אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן טז דיני ער"ח ור"ח וברכת הלבנה

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן טז דיני ער"ח ור"ח וברכת הלבנה

סי ט"ו דיני עירובין וטלטול מרשות לרשות

אות א קק"י א' שגזרו תענית על שלא יכלו לקדש החדש בחדש א' היי מטריח על הצבור יותר מדאי והכנעה קצת מיהא בעי ולא תענית:

(שבות יעקב ח"ב סי' יוד):

כתב הד"ט אם מותר לקדש הלבנה בשבתות וי"ט עיין להרב פחד יצחק אות ב' ערך ברכת החדש שהביא פסק הר"ר גרשון להוכיח דאין שום חשש איסור ע"ש וכן הדעת מכרעת ק ג"כ להרב קרית חנה סי' ו' שהרבה להשיב על כל דבר ודבר להו דמותר לקדש הלבנה בשבת וי"ט אף שאין המצוה עוברת דאי מטעמא דאין מערבין שמחה בשמחה כבר דחאו הרב ב"ח בתשו' ע"ש ואדרבא מהרב"י וד"מ משמע דאין לקדשו אלא בשעת שמחה וכן פי' הרב"י הא דמס' סופרים אין מברכין על הירח עד שתתבשם ע"ש ואי מטעמא דמהרי"ל דהוי כתחנה ואין אומרים תחנה בשבת וי"ט גם זה אינו וכמ"ש ג"כ הרב"ח שם סי' דאין בברכת ההלבנה לא תחנה ולא בקשה רק שבח וגדולת ה' ואי משום דהוי כמקבל השכינה חוץ לתחום דיש תחומין למעלה מעשרה ע"כ דוקא בשטח הארץ ולא מלמעלה למטה או ממטה למעלה דהא קי"ל עיר גדולה כאנטוכיא נחשבת כד"א ורה"י עולה עד לרקיע באופן שאין לנו שום טעם לאסור אפי' כשאין השעה עוברת וכ"ש אם השעה עוברת ע"ש והנה הרב ק"ח הנז' בתר דדחי בידיה ראיה אחרונה הנז' דהא דמספקא לן אם יש תחומין למעלה מעשר' וכו' אינו אלא בהולך לשטח הארץ ולא מלמעלה למטה או ממטה למעלה כתב וז"ל אך לפי"ז יש להקשות איך בעי הש"ס לפשוט דאין תחומין למעלה מעשרה מההיא דשב שמעתתא וכו' הא אפשר לירד ולעלות אפי' יש תחומין וכו' א"ו דא"א אפי' לירד ולעלות ועיין להרמג"א ס"ס רצ"ה ע"כ ולע"ד דברים הללו קשים הם לשמוע דלעולם אימא לך דלירד ולעלות לא מספקא לן ומותר ושאני ההיא דשב שמעתתא והריני נזיר דאליהו גם בשטח הרקיע היה חוץ לתחום דאילו בארץ השפל שלנו יתרחק המקום ממקום אפי' אמה א' אין ספק דבשטח הרקיע יהיו כמה וכמה מילין וכיון שכן אם היה בתחלה ברקיע במקום המכוון לפומבדיתא ואח"כ לירד וכ"ש אם היה יורד לעיר סורא שהיה לו לילך בשטחיות הארץ יותר מתחום שבת באופן דבין הכי ובין הכי הי' צריך לילך בשטח הארץ יותר מתחום שבת וממילא משמע דאת"ל נמי דלירד ולעלות לא מספקא לן אפ"ה לילך בשטחיות יותר מתחום שבת איבעיא לן ושפיר הוה מצי הש"ס לפשוט ההיא דשב שמעתתא וכו' דאין תחומין למעלה מיוד ודוק באופן דאף דבש"ס אידחיא האי משום ספיקא דדילמא יוסף שידא אמרינהו אכתי מצינן מימר דלירד ולעלות שרי ושרי וכ"ש דמותר לקדש הלבנה דאינו אלא בכת העלייה והירידה ולא בפועל וק"ל:

ואמת יהגה חכי דלע"ד לא זכיתי להבין מעיקרא כוונת הרב בזה דמה ענין למלמעלה למטה ומלמטה למעלה אם יחשב כהולך בשטחיות הארץ או לא דאי איתא נמי דיש לחלק ביניהן אכתי לא הרוחנו כלום לענין ברכת הלבנה בשבת וי"ט דבשלמא אם היינו מברכין בשעה שהלבנה מכוונת למעלה לראשנו היה מקום לחלק בין מטה מעלה להולך במישור אמנם כשאינו הלבנה למעלה ראש בנקודה אחת הנקראת אצל חכמי התכונה בשם זינ"יד שמאותה הנקודה אם יורידו חוט המשקולת תרד המשקולת על ראשנו אין ספק לע"ד דהו"ל כדין תל המתלקט עשרה טפחים בפחות מחמש אמות שמבואר משפטו בא"ח סי' שצ"ט וכל עוד שיפחו' שיפועו תתרבה מדתו למטה ויהיה דינו ומדתו קרוב למדת ההולך בשטחיות האדמה פחות מעט או הרבה כפי השפוע שלו ודוק ועיין ג"כ להרב"ע ז"ל בתשובותיו סי' ע"ח וראיתי להרב עזריאל דאיינא בתשו' כ"י סי' ל"ג דטעמא טעים ע"ד הנגלה שלא ישאל אדם צרכיו בשבת ובנוסח ברכת הלבנה אנו אומרים כשם שאנו מרקדים לא יוכלו ליגע בנו ועוד לי טעם אחר ע"ד הנסתר דבשבת אנו מתייחדים עם הב"ה ביחוד אמיתי אם אנו שומרי' שבת כראוי וכו' וברכת הלבנה רומזת שישראל לפעמים פגומים ולפעמי' שלמים ויען כי אין עניות במקום עשירות אין להזכיר בשבת שאנו מתייחדי' עם קב"ה פרצותם של ישראל שאם יהיו שומרי' השבת כראוי לא תהי' עוד לישראל פרצה וקול נהי וצעק' רק ששון ושמחה.

ב מי שאירע לו אבילות ב"מ בשמיני לחודש ולא קדש הלבנה במ"ש עם הצבור יקדשנה אחרשג' ימים הראשונים דהוי י"ב שא (שם סי' יא) ואימתי מתחיל זמנה לקדשה עיין להרב אהל יעקב סי' ס"ז שקיצר במובן לברך אחר ג' ימים שלא להחמיץ המצוה ושהרב ס' האורה לא חשש לחימוץ המצוה לעשותה כהלכתה ושמ" מרן בשמו אינו לעיכובא ולשון שולל דקאמר מרן דאין מברכין עד שיעברו עליה ז' הוא לשון נהוג בפוסקים אף על דבר הנפסק למצוה או למנהג והרב המחבר כתב דפשיטא הוא וש"ס ערוך הוא שכל הזוכה לברך קודם ז' זוכה להקביל פני שכינ' ע"ש ובעניין לשון שולל הנז' עיין לרשד"ם ח"מ סי' ש"מ ובפחד יצחק אות ל' ערך לאו הבא מכלל דבר אחר ובעין זוכר אות ל"ח ובענין חמוץ מצוה לעשותה כהלכתה עיין לקמן בסי' ל"ה אות י"ו.

ג טוב לטעום איזה דבר קודם קדוש הלבנה כשמקדישין אותה במוצאי תענית כגון במוצאי ט"ב או במי"כ שהמנהג לקדש (שם):

כתב הד"ט ועיין להרב ב"ד סי' קל"ב דכתב דמידי ספקא דדינא לא נפקא ושב ואל תעשה עדיף לקדשה בליל מוצאי ט"ב אם לא במקום שנתפשט המנהג לקדש ועיין להרב שלמי צבור דף רל"ב ע"ב שכתב דבמקומות א"י נוהגין לקדשה במוצאי ט"ב רק יזהר שלא לברך בלא מנעל ולטעום ג"כ מידי קודם שיקדש ועיין ג"כ להרב פרי האדמה דף ל' ע"א:

ד אעפ"י שיש לדון קצת ולומר דיפה כח ההלל מתפלת המוספין וממילא אין מתפלת המוספין שמותר לטעום קודם שיתפלל ראיה והוכחה לטעימה קודם ההלל מ"מ כיון שגם קודם תפלת שחרית אין איסור הטעימה ברור ולדעתו אינה אלא מדת חסידו' תיתי מינה לטעימה קודם ההלל דלא תהא חמורה מטעימה קודם תפלת שחרית:

(שאלת יעב"ץ סי' מ'):

ה ר"ח או י"ט שחל בשבת ושכח והתחיל בבה"מז בשל ר"ח או בשל י"ט שהוא יע"וי קודם אומרו רצה והחליצנו פוסק ואומר רצה והחליצנו דשבת תדיר ואח"כ יאמר יעו"י:

(שאגת ארי' סי' כ'):

ו מקום שנהגו לקרוא ההלל בצבור וש"צ יחד זולתי הודו וכו' שבחגים ומועדים הנהיגו להעמיד נערים קטנים אצל הש"צ לימינו ולשמאלו ולפעמים הם קטני קטנים וכשמגיע החזן לפסקא מה אשיב לה' מתחיל א' מהקטנים לשורר פסוק א' והשני אחריו פסוק ב' עד גמירא והקהל עונים אחריהם מה שהם אומרים לא שפיר עבדי ואף שכוונתם רצויה להנעים שיר ע"י קטנים שקולם ערב כדתנן בספ"ב דערכין דף י"ג ע"ב דצוערי הלוים היו נקראים מ"מ אין מעשיהם רצויים וראוי להם לבטלו פן יהיו ח"ו בתורת ארור דמשנה שלימה שנינו בסוכה דף ל"ח ע"א ותהי לו ח"ו מארה ואין בכיוצא בזה נאמר בשו"ת הרמ"א סי' כ"א בשם מהרי"ק והביאו המג"א בא"ח סי' תר"ל ס"ק כ"ב דאסור לבטל שום מנהג דמנהג כזה אין שום צד לאסור לבטלו לגמרי:

(זכרון יוסף סי' ה')

י אעפ"י שבזמן המעונן נראית כדמות לבנה ברקיע מ"מ אם אין לה אורה אין לברך עליה דעיקר הברכה על האורה היא ולא כשהיא חשוכה והמברך על אור חשוך משים האור לחשך ועובר על לא תשא וכו' וביטל מ"ע שחייבו חכמי' לברך וכן אמרו בירושלמי אין מברכין על הירח עד שיתבסם אורו היינו להורות על התחלת הזמן מהחדש שיברכו עליה וכל זמן שאין אור הלבנה מבהיק להיותה בתחלת החדש אין לברך וה"ה והוא הטעם כשהעננים מאפילי' אורה שאין לברך שהכל תלוי באור (זקן אהרן סי' כ"ח):

ח נסתפק הרב ז"ל במי שלא התפלל מנחה ביום א' של ר"ח שיתפלל תשלומין בליל ב' של ר"ח וכן אם לא התפלל ערבית בר"ח ולמחר התפלל תפלה לתשלומין אם טעה בשל תשלומין ולא הזכיר יע"וי אי דיינינן להי לפי שעתן וא"כ בחלוקה הראשונה לא יחזור דדיינינן לה כערבית שאינו חוזר ובחלוקה ב' יחזור דדיינינן להו כתפלת שחרית דחוזר אם טעה או דדיינינן להו כפי מה שהיא לתשלומין וא"כ יהיה הדין להפך דבמציאות הראשון יחזור ובשנית לא יחזור כדין ת' ערבית לתשלומין דמההיא דמהרי"ק סי' תכ"ב בשם הכלבו אין להכריע די"ל דשאני התם שהם זמנים מחולקים ר"ח וחול ומ"מ א"א לומר שבשניהם חוזר:

(תורת חסד סי' ר"ה):

כתב הד"ט ועיין בפני אהרן סי' ט' שהביא ספיקא דגברא רבא דהרכנה"ז בסי' תכ"ב בהגהת הטור דהיינו ספיקי דהרב תורת חסד הנז' ואחר שהאריך קצת בענין פשטינהו לתרווייהו דלעולם בתר חיובא אזלינן לבד היכא דאיכא עכוב בדבר בכגון שיש זילותא או טעמים אחרים ודלא ממ"ש הר"ם די בוטון דף קל"ג ע"א דבאשר הוא שם דיינינן ליה ודחה ראיותיו ע"ש שהביא איזה סברות ומסיק כדעת הרב רבו דבשניהם לא יחזור מכח ק"ו דבחלוקה ראשונה נאמר ומה אם טעה בתפלה הראשונה שהיא של לילה שהיא העיקרית אינו חוזר כ"ש השניה שהיא לתשלומין שלא יחזור ובחלוקה השניה שהתשלומין ביום נעביד ק"ו אחר ומה אם התפלל בלילה שהוא זמנה העיקרית אם טעה לא היה חוזר עכשיו שאינו מתפלל אלא לתשלומין יחזור באופן דבין בזה בין בזה לא יחזור ועיין להרב מטה אפרים דף מ"ה שהרבה להשיב במי שלא התפלל מנחת שבת והתפלל במ"ש ב' והבדיל בשניה ולא בראשונ' וגם הוא אמר שכוונתו היתה בראשונה לתשלומין והב' לערבית מ"מ די שיחזור ויתפלל תפלה שלישית אף שהיתה כוונתו להקדים התשלומין ולאחר של ערבית אפ"ה יצא בשל ערבית ובדין מי שלא הזכיר יע'"וי במנחת ר"ח בע"ש שצריך שישלים בליל שבת עיין להרב זרע אמת סי' י"ב שכתב דאינו יכול בליל שבת להתפלל שתים בתנאי שאם חייב לחזור תהיה לחובה ואם לאו בתורת נדבה כי אין מתפללין נדבה בשבת:

ט מי שיכול לברך על החדש ודוחה לברך בליל שלאחריו או ב' לילות כיון שהשהיה מועטת אינו כלום להמתין למ"ש אמנם אם יש להמתין הרבה לילות אשהויי מצוה לא משהינן אף שאין חששא שיעבור הזמן ודלא כהרב ת"ה סי' ל"ה הביאו הרמ"א בסי' תכ"ז דתלי עמא שאין להמתין עד מ"ש אם הוא אחר עשרה לחדש משום שמא יהיו ב' או ג' וד' עננים שלא תראה הלבנה ויעבור הזמן דלאו מלתא היא אלא דיש לחלק בין שהייה מועטת למרובה שאעפ"י שלא יעבור הזמן אין להשהות ע"ש:

(בית יעקב סי' קמ"ב וע"ל סי' ל"ד אות א' וסימן ל"ה אות י"ו):

י ואם הגיע זמן האחרון של קדוש הלבנה ולא קדשוה וכשהיו קורים את שמע וברכותיה נתפזרו העבים ונראתה הלבנה ויריאים שתתכסה מחדש אם ימתינו עד שישלימו ק"ש ותפלת ערבית אין להפסיק שאין הדבר ברור שתתכסה מיד בזמן מועט אך אם הזמן מצומצם ובעודם מתפללין יעבור השיעור של חצי כ"ט י"ב תשצ"ג כדאי הרמג"א לסמוך עליו בשעת הדחק ולהפסיק ואם אפשר לא יפסיק באמצע הפרק:

(נודע ביהודה סי' מ"א).

כ' הד"ט ואם יארע כזה בקריאת המגילה ע"ל סי' ל"ו אות כ"ז:

יא בני בה"כ שרצו לקדש צום ועצרה בער"ח לא יוכלו בני בה"כ אחר שכבר נהגו כן מימי קדם לעכב עליהם (זרע אמת סי' כ"ד):

הד"ט דכורני גם אני דבהיותי משרת בקדש בעיר פיסארו ספרו לי שבדור שלפנינו היו רוצים בני ק"קי איטליאנו לעשות זכר לשמחת בית השואבה במוצאי י"ט האחרון של חג כאשר היו עושים שם בני בה"כ ספרדי והיו באים לעכב ולמחות בבני בה"כ איטלקי באשר שדרכם לבוא גם הם בבה"כ שלהם כי היו נוהגים האיטליאני לעשות השמחה בליל אחר באופן שבני איטליאני היו הולכים בבה"כ ספרדי ובני בה"כ ספרדי לבה"כ איטלקי והיו מכבדים את התורה יותר ברוב עם ובאו לידי שאלה אם היה כח ורשות לבני בה"כ ספרדי למחות על ידם ויורו המורים שבעיר ומבחוץ להיות כל איש שורר בביתו ואין בני בהכ"נ א' יכולים למחות בזולתם ומ"מ לא חדשו דבר או חצי דבר והתמידו כמנהגם כל א' וא' כבראשונה ונלע"ד ברור דבנידון של ער"ח הגם דכל בה"כ אינו משועבד לחבירו וכל א' וא' עושה בשלו כרצונו מ"מ אם יתבטל מפני חדוש המנהג הרוב עה הדרת מלך מלכו של עולם ובפרט בקהלה קטנה שאין בה כדאי לזה ולזה ולפי שבתחלה בלכתם בני בה"כ אלו אצל אלו לפי שלא היו מתפללים בסליחות רק בבה"כ אחד ומעתה ומעכשיו שרצונם לעשותם בב' מקומות לא בזה ולא בזה יתרבה כבוד שמים משום חילוק הנכנסים הלא טוב בעיני אלקים ואדם לפשר ביניהם לעשות כנופיא פעם בזה ופעם בזה ואין שום ביטול תמיד בבה"כ הראשון שהיו כבר מתפללים בער"ח בהוצאת ס"ת ותפילין ותענית ועכשיו לפרקים בלבד דסגי להתפלל שם בלי הוצאת ס"ת וסליחות וכאשר כבר עלה ביד הרב מהר"י פיאמיט"א בעיר מולדתי אנקונא הזכירו לטובה הרב שמש צדקה חתנו בי"ד שלו סימן ל"ו לפשר בין ב' כנסיות בענין תפלת תענית והוצאת ס"ת בער"ח ושובבים ע"ש וכאשר עושים גם עתה:

אמנם אם לא יתרצו לפשר ביניהם הדרן לקדמיתא דהדבר ברור דאין בה"כ א' יכול לעכב על חבירו כל שלא יצא מן החידוש דבר שאינו מתוקן עיין בהרד"ך בית י"ג ודברי ריבות סי' קצ"ב ורשד"ם ח"ב סי' צ"ז קי"ב ושכ"ה וקלעי' סי' נ"ה כ"ו סי' ס"ה צ"ג צ"ה ומהר"ם אלשיך סי' כ"ט וזולתם וכבר הארכתי קצת בשותא דינוקא סי' קל"ט על מה שנשאלתי בהפרש של ב' בתי כנסיות של עיר פאדובה בענין שמחת בית השואבה וע"ל סי' כ"ט אות י"ב וכ"ד ובחלק י"ד סי' כ"ה אות ט"ו:

יב מי שלא הזכיר יע"וי בשחרית של ר"ח ונזכר אחר שאמר ג' ברכו' הראשונו' של מוסף יסיים ת' שחרית שאין המחשבה פוגמת מברכה לברכה (וע"ל סי' כ"ב אות כ"ד) (שם סי' מ"ז):

יג הראה פנים של טעם דכשחל ר"ח בשבת יתחיל הקורא בספר ב' מפ' צו:

(קול אליהו סי' ג'):

יד לא מצא עזר לסברת הרב הלבושים בסוף ספרו במנהגי' סי' כ"ט דאם שכח יע"וי בת' ערבית היחיד חוזר שכבר קבלו עליהם ת' ערבית לחובה ולא הש"צ דת' הש"צ הוי כקדוש החודש שהוא ברבים ואין מקדשין החודש בלילה ולא ידע מבטן מי יצא לחלק בין יחיד לרבים והרב המגיה שם הראה פנים קצת לסעד לחילוק הלז דוקא משום יגדיל תורה ויאדיר אך לפי האמת לא מצאנו שום פוסק שיחלק כן וא' זה וא' זה לא יחזיר:

(שלמי צבור דף ר"כ ח"א):

ט"ו הסכים הרב המגיה לדעת הרב מאמר מרדכי דאם לא אמר יעו"י בערבית של ר"ח במקומו ונזכר אחר שאמר בא"י קודם אמרו המחזיר שכינתו לציון שיסיים הברכה ויזכור שם יעו"י קודם שיאמר מודים. אך במ"ש המ"מ הנז' דגם בשחרית ומנחה הדין כן לא הודה לו בזה כיון שיש לו תקנה לומר למדני חקיך ולחזור לרצה הכי עבדינן דדוקא במקום שאם טעה אין מחזירין אותו יש לו לסיים הברכה כיון שאמר בא"י ולהזכיר שם מה שיש לו להזכיר וכגון ערבית של ר"ח שאין מחזירין אותו אבל בדבר שאם טעה מחזירין אותו כשחרית ומנחה אף אם התחיל לא ישלים אלא יאמר למדני חקיך ויחזור כהלכה והביא ראיה מהריטב"א בחידושיו פ"ק דתענית דף ג' ע"ש ומ"ש המ"מ הנז' בסי' קפ"ח ס"ק י"א דאם שכח ענין שמחזירין אותו יש לומר למדני חקיך ולמד כן מהריטב"א ושבסי' תרפ"ב לא משמע כן לא ידע מה סח דהתם מיירי בעל הנסים דאין מחזירין אותו ע"ש שם ע"ד):

טז יצא לישע סברת ליקוט הפרדס שהזכיר הרב ברכי יוסף דאם אמר בר"ח בברכת שמע קולינו איזה בקשה שהזכיר בה ר"ח ושכח ולא אמר יעו"י ברצה א"צ נחזור וחלק ע"ז הרב מאמר מרדכי הנז' ממה שהביא בברכות בענין הזכרת שבת בבהמ"ז וכו' דהוציא משם דכל שלא הזכיר מה שיש לו להזכיר במקומו דוקא לא יצא י"ח ע"ש והשיב הרב המגיה על דבריו דמה ראיה משם לברכת שומע תפלה שהיא ברכה כללית ודבר פשוט דבכי ה"ג שהזכיר בשומע תפלה דיצא ע"ש:

(שם דף רכ"א ע"ג):

יז אם בא בבהכ"נ בר"ח סמוך להלל והוא לא התפלל עדיין כתב בשם הרב ל"ח שיקרא ההלל עם הצבור ואח"כ יתפלל. ועוד לו שם בשם הרמג"א דאפשר דכשהוא אומר פסוקי דזמרה דמותר להפסיק כדי לקרא את ההלל וזה דוקא כשאין גומרים ההלל אבל כשגומרים אותו אין לאמרו תוך פסוקי דזמרה דכיון שאומר ברוך שאמר וישתבח איך יברך ב"פ ע"ש:

אך לדעת האר"י ז"ל אינה נוחה אמירת הדברים שלא כסדרן:

(שם דף רכ"ג ע"ב):

יח הגם דכתב מרן דנוהגים לחלוץ תפילין בר"ח כשרוצים להתפלל מוסף מ"מ לפי מנהג האר"י אין להסירן עד שיגמור קדיש של חזרת ס"ת להיכל:

(שם ע"ד):

כתב הד"ט ואנן בעניותין לא ידענא מאי בינייהו דבאתרין שיעורא דדין כשיעורא דדין:

יט האריך קצת הרב המגיה שם במה שנשאל אם ביום שאין בו אלא מוסף אחד טעה א' ואמר את מוספי לשון רבים או איפכא ביום שיש לו לומר מוספי אמר את מוסף לשון יחיד וצלל במים אדירים והעלה בידו החזקה שבכל מין טעות שטעה בין בשבת סתם בין בר"ח או י"ט או חה"מ שהיה לו לומר מוסף לשון יחיד ואמר מוספי ובין בשבת של חה"מ או ר"ח או י"ט שחל להיות בשבת ואמר את מוסף לשון יחיד בכל אלו אינו חוזר זולת בי"ט א' של ר"ה לבד שאם אמר את מוסף לשון יחיד צריך לחזור:

(שם דף רכ"ה ע"א):

כ אין מברכין זמן על ברכת הלבנה משום דמצי לברוכי בתוך ל' יום ואין אומרים זמן בפחות מל' יום ולפעמים מקצת החדשים כ"כ הרב פר"ח והרכנה"ג סי' תכ"ב:

(שם דף ר"ל ע"ד):

כתב הד"ט ואני שמעתי ולא אבין לענ"ד הקצרה מה מעלה ומוריד שיוכל לברך תוך ל' יום וכי הרואה את חבירו או פרי חדש לאחר ל' יום לא יברך אם היה יכול לראותו תוך ל' יום והלא סתם אמרו הרואה וכו' מברך וכו' בין אינו יכול ובין יכול הכל בכלל וה"נ היה נראה שיברך אם רואה בחידושה אחר ל' יום ואם לאו לא יברך זמן אי ניתי לפטרו מהאי טעמא דוקא וידעתי גם אני דאינהו ידעי מאי קאמרי ואנכי לא ידעתי דאפי' מאי דבפומאי לא ידענא:

כא כתב שם הרב המגי' דעל ברכ' הלבנה עצמה לא בעינן ל' אע"ג דכל ברכו' הראי' לא יברך בכל עת שרוא' אותה כבר עמד בזה הרב מחזיק ברכ' סי' רכ"ט שכ' גבי ברכ' הקשת דיש מי שאמר דאם נראי' הקשת ובירך ואח"כ תוך ל' יום נראי' פעם אחרת לא יחזור לברך וכ' הר"ב מ"ב הנז' דלאו מילת' היא דהא דצריך זמן ל' יום בין ברכו' היינו דבר העומד בעיניו וכדקאי קאי ואיהו ניהו דלא חזי לי' אבל אם הדבר שברך עליו אזדא לי' והא אחריתי היא מחוייב לברך וכו' וגם מברכ' הלבנ' שמעי' לה דלדע' הרמב"ם יכול לברך עד ליל י"ו והגע עצמך אם בירך בט"ו לחודש ודאי בחודש אחר יכול לברך בליל א' או אחר ז' ימי' והרי לא עברו ל' יום וכו' ע"ש (שם):

כתב הד"ט ואני אומר לע"ד דהגם דהדין דין אמת דלא בעינן ל' לברכ' הלבנ' מ"מ אם כוונ' הרב המגי' להביא ראיה מדברי הרב מח"ב הנז' שכ"כ בפשיטו' דכיון דלדעת הרמב"ם יכול לברך בט"ו לחודש ולחזור ולברך בחודש שלאחריו ביום א' למאן או בי"ז למאן א"כ אמאי מוביל ומייתי בידיה ענינו של קשת דאדרבה משם ראי' לסתור דאם הכל תלוי בראו' דבר חדש אף אם אינו עומד בעיניו ואיהו ניהו דלא חזי לא יברך תוך ל' א"כ עדיין איתא בשאלה אמאי נברך על הלבנ' תוך נ' והלא אין הירח יקר הולך ומתמעט וחוזר ומתחדש אלא למראה עינינו דוקא דלפי האמת לעולם הוא עומד בצביונו וקומתו ואין בו יתרון וחסרון מצד עצמו רק כפי מקומו של אדם ושעתו נראה הולך וגדל הלוך וחסור ופנים חדשו' באו לכאן ואיהו הוא דלא חזי במולדו אמנם באותו הרגע ממש יראה במילואו במקום אחר ולמה יברכו תוך ל' לראייתו. וגם הרב מחב"ר נר"ו לא הביא בידו החזקה ענין הלבנה רק להוציא ממנו התולדה אמיתי' לענין הקשת אך לא יור' הקשת להוכח' כלל על הירח דיש לחלק כאשר חילוק ידע הרב בעצמו ולומר דדילמא קשת שאני דדבר חדש ממש הוא בכל פעם ופעם שרואהו כי אין הקשת דבר כלל מצד עצמו להגלו' ולהתכסו' רק ע"פ איכותן ומצבן של העבים ומצבו ומקומו של השמש הקשת מתאוה (ולעולם הכל בהשגחתו ית' ללמד את בני יהודה קשת זה מה טיבו והן זכרון לראשונים אתיא זכירה זכירה לאכשורי דרא) לא כן הירח דאיהו ניהו דלא חזי לי' וכנזכר באופן דאע"פ שאין לבי מהסס כלל בדינו דין אמת דמברכי ברכ' הלבנה אף תוך ל' יום אכתי דבר סתר הוא לי לע"ד וכהלכת' בלא טעמא מה טעם לא אשגתי' בה כשאר ברכו' הראי' שאין מברכין תוך ל' לראי' כל שהוא רוא' אותו דבר ממש ואיך שיהי' חלוקו של הרב מחב"ר דבר הוא הראוי אליו וכבר כ' הרמג"א בס"ס רכ"ד בשם הרדב"ז בשם הראב"ד אהא דכייל מרן כל ברכו' הראי' אם חזר וראה אותו דבר בתוך ל' אינו חוזר ומברך ע"כ דדוק' כשרא' אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך ע"כ ומינה תיתי דבדין הקשת דלא שייך לומר דהקשת שרואה היום הוא הקשת בעצמו שראה אתמול או מתמול שלשום ואפי' מרגע לרגע אם ישתנו העבי' מצבם לא יראה הקשת ובחזרת העבי' והענני' באופן שיחזור וירא' מ"מ אינו מה שראה מקודם ולכן לע"ד הדבר פשוט שיברך וכדברי הרכ"י נר"ו וק"ל):

כב אין לעמוד תחת הגג לברך את החדש רק בחצר או במקום מגולה אם לא שיש לו איזו מיחוש שלא יוכל לצאת או משום העכו"ם המלעיגים וכיוצא (שם דף רל"א ע"ב):

כתב הד"ט ועיין ג"כ להרב פחד יצחק אות ב' ערך ברכת החדש שכתב דטוב לברך תחת הגג מלברך תחת אויר השמים במקום מטונף ושכן מנהג פירארא ועיין להרב שכנה"ג הגה' הטור סי' תכ"ו אות ד':

כג בן א"י שהוא ח"ל ודעתו לחזור לארץ הצבי ששם נוהגין שלא לברך על ההלל ונעשה במקרה ש"צ ביום ר"ח ובירך על ההלל אין ברכתו לבטלה ומוציא הרבים י"ח שנהגו לברך:

כתב הד"ט וע"ל סי' כ"ב אות ג' ואותיו' אחרו' בענין בן א"י וח"ל (חיים שאל סי' צ"ט):

כד עיר אחת שנעשה לישראל נס והצלה ותיקנו שיתענו י' יחידי' מישראל ובלילה לומר כל הקק"י הלל גמור אחר ת' י"ח וכן ביום אחר חזר' העמידה לאו שפיר דמי לא מבעיא בלילה דלאו שעתי' היא בין אחר י"ח בין בזמן אחר אלא אפי' ביום אין לאמרו אחר י"ח במקום שאומרין אותו בי"ט ור"ח אפי' בלא ברכ' ולא ס"ל מה שתיקן הרב המקובל מהר"י פיאמיטא זצ"ל (הובא בספר אור בקר של מהרי"ף הנז' (שם ח"ב סי' י"א):

כח ר"ח שחל להיו' בשבת והתפלל מוסף של שבת ולא הזכיר ר"ח כלל וחתם ג"כ בשבת צריך לחזור ולהתפלל מוסף ותמה על הרט"ז בסי' קפ"ח ס"ק ה' ועל הרב גן המלך סי' ל"ח דס"ל שהמחלוק' שיש בהזכר' ר"ח בבהמ"ז בר"ח שחל להיו' בשבת יש ג"כ בנעילה של יה"כ שחל בשבת דלא היא והסכימו עמו תרי רבנן שלוחי עה"ק חברון תוב"ב ע"ש (מים רבים סי' מ"א):

כו עיר שנהגו שהש"צ אומר ענינו בין גואל לרופא בתעני' משמרת החדש אין בו שום חשש ברכ' לבטל' (דבר משה ח"א סי' מ'):

כז קהלת אנשים שבאו לברך ברכ' הלבנה ולא נמצא בהם מי שיודע לברך רק סומא א' ועמד ובירך אם יצאו השומעי' כבר נחלקו גאוני עולם אם הסומא חייב לקדש הלבנ' דהרש"ל בתשו' ע"ז פסק דחייב לברך והריק"ש פליג עלי' והרב פר"ח סימן תכ"ו פסק כמהרש"ל וכ"פ ג"כ הרמג"א והוסיף מדילי' הרב המחבר דאפשר דמרן נמי ס"ל הכי ממ"ש בס"ס ס"ט דסומא מברך ברכ' יוצר המאורו' וכיון שכן פשיטא דבנ"ד חייב ומוציא אחרים ואפשר דאף למהריק"ש דאינו חייב מ"מ יוציא אחרים דומה למ"ש מרן בסי' רצ"ז דמי שאינו מריח דאין לו חוש הריח מ"מ מוציא בברכתו את אחרים וכן בנ"ד י"ל דאף שאין לו חוש הראו' יכול לברך להוציא מי שרואה ועיין מ"ש מרן בסי' רצ"ח וחילק בין ברכ' יוצר המאורו' ברכ' בורא מאורי האש וכ"כ בעטרת זקני' (ע"ל סי' י"ט אות ד') (שדה הארץ ח"ג סימן ט'):

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה