עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן יב דיני תפלות שבת והפטורה
וע"ל בסי' ז' איזה דינים השייכים לסי' זה:
אות א מי שלא התפלל מוסף ולא נזכר עד הערב שאין שהו' להתפלל שתיהן יתפלל מוסף לפי שהיא מצוה עוברת ואין לה תשלומין ולא מנחה שיש לה תשלומין בערב (דבר משה ח"א סי' כ"א):
הד"ט וע' ברש"ל ס"ד סעי' ו' ולהרב שאגת ארי' סי"ט שפסק כן:
ב ברכה מעין ז' מחלוק' הפוסקי' היא אי אמירת' תלוי' במקום שיש בו ס"ת ודוקא אם מתפללי' בו בקבע אבל באקראי בעלמא לא יברך ועיין להרב בית דוד סי' תקל"ז (שם סי' כ"ג):
כתב הד"ט ועיין להרב שלמי צבור ד' קצ"ח שגם הוא כתב דרבו הדעו' בזה ושמקרוב נהגו בעיר הקדש ירושלי' לאמרו ברוב המקומו' שמתפללים בו בכל לילה אע"פ שאין שם ס"ת ושעפ"י הסוד כן ראוי להיו' עיין מ"ש הד"מ א"ח סי' כ"ג:
ג מה שנהגו באיזו מקומו' בתפל' מוסף של שבת וי"ט לומר קדוש' כתר וכשמגיע הש"ץ לוקרא זה אל זה עונין הצבור קדוש וכו' וחוזר הש"ץ ומנגן בתיבו' קדוש וכו' באריכו' בפרט בי"ט אין בזה קפידא כלל (בני יהודה ד' ע"ג ע"ד):
כתב הד"ט וכן פסק להיתר הרב דברי יוסף סי' י"ג ובלבד שלא יהיה זה סבה לשיחה בטלה וע"ל סי' ד' אות ה':
ד מי שרגיל לקרוא מס' שבת בכל יום שבת ואח"כ נדר לקרוא ח"י פרקים בכל יום ואירע לו שלימוד ח"י פרקי משנה בא לו ללמוד יום שבת בכ"ד פרקי שבת יוצא י"ח נדרו בקריאה אחת (בית יהודה ח"א סי' י"ט):
כתב הד"ט ובשות"א דינוקא סכ"ד הוכחתי בעניותי שיש לחלק בין הנושאי' שאם הם דומי' זה לזה כגון נדר ונדר רגילו' ורגילו' אז דוקא אפשר לומר דזכרון א' עולה לכאן ולכאן אך אם חלוקי' הם בעיסתן לא אמרינן זכרון א' וכו' והסכי' עמי הרמ"ע מפאדובא זצ"ל מ"צ דהאי מתא וע"ל ס"ג אות כ"ה ולקמן סי' י"ג אות כ"ט ובסימן כ"ט אות י"ח וע' בחי"ד סי' ל"ו אות כ"א בשם הרב סמא דחיי:
ה יפה הור' המור' לומר קדיש בשבת וי"ט על מתו גם קודם שנקבר וכן משמע ממ"ש הרב שער אפרים סי' נ"ט כדאי' בזוהר פ' ויקהל וכ"כ הרב נחלת ז' סי' ע"ג וע' ברט"ז בי"ד סי' שע"ז סק"ד ודלא ממ"ש הרב נקודת הכסף באותו סי' שהשיג על הרט"ז דאינה השגה דאף שעד שלא נקבר אין בו דין גהינם מ"מ טוב להקדים תפלה לצרה ועיין בלקט הקמח דף יוד (שבות יעקב ח"א סימן ח):
כתב הד"ט ועיין להרב מכתם לדוד בי"ד שלו ס"ס א' בדין אונן על מת א' וגם ייאר צייט על מת אחר ובא לומר קדיש על ייאר צייט שלו אינו רשאי:
על אמירת ויהי נועם במ"ש קודם י"ט חלוקי' המנהגי' ובמקום שאין מנהג אין לאומרו במ"ש כשחל הפסח בשבת שאחריו כיון דע"פ אסור במלאכה ובשאר י"ט ויה"כ בכלל יש לאמרו במ"ש שלפניו כשחל להיו' בשבת (שאלת יעבץ סי' י"ט):
כתב הד"ט וע' להרב שלמי צבור ד' רי"ח דכל מה שאמרו בזה אינו אלא מצד דין מנהג אבל מדברי הזוהר אין חילוק כלל דיש לאמרו לעולם אף כשחל י"ט באמצע השבוע וע"ל סי' ל"ו אות כ"ה:
ז נשא ונתן באמונה עם הרב המני"ח בענין צ"צ שאומרי' במנחת שבת על פטירת משה דהללו אומרים דבע"ש מת והלל אומרים בשבת והעלה בראיו' שבע"ש מת והרחיב פה ולשון להסכים לסברתו גם דברי המנגדים לכאורה על סברא זו עי"ש והרב המני"ח ג"כ הודה לו במאד מאד עי"ש באורך (שם סי' י"ג:
ח מה שפוסקין לחזנים בשבת בשביל אמיר' מי שברך אינו מספיק כל מה שכתבו האחרונים לקיום המנהג דלצורך הדיוט הוא ואפי' הם עניים שהרי שכרם הם נוטלים בעד שמנגני'. אך לפסוק צדקה פשיטא דשרי וצ"ע מ"ש הרמג"א בסי' ש"ו שאם החזן עשיר לא לצדק' תחשב דאדרב' הי' מקום להקל אם הוא עשיר כיון דמדינ' יכול לחזור בו אך האמת הוא כיון דבעי למיהב לי' שכר טרחא בין עני בין עשיר אסור ומה שאיזה מתחסד ומניח משכון בעד החזני' הוא דבר זר דאדרב' מגרע גרע דלא שרי משכון רק לדבר מצו' ולא להתחייב עי"כ ואם עושה כן שלא ליכשל בעון נדרים שהמקיימו ג"כ נקרא חוטא א"כ גם בחול דוקא יש לנהוג כן ולא בשבת (שם סימן קס"א):
כתב הד"ט ובענין מכיר' המצו' ונדבו' לצדק' ושמן למאור ראיתי בתשו' כ"י ח"א סי' כ"א להרב עזריאל דיינא שהתיר מטעמ' דכיון דעיקר האיסור שמא יכתוב אין לחוש, לזה בנ"ד כי אין שום אדם זוכה בו רק לאוצר בית ה' יתנו ואין אדם חוטא ולא לו ועיין ג"כ למהר"י מברונא הנדפס מחדש סי' רס"ב ובמ"ש שם הרב המגיה דאפי' ליתן מתנ' לעשיר איכא מצוה כמ"ש הדרישה בח"מ ר"ט רמ"ט ושאפשר דגם מהמרדכי בפ"ק דב"ב דמשמע דליכא מצו' היינו דליכא מצוה כ"כ הנותן לעני כנותן לעשיר:
ט דחה מעיקרא סבר' הרב הלק"ט סי' ס"ג דכ' דמי שברך שאומרי' בשבת אם הוא על דבר שלצורך היום אסור ואם להבא מותר דאדרבא איפכא מסתברא וזכר לדבר התר' נדרים שהצורך היום מותר ואם להבא אסור ועוד ע"ש ראיו' אחרו' (שם סי' ס"ד):
כתב הד"ט ועיין למרן ז"ל באבק' רוכל שלו סי' י"א י"ב י"ג וי"ד דחולה השולח להתנדב בבה"כ בשבת יכול ורשאי הש"ץ לעשו' לו מי שברך ולהתפלל על רפואתו ע"ש:
י כשמפטירין הפטר' שוב' לפי שאין מסיימין בדבר רע כתבו התו' במגיל' ד' ל"א ע"ב שמוסיפי' פסוקי יואל תקעו שופר ואבודרהם כ' שמוסיפי' פסוקי מיפה מי אל כמוך ובשביל כך נשתבשו הספרי' והמנהגי' והרב א"ר כ' שבפראג מוסיפי' זה וזה ולא ידעתי תרתי למה ולכן נלע"ד להכריע דכשקורין וילך בשבת שובה יוסיפו פסוקי מיכה דבזמן הושע הי' כבפסחי' ד' פ"ז ע"א וכשקורי' האזינו בשבת שובה יוסיפו פסוקי יואל ששייכי מעין הפ' דכתיב יערוף כמטר לקחי כשעירי' וכו' וביואל ג"כ כתיב ויורד לכם גשם מורה וכתוס' שם ודלא כלבוש וא"ר הנז' ודע דפסוקי מיכה שייכי לפ' וילך דכתיב בה וחרה אפי וכו' וכתיב התם לא החזיק לעד אפו (דגול מרבבה סי' תכ"ח):
יא אם לא יוכלו לפתוח ארון הקדש להוציא ס"ת למנחה בשבת טוב להביא ס"ת ממקום אחר מלהתיר לשבור הדלת ע"י עכו"ם (זרע אמת סי' ל"ז):
כתב הד"ט ועיין להרב המגיה ס' טל אורו' ד' נ"ח דשדא נרגא בהוראה זו ע"ש:
יג הוראתו בקדוש' להחמיר ולאסור הקינו' שאומרי' קצת מהקהלו' ספרדיו' בשבת שבין המצרי' מפני שמביאי' לידי צער ובכי וביטול עונג שבת ואין ראי' מכמה רבני' ששתקו ולא בטלו מנהגם כי מפני המחלוק' הוצרכו לשתוק וכעין מ"ש הטור בסי' ס"ז בשם הר"ם ע"ש ואין ראיה מנוסח ומפני חטאינו גלינו מארצנו שאנו מתפללי' בימי שמחתינו לפי שהוא דבר שגור בלשון כל אדם ולא יתפעל בו משא"כ הקינו' המחודשו' בין המצרי' (זקן אהרן סי' ל"ח):
הד"ט גם הרדב"ז בשו"ת ח"ג ד' פירדא סי' תרמ"ה לא מצא מקום ליישב המנהג ושכבר נתבטל המנהג במצרים ויישר חיליה דמאן דמבטל דבר כזה (וע"ל סי' כ"ג אות ח'):
יג הנוהגים לומר פיוטי' ובקשו' קודם נשמת כל חי וקודם קדיש אין למחו' בידם ודלא ממה שפסק א' חכם (דברי דוד סכ"ד):
יד טעה במנחת שבת והתפלל י"ח ולא הזכיר של שבת במחלוקת שנוי' אם יתפלל ערבי' או לא כיון שלא ירויח כלום דכבר התפלל תפלת י"ח וטוב להתפלל ערבי' ב' ולא יבדיל בשני' ובתור' נדבה אפי' בלא חידוש ושם שם כ' הרב המגיה בשם הרב מאמר מרדכי דאף אם במ"ש ר"ח שאז ירויח בחזר' אמיר' יעו"י מ"מ נא יחזור רק בתור' נדבה ואם במ"ש הוא י"ט כ' הרב מ"מ הנז' דנ"ל דלכ"ע יחזור ויתפלל (שלמי ציבור ד' קע"א ע"א):
כתב הד"ט ועיין ג"כ להרב עמק בנימין סי' ב' דפסק דכיון דאינו מרויח כלום בחזרה. לא יחזור ויתפלל ועיין להרב חקרי לב ס' ג"ן דש"צ שטעה בשבת והתחיל בשל חול דיחיד גומר כבסי' רכ"ח מצד הסברא נראה דאין הש"צ גומרה ומכל מקום צריך יישוב:
טו אם במקום מוסף שבת ור"ח וחה"מ התפלל י"ח והזכיר בעבודה מעין המאודע רבו הדעות דלהרמב"ם והרמ"ע לא יצא י"ח וכ"פ הר"י וסמ"ג כמ"ש הרב"י ואפשר שאף לדעת הראב"ד והרא"ש והטור לא מהני הזכרת היום בלבד שהזכיר בעבודה אם לא הזכיר מוסף וכן דעת הרמג"א ס"ק ט' וכן סברת הרדב"ז ח"א סי' רס"א וכן נראה סברת הרכנה"ג סי' תכ"ד שהביא דבריו בשתיקה ומ"מ כיון דלסברא קמייתא דמייתי מרן בשלחנו וכן דעתו לפי הכללים שבידינו וא"כ מידי ספק לא יצאנו לפיכך עובר שלא לחזור וכדעת הרב פר"ח סי' תכ"ג ואי מצי לכווני לתפלת ש"צ ש"ד דלא כמאמר מרדכי שהשיג על הרב פר"ח (וע"ל אות כ' ובסי' כ"ב אות כ"ו):
עוד כתב שם דבר"ח וחש"מ אם נסתפק אם התפלל מוסף או לא יכול להתפלל ת' י"ח על תנאי שאם לא התפלל תהיה לנדבה וה"ה נמי אם בר"ח וחש"מ התפלל י"ח במקום מוסף אלא שמסופק אם הזכיר יע"וי בעבודה אי ליכא צבורא למשמע מש"צ תפלת מוסף יש לו תקנה קצת לחזור ולהתפלל ת' י"ח עם הזכרת יעו"י על תנאי הנז' ע"ש כדברי הרב המגיה:
(שם דף ר'):
טז יש שנמנעים לומר לכה דודי כשחל י"ט בשבת שלא לבייש את י"ט לפני השבת שאנו אומרים פני שבת נקבלה דמשמע ולא פני י"ט ואין להקפיד בזה ע"ש מלתא בטעמא:
(בית דוד סי' רס"ד):
יז מי ששכח ולא התפלל ערבית של שבת שמתפלל שחרית שתים יאמר בשתיהן ישמח משה שנוסח אתה קדשת לא שייך בתפלת שחרית כ"כ שהרי מי ששכח ולא קדש בלילה שדינו לקדש ביום לא לא יאמר ויכלו:
(חינוך בית יהודה סי' ז'):
הד"ט ובדיעבד שהתפלל אתה קדשת בשחרית נלע"ד בפשיטות דיצא דבהדיא פסק מרן בסי' רס"ח סעי' ו' דמי שטעה בתפלות שבת והחליף זו בזו אינו חוזר אך לכתחלה דברי הרב א"צ חזוק דנוסח ויכלו שייך בעצם לתפלת ערבית דבפירוש א"ר המנונא בדף קי"ט דשבת כל המתפלל בע"ש ויכולו וכו' בע"ש דייקא ולא ביום שבת שוב נדפס ספרא דבי רב שלמי צבור וראיתי שם להרב המגיה בדף קע"ג דאם בנידון של הרב חב"י הנז' התפלל בתפלה אחת של שחרית נוסח אתה קדשת ובב' ישמח משה דיצא בדיעבד ע"ש:
יח מי ששכח לומר נשמת כל חי אחר שירת הים וברך ברכת ישתבח ואז נזכר שלא אמר נשמת פסק הרב ז"ל לאמרו שם:
(מכתם לדוד סי' י"ג):
כתב הד"ט ואני בעניי ג"כ נשאלתי על זה כד הוינא טליא ומשער אני בעצמי שאחד הוא מי ששאל להרב ששאל ג"כ לתלמיד והשבתי לשואלי דלע"ד שב ואל תעשה עדיף כי מקומו ושעתו קודם ברכת ישתבח ולא אח"כ ולא אחר התפלה ככתוב בשו"תא דינוקא שלי סי' ס"ב ואחרי מופלג כמה שנים ראיתי דברי הרב הלז זצ"ל אשר סתר לו שפסק לאומרו שם ואם קבלה הוא נקבל ועיין ג"כ להרב המגיה שלמי צבור מדף ר"ו ע"ג עד דף ר"ח ע"ד:
מי שאינו בקי לקרוא בלי נקודות וטעמים טוב לו לקרוא שמו"ת בחומש משיקרא קריאה משובשת בס"ת אך אם הוא בקי בקריאה בס"ת עדיף לקרוא בס"ת וכ"ז הוא בקריאת שמו"ת ולא בקריאת ס"ת דמתקנת עזרא אינו אלא בס"ת בין בחול בין בשבת:
(רדב"ז ח"ג ד' פירדא סי' תקכ"ט):
כ הביא בידו מה שא"ל בשמו של מהר"י ווייל דהשומע מש"צ קס"ת בבה"כ דאינו יוצא בזה י"ח מקריאת פעם א' מקרא ושצריך לקרוא מחדש שמו"ת וכתב הרב דמסתמא ראייתו הוא מדאמרינן בפ' חזקת הבתים דלשמיעה קיימא לא מצי מסלק נפשיה:
(וע"ל אות ד') מהר"י מברונא סי' ק"ג:
כא המתפלל מוסף עם הצבור ואחר שהתפלל נסתפק אם התפלל ת' שחרית או מוסף נראה דלא יחזור כיון דלדעה ראשונה שהביא מרן בסי' רס"ח אם טעה בין זו לזו א"צ לחזור ואפי' בתפלת מוסף ובתורת נדבה נמי אינו יכול לחזור כיון דתפלת מוסף אינה בתורת נדבה ועוד כיון דפתח תפלתו על דעת להתפלל מוסף מסתמא התפלל מוסף וכמ"ש הרט"ז בסי' תכ"ב בענין יעו"י:
(תורת נתנאל סימן יו"ד):
כתב הד"ט גם הרב יוסף אומץ סי' י"ט פסק דאם החליף תפלת מוסף באחרת של שבת דיצא והסכים להוראת הרב המחבר תורת נתנאל הנז' ע"ש
גם הרב חקרי לב סי' ק"ד פסק דבנסתפק אם אמר מוסף שב וא"ת עדיף עוד האריך בטעה במוסף ומסיק שכל מוסף דהתפלל של שחר לא יצא ובשבת שר"ח או שבת וח"המ שב' מוספי נכללים יחד והזכיר א' בלבד לא יצא וכשיש ב' מוספים שאומרין מוספי ואמר מוסף נ"ל דיצא ושאח"כ ראה בברכ"י סי' ת"צ אות ט' דסתם גם הוא בלא הזכיר רק מוסף א' בשבת ור"ח דלא יצא אך במח"בר סי' רס"ח חזר בו. משום שראה לרמ"ע כ"י דכתב דיצא ולהרב תוס' שבת שכן דקדק מרמב"ם והרב המחבר הוכיח דאין דבריו האחרונים נראין ושהעיקר כמ"ש בברכ"י דלא יצא:
כב טעמא טעים ליוצר של שבת שרפים ואופנים וחיות הקדש וכהכרעת האבודרהם ושאין סדר לנוסח שרפים וחיות ואופני הקדש לא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה ומ"מ סיים דקבלת רשב"י תכריע בס' התקונים דף קי"ו דגריס שרפים וחיות ואופני הקדש:
(גנת ורדים בגן המלך סי' ב"ן):
כג י"ט שחל בשבת וטעה בתפלת ערבית ולא הזכיר של שבת כל עיקר דעתו של הרב מאמר מרדכי לחזור להתפלל שאינו יוצא בשמיעת ברכה מעין ז' של ש"צ והביא ראיה לדבריו והרב מחזיק ברכה סתר ראייתו וס"ל שיוצא י"ח בכך והרב המגיה החזיק במעוזו של הרב מ"מ הנז' וס"ל בפשיטות דאינו יוצא י"ח כלל ע"י ברכה מעין שבע:
(שלמי צבור דף ש"ו ע"ד):
כד אחר שאסף וקבץ דעת הפוסקים ז"ל בענין ס"ת שנמצא בו טעות בעת הקריאה הכריע להלכה ולמעשה דהיכא דקרא כבר ג"פ ואפשר להפסיק או שהשלים קריאתו ולא ברך לאחריה א"צ לקרוא עוד בס' הכשר ואין לברך אחריה בס' הפסול ואם רוצה לקרוא עוד בס' כשר אין לברך לפניה ואם ברך לאחריה בס' הפסול אין לקרוא עוד בס' אחר דבכל כי האי גוונא יכניס עצמו בספק ברכות כי רבו כמו רבו הסברות בפוסקים ז"ל ע"ש באורך שלא הניח פנה וזוית שלא חטט אחריה:
(וע"ל סי' ו' אות נ"ט) ב"ד של שלמה סי' ט':
כה הביא בידו אמרי קדוש מהר"י פינצי מר דודו לקיים המנהג שנהגו בפיסארו ושאר המקומות לומר תרגו' ההפטרות בחגים ובמועדים ככתוב במחזורים חדשים גם ישנים שסדרו לנו אבותינו שקטנם עבה ממתנינו וביטל את המעוררים והשיב על כל קוץ וקוץ שכתב אחד חכם להחזיק ידי המערערים לבטל מנהג ודאדרבה כך יפה לנו לקיימו וכמ"ש מהריק"ו שרש ט' ושהאומר דרך צחות שאותיות מנהג גהנם לא הבין דה"ק המהפך המנהג נופל ח"ו בגהנם הלא תראה שאין טובה יתר מענג ואין רעה יתר מנגע והמהפך הענג נופל ח"ו בנגע ע"כ הירא את דבר ה' יכוין הכל לש"ש ומה גם בנידון זה דאינו נגד הדין ולא נגד הקבלה:
(מקור חיים כת"י סי' י"ט):
כו עמד וימודד ארש של הרב שמש צדקה בחי"ד סי' מ' דמסיק דאבל שחל יום ז' שלו בב' או בה' דיכול לעלות בתורה דמשם בארה דה"ה בחל יום ז' שלו בשבת דיכול לעלות לתורה בשחרית והביא בידו דברי הרכנ"הג הגהת הטור אות ב' בסי' שצ"ה ודברי הרט"ז סי' ת"ב ס"ק ה' ודברי הרמ"א סי' שצ"ה ס"א וסוף דבריו אמת כראשית דבריו דבמקומו נהגו בין בחול בין בשבת לעלות לתורה כשחל יום ז' לאבלותו בב' או בה' משום דלדידן מקרי שפיר עמדו המנחמים מאצלו כיון שהולכים אצלו לבא עמהם לבה"כ וכ"ש בחל בשבת דדמי ליום ל' דתכף אחר הנץ החמה פסקה אבלותו והרט"ז והרמ"א דברו לפי מנהג מקומם דלא היו נוהגים לילך ללותו בבה"כ ביום ז' ע"ש:
(זרע אמת ח"ב סי' ק"ס):
כתב הד"ט ומנהגנו פה פירינצי שלא יעלה בין בחול בין בשבת בשביעי שלו בתפלת שחרית ועיין בחי"ד סי' ל"ו אות י"ט:
כז מי שאין לו תרגום כל ימי היותו בדרך יקרא ג"פ מקרא כמו שקורא ראובן ושמעון (שלא כמ"ש הרב סדר היום הביאו הרמג"א סי' רפ"ה ס"ק ד'):
פרי מגדים בחלק אשל אברהם סי' רפ"ה אות ד':
כתב הד"ט ועיין להרב המג"א שם דמייתי בשם הרב סדה"י דמי שאין לו תרגום יקרא ב"פ מקרא ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקראנו ואפשר לע"ד דל"פ דהרב המחבר מיירי בשלא יהי' לו [בכל[ הזמן בתוך זמן הקריאה ובזה אמר מר שיקרא ג"פ מקרא והכי דייק אומרו מי שאין לו תרגום כל ימי היותו בדרך ואילו הרב סדה"י מיירי שאין לו תרגום בשעה שקורא מקרא ושיהיה לו אח"כ קודם שישלים זמן הקריאה ולכן יקרא ב"פ מקרא וכשיהיה לו תרגום יקרא דאין סברא שיקרא בשבת זו ב"פ מקרא ואחר חדש או שבוע יקרא תרגום ודוק:
כח אבל שמותר לחזור הפרשה אף אם ישלמו ימי אבלותו קודם ג' בשבת לכתחילה צריך להשלים בשבת ומ"מ אפשר דאם חל ז' שלו בשבת דמקצת היום ככולו ימתין אחר יציאתו מבה"כ וישלים קודם אכילה:
(שם אות ו'):