אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן כג דיני מת ונפלים בי"ט

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן כג דיני מת ונפלים בי"ט

סימן כב דיני יו"ט ראשון וב'

אות א תינוק פחו' מל' יום שגמרו שערו וצפרניו שמת בי"ט מותר לקוברו בי"ט ב' ע"י ישראל ובי"ט א' עי"ג ואם לא מלו אותו יש להמתין עד י"ט ב' כדי למולו:

(דבר משה סי' ל"ג):

הד"ט גם הרב נודע ביהודה סי' ט"ז פסק דהיכא דידעינן דכלו לו חדשיו או שמת לאחר ל' יום מותר לקברו כאדם גדול ולהסיר ערלתו בי"ט ב' ואינו כנפלים דכתב מור"ם בי"ד ס"ס רס"ג דאין מצוה לקוברם:

ועיין להרב מטה אשר דף קי"ו וי"ז דהוא ג"כ פסק דבכגון דא מסירין ערלתו בי"ט ב' של גליו' אבל אי לא ידעי' דכלו לו חדשיו אין למהלו אפילו בי"ט ב' ש"ג אפילו גמרו סימניו אך לענין קבורה אם גמרו סימניו קוברים אותו כגדול (וכמרן סי' תקכ"ו ס"ט) ביט"ב ע"י ישראל וביט"א עי"ג ועיין בחי"ד סי' כ"ח אות כ' ול"ה אות כ"ט:

ובספק נפל עיין להרמג"א סי' תכ"ו סק"ב מ"ש בשם הרב"ח וד"מ דאפליגי בספק נפל אם יש להלינו עד אחר י"ט ב' ע"ש:

עיין ג"כ להרב ב"ד סי' ש' בדין ולד מת שנולד בי"ט ב' ש ר"ה שחל להיו' בע"ש אם יש לקוברו בו ביום עי"ג או אפי' ע"י ישראל ע"ש שהאריך קצת והעמיק בענין הגם שכבר מבואר הוא בש"ע סי' תקכ"ו: ועיין להרמ"ע סי' י"ו ובתומת ישרים סי' כ"ג. והר"ש הלוי ס' ט"ו ולהרב פחד יצחק אות נ' ערך לפנים אסור וכו' (שעדיין לא נדפס) שכתב דבעיר צינט"ו ביום ר"ה של תל"ב נולד בן לר' יצחק הלוי בן יו"ד חדשים מת והוה קים להו דכלו לו חדשיו ואסר המורה לטלטלו בשבת אפילו עי"ג לצורך ברכת כהנים והתיר לקוברו בי"ט ב' של ר"ה ע"י ישראל כיון דודאי קים להו שכלו לו חדשיו ואינו נפל אך לא התיר לסלק ערלתו כפסק מרן סי' תקכ"ו וכן אירע בפיראר"א באותו היום עצמו שנולד בן מת לט' חדשים והר"ם ריקנאטי והר"י עשאל מהטוב התירו לקברו בי"ט ב' אמנם הר"ף מונצילס"י וה"ר פאלו החמירו שחששו היותו נפל והתירו להוציאו מחצר היהודי' ולהניחו במקום שאומרי' צדוק הדין עד עבור ר"ה מפני טומאת הכהנים ע"ש:

ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ע"ז דפסק בדין תינוק שנולד מת דאף דידעינן דכלו לו חדשיו אין לקברו אפילו בי"ט ב' אפילו עי"ג וכ"ש שאין לחתוך ערלתו ע"ש ובסי' תל"ח:

ב מי שקבר מתו בערב הרגל ובחזרתו מבית הקברו' הלך יחף וכשנכנס לעיר שמע קול הקורא בלשון ישמעאל אלמגר"ב ומקובל בידינו שחצי שעה קודם לקריאה וחצי שעה אחר הקריאה הוא שיעור בין השמשו' מ"מ אין שיעור זה נאמר רק להחמיר לענין מילה אבל לשאר דינין לא ובפרט בדיני אבלו' דשבע' דקילי ודרגל מבטל גזירת ז' דדיינינן ליום ושנהג אבלותו קודם הרגל:

(בית יהודה ח"ב סי' נ"ז):

ג מי שמת לו מת בי"ט א' ואינו רוצה לקברו רק בי"ט ב' פשיטא ליה דמ"מ יש לו בלילה דין אבילות. (שם ח"א סי' ה'):

הד"ט ועיין להר"ם מלובלין דמחייבו בכל מצו' הנוהגו' באותו הלילה ולזה הסכים הרב שבח פסח דף ב' ע"ד ועיין ג"כ בחבורו זרע אמת ח"ב בדיני אבלו' ע"ש גם הרב דגול מרבבה בסי' תקמ"ח כתב דלא ידע כוונת הרמג"א שם ס"ק ח' במ"ש לאסור בד"ת דרמ"א מיירי בחול אך בשבת וי"ט אין אנינות חל ומותר בד"ת והביא ראיה ממ"ש במ"ק דף כ"ג ע"ב איכא בינייהו תשמיש ולא אמר א"ב ד"ת:

ועיין ג"כ להרב ושב הכהן סי' צ"ה דפסק דכיון דאינו רוצה לקוברו חייב בשמחה כשאר י"ט ובשתיית יין ואינו רשאי להחמיר על עצמו:

ד אין להכריח לומר הצדוק הדין בי"ט או שלא לאמרו רק מניחין הדבר על מנהגו:

(וע"ל ס"ס כ"ו דה"ה בחה"מ) יכין ובועז ח"א סי' כ"ז):

ה מותר להספיד לחכם וגאון תוך ל' קודם הרגל דכבוד התורה דוחה הרגל בכל ענין עיין בטי"ד סי' שד"ם ראיה ברורה לזה:

(שבות יעקב ח"ב סי' כ"ה):

אין לחלל י"ט ב' על שפחת יהודי שמתה שלא נתגיירה בפני ב"ד ולא טבלה בפני ג' אעפ"י שהיתה שומרת שבתות ה' ומצות ודברי הצומו' וזעקתם שלא התירו אלא לישראל וגם זה בדוחק שהרי ר"ת אוסר (זקן אהרן סי' י"ט):

ז אעפ"י שקברו קבר מעי"ט והעפר מוכן לכסותו מ"מ אם יקברו בו מת בי"ט א' עי"ג לא יכסו ישראלים את הקבר ועיין להרב שכנה"ג סי' תקכ"ו שטעו' נפל בדפוס במ"ש ופה אזמיר היו נוהגי' לכסות בעפר אף בי"ט ב' וצ"ל בי"ט א':

(בארות המים סי' י"ח):

ח מי שמת לו מת בי"ט או בחה"מ שאינו נוהג אבלותו למנין ז' עד אחר הרגל מ"מ אינו עולה לס"ת בתוך ימי הרגל משום דדברים שבצנעא הוא כי מי ירגיש בו אם אינו עולה ומ"מ התיר בנידון שלו שנשאל דינו מחזן הכנסת ובני הכנסת והיה שם ג"כ זקן א' שדבר בפשיטו' שיכול לעלו' ובאו לויכוח ומשא ומתן אם יש לדמותו לההיא דר"ת שעלה לקרו' בשבת שבתוך אבלותו באופן שנתפרסם הדבר עד שהיה דבר של פרהסיא ולכן התיר לעלו' וה"ה בכל עת שיבא לידי הרגשה לרבים שמה שאינו עולה לתורה הוא בשביל אבלות יש לו דין דבר שבפרהסיא ויעלה:

(כתונת יוסף בי"ד שלו סי' ז'):

הד"ט ועיין להרב צבי סי' ק' בדין מי שרגיל לגרוס משניו' ע"פ ומתה לו אשתו ביום ב' של י"ט דהרשו' בידו לחזור על גרסתו בכל המועד ואע"ג דדברי' שבצנעה נוהג מ"מ אין לך דבר האבד גדול מזה. ועוד דדוקא בשאר ימות השנה יש לאסור בד"ת לפי שיכול לעסוק בדברים הרעים שבירמיה ודכוותייהו אבל ברגל שאינו רשאי להתעסק בדברי המעצבים אינו נכון שישב בטל. ועוד דכדאי הרמב"ם לסמוך עליו דס"ל דאפי' דברים שבצנעה אינו נוהג ע"ש. ולעניות דעתי דק וקלוש:

מקורי עכביש. ראיו' הללו איני מכיר דאי מהטעם הראשון מה דמות נערוך לדבר האבד ולא מבעיא בי"ט דאף דבר האבד אסור אלא אפי' בחה"מ ל"ד לע"ד כעוכלא לדנא דפשוט הוא דמי שהגיע למדרגה זו לגרוס משניות בע"פ לא שכח ישכח בהיותו בלתי עסוק בגרסתו יום או יומים. ועוד יש להעיר בזה דאטו איש הלזה בכל יום ויום היה גורס כל הש"ס משנה הלא דבר זר הוא אלא דמסתמא היה גורס ח"י פרקים בכל יום וא"כ בין קריאה לקריאת אותן הפרקי' עצמן היה יושב חדש א' בלי חזרה ומ"מ תורתו היתה מתקיימת בקרבו ואין שר של שכחה היה שולט בו:

ואם מהטעם השני לפי שאינו יכול להתעסק בדברים המעצבים א"כ בואו ונתיר ג"כ בשבת שבתוך האבלות שאינו יכול להתעסק בדברי' הרעי' ודכוותייהו וכאשר צווחו כבר כי כרוכיא על זה והרב יעב"ץ בנו ג"כ בעמודי שמים שלו דף ע"א ע"א כתב דאסור ומסתמא לא פליג בזה בהרב אביו וגם הרב זקן אהרן וזולתו פסקו כן בפשיטו' לאסרם וע"ל סי' י"ב אות י"ב. ואם על האות השלישי שכדאי הרמב"ם לסמוך עליו המתיר גם דברים שבצנעא אחר הס"ר לא ידעתי מה זו סמיכה כיון שהמנהג פשוט לאסור. ושמא מטעם אחר אפשר להתיר בנידון זה משום דלאיש כזה דמשנתו סדורה לו בכל יום ויום הוי לדידיה כסדר היום דמותר כדאמרי' גבי ט"ב וכמ"ש מר"ן בא"ח סי' תקנ"ד ס"ו והוא ברור לע"ד:

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה