנע מקריאת המזמורים רק יקוננו את הקינות וכאשר כתב איש האלקים הנז' באגרותיו דף יו"ד בענין חצות ליל ט"ב שכן ראוי לנהוג לדלג המזמורים וכן יהיה וכן יקום יומו כלילו לכל דבר או לא ועניתי ואמרתי אליהם כנים הדברים ואמתיים מאד שמשה לא חילק בין ליל ט"ב לשאר הלילות להרב השואל אם יש לעשו' תיקון חצות בליל ט"ב דדילמא אין לעשותו משום דאיקרי מועד אף הוא השיב אמרים אמת דפשיטא דלא יגרע ליל ט"ב מלילות אחרות ודי שימנעו מלומר מזמורים. ואין ספק אצלי לע"ד דלפי פשטן של דברים נמי דאסור בט"ב לקרוא בתנ"ך חוץ מדברים הרעים שבירמיהו וכיוצא היה נראה לכאורה דבר פשוט מצד עצמו מכיון דכל היום בכלל איסור לקרוא בתורה גם בסדר חצות יום ימנע מלומר המזמורים דמה ראית נחלק האמנם אחרי ראותי בראיה חושית מ"ש הרמב"ן ז"ל הביאו הריב"ה ופסקי מרן בסי' תקנ"ד סעי' ד' דמותר לקרוא כל סדר היום ופ' הקרבנו' וכו' ולא נכלל באיסור ת"ת כמדומה לע"ד דאין זר אתנו להאמין דגם המזמורים של תיקון חצות יקראום כדרכם בשאר הימים ומה גם שעושים התיקון אחר חצות ובכמה מדינות נוהגי' לומר במנחה תהלי' ושיר היחוד כמ"ש הרמג"א שם סק"ו דאע"ג דאסור בת"ת כל היום מ"מ כיון שאומרם דרך בקשה מותר כנלע"ד לפי פשטן של דברים. וליודעי חן נמי אחד השואל וא' הנשאל שם בהרמ"ז כל גופו של איסור באמירת המזמורים של תיקון חצו' אינו אלא משום שאינן מזמורים השייכים לחרבן ובט"ב אסור לקרוא לא שהמזמורים ההם בפרטות אסורים לאמרם בט"ב ושמעת מינייהו נמי דאי הוו שייכי לסדרא דיומי אה"נ דלישתרו הגם דאסור בת"ת וא"כ בהצטרף לזה המנהג הנז' שכת' הרמג"א כיון דהסדר שעושים הוא לאחר חצו' יום נראה דיתמידו במנהגם וכנז' ואם שגינו ח"ו בנסתרו' לא מלבנו וכאשר ידענו פעמי' רבות ע"כ היו דברי אליהם וכמ"ש אצלי בשותא דינוקא סי' קס"ז: