אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן ו דיני קריאת התורה ועולים ומפטיר

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן ו דיני קריאת התורה ועולים ומפטיר

סימן ה דיני תפל' ונש"כ ונפ"א

ועיין ג"כ בסי' י"ב איזה דינים השייכים לסימן זה

אות א העולה לקרוא בתורה ובירך ושוב ראה שבמקום שהראהו הש"צ היה בטעות אם מה שהראהו היה בס' היום למעלה או למטה א"צ לחזור ולברך וכדעת הרב המבי"ט ח"א סי' רכ"ד והרב תיקון יששכר דף נ"ה והרדב"ז סי' אלף תקכ"ג ואם לאו יחזור ויברך:

(פרח שושן כלל א' סי' א'):

כתב הד"ט ועיין להרב יעב"ץ בתשו' ח"א סי' ס"ה דפסק דא"צ לחזור ולברך אף שהתחיל וקרא חוץ למקומו ועיין להרב גו"ר כלל א' סי' ב' וכ"פ הרב בית יהודה במנהגי ארגיל שלו סי' ס"ז דאין לחזור ולברך בטעות המקום. (וע"ל אות מ"ב):

ב אם פסק הש"צ עם העולה ושוב א"ל שיקרא לפנים אם פסק במקום שאסור להפסיק לא יחזור ויברך ואם לאו יחזור ויברך כסברת מהריק"ש:

שם :

ג אם הצבור שכחו לקרוא פ' שקלים וכיוצא צריך להוציא ס"ת ולקרותה בצבור בברכותיה שדין ד' פרשיות שוה לפ' המועדות ואעפ"י שעבר אותו שבת אם השבת הב' היא הפסקה כגון שחל ר"ח אדר להיות בששי קורין אותה בשבת שניה:

שם :

הד"ט ועיין להרב גו"ר כלל א' סי' ל"ה ול"ו שהסכים עמו להוציא ס"ת אחר לקרוא בו בברכות לפניה ולאחריה אבל לענין תשלומין בשבת הבאה חלק עליו וכתב דכיון דעבר עצומו של יום שתיקנו ז"ל לקראן אין לנו לחדש מדעתנו לקרותה בשבת הבאה דעבר יומו בטל קרבנו ועיין להרב יוסף אומץ סי' ז"ך שגם לו לב כמוהו ודאף באותו שבת אין זמנו רק [עד] אחר חצות ודלא דייק הרב גו"ר לומר עבר יומו ע"ש ולי אני עבדו היה נלע"ד דאם באנו לדייק במ"ש דכיון דעבר עצומו ש"י דכוונתו ג"כ היתה דבאותו היום נמי עבר זמנו ובלשון מושאל נקט עבר יומו דהא אחר חצות לא מיקרי עצומו של יום אלא ירידתו האמנם אמת מרחקן מיליה דאי איתא דפליג אמהר"י זיין אפילו בתשלום של אותו שבת עצמו כל כי האי הו"ל להרב גו"ר לפרש שיחתו וכדרך פוסק שאין דרכו לסתום ולא היה לו לסתום ולומר עצומו של יום לרמוז לאותו שבת עצמו אחר חצות אחר שסמוך ונראה כתב עבר יומו דכל היום בכלל וכיון שכן יש במשמע דהרב גו"ר ומהר"י זיין תרווייהו ס"ל דבאותו יום שבת מיהא יש לו תשלומין אפילו אחר חצות וכן ראיתי אח"כ להרב אמת ליעקב בדין נפל טעות בס' קס"ת אות ה' דהבין בפשיטות דלהרב גו"ר דוקא אם עבר אותו שבת ס"ל דאין לו תשלומין אמנם באותו שבת יכול להשלי' אפי' לדידי' ועיין לקמן אות ס'.

ד בה"כ שהיתה בו שמחת חתונה וכיוצא ועלו כל הקהל לס"ת ולא באה החברה כנהוג ומפני כבוד הצבור שלא יהיו יושבים:

ודוממים הורה מורה א' שחזרו לעלות מאותם שכבר עלו עד בא החברה ויקראו בברכותיה והסכי' הרב המחבר להוראתו (שם כלל ב' סי' ה')

ה אין לבטל המנהג שנהגו לקרוא הלוי ראשון כשאין כהן בבה"כ ודלא כהרב ב"ע סי' כ"ג והרב נחלת יעקב סי' ח' אמנם לקרותו במקום אחר מהקרואים אין שורש למנהג:

(בית יהודה ח"א סי' א' ב'):

כתב הד"ט גם הרב זרע אמת סי' ט"ו פסק דיעלה ראשון ועיין ג"כ להרב"י הנז' דאחר שקראו כהן לוי וישראל המנהג הוא לעלות כהן אחרי' ולוי אחריו וכן המנהג פה פיריצני וכתב עוד הרב"י הנ"ל דא"צ שיעלה לוי אחר כהן ב' רק לחומרא בעלמא ודון מינה דאם יש לאיזה ישראל חזקה לעלות למשלים לא ידחה הלוי לישראל המוחזק לעלות למשלים וראיתי להרב פחד יצחק במהדורא בתרא שלו כת"י (שהוא קובץ גדול מחלק א' של הרי"ף ומפרשיו) אות כ' ערך כהן אחר כהן שהסכי' לסברת תלמיד חבר שלו הרב מרדכי קרפאניטו זצ"ל שפסק דאין לקרוא כהן שני אלא אחר שעלו העולים לחובת היום אם לא במקום שנתפשט המנהג לעלות אף בתוך הקרואים לחובת היום והרב דברי דוד סי' כ"ד פסק דיש ג"כ על מה שיסמכו אם נוהגים לקרוא אותן אף בתוך המחוייבים לעלות ע"ש:

ו אם לא קראו למפטיר אלא ב"פ יקרא פסוק ג' בלא ברכה ואם טעו בי"ט שחל להיות בשבת וגמרו כל הפ' בשיתא גברי ישלימו הז' בס"ב (זרע אמת ס' ט"ו) (וע"ל אות י"ב מ"ד מ"ה ונ"ט) ועיין ג"כ להרב עולת שמואל סי' ו' דהעלה דאם לא קרא למפטיר רק ב"פ צריך לחזור ולקרות ולברך:

ז אם נמצא טעות באמצע קריאת פ' התוכחות יוציאו ס"ת אחר ויגמור הקריאה בו ובענין פ' התוכחות שאין מפסיקין כדתנן במגילה ראיתי מה שהקשה הרב תי"ט ותירוציו במשנה ו' דפ"ג דמילה וראיתי ג"כ לרט"ז סי' תכ"ח סק"ה שתמה על התו' שם וטרח גם הוא לתרץ ועד אחרן ראיתי להרב כסא רחמים דף מ"ה ע"א וע"ב שלא קבל תשובותיהן באהבה יעו"ש ואנכי לע"ד עמדתי משתאה מאי דוחקייהו דאוכלוסי ישראל הני והני רבנן להטריח עצמן לתרץ קושיא דמעיקרא אפי' שמץ דקדוק אין בה דהא לא אשכחן תנא או אמורא המחייב לשנות מידי שבת בשבתו פרשה א' ולקרוא כל פ' בחוקותי בשבת א' כדי להשלים כל התורה בשנה א' ומקומות יש שמשלימין התורה בג' שנים וכמ"ש הרמב"ם בריש פי"ג דמגילה א"כ אינה משנה חיוב ההשלמה בשנה א' וא"כ פשיטא דמדינא רשאין לקרוא לראשון העולה בריש פ' הקללות או תוך הקללות ולברך תחלה או לקרוא למסיים ולסיים תוך הקללות ולברך אחריה ומש"ה אטרח תנא והזהיר דאין מפסיקים משום שאמר הב"ה אינו בדין וכו' והוא דבר פלא לע"ד על גאוני עולם לאטרוחי בכדי לתרץ מה שאינה קושיא מצד עצמה לע"ד דק וקליש מקורי עכביש וראיתי להרב פרי מגדים בחלק משבצות זהב שכתב שם בסי' תכ"ב על הרט"ז שכבר האריך בענין זה בספרו ואנן בעניותי' לא זכינו לאורו:

(שם סי' כ'):

ח ש"צ שקרא בס"ת בשבת עם הששי מה שכבר קרא לחמישי ולא חידש כלל וקרא לז' והשלים עמו הסדר ואמר קדיש ומפטיר ואשרי והתחיל ימלוך וכו' כדי להחזיר ס"ת למקומו ונזכרו טעותם א"צ לחזור (נאמן שמואל סי' ד'):

ט סומא עולה למנין ז':

(זרע אברהם ח"א סי' ו'):

כ' הד"ט ועיין להרב מגן שאול סי' ח' ולהרב קול אליהו סי' ב' ולהרב יעב"ץ סי' ע"ה שהאריך להוכיח דאין הסומא עולה כלל ושהעידו בפניו אנשי אמונה שהגאון אביו מיחה בדבר אעפ"י שהיה מוחזק לעלות מכמה שנים גם מהר"ם פריבינצאלי בתשובת כ"י סי' ח"י כתב דמנהג מנטובה לאסור:

אך הרב דברי דוד סי' מ"ב כתב שכל מ"ש הרב יעבץ אינו מספיק לסתור מ"ש במים רבים סי' ט' ושהחזיק ע"י הרב אביו בסי' יו"ד וראיתי להרב פחד יצחק אות ס' ערך סומא (בלתי נדפס) שכתב ג"כ דקק"י אשכנזי' וקק"י איטליאני שבעירו נוהגים לקרוא סומא ואפי' הוא ע"ה נהגו בכמה מקומות לקרותו כשהש"ץ קורא ולא העולה ושכן עשו מעשה במודינא ועיין פסקי כתיבת יד להר"י פינצי מריקאנטי שאסר וסתר דברי הרב בנימין זאב דמתיר והרמ"ז ז"ל אמר לחבר ר' יואל הלוי שנזכר שבפולניא לא רצו להסכים להתיר אפי' זקן שראה מאורות מימיו וכהו עיניו מראות ומ"מ הרמ"ז בשנת התל"ח הסכים בשאר הרבנים להתיר לת"ח סגי נהור ובפירארא מעשים בכל יום להתיר אפי' לסומא ע"ה הגם שמצא כתוב דלא קראו מעולם איש א' ממשפחת נודצי אך קראו להרב ר' יעקב דדייאנה שלא אבד לגמרי חוש הראות ומרגיש קצת באותיות ע"ש ועיין ג"כ להרב הלבושי' ומ"מ וב"ח והרמג"א סי' קל"ט סק"ד והרב משאת בנימין סי' ס"ב והרב נ"צ סי' קמ"א סק"ז ועיין להרב בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"ה דכתב שם הרב רבו הלכה למעשה שלא לקרותו ופה פרינצי כפי מה שהגידו לי מנהגם לקרוא אותו אפי' למנין ז':

י קהל א' שקראו בשבת ג' עולים בפ' מטות וד' בפ' מסעי ואחר צאתם מבה"כ נודע להם שאינם מחוברות א"צ לחזור כיון שקראו בתורה ז' גברי:

(פרי הארץ סי' ו'):

יא אסור לישב על הבימה כשהס"ת מונ' על הבימה אעפ"י שא"צ הצבור לעמוד כמ"ש מור"ם בי"ד סי' רמ"ב (פני' מאירו' ח"א ס"ס ע"ד)

כתב הד"ט אם הבימה כעין שלנו דהיינו שהמקום שהס"ת מונח עליו לקרוא בו גבוה עשרה ורחב ד' איני רואה לע"ד טעם לאסור אף לעומדים בבימה דמ"ש משלחן שהיא בבה"כ הבא במדה הנז' שאז העומדים בבה"כ מותרי' לישב לפי מ"ש הרט"ז בי"ד סי' רמ"ב ס"ק י"ג וכן ראיתי המנהג פשוט באנקונא עיר מולדתי ופה פירינצי ושאר המקומות שנתיישבתי דדרכם של פרנסי הזמן וזולתם לישב בספסל שבבימה בעת הקריאה שהס"ת מונח על הדוכן הנז' ולא שמענו מי שמיחה על ידם ואדרבא אפי' הרב יושב שם בעיר מולדתי הנז' עם אחרים וצ"ל דהרב המחבר מיירי כשהס"ת מונח בזרועו של אדם או על שלחן א' שאינו בא במדה הנז' ועג"כ בדין עמידה לפני הס"ת מ"ש בי"ד סי' כ"ו אות ל"ב:

יב אם קרא א' מהעולים ב' פסוקי' ובירך לאחריה נשא ונתן באמונה בדברי הרט"ז א"ח סי' קל"ז סעיף ד' ודחאן מהלכה והסכי' למ"ש הרמג"א שם דבחול או במנחת שבת יקרא זה שנית ג"פ בברכה לפניהן ואחריהן אך בשבת וי"ט דמותר להוסיף יקרא אחר מכאן ואילך ואין בזה פקפוק כלל וכן ראוי להחמיר אף אם קראו בין כלם ט' פסוקי' כיון דלא סליק ענינא וגם אין פ' זו זכרון הנס צריך לחזור ולקרוא כמ"ש התו' ובין הכי ובין הכי הב"פ שקרא בברכותיהן א"צ לחזור בשכבר נתברכו:

כתב הד"ט ועיין להרב מעיל שמואל סי' ב' דפסק דמי שלא קרא רק ב"פ צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה ואחרונה ולקרוא ג"פ ואם הב"פ שקרא היו בתחלת הפרשה צ"ל לקרותם שנית מפני הנכנסי' והרב יוסף אומץ חילק ידע בין שחרית שבת למנחה וב' וה' דבאלו צ"ל לברך לפניה ולאחריה ובשחרית של שבת אם קראו יותר מז' והנוסף קרא ב"פ א"צ לחזור וכשחוזר בשביל א' שלא קרא ג"פ יחזור לקרוא ג"פ ואם דלג פסוק א' חוזר לקרוא פסוק א' שלפני הפסוק שדלג ופסוק שלאחריו ועיין להרב מר וקציעה שחלק על סברת הרט"ז שאינו מחלק בין שחרית למנחת שבת ובו"ה ע"ש וע"ל אות מ"ה:

יג לוי ממזר אעפ"י שיכול לעלות לס"ת אין לקרותו אחר כהן:

(דבר משה סי' ט"ו):

יד אם שכחו וקראו פ' ויקהל בלבד והיה להם לקרוא גם פ' פקודי יקראו בשבת הבאה פקודי ופ' ויקרא:

שם סי' נ'

טו אין להחמיר לעמוד כשקורים בס"ת ואחרים יושבים קול אליהו סי' ה':

כת' הד"ט כתב הרב טוב עין סי' י"א דאם כלם קמים בקריאת עשרת הדברות אין לשום יחיד לישאר מיושב וכעין מה שקרא תגר הרכנה"ג באה"ע סי' ס"ב על היושב בעת ז' ברכות שבחופה כיון שנהגו אחרים לעמוד:

(שם סי'):

טז י"ט שחל להיות בשבת שטעה הש"צ והשלים הפ' עם חמשי כסבור שהוא י"ט בלבד ואמר קדיש ושוב הרגישו בטעות' יקראו ב' בס' הב' והב' יפטיר ואם יחזור לומר קדיש זה תלוי בפלוגתא ושב וא"ת עדיף:

יז אחד שקנה ס"ת חדש וסדר אותו בבה"כ בע"פ להוציאו יום א' של פסח שהוא יום שבת והוא אבי הכלה שהשיאוה בע"פ ומנהג העיר מזמן קדום להוציא ביום א' לס' ראשון ס"ת של הריב"ש ולס' שני של הרשב"ץ ודעת הרב המחבר היתה נוטה שיהיה לס"ת חדש דין קדימה לכלם ולקרות בו ביום ראשון ולדחות ליום שני ספרו של הרשב"ץ ושוב העידו רבים שאירע כן בימי הרב זלה"ה והורה לקרוא בס"ת חדש לספר ב' של יום א' ולדחות השני לס' א' של יום ב':

(בית יהודה ח"ב סי' קכ"ב):

י"ח אם הוציאו ס"ת מההיכל ונודע שאינו מוכן ונגלל למקום קריאת היום פסק דכל שלא התחיל לקרוא לא חיישי' לפגמא ושיש להחזיר הס"ת להיכל ולהוציא את המוכן וגלול שלא לדחות כבוד הצבור לגללו והביא בידו החזקה בסוף תשובתו סברת הרב שמש צדקה סי' ל"א שנשאל בזה והשיב דמשום פגמו של א' ידחה כבוד הצבור ולא נכנסו דבריו באזניו ולא ראיותיו שהביא מספר הרוקח בשכבר כתב מה שנראה בסברת הרוקח ושבלי הלקט שאינם ראיות:

(זרע יעקב סי' א'):

כתב הד"ט והרב פאת הראש הביאו בשם הגדולים שלו ח"ב דף צ' ע"ב סתם שאין להחזירו והוסיף שיש מי שכתב דאין כאן פגם בחזרה ועיין ג"כ בספרו מחזיק ברכה ולהרב שמש צדקה גופיה הנז' ס"ס ל' שכתב שהרב מונצילסי העיד שמנהגנו פה פירינצי שלא להחזירו ועיין לקמן סוף אות מ"ד:

יט היה עובדא ביום ש"ת שלא נמצא מי שידע לקרוא פ' בראשית שהוא ס"ב רק הכהן שעלה כבר בס"א ופסק שיכולים לקרותו ולא חיישי' לחד גברא בתרי ספרי כיון דאפסקי' חד ורבי' ועוד דהוו תרי ענייני ושכן מצא אח"כ להרמג"א שדחה דברי הרב"ח דאסר וגם הריט"צ סי' רצ"ג פסק כהמג"א:

(שם סי' ג):

כ אין להספיק בין ברכו את ה' המבורך שאומר העולה לקרות לברכת בחר בנו שזו דבוקה בזו ואם הפסיק אפי' בד"ת צריך לחזור ולומר ברכו:

(בית יהודה ח"א סי' ל'):

כא מי שבא בזמן הזה ואין אנו מכירי' אותו אין להאמינו אם יאמר שהוא כהן לקרוא בחורה ראשון רק עפ"י עד א' וה"ה באנוסי הזמן הבאים ועושים תשובה וטוענים שהן מוחזקים בכהונה לא יעלו או' אלא עפ"י עד אחד:

(יכין ובועז ח"ב סי' ג'):

כב עיר שאין שם רק לוי א' והק"קי בחרו בו לחתן תורה מותר לעלות פעם אחרת להשלים ולברך פעם שנית ואין בו שום חשש איסור ולא משום חשש ברכה לבטלה ואם הרגישו בטעות אחר קריאת הפטרה עיין להרב זרע אמת ח"ב סי' קכ"ט דיש לקרוא הפסוק מחדש וב"פ עמו בברכה וה"ה אם דילג תיבה א':

(וע"ל סי' ל"ד אות יוד) (מטה יוסף ח"ב סי' י"ט):

כג מי שהוחזק בס"ת שלו להוציאו במנחת יה"כ והוציאו פעם א' ס"ת אחר ושתק שלא להטריד את הצבור הסכי' הרב המחבר עם הרב קאזיס זצ"ל (תושב עיר הזאת פירינצי הוא הרב המחבר ספרי חק לישראל וקנאת סופרים) שלא איבד חזקתו:

(שו"ת הרמ"ז סי' כ' וכ"א:

בד אם עלה לתורה ובירך וקודם שהתחיל לקרוא הרגישו בו טעות א' שהוצרכו להוציא אחר לא יחזור לברך שנית דדעת המברך לא על הספר רק על הקריאה ומה לי בס' זה או בס' אחר וכפסק הרט"ז סי' ק"מ ודלא כהרב חוט השני דפליג עליה ושם שם יישב שמועות פסקי מרן ב"י בענין הספקו' דלפעמים פסק דספק דפלוגתא היכא דאי אפשר בענין אחר יעשה המצוה ולא יברך ובאיזה מקומות פסק דיברך וכמו שהעיר כבר הרב הלק"ט ח"ב סי' קי"ו ע"ש (שבות יעקב ח"א סי' א'):

כתב הד"ט וע"ל סי' א' אות י"א בענין הספקות ולענין שלנו עיין להרב דבר משה סי' י"ג דפסק ג"כ שלא יברך והרב מקום שמואל האריך והעלה דצריך לחזור ולברך וכסברת השבלי הלקט וחוט השני סי' ס"ב:

כה מומר שחזר בתשובה שלימה קראו עליו ערעור שלא כדין להיות חתן תורה דשרי ושרי לקרותו לס"ת ולא דמי לנ"כ או לש"צ דיש פוסלים אף אם חזר בתשובה ואי משום שיש לו לקרוא הח' פסוקים אחרוני' והרב המרדכי בהלק"ט פ' מ"ש רב גידל א"ר יחיד קורא אותן ר"ל ת"ת וע"ד לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד וכו' ליתא דהא חלקו עליו כל הפוסקים ועוד מצא סתירה לפי' זה מהש"ס גופי' וע"ש יישוב על השגת הרב לחם רב על הרמב"ם בדין שחיטת מומר (שו"ת הרב צבי סי' י"ג):

כו יפה כח הבן וכח האב מחזיק בידו בענין פ' ואברהם זקן שקורא הש"צ כהובא בשו"ת מים רבים סי' ו' ז' ח' ונשא ונתן באורך ומסיק דלא סליק חתן ממנינא וצריך שיעלו ז' זולתו:

(ב"ד של שלמה סי' י"ב):

כתב הד"ט ועיין להרב דברי דוד סי' כ"א והנמשכים דהביא סמוכות לסברת מר אביו במים רבים הנז' מכמה גאוני דור שכולם ענו אחריו אמן שלימה שאין החתן עולה למנין הקרואים גם הרב בית יהודה ח"א סי' ס"ב העלה דאף בדיעבד אינו עולה:

כז בענין מקום מושב העולה לס"ת אם לימין או לשמאל הש"צ הקורא האריך הרב בן המחבר לקיים הוראת הרב אביו והצילו מהשגת הרב ריח שדה והוכיח שיעמוד לימין וכמ"ש הרב א"ח ממש (שם סי' י"ד):

כתב הד"ט וכ"פ הרב חמת ליעקב סי' ז' אות כ' דלעולם יעמוד הקורא לשמאל החזן אף אם הוא ת"ח ועולה לקרוא השירה או עשרת הדברות לא ישנה הש"צ מקומו ופה פירינצי המנהג לשנות החכם מקומו והולך החזן לימינו של חכם הקורא השירה וכיוצא וכן ראיתי ג"כ במקומות אחרים שאם החכם העולה קורא משנה מקומו וכן העיד ג"כ הרב שיורי ברכה בסי' קמ"א דבכמה מקומות נתפשט המנהג כך אמנם הרב ריח שדה סי' א' יצא לישע מנהג הקדום שהיה בעיר א' לעמוד ש"צ הקורא לימין הס"ת לימין דהיינו לימין העולה ואדם אחר (שקורי' אותו סומך ס"ת) היה עומד לשמאל העולה ושעשו שלא כדין המעוררים אשר קמו וביטלו מנהגם להעמיד לימין החזן הקורא את העולה דאדרבא המנהג הקדום הוא המנהג ותיקין דלא גרע מכל המצות שבתורה שצריך לקחתם בימין ואינו ג"כ מהראוי שהחזן שהוא כנגד כ"י שהיה משמיע תורתו לישראל יעמוד עליו אדם בימינו עש"ד ואני בעניי איני רואה בטעם השני הנ"ל שום סתירה למנהגנו שהחזן עומד באמצע והעולה לימינו והסגן או הפרנס לשמאלו יען דלעולם הרב באמצע והגדול לימינו והקטן לשמאלו וכן מצינו בתענית צבור דהחזן באמצע והסגני' א' בימינו א' בשמאלו כמ"ש מר"ן בא"ח סי' תקס"ו סעיף ז' ומ"מ היכא דנהגו כמר או כמר נהגו ואין לשנות:

כח נאמר שליחות יד במה שאסר הרב אדרת אליהו החזרה הנהוגה בכמה עיירות שכופלי' הקריאה כמה פעמים בלי תוספת כלל דלא אריך למעבד הכי והרב המחבר השיב על כל דבריו ושיש פנים לאיסור ביטול המנהג אם נהגו דאף במקום שיש ברכה שא"צ לא היה כח ביד רב לבטל המנהג כדאי' בפ"ג דתענית וכמו שהאריכו בפרט זה הפוסקים וכמ"ש הריב"ש ומהריק"ו בסי' ט' ואחרים וכ"ש הכא דליכא שום איסור ולא פגם לס"ת או לחזן או לעולה וליכא למיחש נמי לטירחא דצבורא עש"ד על כל פרט ופרט גם בי"ד סי' י"ט האריך להוכיח עד היכן כח המנהג מגיע ובירר דעת הפוסקי' אם נאמר כך לבטל ההלכה אפי' באיסורי' או דוקא במנהג שבממון. (שם סי' י"ז):

כט הורה גבר להלכה ולמעשה בדין ראובן שקנה קס"ת ושמעון השהיות וביום שבת לא היה ראובן בבה"כ בהתחלת הקריאה ואחר שקראו ב' או ג' עולים בא ראובן לבה"כ יחזור ראובן למצותו לסיים הקריאה הגם שכבר התחיל לקרוא בעל השהיות ע"ש באורך (שו"ת כ"י מהרב יחיאל טרבוט סי' ע"א):

ועיין להרב חקרי לב ח"א סי' ח' דאחר שצידד כמה צדדין והביא דברי השכנה"ג א"ח סי' קל"ה בדין קטן שקנה מפטיר וכו' ומ"ש הרב מרכב' המשנה בפי"ב מהל' תפלה בשם תשו' כ"י ממהר"ש הלוי ותמה עליהם והביא ג"כ סברת האר"י מברונא הנז' דכל דמצי עביד אפי' ע"י הדחק מצי משוי שליח ומייתי נמי מ"ש הרב שער אפרים סי' ל"א וסוף דינא כללא כייל שאינו רואה טעם להפקיע זכות מי שקנה המצוה ואינו יכול לעשותה רק משום איסור דדבריהם שלא יוכל לתת לאחר אלא דינא יתיב דמצי אוקומי שליח ושדברי רבנים אחרונים צאת ועיין בחנק י"ד סי' ל"ג אות י"ד מ"ש בדין פדיון ע"י שליח ולקמן ועיין להרב קול אליהו באה"ע שלו סי' ט"ז שכתב דמי שקנה הפטרה של שבת או י"ט וקראוהו לקרוא בתור' בתוך הקרואים או למשלים את"ל דאיהו לא מצי עביד קריאה בס"ב או באותו ס' עצמו למפטיר מ"מ מצי משוי שליח במקומו ואין בעל החסרונו' מצי לעכב:

ארצה הפיל בתשובות נכוחות כל יסודי פסקן א' שפסק שהעולה בתורה אסור לו לקרוא אפי' בלחש דחדרבא אם אינו קורא כלל עבירה גדולה בידו על ברכותיו שמברך אלא יקרא בלחש. (זקן אהרן סי' ס'):

לא אם בשעת הדחק שאין להם ס"ת יכולים לקרוא בברכות בחומש שלנו אין הכרע לדבר לאסוקי שמעתתא והמנהג עיקר ושבמקומו מנהג ותיקון הוא. כשהולכים בכפרים להביא חומש עמהם וקורי' בו בברכות ושהוא ג"כ נמצא במעמד ובפני הרא"ם ז"ל וקרא בברכות עפ"י גזרתו ולא היה מי שמיחה וצפצף כלל:

(שם סי' פ"ט):

כתב חד"ט ועיין ג"כ להרב פאר הדור סי' ט' דכתב דס"ת שאינו עשוי' כהלכה שהם ודאי פסולי' מ"מ מותר נברך בהם שחין הברכה על הקריאה בספר כלולב וסוכה שאם הם פסולים הברכה לבטלה שהמצוה היא נטילת לולב אך הקריאה היא עצמה המצוה וגם הקורא ע"פ מברך ודוקא מפני כבוד הצבור אין קורין בחומשים ומשנתנו טעם זה מכלל דאנ"כ ראוים הם ועל זה סמכו כל אנשי מערב והיו קורין בספרי קלף בלא עבוד כלל וברכות לפני גאוני עולם אעפ"י שפסולים הם ע"ש וע"ל אות ס"ח ועיין לחכמי נרבונה הזכרתים לעיל:

לב לב חכם לימינו והאמת חתום על ימינו שהימין נכבד מהשמאל בכל ענין ולכן יקח הש"צ הס"ת בימינו בלכתו לעלות לדוכן וגם דברי הטור והוא לשון הרמב"ם שכתב שההולך בדרך מניח ס"ת בחיקו כנגד לבו מטין ליה מדלא קאמר בשמאלו או לצד שמאל נראה שמחבקו בזרוע ימינו בחיקו שהוא על לבו שהלב באמצע הגוף וכן דרך כל מחבק ויש סמך ג"כ לזה ממ"ש בפ"ק דע"ז לע"ל הב"ה נוטל ס"ת בחיקו וכו' ובפ"ק דברכות אמרי' מנין שהב"ה מניח תפילין שנ' נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו בימינו זו תורה וכו' וחלילה שיהיה בשמאל וכתב מימינו אש דת למו:

(שם סי' קע"ד):

לג גם בזמן הזה אין למעט בכבודם של כהנים ואין לכפותם לצאת חוצה וק"ו אם הוא בבה"כ שאסור לפגום בכבודן ולקרוא אחר בשביל איזה דבר כגון בענין שנשאל שגבאי קק"י א' היו רגילים לקרות הסגן ביום ה"ר וקורין במקום כהן המארי דאתרא והכהנים היו יוצאין חוצה ואחריו היו עולים ג' גבאי' ופעם א' היה שם אורח כהן ולא רצה לצאת אין לכופו שיצא והשיב עמ"ש מהריק"ו בשורש ט' ועל הרמג"א סי' קל"ה בשם הרכנה"ג ע"ש (וע"ל אות מ') (כנסת יחזקאל סי' ז'):

לד עיר שכולה כהנים ואין שם ב' או ג' ישראלים לא יעלו הכהנים במקום ישראלים כלל אלא כהן עולה ראשון ושני ושוב לא יעלה ואם אין שם אפילו ישראל א' יקרא הכהן במקום כהן ולוי אחריו יעלו נשים דהכל משלימי' למנין ז' או ג' אפי' עבד אשה או קטן:

(מהר"ם בתשובה סי' ח'):

לה אין מנהגם מנהג של נוהגים לתרגם איזו הפטרה מיוחדת בלע"ז והמפטיר עצמו הוא המתרגם ותמה על מהר"י קאשטרו שהתיר לתרגם החזן הקריאה אם אחר עומד במקומו דאין תקונו תקון וכבר בעיר סופרים ליוורנו היה נוהג הש"צ להפטיר ביום ט"ב והוא בעצמו הים מתורגמה וקמו רבותיו ונמנו וגמרו לבטל המנהג והתקינו שיהיה א' המפטיר וא' המתרגם:

(מים רבים סי' נ"ג):

לו קרא ערעור על מנהג מקומו כהריב"ש לקרוא גדול בט"ב ולומר קדיש ולקרוא אח"כ קטן שיקרא מחדש ויפטיר אעפ"י שהגדול שעלה תחלה יודע להפטיר ולפחות ינהגו שלא יקרא גדול כלל רק הקטן שיפטיר:

(שם סי' ג'):

הד"ט גם אני מצאתי המנהג בקהלות אחרות וכן פה פירינצי לקרוא גדול תחלה בס"ב ולומר קדיש ולעלות אחריו קטן וקורא ומפטיר אף שהראשון יודע להפטיר ולא עלה על דעתי ערעור עליהם כיון שיש להם סמיכות של ממש ושכן מנהג מדרש תת"י של עה"ק ירושלים תוב"ב כאשר העד העיד לנו האיש איש ירושלים מהרי"א ז"ל באמת ליעקב שלו דף טו"ב ע"א וכבר בא אצלנו זה שנים חכם א' ממערב ושד"ר ונקרא אתנו ברגל א' וכשראה מנהגנו תמה אתי על המנהג וכשנמיתי לו דבעיר אלקינו ג"כ יש נוהגים כן לא היה מאמין לדברי באמרו הלא אני יצאתי משם ולא ידעתי מזה כי הוא לא היה מהולכי אותו בה"מ והראיתי לו עדות שא"א להזימה ואמת ליעקב הנז' והרכין לי את ראשו:

לז לוי שהמיר דתו ונשא אשה בגויותו והיו לו בנים וחזר בתשובה הוא ובניו עמו אעפ"י כן אין לבניו דין לוי לעלו' לתורה בשם לוי כי גר בלבד הוא ולא לוי:

(עמק בנימין סי' ה'):

לח מי שקראוהו לעלות לס"ת והיה קורא הלל בימים שגומרים אותו יפסיק כיון שקראו בשמו ואף דבקורא ק"ש פסק מרן בסי' ס"ו ס"ד דלא יפסיק שאני הלל דרבנן וק"ש דאורייתא וטפי יש לדמותו לברכות ק"ש דמדרבנן הן והטור הביא בשם המנהיג שיש להפסיק ואע"ג דהראב"ד ס"ל דקריאת ההלל מדברי קבלה אכתי דאורייתא לחוד ומן הקבלה לחוד ולכן לא יפה עשה הש"צ שלא הניח להפסיק לאדם א' שקראוהו לעלות והיה קורא ההלל וטעה נמי בתרתי שהמתין לו עד אחר שגמר ולא חשש לטרחא דצבורא ולדידיה נמי שלא היה לו להפסיק הי"ל לקרוא אחר ואח"כ לעלות אותו שקרא תחלה וכדין כהן נכנס לבה"כ אחר שהתחיל לברך וכו' דפסק מרן בסי' קל"ד דאם לא אמר הישראל רק ברכו וכו' יעמוד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא:

(אגורה באהלך דף י"א ע"ד):

לט מקום שנהגו כהרכנה"ג דכל שקראו ז' עולים ונמצא טעות בז' אחר שקרא ג"פ שלא להוציא ס"ת אחר ל"ש אם הוא יו' שמוציאי' ס"ת א' או ב' וג' דכל זמן שמוצא הטעות בס"ת א' וכבר קראו בו ג"פ אעפ"י שהוא יום שיש בו ספר אחר מ"מ לא יוציאו אחר ושכוונת הרב החביב בכ"י שהזכיר הרב יד אהרן בסי' רפ"ב הגהת הרב"י אינו אלא לאפוקי אם נמצא טעות בס"ב או ג' דהקריאה כלה היא חובת היום אעפ"י שקראו כבר ז' וקרא שם ג"פ מ"מ צריך להוציא אחר כן הוא משמעות דברי הרב החביב שהובא ג"כ בשיורי שם אות ב' ותימא רבתא על הרב יד אהרן ומהר"א אלפאנדרי ומהרח"א שהבינו מדבריו שאם הוא יום שמוציאי' בו ס"ת ב' צריך להוציא אחר אף שהטעות נמצא בס' ראשון אחר שקרא הז' שם והביא הרב המחבר גם דברי הרב חיים מודעי שהתחיל בהפלאה זו תחלה:

(שם דף י"ב ע"א):

מ הרבה להשיב ולהוכיח בראיות שאם אין בבה"כ רק כהן בן י"ג או י"ד שנה אין הק"קי רשאי' שלא לקרותו ולקרוא ישראל בפניו או לכופו לצאת חוצה ואם הרב מדינה ז"ל פסק שלא לקרותו לגרמי' הוא דעבד ואם נהגו איתמר מנהג בעלמא הוא של ותיקין ואדרבא יש להביא ראיות מפורשות דאף קטן ממש שלא הביא ב' שערות יש לקרותו ראשון אם אין שם כהן אחר גדול וכ"כ מהרי"ט סי' קמ"ז וכ"ש הכא דגדול דאסור לסלקו:

(וע"ל אות ל"ג) (אור נעלם סי' ל"ב):

מא ש"צ שטעה לסיים קריאה א' מהעולי' בפחות מג"פ סמוך לפרשה אעפ"י ששוב אין לו תקנה לתקלת היוצאים מ"מ העולה אחריו לא יתחיל ממקום שסיים את שלפניו משום הנכנסים ע"ש הד"ט ועיין להרב קול אליהו סי' ד') (הר"ם זיסקינד סי' כ"ה):

מב קרא הקורא ביום ב' בפ' שבוע שעברה ואחר קריאת הכהן וקריאת הלוי ב"פ נזכרו שהיה להם לקרוא בסדר שלאחריה אותן שקראו פשיטא שעלתה קריאתן דכיון שקראו בתורה באיז' מקום שיהיה יצאו מידי חיובן דקריאת ב' וה' שסיימו אינה אלא מנהג בעלמא ומשום מנהגא ודאי לא מהדרי' דאף בדבר שהוא תקנה ממש לא יצא מידי מחלוקת אי מהדרי' בדיעבד ועיין בשיורי הרב החבי"ב א"ת סי' רפ"ב הגהת ב"י אות ה' ועיין להרב המבי"ט והרב משאת משה ח"ב סי' א' והרב פרי הארץ סימן ו' (הבאתיו לעיל יו"ד) ולענין קריאת הג' שעדיין לא קרא בתחלה כתב שיקרא בפ' השייכה ליומא עשרה פסוקי' אבל אא"כ הביא דברי הרב תקון יששכר דף נ"ז וכתב דבנד"ד יודה גם הוא שיסיים גם הג' באותה פ' משום גזירת הנכנסים שיאמרו א' בלבד קרא בתורה והיכא דאיכא למיחש לגזירת הנכנסים ויוצאים לא חיישינן למנהגא:

(סם חיי בסוף ליקוטיו):

הד"ט ועיין להרב אשדת הפסגה סי' ג' שפסק הלכה למעשה שהיה שקרא החזן פ' השבוע הבאה לעולה ראשון וקרא לב' ובירך וקרא ב"פ שכיון שאירע הדבר כן יקרא פסוק שלישי ויברך אחריהם וגם הג' יברך ויקרא באותה פ' ויברך פן יבואו להטיל פגם בו ולא כן דעת מהר"ש פלורינטין דכתב שם דיותר נוטה דעתו שצריך לחזור ולקרוא בפ' השבוע כל הג' עולים בברכה וחזר הרב המחבר והחזיק הוראתו ע"ש ועיין ג"כ להרב בארות המים סי' ה' ועיין ג"כ להרב עולת שמואל סי':

מג פתח בהצלה תחלה הרב ישעיה רומאנין (מר ני"ר המחבר ס' מוסר מלכים זצ"ל) מ"צ פיסארי על ענין התקנה שעשו בעיר אנקונא להוריד כתר המשכילות ארצה מהאנשים שכבר הוכתרו והורגלו לעלות לתורה בשם התואר של משכיל או חבר והוכיח במתק שפתיו שאין לך ביזוי התורה גדול מזה וכיון שלא נמצא בהם דופי והוחזקו לעלות בשם חבר או משכיל ובהסכמת הרבני' הקדומי' ואשר בחיים המה מי יתירם לבזותם ולביישם. והרי מור"ם ז"ל בא"ח סי' קל"ט פסק דמי שהיה עולה לתורה בשם אביו ונעשה מומר קורין אותו כמו שהורגל כדי שלא לביישו כ"ש בני"דד שלא נמצא בהם ולא באבותיהם שום דופי ואף אם אינם חכמים רשומי' ועוסקי' ג"כ איז' זמן במו"מ להרויח פרנסתן מ"מ ת"ח מקרו וכ"ש שכבר הוכתרו וכיון שזכו לעלו' דין הוא שלא ירדו ע"ש שהחזיק ע"י הרב המחבר והסכים לדברי תלמיד חבר שלו מהר"ם קרפאניטו וכול' ביחד צווחו ככרוכיא על מלתא כדנא. (פחד יצחק מהדורא בתרא כ"י אות מ' ערך משכילים):

מד הוה עובדא בר"ח טבת שחל להיות בשבת שהוציאו ב' ספרי' א' לחנוכה וא' לר"ח וצריך לקרות בשל ר"ח תחלה ושניהם היו מתוקנים לעניניהם ונתחלף להם את שהיה מתוקן לחנוכ' ונסתפקו אם יקראו פ' חנוכה תחלה משום אין מעבירי' וכו' או לא חיישי' להא משום תדיר ושאינו תדיר וכו' ואת"ל דחיישי' לתדיר וכו' אם יש לגוללו למקום פרשת ר"ח שאם יחזרו להחליף איכא פגם לס"ת שמניחין מלקרוא או דלמא כיון שיקראו בו ג"כ אח"כ אין כאן פגם והאריך תחלה הרב המחבר בדין אם התחיל לקרוא פ' חנוכה ואח"כ נזכר שהיה לו לקרות בשל ר"ח והביא עובדא דמייתי הרב אבודרהם בהל' ברכו' בשם הר"ר גרשון שאם פתח אותו של חנוכ' ובירך הקורא והזכירוהו שטעה שאמרו אנשי הדור שצריך לחזור ולברך פעם ב' על פ' ר"ח מתרי טעמי והרר"ג דחה טעמיהם ופסק דא"צ לחזור ולברך ושצריך להפסיק ולקרא בפ' ר"ח דלא שייך כאן ההוא דאין מעבירי' וכו' עיי"ש בהרד"א הנז' וכ"פ הרמ"א סי' תרפ"ד והרב הלבושי' סי' ק"ח דצריך להפסיק ע"ש:

ונשא ונתן הרב המחבר על דברי הרר"ג הנז' וחכמי דורו ומסיק דאם כבר התחיל לקרות פ' שאינה תדירה לא יפסיק אלא יגמור קריאתה דבכה"ג איכא משום אין מעבירין אבל אם לא התחיל עדיין לקרוא רק נזדמן לבד בידו את שאינו תדיר יקרא פ' התדירה תחלה ואח"כ שאינה תדירה ותמה יקרא על הראיה שהביא הרב תורת חסד סי' א' במעשה דומה לזה שפסק דבנזדמן לבד ג"כ יקרא שאינה תדירה ואח"כ התדירה ועל מה שנסתפקו אם יגללו את אשר בידם למקום פ' ר"ח או יניחוהו ויקראו באחר הביא דברי הרב פרח מט"א ח"ב סי' ל"ו בכיוצא בזה דפסק דאין כאן חשש פגם כיון שיקראו בו אח"כ וכן דעת הרב המחבר בניד"ד דכיון שמניחי' אותו על הבימה בלי מטפחת הכל רואים דמזומן הוא לקרוא בו אח"כ שאם היה פסול היו כורכים אותו במטפחת שלו ומלבישין אותו ולפי מ"ש הרב באר היטב בסי' קפ"ג אות ו' דכשמוציאי' ב' ס"ת ונמצא טעות בראשון אין ליקח הב' רק מוציאין אחר א"כ בניד"ד אף אם כרכו הס"ת של חנוכה במטפחת שלו אין בו משום פגם דאילו מצאו בו פיסול היו מוציאי' אחר:

(בני יצחק סי' ט' דף פ"ז):

כתב הד"ט ועיין להרב פני אהרן סי' י"ג דגם הוא האריך בענין ומסיק להלכה ומעשה דאין לגלול מה שבידם רק יקחו האחר שאין כאן פגם כלל כיון שיקראו בו אחריו ע"ש בסי' הנז' ובסי' י"ד ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' כ' שהביא בידו יד רוממה כתב איש שר וגדול מהר"ח מודעי ז"ל בענין גלילה בצבור לדחות פגמו של ס"ת אחר שיש לחלק בין דחיית פ"א לבד כבוד הצבור דאז יש לדחות אך אם יצטרף לגלול ב"פ ידחה חשש פגם ס"ת ועוד לו ז"ל באם יש להוציא ב' ספרים ונמצא טעות בראשון או כשיש ג' ספרים ונמצא טעות בראשון בקריאת הששי ע"ש ובתשובה מאהבה שהשיב הרב המחבר נ"מ ובהשמטות שלו וע"ל אות ל"ט:

מה ש"צ שטעה וקרא למפטיר שבכל שבוע ב"פ בלבד ובירך ברכה אחרונה יחזור ויקרא ג"פ ויחזור ויברך תחלה דקריאת ב"פ בלבד לא הויא קריאה כלל והביא בידו החזקה הוראת הרב בני חיי סי' קל"ז דפסק בההיא דמהריק"ו הביאה מרן ב"י במה שאירע ביום ב' שקראו ב' בני אדם ז' פסוקי' כל א' וא' והג' לא קרא רק ב' ובירך אחריו דיחזור ויקרא בלא ברכה לפניו אלא לאחריו ושאין זה רק בבו"ה אבל בשבת לא מהדרי' דהמפטיר משלים וכתב הרב המחבר דמ"מ אם הטעות היתה במפטיר עצמו וקרא רק ב"פ כיון דקריאת ב"פ אינה קריאה נמצא שלא קרא המפטיר משום כבוד התורה ונשא ונתן ג"כ בתשובת הרב מעיל צדקה סי' ב' (הבאתיה לקמן אות ס"ח) ומסיק כוותי' שיברך לפניה ואחרי' כסבר' הלבוש ושבלי הלקט והחבי"ב והפר"ח דדחו סברת מהר"ם מלובלין דפסק דא"צ לברך והשיב על כל פרט ופרט שכתב מר אחיו לנגד סברתו ע"ש ובסי' ה' שלאחריו נדפסה תשובת הרב שמואל שלם דלדעתו פשיטא ליה שא"צ לברך ברכה אחרונה ואם נגלל הס"ת פשיטא דא"צ להוציא ס' אחר לקרוא ג"פ אף בלא ברכה אך אם עדיין לא נגלל יקרא ג"פ בלא ברכה ועוד לו שם בסי' ו' פסק מהרב אהרן אמאריליו דמסיק ותני דאם נפסל ס"ת בקריאת המפטיר א"צ להוציא אחר ואם לא נפסל אלא שקרא ב"פ והס"ת פתוח יחזור ויקרא ג"פ ויברך אחריו בלבד:

(וע"ל אות י"ב) (אשדות הפסגה סי' ד' ה' ו' ובהשמטות א"ח):

מו התיר לקרוא בתורת ה' נגד ריח רע של גיגית מים סרוחים שצובעים בהם צמר לבגדי מלכות שריחו נודף למרחוק ע"י ההרחקה קצת אע"פי שהריח בא לחוטמו מ"מ מותר לקרוא בין תורה בין ק"ש ותפלה:

(כתונת יוסף סי' ג'):

מו מעשה שהיה ביש"ק בשמחת אבי הבן שהמנהג להוסיף בקרואי' ויקר מקרה שסיים לא' מהעולים אחר שקרא ג"פ בפסוק מאלת ומעציון גבר דהוי סיום פסקא באמצע פסוק ובירך ברכה אחרונה והיה שם א' חכם שהיה רוצה למחות בדבר והרב המחבר הוכיח במישור דשרי להפסיק בכה"ג:

(שם סי' יוד):

מה ש"ץ שקרא בימי החול לעולה א' ב"פ לבד ואח"כ סיים העשרה פסוקי' עם העולה הג' וגללו ס"ת א"צ לחזור ולקרוא כיון שבין כלם קראו יו"ד פסוקי' וברכו כלם בתורה וכמ"ש מהריק"ו בשם ר' שמואל וגדולה מזו כתב מהריק"ו דאע"פי שלא קראו כל הג' בני אדם רק פסוק א' לכל א' וא' עלתה להם הקריאה בדיעבד אלא שבס' חקת התורה חלק עליו והביא עוד דברי הרב פר"ח במים חיים שלו דכתב דמהריק"ו תפס דלא כהרב שמואל דליתא דע"כ ל"פ מהריק"ו בהר"ש רק אם לא קראו בין כלם עשרה פסוקי' אך בעובדא קמייתא דהיינו ניד"ד גם מהריק"ו ס"ל דיצא:

(וע"ל אות י"ב ועיין להרב יוסף אומץ סי' ב') (שביתת י"ט סי' ד'):

מט הביא בידו רוממה בשם הרב מהר"א הכהן בקונטריסו על ענין ס"ת שניתן לנו בלתי מנוקד שבתחלה כתב בשם רבינו בחיי דהטעם הוא כדי שיוכל אדם לדרוש מה שירצה שהאותיות בלתי מנוקדות סובלות כמה כוונות ומתחלקות לכמה נצוצות ומפני זה נצטוינו שלא לנקוד ס"ת שמשמעות כל מלה לפי הנקוד ואין משמעות' עם הנקוד רק בענין א' ובלי נקוד יוכל האדם להבין כמה עניני' נפלאים רבים ונכבדים והוסי' הרא"ך ז"ל משלו טע' אחר דרומז על התור' שהית' לפני הב"ה קוד' נתינת' לתחתוני' שהיו מספ' אותיותי' לפניו ית' ואינה עשויה תיבו' כמו עתה והטעם לסדרה כפי מה שיתנהג העולם ולפי חטא אדה"ר סידר האותיו' שלפניו מספרות ענין מיתה ויבום וכיוצא ואם לא חטא ולא היתה מיתה היה מסדר אותיו' מספרות ענין אחר ולכן אין בס"ת לא נקודות ולא טעמי' ולא פיסוק טעמי' רמז לתורה כמו שהית' תחל' תל של אותיו' בלתי מסודרות ותכלית כוונתו ית' שכשיבא מלך המשיח ובלע המות לנצח אין שייך מית' וטומאת מת וכל כי הני מילי ואז הב"ה יפסיק תיבו' של ס"ת ויחבר אות תיבה זו בתיבה זו לחבר תיבות שיובן ענין אחר וזהו תורה חדשה מאתי תצא והלא התור' נצחית אלא שהס"ת יהיה אז כעכשיו והב"ה ילמדנו לקרותו על סד' שיעור האותיות שיחבר זו עם זו שיהיה תיבה וילמדנו חלוק וחבור האותיו' ע"כ מהרא"ך והרב המחבר נר"ו כתב וז"ל ואני בעניי אומר שמ"ש שהתורה היתה תל אותיות אם לא נמצא ברז"ל לדעתי הקצר' אינו אלא שכל התורה שמותיו של הב"ה והיו אותיות אלו כתובי' בצירוף שמותיו ית' והחטא גרם שנכתבו אותן אותיות בתיבות אלו ועיין בקונטרס צוארי שלל הפטרת בראשית ובהקדמ' הרב חסד לאברהם ומ"ש האר"י ז"ל בסוד טנת"א:

(תורת השלמים סי' כ"ב):

כתב הד"ט ואנן בעניותן לא זכינן להבין על בורי' כוונת הרא"ך הנז' במ"ש שהיתה תל של אותיות דר"ל בלא סדרי' כלל באותיות וכ"ש בתיבו' כי כן עניינה של תיבת תל זה ע"ג זה בערבוביא כתל של אבני' ובהמשך דבריו משמע שהיו האותיו' מסודרו' כתורה שלנו רק בלתי חלוקת תיבות וחלקם אח"כ כפי הצורך והשעה ולעתיד יחלקם באופן אחר שיובן מהם ענין אחר לא שיצרף האותיות ג"כ מחדש ושלא כסדרן אשר לפנינו עתה וא"כ לא רישיה סיפיה ועיין הרואה דברי הרב המחבר ירא' שלא תפס עליו על סתירתו מיני' ובי' רק על מ"ש שהית' התור' תל אותיות וכנז' איך שיהי' בין למר בין למר הלא לאמונה הדבר יצא מפי המלך מלכו של עול' לתת לדבר קצב' וסך מה של אותיות וכאשר הסכימו ז"ל משפחות של סופרים כי יעבור בסך התורה צוה לנו משה מספרם של ישראל דהיינו ס' רבוא וכר"ת של תיב' ישראל יש ששים רבוא אותיו' לתורה כשם שיש כ"כ אנשי' בישראל ומצירוף אותיות הללו דוקא אשר במספ' יאתיו אין חסר אין יתיר להחביר מילין שיורו ענין לפי הצורך והשעה ואעיקרא דמלתא כבר נודע והקול נשמע בקולן של סופרים דבר שבמנין שבקשו חשבונו' רבי' וברוך היודע עיין להרב יעיר אזן במדבר קדמות שלו אות יו"ד ערך ישראל:

מעתה ומעכשיו יונח לנו מה שחקרנו ודרשנו בענין חסרו' ויתירות של כמה אותיו' שאין להם סדר קבוע שלפעמים נכתבו בנח נראה ופעמים בנח נסתר והחקירה בזה מבוארת בממ"נ כי לא ימנע שיובן ענין אות' תיבה בחסרון האות נחה או לא ואם אינ' מובנת רק במילואה מה טעם פעמי' רבו' תהי' חסרה הקצור קצר' ח"ו יד ה' לכתבן במילואותן ואם משמעו' התיב' מובנ' בחסרונ' על שום מה תהיה לפעמים מלאה שלא לצורך וחלילה להאמין שיש בתורתו הקדושה אפי'. כקוצ' של יוד מבני צורך כלל חלילה אמנם עפ"י מ"ש בפרש' של מעלה הכל נשמע כי תחזינה עינינו חסרות ויתירו' שאם אינו הכרח גמור לענין התור' אשר צוה לנו משה תנהו ענין לחילוק התיבות שלעתיד באופן שיובנו מהם ענינים אחרי' וכסברת הראש המדברים הרא"ך הנז' א"נ לצירוף שמותיו ית' כדברי הרב המני"ח ז"ל בס' אלה המצות שלו מ"ע י"ט דעפ"י הקדמה זו הביא לכלל ישוב הקרי וכתיב ודקדוקי' אחרים עש"ד הנחמדי' ומלתא דשויא לקבלה דפח"ח:

ועפ"י הדיבור יבא על נכון ויתיישב היטב מה שחקרתי לע"ד בחבורי הקטן סעודת מצוה דף י"ו שנדפס זה שנים להבין אמרי בינה מאמר החכם במשליו מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ וכו' ששם הבאתי ענין תיבות נרדפות שראוי להבין מ"מ נכתבו בתורה תיבות חלופות מורות ענין א' א"ו דלפי האמת אינן דומות ממש מכל כל ומק"ו תלמדנו מלשונות העמי' שכל תיבה ותיבה תור' דבר מה שאין בזולתה אף שבדרך ההשאלה תבא זו תחת זו וכ"ש בלשוננו הקדוש שיהיה הדין כך כאשר הבאתי משלים הרבה וכגון אמר ודבר דלכאורה הענין א' ומ"מ נשתנה זה מזה לענין דבור קשה ואמירה רכה וכהנה וכהנה רבו מספר ואיכו השתא במה שידינו ממשמשות אין אנו צריכים לזה דאאת"ל דשמות נרדפים הן ונודה לסברת האומרים כפל הענין במלות שנות עכ"ז אין זר אתנו דיש לומר דאם אינן מוכרחים לענין התורה שיש לפנינו יהיו נצרכים לצירוף עניני' אחרים לתורתו ית' שלעתיד ששם לא יבאו שמות נרדפים א"נ מוצרכים הם לצירוף שמותיו ית' וכנז' וק"ל:

(ועיין בחי"ד סי' ל' הגהת אות ו') נ צבור שהקדימו קריאת פ' פרה א"צ לקרותה בשבת הבאה דבדיעבד יצאו והרב דבר משה חולק ע"ז ע"ש סי' מ"א ולהרב גנת ורדים:

(בארות המים סי' ב' וז'):

נא קק"י שדרכ' להרבות בקרואי' בכל שבת לעלות לס"ת ואירע להם פעם א' שקראו לשביעי ג"פ ונמצא אח"כ טעות הפוסל ס"ת ישלים הז' הסדר ויפטיר כיון שאין להם מנהג קבוע לקרוא סך מה לעלות ולקרוא שאם היו נוהגים לקרוא בכל שבת סך רשום היה מקום לומר דמנהג מבטל הלכה ולהוציא אחר לא כן בני"דד ואם הז' אינו יודע להפטיר יפטיר אחר כפסק מור"ם בסי' רפ"ד סעי' ג' כ"כ הרב המחבר בשם הרב מנחם שמשון באזילה ממנטובה וכן הסכים הרב גור אריה הלוי ושכן העיד הרב עזריאל אלאטינו שכן מנהג עיר פירארא ועיין בהגהותיו על א"ח סי' קמ"ג גם רבני אנקונא (עיר מולדתי) הסכימו בסתם דכיון שכבר קראו ז' לחובת היום אין להוציא אחר רק מי שעלה ישלים ויפטיר גם הרב עפר יעקב החליט להקל ולא להחמיר להוציא אחר ועשה סניגרון לדבריו שכן שמע מפי מגידי אמת בשם הרמ"ע שיש לעשות ושכן הורה זקן הרב יצחק ברכיה מפאנו מ"ץ לוגו נכדו וחתנו ודעתו של הרב עפר יעקב דאף אם יהיה המנהג קבוע בעיר לקרוא בד"מ עשר' ב"א בכל שבת מ"מ אין להוציא אחר בני"דד וכאשר הורה גבר בגברין הר"ם מלובלין סי' כ"ד הלכה למעש' והוא יפטיר או אחר אם אינו יודע לקרות אפי' בהקרותו הש"צ בקול נמוך או רם כמ"ש השבולי הלקט כלל א' סי' י"ד ע"ש גם הרב זכרי' מאורבינו הסכים שלא להוציא ס"פ אחר ואתיא שם שם פסק א' מהרב שבתי מהזקני' להוכי' דלכבוד חתן ושושביניו ואבי הבן יש להוציא ס"ת אחר אף שנמצא הטעו' אח' שקר' ג"פ והשיב באורך לדברי פ' אלמוני שסת' תשובתו והחזוק הוראתו בקדושה ובפרט בענין חתן ושושביניו אך על אבי הבן וב"ב גם לבו כלב האריה מהם אם יש להוציא אחר ובפרט כשאין המיל' באותו יו' שבת עצמו:

(פחד יצחק (כ"י) אות ס' ער' ס"ת מוטע'):

נב אשה שבאה מעיר אחרת וילדה בן ביום ה' ונעש' ב"ב א' מתושבי העיר ובע"ש נולד בן לא' מבני העיר ומנהג העיר לקרוא לס"ת אבי הבן וב"ב ואינם יכולים לקרוא רק לא' מהם הב"ב קודם אם משום דהב"ב עדיף מאבי הבן ואי מטעמא דהב"ב כבר קדם וזכה כיון שנולד קודם:

(מהר"י מברונא סי' ק"פ): נג מקום שמתפללין בצבור שאין שם ס"ת רק מביאי' אותו ממקום אחר עדיף טפי לאתויי מצפרא לבי כנישתא מלהביא אותו בעת התפלה משום טורח צבור:

(תורת משה ן' הרח"ש סי' ו'):

כתב הד"ט וכ"כ גם הרב אמת ליעקב בשם הרב עדות ביהוסף סי' ד' דלא כמי שהורה בהפך ועיין להרב פני אהרן סי' י' בדין ק"ק שיש להם מקום קבוע להתפלל מידי שבת בשבתו וי"ט שאין להם רק ס"ת א' ויש להם להוציא ב' ספרים ויש לא' מבני העיר ס"ת א' בביתו שאין קורין בו אין לחוש כלל ויכולים להביאו אצלם ואפי' ביום הקריאה עצמה דבכגון דא אין הס"ת בא אצלנו משום כבודנו רק אנחנו מביאים התורה ממקום שהיתה יושבת שכולה וגלמודה כדי לשמחה והיא מתעלית בזה דדוקא בשהס"ת בבה"כ אחר מקום שמחה אם נביאנו אצלנו לא יהיה אלא משום כבודנו והיה ראוי שנלך אנחנו אצלו לא כן בנ"ד ע"ש:

נד אם קראו א' לס"ת וקראו אחר שלא היה בבה"כ לא סגי במה שקרא לאחר להתיר לקרוא בנו או אחיו של ראשון שקרא ודלא כהרב שבות יעקב ח"ג סי' ו' שהתיר כיון שיש כאן הפסק קריאה לאחר:

(יוסף אומץ סי' ט"ז אות ד'):

נה אחד מפרנסי הדור שנתמנה קודם חבירו ונדחה מפני חבירו ושוב חזר ונראה להיות עם חביריו ולהשתמש ביחד בכתר ומנהג המקום לעלות לס"ת ראשון מי שנתמנה ראשון ונחלקו ביניהם כי הראשון טוען שהוא נתמנה ראשון ואעפ"י שנדחה כיון שחזר ונראה יש לחשוב לו זמן המינוי הראשון והשני טוען שכיון שנדחה מאן דאזל אזל וצריך למנות לו מזמן המנוי השני שהיה אחר שנתמנה הוא פסק הרב המחבר דהדין עם הראשון אעפ"י שנדחה והוא יעלה לס"ת קוד' וכההוא דר"ג ור"י וראיות אחרות שהביא ע"ש (קרי' חנה סי' ג):

נו מי שקרא בס"ת והולך לישב במקומו וחבירו עולה לקרוא ומעלת שניהם שוה ראוי שמי שיורד יתן מקום לעולה לקרות:

(גו"ר כלל א' סי' כ"ג) נז אם היו בבה"כ בשחרית ב' וה' חתן וב"ב ישראלים וקראו שלא כדין את הב"ב יקראו לחתן לרביעי דלדידיה י"ט הוא (גן המלך סי' כ"ט):

נח השיב כהלכה לכהן א' (בעיר מולדתי אנקונא) שזה שנים נתרצו והסכימו בני העיר שיעלה ראשון לס"ת בשבת בראשית ע"י שיפרע סך מה ואחר עבור זמן וזמנים היו רוצים להעבירו ולהכריז את הקריאה דלאו שפיר עבדו דכבר קנה והחזיק במצותו ועל דברת ביאת כהן בחור א' שהיה רוצה גם הוא לעלות בשחרית של ימי השבת כמוהו פעם כפעם גם על זה פתח דלתי תשובותיו ופסק דאינו ראוי להחליף את הזקן בבחור כיון שאינו חכם ואם כדי לפרסם כהונתו יקראוהו במנחת שבת וב' וה' יחלקו ביניהם זה בשני וזה בחמישי:

(שו"ת מהר"י טראבוט (כ"י) סי' קמ"א):

נט אם נמצא טעות בס"ת באמצע הקריאה ואין שם ס"ת אחר ועדיין לא קראו בו ז' בברכותיה הסכים למ"ש הרב לקט הקמח בא"ח דף כ"א ע"א וע"ב דהמפטיר יפטיר בלי ברכות וכדעת הרמב"ן סי' קצ"ט אמנם אם קראו כבר ז' קרואים דיצאו י"ח היום יברך ג"כ המפטיר אף שישלים בס"ת פסול ועיין בתורת השלמים סי' י"ח:

(וע"ל אות ו') (שבות יעקב ח"א סי' יו"ד):

מ אם בטלו בשחרית של שבת קס"ת אם יכולים במנחה יקראו כל הסדר של שחרית בז' גברי שכל היום זמן חיוב הקריאה ואם גם במנחה לא יוכלו לקרוא לא ישלימו בבו"ה מפני הביטול מלאכה ויקראו הפ' של סדר הבא דאין לדחות דבר שבזמנו על שאינו בזמנו וגם יש לחוש לשומע שיחשוב שזהו סדרו של היום ולא משום תשלומין ויבא לקרותה בשבת הבאה וכן יש להוכיח ממ"ש הרמג"א סי' ק"ה קס"ד:

(שם ח"ב סי' קל"ה):

כתב הד"ט ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' ע"א אות ה' וח"ב סי' ט"ז דכתב בפשיטות דאין לקרוא אפילו במנחת שבת הפרשה שביטלו ואפילו בלי הוספת קרואים רק בשבת הבאה יקראו ב' פרשיות וכמ"ש בברכי יוסף שלו ודלא מהרב משאת משה ריש ח"ג ועיין ג"כ ביוסף אומץ שלו סי' י"ב אות ד' דה"ה אם דילג פסוק א' בקריאת שחרית ונפטרו לביתם או הגיע זמן מנחה אין להם לחזור ולקרוא פסוק המדולג ע"ש:

ועודני משתעשע בדברי קדשו ראיתי מ"ש שם באות ו' לפשוט ספקו של הרב פ"מ ומשכתי אז את ידי להעתיק דפח"ח כי חשבתי למשפט לבוא תחלה אל ארש טובה של הרב פ"מ הנז' וביני ביני ארכו הימים ובבא לידי ספרו של הרב ז"ל שלא נזכרתי מאומה מאשר כתב הרב"י הנז' נר"ו וכתבתי דברי אלה אשר יבואו לפנינו:

נסתפק הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' קל"ז אות ו' בדילג פסוק א' בשחרית של שבת מפרשה שקורין אותה במועדי' מהו דע"כ חוזר דלא יקרא זה הפסוק קודם השלמת התורה משא"כ כה"ג וכו' וצ"ע ע"כ ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו במ"ש דלא יקראו זה הפסוק קודם השלמת התורה דדבר ברור הוא דאם אינם עתידים לקרוא מכלל שקראוהו כבר ולא מסתבר לע"ד לחלק בין יקראוהו לקראוהו ואדרבא ניחזי אנן למרן סי' קל"ז שכ"כ פ' המועדים במנחת שבת ובו"ה לפי שכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן ע"כ הרי בפירוש דקריאה דלשעבר פוטרת דלהבא וממקומו אנו למדי' דה"ה אם לא קראוהו ועתידי' לקרותו ממה שלא הצריך לחזור במנחת שבת ובו"ה ובאלו ודאי לא קראוהו עד עתה באופן דלעד"נ דדין דילוג פ"א בשחרית שבת בפ' שקורין במועדות ודין דילוג פ"א במועדות עצמן שוין הן דאצ"ל אמנם מה נעשה שבדין דילוג בשחרית שבת סתם מרן דצ"ל ולא חילק בין אם הוא ממה שקראו כבר או אינו מהם ומ"ש אלו מאלו אם לא שנאמר דקריאת שחרית שבת היא העיקרית ופוטרת דילוג של מנחה ובו"ה דטפלות הן לשל שחרית שבת וכיון שכן היה נר' לפשוט ספיקו של הרב פ"מ הנז' ולומר דשל שבת פוטרת דילוג בפ' מועדי במועדות ואין קריאת פ' מועדות במועדות פוטרת דילוג קריאות שבת האמנם צריך לעיין למה נשתנה זו מזו דהא קריאת אה של משנה וברייתא שלימה היא במגי' דף ל"א ומאי חשיבות פ' מועדות של שבת דנימא דטפלה קריאה במועדות ל איכא בקריאה

ויהי כקרוא איש יהודי איש ימיני סדרן של שחרית של שבת:. הן קדם נעמוד על ספקו של הר הח"הש מחס"י עוז נר"ו וז"ל מוכח כדברי משי"ח דאין קרי הנה ממ"ש מרן בדין דילג פ"א שחרית שבת דאין לומר קריאת בו"ה ומועדות פוטרת דילוג קריאת דבשבת נמי אם דילג פ"א ממה שקראו או יקראו במועדות לא יחזור דא"כ לא הול"ל שכבר קראו וכו' דהא משכחת לה דילוג בזה ובזה אותו פסוק עצמו א"ו כוונת מרן לומר דבי"ט לא יחזור ובשבת יחזור דבהכי לא ליפוק חורבא מב' דילוגים ועוד בשו"ת תה"ד סי' כ"ד שמשם הוראה יוצאת מבואר דוקא במועדות הקילו ולא בשבתות והא דלא תקנו בהפך לחזור במועדות ולא בשבתות כיון דפ' המועדות נמי תקנת חכמים ולא תיפוק חורבא דתרי דילוגי ה"ט משום דאינו נכון לחלק בפ' עצמה בין מקום למקום ולומר שבמקצת הפ' דהיינו במה שאינו מפ' המועדות יחזור ובמקצתה דהיינו במה שהוא מפ' המועדות לא יחזור ועוד הגם דקריאת פ' המועדות תקנת חכמים היא מ"מ העלה הרב ב"ד א"ח סי' ס' דכל היכא דקרא במועד בחובת היום בין מעט בין הרבה יצא והסכים עמו הרב עולת שמואל בא"ח סי' ח' ולכן א"א לעשות עיקר מפ' מועדות כיון שאף במקצת קריאת חובת היום נפיק ומעתה נבא לבאר לשון הרב פ"מ ז"ל ההוא אמר נסתפקתי וכו' ולפק"ד חיסור לשון יש בדבריו וכצ"ל דע"כ הא דחוזר בדילג פ"א הוי מטעמ' דלא יקראו זה הפסוק קודם השלמת התורה משא"כ כה"ג דיקראו או קראו במועד ועפי"ז נמצא דגם לדעת הרב אין לחלק בין קראו ליקראו וכמו שהוכי' מעכ"ת דאין לחלק בכך אלא הספק הוא אם מה שקוראי' במועד סגי להשלים מה שדילג בשחרית שבת ואין לפשוט הספק ממ"ש הלבוש דבבו"ה אם דילג פ"א אינו חוזר בקרא יו"ד פסוקים כתחז"ל ואין פסוק המדולג חובת היום וא"כ בפ' המועדות דהפ' עצמה היא חובה וע"כ צריך לקרוא כל חובת היום ואם דילג חוזר א"כ שפיר סמכי' אם דילג בשבת אקריאת י"ט (ומ"ש דפ' המועדים דינה כב' וה' תפתר במה שקורין בי"ט נוסף על חובת היום) דהלבוש אשיטתיה דס"ו אזיל דהתם קאמר דבי"ט נמי אם דילג דבר שהוא עיקר חובת היום וחזר כמו פ' פרה וא"כ בשבת אם דיל פ' בפ' מועדות שהוא עיקר חובת היום אפשר שיוכל לסמוך על קריאת המועד ולא יחזור אך כיון שתורתו דיליה הלבוש היא ומדעת עצמו אמרה לא ניחא ליה להרב ז"ל לפשוט הספק להקל והניח בצ"ע ושפיר עבד ומה גם דלהרב"ד ועולת שמואל אף שדילג מה שהוא חובת היום אינו חוזר כל שקרא מקצת חובת היום וכנ"ל אך בעיקר נלפק"ד דצריך לחזור שוב ראיתי להרב מהרח"א נר"ו בספרו הנחמד יוסף אומץ סי' י"ב אות ו' שהביא ספקו של הרב פ"מ הנז' ופסק דצריך לחזור ושמחתי שכוונתי לדעת עליון עכ"ד ודפח"ח:

סא דחה ראיית הרב פר"ח דס"ל באם קראו ישראל לעלות לתורה ראשון בחשבם שלא הי' ש' כהן ואח"כ ראו שהי' כהן בבה"כ והורה הרב פר"ח שאין הישראל שעלה בטעות עולה ממנין ז' מההוא דפ' הנזקין והגם דהוא עצמו בס' לדוד אמת שלו נגרר אחר דברי הרב אמת ליעקב מ"מ בחבור זה דחה הראיה בב' אופנים ומסיק דא"צ לעלות כהן אחריו רק ישלימו ששה ישראל אחרים ועיין להרב פרי מגדי' בחלק אשל אברהם שהביא ראיה מדברי הלבוש לסברת הרב פר"ח ואין ראיתו ראיה ועל מה שהקשה הרב שביתת י"ט דף קכ"א בשם א' חכם להרפ"ח אינה קושיא דכבר הביא הרפ"ח גופיה בסמוך דברי התו' והרא"ש בפ' כסוי הדם וחלק עליהם:

(יוסף אומץ סי' ט'):

סב הביא בידו רוממה מ"ש האר"י ז"ל דהא אמרי' קטן עולה למנין ז' ה"ד לעלות לז' לפי שהז' אין מדרגתו כשאר העולים אבל לעולים אחרים לא יעלה ולכן אע"פ שמצטרף למנין ז' עולים מ"מ אינו בדין שיהיה הוא הקורא במקום ש"ץ:

(גו"ר כלל ב' סי' כ"א):

כתב הד"ט ועיין להרב בני יהודה במנהגי ארגיל דף ק"ט אות ח' דפסק דלא יעלה רק לרביעי או ה' ע"ש דס"ל דהד' גרוע מכולם והה' גרוע גם מהד' ע"ש:

סג אם נמצא טעות בקריאת הז' אחר שקרא ג"פ אם הטעות הוא בחסרון תיבה או קרע צריך להוציא ס"ת אחר ואם הוא בחסרות ויתירות מהדברים הכתובים בש"ס כגון בסוכות בסכת ודכוותיה שהוא ג"כ טעות מפורסם דינו כמחוסר תיבה אמנם בחסרות ויתירות שהן עפ"י המסורת אין להוציא אחר והז' עצמו יפטיר בברכותיה ויאמר קדיש אחר ההפטרה כסברת הרכנה"ג:

(פרח שושן כלל ב' סי' ג'):

כתב הד"ט ועיין להרט"ז א"ח סי' קמ"ג ס"ק א' ויו"ד סי' ער"ה סק"ב ולהרמג"א א"ח שם ס"ק ד' דכתבו דאם נמצא הטעות בקריאת האחרון יאמר הטעות בע"פ ויגמור קריאתו ויברך אחריה ויפטיר הוא ועיין להרב זרע אמת סי' י"ט ולהרמ"ז בתשו' סי' ל"ו דפסק דלא כהרכנה"ג דמתיר לגמור הקריאה בספר פסול:

סד יש לעמוד בפני ס"ת אף שיושב ולומד. ושם פלפל בחכמה על ההוא דמכות דף כ"ב כמה טפשאי הני אינשי דקיימי קמי' ס"ת ולא קיימי וכו' כדי שיסכים בההוא דקידושין דאם בפני לומדיה עומדים בפניה לא כ"ש דלכאורה סתראי נינהו וכבר דברו בהם הרבה כל המפרשים התוס' אשירי והרא"ש וח"א ושל"ה וידי משה ושמע שלמה פ' תרומה ושער אפרים סי' ע"ה ושבות יעקב סי' י"א והוסיף הרב המחבר דקדוק נעים על שנקראו טפשאי ולא רשיעי לפי שבאמת לא רשיעי נינהו שיש בהם קצת מה לדון כך אך טועים הם:

(יד אליהו סי' ד'):

הד"ט ועיין ג"כ למהרימ"ט בחידושיו לקידושין ולהרב באר יצחק דרוש א' ולהרב תנא בדרך צדיקים דרוש כ"ד ובקונטרס שלי דרך שיחו הולך ואור בעקבות אותו צדיק הרב תנא אשר היה לי לעינים להוסיף משלי קצת עפ"י הקדמותיו ודבריו דברי אלקים חיים המקום יזכנו להודיע שיעורי לרבים:

סה אם היו עשרה מתפללים בעזרת בה"כ והגיעו לעושה פלא והוציאו ס"ת בבה"כ ומגביהים אותו צריכים הם להפסיק ולהביט בס"ת ולומר וזאת התורה וכו':

(החביב בתשו' ח"ב א"ח סי' נ"א) (והוא הרב חזון למועד סי' י"ט):

סו הגם שנהגו להעמיד ס"ת בארון בזקיפה מ"מ ש"ד בשכיבה דומיא דלוחות ושכן הורה ר"ת בתשובה:

(מהר"ם בתשו' סי' ס"ו):

כתב הד"ט ועיין להרדב"ז ח"ג ד' פירדא סי' תק"ל שהניף ידו החזקה להחזיק מנהגן של ישראל להעמידו מעומד ולא מושכב והשיב לתשו' הר"י והר"ת שכתבו דטוב להשכיב כמו בלוחות ושאילו היה נזכר כשעשה הארון היה מרחיבו להשכיבו דליתא דיש לחלק בין לוחות לס"ת שלנו בכמה אנפי:

סז השיב הנדחים שדחה הרב פר"ח במים חיים שלו דף ט' ע"ד סברת הרשב"א דס"ל דחומשי' העשוים בגלילה ובתיקונן הרי הם כס"ת וכדעת מרן בסי' רפ"ב דפליג אהרמב"ם ואחר שדחה הרב המחבר דחיותיו הוקשו לו דברי הרשב"א גופייהו אהדדי וכן הקשה למור"ם דפסק דאין לברך עליהם דיראה מזה דאינם קדושי' ומ"מ לענין לקום מפניהם פסק דעומדים וא"כ סתרן פסקייהו הדדי והניח בצ"ע:

הד"ט ושמא אפשר לומר לע"ד דאסתפוקי מספקא ליה ומש"ה פסק הכא והכא לחומרא (וע"ל אות ל"א):

סח מי שטעה וקרא רק ב' פסוקי' צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה ואחרונה ולקרוא ג"פ ואם הב' פסוקי' שקרא היה בתחלת הפרשה צריך לחזור לקרותן פעם שנית משום הנכנסים (וע"ל אות מ"ה):

מעיל שמואל סי' ב':

סט אסף איש טהור ובירר ברירה דרבנן עניני ס"ת שנמצא מוטעה ודיניו לפי סברת מרן כפי הוראת הרב מהר"י בי רב ודברי פוסקי' אחרי' א' לא' יגשו ועשרים סעיפים הן ואמרתי גם אני להעתיקם ואלו הם:

א אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה מוציאין ס"ת אחר ומתחילין ממקום שנמצא הטעות ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא גומר קריאתו בס' הכשר ומברך אחריה ולא לפניה כ"כ מרן בא"ח סי' קמ"ג וי"ד סי' רע"ט ונראה ודאי דהא דגומר קריאתו בס' הכשר היינו שקורא ג"פ אחרים:

ב) דבר זה נוהג בכל זמן קריאה בו"ה שבת ר"ח י"ט ומנחת שבת. מהריק"ש בהגהותיו סי' קמ"ג לא"ח ומהר"א הלוי בחא"ח כלל ב' סי' י"ד:

ג) אף אם הס"ת הוחזק כבר בפיסול ביום ש"ק וביום ב' חשב הש"צ שכבר נתקן והוציאו וקרא בו עלתה הקריאה בדיעבד כיון שדרך המתקן לתקן מיד ביום א':

שכנה"ג סי' רפ"ב אות ט'):

כתב הד"ט ויש לע"ד מקום עיון קצת אם הוציאוהו במנחת שבת בטעות שלא חשבו שהיה הס"ת שנמצא מוטעה בשחרית וקראו בו ושוב הרגישו שהיה הס"ת שהוחזק בפיסול אם דינו כדין שלמעלה או לא ולכאורה נראה דל"ש דמה לי שטעה בחשבו שהיה מתוקן מה לי אם טעה באופן אחר אך יש לחלק ולומר דשאני הכא דהו"ל למרמי אנפשיה שלא להחליף זה בזה משא"כ לעיל דדרך המתקן לתקן ושלא להשכן באהלו עולה וחשב שלא נתנה לישאל משום דגדולה חזקה) ד) אם ביום שיש בו ספר ב' נמצא הטעות בראשון אין לקרוא ולהשלים בשני העומד בתיבה אלא מוציאין אחר שכנה"ג שם אות ח'. ה) מסתברא דאם נמצא טעות בשני שלא להוציא אחר רק ישלימו בראשון וכ"נ מדברי הרכנה"ג שנמצא כתוב בהגהה כ"י שנמצא בס' יד אהרן סי' רפ"ב ו' הא דאם נמצא טעות בעת הקריאה שגומר קריאתו בס' הכשר ה"ד אם לא קרא העולה עדיין ג"פ אך אם קרא כבר ג"פ ואפשר ג"כ להפסיק שם היינו שאינו בתוך ג"פ לפרשה פוסקין וא"צ אותו עולה לקרוא עוד בכשר מור"ם בא"ח ורש"ך בי"ד ומהריק"ש ומהרא"ה בסי' הנז' אבל הרשכנה"ג סי' הנז' אות ז' ס"ל דאף אם כבר קרא ג"פ והשלים הפיסקא עד מקום שהיה לו לקרות והפסיק שם יקרא עוד בס' הכשר והיינו ודאי ג"פ אחרים וגם הרא"ה הסכים דאם רצה עוד לקרוא בס' הכשר אין להקפיד ז) ולענין ברכה שלאחריה מור"ם והרש"ך והרט"ז בי"ד ס"ל דיברך אך מהריק"ש והרמ"ע הובא בתשו' הרב ב"ע סי' כ"ד ול"א ורט"ז בא"ח והרב החביב ס"ל דאין לברך:

ח) כשנפסל הס' באותה שעה נראה דאף להרב החביב א"צ עוד לקרוא בכשר וכ"נ מדבריו שם ובודאי דיברך אחריה:

ט) ולענין ברכה שלפניה כשקורא בס' הכשר להרב החביב או שרוצה לקרוא להרא"ה עיין בשכנה"ג שלו דא"צ לברך אפי' השלים כבר קריאתו ופסק:

י) ואם פסק כבר ונמצא הפיסול ושכח ובירך לאחריה אף הרב החביב מודה דאין לקרות עוד בס' הכשר שלא ליכנס בספק ברכה שלפניה כ"כ בשכה"ג שלו שם:

יא) ואם עדיין לא קרא ג"פ אף אם שכח ובירך לאחריה יחזור ויקרא בס' הכשר ולא יברך לפניה אלא לאחריה:

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה