עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן כב דיני יו"ט ראשון וב'
אות א אסר בי"ט ראשון וכ"ש בשבת לעקור שן הכואבת שאין החושש בה נופל למשכב אבל בי"ט ש"ג שרי עי"ג חוץ מי"ט ב' של ר"ה (אהלי יעקב סי' מ"א):
ב אין אדם מצווה בי"ט על שביתת בהמתו כל שנוטל שכר י"ט בהבלעה (שם סי' פ"ט):
ג אין שום איסור לבן א"י שהוא ח"ל ודעתו לחזור לארץ לעשות מלאכה בי"ט ב' בצנעא בשביל בן ח"ל ואע"פ שאסרו לומר לישמעאל אפי' בי"ט ב' לעשות מה שהוא אינו רשאי מעצמו לעשותו מ"מ ה"ד בישמעאל אסרו איסור אמירה ולא בישראל (שם סי' צ"ד):
כתב הד"ט ועיין להרב המגיה שלמי ציבור דף רל"ג ע"ג שהאריך בפרטי בן א"י שהוא ח"ל:
ועיין להרב מראות העין בליקוטיו סי' כ' אות ד' דפסק בדין בן איי שבחוץ לארץ ואשתו ובניו בארץ דאם יום ח' של פסח חל בשבת שבא"י קורין ס' אחרי מות יש לו בענין קריאת שמו"ת דין בן ח"ל ויקראנו בשבת שלאחריו וטפי עדיף להשלים פרשיותיו עם הצבור שעומד עמהם ועוד דהרמ"ע כתב דאין לקרוא תרגום בשבת ואף שמהר"ש ויטאלי בן הרח"ו כתב דנראה דהאר"י היה נוהג בהפך בהיותו אנוס והיה קורא שמו"ת בשבת שעת הדחק שאני ומ"מ בניד"ד טפי עדיף לקרוא שמו"ת כבן ח"ל
ועיין ג"כ להרב זרע אברהם סי' ט' ויו"ד שמתיר לבן א"י לעשות לו כל צרכיו. ועיין לקמן בדיני בן א"י ובן ח"ל באותיו' ד' ה' כ' ל"ח ט"ל. ועיין למרן ז"ל באבקת רוכל שלו סי' כ"ו דכתב בפשיטות דכל שדעתו לחזור נוהג כמקומו אפי' בפרהסיא כל שאין מנהגו מביא לידי מחלוקת דאז יעשה בצנעא כמנהגו ע"ש:
ד בן ח"ל שהיה בארץ ודעתו לחזור ח"ל אם חל מילה בזמנה בי"ט ש"ג אין לו לבן ח"ל למולו כל שאפשר למולו ע"י בן א"י:
(נחפה בכסף סי' ה'):
ה בן ח"ל שבא לדור בארץ ולא איתדר ליה וקודם שהגיע הרגל הא' חזר בו ודעתו לחזור ח"ל עדיין דינו כבן א"י ואינו חייב לחוג י"ט ש"ג:
(זרע אברהם סי' י"ב):
ו מי שהתפלל בי"ט אתה בחרתנו יע"וי ואינו יודע אם אמר אחר יע"וי והשיאנו וכו' או אמר ואתה ברחמיך תחפוץ בנו כתפלת ר"ח וחה"מ דבר פשוט שמחזירים אותו וכ"פ ג"כ הרב גו"ר בסוף כלל ד' (וע"ל אות נ"ה) פרח שושן כלל סי' ג':
ז בענין עשיית הציאו"קולאטו בי"ט הביא תשובה אחת להרב מלאכי הכהן שרבו ז"ל התיר והוא אסר מכמה טעמים והרב המחבר החזיק על ידו כי שפתי כהן ישמרו דעת ודחלילה להקל ודלא שייך שינוי בעשייתה כיון שדרכה לעשותה בכלים המיוחדים ולימים הרבה הוו עובדין דחול ודמי לשחיקת פלפלין בריחים שלהם וחלילה להקל לגרום מכשול לרבים דכ"ע מקלקלא ילפי. ושוב נדפס ספרו של הרב מים רבים וגם הוא בא"ח שלו סי' מ"ז אסר איסר (בית יהודה ח"ב סי' מ"ו):
כתב הד"ט שוב נדפס ספרו של הרב אורח לצדיק הוא רבו של הרב הכהן הנז' ושם האריך הרחיב על כל ספק וספק שנסתפק בו הרב הר"מך הנז' תלמידו והחזיק בראיות עצומות הוראתו בקדושה להתיר לצורך היום וע"י איזה שינוי ע"ש:
ח מי ששכח ולא הבדיל במוצאי י"ט יש לו שהות להבדיל עד יום שבת ואפי' יאחר יותר מג' ימים כגון אם יהיה מוצאי י"ט ליל ב' יכול להבדיל כל יום עש"ק דשאני מי שלא הבדיל במ"ש שאינו מבדיל רק עד יום ג' לפי שמיום ד' ואילך נקראים מקמי שבתא ולא לאחר שבת' משא"כ בי"ט סגי שלא יבא זמן הבדלה של מש"ק (שם סי' כ"ח):
ט יש לבטל המנהג גרוע במקום שנוהגי' לשחוט בהמת ישמעאל בי"ט אפי' לצורך ישראל דע"כ לא התירו רק אם יש לישראל חלק בה דוקא ולא בענין אחר וכדמשמע ממ"ש הטור ומרן בא"ח סי' תצ"ח סעי' י"א דמשם משמע דאי הוי כולו של עכו"ם אף שרוצה הישראל לאכול ממנו אסור לשוחטו ויש איזה תקנה בדבר ע"י שיקנו קודם י"ט איזה חלק ממנו בין רב או מעט וגם זה קולא היא שבאנו לפקפוק אופן הקניה מהעכו"ם שאין המעות קונות בלי משיכה עיין בטור וש"ע בי"ד סי' ש"כ גבי בכור ועיין להרב צמח צדק סי' ס"א:
(שב יעקב סי' כ"א):
כתב הד"ט ועיין להרב נודע ביהודה סי' כ"ט דכתב דאין חילוק בין בהמת ישראל לבהמת עכו"ם קצב המוכר לישראל ושהמקל לא הפסיד וכ"ש שהרב המחבר הנז' כתב שכל הגאונים שלפניו נהגו היתר בדבר ע"ש. ועיין להרב מצודת יששכר סי' יוד שהחזיק בהוראת הרב המחבר דודו ע"ש:
על אשר עשו פת בי"ט ובאו האופים עכו"ם בפומבי ללקחו בנסרי' כדרכן בחול יאושר כח האוסרי' העוצרי' בעם ה' להיישר אישוריהם בדרך נכון:
(שו"ת הר"מז סי' כ"ט):
יא אם נשחט עוף או בהמה בי"ט ולא נמצא בו מרה מותר לצלות הכבד בי"ט אע"פ שאפשר שלא יטעם טעם מר וה"ול צליה שלא לצורך כיון דבלא"ה רבו המכשירים אם נאבדה המרה:
(שבות יעקב ח"א סי' כ"ג):
כתב הד"ט ולע"ד ק' הדבר להולמו דבמאי עסקי' אי דנהיג כסברת המכשירים פשיטא דלא שייך לצלותו לטועמו דבלא"ה נמי מותר ואמאי יאסר לצלותו ומשנ' שא"צ היא. ואי נהיג כסברת המטריפין מה יועיל ומה יציל דיש מכשירין ולמה נתירנו לצלותו שלא לצורך דהא איהו לא מצי למיכל אם לא יטעם בה טעם מר. ודוחק קצת לע"ד לומר דמ"מ שרי לצלותו דילמא מקלעו ליה אורחין דנוהגי' כסברת המכשירי' בנאבדה המרה וחזיא להו ואע"ג דלא חזי לדידיה כיון דלאחר מותר באכילה שרינן ליה לצלותו:
יב מי שלא שחט מעולם לא ישחוט פעם א' בי"ט שמא יקלקל בשחיטתו והוי טירחא שלא לצורך אוכל נפש ודומיא דאמרי' גבי מילה דמי שלא מל מימיו לא ימול פעם הראשון בי"ט:
שם
הד"ט ולעד"נ דלא סגי בפעם א' דשאני שחיטה ממילה עיין להרב מכשירי מילה פי"א דין ז' אות ה'. ועיין להרב פחד יצחק אות מ' ערך מי שלא מל (שעדיין לא נדפס) דלא מצא סמוכות למ"ש הרב מהטוב שכן התירו חכמי ליוורנו למול בי"ט מי שלא מל מימיו אעפ"י שאין לו למול בשבת. (וע"ל סי' י"ד אות ו'):
יג אשה דמלפא תכלי ובהתה שנדרה שלא להלביש בגדיה שרגילה ללבוש בי"ט כל התכשיטין בכלל ואפי' הטבעו' הרגילה בי"ט אסורה להניח אעפ"י שלא נדרה אלא מבגדים דאמדינן דעתה דכוונתה למעט בשמחה משום אבלה ועוד תנן בפי"ג דנגעים משנה ט' מי שנכנס לבית המנוגע וכו' וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד. וכן הוא ג"כ בעירובין דף ד' ופירש"י כליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו שאינן מלובשים בו דרך מלבוש דומיא דכליו על כתפו. היה לבוש וכו' וטבעותיו באצבעותיו פירש"י היה לבוש כליו וכן כולם דרך לבישתן קרוים בגדיו וכו' ע"כ הרי דבכלל הבגדים גם הטבעות בכלל. ומכאן סתירה להרב שער אפרים סי' קכ"ד דפטר להנעילו אם נתחייב א' להלביש את חבירו דליתא דהכל בכלל מלבוש וכן מבואר ג"כ בשבת דף ק"ך בי"ח כלים לובש ובהרא"ש כלל ע"ה ובטא"ח סי' ק"ט ובהרשב"א בתולדת אדם סי' קפ"ג ועיין ג"כ בתוספתא דפ"ד דנדרים שכל אלו נעלמו מעיני הרב ש"א הנז'. ובר מן דין לענין נדרים דאזלינן בתר כוונת הנודר פשיטא דהטבעות ג"כ בכלל נדרה ואסורה ללבוש אם לא ע"י הפרת הבעל או התרת חכם. (שם סי' כ"ד):
הד"ט ועיין להרב שמן המר בחאה"ע סי' א' דף ב' ע"ב דהאריך מאד להוכיח דהטבעות אינן בכלל מלבושים. ועיין ג"כ להר"י ווייל סי' קמ"ד דצמידים אינן בכלל המלבושים ובגדים ודלא אשכחן בתלמודא דאיקרי בגדים ע"ש. ועיין ג"כ להרב כסא דוד דף ס"ז ע"ד ובחיים שאל דף נ"ז ובאהבת דוד דף ע"ט:
יד המבשל בי"ט ואכל אכילה גסה פטור דהא אית ליה הנאה כל דהו בי"ט בבישול ההוא וקמתמה על הרב מוצל מאש ח"ב סי' י"ב דכתב דאיכא איסורא והיה עולה על דעת הרב המחבר לחלק בין אכילה גסה שקץ במזונו לשאינו קץ במזונו ושוב חזר להשיגו ע"ש:
(קול אליהו סי' מ"ב):
טו אין לערער על ישראל קדושים ורבנן קשישאי בארץ ובח"ל שנהגו בליל שמחת תורה בהקפת ס"ת להוליך בידיהם אבוקות של שעוה ולרקד בהן ולהוליכן בפני חתני תורה. ועם כי לכאורה יש לפקפק במנהג מ"מ יש כמה צדדין וצדדי צדדים לקיים מנהגן ומה גם בעשה דכבוד תורה והסכים לדבריו הרב מהר"א רוזאנים ר"מ דקוסטאנטינא יע"א ושאפי' לדבר הרשות מותר והעמיקו הרחיבו על דברי פר"ח רבו של הרב המחבר שבספרו לא"ח ח"ב בקונטרס מים חיים סי' ט' קרא תגר וערער כ"כ על המנהג ושאם היו רבותיו מסכימים עמו היה מבטל ומזיז המנהג ממקומו ושוב באו ליד הרב המחבר כתבי הקודש של הרח"א בס"ס חנן אלקים תקנה י"א דמרתח קרתח על כל המחזיק במנהג זה והרב המחבר השיב על כל קוץ וקוץ של דברי הרח"א בסי' כ"ד ע"ש:
(בתי כהונה י"ט כ"ד כ"ה)
כתב הד"ט ועיין להרב לחם יהודה ח"ב דף ו' ע"א שעל דבר זה בעו"ה שלהבת אש בוערה בין הגבירים של איזמיר ונחלקו לב' כתות של מחלוקת גדולה כמה וכמה עד שיצאו משם תקלות רבות ורעות וצרות ה' יכפר בעד ויברך את עמו בשלום:
טז בני ח"ל אם חייבין לעלות לרגל עיין בתוס' דפסחים דף ג' ע"ב ד"ה מאליה מי קא ספו לך ולהרב משנה למלך ריש הלכות קרבן פסח ולהרב שאלת יעב"ץ סי' קכ"ז ולהרב המחבר שהכריח דאין חיוב העליה רק לבני א"י ובסוף דבריו הביא השמועה ששמע משד"ר הר"ן הכהן לסברת התוס' מפ"ק דגיטין דהמביא גט ממדינת הים דהיינו מח"ל לארץ צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ לפי שאין עדים מצויים לקיימו אבל המביא גט מערי א"י א"צ לפי דשכיחי שיירתא ומוכח שם בש"ס דף ד' ע"ב דהאי דשכיחי שיירתא הוא משום עולי רגלים וע"ש בתוס' ד"ה כיון דאיכא עולי רגלים:
(לחם יהודה ח"ב דף כ"ו וכ"ח):
התיר לשוחט לכתוב בי"ט על הבשר בסכין כאשר נוהגי' לעשות בחול יום השחיטה וכדומה ואם אפשר לשנות ישנה. (שבות יעקב ח"ב סי' כ"ו):
יח הגם שבשבתות וי"ט יש לקדש מיד שיצא מבה"כ כדי להוסיף מחול על הקודש מ"מ בי"ט א' של שבועות יש להמתין עד שתחשך כדי שישלים ז' תמימות אי למ"ד ספירה בזמן הזה דאורייתא ואי למ"ד דרבנן:
(עמק בנימין סי' מ"ב):
כתב הד"ט ועיין להרב ח"י בפ"ז מהלכות סוכה שכתב בשם האחרונים שיש להאריך ג"כ בשירים ותשבחות בערבית ליל שמיני עצרת עד שתחשך כי מאחר שצריך בח"ל לאכול בסוכה יצטרך לברך על הסוכה שעדיין יום ז' של סכות הוא ושוב איך יאמר בקידוש את יום שמיני חג העצרת ונמצאו הברכות סותרות זו את זו ע"ש. והנה מה שפרט הרב ז"ל שצריך בח"ל הדבר ברור שהוא חוץ למקומו דמאן פלג לן ביום הז' בין ח"ל לארץ ואטו בן א"י שישב בסוכה ביום ז' קודם שתחשך אינו חייב לברך על הסוכה כמונו בני ח"ל. ואחד הרואה להג"מ ורש"ל סי' ס"ח וא"ח ולבוש הזכירם לטובה הרמג"א סי' תרס"ח סתם תפסו למלתייהו דאין לאכול בליל ש"ע עד שתחשך ובחדא מחתא מחתינהו. ובעיקר הדין כתבו הרמג"א והרט"ז שם בסס"ק א' דלא כהרש"ל ודמאן יהיב לן משופרי שופרי ואכלינן באותה שעה בסוכה רק שאין מברכין עליה שמשקבלנו עלינו קדושת י"ט של שמיני עצרת אנו סותרין בזה מצות סוכה ויכולים ורשאים אנו לעשות כן עיי"ש:
יט ברכת זמן שמברכו' הנשים בהדלקת נר י"ט אין להן יסוד כי לא נזכר בפוסקים רק בקשל"ה דודאי לאו בר סמכא הוא ומ"מ לא רצה לעשות מעשה כזה למנוע לאשתו שהיתה נוהגת לברך זמן והניחה במנהגה כי באמת אין כאן חשש ברכה לבטלה דהא בלא הדלקה נמי יכולה לברך שהחיינו מיד בכניסת י"ט דקי"ל זמן אומרו אף בשוק אלא דסמכינן ליה אכסא ומשום דסמכא ליה להדלקת הנר הבאה תחנה וניכר בה כבוד י"ט ושמחתו לא גרע בהכי ולכן יש להניח לבנו' ישראל במנהגן שירושה היא להן מאבותיהן ועשו כן בפני גדולי עולם ולא מיחו בידן (שאלת יעב"ץ סי' ק"ז):
כתב הד"ט גם הרב זרע אמת ח"א ס"ס ל"ג כ' בזה דנהרא נהרא ופשטי':
כ הרחיב פה האריך לשון בראיות נכוחות למבין דשמירת י"ט ב' ש"ג אינה תלויה בשינוי המקום בין ח"ל לארץ ולא קדושת א"י גורמת לעשות יום א' לבד שאף גם בארץ עצמה הדבר תלוי אם בזמן ב"ד היו השלוחים מגיעים לשם ושכבר נשאל מהריט"ץ על זה בסי' רי"ו והוכיח במישור כדבריו דבני ח"ל שידוע אצלם שהיו השלוחים מגיעים בזמן ב"ד הן עוד היום אינם נוהגים הי"ט ב' ש"ג וה"ה איפכא הרחוקים מירושלים יותר ממהלך עשרה ימים יעשו ב' י"ט ש"ג אע"פ שיוכלו להגיע שלוחי ניסן ובענין היוצאים מא"י לח"ל דעתו ז"ל דבין דעתו לחזור ובין אין דעתו לחזור חייבים לנהוג בפרהסיא כחומרי בני ח"ל אך בצינעא יש מחלקים בין דעתו לחזור לשאין דעתו לחזור מיד אבל בלא"ה וכגון הני דשלחי מתם לשליחו' מצוה לצורך עניי א"י אף שדעתם לחזור פשיטא ליה דחייבים גם בצנעא בחומרת ח"ל עש"ד באורך (וע"ל אות ג' ואותיו' אחרו' שציינתי שם) שם סי' קס"ח:
כא במקום דשכיחי טרפו' ככשרו' מחמת בדיקת הריאה מותר לשחוט בהמה בי"ט אבל אם שכיחי טרפו' טפי מכשרו' אסור לשחטה (שאגת אריה סי' ס"ד):
כב מצות שמחת י"ט נוהגת מן התורה בזמן הזה וא' אנשים וא' נשים שוים בזה ואע"ג דאין לנו קרבן אפשר בשאר מיני שמחו' והיינו דוקא בימים ובלילו' חוץ מליל א' דאינו אלא דרבנן ואגב ארחיה לימד דעת דחיוב לטהר עצמו ברגל אינו נוהג בזמן הזה דמ"ש רגלים בענין טהרה מכל ימות השנה כיון שאין אנו נכונים ליכנס למקדש ולאכול קדשים ועיין ברמב"ם פי"ו מהל' ט"א (שם מסי' ס"ה עד סי' ס"ח):
הד"ט וכ"פ ג"כ הרב יד אליהו סי' ס"ח והרב טוב לכת בי"ד סי' שע"ג ודלא מהרב בית הלל דפסק דחייבים ליטהר עצמם ברגל וע"ל סי' י"ד אות צ':
כג הלל בי"ט דעת כל הפוסקי' דאינו מדאורייתא וא"כ אם נסתפק אם אמרו או לא אינו חייב לאמרו (שם סי' ס"ט):
כד מי שטעה והתפלל של שבת בתפלת י"ט ונזכר בחצי תפלתו שטעה הסכימו שלא הפסיד הג' ברכו' ראשונות ואם חזר ואמרן עבר על ל"ת (וע"ל סי' י"ו אות י"ב) אורח לצדיק סי' ו' והנמשכים:
כה יפה אסר רקודין ומחולות בי"א אפי' בלא כלי שיר ומכ"ש בחורים ובחורות יחד שבכל זמן יש לאסור ואין חילוק בין נשואות לפנויות דאין לך דרגא דיצה"ר יותר מזה וכבר אמר קרא בשופטים יצאו בנות שילה לחול וכו' ולא אמר עם בחורים ועוד כתיב אז תשמח בתולה וכו' ולא אמר עם בחורים וק"ו הוא דלית ליה פירכא ממש"ה וספדה וכו' לבד ונשיהם לבד וכו' והאריך עוד בראיות להוכיח האיסור. (זכרון יוסף סי' י"ז) ומ"מ אם הסכימו קק"י א' שלא יחול איש ואשה יחד למשך זמן מה והתנו להכריז בטולה זמן מה קודם שיגיע קצה א"צ התרה כלל אם רוצים לבטלה בהגיע תור המוגבל וכן הסכים עמי הרב זרע אמת בח"ב סי' צ"ח הזכרתיו בחי"ד סי' כ"ה אות ד' וכמו שהארכתי אצלי קצת בשותא דינוקא סימן קי"ח וקס"א וגם בעניי הוצרכתי להאריך קצת בפרט זה בשות"א דינוקא סימן קי"ח ועיין להרב זקן אהרן סי' קי"ז מה שכתוב לקק"י ארטא במתק שפתיו וחין ערכו דאין לך חולין יותר מזו להיו' חולין במחולות אנשים ונשים יחד ע"ש דבריו דברי אלקי' חיים ש"י ועיין ג"כ להרב מכתם לדוד סי' י"ט בענין י"ט אחרון של חג לבני ח"ל דהנח להם לישראל אם נהגו לכבוד התורה לרקד ולנגן בכלי שיר ודוקא בבה"כ לפני הס"ת ולא לנגן בבית חתני' וכ"ש בבית הנשים דישתקע הדבר והמנהג אי איתיה ע"ש:
הד"ט
כז המתפלל תפלת מוסף של שבת בשבת חה"מ והזכיר מעין המאורע בעבודה היינו יעו"י ברצה יוצא י"ח וא"צ לחזור להתפלל מוסף:
(כנסת יחזקאל סי' י"ג):
הד"ט ולי אני עבדו אין ראיותיו מוכרחו' דאם מפני דעיקר ת' מוסף להזכיר קרבן מוסף של אותו היום וכבר יצא י"ח קרבן מוסף במה שקרא בספר ב' ולא נפטר במה שקרא כבר משום דיום הוא שנתחייב בד' תפלות ק' לע"ד דאי איתא להא מה זו סמיכה שסמך הרמב"ם בס"ס אהבה דנהגו העם בכל ת' המוספין וכו' מזכיר בקרבנו' של אותו היום וכו' ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך ע"כ ואמאי יהיב טעמא דכיון שאמר כמ"ש עלינו בתורתך הלא בלא"ה נמי היה בדין לצאת י"ח כיון שכבר שמע ויצא ע"י קריאת התורה בס' א"ו נראה דאין הקריאה בספר עולה לו לזכירת פסוקי קרבן מוסף בתפלת מוסף ואם בעובדא דילן איירינן שאמר כבר כמ"ש בתורתך לא הו"ל להרב המחבר לתלות יציאת י"ח במה שכבר קרא בתורה רק משום שאמר ככתוב בתורתך ושמעת מיניה דאף אי לא שמע קריאת הקרבנות בס"ת מ"מ יוצא י"ח א"ו אה דבקריאת הקרבנות בס"ב אינו יוצא י"ח אם לא הזכירם בת' מוסף אא"כ אמר לפחות ככתוב בתורתך וכמ"ש הרמב"ם ודוקא לפי סברת הרמב"ם דאי לר"ת אפי' אמר ככתוב בתורתך לא יצא כמ"ש התוס' בסוף מס' ר"ה והטור סי' תקצ"א וסתם קאמר דהיינו אפי' אם שמע קריאת פ' הקרבנו' בס"ב ואע"פ שרבים לוחמים עם ר"ת בזה כמ"ש הרא"ש והרב"י שם מ"מ מדברי הרמב"ם הנז' הכל נשמע דלפחות צ"ל כמ"ש בתורתך וקריאת הקרבנו' בס"ב אינה מעלה ארוכה לתפלת מוסף וכ"כ הרב עטרת זקנים שם אות ב' וז"ל ואפי' בשאר מועדים אין מזכירין פסוקי קרבן מוסף ויוצאים ידי מוספים במה שאומרים ככתוב בתורתך ע"י משה עבדך ע"כ. גם הרט"ז שם ס"ק א' כתב שאין לומר פסוקי מוסף אלא בשבת ור"ח דרגילי בהו ולא אתי למטעי לכך אין מזכירין אותו אלא אומרים ככתוב בתורתך ע"כ הרי דכולהו תלו יציאת י"ח במ"ש ככתוב בתורתך ולא במה שכבר שמע מקורא בתורה ואגב ארחאי אמינא דמה שסיים שם הרט"ז וז"ל היכא דמצא בו מלכיו' זכרונו' ושופרות ע"כ לא זכיתי להבין כוונתו אם לא שטעה המדפיס ודה"ק כי היכי דמצאנו וכו' דשם ג"כ משפט כתוב דאם לא התחיל בשום פסוק רק אמר ובתורתך כתוב לאמר יצא וכמ"ש מור"ם בשם הריב"ה בסעיף ד' ודוק:
עוד כתב הרב המחבר לראיה דדכוותיה אשכחן בשכנה"ג והרב פר"ח בסי' ת"צ שכתבו בשם הרב מ"מ סי' תרע"ט גבי שבת חה"מ דאם התפלל שחרית אתה בחרתנו במקום ישמח משה והזכיר של שבת שא"צ לחזור ולהתפלל ודון מינה דודאי מיירי בדלא חתם בשבת ואפ"ה יצא ה"ה בניד"ד כיון דהזכיר מעין המאורע בעבודה שא"צ לחזור וכהאי גוונא כתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות תפלה הביאו מרן בסי' רס"ח ס"ד מי שהתפלל תפלה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת לא יצא ואם הזכיר של שבת תוך י"ח יצא עכ"ל הזך והטהור של הרב כ"י הנז'. ולע"ד הקצרה כל זה אינו שוה לי דאי מההיא דהרב מ"מ אפשר לומר דדוקא משום שהזכיר של שבת בברכתו הראויה לו דהיינו בברכה רביעית מש"ה יצא י"ח אעפ"י שלא חתם בשבת אבל בנ"ד שלא הזכיר של י"ט בברכה רביעית דלמא לא יצא אע"פ שאמר יעו"י בהודאה לפי שאינו מקומו בתפלת מוסף להזכיר שם של י"ט רק בברכה ד':
גם ממ"ש הרמב"ם אין להביא ראיה לניד"ד דיש לדחו' ולומר דשאני ת' ערבית ושחרית ומנחה דראויה היא תפלת י"ח של חול לת' שבת מש"ה סגי בהזכרת שבת תוך התפלה של חול משא"כ ת' מוסף דשאני להרמב"ם גופיה דס"ל דאם טע' והתחיל תפלת החול פוסק אפי' באמצע הברכה וכ"כ מרן בסי' רס"ח סעיף א' בשם י"א וכדטעי' טעמא הרמג"ד שם ס"ק ג' וז"ל שהרי אין תפלת י"ח בחול במקום מוסף וע"כ ליכא למימר כאן דבעי לצלויי י"ח עכ"ל. באופן דלפי קוצר המשיג אין לע"ד טעמים מספיקים לבא לכלל הקם הוראתו בקדושה. ולענין דינא אם התפלל י"ח במקום מוסף עיין לעיל סי' י"ב אות ט"ו וכ"א
שוב מצאתי להרב אגורה באהלך דף ט"ז שכתב דתפלת מוסף עיקר התיקון להזכיר מוסף היום או הפסוקים הכתובי' או ככתוב בתורתך ואם לא אמר כן לא יצא י"ח וצריך לחזור אף שהזכיר יעו"י ע"ש שהאריך קצת:
כז ישמעאל שהסיח לפי תומו שהביצים לא נולדו בו ביום שהוא י"ט מותרים אפי' בי"ט שלאחר השבת:
(מהרי"ו בת' סי' קל"א):
כח העמיק הרחיב על איזה מלאכו' יאמר נא מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והרבה להשיב על דברי הרב לחם משנה והרב פר"ח. והרב מקראי קודש ריש הל' י"ט. והרב צרור החיים. והרב לחם מן השמים. והרב לחם יהודה. ומסיק דמלאכו' שאין עיקר התירן משום צורך אוכל נפש. לוקה עליהם אם עשאן אפי' לצורך אוכל נפש ומלאכת הכבוי בכלל זה כיון דרובא אינו לצורך אוכל נפש ומה שעיקרו לצורך א"נ אם צריך לו או לישראל אמר בין לצורך אכילה ושתיה בין לצורך דבר אחר מדאורייתא שריא ולצורך מחר או לכותי או לבהמה מלקא נמי לקי ההוצאה לצורך אפי' לצורך כותים מדאורייתא שרי ורבנן אסרו כיון שאינה לצורך א"נ. וכל שיש בו צורך עצמיי כגון להחם חמין לרחוץ ידיו ורגליו והדלקת הנר לצורך אעפ"י שאינה לצורך אכילה הניחום בהיתירם.
עוד האריך שם בביאור מלאכו' אחרות ובסוף דבריו נתפס מהרמג"א סי' תקי"ד ס"ק י"ג ובסי' תרס"ט שאוסר אפי' לכבוד התורה להבעיר הפונויר"א להשמיע קול לשמחה דלהרב המחבר אין בגוף הבערה זו שום סרך איסור ומ"מ כיון דנפק מפומיה והעד העיד שמיחו הגדולים המחמיר תע"ב ולא דרשינן התירא בפרקא ומיהו אי עבדי לא מחינן בהו מה גם דעביד לשמחת מצוה לכבוד ה' ותורת ה' תמימה
אך הרב אשל אברהם סי' תרס"ט לא התיר רק להשימו בנר ולא להבעיר דאוושא מלתא טפי דהקול נשמע למרחוק. גם בסי' תקי"ד ס"ק י"ג כתב לקבוע הפולויר"א בנר קודם הדלקה להרא"ש ע"ש. (מכתם לדוד סי' י"ט)
כט מה שנהגו איזה קהלות בחג השבועו' שקורין הקהל עשרת הדברו' כשמגיע הש"צ לפסוק וידבר אלקים וכו' ואח"כ חוזר הש"צ וקורא. אעפ"י שאמרו בברכו' דף י"ב שבטלו מפני תרעומו' המינים וחילק הרשב"א בין יחיד לרבים כדאי' בא"ח סי' א'. מ"מ יש ליישב המנהג שהכל יודעים שבאותו היום נתנה תורה לישראל וליכא חשש תרעומו' המינים אך בשאר שבתות השנה יש למנוע ולבטל המנהג:
(בית יעקב סי' קכ"ה):
ל ש"צ שטעה ביום א' של שבועו' וסיים לחמישי באמצע הפ' אחר קריאת עשרת הדברות שחשב שלא קראו עדיין רק ד' פסק הרב ז"ל דאין לחוש להוסיף ממנין הקרואים בי"ט וכמ"ש הטור ומרן בסי' רפ"ב ואע"פ שהרמ"א כ' דאין המנהג כן מ"מ לאו לעכובא היא ולכן יש לקרוא אחר בברכה תחלה וסוף. ובסוף דבריו כתב דיש להסתפק קצת דאפשר שלא לקרוא כלל שארית הפ' מאחר שקראו כבר ה' וגם אינו מענינא דיומא כל כך אבל עכ"פ אין לקרוא בלא ברכה (יד אליהו סימן יו"ד):
הד"ט ולע"דן דסגיא ספיקא דגברא רבא כוותיה שלא לקרוא אחר ולהוסיף על הקרואים שלא לצורך שכ"כ נתחבטו כבר הפוסקי' ז"ל בהתירו וכאשר האריך בזה הרב אדרת אליהו חי"ד בתשו' כל המוסיף גורע ע"ש. האמנם אין אנו צריכים לזה רק אם במקום אשר אנו דנין עליו אין בו שום מנהג לא להיתר ולא לאיסור הוספת הקרואים דאם כבר תפסו המנהג לאסור קה דינא דדי שנסתפק בו אדם גדול כמוהו ושלא להוסיף:
לא תרנגולת העומדת לגדל ביצים שיצתה רוב ביצתה מעי"ט וחזרה ונולדה בי"ט אסור מטעם מוקצה ולא מטעם נולד ונפקא מינה לסברת יש מתירין מוקצה בי"ט אבל לא נולד בין בשבת בין בי"ט דמייתי מור"ם בסי' תצ"ה סעיף ד' דהכא נמי לדידהו מותר כיון שאינו נולד (מצודת יששכר סי' א' סעי' י"א):
לב אין יוצאין בכסא בין בשבת בין בי"ט ואפי' בתוך העירוב שמותר' ההוצאה אפי' בשבת ואפי' עי"ג אסור דהוי זילותא די"ט אך אם רבים צריכים לו מותר עי"ג אפי' לרה"ר גמור ומכ"ש לרה"ר דידן דמותר אפי' בשבת ודוקא אם הכסא גבוה יו"ד ורוחב ד' הא לאו הכי בשבת אסור (שם ס"ס ד':
הד"ט ועיין להרכנ"הג סי' ש"ם אות י"א דלמרן אסור אף אם רבים צריכי' לו. ועיין להרב נודע ביהודה (הביאו הרב מחזיק ברכה) שאסף כל הדעות דלכ"ע אפי' בי"ט אסור ברה"ר. ועיין בתי"ט פ"ג דביצה ד"ה אין יוצאין וכו'. וע"ל סי' ט"ו אות י"ו, ועיין להרב פרי מגדים בחלק א' סי' ש"א דנוטה להקל ומ"מ כ' דמה שנוהגין בקצת מקומות להושיב הסנדקית עם תנוק בכסא ולשאת אותם לבה"כ בשבת ע"י ישראל ודאי אסור אף בכרמלית דלא שייך לומר החי נושא את עצמו ואין התינוק טפלה לפונדקי' וחייב עליו חטאת ברה"ר ולמ"ד דרה"ר דידן יש לו דין כרמלית מותר עי"ג ועיין ג"כ בספרו ח"ב באותו סי' עצמו אות כ"ה:
לג התיר לשתות הטוטון בי"ט דלא כדעת הרמ"גא בשם הרכנ"הג סי' תקי"ד ס"ק ד' ובתנאי שלא ידליק בגחלת רק ע"י שלהבת או כמהין להניחן על הטא"בקו מהצד שאינו בוער עדיין בכמהין ולבער מעצמה עד שיגיע לטאב"קו וכן אסור לחתוך הטאב"קו בי"ט לחתיכו' קטנו' וכן יזהר שלא יהיה הכלי ששותה בו חדש אם הוא של חרס (שם סי' ה' סעי' ה'):
הד"ט ועיין להרב המחבר בים יששכר שלו שהאריך בזה. ואף לנוהגים איסור שלא לשתו' מותר להם לטלטל הקנה כמ"ש הרב אגורה באהלך דף י"ד ע"ג. ועיין ג"כ להרב מר וקציעה בס"ס ר"י ובסי' תקי"ח דמתיר בפשיטו' בי"ט ומתירו ג"כ בתענית צבור חוץ מט"ב. ועיין ג"כ להרב פר"ח בי"ד סי' ק' ס"ק כ"ג. ולהרב סמא דחיי בי"ד סי' ה'. ולהרב דברי דוד סי' נ'. ועיין להרב משבצות זהב סי' תקי"א אות ב' דמייתי בידיה תורה שלימה בפני יהושע בשם התו' ז"ל בשבת דף ט"ל ע"ב שכתבו בד"ה וב"ה מתירין דבר שיש משום רפואה כעישון טוטון אף דגם לתענוג שוה לכל נפש מיקרי ברפואה ע"ש וכן היה עושה מעשה בעצמו לשתותו בי"ט כמנהג עולם לרפואה ע"ש.
לד איסור שנתחזק איסורו כגון שנפל מע"ש או מעי"ט איסור לח בהיתר לח בפחות מס' והורה בו חכם לאיסור ונתוסף עליו בין בעי"ט וע"ש בין בי"ט ושבת והורה בו חכם לאיסור ונתוסף ההיתר אסור לחכם להורו' בו בי"ט (עיין להר"טז סי' תצ"ח ס"קט) ובדיעבד שהורה בו חכם מותר. אבל בכור תם שנולד בי"ט ונפל בו מום בו ביום אפי' עבר וביקרו אינו מבוטל דלא כסברת הרב פר"ח סי' תצ"ח סעיף ט' (שם סי' ב'):
הד"ט ועיין להרב משבצות זהב בסי' תצ"ח ס"ק ט' שכ' וז"ל בדין הוראה כל שברור האיסור כלח בלח ונתוסף במקום דל"ש חנ"נ לדידן או יבש ביבש באין רוב במינו ונתוסף אסור להורו' בי"ט וה"ה אם הורה אסור לאכול דהוה מוקצה בה"ש וכל כיוצא בזה מהר"ל וכדומה ונפרד בי"ט בשוגג דאסור ובשבת כל דלא דחייה בידים שרי עיין סי' תצ"ה וסי' שכ"ג במג"א ובי"ד ד סי' צ"ח בש"ך כתבנו מזה. והוי יודע דהנך דאית להו תקנה בשהיית י"ב חודש וכ"א יורו או תתעבר ותלד אם נשלם הזמן ביום טוב אסור משום מוקצה ממ"ש מהרש"א בביצה ז' עגל בשמיני בי"ט וכו' אע"ג דבה"ש רק ספק ולא איסור ברור מ"מ מספק איתקצי משא"כ ספק איסור התלוי באילו היה לו חכם היה מתברר בה"ש ולא אקצי מדעתיה בה"ש והבן זה עכ"ד (וע"ל סי' י"ד אות כ"א):
לח מילה שלא בזמנה אינה דוחה י"ט ב' ש"ג אבל ספק מילה שלא בזמנה כגון נולד בין השמשות בב' י"ט של ר"ה ובי"ט ב' ש"ג של י"ט אחר המיקל לא הפסיד ועיין למרן בי"ד סי' רס"ו סעיף ח' דמתיר כל הדברים שאין דוחין את השבת (שם סי' ט"ז סעיף ב'):
הד"ט ועיין להרב נו"ב סי' ל' דפסק דאף במילה ודאי שלא בזמנה אין מוחין בסומך עצמו על הרש"ך שהכריע להקל בי"ט ב' וכדעת הרמב"ם וסמ"ג. ובספק אם הוא זמנה או לא אפי' י"ט ב' של ר"ה נדחה מפניה ודייק לה מדברי הרמב"ם ע"ש. ועיין בשיורי ברכה ובשירי שירים ובמכשירי מילה פי"א ואם יארע מילה שלא בזמנה בי"ט ב' שחל ביום ד' נראה ודאי דכ"ש דכדאי הרמב"ם לסמוך עליו ולמולו ולא לדחותה עד יום א' של שבוע שלאחריו לחוש לסברת הרשב"א ודעימיה דס"ל דאין למול מילה שלא בזמנה ביום ה' וע"ש וכבר נעשה מעשה בפירארא בשנת תפ"ח בפני הרב המחבר פחד יצחק ובהסכמת רבני עירו בחולה שנתרפא שחל יום ז' שלו ביום שמ"ע ומלוהו ביום ש"ת שחל ביום ד' וסמכו אסברת הרמב"ם כדי שלא לדחותה ליום א' ע"ש בפחד יצחק אות מ' ערך מילה שלא בזמנה (שלא נדפס עדיין) ואעיקרא דהאי מילתא דמילה שלא בזמנה אי שרי למולו ביום ה' ובע"ש איפליגו הפוסקים אם שוים הם באיסורייהו או דוקא ביום ה' אסור עיין בי"ד סי' רס"ב ס"ק ג' להרט"ז. ולהרכנה"ג א"ח סי' של"ח. ולהרב בית לחם יהודה. להרב תשב"ץ ח"א סי' כ"א. ולהרב עדות ליעקב סי' ט'. ולהרב ברכי יוסף א"ח סימן רמ"ח וי"ד סי' רס"ב וכגון זה שב ואל תעשה עדיף:
ועיין להרב זכרון יוסף סי' כ"ד דפסק דמותר למול ביום הושענא רבא אפי' לדעתו דיום הג' דוקא מ"מ כיון דהוי יום ג' למילתו בי"ט ב' ש"ג אין לעכב המילה בשביל כך ע"ש. וברש"ך י"ד ס"ס רס"ו:
לו אשה שחל ליל טבילתה בי"ט והחפיפה היתה יום או יומים קודם י"ט תדיח בית הסתרים קודם טבילתה במים שהוחמו אפי' בי"ט (ודלא כהרב מ"ב הביאו הרש"ך בי"ד סי' קצ"ט ס"ק י"ב) וצריכה לרחוץ במים הללו פניה ידיה ורגליה והצד היותר טוב שתשתה מאלו המים וכן הדין לרחיצה שקודם לבישת הלבון (שם סי' ה' סעיף ב'):
כתב הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"א סי' ע"א דגם הוא מתיר ובלבד שלא תטיל מים הרבה רק כשיעור שיחזרו מי מקוה מים פושרים. ועיין ג"כ להרב פחד יצחק באות ר' ערך רחיצה בי"ט (שעדיין לא נדפס) שהתיר ובלבד עי"ג אפי' בי"ט ב' אם אין בעיר מנהג להחמיר.
ועיין להרב משבצות זהב סי' תקי"א אות ה' דכתב וז"ל להחם מים למקוה קרה היא מאד ויש כמעט חולה שאין בו סכנה אפשר לכאורה לומר דשרי כעשון להרב פני יהושע דמקרי שוה לכל נפש בכה"ג גם איסור הרחיצה בחמין אין כאן דאינו אלא מפשיר לא שיהיו חמין ועי"ג י"ל דשרי ומ"מ לא רציתי להתיר זה משום דאוושא מלתא טפי ונהגו כן ק"קי דפ"פ דאדר שלא להחם עכ"ד:
ועיין ג"כ להרב עולת שמואל בי"ד שלו סי' ט' דנשא ונתן באורך בדברי הרב מ"ב הנז' ובדברי הרב החביב עש"ד שנשא ונתן ג"כ על מ"ש הרב מ"ב אם כשהתירו לרחוץ פניו ידיו ורגליו י"ל דה"ה לשאר איברים או דוקא פי"ו ע"ש:
לז חלב שחלבו ישמעאל וישראל רואהו בי"ט א' באזניו שמע כרוזא קרי בחיל בזמן רבותיו להחמיר עיין להשכנה"ג שהרחיב הדיבור בזה. ועיין להרב דב"ש והרב"ח סי' ג"ן. והרב מלובלין. ותשובת הרשב"ש בן הרשב"ץ סי' תר"ד. ולהרב שלחן גבוה סעיף תק"ד. ולהרב חוט השני סי' ל"ב. וכ"ש לדעת הרב פר"ח דמייתי תלמודא בידיה מדין משקין שזבו דפשיטא דאסור מדינא והמתיר עונו ישא שמכשיל את הרבים והמחמיר תע"ב. ברכות מים סי' תק"ד:
הד"ט ובדין חלב שחלבו ישמעאל וישראל רואהו בי"ט א' אי שרי בי"ט ב' מצאתי תשובה כ"י שמו מקור חיים והוא חבור מא' חכם מ"צ באנקונא עיר מולדתי ושמו הטוב הרב חיים פינצו פינצינו ז"ל שבשנת השס"א נשאל נשאל על מתא מחסיא שנהגו היתר מעולם לאכלו בי"ט ב' ושבא מחדש חכם א' והכריז בבה"כ שאסור ושע"כ כל ישראל ישמעו וייראו והרב המחבר ייחד הדבור קשה על האוסר אם על דבר מנהג אבות דתורה היא ומבטל הלכה כדאיתא למנהגא טעמא וריחא כניד"ד כאשר יראה הקורא למרן ז"ל בי"ד סי' קט"ו חמאה של ישמעאלים ואע"ג דאיתא התם מקום לחוש לאיסור מה של תורה מ"מ פסק דאין למחות בנוהגים היתר ע"ש וכ"ש הכא דליכא מאן דאסר דאין לאסור במקום שנהגו להתיר. ותמה טובא על האוסר דבר שאין לו רק מתירים דדל מהכא מנהגא מה שחשב האוסר לאסור משום מוקצה מההיא דמרן סי' תק"ה בדין עז העומדת לחלבה דאם חלב אותה בכלי שאין בו אוכלים אסור שהחלב מוקצה הוא אין ממש בדבריו וטעמו בריר חלמות שכל החלוקים הנאמרים בזה אינו אלא בבהמת ישראל ולא בבהמת ישמעאל וכדאמרי' בירושלמי דאין הישמעאל צריך הכן וכמ"ש הר"ן בסוף מס' י"ט וכ"פ מרן בסי' תצ"ח וכיון שכן אם הישמעאל חולב בהמתו וישראל רואהו ותושבי העיר רובן ישמעלים כל החולב לצורך הרוב חולב ומותר ומהרי"ק גופיה כתב ההיא דהגהות אשירי ספ"ק דביצה אם חלבו ישמעאל וישראל רואהו והביא דורון לישראל בי"ט א' מותר לערב בי"ט ב' ע"ש שהאריך גם בדין אם אסור אפי' באותו היום ולעולם דבי"ט ב' ליכא מאן דאסור סוף דבר בבהמת ישמעאל ליכא משום מוקצה והחלב לעולם מוכן הוא לכ"ע ואין משנה ולא גמרא לא דיין ולא רב ולא בר בי רב אפי' דחד יומא דאסר כה"ג ואין לומר בזה דהמחמיר תע"ב דכשם שאסור להתיר האסור כך אסור לאסור את המותר ואליבייהו דהרא"ש והרשב"א נמי ליכא פלוגתא אלא ביומא קמא אך ביומא תנינא כ"ע ל"פ דשרי ע"כ תמצית דבריו בספרו הנז' ראיתיו פה פירינצי יע"א ובתוך התשובה הביא ההיא דהרשב"א בתשובה בדין ישמעאל החולב ביום טוב שחל להיות אחר השבת דהוה ס"ד שהחלב נתקבץ בבהמה מיום אתמול שהוא יום שבת ונמצא דשבת מכין לי"ט וכדאמרי' גבי ביצה שנולד' בי"ט שלאחר השבת מ"מ בחלב ליכא למימר הכי שהחלב לעולם מוכן הוא ע"ש:
לח תשעה מבני ח"ל הבאים לא"י לזיהרא שנסתפק הרב צרור החיים אם יכולים לצרף א' מבני א"י להוציא ס"ת בי"ט ב' מפשט פשיט ליה דאינו יכול להצטרף וכהוראת הרב אביו בפרי האדמה שלו ח"ג דף טו"ב ע"ש (וע"ל אות ג') שם סי' תצ"ו
לח פסק להתיר אפי' לכתחלה לקרוא לתורה בן א"י שהוא ח"ל בי"ט ב' ושכן הסכימו עמו הרב מהר"ש אבוהב. והרב חנניא קאזים. שעלה יעלה ויקרא בברכותיו ודלא ממ"ד דאפי' אם עלה יקרא ולא יברך. ועיין להרב המאסף בשיירי שלו סי' תקס"ו הגהת ב"י אות ד' ובתשו' הרב הלק"ט והרב המנ"יח בנו דף ב' ע"ש (בני חיי סי' תקס"ו):
כתב הד"ט וע"ל אות ג'. ועיין להרב ב"ד סי' רפ"ד. ולהרב יעב"ץ סי' ק"ז. ועיין להרב יוסף אומץ סי' ג' שכ' דאם נעשה ש"צ להתפלל מוסף יכול לומר את י"ט מקרא קדש ע"ש ועיין ג"כ להרב סמא דחיי סי' י"ג בדין ששה בני אדם מח"ל שעלו לצפת תוב"ב לזי"הרא ונשאל להם אם יכולים להתפלל תפלת י"ט ולהוציא ס"ת ע"י צירוף בני א"י. ממדבר קדמות הביא בידו דברי מהר"ם ן' חביב דס"ל דשפיר מצי בן א"י להתפלל תפלת י"ט להוציא י"ח בן ח"ל ונשא ונתן בדבריו. ועל פרט הערבות שחילק בין מצוה דשייך בגויה לדלא שייך בגויה דלא שמיע ליה לחלק דכזה כן זה בכלל הערבות וכסברת הר"י אלפאנדרי בס' מוצל מאש סי' י"ב. ושוב האריך קצת בדברי הטור ומר"ן סי' רצ"ז והחזיק סברתו דבכל מיני מצות ואפי' במצות דרבנן יכול להוציא אחרים ואע"פ שאינו בר חיובא דאותו דבר פרטי כיון דגברא חזי במצות אחרות. ועוד לו דברי הרב זרע אברהם סי' י"ב דמחלק בין מצות דאורייתא למצות דרבנן ודחה ראיותיו. ואמר סמוך בא לו לענין נשים אי איתינהו בכלל ערבות דלדברי הרב זרע אברהם ליתינהו והקשה עליו. וגם על הר"י אלפאנדרי שדי נרגא על מ"ש דגם האנשים אינם ערבים על הנשים. ואחר שהאריך עוד בענין הנידון שלו והיה מחליט לאיסור להצטרף בני א"י לבני ח"ל צידד לחלק בין תענית שקבלו עליהם מעצמם לתפלת י"ט דתקנת חכמים היא לבני ח"ל ולהתיר בי"ט ב' הצטרפותם והביא לסניף בעלמא סברת האגודה הביאה הרב"ח בסי' תקס"ו שאפי' אינם רק ג' שמתענין קובעי' ברכה וקורין בתורה וע"ל סי' י"ג אות כ"ד (וע"ל סי' כ"ט אות יו"ד וכ"ד):
מ התיר לעשות בי"ט העיסה שאנו קורין אותו טייא"רינש אע"פ שעושה חציצין על הדף שחותכין בו הגם דהוי פסיק רישיה דכל לצורך אכילה שרי (בית דוד סי' רפ"ט):
מא ש"צ שטעה ביום ב' של פסח וקרא בס"ב והתחיל מוקרבתם ולא התחיל מן בחדש הראשון כנהוג אין לו לחזור ולברך ולקרוא דהוי ס"ס אי הוי היום יום טוב ואת"ל דהוא י"ט ספק אם קריאת מובחדש הראשון לעיכובא או למצוה בעלמא והוי ספק המתהפך מלבד דספק ברכות להקל. ויותר מזה כתב הרב ב"ד דאף דלא קרא בס"ב והקרבתם כלל רק ענין אחר א"צ לחזור ולקרוא ע"ש ואף דדבר חידוש הוא ולא ימלט מהגמגום מ"מ בני"דד שקרא והקרבתם שהוא עיקר הקרבנות של יום דבר ברור הוא דסגי בהכי (אגורה באהלך דף י"ח ע"ד)
הד"ט ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' כ"ה דפסק דאם לא קרא בס"ב והקרבתם צריך לחזור ולקרות ודלא מהרב ב"ד הנז':
מב מוצאי חג השבועות אף שאסור להתענות אף כשחל באחד בשבת מ"מ הותר במלאכה אם לא במקום שנהגו שלא עשות וה"ה ביומי דניסן ואם חל אסרו חג בע"ש אין לדחותו (תורת חיים ח"ג סי' ח'):
מג הניח בעיון בשוחט בי"ט ואינו יכול לשחוט בלי תלישת הנוצה אם מותר לתלשה דדילמא הוי מכשירי אוכל נפש שהיה יכול לעשות מאתמול דאסור. (טל אורות דף מ"ה):
מד הגם דלענין שבת קי"ל דהמסתפק מהשמן שבנר חייב משום מכבה מ"מ בי"ט שרי לכ"ע להסתפק ממנו אם כוונתו לאכול השמן בפת (שם דף פ"ח):
מה וורד והדס וכיוצא שנתלשו בי"ט או בשבת והם ביד ישמעאל מותר גמור להריחן כיון שאינו מטלטלן ואם הביאן ישמעאל לישראל בי"ט לא שרי לטלטלן אלא בכדי שיעשו אף שניכר שלא נתלשו היום רק הביאן מחוץ לתחום דאע"ג דדבר של ישמעאל שהביא מחוץ לתחום מותר לטלטל מ"מ כיון שהביאן לישראל אסור שמא יאמר לו להביא. (זרע יעקב סי' ח'):
הד"ט ועיין להרב בית יהודה ח"א סי' א' דלהריח הדס וכיוצא במחובר מותר להריח אף שנוטלו בידו להריחו ולא גזרינן שמא יתלשנו:
ועיין להרב זרע אמת ח"א סי' ע"ב בדין ישמעאל שהביא דורון שושנים לישראל בי"ט א' ועירבן אשתו בשושנים שבביתו מעי"ט דהעלה להתיר לטלטל קצתם ולהריח בי"ט ב' משום ס"ס ע"ש:
ועיין להרב משבצות זהב סי' תקי"ז סוף אות ב' דכתב דאם נתערב דג ניצוד בי"ט בהרבה דגים שניצודו מעי"ט וא"א להמתין למחר שימותו כולם י"ל דשיל"מ בנתקלקל בטל. ובריה לא הוו חיין דאין נוצר באיסורו עיין י"ד סי' ק"ב:
מו החולם בליל י"ט א' אחד מהחלומות שנוהגים לשחוט עליו בהמה או תרנגול לכפרת נפשו ולחלק לעניים מותר לו לשחוט אע"פ שלא יאכל הוא ממנו ומעשים בכל יום ששוחטים לאחרים אף שאין השוחט אוכל מהם כלום לפי ששמחה הוא לו לשוחט שישמחו אחרים בשמחת י"ט וכ"ש בנידון זה שישמח לבו גם הוא להביא כופר נפשו ולא תהיה נפשו עגומה עליו על חלומו וחידוש הוא שחדשו בפ"א מהלכות ביצה דמשלחין בהמה חיה ועוף חיין דאפשר שיעכבם המקבל לאחר י"ט וכ"ש שחוטין דמותרין וכ"כ ג"כ הרמב"ם בפ"ה מהלכות י"ט משלחין וכו' אפי' חיין. וכ"כ ג"כ מרן בסי' תקי"ו אפי' חיין ואין לאסור בניד"ד לשלחן משום דהוי כפדיון נפשו ואין פודין בי"ט דשאני וכמ"ש רבו של הרב המחבר מהר"ר צירידו דהא דאין פודין משום שיש בו קנין דצ"ל קבלתי חפץ זה (אם אין לו ה' סלעים לתת לו ונותן שוויין בעד ה' סלעים והוי כקנין ולכן אין פודין משא"כ הכא דכפרה הוי ולא פדיון. (כתונת יוסף סי' כ"ג):
מז ישמעאל שהביא לישראל בי"ט ב' דורון של דגים דלא ברירא מלתא אם נצודו היום או בי"ט א' האריך להוכיח שכיון דהוי דבר שיש לו מתירין אסור לאותו היום ואע"ג דאיכא ס"ס וג' ספיקות וכסברת הרב פר"ח בי"ד סי' ק"י דדחה סברת הרש"ך שם אות נ"ו דהתיר ספק מוכן בי"ט ב' ע"ש. שביתת י"ט סי' ט':
הד"ט ואם נסתפקו אם הביא מחוץ לי"ב מילין עיין להרב ב"ד סי' רצ"ה שלא התיר הכבשים שהובאו מחוץ לתחום י"ב מילין בשביל ישראל אעפ"י שכבר נשחטו ונתבשלו רק אם ידוע שלא הובאו מחוץ י"ב מילין התיר לפי שכבר נשחטו ונתבשלו ע"ש ובענין ספק מוכן שהביא הרב שי"ט הנז' עיין להרב כרם שלמה בא"ח סי' ד' דהביא ראיות להתיר בי"ט אם נסתפקו אם נצוד מאתמול או בי"ט ב' משום ס"ס דאע"ג דדבר שיש לו מתירין הוא מ"מ שאני י"ט ב' שהוא משום מנהג ושכן מבואר ברש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ה. ועיין ג"כ להרב רוח אליהו בחידושיו על הר"ם הלכות י"ט פ"ב דין ד' בדין דגים שהביא הישמעאל בספק צידה דמתחלה צידד להתיר ושוב מסיק לאיסור ושכן משמע ג"כ מהרמג"א סי' תקט"ו ס"ק י"ג ודלא כהרב פר"ח ועיין ג"כ בבתי כהונה ח"א חלק בית ועד סי' כ"ה דברי הרר"א הנז':
מח ישמעאל ספן שהביא דורון בי"ט לישראל מישראל שבעיר אחרת דעתו ז"ל דאין כאן איסור שבא מחוץ לתחום כיון שודאי לא בא בשבילו וגם לא שייך איסור מוקצה רק בדבר של עצמו ולא משל חבירו דמאי הכנה שייך במה שאינו שלו ונחלקו עמו חביריו ועשו מעשה לאסור דבמידי דאכילה גזרו בבא מחוץ לתחום אעפ"י שבדבר אחר כגון הבאת האגרות דכתב מרן בסי' רמ"ו סעיף ה' היקלו. וכן יש לאסור משום הכנה דבר שמעולם לא ידע בו להכינו ואף שהוסיף הרב המחבר שנית ידו והשיב על דבריהם מ"מ למעשה הרכין להם ראשו כיון ששיפורא של איסורא יצאה מבית מדרשו של הרב הדג"ן ומה גם בדור יתום כזה שראוי לעשות גדר לפנים מגדר כולי האי ואולי עש"ד. (גנת ורדים כלל ד' סי' א' ב' ג'):
מט הזמנת עפר מעי"ט לכסות בו הדם בי"ט לא סגי רק כשיכניסנו בבית וייחד לו קרן זוית כי היכי דלא ליבטיל אגב קרקע אבל להזמינו בלב או בפה בלבד לא סגי:
(שם סי' ד'):
נ כלים הבלועים מאיסור אע"ג דחזי לאשתמושי בהו ביבש וצונן ולא הוי מתקן מנא להגעילן להשתמש בהן מ"מ אסור להגעילן בי"ט משום דהוי מכשירי א"נ ואסור אמנם אם היה צריך למים רותחין מותר להגעיל ע"י עירוי מכלי א' או בתוכו אם יש במים ס' לבטל את האיסור וכ"כ המרדכי בסוף ע"ז בשם רבינו פרץ:
רדב"ז ח"ג ד' פירדא סי' ק"ב:
הד"ט מדבריו ז"ל אני למד לע"ד דאם נבלעו מאיסור בי"ט עצמו מותר להגעילן דדוקא מכשירי א"נ שאפשר לעשותן מאתמול אסורים לעשותן בי"ט עצמו. אמנם אם א"א לעשותן מאתמול מותרים הן כדין א"נ עצמו בי"ט עצמו וכמ"ש מרן ר"ס תצ"ה דדין מכשירי א"נ שלא היה אפשר לו לעשותן מעי"ט דינן שוה לא"נ עצמו:
ומספקא לי לע"ד אם בכלל הוראת זקן הנז' נכלל ג"כ דין הגעלת כלי של בשר לאכול בו חלב או איפכא דמשום תקון מנא ליכא ומידי דהוי מכשירי א"נ אפשר שאין לאסור ובפרט אם הכלי מלוכלך דאפי' לחזור לבשל בו ממינו היה מוכרח להדיחו בחמין כמנהג כל מי שאין לו נפש היפה:
אמנם ממ"ש מרן היתר לבון כלי בי"ט שאפו בו גבינה לאפות בו פשט"ידא של בשר ובתנאי שכשיתלבן יתנו אותו מיד על המאכל כמ"ש בסי' תק"ט ס"ה יש להוכיח דהגעלה אסור כיון שא"א לבשל מיד בכלי שיגעיל אם לא שישפוך המים רותחין ויחזור וימלאנו להרתיחו. ולפי"ז מ"ש מור"ם שם וה"ה דאסור להגעיל כלי בי"ט לא קאי לדין שלפניו לחוד דהיינו אם בלוע מנבילה אלא אשלפני פניו נמי דהיינו כלי של בשר לגבינה א"נ איפכא:
נא אחד מעבדי המלך שבא לקנות יין מישראל בי"ט ולא מצי לאשתמוטי מיניה ולקח ממנו הישראל משכון לאו איסורא עבד ויפה עשה ומ"מ לעם הארץ יש לאיים עליו כדי שלא יעשה כן לכתחלה אפי' בישמעאל שאינו אלם:
(שם סי' תל"ה):
נב מצא מענה לשון על מה ששאלו ג"כ מהרב שכנ"הג מפני מה לא אמרינן במוסף יום ב' של פסח את מוספי לשון רבים לכלול בו קרבנו של יום שמקריבין עומר התנופה וכן בחג השבועות שנצטוינו בשתי הלחם ושני כבשי' ושאר קרבנות למה לא ניתן להאמר את מוספי ולמה לא יוציאו ג' ס"ת לקרוא בו ענינו ע"ש מה שהשיב בטוב לקחו ע"פ מ"ש בריש מס' יומא עש"ד (אורים ותומים לימוד כ"א):
נג י"ט שני שחל ביום ה' אין לשחוט אחר חצות כדי שיהיה מצוי הבשר לק"קי לכבוד שבת אע"פי שיערים לאכול כזית מכל א' מהם הוא וב"ב כיון שכבר אכלו רוב הק"קי סעודת היום דלא שרינן הערמה רק באיסורא דרבנן ומשום שמחת י"ט או משום הפסד גדול כגון מסוכנת דאז שרינן הערמה אפי' במלאכה דאורייתא והשג ישיג על הרב ב"ע סי' נ"ו דחשב להתיר בי"ט ב' אחר אכילה לצורך חה"מ כל שאוכל כזית ממה ששוחט:
(זרע אמת ח"א סי' ע'):
נד החזיק במעוז להתיר להטביל כלים חדשים בי"ט וכהוראת הרט"ז בסי' שכ"ג ס"ק ה' וכסברת הרי"ף והרמב"ם דהגם דבשבת סר הר"ם להטביל מפני שהוא כמתקן מ"מ בי"ט שרי וכרב ביבי וכסברת הרי"ף שהביא בהלכותיו טעמא דרב ביבי והכי נקטינן ומרן נמי דכתב בב"י שלו דלענין הלכה מותר להטביל לא נתכוין אלא לי"ט ולא לשבת ע"ש:
(מים שאל במים ראשוני' שלו סי' יו"ד):
הד"ט אפשר דנוסחא אחרינא נזדמנה להרב הנז' בב"י הנז' דלפי מ"ש לפני בפירוש איתמר וז"ל ולענין הלכה כיון דלהר"יף ורמב"ם משמע דשרי להטביל כלים חדשים בי"ט הכי נקטינן עכ"ל באופן ששפתיו ברור מללו דדוקא בי"ט נקטינן הכי ולא בשבת ע"ש. (וע"ל סי' י"ד אות מ"ו):
נה אם סיים בברכה האמצעית של תפלת י"ט מקדש השבת ותוך כ"ד אמר וישראל והזמנים יצא ואם לא חזר בו תכ"ד צריך לחזור ואף דהרמ"א פסק שאם הזכיר של י"ט באמצע יצא כבר הושג מהרב פרח שושן כלל ד' סי' ג' ואם נסתפק אם אמר והשיאנו או שאחר אומר אלקינו ו"א יע"וי סרכיה דר"ח וחה"מ נקט ואמר ואתה ברחמיך הרבים (וה"ה ותחזינה עינינו וכו' לבני איטלקי) העלה כדעת הרב גו"ר א"ח כלל ד' סי' ג' דצריך לחזור ושכ"כ הרב פרח שושן שם. ואם בשבת וי"ט לא הזכיר בחתימת ברכה האמצעית של שבת רק אמר מקדש ישראל והזמנים לדעת הרב הח"ביב יצא. וכ"כ הרב יד אהרן בשם מהר"אך ושרבני ברוסא חלקו בזה ושצריך לחזור ע"ש (וע"ל אות ו') הרח"א בקונ' אחרון של הרב אשדת הפסגה:
נו מת בי"ט ב' יתעסקו בו ישראל אעפ"י שאפשר ע"י עממין דמוטב נעשות נחת רוח לנפטר לעשות הכל על ידי ישראל וגם כן נכון לעשות כן כדי שלא להלינו ועיין להר"ם ריקאנטי בפ' כי תצא על פסוק לא תלין נבלתו חומר לינת המת. והמדחה מטתו הרי זה משובח ומרחם עליו אמנם אם הלינו לכבודו מותר כדאי' בפ' נגמר הדין באופן שמותר לעשות כל צרכי המת בי"ט ב' ע"י ישראל בכל מכל כל אפי' היכא דשכיחי עממים ואפשר לעשות ע"י אין עושים רק ע"י ישראל אפי' לא אשתהי וזה מוסכם עפ"י רוב הפוסקי' זלה"ה:
(וע"ל סי' י"א אות י"ג) (מקור חיים כת"י סי' ז'):
נז חברה אחת שמתוועדים בכל יום וקורים את הסדר חק לישראל אף שלפי קבלת האר"י לא תכוון הקריאה בי"ט ומה גם שהרמ"ע ז"ל כתב שאין קורין תרגום בי"ט וכ"כ ג"כ אדם גדול תלמיד הרמ"ז שקבל מרבו בשם עיר וקדיש רבו הרב בנימין הלוי שלא לקרות פסוקי שמו"ת בי"ט ולהשלימם אח"כ מ"מ סברי מרנן ורבנן דהני מיני דמטמרן אין לאמרן בפני עמי הארץ כמו זר נחשב לומר להם שלא ילמדו תורה וטוב להניחם בשתיקה מלעמוד על סלע המחלוקו' ולמה הדבר דומה למה שקבלה מהאר"י שאין ללמוד מקרא בלילה והצנועים מושכין את ידיהם ומ"מ מרבים העם לקרוא בתנ"ך בכמה מדרשות. וכמה חכמי ארץ ישראל עוברין דרך הארצות ואינם אומרים להם דבר ע"ש:
(ככר לאדן בליקוטים סי' ה' אות ז'):
נח מי ששחט הרבה עופות בי"ט ובדק סכינו בין כל א' וא' ונתיגע ואמר לשמעון שישחוט השאר ושחט ולא בדק בין כל א' וא' וא"ל ראובן למה תעשה כן והשיב לו שאם ימצא אח"כ הסכין פגום יתבטלו ברוב שנשחטו כבר ואמר מר דממהר"ל בק"א ס"ג י"ל דבכה"ג בטל ואין לדונו כמבטל איסור לכתחלה בי"ט דמצי אמר קי"ל דאין אדם רשאי לבדוק אחר השחיטה בי"ט ואף בחול י"ל דלא הוי מבטל איסור בה"ג. ואם לא נתבטל ברוב אם חייב לשלם עיין בט"ז ורש"ך ופר"ח סי' קט"ו ובי"ט י"ל דפטור:
אשל אברהם סי' תצ"ח אות ב':
נט בן פקועה חיה דהפריס ע"ג קרקע דצריך שחיטה מדרבנן אין לכסותו בי"ט אפי' בעפר מוכן מפני הטורח ול"ד לכוי דהתם מכסה כדי שלא יבא להתיר חלבו משא"כ שחיטת בן פקועה דאינה אלא משום חשדא. (שם אות כ"ה):
ביצה שנולדה בי"ט ונתערב החלמון שלה עם אלף חלבוני' ונתערב יפה וא"א להכיר ולהסיר אי בטלה או לא תליא בפלוגתא דרבוותא דללבוש ורב"ח מותר כיון דחלוקין בשמן זה נקרא חלבון וזה חלבון ולרט"ז אסור ולמעשה הניח הדבר בצ"ע. (שם בחלק משבצות זהב סי' שי"ט אות י"ב):
סא אסר איסר לטחון הקא"וי בריחים שלו אעפ"י שאין בו כלי כברה ואפי' ע"י שינוי אבל לדוך במדוכה מתיר דמפיג טעמו:
(שם סי' תק"ד):
סב נשא ונתן באמונה בסברת הרב פר"ח בי"ד סי' ק"ב בענין חזותא מלתא דס"ל דבענין איסורי מאכלות לא אמרי' מלתא היא ותמיהתו על מור"ם בענין ביצה שנולדה בי"ט בא"ח סי' תקי"ג וי"ד ר"ס ק"ב דפסק דאם לבנו בו מאכל אסור דליתא ומייתי הרב המחבר בידיה מ"ש הרב באר אברהם על המשניות לתרץ מאי דק"ל להפר"ח איך פשט הך מבגד שצבעו בקליפי ערלה והביא ג"כ מ"ש הרב כרתי ופלתי דהשיב קושי' הרפ"ח וקיים סברת מור"ם לאיסו' והרב המחבר הקשה עליו וקם דינא להיתר כסברת הרב פר"ח:
שער נפתלי סי' ו'):
סג פלפל באורך בענין תחומין בשבת אם הן ד"ת או ד"ס אאת"ל דבשבת ד"ת אם ה"ה בי"ט ושקיל וטרי על מ"ש הרמב"ן והרי"ף ורמב"ם ר"פ כ"ז דשבת ועל מ"ש הרב שאגת אריה סי' ע' ע"ש ובסי' שלאחריו הרחיב הדבור על הרמב"ם פ"א מהלכות י"ט שחילק בענין מתוך שהותרה וכו' בין הוצאה להבערה ע"ש שהרבה להשיב לחזק דעת הרמב"ם ז"ל (וע"ל סי' ט"ו אות י"ב וכאן אות כ"ח ול"ב) שם סי' יו"ד וי"א: