אור ברסלב
עיקרי הדט אורח חיים סימן ד דיני פסוקי דזמרה וק"ש

עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני

סימן ד דיני פסוקי דזמרה וק"ש

סימן ג דיני ש"צ וצירוף גדול וקטן וקדיש

אות א מי שהוצרך לנקביו באמרו פסוקי דזמרה והלך ועשה צרכיו וחזר אף אם הוצרך לכך בין זמירות לישתבח יכול לברך אשר יצר ולחזור ולהתעטף בציצית ותפילין ולברך עליהן לפי סברת מהר"י זיין ונחלק עליו הרב המחבר ופסק דאם הוצרך לנקביו בין זמירות לישתבח נכון לחזור שנית פסוקי דזמרה ותיכף מיד ברכת ישתבח ובין ב"ש לזמירו' לא יפסיק ואם הפסיק הפסיד הברכה שלפניה ויחזור ויברך:

(גנ' ורדי' כלל א' סי' נ'):

ב הקורא ק"ש עם הצבור והגיע לוכתבתם ונסתפק אם הוא בפ' שמע או והיה א"ש והצבור כבר התחילו למען ירבו וכו' מסתמא גם הוא קרא פ' והיה א"ש אע"פ שלא התחיל למען ירבו כי הציבור הקדימוהו קצת ושאני מדין נסתפק באמרו ביחיד דליכא הוכחה והרגש ממשך הזמן שעבר וכמ"ש הרמג"ד סי' ס"ד סק"ב מכשקורא בצבור ומ"מ אם הוא עמום בלשונו קצ' ודאי דחוזר לוהיה א"ש אעפ"י שהצבור קורים למען ירבו:

(שדה הארץ ח"ג סי' ב'):

כתב הד"ט ועיין להרב מאמר מרדכי שגם הוא דרך דרך זו דבצבור יש הוכחה ורגלים לדבר באיזו פ' הוא עומד:

ג הרבה להשיב והוכיח שיש לסיים בברכ' הזמירו' שלאחריהן אל חי עולמי' בנקוד' פתח תח' החי"ת ולא בצי"רי ושכן העידו בפניו בשם מהר"ל מפראג רבו של הרב תי"ט וששמע ג"כ שהרב ת"יט הוד' לדברי רבו וחזר בו ממ"ש ושכן משמע מהזוהר תולדו' דף קל"ה ע"ב ופ' ויצא דף קס"ד ע"א והקדמת הזוהר דף ו' וכן בס' החייט בשם הרב שערי צדק וכן מפרשי ס' מערכ' האלקות כלם כתבו בפשיטו' שצ"ל בפת"ח:

(שאל' יעבץ סי' קע"א:

כתב הד"ט ועיין במר וקציעה שלו שכ"כ בפשיטו' אמנם הרב ישרש יעקב הביא בידו י"ב נשיאים לעדים נאמנים מפרשים ומדקדקים המפורסמים שצ"ל חי בצירי ואלה שמותם הרמ"ע רד"ק אבודרהם המדקדק ר' שבתי סופר ערוגת הבשם אור חדש בנין שלמה הרב בן יחייא החבר למלך כוזר התי"ט הרב מנשה ן' ישראל ואחרון וראשון בגדולים הרמב"ם במורה שלו עיין במקומותם לארשות' והנני מוסיף נופך דג' הרב תפל' לדוד דף ל' ע"ב העיד שבע"הק ירושלים בב"המ של הרב החסיד אומרים חי בצי"רי ע"ש ועיין מ"ש הרב המני"ח בלאוין ל' סי' קמ"א.

ד מי שמברך ברכות ק"ש ומצא עצמו בהאל הגדול הגבור והנורא ואינו נודע אם הוא עומד בברכה ראשונה וצ"ל קדוש וכו' או בשניה וצ"ל בטחנו וכו' יחזור לברכה א' (פרי הארץ סי' ג'):

כתב הד"ט גם הרב מטה אפרים דף נ' ע"ב והרב פסח בתשובות הנדפסות אצל ליקוטי פרדס בדף א' ע"ד פסקו כן ואף דס' ברכות להקל שאני ק"ש דאף בספק אם קרא יחזור ויקרא בברכותיה ע"ש ועיין להרב קרית חנה סי' א' דפסק דיש לסמוך בזה לסברת רב האי דס"ל דיחיד יצא אף אם לא אמר הברכות כלל אף שאין דבריו מוכרחים ועיין להרב שער אפרים בדין אם אשה שכחה אם בירכה ב"ה או לא ועיין להרב גנת ורדים כלל א' סי' י"א דפסק דדי והותר שיחזור לראש ברכת אהבת עולם:

ה לקרוא ק"ש בניגון המיסי"קא הן אמת דאם יש בו שיחה בטילה או בלבול וטירוף הדעת שמתוך שהניגון נעים ויפה הצבור נותנים דעתם לניגון ומתבלבלים בק"ש יש למנעם דנהי דאנן נמי מנגנים בנשמת ויוצר ביחד אך בהגיענו למקום הניגון שותק הש"צ עד שיגמרו הצבור ואז ישתקו הצבור והש"צ מנגן וכשגמר הניגון חוזרים הצבור ואומרים עם הש"צ עד מקום הניגון ושותק הש"צ כראשונה ובזה אין בו בלבול או שיחה בטלה שאין הניגונים ארוכים כ"כ אך במנהג הק"ש שכל הקהל קורים כדרכן והש"ץ מנגן ודאי איכא בלבול וטירוף הדעת וא"כ אין המנהג יפה אף שבאמת הניגון יפה אף נעים ושבחוהו רבנן דהכל לפי מקומו ושעתו ושם האריך ע"כ בתורת המנהגים ע"ש:

(עין משפט א"ח סי' א'):

(כתב הד"ט) ועיין למהרם אלשקאר סי' יוד שכתב בשם רבינו האי והרשב"א דאפי' לקרות בקול רם לא יפה עושים ועיין להרב בני יהודה דף ע"ג ע"ד ולהרב דברי יוסף סי' י"ג ולהרב מכתם לדוד סי' ולהרב מים רבים סי' כ"ג וכ"ד ולהרב פחד יצחק במהדורא בתרא שלו כת"י אות ש' ערך שירה שבשנת שס"ה פתחו וסיימו בשבת לנגן בבה"כ באמירת אין כאלקינו ועלינו ואדון עולם וכיוצא וקמו חכמי וניציא' הר"י ממודונא והרב צרפתי והרב ליב סארואל ואחרים אתם ובטלו את המעוררי' שהיו רוצים למחות ביד המנגנים ועד אחרן אתא לידי קונטרס א' נדפס בשאלוניקי שנת תקט"ו בשם ק"ש ושם הובאו דברי חכמי קורפו שנחלקו לב' כתות ששם היה המעשה שמקדם הי' קורים ק"ש בחגים ובמועדים בנגון ונעימה ואח"כ לאיזה סיבה לא נגנו והיו רוצים להתמיד כך מחמת השיחה בטלה של רבים מעמי הארץ ועוד מטעמים אחרים שיש להקפיד שלא לנגן ולקלקל התיבות והעניני' באמירת ק"ש ואחרים כנגדן וזקן בחכמה ושני' בראשם דנו לזכות מנהג הקדום ושאין לבטלו והביא ראיות לזה והרב הגדול מהר"י הלוי משאלוניקי פסק כזקן המוסמך הרב אליעזר די מורדו והסכימו עמו רבני עה"ק ירושלים הוזכרו שם לטובה בדף י"א גם הרב בינונישטו גאטיניו משאלוניקי החזיק ע"י ונתעורר בענין המנהג אם יש בו נדנוד עבירה דראוי לבטלו לסברת הרב דברי יוסף הנז' ודברי הפר"ח הל' מנהגים סי' ט"ו נ"א וקי"ב והרשד"ם סי' יוד ומים רבים הנז' והרשל"ה דף רנ"ד ע"ב והרא"ש בתשו' כלל נ"ה סי' יוד כלם כאחד יעידון יגידון דכל שמחמת המנהג יצא דבר קלקול אין לחוש למנהג אף אם נתיסד ע"י ותיקין ונעשה לסייג והרחקה שהכל לפי מקומו ושעתו:

אמנם אחר החיפוש ומציאה ראיתי דאין זה דבר מוסכם בין הפוסקים עיין להרב"ח שהאריך והחזיק ביד המנהג ושהרא"ש ג"כ חזר בו בודאי בפסקיו ממ"ש בתשובותיו ועיין ג"כ להרב החבי"ב שהביא בשם ס' החסידים סי' קי"ד ובתוספת בכורי קציר שבאו על החתום י"ג רבנים ובשער אפרים סי' ד' בשם המרדכי דאף שהוא נגד דין תורה אין לבטל המנהג ואין אחריות הקלקול עלינו והדר דינא דמנהג קורפו ג"כ יש לקיים אף דיפוק מיניה חורבא גם מהר"י חזק מפאדובה הסכים לזה ואחרים עמו ובהודע אח"כ בשנת תקי"ד לחכמי ויניציאה תוכן המעשה שלא כהצעתו הראשונה ושהאמת היה שנתבטל הניגון ממארי דאתרא כמה שנים ואח"כ היו רוצים לחזור למנהגם הראשון ובשביל כך נהפך הדבר שאין להם זכרון לאמרו בניגון שכבר קבלו עליהם שלא לנגן ופשיטא להו שגם המורים שהורו מתחלה לכבוד הניגון יודו ויאמרו דמעכשיו וא לך יש לקיים המנהג שלא לנגן עיין שם דבריהם ודברי הר"י רומאנין מ"צ בפיסארו ודברי הר"ח ולטירא והרב דוד פארדו והוסיף הרב גאטיניו הנז' שנית ידו ועמו ח' נסיכי אדם רבני עיר שאלוניקי והשיבו על דברי חכמי ויניציאיה והנלוים אתם כנז' ושאין הדבר כן דנפיק מיניה קלקול וכאשר העידו אנשי אמונה חכמי אמת שעברו דרך ארצם שאין בנגונם הפסד התיבות והענין כלל והסכימו עמהם רבני צפת וטבריא רודיס ורושיד ויצא בדימוס ק"ש בניגון וכדברי הרי"א ממודונא הנז' בס' קול יהודה ועיין ג"כ בשבח המוסיקא להר"י מוסקאטו בנפוצות יהודה שלו דרוש א' דרוש המכונה נורא תהלות ע"ש דברים נחמדי' הראוים אליו:

ו ותיקים הרוצים לעשות מצוה מן המובחר בק"ש של ערבית ימתינו עד שיראו ג' כוכבים בינונים הנראים בלילה:

(פנים מאירות ח"א סי' ח"ל):

כתב הד"ט וכ"כ ג"כ הרב שאגת ארי' סי' ג' דכן ראוי לירא שמים לעשות אף אם קרא כבר מפלג המנחה ולמעלה עם הצבור:

ז צריך ליתן ריוח בין תיבת ברוך לתיבת שם כבוד וכו':

(פנים מאירות ח"ב סי' מ"ב):

ח הביא לכלל יישוב דעת הר"ר מנוח הביאו מרן כ"מ בפ"ב מהל' ק"ש דמי שאינו בעל בשר וחולה אסור לו לקרות ק"ש בשוכב אלא מיושב וק' מההיא דברכות דף כ"ד ע"א ב' הישנים בטלית ב' זה מחזיר פניו וכו' ואיך כתב הוא דאסור בשוכב על צדו וע"ש תירוצו:

(שבות יעקב ח"א סי' ה'):

האריך להוכיח דפ' שמע מדאורייתא ולוהיה א"ש אין לה עיקר מן התורה ואינה אלא מד"ס:

(שאגת ארי' סי' א' וב'):

יו"ד אדם רשאי אף לכתחלה להמתין לקרוא ק"ש של ערבית עד שיעלה ע"ה מאחר דקי"ל כר"ג ודלא כמרן אחר הס"ר ע"ש. וק"ש של שחרית שזמנה עד ג' שעות כר"י היינו עד ועד בכלל ושהוא רביע היום ולכן הצבור המאחרים בקיץ שהימים ארוכים די שיקראוה קודם רביע היום:

(שם סי' ד' וה'):

כתב הד"ט ועיין להרב בית דוד סי' ל"ו שכתב ששמע באומרים שעונת ק"ש ממש היא בתחלת סדר הזמירות שלהם מיד כשיאור היום אז הוא זמן ק"ש בעונתה:

יא אלם ששומע ואינו מדבר אינו יוצא י"ח בק"ש ושאר מצות התלוים בדבור ע"י שיהרהר בלבו אף דהרהור כדבור ה"מ כשיכול לדבר דהוי הראוי לבילה וכו' אך באלם שאינו ראוי לדבר צריך לשמוע מאחר דדבור של חבירו במקומו עומד ויוצא בשמיעתו וחיליה מפ"ג דר"ה דף כ"ט בתקיעת שופר דמי שחציו עבד וכו' אין לו תקנה רק לשמוע מאחר וע"ש שהאריך עוד להוכיח דל"ש שאר דברים משופר ואם מדבר ואינו שומע חייב בכל דבר שעשייתו ע"י דבור אף שא"א לו להשמיע לאזניו:

(שם סי' ו' וז'):

יב העלה מתוך פלפולו דהתחלת זמן הזכרת יצ"מ של לילה היא מצאת הכוכבים ולא קודם ונמשך זמנה עד עלות השחר ולא יותר ושל יום מעלות עה"ש עד צאת הכוכבים ול"ד לק"ש דתלה רחמנא זמנה בזמן קימה שע"כ מנץ החמה ואילך עבר לר"י זמנה דגבי זכרון יצ"מ ביום ובלילה קפיד קרא דכתיב כל ימי חייך ועד צ"ה יממא הוא כדאמרינן בספ"ב דמגילה ואם לא הזכיר כל היום ונזכר בה"ש כיון דבה"ש ספק הוא הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא ע"ש שהאריך מאד:

(ועיין שם סי' ג' דשקיל וטרי דהרהור הזכרת יצ"מ לא הוי כדבור ושאינו יוצא י"ח):

(שם סי' ח' ט' ויו"ד):

יג נשים פטורות מהזכרת יצ"מ אף דמדאורייתא הוא משום דהויא מ"ע שהז"ג והגם דכל המשך היום והלילה זמן הזכרה הוא מ"מ מצוה שהז"ג מיקרי אחר שהזכרה של יום ושל לילה תרתי מצות הויין ואין זו תשלומין לזו והוא פשוט:

(שם סי' י"ב):

יד הורה גבר שלא כאחרונים בסי' קי"א דס"ל דמותר להפסיק לצורך בין גאולה לתפלה בשבת ודהעיקר כפסק מרן דבין בחול בין בשבת אין להפסיק:

(שם סי' ט"ז):

טו הנחת ת' של יד וקדושת היוצר וק"ש וקדושה דסדרא דין א' להם ומיושב וברוך שאמר ותפלה ש"ר ויברך דוד מעומד ודוקא ש"צ אומר ישתבח מעומד ולא הצבור וכדעת הרב"ח הביאוהו המגיני' והעולת תמיד סי' ג"ן ודלא כסברת הרמ"א סי' נ"ח שהשוה דין ישתבח לויברך דוד:

(אהל יעקב סי' ע"ג):

טז דעתו נוטה שתנקד תיבת ממך בהפסק מאמר תחת המ"ם כתיבת עמך אלא שתיבת עמך נמצאת בהפסק בסג"ול והכף דגושה וקמוצה ולדעתו אף האומר ממך בקמץ תחת המ"ם במקום הצורך להשוות החרוזים לא משתבש:

(נודע ביהודה סי' ב'):

הד"ט דייק מר בלישניה במקום הצורך להשוות החרוזים ויפה דבר כי כן בעלי השיר יוצאים בשיר מכללי הדקדוק ועושים ג"כ דרך לעצמם להניח הנד ולהניד הנח וכדומה מפני הצורך להשוות החרוזים או להשוות המדות ומספר התנועות וכיוצא ומי לנו גדול ממשה הרמ"ז ז"ל ראש המדקדקים והמשוררים שכן עשה פעמים רבות בשיריו וזמריו המשמחים אלקים ואנשי' אך שלא בעת הצורך ובפסוקי דזמרה ותפלות שלא באו במשקל וחרוז אין ספק אצלנו שגם הרב המחבר הוא משלנו שלא לנקד תיבת ממך ודכוותה בקמץ תחת המ"ם ושיש לדקדק בכל דבר ודבר שלא יצאו מכללי הדקדוק וכק"ש וכמ"ש מרן סי' ס"א סעי' כ"ב דאף בפסוקי דזמרה ותפלה יש לדקדק בכך והוא ברור שוב ראיתי להרב יעב"ץ ולהרב ישרש יעקב שכתבו בפירוש ששבוש גדול הוא לומר עמך במ"ם קמוצה ודוקא בסגו"ל בהפסק ובשו"א שלא בהפסק ע"ש:

וכעת זכינו לאורו של הרב יוסף אומץ נר"ו דכתב דאין לשנות התיבות בכינוי זכר ליחיד כגון רצונך עבדך בתורתך שנהגו לקרותן בקמץ תחת האות בכינוי נקבה ושאין מס' ישרש יעקב ראיה ושכבר הרב בנימין איספינוז' בס' יסוד הקיום השריש שרשיו והאריך מאד על כל דבריו ועל תיבות נקדישך ונעריצך ושהס' ישרש יעקב אינו חבור מהר"י ביבאני רק מאחר וכו' ע"ש בסי' יוד ואנחנו לא נדע אם מדברי הרב ב"א הנז' יש במשמע דאפשר לאמרו בניקוד קמץ כבניקוד שב"א או בדוקא בניקוד קמץ דאם גם הוא לא אמר אלא שאפשר לסבול גם בניקוד קמץ גם לפי הדקדוק לא מפני כך נניח מלדבר בלשון שאין להסתפק דהיינו בשב"א ואפי' לשנות מהמנהג אם אין חשש לאגודות אגודות או מסה ומריבה ובאי' כולם בלב של לימלך ובאגודה אחת רצונם להתפלל כראוי אף לפי כללי הדקדוק וכבר בא מעשה לידי פה פירינצי ששאלו ממנו לשנות ממנהגם יען כי עפ"י הדקדוק אינו מדוקדק ובפרט בשמות בכינוי לנוכח שאם מצאנו כן במלות בכינוי ופעמים מועטות בפועלים ג"כ בכינוי כי כן בתוכחות שבמשנה תורה ימצאו דוק ותשכח איזה פעמים בקמץ בנפרד בפועל כינוי אמנם בשמות וכנוי עדיין לא מצאתי לע"ד דוגמא לזה לא לזכר ולא לנקבה לא לסמוך ולא לנפרד ומ"מ מנעתי את עצמי מלמשכן לשום צד כי ראיתי בהם שלא הסכימו כלם לדבר א' וילכו אל יוסף הוא הרב המשביר הנז' ועל עם ה' אלה באה תשובתו בחיבורו הנז' והתמידו במנהגם בניקוד קמץ וקראתי עליהם ולגלוגם עלי אהבה כי גדול השלום וכבר השרישני מהר"יקו בשרש ט' דאפי' המנהג נגד הדין והלכה מקיימינן ליה כי היכי דלא ליתי ח"ו לאנצויי ועיין להרב יוסף אומץ גופי' בטוב עין שלו סי' ז' דף ו' ע"ב שכתב ולענין מה שנהגו לשנות התיבות זה בא מכח הדקדוק וזה מכח הבנת הענין וחבור הדברים וכיוצא ויש רוצה לטעון מכח חכמת האמת דע דאין קפידא בזה דכל א' יאמר דהנוסחא עיקרית כדבריו ונפל טעות בדפוס והרוצה לשנות יכול וכ' ועוד לו שם ומשם בארה שהמשנים תיבה או תיבות בתפלה וטועני' מצד הדקדוק או יפוי הלשון הרשו' ביד' שאינו דבר איסו' והיתר וכו':

יז תמה על ש"צ שלהשלמת הרמ"ח תיבות של ק"ש בשלש תיבות של ה' אלקיכם אמת אומרים תיבת אמת בקול רם וחוזרים ה' אלקיכם אמת ג"כ בקול רם וכ"ש דלאו שפיר עבדי במה שנוהגי' שהש"צ משלים תיבת אמת בלחש והצבור חוזרים בקול רם הג' תיבות והראוי לעשות כסברת הרלנ"ח והרדב"ז שהש"צ יאמר אמת בלחש והוא לבדו יחזור הג' תיבות ולסברת הרב פר"ח גם תיבות ה' אלקיכם ראוי ללמד לכל ש"צ לאמרם בתחלה בלחש עוד לו שם שם לו חק ומשפט כתוב על השלמת רמ"ח תיבות בק"ש שעל המטה לפי מנהג האר"י ז"ל שיש לומר כל הג' פרשיות ושנראה לסיים ה' אלקיכם אמת אל מלך נאמן ויותר טוב שאחר שסיים ברכת המפיל יאמר אמ"נ שמע ישראל וכו':

(מים רבים סי' א'):

יח ותמה על הרמג"א ס"ו סק"ה דכתב הטעם דנקדיש וקדושה מפסיק בק"ש אפילו באמצע הפרק דטעמא יהיב דאם פוסק לשאול מפני הכבוד ב"ו כ"ש מפני כבוד המקום דמש"ה אם שמע קול רעמי' יפסיק ויברך דק"ו מופרך הוא דהא בלא הפסקה נמי הרי הוא עוסק בכבוד המקום ואין זה בזיון כלל ודמי למ"ש בסי' ק"ב דאם היושב בצד המתפלל עסוק בתיקוני התפלה א"צ לעמוד וכיון שכן אין לו להפסיק כלל לברך דלא מצינו דחלקו הרא"ש וסיעתו אאוסרי' רק בדברי' שבקדושה והבו דלא לוסיף עלה בשאר ברכות.:

(בכור שור דף ק"ט ע"א):

יט צבור שקורין את שמע כולו בקול רם יותר טוב לכל יחיד ויחיד לאמרו עם הש"צ מלה במלה מלאמרו בפ"ע בלחש שהקול היוצא מפי הצבור כחו גדול לבקוע כמה אוירים מהקול יוצא מפי יחיד וע"כ נהגו כל ישראל להגביה קולם בסליחות ותחנוני' והדבר נר' בחוש שקול יחידי אף אם הוא חזק אינו נשמע כ"כ למרחוק וקול הרבי' אף שלא יהיה כ"כ חזק נשמע למרחוק לפי שהקולות מחזיקי' זה את זה:

(רדב"ז ח"ג דפוס פירדא סי' תמ"ו ותע"ד):

כ בא לכלל הקם מ"ש בספרו לדוד אמת סי' ד' סעי' ד' דהמתפלל בכוונת האר"י ז"ל לא יפסיק בפסוק וזאת התורה קודם שירה חדשה רק יביט לס"ת ויחשוב בלבו פ' וזאת התורה דקי"ל דהרהור לאו כדבור דמי ואע"ג דשומע כעונה שאני שומע ממחשב בלבו:

(חיים שאל ח"א סי' ס"ח):

כא אין לומר פיוט כל ברואי מעלה ומטה בין שירת הים לישתבח וכ"כ הרמ"ע בהערותיו למחזור מנטובאנו והכה על קדקד אדם א' שהיה רוצה למחות בימי שהיה אומרו קודם הזמירות כדי שלא להפסיק:

(מקור חיים (כ"י סי' ו'):

כב שנה ופירש מ"ש בזוהר חדש פ' לך לך ובתיקונים תקון י"ג דבק"ש אית שיתין אתוותא דיש לדקדק בהן בק"ש של לילה דהיינו כשתכתוב כל אותיות פסוק א' במילואן היינו שין מם עין ואות ואו חסר יוד וההין לפי שאינן מורגשות במבטא תכתוב ה' אחת לבד אז סך כולם ששים ובלילה דוקא כדי שתהא נשמתו עולה לכסא הכבוד (תשב"ץ ח"ב סי' רל"ו וח"ג סי' נ"ו):

כתב הד"ט ועיין להרב נגיד מצוה דף כ"ו ע"א ולהרמ"ז באגרותיו סי' א' ולהרב מים רבים סי' א' ולהרב הדרת מלך סי' רנ"ד ולהרב באר מים חיים הביאו הרב של"ה דף רכ"ב ע"ב ועל טוב יזכר שמו של מלך שלמה הוא הרב מחותני כמהר"ר שלמה אריה אברהם גאליקי נר"ו יאיר נצח ערבית ושחרית ששרטט וכתב לו לשמו כתב אשורית כתב ליבונאה ולשון של זהורית כמדתו שלשלמה טעמו ונמוקי עמו ותורת חסד על לשונו דבר דבור על אופנו וזה לשונו:

על ענין ס' אתוון של ק"ש הנה שוב"ע כב"שות האלה כבשי דרחמנא הנאמרים באמת מפי ספרים ומפי סופרים נסתפקתי בהם ברוב בנין ורוב מנין זה יצא ראשונה מאי דאיתא בזוהר חדש מ' הנעלם פ' לך לך אפס קצהו וז"ל אית בק"ש שיתין אתואתא ידיעאן עד ובשעריך ועל כל את ואת אית סוד יקרא ומלכותא יעו"ש באורך ובנמצא הולך אחר הרוב הרשב"ץ בתשובה ח"ב סי' רל"ו וח"ג סי' נ"ו ק"ול דפ"ריש מר"בה פרי"ש בתרי גווני שניהם מלאים סלת אבל דחיקי בתר דחיקי אבינה לאחריתם על פי' קמא מלבד דדחיקא טובא לפרש אתוון תיבין:

(הד"ט אף דכבר מצינו לתיבות שנקראו אותיות שכן אמרו בברכות דף ל"ג ע"א גדולה דעה שניתנה בין ב' אותיות וכן אמרו שם גדול מקדש שניתנה בין ב' אותיות ותרווייהו תיבות נינהו וקרי להו אותיות וא"כ לכאורה נראה דאינו כ"כ דוחק לפרש אתוון תיבין ותיבין אתוון מ"מ לאו מילתא היא וא' הרואה למהרש"א ז"ל שם ישפוט בצדק דמשום דאיירי בהזכרות מקרי שפיר אותיות ולא תיבות אע"ג דתיבות נינהו יעו"ש משא"כ בתיבות דעלמא כהא דלקמן שפיר קאמר מר נר"ו דדחיקא מילתא טובא לקראן אותיות וכמ"ש הרשב"ץ גופי' שם) עוד לשון המ' לא משמע הכי דדעת שפתיו ברור מללו ק"ש אית ס' אתוואתא ידיעאן מכלל דאיכא נמי אחריתי ותו לא מסתבר כלל כי המדרש העמיק הרחיב בסוד ה' ליראיו על מה שהיו רגילים לכפול בשכמ"לו ועכשיו לא שמענו ולא ראינו בדברי רשב"י ואחריו כל ישרי לב הבאים בסוד ה' שיצריכו לכופלו להשלים המנין ולפירושא בתרא הסובב הולך על קרא קמא דשמע ישראל במלאת ספקו יצר לו כי לשון המ' לא כן ידמה באמרו אית שיתין אתוותא ידיעאן עד ובשעריך א"כ לא מקרא קמא לחודה נפקו להו:

ואח"כ יצא אחיו אשר על הוד"ו השני הגאון הרמ"ע הנז' מאמר אכ"ח ח"א סי' י"ז עשה עצמו כאילו לא ידע המ' הנז' ויבחר לו להו"ד את כל יק"ר האי"ר די"ן מפי רבו האלקי מהר"י סרוק שקבל תורה מסיני הרב האר"י ז"ל שם שם לו חק ומשפט להוציא ת"ם הת"מצית דבריו לשמנה זוגות היינו ד' למ"דין ב' ממי"ן א"ביתין א' פאי"ן מספר כולם ס' לחושבן זעיר דחנוך ואף כי פיר"ש הציו"ן באותי"ותיה אין מנח"ם לי שהרי לא נגע ולא פגע עם הדרך אשר דרך בה המ' הנז' כי הוא לקצות האר"ש יביט אל הפרשה הא' בלבד או הלך לדרך הב' יהיו תוצאותיו אל פסוק הא' ואבי ראה גם ראה כי רחק מנח"ם עד כי כרה לו שתי"ן בכל הק"ש כולו וימלוך תחתיו הדר הוא לכל חסידיו התייר הגדול הרמ"ז ז"ל ויעש גם הוא מטעמים באגרותיו החמודות הנדפסות מחדש דרך קסתו כאוהב על המ' הנז' ועשה לו סמוכות שם רמז והן מספר ס' אותיות של שם הקדוש בפ' ראשונה דהיינו כ' יודי"ן כמספר יו"ד ט"ו ההי"ן כמספר ה"י כ"ה ווי"ן כמספר וא"ו ו"ו וכו' ואני בעניי יגעתי ולא מצאתי רק י"ט יודי"ן והוא עד או ראה או ידע כי לא מגוית האר"י רדה הדבש אלא של כת קודמין הוא שוב מצאתי רביעי בקדש הלולים כללים כלולים אשר נקבו בשמות ויתילדו על משפחותם לבית אבותם א"ב הו"א דלא לוסיף עלה ראשון לכל דבר שבקדושה האר"י החי ז"ל הלא הם כתובים בסוף תיקוני הזוהר הנדפסים בליורנו דף קנ"ה ע"ב וז"ל פי' הי' מכוין בק"ש שעל המטה לתת ריוח בין הדבקי' שהם ס' ובזה היה מתקן ומחזיק אלו הס' אלקי' שהם גבורים קשים והיה ממזגן פי' שלא יניח הנד ולא יניד הנח והדבקים שצריך להפרידן הם בכל לבבך על לבבך עשב בשדך וכו' שאלו האותיות שבראש תיבה ובסוף התיבה עולים במ"ק ס' וזהו ששים גבורים סביב וכו' יעו"ש באורך הכללים הסמוכים:

תניא דמסייע ליה למר הרמ"ע ז"ל אף כי ערוב פרשיות שנו כאן דמה ענין לא יניח הנד ולא וכו' עם אלו הדבקים ובסדור התפלה הנק' שערי רחמים בכוונת ק"ש של שחרית כתוב וז"ל כבר ידעת שצריך לשים ריוח בין הדבקים שהרי ס' אותיות הנז' בתיקונים דף ס"ג שהם הס' הנה מטתו שלשלמה ס' גבורים וכו' וסוד זה מהרב ז"ל והוא שקודם הנסירה היו זו"נ דבוקים אחור באחור ועתה צריך לזווגם ע"כ לעניננו ודבר מה יראני כי גם הוא למלך הוח"ן העמיק הרחיב בפי' הרמ"ע כי על בכל לבבך כתוב שם יכוין לתת ריוח בין הדבקים וכו' והנה מדבריהם למדנו שצורפין כל הק"ש כלו אותיות מחכימות בהו'צאה או'רות תאומ'ות למ'דין ממי'ן ב'תין פאי'ן כי על כל אלה נכספה גם כלתה נפשי להבין אמרי בינה מאמר פתוח מאמר סתום אם המדרש הוא העיקר או אם האיתני' מוסדי ארץ הנז' יש להם פרנסה ממקום אחר בדברי הזוהר הקדוש גילוי דעתא בעתה או בכתבי האר"י ז"ל יתנו עדיהם ויצדקו כי הפלאות הנה הנה פלאי פלאות שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים מקוצר המשיג ועומק המושג ואם מפי הגבורה שמענום הגבור כאר"י ז"ל לבי לחוקקי ישראל המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם הרמ"ע והרמ"ז ז"ל למה לא זכרו את ידו יד הקדש על העליונה אדרב' מי לנו גדול ממש"ה זכה וזיכה את הרבים דקא מסהיד עליה כי לא זכר את דבר קדשו אלו הס' אותיות הוי"ה אלא מכת הקודמין היא עוד אוסיף להפליא כי מכתבי הקדש הלז' נר' כי הנפש הנוגעת בכוונה הזאת תתו"ם עד הערב היינו בק"ש שעל המטה וכאן הבן שואל בה"א הידיעה וה"א התימא אם הדבר תלוי להפריד הדבקים למה נגרע לבלתי הקריב רווחא לבסומי בק"ש שחרית וערבית כי גם לפי הפשט גם לפי הסוד המה היו במורידי אור יותר מק"ש שעל המטה כי על זה בחרתי מעוני הדעת לומר דלרבותא נקטו ההיא דעל המטה וילמד סתום מהמפורש בק"ו גם בחשבון הרמ"ז סעיפי ישיבוני כי חסרון לו יוכל להמנות דילמא היוד והואו חסרות מהמנין צריך להשלימן עם איזה יוד וואו הנשמעות בהברה בלבד כמו שמצינו בכוונת ספירת העומר שצריך למנות ב' ווין א' בתיבת תשפט וא' בתיבת מישר אף שעפ"י המסורת חסרות הן ואם כה יאמר נקו"דים יהיה שכרך מידי ספק לא יצאתי כי אין ברירה אלא איפא הם אך אוסיף להביט ובדרכי ספרתי שלשים זוגות הצריכי' פירוד שכולם מתאימות קצתם קראו אותם עלי הדו"מות וקצתם האות נחה נבלעת ואלו הם א' ה' אלקינו ב' ה' אחד. ג' ה' אלקיך ד' בכל לבבך. ה' מצוך היום ו' על לבבך ז' אתכם היום. ח' ה' אלקיכם. ט' בכל לבבכם. יוד עשב בשדך. י"א פן יפת'. י"ב ועבדת' אלקי'. י"ג אלקי' אחרי'. י"ד וחרה אף. ט"ו ואבדתם מהרה. ט"ז ושמתם את. י"ז על לבבכם. י"ח וקשרתם את. י"ט ולמדתם אתם. כ' אתם את. כ"א נשבע ה'. כ"ב הכנף פתיל. כ"ג וראיתם אתו כ"ד וזכרתם את. כ"ה ועשיתם אתם. כ"ו זנים אחריהם. כ"ז ועשיתם את כ"ח ה' אלקיכ'. כ"ט אתכ' מארץ. ל' ה' אלקיכ' מספר כלם ל' שה' ס' תיבו':

עד כאן לשונו לשון הזהב והאדרת לשון למודים עטו עט דודים שלמון שמו ושלמה משנתו משנת חסידים חביבים דברי דודים ועיין ג"כ להרב צרור המור פ' תבא על פסוק ולקח הכהן הטנא דגימט' ס' שגם הוא דרך דרך הרמ"ז שרומז לאותיות הויות עם מזוזות מלאה ע"ש ומ"מ ק' הדבר לאמר דעדיין חסר אות א' אם לא שנאמר דתיבת לטוטפת מלאה ויו קדמאה עם כי לא מצאתי עד עתה מי שכ"כ אמנם להרמ"ז ודאי לא מתוקמא הכי דיוד חסר מן הספר ועתה ראיתי בתיקוני' נדפסו מחדש בליוורנו בדף כ"ז ע"ב שכתב הרב המגיה לעיין בס' דירושי' ח"ג דף קמ"ד ואין בידי לקבל שכר על על הדרישה כי אין הספר אתי:

תוכן העניינים

עיקרי הדט אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה