אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן יא דיני ע"ש

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן יא דיני ע"ש

סימן י דיני ברכת הנהנין ושאר ברכות

אות א' הנוהגים לעשות נר מיוחד לשבת ומדליקו בבה"כ ומברך עליו ברכה לבטלה הוא אם לא שהשמש לא ידליק בבה"כ שום נר עד שידליק הוא נרו:

(פנים מאירות ח"א סי' ס"ט):

כתב הד"ט ועיין להרב מקום שמואל סי' ח"י דכתב דעיקר הדלקת נר שבת הוא כדי שיסעוד לאורו וא"כ שומעין להקל שלא לברך אף אם לא הדליק השמש עדיין שום נר ושמא הרב פנים מאירות מיירי כשאוכלים שם אורחים:

ב בני חברה שמתקבצים בבה"כ בע"ש בכ"ב שעות ורגילין להתפלל מנחה בטלית ותפילין ואח"כ חולצין תפיליהם ומקבלים עליהן שבת אין שם איסור בדבר והרב מנשה יהושע מפאדובה מ"צ בקק"י מודונא ס"ל דשב ואל תעשה עדיף ושפיר עבדו שלא להניח ושכבר נתפשט. המנהג שלא להניח ושכן העיד הרב"ך חמיו ז"ל ששאל לכמה גדולים מא"י וא"ל שאין להניחן במנחה של ע"ש:

(שמש צדקה סי' ז' וח'):

כתב הד"ט וכן המנהג פה פירינצי שלא להניחם כשחל תענית צבור בע"ש ועיין להרב המקובל מהר"י אירגאס בשומר אמונים שלו סי' ז' שכתב גם הוא שאף ע"פ הקבלה אין להניחם ע"ש ואנכי הרואה לע"ד דגם אצל חכמי הקבלה במחלוקת שנויה דהנה הרב ח"י בפ"ד דשבת והרב משנת חסידים דף פ"ט ע"א כתבו דכמעשהו בחול כך מעשהו בע"ש והרב ברכי יוסף סי' כ"ה אות ט"ז כתב דבספר אור צדיקי' להרמ"ע כתוב שלא להניחם שכבר נתנוצץ קדושת שבת ע"ש וא"כ קם דינא דשב ואל תעשה עדיף וברור הוא:

ג הטועם בע"ש דג קטן משום טועמיה חיים זכו נראה פשוט דיברך לפניו שלא כמ"ש הרב חות יאיר סי' ק"ס דאינו כן דודאי אין כונתו רק לאכול משום עונג שבת וקארי ליה טעימה משום שהוא דבר מועט וברכה אחרונה פשיטא שלא יברך וכמ"ש הרב ח"י הנז' כיון דליכא כזית ומשום בריה נמי ליכא משום דמסתמא הוציאו ממנו הבני מעיו או מגופו קצת יד או רגל ואף בסתם יש לחוש משום ספק ברכות:

(בני יהודה דף ס"ז ע"ג):

ד על מה שנהגו הנשים בעיר ליוורנו לטבול בליל שבת אחר צאת הכוכבים כמו שעושות בימי החול שלא להטביל עד שתחשך שהיה בתחלה מגמגם קצת לטבול בשבת משום איסור טבילה בשבת בין לאיש בין לאשה זאת ועוד שמימי מקוה הם רותחים שמחממין אותם מע"ש ואח"כ נתיישב בדבר וראה דמנהג נכון ושאין לפקפק בדבר:

(שם ח"ב סי' ל"ב):

הד"ט ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"א סי' ע"א ולהרב צבי סי' י"א וחוט השני סי' פ"ב והר"י אירגאס בספרו דברי יוסף ובשירי שירים הנדפס בסוף שו"ת חיים שאל ח"א דקיים וחיזק כחא דהיתירא ועיין להרב שביתת י"ט בחא"ח סי' ח' דתפס לאיסור כסברת הרב נחלת צבי והשיב על דברי הרב דברי יוסף שחלק על הרב נח"צ הנז' עש"ב ועיין להרב פחד יצחק אות ט' ערך טבילה בליל שבת שמנהג פירא"רא לטבול בע"ש בעוד היום גדול אך אין האשה חוזרת לביתה רק אחר צאת הכוכבים ואינן משגיחין לסברת הרב חינוך בית יהודה סי' פ"ב שכתב דאין זה מנהג ותיקין ושאין לילך אחריו ולטוב יזכר שמו של הרב המגיה בכ"י וחתום בו יח"ל שכמדומה לי היותו כתב ידו של הרב החסיד רחימא דנפשאי הרב יעקב חיים לוי זצוק"ל (רב ומ"צ קהל עדתי פירינצי לפני דלפני בואי פה לשרת הקק"י) על מעשי ידיו ברכתי ברכת ראיית הקסת שבגליון שו"ת הדב"ש סי' ש"ח שכתב וז"ל יש לפקפק ג"כ על הטלת המים חמין למקוה דהוי חמין דרחיצה לתוך צונן ואסר ר"ש ן' מנסיא בפ' כירה לפי' התוס' עיין בד"מ ויד אהרן א"ח סי' שי"ח הגהב"י והדרך הישר להטיל המים מבע"י ולטבול בין השמשות דכיון דרחיצת הגוף בחמין מדרבנן מותר בה"ש במקום מצוה ולענין טבילת נדה בלילה כיון דהא נמי מדרבנן לדידן דכל הנשים ספק זבות נינהו בה"ש נמי סלקא להו טבילה ואע"ג דהוו כתרתי דסתרן דלענין איסור שבת נימא דיום הוא ולענין טבילה נימא לילה הוא מ"מ כיון דס"ס בדיעבד לכ"ע סלקא הכא שרינן אפי' לכתחלה עכ"ל הזהב והאדרת ש"י וע"ל סי' כ"כ אות ל"ו:

ה אשה שלא היה בעלה בעיר ובא בע"ש או שהיה אחר לידה ובמקום שנהגו שלא לטבול בליל שבת אם הית' יכול' לטבול קודם לכן כמבואר בי"ד סי' קצ"ז סעי' ב' שמבואר שם שבמקום שנהגו להחמיר גם במ"ש לא תטבול כיון שהיתה יכולה לטבול קודם בלי הרחקת הטבילה מן החפיפה דעתו של הרב המחבר שאפי' לכתחל' תטבול במ"ש וכדעת היש מקילין שהביא הרמ"א שם באחרונה והשיג על דברי הרט"ז שם:

(שם סי' נ"ד) ועיין להרב פחד יצחק ערך טבילה בליל שבת ששמע שהרב ב"ע היה מצוה לאשתו לטבול בע"ש בבואו מהדרך אף שהיתה יכולה לטבול קודם לכן ע"ש ומנהג עיר הזאת פירינצי שלא לטבול אם היתה יכולה קודם ובענין היולדת ראיתי שמחמירי' ומקילין בה דבפעם הראשונה שטובלות אחר לידתן אינן טובלות בע"ש בתוך ג' חדשים ללידתן רק בליל אחר מהשבוע (חוץ ממ"ש שנוהגות כשאר הנשים שאינן טובלות רק ברשות הרב ומ"צ שיתאמת אצלו שלא לבשה לבנים רק מקודם השבת באופן שלא נגעה באיסור שבת כשלבשה לבנים ברחיצת פניה של מטה) ואחר עבור ג"ח ללידתן טובלת ג"כ בליל שבת הרי שמחמירות בענין א' ומקילות בדבר אחר ולא שמעתי מהם טעם מתקבל על זה אלא שכן נהגו והנח להן כיון דס"ס טבילה בליל שבח אינה אסורה מדינא אף שהיתה יכולה לטבול קודם לכן רק מכח מנהג כנודע וכן עיקר בכל כי האי להקל או להחמיר והוא ברור:

ו על דבר ב' יהודים שהלכו בע"ש ובאו עליהם שודדים והרגו לא' והשני נמלט נגוע ומוכה עד שהביאוהו לתוך העיר וקרוב הוא למות מותר לב"ד להזדקק אצלו ביום השבת לשמוע ממיתת חבירו פן ימות ח"ו גם הוא ותצטרך אשת הנהרג לישב עגונה וא"צ להמתין עד מ"ש:

(שבות יעקב סי' י"ד):

כתב הד"ט ויש לע"ד בזה מקום עיון קצת מה צורך לב"ד יפה ילך א' או ב' אצלו לשמוע מפיו מה שהיה ולאחר שבת ידונו על פיו או על פיהם ואפשר משום דהא דדנינן אפי' עד מפי עד אינו אלא קולא דמקילין בה כשא"א בלא"ה:

ז מה שנהגו בק"ק וורמישא להתענות משום גזירת תתנ"ו עד אחר חצות בכל ר"ח סיון ובזמן מנחה גדולה מתפללין ואח"כ אוכלין ואם חל ר"ח סיון בע"ש מתפללין מנחה ומעריב מיד אחר שעה ג' טעות הוא בידם שאין להתפלל ערבית קודם פלג המנחה דהיינו ג' רביעי שעה אחר שעה רביעית:

(שם ח"ב סי' ו'):

ח לשלוח האגרות אבי דואר מע"ש והעובד כוכבים כבר הולך בקביעות ביום שבת אין מקום להסתפק בו כי הוא קצוב ומבואר הוא בא"ח סי' שמ"ז אך הרמג"א פקפק בהיתר זה ואין בדברי הרב הלכה ברורה כל הצורך לדחות פקפוק הרמג"א ומ"מ יש להתיר כיון שכבר הולך בקביעו' ונותן לעובד כוכבים מע"ש אך לשלח הישראל בעצמו הבי דואר להוצאת עצמו היה נראה לחוש ולפחות לא ידבר הישראל בעצמו לעובד כוכבים ההולך רק עם האדון של בי דואר שישלח שליח והוי שבות דשבות דליכא למגזר וכמ"ש הרב חות יאיר סי' מ"ד ע"ש:

(שם סי' א"ב):

ט ישראל שיש לו סוס ובא אליו המושל המכירו בע"ש להשאילו או להשכירו ומתירא משו' איבה למאן בו ימכרנו לו בדבר מועט או יתננו לו אעפ"י שיודע שיחזירנו לו ודומיא דחמץ בפסח דאי' בא"ח סי' תפ"ח. (שם סי' ט"ל):

אסור לשמש הכנסת להדליק נר א' אחר שאמרו הקהל מזמור שיר ליום השבת אף עפ"י שלא אמרו עדיין ברכו:

(זרע אמת סי' י"ג):

יא מותר לצוות לעובד כוכבים קודם שבת לילך בשבת בערכאותיה' להשתדל לגבות סך גדול שחייב לו עובד כוכבי' א' משום דשבות דשבות במקום הפסד מותר:

(שם סי' ל"ו):

יב יכול בע"ש לפדות בן בכור שעבר זמנו בלא סעודת קבע:

(ברכות מים סי' רמ"ט):

כתב הד"ט גם הרב מר וקציעה סי' רמ"ט התיר ודחה דברי הרמג"א שם ס"ק ח' דאסר דליתא ע"ש:

יג מי שמת לו מת בע"ש ג' או ד' שעות קודם הלילה והמנהג בעיר שלא לקבור המת בע"ש אחר ב' שעות אחר חצות יש לבטל המנהג ואדרבא מפורש בש"ס דמ"ק דף כ"ב והובא בי"ד סי' שנ"ז דבע"ש ועי"ט יש למהר אפי' על או"א ולא מבעיא שאסור להלינו עד יום א' אלא אפי' לקברו בו ביום יש למהר אעפ"י שיש שהות אחר איזה שעות עיין להרכנה"ג שם בהגהת הטור שכתב בשם הרדב"ז דאין לעכב הקבורה בע"ש עד בין השמשות כדי שלא יהיה לו חבוט הקבר רק ימהר להוציאו ע"ש ואם אין שהות ביום ע"ש לקברו לא חל עליו כלל דין אנינות וחייב להתפלל תפלת מנחה בע"ש:

(יד אליהו סי' ט"ז) ועיין בחי"ד סי' ל"ה אות ח':

כתב הד"ט ומכאן אני למד במי שמת לו מת בע"ש שעה א' ושתים קודם שבת באופן שא"א לקברו בו ביום נלע"ד דשרי ליה להסתפר כשאר כל אדם ולא מבעיא להרב שונה הלכות בפ' מ"ש הזכירו לטובה הרב מכתם לדוד חי"ד סי' ב"ן דס"ל דדעת מרן לפסוק כהרמב"ם דאונן מותר וכ"כ גם הרב מהריק"ש בהגהותיו אלא אפילו לדעת הרב בית דוד בי"ד סי' קס"ז דס"ל דאונן אסור בכל מילי דאסור באבל ובכללם איסור תספורת ע"ש ועיין להרב יעבץ ח"א סי' ק"א ולהרב ברכי יוסף סי' שמ"א ובחיים שאל שלו ח"ב סי' ח"ל אות מ"ו ובטוב עין שלו סי' ט"ז ולהרב דבר משה סי' ע"ב ולהרב דרך המלך בסוף ספרו דף קי"ב ולהרב בית יהודה בחי"ד סי' מ"א דכתב דס"ל למרן בסי' שמ"א כהרמב"ן דאוסר ודלא כהרמב"ם ושהרמ"א לא פליג על מרן אלא מפרש באופן דהסכימו דהאונן אסור בתספורת מ"מ במאי דקמן נלע"ד דכ"ע יודו ויאמרו להתיר דהא דין אונן ג"כ אין לו עד שחייב אפי' להתפלל תפלת מנחה וכנז' בשם הרב י"א לעיל וכיון שכן הרי הוא כשאר כל אדם שאינו אבל ולא אונן ולמה יאסר בתספורת כן היה נלע"ד פשוט וברור אמנם אחר התבוננו' קצת שבתי וראיתי דעדיין יש להתיישב אי כ"ע שוין אפי' בניד"ד להתיר ממ"ש הרב ד"מ בי"ד ח"ב סי' ע"ב דכתב אע"ג דבשבת מותר בבשר ויין ובכל מצות האמורו' בתורה מ"מ אין ליתן לו קולא יתירה מאבלות דאסור בדברים שבצנעא עי"ש ובב"ד סי' קס"ז והתם נמי אכתי לא חל עליו האנינות ואפ"ה ס"ל דאין להקל לו יותר מאבילו' באופן דגם בניד"ד נמי מידי מחלוקת לא יצאנו:

וכיון שידינו ממשמשו' בענינא דיקרא דשכבי בע"ש ליתי זכירה מ"ש הרב"ח ז"ל דאין לחצוב קבר בע"ש סמוך לשבת שמא לא יספיקו לקברו ואם יניחוהו פתוח יש סכנה ח"ו וכמ"ש בשם הר"י החסיד בסי' של"ט ע"ש ואצלי כתבתי דמהכא תברא למ"ש הרב פחד יצחק אות ק' (שעדיין לא נדפס) ערך קבר אין וכו' דבעיר פירארא בשנת התפ"ב הוצרכו הקברים לחצוב קבר לרבי שמואל ראיונה ז"ל ביום שלפני קבורתו לקברו ביום המחרת בבקר ובאו לפני מע' הב"ד ושאלו אם יש לחוש לצוואת ר"י החסיד או לא והתירו להם לחצוב בקבר אך בתנאי שאחר החציבה יכסוהו במחצלאות או נסרים ולא יניחוהו מגולה בלילה וכן עשו עכ"ל ואני אומר לע"ד מה שכתבנו בשם הרב"ח אין זו הדרך מוציאנו מידי חשש סכנה ח"ו דחמירא דאי איתא דכסוי ע"י מחצלאות וכדומה מצילנו מחשש סכנה אמאי יאסר לחצוב בע"ש סמוך לשבת והלא אם לא יהיה להם פנאי לקברו יש לנו תקנה קלה כמות שהיא להציל מסכנה ע"י כסוי כל דהו א"ו דאכתי חשש הסכנה במקומו עומד ח"ו כיון שהקבר חלול וחצוב בלינת הלילה וכן הוריתי לע"ד לאסור פעם ושתים שנשאלתי למעשה מכת הקברים פה פרינצי דלא יהיה אלא ספק ספיקא בסכנה דחמירא טובא:

הא ודאי אמינא ולא מסתפינא לע"ד דמדברי הר"י החסיד ז"ל אין ללמוד רק שלא יחצוב מיום א' לחבירו אך לחצוב אפי' בתחלת הלילה לקברו למחרתו באיזו שעה שירצה כל שהוא מבע"י ולא אדכי יומא לית לן בה שכ"כ בצוואתו אין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנים בו המת מבע"י עם יניחנו פתוח עד הבקר לימים מועטים ימות ח"ו אחד מבני העיר עכ"ל הרי בפי' דדוקא מיום ליום שלאחריו יש לחוש ולא מלילה ליומו ויש מקום לע"ד להסתפק אם יש לחוש ג"כ בחציבת קבר ביום א' ולהניחו פתוח ולקברו תוך הלילה הבא קודם שיאיר היום דמסוף דבריו ז"ל שכתב אם יניחנו פתוח עד הבקר וכו' משמע דהא נמי אינו בכלל סכנה ואילו מראש דברו אמת דקאמר אם אין נותני' בו המת מבע"י משמע דאף אם נותנים בו המת בלילה הוי בכלל האזהרה ושמא אפשר לומר דאיסורא איכא אף בכה"ג והיינו רישא אך הסכנה אינה אלא בנשאר פתוח מיום אל יום דוקא והיינו סיפא ודוק ומ"מ אף דלהלכה הכי משמע עכ"ז לעשות מעשה יש להתיישב בדבר דמידי דסכנתא הוא ואע"ג דמהדרינן אשינויי לפרש דברי הר"י החסיד אפ"ה לית למסמך עלייהו וע"ד דאמרי' בדף ל' ע"א דע"ז א"ר אשי פירוקא לסכנתא ועיין בחי"ד סי' ל"ה אות ח':

ומידי דברי בענין הקבורה אשא על דל שפתי את אשר נעשה פה פירינצי בשנת תקנ"ח דעובדא הוה במחנה אלקים זה מת"ח וחסיד שכל ימיו מכאובי' כואב ומצטער על קבורת מתים סמוך למיתתם ואינם חוששים לשמא נתעלף ועדיין לא מתו וממיתין אותו בידם ע"י קבורת קרקע עולם כמנהגינו ולא כמנהג קדמונים שהיו משימין אותם בכוכין והיה יכול לחיות אם לא מתו שע"כ היו פוקדין על המתי' וכמעשה שאירע שהניחו בכוך אדם א' בחזקת מת ומצאוהו אח"כ חי וחיה כ"ה שנים והוליד בנים אחרים וכמ"ש הגהות אשירי וכ"כ ג"כ מרן בסי' שצ"ד ס"ג דפוקדין על המתים ג' ימים שמא עדיין חי הוא ע"כ וזה היה בימיהם כמ"ש שם הפרישה אך בימינו אם לא מת ודאי ימות ע"י הקבורה שלנו וחש הת"ח הנז' כ"כ על עצמו פן יקראנו כך ח"ו עד שצוה כמה פעמים לפני מותו שלא יקברוהו רק ב' ימים אחר פטירתו ויגוע וימת ביום ה' בשבת חט"ש ונתתי אל לבי לדרוש ולתור אם אנו זקוקין לקיים צוואתו כיון דהמלין את מתו עובר בבל תלין וגם ידוע אצל יודעי חן כמה המת עלול לרוחות רעות וסטרא דמסאבא כל שלא נקבר וא"כ אנן סהדי דאי הוה ידע המצוה כמה הרפתקי עדו עליה כל זמן שלא ניתן לקבורה לא היה מצוה כך וכיון שטעה בצוואתו אין אנו אחראין לקיימה:

האמנם אני בעניי במקלי ותרמילי שאין לי עסק בנסתרות והלואי בנגלות דינא ידענא דמשנה ערוכה היא בפ' נגמר הדין דף מ"ו דתנן הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו ותנינן תו התם הלינו לכבודו לשמע עליו עיירות ולהביא לו מקוננות וכו' אינו עובר עליו ע"כ ומהאי אינו עובר עליו לא תידוק מינה דמ"מ איסורא איכא דהא בהדיא איתא במס' שמחות פי"א וז"ל אם לחפור לו קבר או כדי שיבואו קרוביו ממקום אחר מלינו ואין בכך כלום עכ"ל הרי דלא מבעיא דאינו עובר על לאו אלא דאפי' איסורא בעלמא ליכא ויכולין ורשאין לעשות כן לכתחלה וכ"פ בי"ד סי' שנ"ז דאפי' איסורא ליכא ע"ש ויתר על כן כתב מור"ם בח"מ סי' ק"ז סעי' ב' דיכול הבע"ח לעכב קבורת המת עד שיפרעו לו באופן דבכל דהו מדחייא לאו דבל תלין דאין סברא דנחנו נעבור הלאו דבל תלין משום הבע"ח ומה גם לפי מ"ש הרב המפורסם ר"ב חות יאיר בתשובותיו סי' קל"ט דאי לאו דמסתפי היה אומר דמ"ש המלין וכו' עובר בל"ת אינו רוצה לומר עובר ממש כשם שעובר המלין התלוי עפ"י ב"ד רק כתבו דעובר עבירה שהיא לתא דבל תלין ובגמ' מצינן טובא בכה"ג ע"ש ולפי"ז כ"ש דבאיזה עכבה שיהיה לא יהיה אפי' איסור דרבנן ופטור ומותר הוא ומעתה הדברים ק"ו דאם במה שלא צוה מעצמו רק שאנו משערים ואומדין דניחא ליה טפי מהלנה אין בו איסור להלין ולא אמרי' אילו הוה ידע מאי דביני ביני בין מיתה לקבורה היותו עלול לרוחות רעות הוה ניחא ליה טפי ליקבר לאלתר מללין עד שיבואו קרוביו וכדומה ולא היה חושש לכבודו משום צערא דגופא הא לא אמרינן ולאו ק"ו ב"ב של ק"ו בניד"ד דאיהו גופיה קאמר להלינו כי על חייו הוא חס פן עודנו חי דאין לנו לומר אילו הוה יודע דקלקלתו תקנתו לא היה מצוה על כך באופן דנלע"ד דבר פשוט שאין בו שמץ איסור לקיים דברי המת ולהלינו מדינא מיהא ואם מצד הקבלה נבא לידי מיחוש כבר ידעתי מראש בסדר שלא זכיתי לאורה כי מי יבא לשער המלך שלא ע"י בקי ומומחה שילמדהו דרך ילך בה ומפיו דוקא ולא מפי כתבי' וכאשר כתב כבר איש האלקי' הרב חו"י הנז' בסי' ר"ט ע"ש דברים הראוים לכל איש כמוני שאין לו אזנים לשמוע ממי מדבר הדברים כהוייתן פה אל פה וכנז' וכ"ש דבדבר שכבר מפורש יצא בש"ס ופוסקי' כדבר הזה אין בעניותין זקוקין לשאול פי יודעי חן עליו אנן אפתורא דדינא סמכינן דבהדיא פסקו דאינו עובר ודאפי' איסורא ליתא ומותר אפי' לכתחלה בלי חשש כלל לרוחות רעות וכדכתיבנא

ואחר עבור איזה חדשי' נראה בעליל ספרו של הרב יוסף אומץ ושם שם בסי' פ"ט הובא ענין זה ממש שנשאל עליו מחד מינן והרב נר"ו כתב דא' השואל האריך בראיות מהש"ס ופוסקי' דמי שמשהה עובר בבל תלין וסתם שמענו כי לא הביא בידו רוממה ראיותיו ואני אומר כי ישישו בני מעיו של מע' השואל ישישו שאם כיון אל האמת בראיותיו מש"ס ופוסקי' לו יהיה כדבריו א"כ יפה כח תלמיד מכח הרב דהא הרב המחבר גופיה בספרו חיים שאל ח"ב ס"ס כ"ה כתב דאף שיש סימנים מובהקי' שמת והוא רעה חולה להלינו בלילה וכו' אפשר שלפי הדין בכלל הלינו לכבודו דשרי עכ"ל. ואנן בעניותין במה שהורשנו דברנו ואם שגינו בנסתרות בחסדי האל בטחנו שלא טעינו בנגלות ושומר פתאים ה' ישמרנו מכל רע אכי"ר ועיין בשות"א דינוקא מ"ש שם בסי' קס"ג ותו לא מידי:

יד יפה נהגו בני הקק"י א' משנים קדמוניות כשנפטר לאדם מת א' בא' בשבת שמביאים את האבל קצת מאוהביו ורעיו בע"ש בבה"כ סמוך לשקיעת החמה ואומרים קצת פסוקים כמנהגם ובזה נהגו להוציא האבל משבעה ימי אבלותו ונוהג עכ"ז בליל ש"ק דברים שבצנעה ואין ראוי להם לבטל מנהגם אעפ"י שמנהג הספרדי' אינו כן רק מוציאים אותו מאבלותו ביום א' אחר תפלת הבקר שהם ח' ימים לאבלותו:

(זקן אהרן סי' ב'):

טו אבל שחל יום ל' שלו ביום ש"ק מנהג מפורסם בגלילות איטליאה ובפרט בעיירות פירארא מנטובא פאדובא ויניציאה ושאר מדינות שלא להתיר להסתפר ע"ש שהוא יום כ"ט ודלא ממ"ש הרב גו"ר בי"ד כלל ה' סי' ה' שיש להעלים עין מן המורה להתיר דאין הדבר כך אלא אדרבא על מורי הוראה מוטל שלא להעלים עיניהם מהמורה אשר ירום לבבו מאחיו להקל במקום שהחמירו כל הגמרות והפוסקי' עי"ש דבריו נכוחי' ונכוני' למי שאמרן:

(פחד יצחק אות א' ערך אבל אסור בגלוח):

כתב הד"ט וכן המנהג פשוט פה פירינצי שלא להסתפר בע"ש שהוא כ"ט לאבילותו ויותר על כן החמירו פה שלא להסתפר אפילו במ"ש לפי שעושין תשלומין של החדש ביו' א' בבה"כ בשחרית ואינו נכון לבא לקהל עדתו להשכיב את מתו והוא מגולח ומ"מ אם חל יום ל' לאבלותו על או"א בעש"ק מסתפרין אפילו במ"ש דלא שייך האי טעמא וכמ"ש אצלי בשותא דינוקא סי' ל"ט ועד אחרן העד העיד בנו האיש אחד המיוחד שבדורנו הרב חיים שאל בח"ב ס"ס כ"ג דכתב וז"ל בשגם הלכה כדברי המיקל באבל אף בפוסקים כמ"ש מ"מ בדין זה כבר פשט המנהג מקדם קדמתה לאסור התגלחת ביום כ"ט עכ"ל ע"ש ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"ב סי' קנ"ג דכן ראוי להורות לענין תספורת אבל ליטול צפרניו דעתו להקל דלא כהרב פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ח דאוסר ליטול גם צפרניו:

יז שמש של בה"כ שאירעו אבל מותר לו לילך בע"ש שבימי אבלו לבה"כ להכין הנרות ולהדליקן ולעשות שאר צרכי בה"כ כדרכו ושלא כדין שוייה טועה הרט"ז בי"ד סי' ש"פ למי שהורה להתיר לשמש בה"כ לעשות צרכי בה"כ ע"ש שאילו עיין במ"ש הרב תה"ד במקורו ומקומו היה מוצא טעם הדין האמתי להתיר באופן דלדידיה בניד"ד שמלאכת עבודת הקדש היא ורבים צריכים לו אפי' תימא דאפשר ע"י יאחר עכ"פ אין הכל בקיאי' כמוהו וכ"ע מודו דשרי לפאר בית אלקינו כדרך כל שבת ושבת ועיין בחי"ד סי' ל"ו אות כ"ד:

(שלמי תודה סי' ז'):

יז אשה שהדליקה נרות שבת בע"ש ולא ברכה ואחר שיצאו הקהל מבה"כ נזכרה שלא ברכה אין לה לברך עוד:

(מהר"י מברונא סי' פ"ד):

יח פירות הנושרין בבי שמשי של ע"ש דאסורי' מספק שמא חשיכה אם נולדה אצלם אז ביצה אחת שניהם מותרין דע"כ יום הוא וע"ש הוא דאי לילה הוה אין תרנגולת מטלת ביצתה בלילה דקי"ל בפ"ק דבכורות כל שתשמישו ביום נולד ביום זה תרנגול (שם סי' קמ"ח):

כתב הד"ט מכתב של מעלה נתעוררתי בדין תינוק שנולד בה"ש של ע"ש שיארע שבעת לידתו או אח"כ הטילה תרנגולת ביצתה אי נימא מכלל שהוא יום ונימול בע"ש וכן אם נולד בשבת בין השמשות של יום א' אם יש למול אותו בשבת אם הטילה אז תרנגולת ביצתה ולפי הוראת זקן הנז' היה במשמע שהוא ודאי יום דאין לנו אלא רק מה שכללו לנו רז"ל ובין להקל בין להחמיר אין לזוז מהכלל האמנם אחר עיון קצת יש לחלק בין הנושאים דנלע"ד דאע"ג דכלל גדול כל שתשמישו ביום נולד ביום זה תרנגול לא מפני כן כל תרנגולת שתטיל ביצתה ביום מכלל דאינה ביצה מוזרת דאה"נ דאף ביצה מוזרת וספנא מארעא תצא לאויר העולם ביום וביום יותר מבלילה כמ"ש שם רש"י ותוס' בביצה דף ז' ע"ב ונהי דכל שיש עמה זכר לא ספנא מארעא כדאי' התם ע"ש מ"מ מביצים שנולדו ביני שמשי ליכא למילף כלל דאפשר דיום הוא בין יש עמה זכר בין אין עמה זכר ואפשר דלילה הוא ומוזרת היא אם אין עמה זכר וספנא מארעא מטלת אפילו בלילה וכיון שכן הוראת הרב ז"ל בסתמא דמשמע בין יש עמה זכר בין אין עמה צריכה סעד לתמכה אם לא שנאמר כיון דאיסור פירות שנשרו אין איסורן אלא מדרבנן גזירה שמא יתלוש מש"ה בספק לילה ויום תלינן לקולא בהטילה ביצה אפילו סתם תרנגולת ואמרינן דיום הוא דאף בספנא מארעא יולדת ביום ושכיחי טפי ביום מבלילה ומעתה איפשטא ספיקא דשאני הא דהרב המחבר דמלתא דרבנן היא ואזלינן בספיקא לקולא לא כן בניד"ד דבמילי דאורייתא איירינן ניזיל בספיקא לחומרא

אמנם עדיין הלכה זו רופפת בידינו משום דכיון דרובא דאורייתא למה נחוש למיעוטא דיולדות בלילה והיה לנו לומר דבספנא אארעא ודאי נמי וכ"ש בתרנגולת סתם וכ"ש וכ"ש ביש עמה זכר דאינה יולדת אלא ביום היה בדין להחליט ולומר שהוא יום ולמה ניחוש למיעוטא בדספנא מארעא והלא גם בענין אם שמעו תינוק בוכה אעפ"י שנולד בלילה או לאחר איזה ימים משבכה למרן בי"ד סי' רס"ב סעי' ד' אף אם האם תאמר שהיה ולדה מונח כשאר פעמים ודלא מי"א שהביא מור"ם ז"ל שם דס"ל דהאם נאמנת וכו' אעפ"י דמלתא דלא שכיחא היא אך אם לא שאלו את האשה או שאינה יודעת להשיב ליכא מ"ד דלא מנינן מעת שבכה ואין משגיחין בבת קול דלא שכיחא שיבכה והוא מונח בבטנה כשאר פעמים ואע"ג דלא שכיחא טפי אין ספק דקצת שכיח דאל"כ אמאי האם נאמנת אי לא שכיחא כלל א"ו דמן הסתם כ"ע ל"פ דלא חיישי' אמלתא דלא שכיח להחמיר עליו והכא נמי נימא דאף בדספנא מארעא כיון דרובן יולדות ביום לא ניחוש למיעוטן דיולדות בלילה דרובא דאורייתא ושמא י"ל דנהי דבין דספנא מארעא בין דלא ספנא יולדות ביום מ"מ אם יש עמה זכר הכלל שבידינו שנולד ביום אינו אלא לאפוקי דאינה יולדת בודאי לילה דוקא אך ביני שמשי דאינה ודאי לילה תלד ותלד בו וממילא משמע דדברי הרב המחבר נראין להקל באיסור דרבנן דוקא אך בדאורייתא כיון דאין לנו כללא דאינה יולדת אפי' בין השמשות אפשר דאין להקל ועדיין צריך ישוב אמאי לא סמכינן ארובא דיולדות ביום אף בדספנא מארעא דנ' ודאי מדברי רש"י ותוס' דאייתינן לעיל בדספנא אארעא דכ"ש דמישך שייכי לאם יש עמה זכר אם לא שנאמר דאינהו נמי לא אתו למעוטי שאינה יולדת בה"ש אלא לאפוקי לילה ממש דאי ספנא שכיחי טפי דמטלת ביום ובה"ש ג"כ בכלל וכדכתיבנא על כלל דכל שתשמישו ביום וכו' דבין השמשות בכלל ויש לי עוד בזה אריכות דברים קצת לא עת האסף והבאתים בשותא דינוקא סי' קע"ו וע"ל סי' י"ד נ"א בענין בין השמשות ובחי"ד סי' ל"ו אות מ"ט:

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה