אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן י דיני ברכת הנהנין ושאר ברכות

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן י דיני ברכת הנהנין ושאר ברכות

סימן ט דיני נמ"י וסעודה ובה"מ

אות א מי שנתחייב לברך על שבא ממדבר וירד לים הגדול וחלה בספינה וחבשוהו שם ובצאתו מהספינה נצול מבית האסורים ונתרפא מחליו א"צ לברך ד' ברכות רק ברכה א' לארבעתן לפי שנוסח ברכת הגומל א' הוא על כולן ולכן הסברא נותנת לברך על כולן ברכה א':

(פרי הארץ סי' ז'):

כתב הי"ט ויש לי לע"ד מקום עיון קצת בזה מההיא דהטיל מים ונמלך והטיל מים פעם אחרת דכתב הרב"י בשם מהרי"א בשם א"ח משם גאון א' ופסקו מרן בא"ח סי' ז' סעיף ג' דצריך לברך ב' פעמים אשר יצר והא התם נוסח ברכה אחד הוא ומ"מ פסק לברך ב"פ ונהי דלפי מה שכתב הרב"ח והביאו הרמג"א שם נדחה סברת הגאון ומרן מעיקרה וגם בתשובת הרב ב"ד סי' ג' כתב דהרב מטה אהרן גמגם ע"ז גם הרב המני"ח בהלק"ט כתב שמעולם לא נחה דעתו על זה גם מהריק"ש כתב דיותר טוב לכוין בברכתו לפטור שתיהן ע"ש אמנם דבר גדול להפיל ארצה בלי ראי' ברור' מהש"ס דברי גאון א' וכמ"ש הרב פנים מאירו' בסי' ל"א וכבר טרח הרט"ז שם סי' ז' סק"ב להליץ בעדו ולתרץ תמיהת הרב"ח ותמה מאוד איך ראוי לחלוק עם גאון ובח"מ כתב דצריך ראי' ברור' מהש"ס לחלוק עליו ולכן יצא לישע מרן שפסק כמותו וחילק בין אכל ב"פ לדין הטלת מים דהתם ממנ"פ סגי בפעם א' דאם כבר נתעכל המזון שוב אינו חייב לברך ואם לא נתעכל כיון דבדידי' תליא לחזור לאכול כשאוכל שנית הו"ל כאכל הכל בפעם א' וכיון ששביעה א' עדיין קיימת אמאי יברך ב"פ משא"כ בהטלת מים דכיון שגמר להטיל חל עליו חיוב לברך ולאו בדידיה תליא מלתא לחזור ולהשתין מש"ה לא שייך לומר דהכל נחשב פעם א' והביא ג"כ ראיה ממ"ש הרב"י בי"ד סי' י"ט בשם הרא"ש בדין כסוי ע"ש וראיתי להרב נהר שלום דשדי נרגא בראיה דמייתי מהרא"ש דהתם לא אמרו רק דכיון דכסוי גמר שחיטה הוא יכסה לכתחלה דם הראשון ויברך וכו' אך בשלא בירך י"ל שאין לו לברך רק ברכה א' ע"כ ולע"ד דברי הרט"ז ברורים שכוונתו היא להוכיח דכיון דהשלים הטלת מים חלה מיד חובת ברכתו ומש"ה ל"ד לבה"מ שיכול לחזור ולאכול קודם שיברך בה"מ על מה שכבר אכל והביא ראיה מהרא"ש דהוא ג"כ מחלק בין ברכת כסוי נבה"מ ולפי שמעשה הכסוי היא גמר המצוה וחל עליו חיוב לברך קודם שישחוט אחר מפני כן ל"ד לבה"מ והכא נמי כיון שהשלים להטיל מים חלה עליו מיד חובת ברכה משא"כ בבה"מ ואה"נ דלהרט"ז אם לא כסה רק לאחר שחיטה שניה יברך על הכסוי ב"פ אך לא נכנס הרט"ז בזו רק הביא דברי הרא"ש לראיה דלא דמי הטלת מים לבה"מ ועיין להרב ב"ד הנז' שם דסיים דמי שנוהג כמרן לברך ב"פ טוב שיכוין שלא לצאת י"ח בברכה ראשונה על שתיהן ע"ש וראיתי להרב שאלת יעב"ץ סי' ט"ו דדעתו שלא לברך רק פעם א' בלבד ועיין להרב משפטים ישרים ח"ב סי' מ"ה בדין מי שהיו לפניו ב' מיני פירות שהית צריך לברך עליהם שהחיינו דפסק דאעפ"י שלכל פרי ופרי יש לו טעם בפני עצמו ויש לו שמחה א' על כל פרי ופרי מ"מ לא יברך רק פעם א' שהחיינו כיון שבאים שניהם בזמן א' ול"ד למ"ש מהרי"ק בשם תשובת אשכנזית שיש לברך זמן שנית על יין חדש דשאני התם דבאים בזמנים מחולפים משא"כ הכא דשניהם לפניו ודמיא לזמן דסוכה דמסדרי' אכסא דשויא לזמן דחג ולזמן דסוכה ע"ש. גם הרב חזון למועד סי' י"ד פסק כן ע"ש שהאריך גם בדין שני מינים ושם אחד שאינם לפניו בבת אחת אם יברך על כל א' וא' ברכת זמן שהביא הרשכנה"ג סי' רכ"ה הגהת ב"י אות ג' ועיין ג"כ להרב יצחק ירנן שהסכים עם הרב הלק"ט והמני"ח במי ששותה פורג"א וכיוצא לפנות הבני מעים עד שתכלה הזוהמא ולא הסיח דעתו שלא יברך ברכת אשר יצר רק פעם אחת ע"ש בדף י"ג ע"ב ועיין להרט"ז סי' קע"ט ס"ק ג' וביד אהרן סי' ו' בהגהת ב"י ע"ש ואנן בדידן מה נעני אבתרייהו אין לנו אלא דברי הרב תפלה לדוד דף ו' ע"א דכתב דמ"מ דבר התלוי במחלוקת היא ע"ש ואי איתא להא דכתב הרב פחד יצחק בשם מהרי"ב קזיס שהביא לכלל ישוב סברת הרב הלקט ח"א סי' רס"ד דברכת השבח ליכא משום ברכה לבטלה ע"ש אות ב' ערך ברכת השבח. אף אנו נאמר בדין הטלת מים ושהחיינו וכיוצא שהן ברכת השבח שכ"ש שיברך כיון דס"ס לא אתי רק לידי ספק ולא לידי ודאי ברכה לבטלה ודוק:

ב מי שנתנו לו כלים במתנה דדעת מרן שיברך המקבל ברכת הטוה"מ ולא הנותן דעתו ז"ל שאף מקבל לא יברך:

(פרח שושן כלל א' סי' י"ב):

ג הביא לכלל ישוב מנהג בני מצרים המברכים בורא עצי בשמים על ההדס שבמילה אע"ג דיש עמו בשמים אחרים שמברכי' במ"ב או הנותן רט"ב:

(גנת ורדים כלל א' סי' י"ח):

על המים הנגרים מפרחים וורדים וכיוצא דרך הלא"מביקו יש לברך בע"ב או עשבי כברכת המריח הפרח והורד:

(נאמן שמואל סי' ד'):

כתב הד"ט גם הרב ב"ד סי' צ"א מחייב בברכה וכדין מי הורד המתמצה ונסחט מגוף הורד ועיין להרב יצחק ירנן דף ל"ב ע"ב דפסק דעל מי ורדים וכן המריח הורדים עצמן יברך הנותן ר"ט בפירות אך המריח בעלין לחודייהו מברך בע"ב ועיין ג"כ להרב סמא דחיי סי' ד' דנשא ונתן בדברי הפוסקים על ברכת מרקחת הורדים בין עם דבש שקורין מיי"ל ראזאד"ו בין עם צוקארו שקורין אותו צוקא"רו רוזאד"ו ומסיק דכיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימי' דהמריח בוורד יברך בע"ב ולא הנותן רט"ב וכתב הרב"י בסי' רי"ו דהכי נקטינן א"כ גם במרקחת שלהן יש לברך שהכל דלאו פרי נינהו ע"ש ועיין ג"כ להרב דת ודין תשובה ראשונה מהר"י ן' שנגי אחיו של הרב המחבר שגם הוא בנתינת טעם לשבח למנהג רבותיו לברך שהכל ע"ש וראיתי להרב ברכי יוסף דמטי לה משמיה דהר"א ן' שנגי תשובה זו ושמא טעה המדפיס בין אח לאח ע"ש:

ה עשה מעשה לברך שהחיינו על פרי חדש כשקנה ס"ת חדש לצאת מידי ספק ברכה לבטלה (וע"ל סי' ל"ב אות י"ט) שם סי' ז'):

ו נסתפק על המריח בפרחים הנקראים נארגי"ס אם יברך עצי או עשבי והביא תשובה למהר"י ן' חסון ותשובה מבן הרב המחבר:

(מגן שאול סי' נ"ד ה' ו'):

ז אין לברך זמן רק פעם אחת על תאנים שחורות ולבנות:

(פנים מאירות ח"א סי' ו'):

ח מי שברך בפה"א על דבר שיש לברך שהכל כגון שאינו עיקר הפרי או שטובים מבושלים יותר מחיים יצא. ועוד לו שם השג השיג על הרמג"א סי' ר"ח ס"ק כ"ב שכתב בשם הר"י הלוי דאם בירך בפה"ע על היין דצריך לחזור ולברך ואפי' ביין חי שאינו מזוג במים כלל דליתא דאה"נ דבדיעבד יצא:

(שם סי' נ"ה):

כתב הד"ט ועיין להרב טל אורות דף ב' ע"ב דכתב דלא יצא וכסברת הרמג"א ודלא כהרב גו"ר חלק א' סי' י"ט דפסק דבדיעבד יצא בין בכוס של הנא' דשתיה בין בכוס שמסדרין עליו ברכו' אחרונו' ע"ש ועיין להרב יוסף אומץ דף נ"ד סוף ע"א דהסכים לסברת הרב גו"ר דיצא ושכן דעת הרא"ה והריטב"א ופרדס ורמ"ע דיצא:

ט אתרוג המטוגן בדבש אף שבלא דבש אינו ראוי לאכילה מ"מ כיון דהוי פירי למעשרו' כרבנן דהלכתא כוותיהו דס"ל דאתרוגים חייבים גדולים וקטנים ראוי לברך בפה"ע כדין אגוז גמור המטוגן בדבש וה"ה לשומשמין מטוגנים ראוי לברך בפה"א דלא כטועים המברכים שהכל:

(שם סימן ס"ה):

כתב הד"ט ועיין להרב מר וקציעה סי' ר"ה דיצא לחלק בין אתרוגי' הראוים לאכילה שלא ע"י ריקוח גם אם רקחו מברך פה"ע ואם אינם ראוים לאכילה שלא ע"י ריקוח אם רקחו יברך בפה"ע ואם לא רקחו בפה"א:

י הרואה חבירו אחר יב"ח מברך מחי' המתים בלא הזכרת שם ומלכות כיון דנוסח ברכה זו בתפלת י"ח ושם לא נזכר מלכות לפי שסמוכה לחברתה אף כשאינה סמוכה כנד"ד אין להזכיר בה שם ומלכות:

(שם תוך סי' ס"ו):

יא השותה גורב"א מאורז מחוי הרבה כמו שעושים לחולה או מפת שגורדין אותו במורג חרוץ דק ושוהא הרבה בין כף לכף ואפילו בכף א' שוהא בה בין גמיעה לגמיעה מחמת חומו אין לברך אחריו כלום כיון ששוהא באכילת כזית אורז או פת מתחלה ועד סוף יותר מכדי שתית רביעית כדין צירוף השתיה למידי דשתיה וה"ה אוכל מחוי ששותהו ואינו לועסו וכדעת הרדב"ז בתשובו' החדשו' בלשונות הרמב"ם סי' קמ"ה ושם ישיג להרב בני חיי סי' ר"ד בסופו שכתב על השותה קאוו"י לברך ברכה אחרונה. ועיין בס' גו"ר א"ח כלל ה' סי' כ"ו ולהרב פר"ח בס' מים חיים א"ח סי' ז' בדין מוצץ לימוני"ש דאחר הס"ר יראה דאין לברך אחריו כלום (קול אליהו סימן ו' והנמשכים:

כתב חד"ט ועיין להרב לחם יהודה ח"ב דף נ"ו ע"ב מ"ש על דברי הרב פר"ח ובספרו שבט יהודה סי' א' ובספרו בית יהודה ח"א סי' ז' כתב דלענין צירוף השתיות הדדי כללא דמלתא כל ששתה כדי שיעור המחייב לברך אין השהיי' מעכב ויברך וכדעת הרב בני חיי שמסכים לדעת הרב כנה"ג אמנם בקאוו"י כיון שדרכו בכך לשתותו בסירוגין יש לחוש לסברת המקילין ושלא לברך ע"ש סי' ז' ולהרב שמש צדקה ולהרב בנו סי' ב' שצריך לברך ועיין להרב משאת משה ח"א סי' א' ולהרב מכתם לדוד סי' ג' ולהרב זרע אברהם ועיין להרב גו"ר כלל א' סי' י"ו ספקא דגבר בגוברין הר"ח אלפאנדרי ופשיטותא דהרב המחבר לברך ושהשהיות מצטרפות וע"ל אות נ"ח:

יב אוכל פחות מכשיעור שנתנו במים ונתפח עד כשיעור כתב הרב גן המלך סי' קכ"ד דש"ד לברך ומדאורייתא והרב המחבר ס"ל דאין חיובו רק מדרבנן:

(שם סי' ח'):

יג האוכל או שותה ומקיאו אין לך מתעכל גדול מזה ולא יברך ברכה לאחריו:

(שם סי' ט'):

כתב הד"ט ועיין להרב ברכי יוסף סי' יו"ד שגם הוא של כת קודמין בסברא זו ע"ש:

יד ברכה שא"צ אם היא מדאורייתא צריך לתת טעם על כל הברכו' שתקנו חכמים שאין חיובן מן התורה אמאי לא חששו לברכה שא"צ וע"ש שיישב בדוחק דאפשר דהכתוב מסר לחכמים לתקן ברכות הנהנין כענין מלאכת חה"מ וכיוצא:

(שם סי' יו"ד):

טו מי שלא אכל פירות גינוסר ובא לאכול מליח ופת יברך על הפת ויפטור המליח ואף שיעשה המליח עיקר בטלה דעתו אצל כל אדם:

(שם סי' י"א):

יז אפונים קלוים שברכתן בפה"א שכתשן במכתשת הדק היטב עד שנעשה כקמח ועירבו בצוקאר"ו מברכים עליו שהכל:

(בית יהודה ח"ב סי' צ"א):

יז ברכת עצי בשמים שנוהגים לברך על הגארופול"י יש שורש ויסוד למנהגם עיין בשכנה"ג סי' רי"ו ופרי האדמה שפלפל בזה בפ"ט מהל' ברכות. (שם סי' צ"ד):

יח יכול האב לברך ברכת הגומל על רפואת בנו (שם ח"א סי' ו'):

כ' הד"ט ובשות"א דינוקא סי', פ"ג הוכחתי גם אני לע"ד שיכול הבן קטן לברך ועיין בחוט המשולש טור א' סי' ד' ולהרב לחמי תודה למהר"י בסאן סי' ה' שכן גם הוא מתיר ומפרש נוסח ברכת הגומל דשוה לכל נפש. גם מהר"י סג"ל מ"צ בסיינא העיד והגיד לי שצוה לו הרב מהרש"ל אביו מפינאלי לילך ולברך ברכת הגומל בהיותו קטן וככתוב אצלי שם בסי' הנז':

יט מותר לאדם בבקר קודם תפלתו לשתות לרפואה כוס א' שחציו שמן וחציו יין דכיון דרפואת יין ושמן שקולה אין א' מהם מתבטל בחבירו כששוין במדתן ומ"מ לענין ברכה נראה דיברך בפה"ג דהוא חשוב בכ"מ ואם מדת השמן מרובה יברך בפה"ע על השמן כברכת אניגרון דסי' ר"ב סעיף ד':

(שם סי' כ'):

כ פירות ח"ל שהובאו לארץ יחתום בברכה שלאחריהם על הפירות ולא על פירותיה ואף שהביאו צמוקים מח"ל ועשו מהן יין בארץ מ"מ אין לחתום פרי גפנה אעפ"י שהוקבע בארץ למעשר:

(שדה הארץ ח"ג סי' ו'):

כא מי שאחזו ב"מ בולמוס של צינים פחים ג"פ לא יברך הגומל עד שיעברו עליו ג' עונות ודלא ממה ששמע בשם הרב ר' יהודה הכהן דיברך בכל קדחת וקדחת שאוחזו כיון שבכל פעם עולה למטה וניצול ונסתייע מתשו' הרשב"א סי' פ"ב דלאו ראיה היא (שם סי' ז'):

הד"ט גם הרב אהל יוסף סי' א' פסק דלא יברך עד שיתרפא מחליו לגמרי ולא בין קדחת לקדחת וכן הבא מאיזמיר לקושטנטינא לא יברך בכל עיר ועיר שעובר ללכת למחוז חפצו:

כב על מה שנשאל מרן השואל בחלום אם מי שיזכה ליכנס בפרדס לשלום ולצאת לשלום כר"ע אם חייב לברך ברכת הגומל והשיב לו דלא יברך:

הרב המחבר לא כן יחשוב דאם על הצלת הגוף מברכים על הצלת נפשו לא כ"ש:

(שם סי' ח'):

כתב הד"ט ועיין להרב מחזיק ברכה סי' רי"ט מ"ש בשו"ת החלום הזה ויערב לך:

כד מי שחלה מעיניו ונתרפא הי' בדין לברך הגומל דחולי שיש בו סכנה היא ומ"מ לא נהגו לברך ויש סעד למנהג ממ"ש מרן דעל חולי שעלה למטה דוקא חייב לברך ואם לאו לא יברך (שם סי' י'):

כה בן ח"ל שבא לארץ על דעת שלא להשתקע איך יתנהג במצוה שיש מחלוקת בפוסקים אם נוהגת בח"ל או לא וכגון מתנות כהונה דהטור כתב בשם אביו בפסקיו ר"פ ראשית הגז דלרש"י אין נוהגות האידנא בח"ל ולהרמב"ם והרמ"א נוהגות עי"ש בי"ד סי' של"ג אם בא האיש הנז' לעשותה עודנו בארץ יעשנה ויברך ושאני מי"ט ב' של גליות דיהבינן ליה דינא כבן ח"ל כדי שלא יבא לזלזל בו בחזרתו מעירו אך במתנות כהונה ודכוותיה דגם בח"ל איכא למ"ד דנוהגות אין חשש אם יברך בקיומה לארץ דלא אתי למטעי לברך ג"כ בח"ל דאמר יאמר כיון דבח"ל לא עבדינן אלא מספק ודאי תקנו שלא לברך ועוד דלמ"ד דנוהגות בח"ל חייב לברך ג"כ אפי' בח"ל וכ"ש בהיותו בארץ והזבחים ופסחים יוכיחו שהיו מברכים כל עולי רגלים באכילתן וכן איתא בזוהר פ' משפטים דף קכ"ד ע"א ושם הרב המחבר נשא ונתן על כל מ"ש הרב באר עשק סי' ק"ג לא הניח דבר גדול או קטן שלא השיב עליו:

כתב הד"ט י"ל דבן ח"ל זה אם הוא ממקום שנוהגין מברכי' ג"כ ואם אינן נוהגים לעשותה גם בא"י לא יעשה:

עוד לו שם על סוגי המצות הנז' לא יעשה בן ח"ל שליח לבן א"י לעשות המצוה בעדו דממ"נ אם הוא חייב גם בח"ל יעשנה במקומו בעצמו דמצוה בו יותר מבשלוחו ואם הלכה כמ"ד דדוקא בא"י חייב אין המשלח זוכה בקיום השליח כיון שהוא בח"ל ולא מצי עביד הך מצוה אין בידו לאוקומי שליח ואין בידו רק זכות מחזיק ביד עושי מצוה ולא שהמצוה עצמה תקרא על שמו. (שם סי' י"א):

כו בענין ברכת הרוד"א והמינ"טא שיש מחלוקת בין הפוסקי' אם יברך או לא עיין בגו"ר כלל א' סי' מ"א ובפרח שושן כלל א' סי' י"ג ודעת הרב המחבר כדעת הגו"ר דאין מחלוקתם תלויה רק לפי מקומן ושעתן דיש מקום שטבע הרוד"א וכיוצא שאין רוח הבריות נוחה הימנה וריחיה חלא וחזק ואינו מבושם ולכך אין לברך ויש מקומות שנשתנה טבעם וריחם יפה ומבושם ומתענגים ונהנים בריחם ולכן יברכו ועי"ש ג"כ מה שפלפל בריח הפת בדברי גו"ר ע"ש (שם סי' י"ב):

כז מי שברך על המים בכונה לצאת י"ח ברכה בשתית הקאו"י ואחר ששתה המים שכח ובירך בנ"ר פשיטא שצריך לחזור ולברך על הקאו"י שאעפ"י שמתחילה נתכוון גם על הקאו"י הרי מעשה מבטל מידי מחשבה:

(שם סי' י"ד):

כתב הד"ט ואנכי לא ידעתי לע"ד מ"ש האי ממי שבירך על השחיטה על מנת לשחוט עופות הרבה ושחט איזה מהם ושכח ובירך על הכסוי וכסה דפסק מרן ז"ל בי"ד סי' י"ט דא"צ לחזור ולברך על השחיטה כשחוזר לשחוט והוא מוסכם בפוסקי' ואם אין העין טועה לכאורה נלע"ד דהענינים שוים דכשם דהתם איירי בבירך תחלה ע"ד לשחוט עופות הרבה ובשכחה גרידא בירך וכיסה מ"מ שפיר אמרינן דלא יחזור לברך משום דאין כאן נמלך כיון ששכח ולא שייך הכא ענין המעשה אם מבטל מחשבה דאיך שייך לומר דמבטל אחר שבשכחה בא המעשה לידו וה"נ בירך תחלה על המים ע"ד לשתות אחריו קאוו"י כיון ששכח ובירך איך אפשר לומר נמלך אטו שכחה והמלכה שמות נרדפים הם וא"כ למה יברך שנית ודין ברכת התורה נמי יוכיח דאמרי' דכיון דדעתו מתחלה על כל למודו של יום ולילה אין הפסקות משמשות לתת לו דין נמלך וכמבואר בסי' מ"ז ויותר על כן פסק הרט"ז שם סק"ח ואף דהמג"א ס"ל באותו נדון לברך ב' מ"מ תרוויהו ס"ל דבאדם דעלמא לא יחזור לברך שנית והיינו כדין כסוי דאף למ"ד דתרתי מצות נינהו כיון דמתחלה היתה דעתו על אחרים ובירך וכיסה שלא מדעת לא הויא הפסקה ולא נמלך ועי' ג"כ להרב שנ"ה בשער האותיות דף צ"ב ע"ב דכתב דבענין אכילה צריכה המלכה טפי לתת לו דין נמלך ממה שצריך בענין שחיטה ואמור מעתה דאם בשחיטה לא יברך שנית דלא אמרינן נמלך אף שכסה לא כ"ש בנד"ד שלא תהא הברכה שבירך שלא מדעת ביטול מחשבתו מחמת ששכח שלא לחזור לברך:

שוב האירו אל עבר פני אמרי פי קדוש של הרב קרית מלך רב וראיתי בתשובה סי' נ' שנשאל גם הוא כהרב שדה הארץ הנז' והביא דברי הטור סי' ק"ץ ומ"ש המג"א דאם דעתו לשתות עוד לא יברך רק לבסוף ושאם טעה ובירך אחריה א"צ לחזור לברך בתחלה כיון שהי' דעתו לשתות עוד דאל"ה יש לחוש שמא יתעכל ע"כ ופלפל על דבריו ועל הרט"ז סי' קל"ז באם קרא א' ב' פסוקים ובסוף דבריו לחלק יצא בין שכחה לשכחה שאם שכח וברך בנ"ר משום ששכח שלא לאכול ולשתות עוד ששכח ממה שהי' דעתו מתחלה כה"ג אם בירך ברכה אחרונה על מה שאכל ושתה כבר צריך לברך ב' על מה שרוצה לאכול ולשתות עוד אך בהיותו טועה ומברך לשתות עוד כמו שחשב כשברך ברכה ראשונה מתחלה אז א"צ לחזור ולברך ואם שכח ובירך ברכה אחרונה ולא חשב כלום לא הפך דעתו הראשונה ולא כדעתו הראשונה הו"ל כזורק ברכה מפיו ויש להסתפק קצת ע"ש ולע"ד הקצרה אין לחזור ולברך במציאות האחרות הנז' דהיא הדא היא הדא של מרן הנז' וכנז':

כח סומא מברך שהחיינו על פרי חדש אע"ג דהויא ברכת ראיה והוא אינו רואה מ"מ די שהוא בראיה אצל אחרים (שם סי' ל"ח):

כט דחה בב' ידיו סברת הרב באר עשק סי' ק"ט שכתב שיש וקדש ולברך על סתם יינם דישתקע הדבר ולא יאמר:

(שאלת יעב"ץ סי' ט"ו):

ל פרי מורכב מברך עליו אעפ"י שבא מהרכבת מין בשאינו מינו ודלא כהרב הלק"ט סי' ס' שכתב דלא יברך שהחיינו לפי שהוא נעשה נגד מצות הבורא דליתא דלא יהא אלא הרואה בריות נאות ע"א דמברך אעפ"י שעמידתו בעולם ודאי נגד רצון הבורא ואף על ראית הממזר יברך כיון דלא איפליגו ביה ואין לך הרכבה פסולה ממנו:

(שם סי' ס"ג):

לא ברכת רואה חמה בתקופתה מכ"ח לכ"ח שנה בתחלת ליל ד' שכתב מרן בסי' רכ"ט סעי' ב' כשרואה אותה ביום ד' בבקר וכו' היינו משום זריזות אך כל היום זמנה הוא ואפילו תימא דבקר דוקא קאמר אולי למעוטי ערב דהיינו משנוטה החמה למערב ועכ"פ עד חצי היום יברך בשם ומלכות וכן עשה הרב המחבר מעשה בעצמו בשנת תקמ"ה שלא זרחה השמש עד שעה קודם חצות וברך בשם ומלכות שלא כדעת הרמג"א שכתב שם ס"ק ה' דאם לא ברך עד אחר ג' שעות לא יברך עוד שכבר עברה ממקום הזה:

(דגול מרבבה סי' רכ"ט):

כתב הד"ט גם הרב מר וקציעה סי' רכ"ט שדא נרגא בסברת הרמג"א ובסברת הלבוש דליתא דראוי היה לברך כל אותו יום החדוש ולפחות עד נכון היום ר"ל עד חצות וכמו שכתבו בשם הרב תיו"ט וכתב עוד דלית דחש למ"ש הרשכנה"ג דלא נהגינן לברך ברכה זו מפני פירושו של הרב הערוך שכתב בשם י"מ דהרואה חמה בתקופתה ר"ל כשהוא ג' ימים מעונני' ולא נראו חמה וכוכבים ושמשום ספק פירושו האמיתי אמרי' ספק ברכות להקל דליתא כלל להך פירושא דמאן ספין לעקור דברי התלמוד שנתן ב' ג' סימנים הדר מחזור בתקופת ניסן בליל ד' שבתאי ואין כאן ספק פירושי וא"כ אין עוד ספק וראוי לברך גם הרב טוב עין סי' ר"י אות ח"ן דחה לגמרי מ"ש הרב גור אריה דלא נהגו לברך אפילו בבקר דליתא דנהגו ונהגו לברך אפילו עד חצות וגם הרמ"ע באלפסי זוטא שלו כתב דמברכין וכן הרב חסדי אבות בהקדמתו כתב דמהר"י מינץ מפאדובה בן ק' שנה בירך ברכה זו הרי שנים עדים מאיטליאה מעידים דלא כהרב גור הנז' ע"ש ובאמת דקשה הדבר מאד שיחלוקו במציאות ושלא ידע הרב גור מנהג מקומו ומוכרחים אנו לומר דאישתני מנהגא מזמן הר"י מינצי והרמ"ע לזמן הרב גור ואיתא להא ואיתא להא:

לב השומע מש"צ ברכה שחייב בה ויוצא בשמיעתה כגון ברכת שופר ומגילה לא יפסוק לענות ב"ה וברוך שמו ודבר זה מק"ו תלמדנו ממ"ש הרמג"א סי' קכ"ד סעי' ח' שכתב בס"ק ע' דפשוט הוא דאם עסוק במקום שאינו רשאי להפסיק אסור לאמרו:

(שם סי' קכ"ד):

כתב הד"ט ועיין להרב שושני' לדוד בפ"ח דברכות משנה ח' דהאריך כבר לקיים הוראת הרב דב"ש סי' רצ"ה דס"ל שאינו רשאי להפסיק לענות והצילו מכל השגותיו של הרב מעשה רוקח בפ"א מה' תפלה עי"ש ועיין להרב טוב עין סי' י"ח אות מ"א שקיים דבריו שבברכי יוסף שלו סי' רי"ג אות ג' דאין ראיה מכרעת ושמנהג העולם לענות ואין למחות בהם וכ"כ ג"כ ביוסף אומץ שלו סי' ע' אות ג':

לג הוכיח במישור שבברכת שהכל נהיה צ"ל היו"ד נקודה בקמץ ולא בסגול ושגם מר אביו היה לועג על האומרי' בסגול עי"ש ראיותיו:

(שם סי' ק"ד וק"ה):

לד אם ברך על פירות האילן בפה"א יצא שלא כדברי הרמב"ם דפסק דלא דהא בפ' כיצד מברכין דף מ' ס"ל לעולא כר"י דיצא וכיון דעולא דאמורא הוא ס"ל כר"י ודאי הכי הלכתא ומ"מ אם היו לפניו פרי העץ ופרי האדמה ובירך בפה"א אעפ"י שנתכוון לצאת גם על פרי העץ אינו יוצא י"ח:

(שאגת אריה סי' כ"ג וכ"ז) ועיין להרב שער נפתלי סי' י"ב דהוכיח דלא כהרש"א הנז' ודיצא בדיעבד אם בירך בפה"א כשהיו לפניו פרי העץ ופה"א ונתכוין לצאת על שניהם כפסק מרן ורבינו יונה.

לה אם לא בירך עובר לעשייתן יברך אח"כ ע"ש שהאריך קצת:

(שם סי' כ"ו):

לו הרואה בה"ק וברך ובתוך ל' ראה קברות אחרות מידי ספק לא יצא ולא יחזור לברך ודלא ממ"ש הלק"ט ח"א סי' רי"ג דכתב בפשיטות לברך וכדעת הרמג"א סי' רכ"ד ס"ק ב' ועיין בחי"ד סי' ל"ה אות ל"ד:

(יד אליהו סי' ל"א):

לז הא דעבד מברך לרבו מיירי בעבד כנעני דוקא בין יליד בית בין מקנת כסף דאילו עבד עברי פשיטא דכשאר ישראל הוא וכן בכ"מ שאמרו עבדים בהדי נשים מיירי בעבד כנעני שמל וטבל לשם עבדות שחייב במצות שהנשי' חייבות בהן כדילפינן בפ"ק דחגיגה מג"ש דלה לה ע"ש:

(תשב"ץ ח"א סי' קע"ט):

לח מפשט פשיט ליה דמאי דמספקא להרמג"א סי' רי"א ס"ק י"ג באם היו לפניו יין ותבשיל של שעורים וזית דהניח בצ"ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין וזית קודם לשעורים ופשט ליה הרב מההיא דזבחי' פ' כל התדיר דף צ' ע"ב (דאיבעיא להו חטאת עוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהם קדים) דיברך ברכת היין שחשובה מן הזית ואח"כ מברך על הזית ואח"כ על תבשיל של שעורים:

(פנים מאירות ח"ב סי' ל"ח):

טל כדין הורה גבר דאף על יין מזוג במים מצטרפין המים לשיעור לברך אחריו ברכ' מעין ג' דאל"כ לא היה ראוי לברך בתחלה בפה"ג א"ו צ"ל דנהפכו המים לטעם יין כשמזגו כשיעור שמוזגין היין באותו מקום וכיון דיין מקרי בצירוף מים ויין לברך לפניו בפה"ג כן מצטרפין לברכה שלאחריו ואם שתה כשיעור דהיינו רביעית דוקא ועיין עוד לו שם דשדי נרגא אסבר' הרט"ז ועל כל ראיותיו בסי' ק"ץ דיש לברך על שתית מלוא לוגמיו דהיינו רוב רביעית ברכה שלאחריה דדוקא רביעי' שלם בעינן ואם לאו מכניס עצמו בספק ברכה (שם סי' ט"ו):

מ הכריע ז"ל שכיון שיש לפקפק על ברכת יין מבושל מה יברך הנכון הוא לברך תחלה על דבר שברכתו שהכל ויתחייב בברכה אחרונה בנ"ר וגם יברך על היין מבושל בפה"ג אף למאן דס"ל דצריך לברך שהכל כיון שברך תחלה על דבר אחר שהכל ולאחריו יברך ברכה מעין ג' דבברכה שלאחריו כ"ע ס"ל דיברך ברכה מעין ג':

(שם סי' כ"א):

כתב הד"ט ולע"ד הקצרה לא הונח לי דאם באנו לחוש לסברת מ"ד שיברך שהכל הלא לאמונה מה שמברך אח"כ בפה"ג ברכה יתירתא ושא"צ היא ולמ"ד נמי דיברך בפה"ג אם בירך שהכל נמי יצא:

מא אין לברך על משקה קיקו"לאטי רק שהכל שלא כמ"ד בורא פה"ע:

(דברי יוסף סי' י"ד):

הד"ט ועיין להרב פחד יצחק אות ק' ערך קיקולאטי שהאריך לסתור סברת הרב מלאכי כהן דכתב לו לשמו לברך בפה"ע ושכן הסכים על ידו הרא"ח רודריגו ר"מ ליוורנו דליתא דלעולם מברכין שהכל אף אם אוכלין אותו ולא דמי לקאו"י דאם אוכלו קלוי יברך בפה"ע ואם מבשלו במים יברך שהכל (ע"ל אות נ"ז) וס"ס הודה לדבריו הרב הכהן הגדול דלמעשה מברכינן שהכל והרב יעב"ץ ח"ב סימן קמ"ב חילק דבשותהו יברך בנ"ר ואם אוכל חי אחר שהסיר קליפתו וקלהו יברך בפה"א:

מב על הצוקאר"ו רוז"אדו לכ"ע מברך בפה"א ול"ד לפלו"ר של נארנ"גאס שברכתו שנ"ב:

(יצחק ירנן דף ל"ב ע"ג):

כתב הד"ט ועיין להרב סמא דחיי סימן ד' דנשא ונתן בדברי הפוסקים בדין מרקחת ורדים בין עם דבר שקורין מיי"ל רוזא"דו בין עם צוקארו שקורין אותו צוקאר"ו רוז"אדו דהעלה דכיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים שהמריח בוורד יברך בע"ב ולא הנותן רט"ב וכתב מרן בסי' רי"ו דהכי נקטינן א"כ גם במרקחת שלהם יש לברך שהכל דלאו פירי ננהו ועיין ג"כ להרב דת ודין תשו' ראשונ' מהר"י ן' שנגי אחיו שגם היא בנתינת טעם ושבח למנהג העולם לברך שהכל וראיתי להרב ברכי יוסף דמטי לה להר"א ן' שנגי תשו' זו ושמא טעה המדפיס ונתחלף לו בין אח לאח ע"ש:

מג בענין הלבשה לתינוקו' כתב הרב שמע שלמה ס"ס דברים שנראה להנהיג שבעת נתינת הבגדים ביד הנערים יברכו הטו"מ ושהחיינו ובעת הלבשה מלביש ערומים:

(תפלה לדוד דף פ"ג ע"א):

מד יברך זמן על פירות שהקדים בשולן בתוך בתי החורף אעפ"י שאין זמנן להתבשל לאחרים דמ"מ יש שמחה לכל מי שיהי' שהגיע לזמן הזה בין בעל הפירות בין אחרים. (עמק בנימין סי' ד'):

מה השותה מים תחלה ואח"כ יין אין ברכת על הגפן ועל פה"ג פוטר ברכה אחרונה של מים ואפי' שתה מים ויין ומים אין הברכה מעין ג' פוטרת רק המים שניים אך על הראשונים צריך לברך אחריו בנ"ר:

(בית דוד סי' פ"ז):

מו אחר סמוך שהביא י"ג נוסחאות על ברכת הרואה קברי ישראל דהיינו מהרב"י והרי"ף והרמב"ם והרא"ש וסמ"ג ורוקח והטור וכלבו ורד"א ואגודה ולבוש ונוסחת המחזורים חדשים גם ישנים ונוסחת סדור תחנו' בית הקברו' נדפס בסאלוניקי עיר מולדתו בזמן רבני איתני עולם ולא א' בהם שישוה לחברו על כן נאמר בו כי טוב לצרף כל הדעות ע"ד שאמרו בש"ס בברכ' הקשת הלכך נמרינהו לתרווייהו וזו נוסחה אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והחיה אתכם בדין ואסף אתכם בדין ויודע מספר כלכם ועתיד להחיותכ' ולהקימכ' בדין לחיי הע"הב בא"י מחיה המתים:

(שם סי' צ"ג):

מז פסק דמברכין במ"מ על מרקחת נקראת בלעז אלח"אשו היינו שמערבין דבש עם אגוזים כתושי' או בשק"וגו כתוש והרוב מאגוזים היינו ב' חלקים אגוזים וחלק א' ממצה ועיין להרב פר"ח בחי"ד שלו סי' קי"ב ס"ק י"ז מה שנסתפק על המלבן ע"ש ובתשובתו בס"ס מים חיים שהאריך ועיין ג"כ להרב זרע אברהם בא"ח סי' א' ולהרב גו"ר חא"ח כלל א' סי' כ"ד דף י"ג ע"ב:

ולענין ברכה אחרונה כיון שיש בתערובתו כזית בכדי א"פ יברך ברכה מעין ג' ואף שקודם טיגון המצה בדבש היה לחם גמור והיה צריך נט"י והמוציא ובה"מז מ"מ עכשיו שטגנוה בדבש יברך מעין ג' אם יאכל או ישער שאכל כזית בכדי א"פ:

הד"ט ועיין להרב פרח שושן כלל א' סי' ג' ולהר"שך ח"א סימן קס"ג ולהרב זרע אברהם שם. (אגורה באהלך סי' ו'):

מח האוכל החו"שף היינו צמוקי' שרוים במים ואוכלים ושותים המים יחדיו אין ספק שיברך עליהם ברכת הפרי וא"צ לברך על המים. ומה שנסתפק הרא"ש אינו אלא כששותה המים לבדן בעוד שהצמוקי' בתוכן והוכיח דלסברת הרש"בא בין כשאוכל הח"ושף בשתיית המים ע"י כף בין כשאוכל הצמוקין לבדן ושותה המים לבד יברך אחריה' ברכה מעין ג' ובורא נ"ר ולדעת הרא"ש לפי מ"ש מרן בסי' ר"ב מברך בפה"ע ומעין ג'. ושם ירד לחלק אם כשהצמוקי' יבישים ושראן במים אי חשיב יין לקידוש ולענין מגע עובד כוכבים והעלה דלענין קדוש בעינן שיהיה בהן לחלוחית קצת משום דבעינן יין ראוי להתנסך ע"ג המזבח אבל לענין מגע עובד כוכבים דין יין יש בו מ"מ ע"ש שפלפל בדברי מרן ז"ל ופוסקים:

(סמא דחיי סי' א' ב'):

מט יש לברך שהחיינו כל פעם ופעם הבא לידו לקיים מצות שלוח הקן דכיון דאינו דבר מצוי ותדיר הוי כדבר שקבוע לו זמן והביא בתחלה דברי הרב בני חיי בחי"ד סי' רצ"ב בשם הרב החבי"ב שפי' דברי הרשב"א סי' י"ח בענין ברכת המצוה עצמה של שלוח הקן ונשא ונתן על דבריו ע"ש דדוקא הלוקח האם ומשלחה אינו מברך דהוי מצוה הבאה בעבירה אך אם שלחה מתחלה ולקח הבנים ודאי מברך:

ועיין בחי"ד סי' ל"ב אות י"ו (שם סי' ג'):

נ על מה שעושין בפסח מסלת דבש ותבלין נקראין מאלופי"טאש וכן סופגנין של מצה כתושה ובצים ומטגנין אותם במחבת בשמן ואח"כ מפזרין עליהם דבש על כלם מברכין במ"מ עיין להרב פר"ח י"ד סי' קי"ב ס"ק י"ז:

(שם סי' ה'):

נא ברכת שהחינו על פרי חדש יש להקדימה לברכת הפרי דאין זה תלוי בזה שאעפ"י שאינו אוכל הפרי יכול לברך שהחיינו על הראיה וכיון שראיה קודמת ג"כ לאכילה גם שהחיינו ראוי להקדימה לברכת הנהנין ושאני לולב שחיובו דאורייתא וברכת שהחיינו דרבנן לכן מקדימין ברכת לולב לשהחייינו וכן כל כיוצא בזה אבל ברכת הפרי היא מדרבנן כשהחיינו ובתרי דרבנן יקדים שהחיינו שיש לה עדיפו' יותר בקדימת זמן החיוב וכמ"ש הרא"ש פ' לולב וערבה גבי זמן דלולב דקדימת זמן עדיפא והיינו שלא כהלק"ט ח"א סי' ר"מ בשכבר הרב המחבר חילק בין ברכת המצות לברכת זמן על הפירות ואף דהרב ש"ג ומ"א סי' רכ"ה פסקו דזמן על הפירות רשות הלא מנגד ההגהות סמ"ק וכנה"ג ואליה רבה ס"ל דהא דאמרי' בברכות רשות לא קמבעיא לי לא קאי לזמן ובפרי מגדים בחלק אשל אברהם פסק דברכת זמן קודם לברכת הפרי וכ"פ הרב יוסף אומץ סי' תכ"ב וכן הרב מאמר מרדכי שהראה פני' קצת לסברת הלק"ט הנז' מ"מ כתב דמנהגו להקדים ברכת זמן ועלה דש"ג וכה"ג עיין להר"י אומץ הנז' סימן נ"א מ"ש על הרב באר מים חיים סי' ז' ע"ש ולענין מעשה אין ספק אצלי דהמנהג על כל דבר שלטון וכ"ש במלתא כי האי דיש לכל א' מהצדדין סמיכות של ממש (כתונת יוסף סי' ח"י):

נב מי שנפל מן הסולם והיה חושש מצד כאב האיברים ולא נפל למשכב ולא חלה נחלקו בזה הפוסקים אם יברך הגומל ובכל כיוצא בזה יברך בלי הזכרת שם ומלכות דהאיכא מ"ד דכל הברכות כיוצא בה הם בלא הזכרת שם ומלכות והיכא דאיכא פלוגתא בעיקר הברכה נעשה כמ"ד זה שלא הפסדנו כלום:

(אעפ"י שלא פירש כן הריב"ש בתשו' סי' של"ו) (רדב"ז ח"ג ד' פירדא סי' תקע"ב):

נג ש"צ המברך ברכת אירוסין ונוטל כוס של ברכה ומברך עליו בפה"ג ואינו טועם ממנו כלום לא טוב הוא עושה:

נד אין לברך שהחיינו על גרעין פרי חדש אעפ"י שהוא מתוק כשם שאין מברכי' עליו בפה"א אלא שהכל אבל יכול לברך אפי' על חצי פרי והביא דברי הרב בני חיי א"ח סי' רי"ו בענין ברכת הריח על חצי פרי ע"ש:

(יוסף אומץ סי' כ"ד):

נה הכריע במאזני שכלו מה שהניח בלי הכרעה הרב"י בסי' כ"ה בדין פרי המתחדש ב"פ בשנה שיש לברך ב"פ ומההיא דתוספות במנחות דף ע"ה ד"ה היה עומד ומקריב. (וע"ל אות ס"א) (גן המלך סימן כ"ד):

נו העמיק הרחיב במילי דברכות ואסוקי מסיק דעל האכילה האסורה מצד עצמה התלויה בעצם המאכל או בזמן כגון ביה"כ האוכלה במזיד ומתכוין אינו מברך לא לפניה ולא לאחריה וכ"ש שאינו בזמון והאנוס והשוגג אינו מברך לפניה אלא לאחריה והאכילה האסורה התלויה מהמעשה כגון שגזל חטים וטחנן או לחם ואכלו הוא כדין שוגג ואפילו בלעה שלימה שלא נהנה החיך הדין כך ועל מה שאסורה מדבריהם אם הוא באונס דינה כנזכר ואם הוא מסוכן מברך לפניה ולאחריה וכל שמברך מזמן אלא שאין אחרים שלא אכלו משלו מזמנים עליו ואם לא הניח ערובי תבשילין ואפה ובישל ואכל מ"מ כיון שאם עבר ואפה ובישל מותר לאכול מברך לפניה ולאחריה ולא מזמנין עליו שהרי אינו יכול לאכול עמהן והן אינן יכולין לאכול עמו דקי"ל הוא וקמחו נאסר:

(מר וקציעה סי' קצ"ו):

נז יש לברך שהכל על קא"וי וטיי"א ותימא על הרב הלק"ט שכתב דראוי היה לברך בפה"א דהא פרי אילן הוא כנודע ואדעתא דהכי נטעי ליה וא"כ אי ס"ד דמימיו כמוהו בפה"ע הו"ל לברוכי בפה"א מאי עבידתיה ואיך שיהיה ודאי יש לברך שהכל:

(שם סי' ר"ד):

כתב הד"ט וכן פסק הרב שבות יעקב ח"ב סי' ה' ושהוא מנהג מיוסד עפ"י סברת הרא"ש כלל ד' סי' ט"ו ופרח מטה אהרן סי' מ' ועיין בא"ח סי' ר"ה ולעולת תמיד והרמג"א שם דלא כהרב פנים מאירות שפסק לברך בפה"א גם הרב פחד יצחק אות ק' ערך קיקולאטי הזכרתיו לעיל אות מ"א והרב זרע אמת סי' ל' פסקו כן לברך שהכל ובענין חצי שיעור כבר האריכו בענין הרב קהלת יעקב אות ח' ומהרי"ע בלקוטיו לספרו מטה יהודה קראו שבט יהודה לחא"ח סי' א' ועיין באות שאחר זה מה שהעתקתי מהרב המחבר הנז':

נח כללא כייל אחר שנשא ונתן בדברי הש"ע ופוסקי' דאין חילוק בברכה ראשונה ושנייה דשיעור אכיל' או שתיה דשתיהן שוות ודעבד כר"מ עבד ודעבד כר"י עבד וירא שמים יצא ידי כלם ולא יאכל פת או שאר אוכלים פחות מכביצה ומשקין פחות מרביעית ופחות מזה אם אכל או שתה לא יברך אחריה ובשעת הדחק כחולה וזקן או שהוא בדרך אם יש לו כזית מאכל יברך בתחלה דכדיעבד דמי ולא בסוף והשותה פחות מרביעית לא יברך לפניה ולא לאחריה חוץ מיין שרוף שיש לברך לפניו אף לכתחלה כיון שאין דרך לשתות רביעית בפעם א' והנאתו מרובה ודאי ואין לבטל שתייתו לגמרי ושיעור הפסקה בין אכילה לאכילה בכא"פ וכן בהפסקה דשתיה מצטרפות הגמיעו' לשיעור רביעית ועל פרי דשבע' המינים (חוץ מחיטי ושערי) אם אכלו חי ושלם מברך לפניה ולאחריה בפה"א ושהכל או בפה"ע ועל העץ אך על שאר הפירו' מברך לפניהם ולא לאחריהם עד שיהא בהם כביצה:

(שם סי' ר"י) ועי"ל אות י"א ולקמן סי' י"ט אות ל"א):

נט ראוי לברך שהחיינו על קשור שדוך הגון ואצ"ל על האירוסין אבל הטו"מ לא יברך עד דמטיא הנאה לידי' ומצא לו סמוכו' מאליעזר עבד אברהם שהודה ובירך על הזדמנות בלבד אף שלא היה בטוח שיתנוה לו בודאי וגם האשה תברך ויתירה היא בכך משום דאתתא בכל דהו ניחא לה ואפי' חגר וסומא וכדומה מ"מ אסף חרפתה ומברכת:

(שם סי' רכ"ג:

ס הראה פנים יפות ומסבירות לברך הטו"מ למי שזכה לעלות לגדולה דודאי אית ליה הנאה ולאחריני ומ"מ כיון שאין דורנו דומה יפה כמעט יהיה ראוי לברך דיין האמת. (שם):

סא אין לערער על המברך שהחיינו על מיני דגים טובים המתחדשים מזמן לזמן וכן על גדיים וטלאים שמתחדשים ב"פ בשנה (ועי"ל אות נ"ה) והם טובים למאכל ועולים על שלחן מלכים דמאי שנא מפירו' שמברכים עליהם אעפ"י שאינם טובים ואינם עולים על שלחן מלכים וכן יש לברך שהחיינו על האתרוגי' באותן מדינות הבאים להם מדרך מרחק דודאי עבר עליהם זמן רב שלא ראה אותם שהישנים אין מראיתן עליהם שאל"כ לא יברך על התפוחים וכיוצא שמתקיימין יותר בטוב מן האתרוגים אלא ודאי אעפ"י שנמצאו מהישנים מברך על החדשים הלחים וטובים ואפי' לא קאי אלא לריחא בעלמא בעי ברוכי אראיה וכ"ש דאיכא תרתי לטיבותא (שם סי' רכ"ה):

סב שנה ופירש דברי הטור ומרן בדין מי שהיה בבית הכסא ושמע קול רעם וכו' דאם יכול לצאת ולברך תכ"ד יצא וכו' דמיירי בדאית ליה מיא לממשי ידיה א"נ דלא נגע במקום הטנופת ולא קנח ולא שפשף ושא"א לומר דלא עשה צרכיו עדיין כמ"ש הרמג"א דא"כ אסור לו להזכיר השם בגוף שאינו נקי מאחר שהוצרך לנקביו כ"כ עד שלא יוכל להעמיד עצמו כדי הילוך פרסה ואיסור כפול עושה בהשהות נקביו:

(שם סי' רכ"ז):

סג נעלמה מעינו עין כל הבנת הלשון של הרב"י בס"ס רכ"ט דכתב דיש ג"כ לברך בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצות המזרח ושנשאל הדבר בשמו לאחד חכם תוכן גדול בדורו והודה דלית ליה פתרי ושהודיע צערו לרבים שמא ימצא מי שיאיר עיניו ולקשור לו כתר:

(שם בס"ס הנז'):

הד"ט ועיין להרב לב שלם שכתב שהרב עטרת ראש בעטרת תפארת שלו שנה ופירש היטב כוונת הדברים ואחריו האיר נתיב הרב מחזיק ברכה ע"ש ואנן בעניותין לא זכינו לאורו של הרב עטרת ראש להתענג בדבריו ז"ל:

וחד מינן קטרי תגא תגין דאורייתא מר ניהו מע' המחבר ס' מחר חדש (על עניני ק"ה ומולדות ותקופות שיצא לאור זה ימים לא כביר מצורף לספרי הקצר מתנת יד) הראני כתב ידו שכתב בגליון הרמב"ם שלו הל' ברכות פ' יוד הלכה ח' וז"ל:

אין לפרש כמו שנראה לכאורה מפשוטו שיברך בכל פעם ופעם שרואה אותו עולה מן המזרח שהרי מאמצע חדש אייר עד אמצע חדש חשוון בקירוב יראה מזל טלה עולה מן המזרח בסוף הלילה או באמצעיתה או בתחלתה או בין הזמנים הללו וא"א שתקנו לברך בכל לילה ולילה כל משך זה הזמן על דבר ההוה תמיד בלי שום חדוש ובשלמא אם היה אומר וכן כשרואה וכו' היה אפשר לפרש שכוונת רבינו שבהזדמן באקראי בעלמא ושלא במתכוין שיהא אדם רואה מזל טלה וכו' חייב לברך וכשברך עליו פעם א' שוב לא יברך אבל באמרו כל עת שיראה משמע שצריך לברך בכל פעם ופעם שראה וכו' ולכן נכון לפרש דדוקא כשרואה אותו בבקר בסוף הלילה צריך לברך ולא בזמן אחר וזה לא יהיה אלא פעם א' בשנה שלאחר שהכוכבים של מזל טלה נעלמו מעינינו מחמת שנתקרב אליהם המאור הגדול המכסה ומאפיל המאורות הקטנים של הכוכבים ועבר השמש מהם והלאה ונתרחק מהם ונתחדשה ראייתם אצלנו בבקר שעה א' ורביע בקירוב קודם הנץ החמה שנראה אותם עולים מן המזרח אז בלילה הראשונה שרואה אותם חייב לברך ואם לא בירך בלילה הראשונה מסתברא בשניה ובשלישית ועד הלילה שיראה הכוכב האחרון שבקצה המזל טלה עולה ממזרח כשם שמברכין על הירח עד שתתמלא פגימתה ולזה כיוון רבינו באומרו וכן בכל עת שיראה מזל טלה וכו' כלומר שעד הזמן שאנו רואים שלא עלה כל המזל אלא שנשאר ממנו כוכב כל שהוא לעלות יכול לברך מפני שעדיין זמן חידושו שהרי רואהו עולה אבל לא יותר וזמן זה יתחיל קרוב ליום ט' מא"ייו וימשך כט"ו יום בקירוב פחות או יותר לפי רוחב המדינות ודומה דבר זה לחדושה של לבנה אלא שהלבנה מתחדשת בכל חדש ומזל טלה מתחדש בכל שנה ושנה:

ופירוש זה נקל להבינו למי שעיין קצת בחכמת התכונה עכ"ל ודברי פח"ח:

סד קירב את הרחוקים דברי הרמב"ם דנראי' סותרין אלו עם אלו וכמ"ש מרן בח"מ סי' ה' דכתב דישיבת הדיינין עד סוף ו' שעות שהוא זמן אכילה וגבי איסור סעודה בזמן מנחה כתב בפ"ו מהל' תפלה דאפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור ותירץ דע"כ לית ליה לרמב"ם דאיסור סעודה סמוך לתפלת מנחה היינו חצי שעה קודם רק סמוך ממש א"נ ס"ל דשעות דזמן סעודה נחשבות לכל אדם משקם ממטתו כמ"ש בסימן קנ"ז:

(שם סי' רל"ב):

כתב הד"ט דבר סתר לי איך נעלם מעין כל דמרן גופיה דאיהו חלים על הרמב"ם בפ"ג דסנ' ובח"מ סי' ה' איהו מפשר ליה בפ"ו מהל' תפל' דסמוך דקאמר ר"ל סמוך ממש ועל תירוצו בתרא ק' לע"ד דאי איתא דאמרינן בשעות דזמן סעודה דיליה דנחשבות לכל אדם משקם ממטתו אטו הדיינין היושבים בדין ליתרמי להו כל יומא ויומא דתלתייהו בחד קינא לוקמו מערסייהו עד שיתכן שבזמן אחד יגיע זמן סעודתן קודם חצי שעה לזמן תפלת מנחה או אחר זמן תפל' מנחה.

סה הניח בעיון דין מי שנעשה לו נסים הרבה במקום א' אם בהגיעו לשם חייב להזכיר כל הנסים שנעשו לו כסדר באותו מקום שנעשו לו או יברך על האחרון דשאני ממי שנעשו לו נסים במקומות רבים שבהגיעו לא' מהם צריך להזכיר שאר המקומות עמו וכמ"ש זקנו הרב הלבושים סי' רי"ח ע"ש:

(ושב הכהן סי' ק"א):

סו אורז מבושל שלא נתמעך נכון לאוכלו בתוך הסעודה או לאוכלו בפת שהוא עיקר ואם נזדמן לו לאוכלו חוץ מסעודה יברך שהכל ועיין מ"ש מר אביו בפרי האדמה ח"ד:

מים שאל במים ראשונים סי' ט"ז:

סז מי שחיבר ספר אשר חידש בשמעתא או אגדתא או דינא דאורייתא למען דפוס את ישראל אם יברך שהחיינו הביא בידו החזקה הקדמת מילין דהקונה ספרי הקדש אעפ"י שמדברי הרדב"ז דפוס פירדא סי' תי"ב הוראה תצא לברך וכן מדברי הרמג"א והרב אליה רבה סי' רכ"ג והרב אור חדש דף מ"ב ע"ד מ"מ נהגו העם שלא לברך על קנין ספרים ועל ס"ת שנכתב לשמו יש מחלוקת אם בקריאה ראשונה בצבור יברך וגם בזה נהגו שלא לברך והמדקדקי' לובשים בגד חדש וכ"נ שיהיה דין המחבר ספר ומדפיס מדלא חילקו אך הרב מר וקציעה פסק לברך אפילו על קנין ספרים וה"ה למחבר ספר ומדפיס יברך ברכה שלימה וע"ש שהביא ג"כ מ"ש הרב נאמן שמואל סי' ז' דחש לסברת המרדכי ועשה מעשה בעצמו לברך ע"י בגד חדש על קנין ספרים הגם דהרשכנה"ג סי' תרפ"ז כתב דהרמב"ם והאבודרה"ם פליגי על מרדכי ע"ש והרב המחבר תווך השלו' ביניהם ודלא פליגי וסוף דבריו העלה דאין לברך בשם ומלכות על מחבר או מדפיס ספר ע"ש גם בברית עולם שלו אות אלף כ' כתב דראוי למי שכתב או הדפיס ספר לתת הודאות לשמו ית' שזיכהו לכך ושהרב מר וקציעה סי' רכ"ג כתב לברך זמן ולדידיה יברך בלא הזכרת שם ומלכות ועג"כ בבינה לעתים דרוש ב' מ"ש על הדפסת ספרו גידולי תרומה (ככר לאדן סי' ה' אות ב'):

סח אם יש לו דבר שמסופק בברכתו אם בפה"ע או בפה"א דמספק יברך בפה"א אם יש לו עוד דבר פה"א ופה"ע עדיף טפי שיאכל שלשתן יחד כבסי' ר"ב סעי' י"א ואם אין לו רק דבר שברכתו פה"ע יברך פה"ע ויכוין שלא לצאת על שהוא ספק דאל"כ איך יברך אח"כ עליו בפה"א ולא יברך תחלה בפה"א ומיד בפה"ע:

(פרי מגדי' בחלק משבצות זהב סי' רי"א אות ב'):

סט על הלקט ח"א סי' ק"א בדין הטבאק"ו שנותני' בו סם המריח הוסיף הרב המחבר דבעירו שמים המוסק"ו ואמבר"א וכיוצא לרוב עד כי בקחתם האבק אפי' כ"ש מרגישים הנצבי' בעיקר הריח ולכן לא היה נמנע מלברך לכתחלה והסכימו עמו זקני ההוראה:

ע נשאול נשאל אם יברך ברכת הריח על יין טוב שריחו נודף וכן אם יצא י"ח במ"ש לברכת בשמים והביא ההיא דפסחי' ד"ך ע"ב בדין זילוף ושלכאורה יש ללמוד ממנו לברך הנותן רט"ב ומ"מ כל שאינו עומד לשתיה אין לברך הרט"ב ותמה על שלא כתב שום פוסק לברך על היין הרט"ב כשמכוין לריח ע"י זילוף וכעין שתמה מרן בסי' רס"ז גבי פת וכן לצאת ידי בשמים במש"ק בפת חמה ומסיק דכל שראוי לזילוף כההיא דפסחי' מברך ברכת הריח וה"ה למ"ש ואם לא דברו בזה הפוסקי' י"ל דהוה פשיטא להו לברך שריח היין ידוע ומפורסם וע"ש בפסחי' שנתנו מעלה יתירה לריחו יותר משתייתו:

(עדות ביהוסף (ן' סאמון) סי' ב':

עא פרי הגדל בעה"ק ברבוי גדול עד שעושין ממנו סייג וגדר לגנות ופרדסי' נקרא איג"ו די אדם וקליפת פריו מלאה קוצי' וכן העלים ונטיעתו לשים עלה א' בקרקע ומתכסה עלין מכאן ולכאן וכשנוטלין הפירות לשנה אחרת גדל שם עלין ופירו' מברכין עליו בפה"ע וזמן דכל שהפרי יוצא מענפי' לדברי הגאונים עץ הוא ולרבינו יונה הכל תלוי באם צריך לזורעו בכל שנה:

(קרית מנך רב סי' יוד):

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה