אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן כ דיני דברים אחרים השייכים לפסח

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן כ דיני דברים אחרים השייכים לפסח

סימן יט דיני הסדר וכוסות ומצה

אות א האומר בשר זה לפסח אף שאסור לומר כן מ"מ מותר הבשר באכילה וכדעת הרט"ז והרש"ך דנקטינן כוותייהו ודלא כהרב"ח והרגמ"א האוסרין הבשר אפי' בהנאה (גם הרב מצודת יששכר בסי' ח' סעיף ג' פסק דלא כהרב"ח הד"ט) (כנסת יחזקאל סי' י"ח):

ב אף במקום שנהגו לגמור את ההלל בערבית ליל פסח לא נהגו ביחיד אלא בצבור ואם חל ליל פסח בשבת ושכח הש"צ והתחיל ההלל קודם אמירת ויכלו שהיה בדין להקדים אינו מפסיק דהא דתדיר קודם למצוה דוקא ולא לעכב:

(בית יהודה ח"ב סי' ל"ג ל"ה)

ג סתר מעיקרא דעת הרמג"א בסי' תק"ו וכמו כן דברי הרב באר היטב סי' תמ"ד והעלה להלכה ולמעשה במי ששכח להפריש חלת ח"ל מלחם חמץ שאפו מע"ש שחל יום י"ג לניסן יש תקנה לאכלם בשבת ע"פ דמשיירה והיינו הפרשתה ואוכלה הכהן או כלבו ואף הזר בדליכא כהן אוכלה בביטול ברוב. ובסי' שלאחריו הראה טעות שטעה הרב השל"ה בהלכות פסח בדין אם שכח ליטול חלה מעיסה אחת ואינו יודע וכו' דיטול מא' על הכל דליתא כי שמא יטול מהפטור על החיוב ולכן אם אין לו פרנסה ממקום אחר צריך ליטול מכל א' וא' וזהו פשוט:

(שאלת יעבץ ח"א סי' קל"ג):

ד הנוהג שלא לאכול אורז בפסח רק בי"ט אחרון וחל י"ט אחרון בשבת שמע שמהר"י אישקאפה התיר לבשלו ביום ז' דהיינו בע"ש לצורך שבת אבל הרב המחבר ס"ל דאיסור גמור הוא והביא ראיה ממהרי"ו סי' צ"ה הביאו מור"ם בסי' תקכ"ז והזכיר ג"כ הרב המחבר בכנה"ג שלו סי' תק"פ בהגהת הטור דהמתענה בי"ט תענית חלום אסור לו לבשל לאחרים אפי' לאותו היום וק"ו בניד"ד שהדבר עצמו אסור משא"כ התם דדוקא משום שמתענה אינו יכול לאכול אך בדברים עצמם אין בהם צד איסור אבל מי שאינו נוהג איסור באורז בפסח יכול לבשל לצורך שבת בשבילו ומותר לו לאכלו בשבת (החביב בתשוב' לא"ח ח"ב סי' ס"ב):

(ועג"כ בשאילת יעבץ ח"ב סי' קכ"ד שכתב שאותו זקן שאסר אורז בפסח אם בשביל התולעי' שהי' בו יפה אסר וא"לכ לא ידע מי שהשגיח בזה ואכלוהו לעולם במקום כבודו בפניו ושלא בפני הזקן עצמו רק ע"י בדיקה הראוי ע"ש ובאדמת קדש ח"ב בהשמטות סי' ב' באשה שנהגה בבית אביה שלא לאכול אורז בפסח ונשאת במי שדרכו לאכלו מותרת לאכלו שאין דעתה לחזור בית אביה והוי כחומרי מקום שיצא משם ואין דעתו לחזור ואף שמה שהוא משום סייג חל עליו ועל זרעו אשה שאני דאין הדברי' אמורים רק לזכרים ולא לנקבות דאינה יודעת מזלה ויכול בעלה לכופה שתאכל):

ח מה שקורין באיבר"ופא בשם פורמ"ינטון והיינו הגרא"ן טו"רקו להיות עיקרו בטורק"יא אינו מין חטה ופשוט הוא דהוא מין קטנית וכן שמע שבגלילות מערב הפנימי נתפשטה ההוראה אצלם לבשלם בפסח בלי שום שימור וחשש חימוץ. וכתב עוד דאף דהוא דבר פשוט הוצרך לכתבו לפי שראה לגדול הדור מהר"י חאגיז בהלק"ט שלו ח"א סי' קי"ב שכתב די"ל בזה משארז"ל שעופות טמאים מועטים לפיכך נמצא שהרוב הוא הטהור וק"ל עלה א"כ אמאי לא אזלינן בתר רובא י"ל משום דטמאין מיעוטא דשכיח וזהו מדרבנן דמדאורייתא אחרי רבים להטות בכ"מ א"כ כל מיעוטא דשכיחא כגון מיני תבואה יש לחוש לכל המינין שלא הוזכרו מה טובן:

(חיים שאל ח"א סי' ת"ז):

כתב הד"ט ילע"ד מ"ש מהרי"ח דק"ל אמאי לא אזלינן בתר רובא ונדחק לתרץ משום מיעוטא דלא שכיח אחר הס"ר לא ידענא בעניותי מאי קאמר מר ניהו רבא דמה הרווחנו דמיני הטמאים יהיו מיעוטא אכתי' מנן ידעינן אם מנין העופות שבמין א' מהטמאין לא יתרבה באוכלוסין שלו מכל מספר מיני הטמאין ואטו במינין תליא מלתא לבטל ברובא והגע עצמך שעשרה עופות טהורין שהם מי' מינין יתערבו במאה עופות טמאין ממין א' דילמא איכא למ"ד דמדאורייתא בטלי. ומההוא דאיבעיא ליה לר"ש בן חלפתא בסנ' דף ט' ע"ב בההיא אטמתא אי טמא או טהור דמאי קמבעיא ליה אי איתא לסבר' מהרי"ח ליכא לאותובי' ליה תיובת' דאיכ' למימר דכללא דכייל אינו אלא לאשר בארץ מתחת ולא למה שבשמים ממעל ומש"ה קמבעיא ליה ומשינויא דש"ס דמשני אין דבר טמא יורד מן השמים ואפי' ירדה כעין חמור ומכלל דמאשר בארץ המה אמרינן דחזקתן טמא. ומטעמא דשכיח אין בה כדי שביעה לסיועי סברת מהרי"ח דאכתי יש לדחות דלאו מטעמא דשכיחא רק משום דמ"מ מידי ספק לא יצאנו. ועיין בחי"ד סי' ח' אות ח'. ומ"מ במאי דאתינן עלה בדין פורמינטונ"י אפשר לע"ד למזכי שטרא אבי תרי דלמהר"יח נמי שרי ושרי השתא דידעינן דנתפשטה ההוראה להתיר ומכלל דנתברר להו דלאו מין תבואה הוא ואה"נ דאי מייתי קמן דבר שלא נתברר לנו מה טיבו אסור מספק דשמא מין תבואה ולא מטעמיה דמהרי"ח ז"ל ודוק:

ו עשה מעשה בש"ץ שטעה וקרא ביום א' אם כסף תלוה במקום קדש שחשב דקריאת קדש עבר זמנו כיון דקריאתה ביום א' של חה"מ ובאותה שנה יום א' של חה"מ היה בשבת והסכים עם סיעת מרחמוהי שאין צריך לחזור ולקרוא קדש שהכל ענינא דיומא וכסברת הריק"ש בהגהותיו שכתב עוד שביום ב' יקרא קדש במקום כספא:

(בני חיי סי' ת"צ):

כ' הד"ט ועיין להרב המגיה ספרא דבי רב שלמי צבור שאסף איש טהור כל דיני טעיות שנפלו בקריאה בימי הפסח ע"ש וכעת ראיתי ג"כ שאסף אספם הרב לדוד אמת בהדפסת שנית קראו בשם תורת השלמים. ועיין להרב עולת שמואל סי' ח' בש"ץ שקרא ביום א' ש"פ פ' משכו וסיים לחמישי בפסוק ליל שמורים ופסק דסגי בהכי ובסי' ט' פסוק במי שקרא כל הד' עולין ביום א' שחה"מ בפ' קדש אין להוציא ס"ת ב' ואם הוציאוהו צריך לקרות והקרבתם ויברך:

ז שלא כדין קנסו מי שעשה לחמניות בדבש בפסח אם אמת הדבר שלא עירב בו מים כלל דאם משום דמהסתם חוששים לתערובת מים הלא במקום שאין לחוש לזה מותר גמור הוא ללוש בו וכיון שאותו האיש שלש ממקום אחר הוא שאין מקום לחוש לתערובת מים אעפ"י שבמקום אחר שחוששים אין ללוש מ"מ אין לזה מקום קנס כיון שטוען שראה כן מעשה בשאלוניקי באופן שאף אם גבו ממנו הקנס חייבין להחזיר לו:

(צרור הכסף סי' ג'):

ה הלכתא למשיחא אם יבא משיח צדקנו בין פסח ראשון לשני אם יעשו פסח ב' ודברים אחרים הנמשכים לזה:

(יוסף אומץ סי' ו'):

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה