אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן ז דיני פסולי ס"ת

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן ז דיני פסולי ס"ת

סימן ו דיני קריאת התורה ועולים ומפטיר

ועיין ג"כ סי' ב' איזה דינים השייכים לזה:

אות א' ס"ת שהיו בו קצת דפין שכתיבתן ארוכה למטה וקצתן קצרות וכמו כן למעלה פסק הרב ז"ל שכל שיש שיטה פנויה למטה או למעלה ה"ז פסול ואין קורין בו ברבים (אהלי יעקב סי' י"ב):

הד"ט וכבר בא מעשה לידי בשנת תקמ"ה ובהסכמת רבנים אחרים פסלנוהו וכאשר הארכתי קצת בזה בשותא דינוקא סי' צ"ה ושם הבאתי מ"ש הרב החסיד דב"ש בסי' ר"פ ותשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה והרב שמש צדקה סי' ג"ן חי"ד שלו והרב משאת משה ח"א סי' כ"ב והרב מים רבים סי' נ"ד ונ"ה והרב המבי"ט ח"ג סי' קע"ט שציין הרב אמת ליעקב והרב באר עשק סי' מ"ז והרב שב יעקב סי' ג"ן ויישבתי לע"ד הקצרה סברת הרב המבי"ט הנז' דלכאורה עומדת לנגדנו דלפי האמת אינו כן כאשר יעיין המעיין במקורן של דברים באופן שעלינו בהסכמה לפסלו ולחייב לסופר שכתבו לשמו של גביר א' לקבלו בחזרה שהיה קשה לתקנו כי רבים היו ופעמים בדפין הסמוכין היו בו אזכרות ולכן החזירוהו לסופר וכתב לו משנה תורה:

וכעת בא לידי ספרו של הרב פחד יצחק אות ס' (שעדיין לא נדפס) ערך ס"ת שאין דפיה שוין וראיתי שהאריך בענין ושרבני פירארא הסכימו להתיר ע"י תיקון הדפין הסמוכין זה לזה והביא ג"כ תשובת הרב עפר יעקב שהחליט לפסול אפי' בדיעבד ובסוף דבריו כתב וז"ל והלכה למעשה ראיתי בק"ק קסאלי מונפיראטו שסלקו יריעה א' מס"ת של גויל שהיה מוחזק אצלם בתכלית השלמות והיופי מפני שמצאו שיטה עומדת ביריעה עודפת על שאר היריעות עכ"ל עוד כתב הרב המחבר שבשנת הת"ע בבה"כ גדולה איטלקי נמצאו ב' ס"ת של הרמ"י מנודצי חותנו שנמצאו בהם כמה יריעות בשיטה יתירה משאר היריעות ואין הדף דומה לדפי' אחרי' והסכימו חכמי ישיבה הכללי' להתיר אך בזאת שאם ימצא דף קצר מהדף שלפניו ושלאחריו יתקנו הדף הקצר הוא לבדו ויאריכוהו באופן שלא תראה עוד צור' פרשה וכן עשו גם בשנ' התפ"ז הובא לפני מע' הישיבה ס"א שנמצאו בו כמה דפים קצרים מהאחרים והסכימו כל רבני הישיב' להתיר אך בתנאי שיתקנוהו כמשפט הראשון כל דף קצר אשר לפניו ולאחריו דף ארוך ע"ש באופן דלכולהו אית להו דכשהדף קצר משלפניו ולאחריו כל אפיא שוין דצריך תיקון ואם אינו רק מצד א' יש אוסרין ויש מתירין וכנז' וקושטא קאי דטעמא בעיא מאי שנא וכי כשאינו קצר רק מצד א' תו לא מיחזי כצור' פרשה הא ודאי מלתא דתמיהא היא לע"ד באופן דלע"ד חוזר ונראה פסק הרב אהלי יעקב הנז' ודעימי' דכשיש פנויה למעלה או למטה תמונת פרשה הוא (וע"ל סי' ב' אות פ"א) והרי זה פסול ועיין בחי"ד סי' ל' או' ט':

כ' אות א' שנדבקה רגל התחתון שלה בגנה הגם דהרמב"ם כתב שאין הס"ת פסול רק כשנפסדה צורת אות א' עד שלא תקרא כל עיקר ולא זו שעדיין צורת' קיימ' מ"מ אין לזוז ממ"ש האגור הביאו מרן בסי' ל"ב דפסול הוא):

(פרח שושן כלל ב' סי' א'):

ג' ס"ת שנפלה על אות א' טפת שעוה ודבוקה בה פסול הוא לפי שלפעמי' בהסרת השעוה יוצאת האות עצמה כלה או מקצתה ובהא לא אמרי' כל הראוי לבילה וכו' ועיין להרב הל"קט ח"א סי' צ"ט דאם נראין האותיות כשר:

(שם סי' ב'):

כתב הד"ט ועיין להרב מעיל צדקה שחילק ידע בין קלף לנייר ומתיר בקלף למשמשו אפילו בשב' וי"ט עד שתסתלק מע"ג הכתב אך בנייר יש להחמיר לפי שמסתלק הכתב עם השעוה ועיין להרב מקום שמואל סי' ג' וק"ה דהראה פנים להתיר אעפ"י שאין האו' ניכר מתוך השעוה ע"ש שהאריך להתיר להלכה ולמעשה ע"ש ובסוף ליקוטי פרדס ובחינוך בי' יהודה סס"ה:

ולהרב שבו' יעקב ח"ב סי' ד' דמכשיר דוקא אם נכר' האו' מתוך השעוה ושאם נתייבש' כ"כ שיכול להסיר' ע"י שיכפול הגויל מותר לעשו' כן אפי' בשב' אבל להסיר' באצבעו צפרניו אסור ועיין ג"כ להרב חזון למועד סי' י"ג דס"ל דאם אין השעוה טפה עבה והאו' נכר' כשר ואם אינה נכר' אין להתיר ע"ש ועיין בחלק י"ד סי' ל' אות ט' ועיין להרב פחד יצחק במהדורא בתרא (שלא נדפס עדיין) אות ס' ערך ס"ת שנפל על השם טפת שעוה ועיין להרב מר וקציעה סי' ל"ב דף כ"ה ע"א דהכשיר כל שאין השעו' במקו' הקריאה אף אם אין האו' נכר' ואפי' בשבת ואע"פי שלא נתייבשה עד שיכול להסיר' ע"י דחיקה אך אם נתייבש' אפי' במקום שקורי' ואפי' בשבת מותר להסירה ע"י דחיק' ועיין להרב גט פשוט סי' קכ"ד אות מ"ט וסי' קמ"ה סוף או' ל"ז דבחול נמי חושש שיפסל הספר אף לאחר הסרת השעוה דשמא הוי חק תוכו' ולע"ד הקצר' אין שורש לחששא זו ולא ראיתי לע"ד מי שחשש לזה:

ד סופר ששכח לקדש הזכרה א' בתחלת הכתיבה ואחר שכתב או' הראשונ' נזכר וקדש אותיות האחרות שם ביאר דברי מרן וטור סי' ל"ב סעי' י"ט והשיג על הרב דב"ש סי' ע"ו ודחה דברי הלק"ט סי' ס"ו והוכיח מדברי האליה רבה שם ס"ק ל"ג דלא שמיע להו מ"ש הר' גו"ר לפסול השמו' שנכתבו שלא כסדרן וסוף דבר מסיק בנ"ד שיש לפסול אות' פ' של תפילין או אות' יריע' של ס"ת שיש בה אזכרה שנכתבה היוד שלא בכוונת קדוש השם מתחלה ומתיר הקילוף אם הוא בס"ת וגם בתפילין אם לא כתב עוד להלן:

(זרע אמת סי' ו'):

כתב הד"ט זה היה מעשה בשנת התק"לח ונשאלתי גם אני לחוות דעתי קלה כמות שהיא כמו שכתוב אצלי בשותא דינוקא סי' ע"ה ששם כתבתי דלע"ד יש להכשיר בלי פקפוק כלל והעתקתי ג"כ שם תשובותיהם הרמתה מהרד"ך ממודינא אחי יפת הגדול של הרב ז"א הנז' ומהרב הר"ש נחמני מריגייו ומהרשד"ם מלוגו והסכימו כלם להכשיר. ועיין למהר"י ן' סאמון סי' ל"ב הזכרתיו לטובה בחי"ד סי' ל' אות י"ב דפסל בפשיטות ודחה סברת הרב מים רבים והלק"ט:

ה עלה דמותר להעביר קולמוס על אותיות השם לחדש הדיו וביאר סוגית הירושלמי פ' הבונה הביאו הרשב"א בחדושיו לגיטין דף ב' והרב"י באה"ע ס"ס קל"א:

(שם סי' ז'):

כתב הד"ט ואני בעניי עמדתי זה לי כמה שנים על הענין בשותא דינוקא סי' פ"א ולחלק יצאתי בין אם אין רשומן ניכר להתיר דלא הוי מחיקה ע"י דיו ע"ג דיו אך אם רשומן ניכר יש לחוש ולאסור ועיין בחי"ד סי' ל' הגהת אות ריש מ"ש בשם הרב בעי חיי וזולתו:

ו ס"ת שיש בו נגיעת הרבה ההין בירך שמאלי לגגה באותיות השם אין בהם תקנה:

(פני יהושע סי' א'):

כתב הד"ט ועיין להרב שמש צדקה בי"ד שלו סי' ב"ן ולהרב בנו שם בהגהותיו דהעמיקו הרחיבו בענין זה כל הצורך ע"ש:

ז ס"ת שנכתבה בו תיבת בית אל בב' שיטות אינו פסול ושאני מתיבת עמנואל וכיוצא:

(שם סי' ו'):

ח ס"ת ותו"מ שאות יוד אחת מובלעת תוך אות נ' ונמצא כזה בא' משמות הקדש מהר"ם ן' חביב הכשיר והרב המחבר נסתפק בו (מגיד מראשית מבן הרח"א דף ב'):

כתב הד"ט ועיין להרב אמת ליעקב בסי' י"א דף נ"א ולהרב לדוד אמת סי' י"ב אות ג' שכתבו דאין לפקפק כלל בזה וכיוצא בזה ואדרבא כך ראוי לכתוב אך באותיות אחרו' שאינן כעין זו אם נפסד' צור' האות עד שאין תינוק קורא אותה יש להוציא אחר ואם אינה נפסדת צורת האות כ"כ ע"י כניס' אות באו' א"צ לתינוק ולא יוציאו אחר ויגמרו הסדר בברכות אך למנחה אין להוציאו ע"ש וראיתי להרב פחד יצחק אות ס' ערך ס"ת ודין האותיות (שעדיין לא נדפס) שהעתיק פסק א' ממהר"י ואלי בדין הכנסת צואר הלמ"ד בחלל ההי"ן חתי"ן וכדומה שכל ששתי אותיות המעורות זו בזו חולין הן מוטב לגרור האות המשתנית מלגרור צואר הלמ"ד להרחיק את עצמנו מחשש חק תוכות אף שלפי האמת אין בו חשש זה ואם הה"א מאותיות השם יגרור הלמ"ד ולא תגע יד באות השם ואם שתיהן כא' מאותיות השם אז קודרין ומדבקין במקום הקדירה עלאי ממין הס"ת וכותבין עליו ואע"פי שמוטב היה לקלוף כדדייק לישנא דה"רי ן' הרא"ש מ"מ כיון שלקלוף בעי אומן יד הרבה מש"ה בחר בקדירה ומה גם דלהרש"ך בי"ד סי' ער"ה סק"ג הקילוף חמיר מקדירה עוד הביא הרב המחבר פסק הרב עפר יעקב המסכי' גם הוא לאסור כמהר"י ואלי והוסיף מדילי' דאם ראש הלמד נכנס מעט מזער תוך הך' או הף' למטה מהשיטה אין לפסול בכך ע"ש דלדברי מהרי"ו הנז' הסכימו רבני פירארה והוסיפו דאין להכשיר אלא כשנכנס צואר הלמד בירך הך' באופן שמשם ולמעלה ישאר מהירך כ"כ כדי כפיפ' כשיעור הגג העליונה של הך' או הף' דהיינו שיעור ירך הכף פשוטה שצריך מן הדין למתחו ע"ש וע"ל אות כ"ג ולעיל סי' ב' אות י"ו:

וכיון דידי' עסקניו' הן בענין קדיר' או קליפה דנתחבטו כ"כ הפוסקי' ז"ל הי מנייהו חמיר או קיל טפי ילע"ד להעיר קצ' ולחקו' טעמא מאי לא אמרי רבנן לעשו' נקודי' בלבד ע"ג התיבה דהו"ל כאילו אינה כתובה עוד ויתלה השם כולו ביני שיטי דהא קי"ל דכולו תולין ועי"כ לא תגע יד בגופן של אותיות ממש ומנא אמינא לה דהניקוד ע"ג האות או תיבה הוי כנטולה ממ"ש באבות דר' נתן פ' ל"ג ובבמדבר רבה סוף פ' ג' דטעמא טעימי לי"א נקודות שבתיבות לנו ולבנינו וכו' לפי שכך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר למה כתבת אותם אומר לו כבר נקדתי עליהם ואם יאמר יפה כתבת כבר אמחוק נקודותיהם מעליהן וכו' ע"כ הרי מפור' דע"י הנקוד משוה התיב' כאילו נטולה היא מן היהודים וכיון שכן איתיה בשאלה מפני מה לא תיקנו לנקד אם יש בס"ת אזכרה א' שאין לו תיקון רק בהסר' היריעה או קילוף או קידור והלא התיקון קל ביותר ע"י נקוד דהוי כאילו נטולה וחסרה מן הספר בלי מחיקה עצמיית בפועל כפים רק בכח הדמיון ובלי סילוק יריעה המביא שאר ההזכרו' וקדשי שמים לידי גניזה ובלי קדירה העושה נקבים ביריעה דהקפיד עליה הרא"ש ז"ל בכלל ג' ושע"כ ההוא אמר דמוטב לסלק את היריעה מלעשו' נקבי' בה:

האמנם דעת לנבון נקל דאין הניקוד רק גילוי מלתא בעלמא דיש דברי' בגו באות' האות או תיבה נקודה ולא דהויא כאילו הוא מחוק' ממש וסגי בהכי שלא לפסול הגט אם נקדו תיב' כפול' דהויא כאילו הסופר מכריז ואומר תעיתי בזה ושפת יתר הוא ובגיטין כל שיש לתלו' בסופר שטעה כשר וכ"כ הרב"י בסי' קכ"ו בשם בעל העיטור דכל שניכ' שהוא ט"ס כגון שנחסר שי"ן של ששי או רי"ש של רביעי כשר חוץ משמות הבעלי' ע"ש ואם בס"ת תקראנ' כאלה אטו ס"ת כשר ומה לי חסר או' מה לי יתר והיינו הך או' נקוד' דבגט כשר אך בס"ת פסול משום דהניקוד לא הוי כמוחק ממש התיבה הכפולה ועלי נאמן הדיין דאחר סמוך שיצאתי לחלק בכך כה דבר אלי איש א' המיוחד שבעדרי צאן קדשים הללו שעל כיוצא בזה משפט כתוב הוא להרב עץ חיים על משניות בדף כ"א ע"א ממס' שבת והלכתי מיד לקריאת ספר וראיתי שהאמת אתו שנשאל הרב שם אם היה כתוב שם אל נקוד צירי שהוא קדש ונקד תתתיו נקודה אחרת ועשאו סגול שהוציאו מהקדש לחול מי הוי כמוחק את ה' ולענין שבת מה דינו והשיב דאפשר דכיון דלא עביד מעשה בגוף האותיות לאו מלתא היא ע"כ ועיין להרב בנו בשתי הלחם שלו:

והכי תיפתר בניד"ד דהניקוד שעושי' ע"ג האות גם הוא נעשה לפעמים לשנות את הידוע בפשט התיבה ולא שבאמת הניקוד עושה כך כי אין זה רק לסימנא בעלמא ולהורות ניתן שכוונת הכותב היא לשנות הענין משפט המלה וכאשר משתמשים בזה בעלי המליצה וכאשר האריך כבר המליץ החשוב הרב כסאות לבית דוד:

ונודע הוא דזמנין דמשנה הכותב איזו אות מאיזו תיבה לדבר בדרך צחות ופן יחשוב הקורא שהשינוי בא באקראי ובטעות אז דרך המליץ לנקוד האות להורות לו כי לא במקרה בא אותו שינוי רק בכוונה מכוונת ליופי המליצה ולפעמים אינו משנה שום אות ומניח התיבה כמות שהיא ומשיא הענין לענין אחר ממה שבמקומו אחרי היותה תיבה משותפת ומושאלת ואם לא ינקדנו המחבר לא ידע הקורא ענינו של דבר כי כן ידמה דלדברי' ככתבן כיון המליץ ואינו כן וכעין מה ששמעתי זה כמה שני' בשם מליץ א' שבמערב שהי' נותן סימני' למשז"ל בפ' חלק דא"ל ההוא מינא לר' אמי אמריתו דשכבי חיי והא הוו עפרא ועפרא מי חיי א"ל אמשול לך משל וכו' במקום שאין מים ועפר בניתם עכשיו וכו' עא"כו ואמרו עוד שם א"ל ההוא מינא לגביהה בן פסיסא אוי לכון חייביא דאמריתו מיתי חיין וכו' א"ל אוי לכון וכו' דלא הוו הוו דהוו לא כ"ש ע"כ וכלפי האמור היה המליץ הנז' מבשר טוב ואומר אחי מאין אתם והעת גשמים היפלא מה' דבר אם ימות גבר היחיה ואם לא יהיה בנוקדים סיבת מאין ותיבת גשמים לא תהיה הבנה לדבריו כי הקורא כן ידמ' דהדברי' כפשטן ותיבת מאין משמעותה לפי מקומה היא שאלה אצל המקום כמו מאין יבא עזרי ותיבת גשמים ר"ל מטר כפי מקומה בקרא דעזרא ועי"כ לא יבין הקורא כלל כוונת המליץ ולכן ינקדו אותן להערה שכיון המליץ למשמעות אחר וכי תיבת אין פתרונו העדר היש והנמצא כמו ומותר האדם וכו' אין. וכן תיבת גשמים דבמקומה פתרונה מטר כאן הבנתה גופים וגויות וכתרגום יונתן ידין בגוים מלא גויות מלא ארעא גושמי ועי"כ מה נאוו אמרי פיו באמרו אחי מאין אתם כי מאפס באתם לגדר גוף וגויה וז"ש והעת גשמי' וא"כ דלא הוו הוו וכיון שכן היפלא מה' דבר המחדש מאין אם ימות גבר היחיה ולעשות יש מיש וכתשובת ר"א וגביהה הנז' ע"כ שמעתי ודפח"ח:

הרי לך קורא נעים דמה שהניקוד של מטה עושה כן של מעל' שניה' כא' לעורר הלבבו' לחטט אחר הבנת התיבה שאינה כפשוט' דוקא אמנם שיהי' הנקוד כמחיקה אמתית לחייב הנקדן וכיוצא וכגון אם תפול טפת דיו על איזו תיב' בתפילין ומזוזו' דבעינן כסדרן או יעשנה בכוון וכתב הסופר אותיות ותיבות אחרו' אחר המנוקדת הי' בדין לפסול אף במחיק' הניקוד וזו לא שמענו לע"ד בפוסקי' ופשיטא דאי דינא הכי הוה לא הוו שתקי א"ו כדכתיבנא. עוד אחת וגדולה היא אצלי לע"ד להוכיח במישור דאין הנקוד על האות מורה על הסרתה משם לגמרי כמ"ש בב"ר פ' מ"ז על אותיות אי"ו שבתיב' אליו דארשב"א בכ"מ שאתה מוצא כתב רב' על הנקודה אתה דורש את הכתב נקודה רבה על הכתב את' דורש את הנקוד' וכו' ע"כ ואי אמרת דהניקוד מוחק האות כאילו אינה כתובה עוד מה הלשון אומרת דדרשינן נקוד' כשרבה על הכתב ואיך דרוש ידרשו במדרשי' ובש"ס פ"ו דמציעא אותיות אי"ו המנוקדו' היתכן לדרוש אותיו' אשר לא תבאנה ולא תהיינ' עוד כתובות בספר א"ו דאין הניקוד רק כרושם וציון לדרוש דבר שאינו מפורש יוצא מהכתוב וזו הוא לע"ד סתירה מבואר' למאן דס"ל דהויא או' נקודה כמחוקה ונטולה מן הספר ודון מינה ומינה במה שנסתפק מהרי"ח ז"ל הנז' דכמדומה לע"ד דאיכא למפשט ספיקא דגברא רבה לפיטורא והגם דידעתי דמה אדע ולא ידע זמנין דבאפרקסותא דעניא משתכח מרגניתא והוא דבפ"ו דסנ' דף מ"ו כתבו התו' בד"ה מלמד שלא ענש על הנגלות וכו' כתבו דעין של תיבת עד נקוד כדי לנקד י"א אותיו' שבשם לאשמועי' שהנקוד' ראוי' להיו' על השם למעט משום דמעת' גם על הנסתרות לנו ולבנינו אלא שאין דרך לנקוד את השם עכ"ל ואת' תחזה ידיד נפש לישנא דוקנא של רבותינו התו' ז"ל שסיימו דאין דרך לנקוד את השם:

גם בתו' על התור' כתבו בזה הלשון ואי קשיא וכו' היה לו לינקד על ה' אלקינו י"ל שאין זה דרך כבוד לנקוד על הש' שיהי' נמחק עכ"ל בס' דעת זקני' פ' נצבי' ע"ש ואי ס"ד דהניקוד הוי כמחיקה ממש תימא רבתא עלייהו דקאמרי דדוקא ממד' דרך ארץ שנו כאן ודרך כבוד בעלמא והוה להו לאסור בהדיא משום לא תעשון כן לה' אלקיכ' א"ו כדאמרן דמחיק' לא הויא לא כנטולה ממש וא"כ יפ' השיב מהרי"ח דכיון דלא עביד מעש' בגוף האותיו' לאו מלתא הוא לחייב הנקדן משום מחיק' ש"ש או לענין שב' ואף דבדרך אפשר אמרה מ"מ מכרעא לע"ד שפיר ומ"מ פטור אבל אסור הוא משום דלאו אורח ארעא היא לנקוד על הש' כי אין להוסיף או לגרוע ח"ו ממנו אפי' כקוצה של יוד וק"ל:

אחר סמוך נדפס ספרא דמאריטב כסא רחמי' וראיתי שם בדף כ"ט ע"ב ד"ה והרב מהרי"ח וכו' דסיים דהגם דמסתברא כוותיה דאינו כמוחק את הש' מ"מ איסורא איכא ע"כ ושמחתי שכיוונתי לדע' גדול ועיין אצלי בחי"ד סי' ל' או' ו' מ"ש בשם הרז"א נר"ו:

גם מטעמא אחרינא נרא' ודאי דאסור לעשו' כן אע"פי שאינו עושה שום מעש' בגוף אותיו' השם ודבר זה למדנו מק"ו ממ"ש הרב פרי מגדי' באשל אברה' סי' קמ"ג או' ט' דנשאל נשאל הרב אי שרי לעשו' מאל בצירי שם הקדו' אל בסגול היינו בבראשי' סי' כ"ח פסוק ויקרא שם המקו' ההוא בי' אל והשמיט הסופר פסוק כ' עד מלת בי' אבי והי' ה' וכו' וא"כ א"א למחוק השם אם יש תיקון למחוק פסוקי' קודם תיב' אל ולהכניס' שם ומאל בצירי נקרא אל בסגול והשיב הרב ז"ל וז"ל בי' אל אינו קדש וכו' אבל שם גמור כה"ג אסו' לשנו' הקריאה שמא יבוא אח"כ למחוק שלא ידעו וכו' ע"כ ואמור מעת' דאם בנידון הרב הנז' שאינו עושה שום מעשה בפועל אפי' בנקוד' הצירי לעשות' סגול רק משו' שישתנ' ע"י תיקונו שיקראו תיב' אל בסגול במקום הצירי אסר איסר כנידון של הרב עץ חיי' הנז' שעוש' פועל ממש בנקוד' ומשנ' הקדש לחול לא כ"ש שאסור פן יבואו למוחקו הבלתי יודעים שהי' אל בצירי מעיקרו ומ"מ איסורא שמענא חיובא לא שמענו וכנזכר (ועיין בחי"ד סי' כ"ו או' ל'):

ונחזור לענין של מעלה דממה שכתבנו מפורש יצא דהבא להכשיר ס"ת שיש בה או' א' או תיבה יתיר' ע"י נקוד' מלמעל' אין לו לע"ד שחר ולא שורש וה"ט דשתקו קא בדין אזכרו' הנז' והוצרכו לשקול הדע' אי הקידור או הקילוף או חילוף היריע' קיל טפי להביא ס"ת לידי תיקון ולא נשאו על שפתותם לנקד האו' או התיב' כיון שהניקוד אינו אלא לעורר הקורא דאיכא דברים בגו בענין אות' תיבה או או' ולא דהויא כמחוקה ונטולה מן היהודים וכמעט ידעתי דדבר פשוט שא"צ לפנים ולא הייתי זקוק לכתוב על זה אם לא שראיתי לרב אחאי נר"ו בשפת אמת שלו דף נ"א ע"א דמייתי בשם התשב"ץ ששאלו ממנו על לוחות הנערים שכותבים בהם ג' וד' פסוקי' ומוחק' אותם אי שרי למעבד הכי ואחר שהביא הרשב"ץ בשם הרב מיימון והרב יוסף הלוי שבנקודה על תיבה הג' או על התיבות כלן שרי השיב ז"ל דשריותא דנקודה לא נ"ל ושאינו יודע בה לא טעם איסור ולא היתר ע"כ ולפי שאין בידי ספרו של הרב לראות טעמיו שבשבילם דחה דברי הר"ם והרי"ל הנז' לכן כתבתי לע"ד מה שכתבתי ואם באולי דברי הרב ודברי תלמיד לדבר אחר מכוונים ישמח לבי גם אני שכיוונתי לדעת גדול כמוהו:

ושוב ראיתי שגם התו' בפירושן על התורה פ' נצבי' הנז' כתבו מב וז"ל דמכאן ראיהקצ' לאותן הכותבי' פסוק בלא שרטוט שנוקדי' על תיבות קודם שכותב הג' לפי שהנקודה כמחק ע"כ ושפיר דייקי בלישנייהו קצת ראיה דלפי האמת אינה ראיה גמורה:

ואיירי דשרינן שותא יש לע"ד להעיר אזן שומעת על מאמר במדבר רבה ואבות דר' נתן והמסורת שהביאו התו' על התור' הנז' מה זו שאלה ותשובת עזרא על נקודות של לנו ולבנינו ולא על כל שאר אותיות ותיבות שנקדן דבעשר מקומות ננקדו הגם דלא השוו הדדי באבות דר"נ ורב' ובמס' סופרים פ"ו ותיקוני סופרי' להרמ"ה במסורת סייג לתורה שבדקתי ומצאתי איזה שינוי ביניהן דוק ותשכח ועיין ג"כ להרב מנחת שי בכל א' מהמקומו' ההם ותרוה צמאונך) דמשמע דעל האחרו' לא נסתפק כלל ומה נשתנו אלו מאלו ולע"ד חקירה נכונה היא ואפשר לע"ד לומר דכי תידוק בשאר האותיות ותיבו' הנקודו' אין להסתפק בהן ודודאי הדרשה תידרש ואין שום הכרח לומר דהוי משמען כפשטן לחוד משא"כ בהא דלנו ולבנינו אפשר דאינו אלא כפשוטו ואפשר דאיכא למדרש דהא בסנהד' עלה הנז' פליגי ר"י ור"נ אם גם על הנסתרו' נענשו משעברו הירדן או אפי' על הנגלות לא נענשו קודם להן וכמ"ש התו' שם ושמא הי"א שמביא ברבה ס"ל דעזרא היה מסופק בפשטי' דקרא אם לעולם הנסתרו' לה' אלקינו ועל הנגלות לעולם נענשים וכפשט הכתוב ואז א"צ שום נקוד להתעורר' המעיין או דלמא גם על הנגלו' לא נענשו קוד' עבב' את הירדן ובין כך ובין כך או כר"י או כר"נ צריך לנקד לעורר לב הקורא וידעתי גם אני דצריך לדחוקי נפשין קצת לאוקומי עפ"י סגנון זה ולפרש כל הנקודו' אחרו' עפ"י מ"ש מ"מ לע"ד החלוש' החקיר' אמ' ויציב ואין החריצו' שקר לבקש צדדין וצדדי צדדין לקיי' דברי חכמי' כאש' תשיג ידינו יד עניי' ואם שגיתי המקו' יכפ' בעד עד עול':

ט' אות שבס"ת הדבוק' לחברת' בין שיטה לשיטה מצד הגג של שין לסוף רגל העין וכיוצא אין לברך לכתחלה עליו אם נמצא דבוק בס"ת במנחה בשבת או בב' וה' יש מקום לומר דיקראו שאר עולים בלא ברכה ולא להוציא אחר והרב בנו של מהרי"ד פסק שצריך להוציא אחר:

(דבר משה ח"א סי' ח' וי"ב):

יו"ד על איזה טעות הנמצא בס"ת יש להוציא אחר ע"ש כלליו ופרטיו ובסוף התשובה הביא תשובת א' חכם בדין ס"ת הבא נידו מכ"י סופר מובהק ודבר חשוב שנמצאו בהרב' דפין תיבו' רבות רובא דמנכר שהתיבות סמוכות זו לזו ואין ביניהן הרחקת מלוא אות קטנה שאם באנו לתקן מחזי כמנומר ולגנוז ס"ת זה אין לדבר קצבה שהרבה ספרי' כתב בכ"מ אשר נסתה כף רגלו שהיה מהיר וזריז וספרא דוקנא והשיב דבר פשוט הוא דהקרבת התיבו' עד שנראות כתיבה א' היא בכלל הדברי' שמנה הרמב"ם ז"ל לפיסול וכ"פ ג"כ מרן ז"ל בסי' רע"ד בי"ד ומ"מ כתבו האחרונים דהרחקה זו אינה דוקא כמלוא אות קטנה אלא כל שתינוק קוראן לב' תיבות בדיעבד סגי ועיין להרב פרח שושן א"ח כלל ד' סי' ב':

(בית יהודה ח"ב סי' א'):

יא ס"ת שנפסק הקשר של העמוד ולא נשאר לו חבור כלל ואף אם לא ניתק לגמרי רק נשארו תפירות שאינן של קיימא דבעלמא לא חשיב חבור אין קורי' בו ואף אם הרגישו בזה בעת שקורי' בו מוציאי' ס"ת אחר דה"ז דומ' לס"ת שיש בו יריע' מופרד' דאין קורי' בו (שם סי' כ"ט):

כתב הד"ט והרב עדות ליהודה בס' דגול מרבבה כתב בי"ד סי' רע"ח דאפי' לא נתפרו כלל ביריעה ואין שם במה לתפור כשר והרי ס"ת של עזרה לא היה לו אלא עמוד א' ושאני יריעה מעמוד גם הרמב"ם ז"ל לא הביאו בין הדברים הפוסלים וע"ל אות ל':

יבס"ת שנקרע יותר מג' שיטות הורה גבר ועשה מעשה פעמים רבות לתלות מבחוץ חתיכת פשתן ולדבקו בדבק ובלבד שלא יחסר אפי' אות א' ואם חסר מקצת אות או א"א לחזור לצורתה או ניקב נקב שאין הדיו עובר עליו היה מטלא מבחוץ חתיכת עור ממינו של ספר ומדבקה בדבק והיה כותב מבפנים מה שהיה צריך ולפי סברת הרב התשב"ץ זקנו אף לתפור מותר הקרע הבא אפי' ביותר מג' שיטות אם לא תחסר א זה אות או תשתנה צורתה ואף הרי"בש שנחלק נאין מתחלה חזר והודה לו (יכין ובועז ח"א סי' יגיש כ"ג):

לא כתב ט ואצלי בשותא דינוקח סי' לז כתבתי בדין ס"ת שנקרע יוותר מה שיטין להכשיר אם נתקן ע"י עלאי דבוק אחריו אף אם יעבור הקרע בין אות לאות וכן הסכים עמי הרב המפורסם הרמ"ע מצאלנה שהיה באותו זמן נוהג צאן מרעיתו ומ"צ קק"י פירינצי הלז זצ"ל וציינתי שם לעיין בשו"ת הרשב"ש סי' ק"ן גן המלך אות ה' הרא"ם סי' סי' מ"ט צמח צדק סי' קי"ב הרב"ח סי' ק"ח וקל"א חוט השני סי' פ"ו בתי כהונה חלק ב"ד סי' י"ב תורת חסד סי' כ"ב עדות ביעקב סי' ל' דב"ש סי' קצ"מ של"ג ושנ"ז פרח מטה אהרן ח"א סי' מ"ה הרשד"ם י"ד סי' קפ"ו שארית יוסף סי' מ"ט אמונת שמואל סי' נ"ו דברי יוסף סי' מ' הררי"ט י"ד סי' י"ד ול"א נקוד' הכסף סי' ר"פ הר"ם אלשאקר סי' צ' שו"ת הרא"ש סי' פ"ט שמש צדקה י"ד סי' נ"ד פנים חדשו' ולקט הקמח הל' ס"ת דף י"ז ע"א חינוך בית יהודה סי' ע' והמורם מהם להכשיר בהאי גוונא שהכשרנו ושוב אחר ימים ושני' ראיתי להרב פחד יצחק אות ס' (שעדיין לא נדפס) ערך ס"ת שנקרע וכו' שכתב שבשנת התפ"ז ראה ס"ת של הרב שבתי אלחנן סנגויניטי שקראו בו יותר ממאתים שנה והיה בו בפ' כי תשא קרע באמצע הדף וכמה אותיות חציין בקרע מזה וחציין בקרע מזה ששמו בו טלאי מבחוץ והניחו בחזקת כשרות הוא ומע' רבני ישיבתו ע"ש (ועיין ג"כ להרב חיים שאל ח"א סי' נ"ז):

יג הכריע בראיות שלא נמצא לבעלי התלמוד שחששו למנומר הכתיב' ע"ג גרד אפילו כמה אותיות ותיבות ואפי' אם יקלוף הקלף וכותב על מקום הנקלף אות א' או חציה אינו כלום:

(שם סי' כ"ד):

יד ס"ת שפרשיותיה פתוחו' וסתומו' כדעת הר"אש ור"ת ושאר ס"ת שבקק"י הם כדעת הרמב"ם אין לפוסלו ואפי' לכתחלה קורין בו ודחה דיחוי מעיקרא סברת המנגדו. ומ"ש במסכת סופרים פ' שעשעה ס' וס' שעשא' פ' יגנז אינו ענין לניד"ד שכל הס"ת ההוא עשוי כדע' פוסק א' אלא בס"ת עצמו שנכתב כדעת פוסק א' וטעה הסופר בא' מפרשיותיה שלא עשאה כדעת אותו פוסק בזה אמרי' יגנז:

(מעיל שמואל סי' א'):

טו ס"ת שמצאו בו היו"ד שעל האלף דבוקה לקו האמצעי ולא נפרד כלל והאלף היא משם אלקים וצריך תיקון וקודם תיקונו אינו קדוש מותר לקדור ואפי' למחוק וכדעת הרמ"א וכ"כ הרט"ז סק"י וכ"כ בתשובות הר"ם מלובלין ומשאת בנימין סי' נ"ב ודלא ממ"ש הגאון מהר"ג סי' צ"ה דף ע"ט בתשובותיו וכן משמע בהגהה סי' רע"ח בב"י דפוס ברלין בשם ב"ה שכתב בשם התשב"ץ (יד אליהו סי' מ"ו):

יו ס"ת שנמצא בו טעות ונתערב בס"ת אחרים ושכח הטעות מהו באופן שאינו יכול לבדוק בכל הס"ת בטל ברוב וא"ל דהוי דבר חשוב דאפי' באלף לא בטיל דאין החשיבות בפיסול רק גוף הספר הוא החשוב ול"ד לההיא דהלק"ט סי' ס"ו אם שכח לקדש השם דלא בטיל דשם נודע הס"ת שיש בו בודאי הפיסול ולא שייך ביטול משא"כ כהכא ועוד מטעמים אחרי' ג"כ התיר את כלם ומ"מ מסיק דמשום אל תשכן באהלך עולה צריכים להיות זהירים וזריזי' בחפוש אחר חפוש בכל מאמצי כחם עד שימצאו את הטעות:

גם הרב בית לחם יהודה סי' רע"ט חילק ידע בין ההיא דהלק"ט לניד"ד להתיר מס"ס ע"ש:

(שם סי' פ"ח):

יז יפה הורה לפסול ס"ת שכתוב בו בפ' פנחס תיבת המדינית חסרה יוד בין דלת לנון דאין לזה דין חסרות ויתרות להקל בו דכאן היוד נעה והוא ברור:

וכן הורה לפסול ס"ת שבפ' ראה היה כתוב בו ועבדוך בוי"ו בין דלת לכף אע"פי שהיא נחה לפי שמשתנה ביותרת זו:

(חינוך בית יהודה סי' ד' וה'):

יח יצא לישע ס"ת שנדבקה אות א' לתגין של אות אחרת דאף לפי המנהג להוציא ס"ת אחר על דבוק אות באות מ"מ כל שנכתב האות בודאי מתחלה בכשרות ואח"כ נדבקה והאות נכרת ולא נשתנית וכניד"ד כשר הדבר לקרות בו ונא להורידו ועיין למהר"י שיראנו שציין מ"ש הרב דבר משה ע"ש:

(כתונת יוסף סי' ב'):

כתב הד"ט וזה ימים לוא כביר בא לידי ס"ת שאותיותיו היו צרות הרבה עד שאין גופי ראשי האותיות היו מחזיקין התגין ונתחכם הסופר לצמצם תגיותיו עד שעל הרוב הוצרך לדבקן זה בזה ופעמי' היה יוצא בד אחד מגג האות ומאותו הבד היו יוצאים ב' ענפים אחרי' לתשלום מספר התגין ומחיתי ביד מי שהיה רוצה לקנותו מהסופר כי ראיתי אני היותו בלתי אפשר לתקן ושאעפ"י שאם לא יהיו כאן תגין כלל הייתי מיקל בדיעבד כל שאין כאן סופר לעשותן וכאשר כתבתי זה שנתים ושלש לרב אחאי מהרמ"ט נר"ו שנדפס מחדש בליורנו בחבור שלו קראו שפת אמת דף ע"א ע"ב מ"מ טוב העדר טוב ממציאות רע ומש"ה ניד"ד גרע טפי ועתה כל יקר ראת' עיני להרב יוסף אומץ סי' מ"א דגם לו נר"ו נשאל נשאל דוד על זה ולדעתו דעת עליון זה תלוי בזה דמאן דמכשיר בלי תגין מכשיר ג"כ בנגיעה זה בזה והפוסל בזה פוסל בזה ולכן אם יש ס"ת אחר אין לקרוא בו דצריך לחוש לדעת המחמירי' בלא תגין וה"ה אם נוגעים זה בזה ודחה דברי הרב זכרון יוסף בי"ד סי' ח"י עש"ב ואני בעניי אמרתי את אשר שם אלקי' בפי וכנז' ובשותא דינוקא סי' קמ"ז הארכתי קצת יותר:

יט אסר לכתוב ס"ת ולהניח מקום השמות חלק עד שילך ללמוד מפי מקובל כוונת כתיבתן משום דכשיבא לכתוב כל האזכרות אחר השלמת כתיבת הספר מחזי כמנומר דכתב שאר הספר יהיה מיושן מכתב האזכרות:

(תורת נתנאל סי' י"א):

כתב הד"ט גם הרב יוסף אומץ סי' א' האריך בזה ומסיק כסברת הרב המחב' אי מחזי כמנומר דאי לא לחזי כמנומר אדרבא ש"ד וזה כבוד שמו הגדול:

כ סופר שכתב או' ראשונ' של שם א' ושוב ראה שכתבה סמוך הרבה לתיבה הקודמת יכול למחקה לחזור ולכתוב בריחוק מקום ומק"ו תלמדנו מההיא דפ' שבועת העדות דף ל"ה דאם כתב ש"ד של שדי יכול למחוק ודוקא אם כתב י"ה של הויה או א"ל של אלקי' אסור למוחקן לפי שהן בעצמן שם בפ"ע הן:

(שם סי' י"ב):

כתב הד"ט נראה בפשיטות דמיירי בהקרבת האות לתיבה שלפניה עד שנראות שתיהן כתיבה אחת ע"ל אות יו"ד (ועיין בחי"ד סי' ל' הגהת אות ז'):

כא אות א' של אזכרה וה"ה של תיבה אחרת שקצתה כתובה על הטלאי וקצתה על היריעה זמנין דכשרה היינו אם חברו בשעת עבוד דאין לחוש שיתפרד לאחר זמן דמעשה אומן הוא כחבורו ע"י שמים יש להכשיר וזמנין דפסול אם הוא טלאי שטלה הסופר דמעשה הדיוט הוא יש לחוש שיתפרד ופסול אם מקצת האות על הטלאי ומקצתה על היריעה ובזה השוה הירושלמי דפ"ק דמגילה דקאמר דובקין בדבק ובמס' סופרים אמרו דאין דובקין דזה מיירי במעשה אומן ושרי וזה במעשה הדיוט ואסור:

(שם סי' ל"ב):

כב אם האריך הסופר בשיטה א' אות א' כגון אות ד' רבתי של אחד ועי"כ לפי שנזדמנה בשיטה שתחתיה אות למד נכנס צואר הלמד תוך הד' שלמעלה הורה גבר לגרור מקצת רגל הד' ולא הוי כחק תוכות כיון שקודם שהאריך היה בה צורת ד' וכל מה שהאריך עוד הוי שלא לצורך ע"כ רשאי לקצר עד שצואר הל' לא יכנס עוד תוך חלל הדלת:

(וע"ל אות ח' שם):

כג ס"ת מגויל שכל יריעותיה תפורות בחוטי גויל במקום גידין וחכמי מודונא פסלוהו ונתקשה לבעל הספר ההוצאה השיב הרב מהטוב דאף שידוע מ"ש במס' סופרים הל"מ לתפור ס"ת בגידין וכו' ועיין בתה"ד סי' נ' דאם לא עשה כן פסול עד שיתוקן מ"מ נראה דעד שימצאו גידין לתקנו מותר לברך ולקרוא באותו ס"ת שכ"כ הבעל העיטור דמותר לתפור בגרדין שעושין מן הקלף והן טליאדור"א כיון דמינו הוא והרב"י כתב דבמקום הדחק יש לסמוך עליו והרב המחבר כתב על זה דדברי חכמי מודונא עיקר כיון דעתה מצויים ומצויים הגידין ואין אצלינו דחק:

(פחד יצחק אות ס' (בלתי נדפס) ערך ס"ת אין תופרין):

כד ס"ת שאין ההין שלו כעין דלת ויו"ד רק כעין ריש ויוד האריך והוכיח דכשר לקרוא ולברך עליו והסכים עמו הרב יצחק ברכיה מפאנו מלוגו וכן עשו מעשה בהסכמת רבני העיר:

(שם ערך ס"ת ודין האותיות):

כה אות ה' של שם שאכלה עש רגל השמאלי והתינוק קוראה בה"א הביא פסק הרב עפר יעקב שמכשיר אעפ"י שעתה אינה מוקפת גויל וא"צ שום תיקון וכ"נ בהדיא בש"ע א"ח סי' ל"ב סעי' ט"ו וי"ו (וע"ל סי' ב' אות ס"ד) עוד לו שם בשם הרב עפ"י הנז' בדין אות ה' שבס"ת שאין רגל השמאלי מכוונת לסוף הגג שהגג הולך ונמשך יותר וכן אות מם סתומה שבשם שגגה נמשך מאד מהקו השמאלי שהרדב"ז בסי' פ"ב פסל ועיין להרב מעיל שמואל ס"ס י"א דמכשיר ויהיו דבריו של עפ"י לרבני מנטובה הרב מנחם שמשון באזילה והר"ם זכות והרב גור אריה הלוי והסכימו לתקנם אעפ"י שהם אותיות של אזכרות והוסיף ידו שנית על אופן תקנתן דדעתו ז"ל היתה שלא לגרור הגג היתר רק הקו השמאלי ולכתבו במקומו כהלכתו ורבני מנטובה לא השיבו לו בזה אך הרב מהר"י לוי ואלי השיב שאין לנו לחקור אופן תקנתם בשכבר הרכנה"ג העלה הלכה למעשה בתפילין שהיתה כתובה בו תיבת עשה ב"פ והורה למחוק השניה ולהאריך גג ההא של עשה הא' ואף שתשאר הרגל באמצעיתה הכשיר ולא חש לקמחיה דהרדב"ז ושנה מהר"י ואלי את פרקו וחיזק הוראתו עוד לו שם פסק ארוך מהרב אי"ש גראציאנו ממודונא בדין כף פשוטה שגגה ארוכה ביותר מירכה שפסולה הוא שיש לתקנה במחיקת כל הכף ולא די בגרירת הגג לבד רק גם הירך ועיין למהרי"ל סי' צ"ח והרד"ך בית א' חדר ל' והרט"ז בי"ד סי' רנ"ג סק"ד. עוד לו שם בדין ס"ת מכתיבה תמה של חכם א' מופלג בדורו שהחי"תין שלו לא היו כשלנו ולא כב' זיינין וחטוטרת על גביהן רק כב' דלתי"ן זו כנגד זו וחטוטרת ע"ג וארכה יתר מרחבה (עיין להרב"י בא"ח סי' ל"ו מ"ש בשם ס' יריאים) הנה הר"י בן הרב מנשה חפץ היקל בדבר והסכים ג"כ עמו הרב ישעיה בסאנו והרב אביעד שר שלום באזילא והר"ד פינצי ורבני ויניציאה ושאר רבני מודונא כלם כא' הסכימו דבדיעבד אין לפסול ועיין להרב משאת משה בי"ד סי' ב"ן שבהיותו בפירארא השיב להר"ם באקי לקסאלי לפסול הספר עד שיתקנוהו והשיב על פסק מהר"י בסאנו הנז' שהיה מיקל בדבר ובסוף פסקו כתב שהרב באקי והרב אברהם סגרי הצריכו למעשה תקנת סופר עוד לו שם בענין צורת אות ויו של בריתי שלום שהתקינו רבני ויניציאה שלא תגע בו יד בשום צורה ושכל הצורות מותרות (הכל שם) ובענין צורת וי"ו של בריתי שלום עיין בחי"ד סי' ל' הגהת אות ה':

כו אם שרטטו ס"ת בעופרת ונראות האותיות כדבוקות מחמת העופרת הכל תלוי בעיני מראה המורה דאם הדיו אינו כ"כ שחור ודומה לצבע העופרת ראוי להחמיר שלא לקרוא בו בצבור בלי תיקון כ"כ בשם הר"ם ריקאנטי והחזיק על ידו הרב פלטיה מונצילסי שניהם מחכמי פירארא:

(שם ערך ס"ת ודיני שרשוט):

כז אם נמצא ס"ת שקצתו של שם הויה יוצא חוץ לדף יש לפסלו ואין לזוז מסברת הרמב"ם שהביא מרן בבדק הבית עלה שפ"ה דס"ל דיש להחליף ונעלמו דבריו מהרמג"א סי' ל"ב ס"ק ב' באופן דבדיעבד נמי פסול וכ"כ הרב גור אריה לוי בהגהותיו לי"ד סי' רע"ו ס"ק ח' ואופן תיקונו שהזכיר הרמג"א בשם הרב מפוזנא הלכתא בלא טעמא הוא ואין לסמוך רק אתיקון להחליף כמ"ש הרמב"ם ויש מקום לומר דאף לסברת הרב"ח והרש"ך שמקילין בדיעבד בקצת השם תלוי בין השיטו' מ"מ כשמקצתו ביני שיטי גריע טפי (שם ערך ס"ת ודיני תליית וכו'):

כח השיב לשאלת חכם ורב מלאכי הכהן מליוורנו ס"ת שרוב הסתומות אין בהן ריוח רק כשיעור ט' אותיות קטנות מצומצמות הרבה ויש בעיר ס"ת אחרים עשוים כהלכתן והשיב להתיר ואם היה אפשר לתקנו היה מקום לומר שלא לקרא בו עד שיתקן אמנם כיון שהתיקון א"א הא קי"ל כל כמה דלא אפשר בלא"ה אף לכתחילה דידיה כדיעבד דמי עיין כנה"ג א"ח דף קס"ד ע"א בכללים נפרדי' אות ס' ס"א ס"ב וחינוך בי' יהוד' סי' קל"ו ל"ז ל"ח בענין גט מומר (שם:

כתב הד"ט ועיין ג"כ אצלי בשותא דינוקא סי' ק"ל בענין כלי חרס הבלועים מאיסור אם יש להתיר אחר כ"ד שעות לבשל בהם לכתחלה כשם שבדיעבד אין לאסור אם בשלו בהן אחר מעת לעת ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"ב סי' ט"ל וע"ל סי' י"ט אות ט' ובחי"ד ס' י"ח אות י"ד:

עוד לו שם בשם הרב עפר יעקב במעשה שבא לידו מג' ס"ת שבראש פ' ויצא לא היה בהם צורת פ' של ט' אותיות רק שתים או שלש ואחרי ההתבוננת בדברי הגמ"י ומ"ש הרב לונזאנו באור תורה שלו נתיישב בדבר ותיקן אותן שלא היה בהן חלק רק כדי ב' אותיות אך מה שהיה בו שיעור ג' הניחו כך דכדאי ר"ת דס"ל דשיעור ג' אותיות סגי לסמוך עליו בדיעבד ולזה הסכימו רבני מנטובה:

(שם כט השיב מהר"ם זכות להרב עפ"י הנז' לפסול ס"ת שכתוב בו חמשת במקום חמשה דדוקא בחסרות ויתירות שאין למדים ממנו כגון בסוכות בסכת יש להקל ועיין להרמב"ן בהקדמתו על התורה שהביא דברי רשב"י על ושוסעת שסע ודברי הרדב"ז על ענין כזה. עוד לו שם תשובת מהר"ם ריקנאטי מפירארא להרב גור אריה לוי על דבר ס"ת שנמצא אות ו' חסרה בתיבת אלוה של ויטוש אלוה עשהו והורה גבר לקלוף את ההא ויכתוב אותו על הגרר ואם לאו יקדור ויכתוב ה' כולו על הטלאי וא"צ לכתבו ביני שיטי:

(שם ערך ס"ת מוטעה בחסרות וכו'):

ל מעשה בבה"כ א' שביום ש"ת עודם קורים פ' וזאת הברכה הכירו שהס"ת היה בלתי תפירת עמוד אחרון ומ"מ לא הוציאו אחר והשלימו הפרשה בס' ההוא בברכותי' אי שפיר עבדו הביא בתחלה מחלוקת הרמב"ם והרא"ש דלהרמב"ם אם לא תפר יריעה א' אינו מעכב וכ"ש אם לא תפרו עם עמודיו ולהרא"ש ודעימיה דאם לא תפר יריעה א' מעכב ה"ה אם לא תפר העמודי' וכיון שכן דפלוגתא דרבוותא הוא לא שפיר עבדו והיה להם להוציא אחר ולא לקרות ולברך על הספק ובסוף התשובה כתוב הדר הוא דכיון דתפירת הס"ת בעמודיו להרמב"ם אינו אלא למצוה מן המובחר ופסק כן מרן בי"ד סי' רע"ח וקבלו הוראותיו אף לקולא אף שיחלוק עליו מור"ם בפי' וכ"ש בניד"ד שלא באו דבריו בפירוש דפסול א"כ אפי' איכא ס"ת אחר תפור כהלכתו אין להחזיר את שאינו תפור משום פגמו:

(פני אהרן סי' י"א):

כתב הד"ט אלו דברים שנזכרו בסוף התשובה אין לי ידיעה אם הם דברי הרב המחבר שהשיב לאחר שכתב לו כל הכתוב לחיים או שמשם ולהלן נכתבו לו מאחר כי לא בדברים הראשוני' ולא באחרוני' איכא עידי חתימה וממ"ש במפתחו' יש מקום ללמוד שלא מהמחבר הוא מ"ש בסוף התשובה ע"ש וע"ל אות י"א ועיין לרשב"ש סי' תקע"ט שגם הוא כתב דעמודי הספרי' אינן רק לנוי בעלמא ולא לעכב:

לא מי שהיה קורא בס"ת ביום ש"ק וראה אות שין דבוקה בב' ראשיה של מעלה וחד דעמיה ג"כ ראה כמוהו והוציאו ס' ב' ואחר התפלה הלך בעל הספר ופשפש ולא מצאו קרא לש"ץ וחד דעמיה וערער עליהם ולא ידעו מה להשיב אך על נפשם אמרו שהיתה דבוקה ויתכן שע"י משמוש היד נפל הדיו כדרכו בפרט בימי הקיץ שהיד מלוכלכת בזיעה וצוה בעל הספר להוציאו במנחה וגער בהם הרב אחר מנחה על שהוציאהו בלא שאלת חכם דאין ספק דע"י אדם בא התיקון ואף שנעשה בשוגג אסור ליהנות ממלאכת שבת ואף דמצות לאו ליהנות ניתנו הרי מהר"ם די בוטון בתשו' והרב משנה המלך בפ"ה מהל' אישות כתבו דהיינו דוקא דיעבד ולא כהשכנה"ג וכ"ש להרז"ה דס"ל בפ' ראוהו ב"ד דדוקא מצוה דאורייתא לאו ליהנות וכו' ולא דרבנן וקס"ת בצבור מדרבנן היא (ועיין הרשב"א סי' תשמ"ו הפך מהר"ם ומ"ל והרז"ה הנז') ותו כיון דאיתחזק איסורא כל שהוציאו הדיו הו"ל חק תוכות וצריך תיקון ואחר ימים נודע הדבר שאחר התפלה הלך לבה"כ בחור א' קרובו של בעל הס' הוא לבדו ולא נודע מה עשה בו ואם אמת הדבר שתקנו במזיד או ע"י הערמה היה מקום לאוסרו עליו עולמית לקרוא באותו ספר:

(קול אליהו סי' ח"י):

כתב הד"ט ולעד"ן דאיהו נמי לודו דבמחיקת האות וכתיבתה מחדש דשרי אף למי שתקנו דפנים חדשות באו לכאן ומ"מ נקוט מיהא דלאותו שבת ודאי אסור לקרוא בו ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות נ' דסתר תשובתו ודאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ועיין ג"כ להרב נ"ב ס"ס ע"ז דיש ג"כ ללמוד מהם לכאן דאין מקום לפסול הס"ת בניד"ד:

לב ס"ת שנמצאת בו פ' והיה כי יביאך חלוקה לשתים דהיינו מוהיה כי יביאך עד מבית עבדים פרשה אחת ומן ויהי כי הקשה וכו' פ' אחרת כתב הרב ז"ל שבקש ולא מצא תלמוד או פוסק או מפרש שיאמר שתהיה חלוקה לשתים זולת ר' שמשון המכונה ברוך שאמר וחזר בו משמועתו ופסל להבא וצעק על שעבר שכתב כמה פרשיות בתפילין בחלוק פ' הנז' לשתים ושד' פרשיות שבתפילין אמרי' ולא חמש וממילא צריך לתקן הספר כי טעו' סופר הוא והוא פשוט:

(מקור חיים (כת"י) מהרב חפ"ף סי' א'):

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה