עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן ח דיני בה"כ ותשמישי מצוה וקדושה
אות א' בגד אשה מוזהב וחשוב אם מותר לעשות ממנו מעיל לס"ת כיון שנשתמש בו הדיוט כבר בחדושיו לא"ח סי' קנ"ג סעי' פ"א לחלק יצא בין בגד חשוב שלובשתו לפרקים לבגד שלובשתו בקבע וכן בין שמשנין צורתו הראשונה בשינוי דלא הדר דיש להתיר ושכן נוהגין בעיר ליוורנו והביא בידו דברי הרב חות יאיר:
(בני יהודה דף ס"ז ע"א):
כתב הד"ט ובשותא דינוקא סי' נ"א שנשאלתי על זה נשאתי ונתתי לע"ד על כל דברי הרב חו"י הנז' ועל כל פרט מפרטיו ואחר עדן ועדנין יצא לאור ספרו של הרב טוב עין וראיתי שם בסי' ח"י אות מ"ש בשם הרד"ק בהגהותיו כ"י וסמך גם הוא ידו החזקה עליו שאין להקל וכמ"ש כבר במחבר שלו ע"ש ותבט עיני ג"כ מ"ש הרב ושב הכהן סי' ה' דהאריך להוכיח דאף אם לא נשתמש בהם הדיוט כיון שעשאם לצורך הדיוט אסורים לגבוה ודחה כל ראיות הרמג"א ע"ש:
ב אם בלו מחצלאות של בה"כ מותר למכר' ולהוציאם לחולין ולהפקיע קדושתם על החדשות ועמודי ס"ת הבלוים ונפסדים פשיטא שמותר להשתמש לס"ת אחר ואין לך עילוי גדול מזה שהיו מקודם בס"ת פסול ועכשיו בכשר (יכין ובועז ח"א סי' ס"ט):
ג הדר א' שנשתמש למרחץ ורחצוהו וסיידוהו בסיד לא הועילו בתקנתן כלום להשתמש בו לבה"כ ודין בית הכסא יש לו שאעפ"י שפינו ממנו הצואה מ"מ כיון שנדחה שעה א' שוב אינו נראה אמנם בבית המקוה מותר להתפלל שם אעפ"י שעדיין משתמשים בו דמרחץ לחוד ובית המקוה לחוד (בית יהודה ח"א סי' י'):
ד אסר להדליק הפיפ"א מנרות בה"כ אף למאן דשרי להדליק נר של חול מנר של בה"כ דהתם איכא למשרי משום תנאי ב"ד דהדלקת הנר מסורה לכל ולכן מעיקרא תנאי ב"ד הוא שלא יבואו לידי מעילה אבל בהדלקת הפיפ"א אין לומר כן (שם סי' כ"א)
כתב הד"ט מ"ש הרב המחבר אבל בהדלקת הפיפ"א וכו' דמשמע שיהיה בזה משום מעילה צריך לכוין שמועתו נאה במאי דקי"ל דשלהבת לא נהנין ולא מועלין כדתנן בפ"ה משנה ה' דביצה וכבר כשבע שנים נראתה אלי קסת הסופר ספרא דמארי טב הוא וטב ליהוי ליה צ"ד הוא דמחדדן שמעתתיה דשרטט וכתב על מאמר סתום לבעלי התוספות דשבת דף כ"א ד"ה שמחת בית השואבה שאני ששאל ממנו בן חכם שאלת חכם והשב השיב לו כמצות הבן על האב ואלי היה הדבור להשים עין עיוני החלוש עליו ולחוות דעתי החלושה והשבתי לע"ד ככתוב אצלי בשותא דינוקא סי' קנ"ג ואם מעט היא הכל לפי מה שהוא אדם מועט שאינו בא במדה ואין כאן מקום להאריך:
ונחזור לעניננו לדין של הדלקת הפיפ"א הנז' ועיין להרב זקן אהרן סי' קפ"ז דשפתיי ברור מללו להדליק מנר של בה"כ נר של חול שלא לצורך מצוה אסור ואם הדליק למצוה מותר אח"כ להשתמש לאורו דרך חול ונרות בה"כ להאיר להם ללכת לביתם וכ"ש ללכת לבה"מ ששלוחי מצוה הם מותר ואם קנה נר מבה"כ ופרע הוחלה קדושתו אבל לקחת נר למלאכתו ואפי' למצוה כגון לבדוק החמץ או לקרוא אגדה או להבדיל אם לא נתן מעות אסור ול"ד לליל פורים ומוצאי יה"כ מפני שנרות אלו לצורך בה"כ הובדלו להאיר לקהל להתפלל לקרוא ק"ש ותפלה וכן להאיר להם ללכת בביתם צורך בה"כ הוא אבל כשיראו בביתם יכבוהו או יתנו שווים ויעשו בהם מה שירצו שאז פקעה קדושתם ע"ש ופשוט הוא דעד כאן לא באנו לחלק רק כשהנר של בה"כ הוא של קדש אמנם אם של יחיד הוא שמביאו בבה"כ דרך משל בעי"כ כדי שיהיה דלוק ביה"כ ולהוליכו לביתו במוצאי יה"כ כדי להבדיל עליו אין ספק דמותר גמור הוא להשתמש בו לכל חפציו דאנן סהדי דכל יחיד ויחיד לא הקדישו רק לשעתו וע"מ כן להשתמש בו אחר זמנו וכן המנהג פשוט פה פירינצי שיחידי עם קדש מביאין נר ליה"כ בבה"כ או פורעין לגבאי שיווי השמן ליום ולילה א' ויותר ובליל מוצאי יה"כ כל יחיד שהביא או שפרע מוליך אם ירצ' נרו בביתו ומבדילין בו ואח"כ עושי' ממנו את אשר יחפצון ואין פוצ' פה ומצפצף על זה ועיין דוגמא קצת לזה להרב חות יאיר סי' נ"ט בדין בעה"ב המיחד חדר א' לאורחים להתפלל בו בימים נוראים ובין הזמנים הבעה"ב אוכל ושות' שם ועושה בו דברים של חול דפסק דאין בו איסור כלל ועיין ג"כ להרב בני יהודה דף ס"ז ע"ב שכתב שהוא דבר פשוט ושכן ראה בעיר ליוורנו קצ' גבירים שאין בהם כח לילך לבה"כ או לישיבו' ויש להם מנין קבוע להתפלל בבית' בעשרה בכל יום ולא עלה על לב אדם שינהגו קדוש' באותו הבית ע"ש וכן יש לדון בנרות הללו שהזכרנו שאעפ"י שמביאין אותם בבה"כ אינו אלא להם ג"כ וליקח אותם לעת צרכם ואדעתא דהכי דוקא מקדשי' אותם מתחלתן והוא פשוט:
ה מי שיש לו ב' מקומו' בבה"כ והוא יושב במקו' א' ואמר לחבירו לישב במקום הב' שלו ולא הזכיר לו שום שכירות ואחר זמן תבעו לדין לשלם לו השכירו' אך הבל יפצה פיהו (מקום שמואל סי' ל"א):
ו מי שיש לו עטרת זהב או כסף של ס"ת שבורה וקטנה ורוצה להחליפה באחרת יותר גדולה וליתן את שלו ולהוסיף בדמיה מכיסו נגד שווייה של גדולה והמוכר הגדולה רוצה לשבר ולהתיך הישנה כבר נתפשט המנהג להיתר והנח להם לישראל (שמש צדקה סי' י"ג וי"ד):
כתב הד"ט גם הרב יכין ובועז (הבאתיו לעיל אות ב') הסכים להתיר בכיוצא בזה ועיין להרב אורח צדיק סי' א' ולהרב ב"ד שלמה סי' י"ג ולהרב זרע אמת ח"א סי' כ"ג ועיין להרב פחד יצחק אות מ' ערך מעלין בקדש (בלתי נדפס עדיין) דמסיק דכל דבר שמותר למכרו כגון להשיא וכו' וכיוצא יכול הקונה לעשות ממנו מה שירצה ועיין ג"כ להרב בית דוד סי' ס"ד ולהרב בכור שור דף קי"ו ע"ג דהחליט בראיות בכל כיוצא בזה דאעפ"י שאינן ראוין עוד לתשמישן מ"מ טוב לגנזן מלהשתמש מהן לקדושה קלה ע"ש ואפשר דגם הוא אזיל ומודה דמכירה לחוד דפקע קדושתיה מיניה וחיילא על חליפתיה ושרי ותשמיש לחוד דאכתי בקדושתיה קיימא ואסור ועיין להרב עולת שמואל י"ד סי' י"ב שהחליט להתיר מכיר' התיק של קמיעין אאת"ל דהקמיעי' עצמן צריכים גניזה:
ועיין להרב פרי הארץ ח"ב סי' ג' בדין עמודי ס"ת שיש עושים כותרו' העמודים מעצם לבן ויש עושין מעץ ומפתחים בהן פתוחי חותם וממלאין הפתוחים מעצמות הנז' דנחלקו בהן הרב רפאל טריויס דס"ל דתשמישי קדושה הן ואסור להורידן והרב יעקב אלגאזי ס"ל דאינן תשמישי קדושה ומותר להורידין ונשלוח דברים להרב נסים חיים משה מזרחי ודן את הדין דכיון דמחוברין חבור גמור הכותרו' בעמודי' המחוברין לס"ת ולצרכו עשוים כדי שיעמדו היריעו' ביושר ולא יהיו עולין ויורדין בעמודי' אחור להורידן ואין לדמותן לרמוני ס"ת של כסף וזהב דשרי שאינן דבוקים לס"ת ואפי' להחליף הכותרו' שלמעלה להניחן למטה נקרא הורדה ומתורתו של המג"א סי' מ"ד סק"ג בענין תפילין למד כן ע"ש ובא אחריהן הרב המחבר והאריך קצת ומסיק לאסור כסבר' הרר"ט והרנח"ם הנז' ע"ש.
ז מקום הדוכן יכולים לשנות מאמצעית בה"כ ולעשותו מן הצד:
(זרע אמת ח"א סי' כ"ו):
כתב הד"ט אך מקום ההיכל ראיתי מקפידים על זה שלא לשנות שכן באנקונא עיר מולדתי שהיה צר להם הב"הכ של ספרדים והוצרכו להאריכו ע"י חדר א' שסמוך לחומת בה"כ ששם ההיכל והפילו החומה מכאן ומכאן להיכל להכנס בחדר הנוסף והניחו ההיכל במקומו וכן עשו פה פירינצי ג"כ בבה"כ של ספרדים אלא שאע"פי שהניחו ההיכל תלו ומקומו זאת ועוד באותו החדר שהוסיפו עשוי היכל שני בכותל מזרחי של החדר והניחו בו ג"כ ספרי תורות ושפיר עבדו שע"יכ נצולים המתפללים באותו החדר ממקצת חשש הפיכת פנים מכותלו של היכל דעד כאן לא פסק מרן בסי' צ' סעי' ז' דמותר להתפלל בבות הסמוך לבה"כ ופניו כנגד א"י ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל בה"כ רק מטעמא שאינו ניכר שמחזיר פניו מבה"הכ אבל בני"דד שהיה ניכר שמחזיר פניו מההיכל היה מקום לחוש קצת ולהחמיר אמנם עתה שגם בחדר הנוסף יש להם היכל וס"ת ופניהם כנגדו פשיטא שאין עוד חשש ומסתמא בהוראת חכם עשו כן ואפשר מהטעם הנזכר:
ואף שהרב ז"א דחה מאי דהוה ס"ל לשואל שהדוכן ג"כ קנה מקומו קדושתו אין דחייתו שייכא למקום ההיכל שלנו שאינו עשוי לשמירת הספרים בלבד כי גם לכבוד ולתפארת מקום תורתו הקדושה כי על כל אלה כמדומני לע"ד דקנה המקום קדוש' ההיכל שגדול כבודו מקדושת שאר בה"כ ותבלין קצת מצאתי לזה ממ"ש הרמג"א סי' קי"ג ס"ס קל"ז בשם מהר"ם מלובלין בדין בה"כ שהתיר למכור מפני העובדי כוכבי' שמעכבים לחזור לבנותו ושיש לחוש שאם ישאר פנוי יבנו עליו בית תפלתם דמ"מ לרווחא דמלתא ישאירו מקום ארון הקדש פנוי ויעשוהו גן ירק שאינו מכוער כ"כ כתשמישי' אחרי' ע"ש ואף שראיתי להרב אליה רבה שם דתמ' על המג"א במה שהבין מדברי הרמ"ם ולדעתו לא גרע בזה שאר בה"כ ממקום הארון מ"מ כ"ע ידעי רב חיליה דהמג"א וכיון לדידיה גם הרמ"ם חילק ידע כנז' ואפי' בדלא אפשר לחזור לבנותו א"כ יש מקום בראש לומר דמש"ה מפקפקי' שלא לשנות מקום הארון אם לא על צד ההכרח ודוחק גדול שוב ראיתי ג"כ מ"ש הרז"א הנז' בסי' כ"ז וגם בזה לא מצאתי לע"ד הכרע על ארון שלנו שאינו עשוי כאנדרונא ולא עוד אלא דמייתי מ"ש הא"ר הנז' על המג"א ומה שהצריך עיון בסקי"ד דמשמע דאיהו נמי מפקפק במקום מושב ס"ת אי חמיר משאר ההיכל ואף דהרז"א נר"ו כתב בדרך אפשר דאולי הא"ר לדידי' דהמ"גא קאמר וליה לא ס"ל מ"מ העד העיד בנו האיש אישי כ"ג דמ"ש בעטיו של נחץ כתב מבלתי יכולת לברר הדברי' ולא התיר בניד"ד רק על העמודי' של ארון בהיותם דבר מופלג מההיכל אך על מקום מושב הס"ת לא הכריע להקל אדרבא הביא בידו החזקה סברת הרב"ח שם דמחמיר בחלל עצמו שמניחי' בו הספרי' משאר מקום הארון וכיון שכן מאן דקפיד אהא שלא לשנות מקום ההיכל נר' ודאי דלא משתבש ואין מזניחין אותו וכן העיד לי עד נאמן כתרי ומאה שלא הפילו כל הכותל של היכל בעיר מולדתי לפי שמיחה בהן נשיא ישראל הרב בית אברהם זצ"ל ששם היה אז נוהג נשיאתו ושוב כתבתי להרז"א נר"ו הנז' והשיבני דבר בעטו עט דודים באורך קצת לעשות סמוכות של ממש לסברת מאן דלא קפיד לשנות מקום ההיכל ומ"מ סיים והחליט דאפ"ה מידי מחלוק' לא יצאנו שעל כן אומר כי טוב להחמיר ועיין לרמ"ז באגרותיו סי' ל"ז דלמד ממור"ם בשם מהרי"ל שאפי' מדרגות של ארון הקדש קדושתם חמירא משאר קרקע של בה"כ ע"ש:
ח כל כתבי הקדש חוץ מס"ת מותר לאוחזן בידו בלי מטפח' והביא ראיו' מתו' דשבת וחגיגה דכ"ד וחולין ל"ד ד"ה מצי ומהרמב"ם ושאר פוסקי' שפסקו דמטפחת התפורה לס"ת מטמאה את הידים ומכלל דאין טומאות ידים תלויה בנגיעת ערום וכו' גם הביא קצ' ראייה מברייתא דב"ב דף י"ד דמשמע משם דבכל הספרים אין עושין לה' רק עמוד א' ובס"ת ב' עמודים כדי שלא יצטרך כשרוצה לגלול ס"ת ליקח מטפח' כיון שאסור לאוחזו ערו' משא"כ שאר כתבי הקדש די בעמוד א' שאם ירצ' לגללו מותר לאחוז בהם אפי' ערום:
(וע"ל סי' ז' אות י"א ול' מ"ש שם) (שב יעקב א"ח סי' י"א):
ט נתיחד אליו הדבור ממר אביו וכתבי קבל' דרמוני' של ס"ת חמירא קדושייתהו מקדוש' תיק של ס"ת ונ"מ לענין הורדה והעלאה:
(ב"ד של שלמה סי' י"ג):
י נטה לזכו' הרוצ' לבנו' כנגד חלונו' של בה"כ דדי לו להרחיק ד"א ושלא כדע' האגוד' הביאו מהרי"ק בא"ח סי' קמ"א דאסר לפי שבה"כ צריך אור גדול דליתא דדבר כולל הוא ההרחק' ד"א בכ"מ בין שאורה מועט בין שאורה רב:
(משפטי' ישרי' ח"א סי' י"א):
כתב הד"ט ועיין להרח"ש ח"א סי' ר' ומהר"א ן' ששון סי' קצ"ב:
יא וילון מיוחד לפרוכ' שעליו צורו' מצויירו' בצבעוני' ויש מי שערער בדבר אין ערעורו ערעור כיון דמצוייר בצבע ולא הוי בולט ולא שוקע וכבר כתב מהר"ם הובא במרדכי פ' כל הצלמים דמה שאסורי' בצורת חמה דוקא בשוקע' משום דבשמי' שוקע' ועיין בא"ח סי' צ' ובהרא"ש כלל ה' סי' ב' ובתשוב' מהר"י מטראני ולחם רב סי' ט"ו:
(כנס' יחזקאל סי' י"ג):
ועיין להרב זקן אהרן סי' קט"ו יב כתבי הקדש שמתרבי' בכל שנ' ושנ' הקרועי' והבלואים כשמנקי' הבתי' לימי הפסח ואין עליות בה"כ מספיקו' לכלן ובפרט שיש לחוש ח"ו לסכנ' שריפ' ונתנו כתבי הקדש לימים שעברו תוך חביות גדולו' ונתנו אותם בבה"ק ונגנבו כלם או רובם עי"ג ובאו לידי ביזיון גדול עד שמקנחי' עצמן בהן פסק הרב רישד מפראג להתיר לשרפן מעט מעט בצנעא תוך כלי חרס או אבני' ולהצניע האפר עד מו' ח"ו איזה חכם ואז יגנזוהו בגומא אצל ת"ח ודוקא בס"ת חליל' לשרפ' או לאבד' ביד כמבואר בסי' קנ"ד בא"ח ובי"ד סי' רפ"ב ונחלק עליו הרב המחבר והראה דמה שאסור בס"ת אסור ג"כ בכתבי הקדש הנדפסי' והשיב על דברי הרב חו' יאיר שהקל בנדפסי' לפי שהמדפיס עובד כוכבי' שאין הדבר כן ועיין להרב מ"ב סי' צ"ט דס"ל דיש בהן קדוש' ולכן לא שקט' דע' הרב המחבר לשרפ' כי הארץ רחב' ידי' לקבר' בכלי עץ ואף דבש"ס קאמר בכלי חרס דלאו דוקא ואם א"א בקברות יקברו' בקרקע ע"ש:
(שם בי"ד שלו סי' ל"ז):
כתב הד"ט ועיין להרב ס' החסידי' סי' רמ"ט שאין להתפלל בספר שכתב סופר רשע שאין קטיגור נעש' סניגור ועיין להר זקן אהרן סי' קס"ט ולהרב בני חיי י"ד סי' רפ"א שאס' להתפלל בסדורי' הנדפסים ע"י עובד כוכבי' ומהר"י ן' פורנא דח' שם כל ראיו' האוסרין והתיר ומ"מ מדברי הרב ס' החסידי' הנז' נרא' בודאי שיש לחוש וכ"כ ג"כ הרב עין זוכר אות א' דף י"ד ע"ש ולא זכר שם מ"ש כאן הרט"ז ועיין ג"כ בספרו כסא דוד דף ע"ד ובספרו יוסף אומץ סי' ט"ז אות ה' ועיין להרב מ"ב הנז' דתפס במושלם כסבר' הרמ"ע דהדפוס ככתיב' ממש ושיש לכל דברי הקדש הנדפסי' דין כתיב' ממש כדין נכתבו בקולמוס ומ"מ בסי' ק' שלאחריו הביא ראיו' להתיר לחתוך מגליונותיהם כמו שעושי' האומני' דדוקא בס"ת ותו"מ איכא קדושה גם בגיליונותיהם ולא בשאר ספרי' ע"ש וכבר צווחו ככרוכיא על דבר האומני' המשתמשים מדפי כתבי הקדש הנדפסים שחותכי' אות' ומדביקי' ג"כ אותם בדבק בתחלת הספר וסופו וע"ל סי' ל"ו או' אחרון ובחי"ד סי' כ"ו או' כ"ד ועיין להרשד"ם בחלק י"ד סי' קפ"ד ולהרב מר וקציע' סי' קנ"ד ולהרמ"גא סי' קנ"ד סס"ק י"ד ובסי' של"ד ס"ק כ"ד ולהרב פחד יצחק או' כ' ערך כתבי הקדש ולהרב בארו' המי' סעי' ג' ולהרב דבר משה ח"ג סי' ה' ולהרב גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ט"ו ולהרב דברי דוד סי' מ"ז דס"ל דאף מה שמדפיסי' לדוגמא בעלמא להגיהם מטעיותיהם נקראי' פרו"ואש חייב לנהוג בהם קדוש' ואסור להשתמש בהם לדברי חול ולאבד' בידים ע"ש ראיות נצחות ועיין להרב אור נעלם סי' א' הבאתיו לקמן אות י"ט שגם הוא החזיק דבשמות הנדפסי' יש בהן דין כתיבה ממש ויש בהן קדוש' אף אם נדפסו עי"ג ועיין ג"כ להרב משבצות זהב סי' של"ד אות י"ד דתפס בפשיטו' דהמטבעות שאינו יודע אם טבעום לשם ע"ז י"ל שמותר לשנו' ולהתיכן דלא נכתב בקדושה ומיהו אם נטבעו בקדוש' דפוס הוי ככתיב' וכ"כ ג"כ בס"ס שנ"ב ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' קל"ג דמסיק גם הוא לאיסור לשרוף דפי כתבי הקדש הנדפסי' ושצריכי' קבור' ואפילו בתוך שקי' או תיבו' סגי אבל לא במפוזרי' והקש' על הרב ב"ד שבחי"ד סי' קמ"ה התיר לנהוג מנהג בזיון בנדפסי' בכתב רש"י גם הרבה להשיב על דברי הרב באר שבע סי' מ"ג דמחמיר לקבר' בכלי חרס דסתר דידי' אדידי' בסי' ל"ח וסתר ג"כ דברי הרב כנס' יחזקאל דבעי קבורה בקרקע בעומק ג"ט דליתא דבטפח א' נמי סגי ע"ש שקיי' במקצ' וסתר במקצת הוראת הרב כנסת יחזקאל הנז' ועיין ג"כ להרב אהל יוסף סי' ב' שכתב דשותא דמר הרב חמדת ימים לא ידע דבחלק של שבת דף צ"ה התיר לשמש מטתו בבית שיש בו ספרי דפוס מקרא והגדו' ופוסקי' בפריס' עליה' סדין בעלמא דאין הדב' כן והג' שהמיקל יש לו על מה לסמוך לפי מ"ש הרב סם חיי ס"ס ס"ד וחד דעמי' הר"ר בן שאנגי בסוף הספ' ליתא להא ומן הדין נמי אסור אעפ"י שהם של דפוס ע"ש דבריו ומדי עברי בתשובתו ראיתי שכתב בתוך דבריו שבימי הראב"ד כב' הי' הדפוס בעולם ונדפסו כמ' ספרים שהיו מלפניו וכו' ע"ש ואני אומ' דאח' הס"ר שגג' יצא' מלפניו כי המצא' הדפוס לפי מ"ש חכמי עמנו וחכמי הנוצרי' לפי הסכמ' כלם היא מאוחר' להראב"ד קרוב לשלש מאו' שנה עיין להרב שם הגדולים ח"ב תיב' גמרא ובאו' א' סי' ז':
יג בה"כ צריך שיהא גבוה יותר מכל הבתים שבעיר ואם יש בעיר בתי עובדי כוכבים שהם גבוהים הרב' אף לישראל מותר אם אין בעיר חצר מיוחד לישראלים שאם יש לה' חצר מיוחד דין החצר כדין עיר אחרת ואסור אף שבעיר יש בתי עובדי כוכבי' גבוהי' הרבה ואם אין הישראל רשאי לבנו' להגבי' ולהשפיל יעש' בבה"כ איז' דבר היכר למעלת בה"כ מנכסיו להעלותו בעילוי האיכו' אם לא בכמות:
(מכתם לדוד סי' ה'):
כ' הד"ט וזה לי עשר שנים שנשאלתי מהרי"ף נר"ו מ"צ מפאדובא בדין מי שהי' רוצ' לבנו' גג ביתו גבוה כגגו של בה"כ אך הגג הי' בשו' ולא בשפוע כשלנו באופן דרוב הגג ככלו הי' גבוה מגג בה"כ שהיה במדרון כי לא היו שוים רק בתחילתן ומיד שמתחיל של בה"כ לשפע הרי היה נמוך מגג ביתו שהיה מתמיד והולך בלי שפוע וכדי להשתמש בו כגגו' דורו' הראשוני' והי' רוצ' לעשות גזוזטרא של ברזל סביב הגג לנוי ולמעקה ובא לימלך אם יתירו לו חכמי' כיון דראשי העמודי' והאצטבא היו גבוהי' מבה"כ והוכחתי לע"ד דאורויי נמי מורינין שיוכל היחיד לעשו' כרצונו וכ"ש אם כבר נעשה מעשה דאין מזניחין אותו עיין בשות"א דינוקא שלי סי' קמ"ח:
יד מי שסמך בנין ביתו לכותל בה"כ אין ספק שבאותו החדר יכול להשתמש בו כרצונו אפי' תשמיש מגונה וכ"ש לישן בו דאף בעליה של בה"כ דתשמיש גנאי ודאי אסור מ"מ שכיבה גרידא מותרת ועיין בחי"ד סי' כ"ו אות ט"ל:
אמנם בכותל עצמו המפסיק בין חדרו לבה"כ פשיטא שאסור להשתמש בו אפי' תשמיש שאינו של ביזיון ואף לנתוץ מצדו של חדרו אסור כמו מצד פני' וכ"ש לחוק בו ולעשות שם כמין ארגז אם כל הכותל נבנה לבה"כ ואין רשות ביד הק"קי למוכרו ולהוציאו לחולין דכל זמן שבה"כ עומד בתשמישו בקדושתו קאי ואינ' נפקע' ואם הכותל בתחלתו נבנ' בשותפות בעל החדר אז יש לדון מחצה על מחצ' ויכניס בתוך שלו דוקא ולא יותר ואפי' לתקוע בו מסמר לתלות בו דבר של חול אסור:
(שאלת יעבץ ח"ב סי' נ"ד והנמשכים):
כתב הד"ט גם במר וקציעה שנו בהשמטותיו לח"ב דף פ"ט ע"ג הביא ראיה מרפ"ק דתמיד דתנן התם ב"א ישנין שם וכו' דשינה לחוד שרי:
(ועיין להרב חיים שאל סי' נ"ו ובברית עולם שלו סי' תתי'ב):
טו כתבי הקדש אסור למכרן לעובדי כוכבי' אא"כ היה יכול לקנותן במקו' אחר והאריך ג"כ באיסור לימוד תור' לעובדי כוכבי' ובדוחק יש להתיר משום איבה וסכנה ועיין להרב של"ה במס' שבועות דף קפ"ה ע"א ולהר"של דאסרו לשנו' להם את הדין אף מפני הסכנה וחייב למסור עצמו עליה אמנם הרב המחבר דחה דבריו ע"ש (ועיין בחי"ד סי' כ"ו אות ל"א:
יו בה"כ של יחיד אין עליו דין בה"כ לענין מכירה ויכול למכרו ולעשו' ג"כ בו מה שירצה ולסתרו ולשנותו ככל אשר יחפוץ ואין המקו' מקודש אא"כ יקדישנו בעליו לצמיתות לדורותיו:
תשב"ץ ח"ד טור א' סי' ז'.
ונראה דכל שראוי לתשמיש בה"כ המקו' מקודש ולא מבי' ששוכר מהעובדי כוכבי' ועיין להרב יעבץ ח"א סי' ט"ו שלא כדע' מהרי"ח ע"ש:
(יד אליהו סי' מ"ח):
יז מותר למשכן חפצי כסף של קדש להבטיח בלבד למלוה ושלא ישתמש בו כלל:
(בית דוד סי' ס"ד):
יח קיים דברי בכנ"הג סי' קמ"ז בדין מי שקנה מצוה א' לשנה ואחר איזה חדשים מת דצריכים יורשיו לפרוע שכר המצו' במושלם ואם ירצו למכרה לאחר אם יוסיף יוסיף להם ואם יפחות יפחות להם והשיב הרב המחבר על מה שהוקשה להרב אמת ליעקב הל' מצות ס"ת סי' א' ממ"ש הר"שך בח"מ סי' של"ד ס"ק ל' ע"ש:
(אגורה באהלך דף ה' ע"א):
ועיין להר' עול' שמואל סי' ה' במי שהחזיק בפתיחת ההיכל מכח שאביו הי' פותחו יותר מעשר שני' וגם הוא החזיק בה יותר מי"ב שני' ושוב באו מערערי' שימכר המצו' לנותן יות' העלה דאין ביד' רשו' למכור):
יט אסר איסר לכרוך בכרך א' חמשה חומשי תורה בסדורי התפלות שנדפסו אפי' ע"י אומנים עובדי כוכבי' דהדפוס הוא ככתב לגמרי ויש באזכרותיהן קדוש' כמו אם נכתבו וה' חומשי תורה קדושים יותר מהתפלה אעפ"י שאינם עשוים בגלילה מ"מ מוקדשים הם בעשר מעלות מתפלו' ומחזור קינות ופיוטין ואיסור גמור הוא לכרכן ביחד:
(וע"ל אות י"ב) אור עולם בסי' א':
כ מי שנתן חדר בביתו לבה"כ וישבו כל א' וא' במקומו שייחד להם בתחלה ולאחר מיתתו קם בנו תחתיו והניח לכל א' וא' לישב במקומו ולאחר ימים נתעורר הבן להעתיקם ממקומם אינו רשאי שכבר החזיקו הקהל במקומתם למושבותם (שם סי' ג'):
כא בה"כ שקנו הקהל ב' חלקים לפי הערך ושליש על ראשי בתים איך יתחלקו המקומות האריך בראיות והעלה להלכה דכיון דהוא מילתא דליכא פסידא ורווחא כולי האי רק איזה יתרת דכבדא להושיבן דרך כבוד עשרם כפי מה שהוציאו להוצאת הבנין ובזה כל אחד וא' ישב במקומו בשלו' ועיין בתשובת הרב"ח סי' ו' בנדון כיוצא לזה ועיין לדרכי משה בטח"מ סי' קס"ג בשם מהר"ם מפאדוב' סי' מ"ב ועוד לו שם בסי' מ"ד ואף שנראו' סותרות אהדדי חילק ידע בין עיר שיש בה מנהג לשאין בה:
(שם סי' ד'):
כתב הד"ט ובענין פרעון שכירות בה"כ ראיתי להרב מקור חיים סי' ג' מ"צ באנקונא בשנת שנ"ט שהוכיח במשור דאקרקפתא דגברי מונחת אלא שראוי לעשירים לוותר קצת על העניים וכן הסכימו שם הרבנים הרב מהללאל ידידיה והרב אברהם דיל פיניו והרב בנימין נחמיה גאליקי והרב יוסף חילי:
כב בני חברת ג"ח שהוחזקו לתלות פרוכת שלהם בכל מתנת יד לפני ארון הקדש ונתישן הפרוכת ונתבלה ונקרע' ולא היה בבני החברה איש א' מהם שיעשנה מחדש אף שהיה לאל ידם ולכן החזיק ראובן אח"כ ותלה הפרוכת שלו בכל מתנת יד ואין מוחה בידו ולאחר זמן נפטר ראובן ונמכר כל אשר לו ובתוכם גם הפרוכ' הנזכר למקו' אחר ונתעורר שמעון וקנה הכפור' השייכ' לפרוכ' הנז' ועש' לו גם פרוכת מהודרת ותלאה כמה שני' הפרוכ' והכפור' בכל מתנת יד בלי מחאה ואח"כ קמו איזה אנשים מחברת ג"ח הנז' ורוצי' לזכות מחדש לעשות פרוכת חדש ולתלותה בכל מתנ' יד כאשר היו עושים מלפנים ושמעון מעכב על ידן ויצא שמעון זכאי בטענתו דאבדו בני החבר' את חזקת' כיון שלא חדשוה בזמנ' שהיו יכולי' לעשו' דאמודי' היו ועיין בתשוב' הרב באר עשק סי' ה' ולהרב שער אפרי' סי' ס"ג:
שם סי' ו':
כג נסתפק בתחלה בשיעור רחב' של מחיצה להתיר תשמיש לפני תפילין וס"ת ושאר כתבי הקדש וכיוצא כגון לפני חמץ של עובד כוכבי' ומזלות בפסח והדר פשטיה ממתני' סוף פי"ג דנגעים דעושים מחיצה למצורע הנכנס בבה"כ גובה עשרה טפחים על רוחב ד' אמות וטעם הדבר פירש הר"ש משום שהוא שיעור של תפלה ועוד דזהו שיעור מושבו של אדם:
מוצל מאש סי' מ"ו:
כתב הד"ט ואני בעניי לא זכיתי להבין מה זו ראיה למחיצ' לפני חמצו של עובד כוכבי' ומזלו' ודבר קטן יש לי לשאול אם ע"י ד"א רוחב עדיין יראה לחוש הראות חמצו של עובד כוכבים ומזלות מא' מן הצדדין היתכן דליסגי בהכי והלא כיון דעיקר' של מחיצה זו אינו אלא כדי שלא יראנו וישכח ויאכלנו והא מתחזייא ואי לא קפדינן לחזותא דמלתא ובהיכירא סגי א"כ ליסגי בכל דהו ואמאי רוחב ד"א דוקא ומה לן שיעור מושב האדם לענין זה ודכוותה נמי גבי תשמיש המטה היה נרא' דבד' טפחים לחודייהו נמי ליסגי דרשו' אחר מיקרי כדאמרי' בעירובין דף ע"ו ע"ב ודף פ"ז ע"א וכיון דמחיצת עשרה ברוחב ארבעה חולקת הרשויות כן היה נראה דסגי לחוץ להתיר תשמיש המטה ודו"ק ועיין גם כן בענין מחיצה להתיר תשמיש להרב בארות המים סעי' ג' שהאריך ג"כ בענין ספרים הנדפסים אם יש חילוק ביניהם לבין הכתובים בכתב יד) שכתבתי לעיל סעיף י"ב) ואם קדושתן שוה או לא ע"ש:
כד האריך קצ' בענין איסור שיחת חולין בבה"כ אם חייב נדוי ושעכ"ז אם הי' קורא החזן בזמן שאינו שעת תפל' אין לנדות בזמן הזה מאחר שהורגלו בכך וע"ד שאמרו שלא מנדין על שבועה מאחר שרגילין בה ואעיקרא דמלתא מוביל ומייתי בידיה דמידי מחלוק' לא נפקא אם חייב נדוי או לא אפי' שלא בשע' תפל' וקריא':
(ריח שד' סי' י"ב):
כה קצת יחידי' וחכ' עמה' עזבו בה"כ א' שקבעו מקום תפלתם בתלמוד תורה ועי"כ מבטלים התינוקות מלמוד' יכולים לעכב על ידם אעפ"י שהחזיקו זמן הרב' ובאים בטענ' מכיר' או נתינ' עוד לו שם בדין קצ' יחידי הק"קי שרוצי' לחלוק חפצי הקדש מסב' קטטו' הדין עמה' אף אם אין הרבים מרוצי' לחלוק:
(תורת חיים סי' ה' ו'):
כו הורו חכמי הדור לזכות האחים בני פאויאה שבע' גורשו היהודי' מערי מדינ' מילאנ"ו לבד א' מעיר וב' ממשפחה ובכללם האחי' הנז' אשר השיגו הרשו' מאדוני הארץ להתמיד ישיבתם בעיר לוד"י וכן עשו והצליחו להתמיד ולהעמיד בה"כ בביתם ורשות' וכלי הקדש משל האחי' ומאשר הניחו בידם לכך משא' בני הקק"י בנסעם משם כגון תיב' וספסלים ויהי מימי' א' מהיהודי' שהגלה מעיר לודי והלך לעיר אחר' בא וחזר ללודי ונשתתף עם האחי' הנז' ואחר איזה זמן עבר' ביניהם רוח אחר' ויפרדו איש מאת אחיו ויטו מעליו ויקחו להם בית מושכר לעצמם והביאו עמם כלי הקדש וס"ת שהונחו בידם מהקק"י הנז' והאיש הנז' גם הוא אומר לבנות לו בה"כ אחר בביתו ובאו האחים לעכב על ידו באמר' שלהם לבד' נתנה רשו' ההעמדה בעיר הנז' ומתמצי' השנה זו הוא שות' ועוד איך ימלאנו לבו לבנו' לו בה"כ חדש בעיר שאין בו כדי לזה ולזה ויצא פסק דינם מהר"ן טראבוטי והרב עובדיה ספורנו והר"ח פינצי והרמ"ע ורבנים אחרים שבאותו הדור לזכות האחים הנז':
(פחד יצחק אות ב' ערך בה"כ מחדש):
כז השריש שרשי תשוב' הרב באר עשק בסי' ס"ד שהתיר לעשו' מכלאים כל תשמישי קדושה ושכן הוא למצו' מן המובחר דליתא וכן הסכי' הרב אש"ש באזיל' דלכ"ע אם התירו הפרוכת לא יתירו המטפח' והמפו' וכן הסכים הרב נתנאל הלוי והר"ש מלויקיו כתב דאין דעתו נוח' במה שראה בסיניג"אליא ולוגו שהפרוכ' מכלאים וכמוהו פסק מהר"של מפינאלי ומהר"י בריאל ממנטובא:
שם במהדורא בתרא (בלתי נדפס עדיין) אות כ' ערך כלאים פרוכת:
כה התיר להלכה ולמעש' מה שאסר הרש"א מהזקנים למגיה א' מומחה ובקי להביא בביתו וחומותיו ס"ת להגיהם ודחה כל ראיותיו והוכיח במישור כי כל אשר דברו הפוסקי' והזוהר הקדוש פ' אחרי מות דף ע"א אינו אלא כעין תענית צבור אבל כל שהוא לתקון הספר אין רע ושרי ושרי וכן להוציא ס"ת לילך מנגד לס"ת חדש המביאים לבה"כ מעשי' בכל יום בפני רבנים ואיתנים ואין פוצה פה כנגדם וכן המנהג ג"כ בפיראר"א להוליכ' נגד ס"ת החדש אך אינם יוצאי' מהשער הגדול של הבית הסמוך לרחוב לפי שאין צורך בדבר והכל לכבוד ס"ת כדי שיראו העם את הכבוד הזה ויעשו גם הם לנדב ס"ת אחרו' ואף דברי הרב מלאכי בסוף ספרו שבחי תוד' הער' י"א אינ' מנגדת לזה דהכל תלוי אם בהוצאה זו יש בזוי לס"ת יש לאסור אמנם כל שהוא לפי כבודו ולתיקונו אין ספק דשלמי' וכן רבי' מתירין בכל הזמנים:
(וע"ל סי' ל"ד אות י"ג) שם אות ס' ערך ס"ת וכבודו:
כט לא הפסיד המיקל בשעת הדחק לישב על ארגז שספרי הקדש בתוכו וכדברי הרב"ח בא"ח סי' ק"א וא"צ שיהי' הארגז בא במד' היינו כורי' ביבש שהוא אמ' על אמ' ברו' שלש ודלא מהר"טז בי"ד סי' רפ"ב דמ"מ אסור לישב ואף אם בא במד' ע"ש שפלפל על דבריו ומסיק שאין מקום לאסור וכ"ש אם יש בתוכו גם דברי' אחרים ומ"מ הכא להחמיר פשיטא דאין מזניחין אותו. בכור שור דף קי"ג ע"ג:
כתב הד"ט וראיתי להרב פחד יצחק אות ס' ערך ספסלים (דעדיין לא נדפס) שהביא ב' פסקים של הרב עפר יעקב כ"י שמחמיר ואוסר והשיב על דברי הרב באר עשק סי' י"ד דמיקל ע"ש ועיין ג"כ להרב בית יהודה בי"ד סי' כ"ב שהשיב על דברי הרב ב"ע וע"ל אות ל"ב אם הכתבי הקדש הם על התיבה שרוצה לישב:
(וע"ל סימן ב' אות מ"ג):
ל פיו מלא תוכחו' על אודו' רעה חולה כנגע נראה בבית תפלה שנשתרבב שם מנהג גהינם שכאשר יתאחר אדם מלבא לבה"כ כל העם מקצה יפרוצו ויטפחו בידיהם על התיבו' וברגליהם יעכסו על הרצפה והן פרץ והן יוצאו' והן צוחה וחובה עלינו לבטלו ולמילט עליה יאה ויאה ולהציב הדרבן לכל עובר וסרבן באופן שאיש אל ירים ידו ורגלו ויהי אלקיו עמו גם ה' יתן הטוב ויבנה דבירו ואולמו וירם קרן לעמו:
(שלמי תוד' סי' י"ט):
לא התיר אפי' למעשה ליכנס לבית הכסא בכתבים מונחי' בחיקו שיש בהם ד"ת ואפי' משניות או רמזים בקובץ קטן או סדור וכיוצא ובלבד שיהיו כתובים בכתב שאינו של אשורית אבל אם כתובים בכתב אשורית התיר דוקא להלכה ולא למעשה:
(רדב"ז ח"ג ד' פירדא סי' תקי"ד):
לב גדולה מצות כבוד ספרי תלמוד ופוסקי' וכיוצא שלא לישב ע"ג מטה או ספסל המונחי' עליה והגם דמדינא מותר העיד על עצמו שהיה מחמיר לתת כבוד והדור לתורתנו הקדושה ואף דבס"ת עצמו יש לאסור לישב ע"ג מטה שס"ת מונח עליה מ"מ כיון דבס"ת עצמו איכא פלוגתא דרבוואתא הבו דלא לוסיף עלה ומ"מ מנהג יפה הוא להחמיר גם בספרי תלמוד ופוסקים ותפילין וכיוצא:
ועיין בחי"ד סי' כ"ו אות ח"י:
(שם סי' תקט"ו):
לג קהל שהם ב' כתות המקדישים ביה"כ אבוקו' לבה"כ והיו נוהגי' מאז ומקדם לחלוק בשוה השעוה הניתכת מהן ועתה כת אחת טוענת לחלוק כפי ערך האבוקות שלהן הרבות אין טענתן טענה ויש להם לקיים כראשונה שוה בשוה ומה גם שלא כל האבוקות שוות בענין השעוה הנתכת מהן ועינינו רואות אבוקות הנתכ' מהן הרבה ויש מעט ומאחר דאין הדבר מבורר של מי ומי ניתך המועט או הרבה דין הוא שיחלוקו בשוה:
(בארות המים סי' ח'):
לד בה"כ שהיה בו כותל רעוע והפילוהו ארצה והיה עב ביותר ועשאוהו מחדש דק מאד ומקום שאר עובי הכותל נשאר מחוץ בה"כ ועשו שם אצטבא לישב עליה לא יפה עשו אמנם מה שכבר עשו עשוי:
(שם סי' ט'):
לה מי שקנה מהשוללים כתבי הקדש מבתי כנסיות של עיר אחרת אם שללו בגזירת מלך קנה הוא הכל ונתבטל כח ההקדש כאמר' ז"ל ובאו בה פריצים וחללוה אך אם נגנבו שלא בגזירת מלך ישבע בנקיטת חפץ כמה הוציא ויטול ויחזיר הספרים למקומם הראשון כדין מי שנגגבו כליו וספריו:
(פאר הדור סי' קל"א):
לו יחידי קק"י שמחלו או מכרו זכות הב"הכ שלהם לגביר א' אין כח לקונה לשנות מן המנהג של בני העיר שמחלו או מכרו לו ויש לו להתמיד מנהגיהם ככל אשר היו עושים עד שלא מכרו או מחלו:
(שמש צדקה א"ח סי' י"א):
לז שנים שקנו מצוה א' בשותפות בתנאי שמי שאינו בבה"כ יטול חכירו במקומו ומת האחד והיורשים נתנו חלקם לצדקה מה שיעלה בהכריז אותה מחדש והשני מעכב באמרו שכיון שפרע פרעו הכל אין ממש בטענתו וזכתה הצדקה היכא דאפשר לקיים התנאי ע"י שניהם כגון אם איני פה תקח במקומי או אם אינך פה אקח במקומך אבל היכא דמית חד דאונס גמור הוא לא אסקו אדעתייהו לאתנויי וה"ה אם חלה א' מהם אינו יכול לעשות שליח במקומו ואם הולך חוץ לעיר נראה דמצי משוי שליח הואיל דאי בעי לא אזיל ואע"ג דאזל הואיל ומצי ואתי בקפיצה כדאמרי' בפ' החולץ (מהר"י מברונא סי' ע"ד וקע"ח). גמגומי דברים אני רואה בלשון הרב והכוונה היא דזכתה ההקדש לפי שלא התנו בכה"ג דלא אפשר לקיים התנאי ע"י שניהם כיון שא' מת ומש"ה זכתה הצדקה כנ"ל פשט דבריו ומ"מ לא גבה לבי לשלוח יד להגיה:
לח עובד כוכבי' שהקצה נר לעבודת כוכבים ומסרה לכומרים וקודם שהכניסוהו לעבודת כוכבים נתנוהו לישראל אותו הנר מותר להדליקו בבית הכנסת ולנר שבת ונר חנוכה דדוקא לענין קרבן גם המוקצה בלבד אסור ולא לדבר מצוה ודלא מהרב הלבושים בי"ד סי' קל"ט ס"ג ותמה ג"כ עליו ממ"ש איהו גופיה בא"ח סי' תרע"ג ס"ב ע"ש:
(פרשת הכסף דף ס"א ע"א):
לט אם בא הדוכוס לבה"כ ואינם יכולים לפייסו בדברים לישב שם בראשם מכוסה יכולים לישב פרוע הראש וכסברת הרב שבות יעקב ח"ג סי' ה':
(יוסף אומץ סי' מ"ז אות ג'):
מ הסותם פתח או חלון אף בכותל המפסיק בין ביתו לבה"כ יש לחוש לצוואת הר"י החסיד להניח חור כל שהוא ואגב הביא ג"כ דצוואת ר"י החסיד שלא לנתוץ תנור וכירים אפילו לעשות שם בית תלמוד שלא כמ"ש הרב בית דיד בי"ד סי' נ"ו ושלאחר זמן נראה לו ס' צרור הכסף של הר"א גאטיניו דדחה כל ראיות הרב ב"ד ושכיון קצת לדבריו וכמ"ש בס' אהבת דוד סי' ט"ו:
(שם סי' ל"ז):
מא במקום שכותבין ההפטרות כס"ת וכדעת הלבוש סי' רפ"ד וכורכין אותו במפות ס"ת נראה דכיון דאין מוציאין הס"ת והפטרה הנז' רק בשעת התפלה בבה"כ ואז בודאי הידים נקיות ונטולות א"כ כמות זה כן זה נתקדשו ומותר להשתמש המפות והמטפחות מזה לזה:
(קרית חנה סי' ה'):
מב מי שמת ונמצא כלי קדש שכתוב עליו שנדר ונדב וקדש לה' ובחגי' ובמועדים היה מביאו לבה"כ חייבים היורשים לקיים מ"ש בו אמנם אם לא היה כתוב בו שהקדישו הניח בעיון דברי מהריק"ו הביאו מרן בש"ע סי' קנ"ג סעי' י"ח בשם י"א דיכולים הקק"י לתפשם שישארו בחזקת הקדש שקשה הוא להוציא ממון מיד היורשים כיון שאינו כתוב כך רק על שהיה נוהג להביאם בבה"כ בחגים:
ועיין להרב עולת שמואל בדין מי שהיה חולה כלוא בבית והיה רוצה להתפלל בביתו בעשרה וייחד לו מקום בביתו והניח ס"ת וחזן והיו באים להתפלל ב"א בביתו וקראו על שמו בה"כ של פ' ובהגיע עת פקודתו הפריש מממונו סך מה לפרוע למשרתי' ולא נודע אם עשה על תנאי והיורשים באי' למכרו אין הרשו' בידם:
(ושב הכהן סי' כ"ג):
מג ראובן שהיה מוחזק במקום א' בבה"כ ונתנו לאחר ובא לוי לערער עליו להיותו בר מצרא במקומו אין טענתו טענה כלל לא מבעיא משום שנתנו לאחר במתנה דלא שייך בה דינא דבר מצרא דמצי הנותן לטעון לאחר אני רוצה ליתן ולך איני רוצה דדעת האדם קרוב לזה מלזה משא"כ במוכר דזוזי איצטריכי ליה ומה ליה אי זוזי דלוי נינהו או דאחריני ומש"ה אמרי' בפ' המקבל דבמכירה איכא משום ועשית הטוב וכו' אך במתנה לית בה דינא דב"מ ובלאו הכי נמי בניד"ד הדין עם הנותן מההיא דהרשב"א סי' א' וס"ב שכתב שכל מקום שאינו ראוי לצרפו עם שלו להיות א' אין בו משום דדב"מ והיינו מקומו' בה"כ וכ"כ ג"כ הריב"ש סי' שע"ז דמהאי טעמא אין במקומות בה"כ דינא דב"מ (מקור חיים (כ"י) סי' י"א):
מד כתב בשם האגודה דאם מצא דבר בחצר בה"כ זכה לעצמו ולא אמרי' זכה הקדש והניח הרב המחבר בצ"ע אם מצא בבה"כ עצמו די"ל חצר אין משתמר כלל ולא קנה חצרו משא"כ בבה"כ בדבר שאין בו סימן אם זכה לעצמו או הגזברים להקדש:
(פרי מגדים בחלק משבצות זהב ס"ס קל"א):
מה ארגז הקדש שהוא אמה על אמה ברום ג' הוא רשות אחרת והיושבים בבה"כ נקראים יושבים ברשות אחר לענין שא"צ לקום אפי' כשפותחין אותו והס"ת בתוכו וה"ה כשהס"ת מונח על השולחן הבא במדה הנז' (וע"ל סי' ו' אות י"א):
(שם סי' קמ"ב קרוב לסופו):