אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סי ט"ו דיני עירובין וטלטול מרשות לרשות

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סי ט"ו דיני עירובין וטלטול מרשות לרשות

סימן יג דיני קידוש והבדלה וסעודות שבת ותענית

אות א אם נתחדש מלך א' וכבר השכירו ממנו בחייו את העיר כדי לעשות עירוב צריך לפי דעת הרב המחבר להשכירו מחדש ודעת מהר"ם מזרחי להקל ונסתייע מדברי הרב גו"ר ח"א כלל ג' סי' כ"ב ועיין ג"כ להרב צבי אשכנזי בתשו' ו' דף י"ד ע"ד ולהרב שבות יעקב ח"ב סי' ז' ועוד לו שם מאיזה שר ישכירוהו והעלה דבשנת תקט"ו חזרו ושכרו מן שר הרגלים לזמן קצוב של חמשים שנה ועיין ג"כ להרב יכין ובועז ח"ב סי' י"ד:

(שדה הארץ סי' כ"ג):

כתב הד"ט ועיין להרב מים רבים מסי' ל"ד עד מ' ולהרב תורת נתנאל סי' ל"ג שהביא בידו החזקה טעם חדש להקל ע"ש ואעפ"י שאמרו להלכה ולא למעשה מ"מ לעשותו מיהא לסניף חזי וחזי ועיין ג"כ למהד"י מיוחס באדמת קודש ח"ד ועיין ג"כ למרן באבקת רוכל שלו סי' מ"ז ומ"ח דטעמא טעים על דרכם לקנות מן השר או מא' מממוני השר ולא לקנותה מהאנשי' אדוני הבתים וכו' ע"ש:

ב עיר אחת שגגותיה חומתה מצד א' אין לה דין עיר מוקפת להתיר הטלטול בה ע"י שכירו' העיר והביא דברי הרב גו"ר כלל ג' סי' כ"ג שמתיר ושנחלק עליו מהר"י זיין והוא השיב עליו ועמד מהר"י זיין בפרח שושן שלו וסתר ראיו' הרב גו"ר בספרו כלל ג' סי' א' ע"ש ודעת הרב המחבר כמהר"י זיין שאינו מותר אפי' ע"י ערוב הטלטול בה אמנם אם הים מקיף מאיזה צדדים יש לה דין חומה ומותר לערב ועיין בפרשת העבור להרב מים רבים ובתשו' למהרי"ט ח"א סי' צ"ד דף קי"ד שהתיר ושכן מעשה בכל יום בעיר טבריא (בני יהודה סי' ל"ד סי' ק"ב):

ועיין להרב עדות ביהוסף למהר"י בן סאמון סי' ז' שעמד על דברי הגו"ר ומהר"י זיין ושנשמטו מהם דברים מהש"ס ופוסקי' ושאין מודה להרי"ז הנז' ושאדרבא מורים כהגו"ר וכתב ג"כ דבדרך אגב ראה בשאלת יעב"ץ סי' י' בדין עיר העומדת בראש ההר ותירץ קושייתו על מהריק"ו שורש ק"ל ותמה ג"כ על הרב בני יהודה הנז' שתפס במושלם כמהרי"ז דלא מהני לענין שבת כדין מגילה ובתי ערי חומה ושהוא הפך הש"ס דעירובין דף כ"ד ע"א וכן הוא בא"ח סי' שפ"ח ס"ב ושצ"ח סי' י"א וסי' ת"א:

לצאת בשבת בסנדל המסומר הנקרא בערב קבק"ב שאינו אותו הנז' בפ' במה אשה וכו' מ"מ יש לאסור לפי שהוא משאוי או משום דילמא משתלפי ואתי לאתויי ויש תקנה בדבר לעשותו באופן שלא ישמט מרגלו וכעין הסנדלים שבארץ אדום שגבם מכוס' בעור ואז הם מנעל ולא משתלפי ואינם משאוי (שם סי' מ"ג):

כתב הד"ט ועיין להרדב"ז ח"ג דפוס פירדא סי' י"א דפסק דמנעל של עץ שאינו מחופה עור הנקרא סואיקו"ס אסור לצאת בו בשבת אף למבוי שאינו מעורב כי העור שנותני' בראשן כמה פעמי' נשמט ושוב אינו יכול לנועלו וחששא קרובה הוא שיביאנו בידו:

ד מותר לצאת בטלית מצוייצת שאינה חייבת בציצית אלא מדרבנ' דמ"מ מחוייב בציצי' קרינן לה והוי מצוייצ' כהלכת' אפי' לצאת לרה"ר ועוד שהעמידו חכמי' דבריהם במקום תור' ועוד דאף למ"ד דלא מקרי מצוייצ' כהלכת' מ"מ הציציו' שבה טפלין הן גבי הבגד וע"ד דאמרי' בפ' כיצד תולין מתעטף אדם בכילה וכסכסי' ויוצא בה לר"ה ומ"ש מדרב הונא דאסר לצאת בטלי' שאינ' מצוייצ' כהלכת' ציצי' לגבי טלי' חשיב משא"כ כסכסי' לגבי כילה והיינו דקמן נמי כיון דלדידהו ציציו' הללו כגון של צמר לבגד משי אינו פוטר ה"ל ככסכסי' לגבי כילה דלא חשיב (שב יעקב סי' ה':

ה התיר להלכה ולא למעשה לעבור בשבת לדבר מצוה טל גשר הפורח' (שם סי' ט"ז):

אע"פ שאם יבאו להכשיר מבואו' לא סגי שתהי' הקור' נסמכ' ודחוקה מכותל לכותל לחזק שלא יפול וכדברי הרב המגיד בפי"ז מהל' שבת וכמבואר בהרא"ש בעירובין מ"מ אם משימין לחי מכאן ולחי מכאן ע"י סיד מחוי וחבל למעל' במקום קורה אין כאן חשש כיון דהסיד מכאן ומכאן הוא משום צור' פתח ובצור' הפתח הטעם הוא משום מחיצ' משא"כ הקור' דהיא משום היכר ולכן אמרו דקור' העומד' מאליה לא חזיא דלית בה היכרא אבל מחיצ' העומד' מאליה שמה מחיצ' כמבואר בא"ח סי' שס"ב ושס"ג (שבות יעקב ח"ב ס"ח ח'):

ז בירר דברי הפוסקי' ז"ל בדין מי ששכח אצלו כיס עם מעו' בע"ש עם חשיכה והוא בשוק דרשאי לרוץ אם מתיירא דיקחהו עכו"ם בשוק כדע' הרמג"א בסי' רע"ו ע"ש (שם סי' כ'):

ח צדד הרבה צדדין לפטור היהודי' היושבי' בלאזריט"ו מעירובי חצרו' ולא עלה בידו לפוטרם ודן את הדין שצריכי' לערב כשיש ישראלי' חלוקי' וצריך לשכור הרשו' מעכו"ם הקאפיטנ"ו שדר שם ומושל שם מטעם המלך ומיהו פטורים מלהניח מזוזה בבתים שדרים בהם (חיים שאל ח"ב סי' כ"ב):

ט אע"פ שכל מוקף מחיצות רה"י הוא אפילו גדול כמה וכמה פרסאו' וכמו כן יש לים דין מחיצה דאמרי' גוד אסיק ובמקו' מחיצו' עומד וכיון שכן כל ארץ אנגלטיר"א וכן כל איי הים שהים סובב אותם מכל צד הי' נר' שיהי' להם דין רה"י כשם שיהי' דינו כרה"י אם היו עושי' מחיצו' שיקיפו כל האי דדין א' להם מ"מ לא ראי זה כראי זה דהדבר פשוט דמחיצ' העשוי' בידי שמים היא ואתו רבים יושבי האיים ומבטלי מחיצ'. ואגב נתעורר על מה שלא ראה א' מהפוסקי' שהביא דברי הרשב"א בס' עבוד' הקדש שכתב דפלטיא אפי' דלתו' המדינה ננעלו' בלילה תור' רה"ר עלי' וכ"נ ג"כ דברי רבינו אפרי' שהביא בעל המאור דדוקא מבואו' מפולשי' שהם מיוחדו' לאנשי המבוי ההוא ואין יד כל אדם שוה בו והוא חדוש גדול ותמוה שאינו מביאו שום פוסק קדמון או אחרון (שו"ת הרב צבי סי' ל"ז):

י מי שהוציא בשבת מרה"י לרה"ר אין לו תקנה רק לרוץ לרה"י שהוציא משם ועיין להרמב"ם פי"ג דשבת דין ח' וכיון שכן מ"ש הרמג"א בסי' רס"ו ס"ק י' דאפי' בשבת עצמו שרי לא משכח' אלא חפץ והוציאו מזוי' לזוי' בשבת ושוב הוציאו ועי' בשבת ד' ו' ע"ב דאל"כ דברי הרמג"א תמוהים ונגד הדין שאם עשה בשבת עקירה מר"הי איך אמרו מוליכו פחות מד"א והלא תכף שעומד תוך ד"א הויא הנחה בר"הר ויש כאן הוצאה ממש אלא ודאי כדאמרן (דגול מרבבה סימן רס"ו):

יא ההולך בשבת לרה"ר וחבירו רואה שנפסק לו א' מציציות טליתו חייב להגיד לו כדי שיפשטנו מעליו ואינו נדחה מפני כבוד הבריות וה"ה בכלאים ודלא כהטור בי"ד סי' ש"ג והאחרונים:

ושם הביא הירושלמי דכלאים דאין מדקדקין במת וכלאים בבה"מ הביאו מור"ם בי"ד שם (שאגת אריה סי' נ"ח):

כתב הד"ט ועיין להרב שאלת יעב"ץ סי' קע"ח ח"ב:

ולהרב מחזיק ברכה בא"ח סי' שי"א ולהרב זקן אהרן סי' קל"ד דלצאת מביתו בטלית פסול לילך אפי' לכרמלית פשיטא דלכלהו תנאי ואמוראי אסור ועיין ג"כ לעיל סי' ה' אות מ"ד:

יב עשה מערכה מול מערכה מסברות הפוסקי' ז"ל בענין תחומין אי הויין מדאוריי' או מדרבנן אפי' חוץ לי"ב מילין דהר"זה ס"ל בדברי הרי"ף דחוץ לי"ב מילין הוי מדאוריי' והרמב"ן ס"ל דלהרי"ף אף חוץ מי"ב מילין הוא מדרבנן וכ"ד הרמב"ם בפ' כ"ז וכ' הרב המגיד שכן הוא הסכמת הגאונים:

והרא"ש והמרדכי כתבו דלש"ס דידן לעולם הוא דרבנן ולדעת זו הסכימו הרמב"ן והרשב"א ע"ש באורך שיישב ג"כ מה שיש להשיג על הרב אביו בריח שדה סי' י"ד (ב"ד של שלמה סי' ט"ו):

כתב הד"ט ועיין להרב טל אורות דף ק"א דנסתפק אם יש איסור תחומין בי"ט לר"ע חוץ לאלפים אמה ולרבנן חוץ לי"ב מילין לדעת הרמב"ם ודעימיה או דילמא כולהו מודו דבי"ט תחומין דרבנן ע"ש שהאריך ועיין ג"כ להרב זכרון יוסף סי' ז' דנכנס באורך ורוחב גם בענין תחומין ביה"כ ע"ש שפלפל על פרט תחומין בין בשבת ובין בי"ט וע"ל סי' כ"ה אות כ"ג:

יג נסתפק מתחלה והדר פשיט להיתירא בעיר שעירבו בה להתיר הטלטול בכל העיר ויש איזה בעלי בתים שהיו דרים חוץ לחומו' העיר דאין מטלטלין שם אלא בד"א דלא הוי רגל האסור' במקומו לאסור בדריסת רגלם ג"כ בתוך העיר אלא בין בני העיר בין הדרים חוץ לעיר מותרים הם לטלטל בכל העיר (זקן אהרן סי' יו"ד):

יד בור שבין ב' תחומין ובצד א' יש ב' שיש להם שותפות בבור לא אמרי' בזה יש ברירה דהוי תרי יש ברירה דאף בדרבנן לא אמרי' והכא אי הוה בעינן למימר דהרי הוא כרגלי הממלא היינו צריכים לומר תרי ברירה דהיינו חדא שהמים שייכים תוך תחום זה ועוד שהמים שייכים לזה ולא אמרינן ועי"ש ג"כ בשאר דיני בורות (מצודת יששכר סעיף י"ג):

טו מעשה שנשרף הפת של עירובי חצרות קודם הפסח ושכחו לערב ובאותו שבת חל ברית מילה באותו חצר ופסק הרב המ"צ הראב"ע ז"ל להביא התינוק במקום שהכינו למולו עי"ג והרב המחבר חתר חתירה להתיר להלכה דוקא אפי' ע"י ישראל משום שהוא דבר מצוה (יצחק ירנן דף ס"ה ע"ג):

טז בעיר מוקפת חומה שיש שם עירוב מותר לצאת בשבת בכסא הנקרא פאטשע"ז בל"א ובלע"ז ליטיק"א ופורטנ"טינא שטוענין אותו עכו"ם בין ידיהם אפי' למי שאין רבים צריכים לו ודלא כמג"א סי' ש"א ס"ק כ"ז וכן מבואר בהדיא ברש"ל ועיין ברב"ח סי' תקכ"ב וכ"נ דעת הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו דין זה דאם לא עירבו אפי' בלא טעם עובדין דחול אסור ואם עירבו אפי' רבים צריכים לו מותר ודברי מרן בסי' ש"א ותקכ"ב סתרי קצת הדדי (נודע ביהודה סי' י"א):

כתב הד"ט ועיין להרב יד דוד דף קפ"ג שכ' דאין בדבריו הכרע כלל ע"ש וגם פה פירינצי אין נוהגין לצאת אם לא משום צורך גדול וע"ל סי' כ"ב אות ל"ב:

יז על טלטול בשבת בעיר ראט"רדם על סמך החריץ שבסביבו' העיר הביא למעשה דברי הרמ"גד סי' שס"ג בתשו' לק"ק שטיי"נץ בהיות המים גלודים ואף הוא כמוהו הוכיח בפשיטות דיש לחוש לטלטל בעת שנקרש ע"ש שהאריך בדברי הרמ"א בענין שמא יעלה הים שרטון וה"נ יתכסה הנהר והרבה להשיב על דברי הרב הזקן מהר"ש אאיליון שכתב שאין לחוש לזה ע"ש שהאריכו פעם ושתים:

עיין להרב עצי אלמוגים דף קכ"ב ע"ב דכתב דבמחילה מכבודו שגג כמה שגגות בענין זה ע"ש (כנסת יחזקאל סי' ב' והנמשכים):

הד"ט ועיין ג"כ להרב שב יעקב סי' י"ז שכתב שכשהם נגדשים יש לחוש שמא יטלטל כשהמים מתייבשים דאז אסור מדינא:

יח נתן טעם ליישב המנהג שנתפשט בכמה ארצו' ליכנס בספינ' בע"ש ופעמים בשבת והספינה הולכת ביום השבת חוץ תחום וגם כשמגיעי' לנמל ביום השבת יורדים מהספינה ומהלכין בכל העיר אף ע"פ שבאו מחוץ לתחום (תשב"ץ ח"ד סי' י"א וי"ב טור ג'):

הד"ט וע"ל סי' י"ג אות ה' ועיין למהר"ם אלשקאר בתשו' סי' ק"ח דכתב דאם נהגו איסור כשהגיעו לנמל בשבת אין להקל כ"כ דלאו טועין הן אך אם אין שם מנהג איסור יכולין להקל ועיין להרב טוב עין סי' ח"י סעי' ס"ט מ"ש בשם האר"י כתיבת יד ועיין להרדב"ז ח"ג ד' פירדא סי' תקצ"ב שהאריך בענין זה קצת ועיין להרב עבודת הגרשוני סי' קכ"ג ולהרב חות יאיר סי' קי"ב ולהרב בנימין זאב סי' ר"כ ולהרב גור אריה הלוי על א"ח סי' של"ט ס"ק ג' וראיתי להרב פחד יצחק אות ס' (דעדיין לא נדפס) ערך ספינה קטנה או גדולה שכ' דהרב שמחה לוצאטו מ"ץ בויניציאה עשה פסק מלא וגדוש להוכיח דמותר בשבת לעבור בספינה מעבר לעבר והביא הפסק לפני הק"ק במעמד כל הרבנים גדולים שהיו שם בימים ההם ואחרי ההתבוננות נמנו וגמרו לאסור וצוו לבלתי יראה הפסק ההוא החוצה באמרם אליו שאם כחא דהיתרא עדיף וכח החכמה הוא מ"מ אין לעולם מדרך התבונה להתיר דברים הנראים האסורים בעיני המון העם ובענין ספינה המגעת לנמל אחר שחשיכה השיב הרב פחד יצחק הנז' בערך ספינה שהגיעה וכו' למי ששאלו דבר אם מותר לירד במקום שהנמל בתוך העיר או מוקף מחיצות ואיך יורדים אם אין הספינה יכולה להתקרב ליבשה אפי' ע"י כבש והשיב לו דאם הנמל תוך העיר או תוך הקרפף מותר לירד כיון דנכנס בהיתר הו"ל כיוצא שלא לדעת כמ"ש הרמג"א סי' ת"ה ס"ק ה' ו' ז' ועוד פוק חזי מאי עמא דבר בעיר מנטובה עיר גדולה של חכמים שהנמל שלה נכנס בתוך העיר וכל יהודי המגיע שם בשבת יורד ומהלך כל העיר (וכן עשיתי מעשה בעצמי הצעי' המאסף זה לי ארבעי' שנה ויותר שנסעתי מפירארא למנטובא בחברת ת"ח א' ממנטובא והגענו שם ביש"ק בכ"א שעות בקירוב וירדנו מהספינה לעיר והלכנו לכתינו לשלום אין פוצה פה ומצפצף) ועוד יען דכל מי שמפרש בספינה כל שאינו לטייל בזמן הזה אפי' למשא ומתן דבר מצוה מיקרי כמ"ש בא"ח ס"ס רמ"ח וכבר כ' מרן בסי' ת"ו דמי שיצא ברשות יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם הגיע לעיר הרי הוא כאנשי העיר א"כ ה"ה הכא דשרי ואם אין הספינ' יכול' להתקרב ליבשה אפי' ע"י כבש יכנס בספינה קטנה התלוי' בה וכמ"ש הרמג"א שם והתם מיירי ביצא לדעת דאין לו לזוז רק לפנות דיצא ברשות יכול לירד בקטנה אף שלא לפנות עכ"ל ז"ל בקיצור ע"ש:

עוד ראיתי להרב הנז' אות מ' ערך מחזיק בדרך בשם תשו' הרב עפר יעקב כ"י שכ' להרב יוסף פירמי מעיר אנקונא ע"ד הרוצה להפליג בספינה בשבת שהולכים מע"ש ומקדשים בספינה וחוזרים לבתיהם וביום השבת חוזרי' בספינ' ומפליגין אי מצי א' לברך על כלם וא' השואל וא' הנשאל דעתם שוים לטוב' דשרי ושרי דשלוחו של אדם כמותו אלא דהרב השואל כ' די"ח מההיא דאי' בהגהו' אשרי פ' מי שהוציאוהו והביאו מרן וז"ל וא"א לקנות שביתה בספינה בשום ענין אם לא שיכנס בה בעצמו קודם בה"ש ולאחר בה"ש יחזור לביתו ולכן מצריך שכל א' ילך מעצמו והרב עפר יעקב כ' אין זה ענין למנהגנו שמצריך להיות בה"ש דוקא וכבר פסק מרן בסי' רמ"ח סעיף ג' שכל זה תלוי במנהג וכ"כ הלבוש ג"כ שם ועוד מצא און מפ' מי שהוציאוהו מי שהי' וכו' ומכיר וכו' היו ב' א' מכיר וא' שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר ומכיר אומר וכו' א"כ שפיר מצי למימני שליח לקדש ועוד טעם אחר דודאי איסור תחומין להולך ברגליו אף שהוא דרבנן חמיר ממהלך בספינה באותן הימים שהמים גבוהים יותר מעשרה ויכול לממני שליח שעיקר קנין השביתה כדי שיחשב אותו מקום כד"א ע"כ תמצית דבריו ואני אומר לע"ד דהגם דהאפשר דלענין דינא יש לענות אחריו אמן יתומה ולא שלימה מ"מ לע"ד אין טעמיהם מכרען דאי מהטעם דשאינו מכיר מוסר למכיר אפשר דשאני התם דאינו מכיר נמי מחזיק בדרך ודוקא לבא מהדרך הקילו וכמ"ש מרן בסי' ת"ט בהסכמת הפוסקי' משא"כ הכא דמסתמא איירינן דהמשלח אינו הולך בספינה מע"ש ואינו בא בדרך רק א' הולך ומקדש בעד כלם דאם הולך לשם מה לו לצוות לאחר לקדש בעדו הלא בלא קדוש נמי סגי ואם אינו הולך בעצמו הרי קידוש זולתו בשבילו כחוכא ואטלולא ולא שויא מידי דאין קידוש אלא במקום סעודה ומה יעלה לו הקידוש של חבירו להוציאו י"ח והוא אינו שם ושומע מפיו ואם מטעם השני דאין תחומין למעלה מעשרה קדיש זולתו להתיר הטלטול למאי מהניא כי להשוות מקו של עירובו כד"א אינו אלא בשביתת עצמו או הנחת העירוב על ידי שלוחו לא ע"י קדוש זולתו שלא בפניו סוף דבר אני אומר לע"ד דכיון דהקדוש אינו אלא לפרסומי מלתא וכמ"ש הרמ"גא בשם מרן ב רמ"ח ס"ק י"ב והר"ם טוואה בשם הר"ן בחוט המשולש טור ג' סי י"א (ודברי הלבוש שכ' דחשבינן עשיית הקדוש לשביתה לא זכיתי לע"ד להבינם) אם שלח ישלח לקדש אין הפרסום אלא לשליח אי לא מטעמא דחברך חברא אית ליה ובכל דהו סגי ובלבד שקנה שביתה בספינה ע"י עצמו או עירובו דאז יש צדדין וצדדי צדדי להקל לא מבעיא למרן בסי' רמ"ח הנז' אלא אפי' למור"ם ז"ל כאשר עיני כל תחזינ' מישרים וכ"ש לפי מה שהאריך הרב נתיב חיים הזכירו לטובה הר מחזיק ברכה שם אות ג' דע"י פת לא סגי לשביתה בספינה אע"ג דבקבלת שבת בעלמא סגי' ע"ה דאתיא מק"ו שלא יועיל בלא העמדת גופו בספינה לאוקומי שליח לקדש כנלע"ד ועיין ג"כ להרב בני יהודה ח"ב סי' ל"ה ולהרב ראשון לציון דף קי"ב סי' רס"ז וגם ראיתי בתשו' כ"י ח"א סי' כ"ה להרב עזריאל דייאנא שהשיב לשואלו דבר שא"א למחות ביד המתירין שיש להם על מה שיסמוכו והגם דרבינו יצחק אוסר שמא יעשה חבית של שייטין וע"ל אות כ"ה:

יט שנה ופירש צדדי ההיתר והאיסור שיש בפת שאפה העכו"ם בשבת אם מותר לישראל לאכלו ודין הבאתו לביתו של ישראל ע"י עכו"ם דרך רה"ר (שם ח"א סי' מ"ד וח"ד טור ג' סי' י"ג):

ב עיר אחת שהנהר מפסיק בין מקצת העיר למקצתה ועוברים מכאן לכאן ע"י גשר ונשבר והכינו אנשי העיר מעברת א' ע"י קשירת חבל א' מקצה לקצה והתקינו ספינה א' המוכנת להלוך במקום הגשר ע"י שהמלחים מושכים בידם החבל ועי"כ הספינה הולכת ועוברת התיר לישראל לעבור בספינה ע"י מלח עכו"ם ליכנס לבה"כ ולהתפלל בצבור שהם מעבר אחר ונשא ונתן המפליג בספינה דהביא מרן בסי' רמ"ח והרמ"א שם ודברי הרב"י גופיה בב"י סי' של"ט בשם האגור על ספינות של עיר ויניציאה לעבור משכונה לשכונה ע"ש כדברי מע' השואל והנשאל והצד השוה שבשניהן דכיון שהוא לדבר מצוה מותר לעבור (וע"ל אות י"ח) הר"ם זיסקינד סי' א'):

כא ק"קי שדרכם לעשות בכל ע"פ עירובי חצירות ושתופי מבואות לכל השנה מעיסת שמורי' של חברת תת"י שמוכרי' אותה לתועלת תת"י והמנהג שהפרנסי' שולחים למ"צ שלהם לעשות עירוב אחר ת' מנחת ע"פ בקהל קדושים רבה והוא מברך והק"קי עונים אחריו ויהי בשנה א' שהיה שבת ע"פ שלחו הפרנסי' לא' חכם שבעיר במנחת שבת לעשות עירוב ולא שם החכם אל לבו שאין מערבין בי"ט ושבת ועירב ושיתף כמנהג והורה גבר מע' המחבר שאע"פ שבדיעבד אם עירבו בי"ט ובבת עירובם עירוב היינו דוקא לאותו שבת ולא להבא כיון דבידם לתקן ולחוש ג"כ לכבוד מארי דאתרא יעץ לפי דרכו הטוב לחכם האחר ששגג לפרוס לרעב ולהאכיל לעניים המצת עירובו וממילא תחול מחדש חובת העירוב ויערב הרב מ"צ בפרסום כמנהגם ועשה סמוכות לסברתו מההיא דרש"ל פ"ב דביצה סי' א' הביאו הרשכנ"הג טא"ח סי' תקכ"ז ף ק"ה ע"ד סי' י"א ע"ש:

פחד יצחק אות ש' (הלא נדפס) ערך שיתופי מבואות בשבת:

כתב הד"ט ועיין במעשה כזה להרב בארות המים סי' י"ב דגם הוא פסק דא"צ לחזור לערב:

כב נשאלו חכמי עירו הלכה למעשה הובאו דברי השואל בגמגום קצת ופירשם היטב הרב אס"י מקסאלי מונפיראטו שכן הוא על דברת שני בתים סמוכים זל"ז של ב' ישראלים שלכל א' וא' יש פתח פתוח לרה"ר בפני עצמו וכל א' וא' נכנס דרך פתח ביתו אלא שיש בכותל המפסיק בין בית לבית פתח א' שממנו כל א' נכנס לבית חבירו כמו רעים אהובים ואין שום שתוף ביניהם ונשאלו אם צריך לערב יחד לטלטל מבית זה לבית זה ופסק רב אס"י הנז' דפשיטא שצריך לערב ואוסרים זה על זה ושא"צ לזה ראיה וק"ו הוא ממ"ש בא"ח סי' ש"ע וכ"פ ג"כ הרב שלמה דילויקיו ושם שם הובאו דברי הר"ן הלוי דלדעתו אם משתמשין זה עם זה כל ימות השבוע הרי הם כאיש אחד אך הודה בענותנותו שלא הבין השאלה וציורה גם הרב מוניליסי מ"ץ בפירינצי הודה על העלמת הבנת השאלת ומ"מ השיב דמדברי השאלה בס' עבודת הקדש שער ג' סי' ט' יש להבין התשובה השייכא לשאלה והרב יצחק חיים כהן מהחזנים הבין דברי השאלה כרב אס"י ופסק דצריכין לערב מההיא דחמש חבורות פתוחות לטרקלין בנתיבות רבינו ירוחם דף פ"ט ושאח"כ אנה האלקים לידו ספר הרב דב"ש סי' קפ"ג להרמ"ז ושמח לבו שכיון דעתו לאיסורא ובא אחריו הרב שמואל דוד אוטילינגי והחזיק בדבריו מההיא דמור"ם סי' ש"ע סעי' כ"ו ודברי הרמג"א שם ודן ק"ו מעצמו בניד"ד והעיד דבקטנותו בהיות' בעיר אקו"י היו עושים מעשה לערב בית בבית הפחות זל"ז ופתח א' לכרמלית וכן הסכים לדבריהם הרב אברהם שמשון לוי פוביני וגם הרב גבריאל פונטרימולי שנתקשה בעיניו מציאות השאלה מ"מ כתב שנוכל ללמוד דינו מדין חלון שבין שני בתים שהביא מרן בסי' שע"ב סעי' ח':

שם במהדורא בתרא שלו אות ג' ערך גדול הבית (שנא נדפס)

כתב הד"ט ועיין להרמ"ז גופיה בתשובותיו סי' מ"ז ולהרב תי"ט ומפרשיו ברפ"ז דעירובין וראיתי בתשו' כ"י למהר"י טראבוט סי' נ"ה בדין מי שיש לו בית עם ישראל אחר בשותפות שלא נחלק לחלוטין ובחלק שמשתמש בו שותף א' נשארה משותפו מטה א' שאינה מוטלטלת מותרין לטלטל בכולו בלי עירוב עיין בסמ"ג והריב"ה ומינייהו תיתי דכיון דעדיין לא נחלק לחלוטי' אכתי דין שותפין להם ומותרין לטלטל בלא עירוב ועיין לרדב"ז ח"ג ד"פ סי' תר"ז:

כג עיר המוקפת חומה מג' רוחותיה וברוח א' נהר יסובננה או שנהר מפסיק באמצע העיר ומתחברים ב' חלקי העיר ובסוף העיר מב' קצותיה סוגרים המעבר בלילה ע"י שלשלאות של ברזל מותר הטלטול בהם ע"י עירוב (זרע אמת סי' מ"ה)

כד מי שחלל שבת משום סכנת הדרך ועבר אאיסור תחומין ורכיבת הסוס ילקה ויתודה ויפדה בממון המ' תעניות ולא יפחות ממטבע פאר"א אחת (היינו קרוב לקראציא א' של טוסקאנא) לכל יום:

נאמן שמואל סי' ח' (ועיין להרב ח"י בפ"א מימי התשובה שכ' דפדיון תענית יום א' הוא איסור א' כסף מזוקק שהוא משקל ד' שעורות לצדקה ובלבד שלא יהיה ת"צ דאז אין לו פדיון ע"ש והיינו ג"כ קרוב לפארא א'):

הד"ט גם הרח"י סי' רל"ו כ' דק"קי א' שחללו שבת לכבות דליקה משום פקוח נפש צריכין כפרה אמנם בני יהודה דף ס"ז ע"ד כ' דאינם צריכים כפרה והנשים שנהגו להתענות כשמדליקות הנר ליולדת היא הוללות וסכלות ע"ש:

כח ביאר כוונת הרב הטורים סי' ת"ח בדין הנחת עירוב שכ' די"א דאפי' כלתה מדתו באמצע העיר מהלך כלה ויש להקל הואיל ולן בה שנפלה מחלוקת בין המעיינים אם ר"ל לינת כל הלילה או אפי' שעה קטנה (וע"ל אות י"ח שמש צדקה סי' י"ח:

כו קורת מבוי להתיר הטלטול מביאה ג"כ הטומאה: (שם סי' כ"א):

כתב הר"ט ועיין להרב פחד יצחק אות ט' ערך טומאת אהל על השאלה זו שנשאלה למעשה בעיר פירארא שהאריכו רבני הדור בתשובותיהם:

כו חולה שהוכה ב"מ במגפה בשבת תוך העיר ופן ח"ו ידבק הדבר בשאר הבריאים רוצים להוליכו רחוק מהעיר כמהלך ב' שעות לפי הדין נראה פשוט לאסור להוליכו על החמור ושכבר צווח ככרוכיא עלה דמלתא ולית דמשגח ושהוגד לו שגם באיזמיר דרכם להוליך את המוכה חוץ לעיר והוא ממש כריחוק מקום שבררו ואם יוגף ח"ו איש ביום ש"ק אין מוציאין אותו כלל והתם נמי איכא סכנתא ופקוח נפש (קול אליהו סי' י"ו):

כח הרוצה להרחיב תחום העיר יכול לעשות צריפין בכל ע' אמה ושירים ובלבד שיהיו עשוין לשמור שדות אבל אם אינן עשוים אלא להרחבת המקום לא הותרו (דגול מרבבה סי' שצ"ח):

כט דרך הרבים שיש ברחבו י"ו אמה אלא שבכל ארכו יש מצד הבתים קאלדירו"ס שגבהו יותר מג"ט ורחבו יותר מאמה מ"מ לא נפיק מכלל דרך רה"ר ואינם יכולים לערב ואין הקאלדירו"ס ממעט שיעור רוחב דרך רה"ר כי עיקר דריסת רגל הרבים הויא על הקאלדירו"ס בין בימות הגשמים בשביל הרפש וטיט בין בימות החמה שלא ליכשל בסוסי' ובפרדים וע"ש סברת הרב חיים יעקב דאנ"ון דס"ל דהמתירין לערב יש להם ע"מ שיסמוכו והרב המחבר סתר תשובתו וחיזק הוראתו הראשונה דאין לו היתר לערב ע"ש (שביתת י"ט סי' ה' ו' ז'):

ל

מי שהולך במדבר ומוכרח לחלל שבת ויש עמו גמל עם מתא"רה דהיינו כעין תיבה פרוצה מצד א' ומניחין על הגמל שתים א' מכאן וא' מכאן ויושבי' בתוכה הולכי דרכים לא ראה טעם להתיר לו ב' איסורין היינו איסור תחומין ואיסור תשמיש בבע"ח כיון שיכול לילך ברגליו ויעשה איסור א' בלבד אם אין בו סכנה לילך ברגליו ומ"מ מצא לו תקנה שקודם מעט לנסיעת השיירה ילך לישן בתוך מתאר"ה ויאמר למינם קא מכוינא והעכו"ם ישאוהו ויניחו המתאר"ה על הגמל כמנהג ואף דדוקא לצ"ד שרינן הערמ' מ"מ הכא ש"ד ממה שילך ברגליו (שם סי' תק"ס):

לא גנות זרועות וקרפיפות שבתוך עיר מוקפת חומה ומעורבת לא אמרי' דאתו זרעי' ומבטלי מחיצתא דכי מדלי מר היקף דגנה וקרפף אכתי קיימי מחיצתן בעיר אבראי ומשוו להו רה"י לכל מילי וכן מצא אח"כ להרב אביו שהסכים עם הרב החסיד דבר שמואל סי' רנ"ט להתיר:

(מר וקציעה סי' שנ"ח):

כתב הד"ט זה לי שלשים שנה ויותר שבא לידי על ענין זה פסק א' כתיבת יד חתום מיד ימינו של הרב חנניה קאזיס מקריה נאמנה הלזו פירינצי וראיתי שהאריך הרחיב להוכיח במישור כחא דהיתירא וגם אני כתבתי שירותים על זה להשיב על איזה השגות שנעשו שם מת"ח שלא הוזכר שמו שם וככתוב אצלי אלו ואלו דברי אלקי' חיים בשותא דינוקא סי' כ"ה ומצאתי זכות לעם ה' אלה אשר אנכי בקרבו שמנהג פשוט הוא להוציא ולהכני' ולטלטל בגנות ופרדסי' שבעיר קטני' וגדולי' יותר מכמה סאין ובפרט גנה א' שקורין אותה של סימ"פליצי ואינם מריקים שקיהם קודם הכניסה אפי' הת"ח ויראי שמים וכעת נדפס ספר הרב טוב עין וראיתי שכתב בשם הרב דוד קורינאלדי דלא כהרב הדב"ש סי' רנ"ט והרב צבי סי' ע"ט ובנו הגדול יעב"ץ הנז' ע"ש ועיין ג"כ להרב שולחן שלמה סי' א'. ועיין בעדות ביהוסף סי' ע"ג בדין רחבה יותר מבית סאתים שאינה מוקפת לדירה ומקורה כולה בתקרה דפסק לחומרא דאתי הקירוי במכ"ש מהיקף שלא לדידה דלכ"ע אינו קירוי ונשא ונתן בדברי הרב לחם שמים דף ק"ך ע"א בההיא דלהר"ם פ"א מהל' בית הבחירה עוד הביא דברי הטור ומרן סי' שמ"ו ס"ג ומסיק דקירוי אינו מעלה ואינו מוריד להתיר ע"ש:

לב נשא ונתן באמונה בענין עבור העיר כעיר ופירש ג"כ מאי דהוה ק' ליה למרן בב"י סי' על הרי"ף ז"ל דדבריו סתרי הדדי ע"ש דנ"מ למעשה:

(אורים גדולים למוד צ"ז והנמשכים):

לג אשה שמצאה בשבת תפילין לדידן דקי"ל דשבת לאו זמן תפילין והו"ל מצוה שהזמן גרמא ופטורות לא תכניסם אפי' זוג זוג דלא הוו לה מלבוש אלא משאוי ויפה כיוון הרמג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ד משא"כ האיש הוו ליה מלבוש ויכניסם זוג זוג והאיש ג"כ לא יכוין לשם מצוה דאיכא לדידן משום בל תוסיף וחייב ג"כ לסברת הזוהר א"כ פשיטא שאעפ"י שמותר לו להכניסם ובפרט בזמן הזה דקי"ל דליכא רשות הרבים מ"מ לא יכוין רק לשם תכשיט:

(יד אליהו סי' ט):

לד המזמן אורחי' בשבת אסור לו לצוות לעכו"ם להביא לו פת או שאר צרכי הסעודה דרך רשות הרבים וכפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות שבת ואם יביאנו לו מחצר לחצר שאין עירוב ביניהם מותר לומר לעכו"ם שיביאם אם יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה וכמ"ש הרמב"ם שם וא"כ בני"דד נמי אם יש בדבר צורך הרבה מותר להביא:

(אבקת רוכל סי' כ"ט):

כתב הד"ט לא זכיתי להבין דבריו ז"ל על בוריין דהא ממקום שבא משמע דהרמב"ם ז"ל לא בעי תרתי דהיינו שיהיה בדבר צורך הרבה ושיהיה ג"כ לדבר מצוה ואילו מדברי מרן משמע דתרתי בעינן דהא בנידון שנשאל עליו היה בשביל האורחים ואיכא מצוה דהכנסת אורחים ומ"מ כתב דמותר להביא אם יש בדבר צורך הרבה ותרתי למה לי אם לא דמיירי באורחים עשירים שאין חסר להם כלום רק מזמינם שלא לצורך מצוה כלל אלא לשמחת מריעות וכיוצא ומש"ה בעי לפחות שהיה בדבר צורך הרבה להתיר אמירה לעכו"ם להביא וכסברת הרמ"בם ממש ודוק:

לה דן את הדין לאסור לצאת במטפחת שמקנחין האף פאצו"ליטו בלע"ז אם לא שיתפרנו בע"ש בכסות חשוב אך בתפירה לחגור לא מהני דהפ"צליעו חשוב יותר מהחגורה אא"כ קושרה בסוף החגורה ונעשית חגורה ארוכה וחוגר גם עם הפאצ"וליטו וזה יכול לעשות בשבת ג"כ בעניבה דמותרת בשבת אך ב' חגורות זע"ז בלי הפסק מלבוש אסור (עיין לרט"ז סי' ש"א ס"ק כ"ה) וכ"ש אם חוגר הפאצוליטו על החגור שאין דרך ב' חגורות בכך משבצות זהב סי' ש"א אות י"ד:

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה