עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן ג דיני ש"צ וצירוף גדול וקטן וקדיש
אות א' רב (וממקום שבא ה"ה ש"צ ושאר מינויין של צבור) שהיה דורש בת"ת בכל ש"ק ולהיותו זקן וחולה מינה בחייו את בנו במקומו אף שלא היה בהסכמת פרנסי הזמן ולאחר פטירת הרב רוצים למנות אחר תחתיו לא יפה הם עושים לסלק את הבן אם ממלא מקומו אף שהוא בחור מעם והביא ראית מרמב"ם ספ"ד מהל' כלי המקדש והרשב"א סי' קי"ו וש' והר"י אדרבי סי' ס"ח ומבי"ט ח"ג סי' ר' ורש"ך סי' מ"ו וכרם שלמה בחי"ד סי' כ"ג ותמה על הרשד"ם דבחי"ד סי' פ"ה כתב דאין לבן דין קדימה אא"כ שוה בכל מכל כל לאותו שחפצי' למנות ועיין בכנה"ג א"ח סי' ג"ל ורמ"א בי"ד סי' רמ"ה ומג"א בא"ח סי' ג' ס"ק ל"ג ורדב"ז סי' י"א וגו"ר חי"ד כלל ג' סי' ז' ומה שהשיגו מהר"י אריפולי בסי' ח':
(דבר משה ח"א סימן א'):
שו"ב (וה"ה שאר מנויי הק"קי) שנפטר לעולמו בלא זרע הראוי לימנות תחתיו ומינו אחר במקומו ואחר זמן בא ב"ב של ראשון לשאול חזקת זקנו אין בטענתו ממש דכיון דאדחי אדחי ואין המנהג לשמור המקום להניח ליורשיו עד שיהיה ראוי ואה"נ דאם היו יהיה מי שמשמר את המקום יזכה הלז במקומו:
(שם סי' ב'):
ועיין ג"כ להלק"ט סי' ט"ל ולהרב זרע אברהם חח"מ סי' כ"א דפשט ספיקיה דהראנ"ח סי' ע' ועג"כ להרב חקרי לב ח"א שחקר ודרש בדין בן הזוכה מקום אביו אם ש"ץ מת ובנו ממלא מקומו רק הוא כבד פה וכן דין שוחט ומוהל וכיוצא ואם הניח ב' בנים והקטן ממלא מקומו מהגדול ואחר משאו ומתנו יפה בסוגיא דכתובות דק"ג ומנחות דק"ט והרמב"ם פ"א דהל' מלכים ובפירושו במשנה דמנחות שם וריב"ש סי' ע"ה וזרע אברהם בח"מ סי' כ"א הרים מהם דגדול קודם כיון שממ"א ביראה אף שבחכמה אינו ממ"א כאחיו הקטן וההיא דס' החסידים סי' תשנ"ח מיירי למנותו לר"ה ויה"כ דלא שייך ביה טעם ירושה ע"ש פלפולו הזך כמשפטו וע"ע לו שם ובסימני' הנמשכי' אם ש"צ וכיוצא יכול למנות בחייו בנו קטן (ועג"כ לעיל אות א') ואם יש לצבור ב' ש"צ ומת א' מהן בלי בנים אם בן ש"צ החי קודם לאחר ואם מת ש"צ א' והניח בן קטן ומינו אחר מה דינו כשיגדיל ואם אירע איזה פיסול בש"צ ונדחה ואח"כ מת אם יש לבנו קדימה וכמה קדימות עניני' אחרים השייכי' לאלו כולם נקבצו באו שם מסי' ט"ו עד נ"ד וסי' פ"א וקכ"ד ועג"כ להמרדכי ס"פ החובל ושכה"ג סי' קנ"ג ולהרב בתי כהונה ח"ב סי' י' בדין מצות שאין להם דין ירושה ודב"ש סי' מ"ט ועד אחרן להרב ברי' עול' על ס' החסידי' סי' תשנ"ז:
להצטרף למנין לדברי' שבקדושה לא סגי ברואים זה את זה וגופו ופניו במקום אחר אלא צריך שיכניס ראשו במקום שמתפללים:
(שם סי' יו"ד):
כתב הד"ט גם הרב זרע אמת ח"א סי' יו"ד הסכים לזה:
ג שכור ראוי לצרפו לעשרה לקדיש קדושה וברכו אם לא הגיע לשכרותו של לוט אף שאינו יכול לדבר בפני המלך אך אם הגיע לשכרותו של לוט הרי הוא כשוטה ואין לצרפו לשום דבר שבקדושה:
(בית יהודה סי' מ"ה):
ד ש"צ סומא מא' מעיניו אין להעבירו אם אין גדול כמוהו ואינו בעל מום וכ"פ הרב חות יאיר סי' קע"ו והרב המחבר כתב שאין להורידו אחר שעלה וכמ"ש מרן סי' ג"ן דסומא יורד לפני התיבה לא נאסר רק לקרוא בתורה אם הוא סומא מב' עיניו (וע"ל סי' ו' אות ט'):
(בני יהודה דף ס"ז ע"ג):
ה הקדישים של חובה ששבעה הם ביום היינו דישתבח. דלאחר התפל'. דלאחר ובא לציון. קדיש דברכו. שבתפל' מנח' לאחר מנחה. קודם ת' ערבית. אחר ת' ערבית אלו ראוי להנהיג לאמרם דוקא גדול בן י"ג שנה והביא ב' שערות אך שאר הקדישים שהם רשו' יכול לאמרם אפי' קטן אם הגיע לחינוך:
(שם סי' כ"ב):
כתב הד"ט י"ל דבכללן הוא מונה ז' ובפרטן הוא מונה ח' ובדיני קדימה ואיחור של האומרים קדיש מי קודם למי עיין להרב כנסת יחזקאל בסוף י"ד שלו:
ו הנוהגים להטיל גורל על הקדישים אם עלו לשנים אותיות שוות וצריכים להטיל גורל מחדש לא יכנסו אחרים שיש להם אותיות פתוחות להגריל מחדש שכבר הפסידו חלקם וזכותם בדין ויושר ואינו דומה לההוא דיומא דאם היו שניהם שוים כולם חוזרים ועומדים בגורל כמ"ש רש"י ודלא כהרמג"א סי' קל"ב דכתב בשם הגאון הר"ר מן דגם בגורל הקדישים יכנסו כולם מחדש:
(מעיל צדקה סי' י'):
כתב הד"ט ועיין להרב זכרון יוסף סי' א' דגם הוא שדי נרגא בההיא דהמ"גא והוסיף עוד דלו יהי' ג"כ כדבריו לא דמי ברירת ש"צ ורבנות לדין הקדישים ולכ"ע מיהא אם הטילו גורל ושכחו ליתן בקלפי א' מהראוים ליכנס בגורל הגורל בטל וכסברת הרמג"א בא"ח סי' קל"ב וכ"פ ג"כ הרב חות יאיר סי' ס"א והרב ושב הכהן סי' ע"ג וכן עשיתי מעשה גם אני פה פירינצי בשנת תקס"א בחברת מלביש ערומים שדרכם להרגיל בא' מלילי חנוכה ומשימין בקלפי א' שמות כל בני החברה ומוציאין אותן א' לא' והיוצא ראשון והיוצא אחרון זוכה לאיזה דבר ובאותו הלילה אחר שהוציאו כל השמות הרגישו שלא שמו בתוך הקלפי שם א' מהחברים ושם נמצאתי ושאלו את פי והוריתי להם לעשות גורל מחדש וכן עשו ועיין ג"כ להרב מים שאל במים ראשונים שלו סי' ב' שהאריך קצת בענין פייסות של הכהנים במקדש ע"ש ועיין אצלי בשותא דינוקא סי' קע"ט בענין הגורלות ובחוות יאיר סי' ס"א וכנסת יחזקאל סוף חלק י"ד ופני אריה סי' ס':
ז נער א' שנולד ביום ו' לאדר א' ושנת י"ג שלו ג"כ מעוברת נעשה בר מצוה ג"כ ביום ו' לאדר א' וכדעת הר"י מינצי סי' ט' והר"ש הלוי סי' י"ו ודלא מהרמג"א שכתב בהפך ועשה סמוכו' לדברי הר"י מינצי מילקוט יהושע בשם המכילתא בענין בז' באדר מת משה ע"ש החשבון:
(שם סי' כ"א):
כתב הד"ט ועיין להרב פחד יצחק אות ב' ערך בן י"ג ויום א' שני כתבי' הבאי' כא' מהר"י צהלון והרב עפר יעקב שהשיבו למהר"ם יחייא מלוגו בדין תינוק שנולד בליל א' של שבועות אם יהיה בר מצוה ביום ב' של שבועות או באסרו חג וע"ש תשובותיה' שהביאו ג"כ ההיא דמכילתא הנז' ודברי הרב לחם חמודות ע"ש דלהר"יץ נכנס בר מצוה ביום א' של שבועות ולהרב עפר יעקב אינו נכנס רק בליל ב' והכריח דבריו בראיות נכונות לך נא ראה:
ח אין לבטל המנהג שנהגו בני קק"י א' לומר במנחת שבת מזמור שיר ליום השבת בין קה"ת לתפלה וא"א קדיש אחר קה"ת רק אחר המזמור סמוך לתפל' ואף שלדברי הפוסקים בא"ח סי' רצ"ב ומהריק"ש בהגהותיו הוי הפסק בין קס"ת לקדיש במזמור שאומרי' ושכ"כ האבודרהם ושיש לבטל המנהג או להנהיגם לומר ב' קדישי' מ"מ החזיק הרב המחבר בכח המנהג ועשה לו סמוכין ממ"ש הרב א"ח הל' ת' מנחת שבת ומנחת יה"כ ומליקוטי פרדס לרש"י ואפשר דאף האבודר' יודה דאם נהגו באופן אחר אין לשנות המנהג ואף דמהרי"קש כתב דמנהג טעות הוא יש לנו על מה לסמוך רש"י וא"ח דהכל תלוי במנהג:
עוד הביא סברת הפוסקים בענין הימים שמוציאים ב' או ג' ס"ת בענין הקדיש וכן הביא לכלל יישוב מנהגם שאין אומרים קדיש בין קריאה להפטרה (וע"ל בסי' ל"א אות כ"ז) ובת' שחרית של ט"ב אומרים קדיש בין קריאה להפטרה ומצא להם סעד וסמך וסופו נעוץ בתחלתו לסיוע המנהג של אמירת מזמור שיר ליום השבת אחר קה"ת של מנחה ואח"כ מקדישי' מההיא דפ' כל כתבי דף קי"ו ע"ב דבנהרדעא פסקי סדרי דכתיבי במנחתא דשבתא וגם בפ' ב"מ איתא המפטיר בנביא במנחה דשבת וכו' וכתבו התו' שהיו מפטירים גם במנחת שבת ע"ש ואפשר שלזה סמכו לומר מזמור שיר במקום ההפטרה שהיו נוהגים וכיון שהוא כהפטרה לקריאת התורה לא הוי הפסק ולכן א"א קדיש אחר הקריאה ובמנחת יוה"כ שמנהגם שלא לומר קדיש רק אחר ההפטרה ע"ש בתשובתו הראשונה ושלישית ובשני בקדש למהר"ם גאלנטי שגם הוא הסכים שלא לשנות מהמנהג (בית דינו של שלמה סי' א' ב' וג'):
ט אבל על או"א או שאר קרובים אין לו להיות ש"צ תוך ז' הפך דעת הרב בית הלל בי"ד סי' שע"ו שיצא לחלק בין אלו לאלו דליתא דשוין הן שלא להתפלל בצבור (וע"ל סי' ל' אות כ"ז ובשות"א דינוקא שלי סי' מ"ג בדין אבל אחר ז' להתפלל בימים נוראים ובימים שאין אומרים הלל) (מקום שמואל סי' ע"ח):
י' אין למנות ש"צ מי שיצא מהעיר בי"ט א' של ר"ה והלך בדרך חוץ לתחום ונכנס לעיר אחרת אא"כ היה במקום סכנה שלכן נסע ממקומו וברח אפי' בשבת חוץ לתחום:
(יכין ובועז סי' י"ד) יא קטן שלא הגיע לי"א שנה ויום א' אין לו לעלות למנין הקרואים להפטיר אח"כ רק יפסיקו בקדיש אחר שעלו הקרואים לחובת היום ואח"כ יעלה ויקרא קטן ויפטיר וה"ה אם קורין בת"ב יעלה גדול תחלה ואח"כ יעלה קטן ויקרא ויפטר (ועיין למהר"י מברונא בת' סי' ב' ור"א ובדברי הרב המגיה שם) וע"ל סי' ו' אות ל"ו (שם סי' כ"ו):
יב ש"צ שהשכיר עצמו לשנים רבות ורוצה לחזור בו תוך הזמן אם אינו דבר האבד שאין כאן מי שיודע להתפלל יכול לחזור בו ואפילו נעשה הדבר בק"ג כסתימות לשון הפוסקים והריב"ש וכמ"ש הרש"ך בח"מ סי' ל"ג ודלא כהריטב"א ועיין להרב חות יאיר סי' ק"מ ובדק הבית סי' ס"ו בשם שבולי הלקט ובית יעקב סי' קמ"ד אך העיקר הוא דבכל ענין יכול לחזור בו ועיין ג"כ בח"מ סי' של"ג והרש"ך ס"ק י"ז ובי"ד סי' רל"ח סעיף ד' ורל"ט סעיף יו"ד ורש"ך שם ואם לא נתברר שנשבע בפועל ממש רק שנכתב בשטר שנשבע אפשר דלא הוי שבועה ועיין ברש"ך י"ד סי' רל"ב דיכול לחזור אם אינו דבר האבד ועיין בח"מ סי' ע"ג וסמ"ע שם ס"ק י"ח וכנה"ג שם בשם גדולי אחרונים (שבות יעקב ח"א סי' ו'):
כתב הד"ט ועיין להרב תורת חס"ל סי' רס"א שגם הוא פסק דיכול לחזור בו אם יש מי שיודע להתפלל ובענין אם נשבע עיין להרב קרית חנה סי' כ"ה דפסק דיש להחמיר והחזיק ע"י הרב כנסת יחזקאל שלא כסברת הר"י מילר שדעתו להקל ע"ש (ועיין בספרו כנסת יחזקאל סי' ח'):
יג מי שהיה נשוי ב' נשים ונולדו לו ב' בנים בשנת העבור א' בסוף אדר א' וא' בר"ח אדר ב' דנולד אחרון נכנס בר מצוה ראשון ממי שנולד ראשון (כמבואר בא"ח סי' נ"ה וי"ד סי' ש"ו) אם שנת י"ג פשוטה גם לענין חליצה ויבום אזלי' בתר הכניסה תחלה לכלל גדלות שנים להקדים ליבם או לחלוץ (שם סי' ח'):
יד אין לצרף לעשרה לדברים שבקדושה קטן בן י"ב שנה וכדעת הרמ"א סי' קצ"ט דפסק כר"ת שהגם דדעתו להתיר מ"מ לא רצה לעשות מעשה בעצמו ובירושלמי ג"כ מבואר לאסור וכ"פ ג"כ הרב אליהו זוטא בשם זקנו הגאון מהר"ש מפראג וכדאי הוא לסמוך עליו ולאסור אפי' בשעת הדחק:
(שב יעקב א"ח סי' ז'):
כתב הד"ט וכן ראיתי פסק א' להרב עפר יעקב סי' מ"ד הביאו הרב פחד יצחק אות ק' (שעדיין לא נדפס) ערך קטן אם מצטרף דאף דמיקל לצרפו לזימון מ"מ המצרפים אותו לתפלה טעות הוא בידם (ועיין להרב נחלת יעקב סי' ט' והרב ב"ע סי' ח' והרב עבודת הגרשוני סי' נ"ו ורדב"ז סי' א' והראנ"ח ח"ב סי' ל"ז):
טו הנולד ע"י ס' יצירה וכההוא דרבא בסנה' ברא גברא וכמו שהעידו על רב זקנו מהר"ר אליהו אינו מצטרף לעשרה וחיליה מההיא דר"ז דהעבירו מן העולם ולא הקפיד על ש"ד דדוקא שופך דם האדם באדם דהיינו הנוצר תוך האדם ומ"מ אם היה בו תועלת לצרפו לדבר שבקדושה לא היה לו להעבירו מן העולם:
(הרב צבי סי' צ"ג):
כתב הד"ט ועיין להרב יעב"ץ בנו שהחזיק הוראתו בקדושה בתשובה ח"ב סי' פ"ב ואגב גררא הזכיר אשר קרהו להנוצר הנז' שאחר שראהו הר"ר אליהו הולך וגדל מאד נתיירא שלא יחריב העולם ולכן נתק ממנו שם א' שהיה דבוק במצחו ועי"כ נתבטל ושב לעפר אך הזיקו ועשה לו שריטה בפניו בעוד שנתעסק לנתק השם ממנו בחזקה ועיין להרב מראית העין דף מ"ז ע"א דתמה על ספקו של מהר"ץ אם מצטרף לקדיש וכו' דהנוצר ע"י ס' יצירה אינו רק בהמה בדמות אדם וכמ"ש מהרש"א בח"א ומהרימ"ט וא"כ אין כאן ריח ספק דפשוט הוא (עיין בבר"י ומחב"ר שלו בא"ח סי' ל"ה:
טז ש"צ שכבר התפלל ובא להוציא הצבור י"ח נכון הדבר שיתפלל בתחלה בלחש אם הוא בחול אבל לא בשבת שאין להתפלל בשבת תפלת נדבה:
(שאלת יעבץ סי' כ"א):
כתב הד"ט ועיין להרב ברכי יוסף שכתב דאין דבריו מחוורים להתפלל בלחש אפי' בחול:
יז יש להכשיר לעבריין להצטרף לכל דבר שצריך עשרה ולעלות לתורה וראיה גמורה מהרב כנה"ג א"ח סי' קל"ח שמי שברור שבא על הערוה ולא שב בתשובה ראוי לקרותו בפ' עריות כדי שיתבייש ואם היה חשש איסור לקרותו לס"ת כל זמן שלא שב היינו אוסרין לקרותו דעבידו רבנן תקנתא לכשרים ולא לפרוצים:
(שם סי' פ'):
יח אין שום צד להתיר צירוף אנדרוגינוס לעשרה ותמה על השואל שהראה פנים להתירא דליתא כיון שאינו חייב להתפלל בעשרה כיון שהיא ספקא דרבנן ואצ"ל שאינו מצרף כלל וסריס חמ' מות' ג"כ למנותו לש"צ לכתחלה וכ"ש שלא ירד אם כבר עלה (אורח לצדיק סי' ב' ג' וה'):
יט יצץ לטובה לק"ק א' שש"צ שלהם הלך לו לעיר אחרת מפני זלעפות רעב ומנו אחר שאינו ממלא מקום הא' ואחר זמן שב הא' לעירו שיחזירוהו למקומו לש"צ:
(שו"ת כ"י מהרב עזריאל דייאינ' ח"א סי' כ'):
כ הוכיח על פני הק"קי שהורידו בחרפה ובוז מהתיבה ש"צ א' על ששינה מטבע הלועזים בברכת המינים ואמר ותמגר ותכניע ותשפי' דשלא כדין הורידוהו כי לא בזה וכדומה לזה אמרו דמשנה מטבע שטבעו חכמים ואם בשביל כך לא יהיה עוד מרוצה לעם ברו לכם איש מרוצה וראוי אך לא היה מקום לבזותו על כך וכ"ש שראוי וחובה להם שלא להוסיף עוד לענותו:
(שם סי' כ"א):
כב ראוי להחמיר על המתעסק בסתם יינם ונושא ונותן בו להעבירו מש"צ שאינו ראוי להיות מליץ ולשרת בקדש במקום הכהן ואעפ"י שאם עשה תשובה אין להעבירו וגם על הספק אם שב יש לסמוך על הרמב"ם והמקילים (הגם שאין למנותו לכתחלה) מ"מ כשעומד עדיין במרדו פשיטא שמעבירין ג"כ אותו:
(וע"ל אות כ"ט אות ל"ב) בית שלמה בח"מ סי' מ"ד:
כג ש"צ שמתוך חליו לאנסו א"א לומר ונקה מקרה לילה ואינו מטהר עצמו יש לגעור בו שיטבול במים נוראים ועכ"פ להוציא בגדים הצואים מעליו ואם לא ישמע לרחוץ יפה ולהסיר הבגדים הצואים מעליו יש להעבירו:
(זרע אברהם א"ח סי' ז'):
כד צ"ל בקדיש לעלם לעלמי בלא וי"ו ודלא ממ"ש הרב של"ה וע"ש להרב המדפיס שביאר ובירר פי' כל נוסח הקדיש (שלמי צבור ד' פ"א):
כה בדק הרב המגיה ומצא בכתבי הקדש של הר"ד רוזאניס שכתב בשם הראנ"ח ח"א סי' ע"ו תוך התשובה דקדיש א' עולה לשני מתים):
ועיין בחבור הקצר הלז בחי"ד סי' ל"ו (וע"ל סי' י"ב אות ד' וכ"ט וסי' ל"א אות ו' ומקומות אחרות אות כ"ח) (שם דף ק"צ ע"ג):
כו ש"צ שנשבע שלא לשחק בקוביא ועבר ושחק ושותק הדין דין אמת שחייבי' לסלקו וכ"ש שאין למנותו לכתחלה ונ' שקודם שיסלקוהו ייעצוהו להסתלק מעצמו ואם לאו יסלקוהו בע"כ ודוקא עפ"י ב' עדים אך עפ"י ע"א אפי' הוא שותק או מודה אין לסלקו אך טוב לחוש לכתחלה:
(בית דוד סי' כ"ט):
כתב הד"ט ועיין להרב פני אהרן סי' א' דגם הוא מורה בדין ש"צ שגנב ובא לב"ד והודה על חטאתו ומבקש כפרה דפשוט הוא שאין מסלקין אותו כי אין להעבירו רק על עבירה שחייב מלקות ובגניבה דנתנה להשבון אינו חייב מלקות ע"ש ובי"ד שלו סי' ו' וז' וח"מ סי' א' ואם נשבע שלא לגנוב ועבר וגנב עיין להרב צרור הכסף בחי"ד סי' י"ד דכתב דהגם שעבר על שבועת בטוי דלהבא ואינו נפסל לעדות לסברת רש"י מ"מ לענין ש"ץ אף רש"י יודה דפסול ואף אם עלה ירד ועיין להרכנה"ג הגה"ט סי' ל"ז אות ל"ד והגהת הרב"י סי' ל"ד אות י"ו דתשובתו לילך דוקא לעיר אחרת כמ"ש מרן בסי' ל"ד ועיין לסמ"ע שם ולהש"ך ח"א סי' קע"ב ולהרב מ"צ ח"א סי' כ"ח דף קע"א ולהרב כרם שלמה חי"ג סי' כ"ג עכ"ד הרב הנז' ועיין ג"כ להרב המחבר ב"ד הנז' בסי' ל"א בענין מינוי ש"צ ותשובה ראוי' לשעבר וחטא לשיוכל להיות ש"צ דלא סגי שיתודה בפנינו כמה וידוים דאם כח הוידוי גדול כלפי מעלה אינו אלא לפי שיודע מחשבות המתודה לא כן אנחנו שאין לנו ידיעה בנסתרות ע"ש ולהרשד"ם חי"ד סי' קי"ג ועיין למהר"י מברונא סי' פ"ה דפסק דש"צ שזנתה בתו תחת בעלה יש להעבירו אם אפשר באחר ואם לאו ממנים אותו אפי' לכתחלה דחשיב דעבד:
כז אחד מעשרה דוקא שאינו יכול לענות אמן או שישן מצטרף לעשרה וכפסק מרן בסי' נ"ה אבל ב' אינם מצטרפים ותמה על הרלנ"ח דבסי' ט"ו כתב דה"ה ג' או ד' דאפי' בא' נחלקו המג"א וט"ז שם:
(שם סי' ל"ד):
כח אין לומר אשרי קודם מנחה אא"כ יש מנין בבה"כ וכמ"ש מרן בסי' רל"ד ונשא ונתן על מ"ש הרב שער אפרים בסי' י"ז על מור"ם ומסיק דמ"מ א"צ שיהיה המנין מוכן ומזומן כשאומרים פסוקי דזמרה מתחלתם דדי שיהיה מנין בתוך זמן האמירה ואם לא בא ימתין בשתיקה עד חצי שעה ואח"כ יאמר ישתבח וקדיש שלא כדעת הרב ש"א הנז' ואף דהקדיש קאי לפסוקי דזמרה ולא לישתבח מ"מ כיון שהוא ברכה אחרונה של פסוקי דזמרה לכן קבעו קדיש אחר ישתבח ואם אמרו ישתבח מיד בלא מנין ושוב בא מנין יאמרו קדיש אם לא הפסיק שכן משמע מדברי אליה רבא סי' נ"ג (חזון למועד סי' טו"ב):
כט יפה עשו לסלק אזן מאומנותו שנתברר שנטמא עצמו במ"ז ולא נודע מאז שעבר עליו רוח טהרה אדרבה הוא מיקל בדברי חז"ל ונושא ונותן בסתם יינם ופשוט הוא שכל שלא ראינו שעשה תשובה אינו ראוי להיות ש"צ עד שישוב בלי ערמה כעין מ"ש בח"מ סי' ל"ד:
(וע"ל אות כ"ב ואות ל"ב) (תורת חיים ח"ג סי' א' וב'):
ל בני הקק"י שמינו עליהם ראובן לצרכי צבור ולחלוק התפלות למי שיחפוץ יכול להיות הוא עצמו ש"צ כמי שמינוהו מתחלה על כך שירד מאליו אך אם מנהג הקק"י שלא יקח הפרנס שררה לעצמו פשיטא שאין לזוז ממנהגם:
(פחד יצחק אות שין כת"י ערך ש"צ הראוי):
לא הביא בשם הרב עפר יעקב סי' נ"ט דאין לגמגם אם נהגו שהאבל תוך י"ב חדש על או"א אומר קדיש וקדושה על העמוד לפני הארון והוא ש"צ ומתפלל ג"כ ערבית אף שש"צ אחר התפלל י"ת שתתקבל קאי לתפלת י"ח וכן המנהג בק"ק קסאל"י מונפי' ראטו ויש ללמוד דין זה ממ"ש הטור סי' תקס"ו והביא ג"כ סברת האגור דס"ל דתתקבל לא קאי דוקא על אותה תפלה רק על כל ישראל הן יחיד הן רבים ע"ש בסי' צ"ד:
(שם אות ק' ערך קדיש על מתים):
לב מי שהמיר ושב בתשובה אינו ראוי לש"צ ואף דהמרג"א בסי' ג"ן סק"ח האריך בשם תשובת הגאונים דיכול להיות ש"צ מ"מ לפמ"ש אליהו גופיה שם בשם הזוהר פ' אמור דף קע"ג דבעל מום פגום הוא והא דאמרי' דהב"ה משתמש בכלים שבורים היינו דכא ושפל רוח ולא בעל מום ממש א"כ מי שהמיר ושב דלתוס' בעל מום הוא א"כ יהיה פגום לש"צ גם כתב דאשתמיטתי' להרט"ז סי' קכ"ח ס"ק כ"ז דברי הש"ס דתענית הנז' וע"ש ג"כ מ"ש ליישב דברי התוס' הנז':
(בכור שור (דף ק"ט סע"ב):
כתב הד"ט ולעד"ן דדברי התוס' ז"ל נמי לא נאמרו אא"כ שב מיראה אמנם שב מאהבה אינהו נמי לודו דלאו בעל מום מיקרי כלל והיינו כדמשני רמי בר חמא רומיא דקראי בפ"ח דיומא דכתיב שובו בני' שובבי' (פירש"י דמעיקרא שובבי' אתם כשתעשו תשובה מעלה עליכם כאילו תחלת החטא על נערות ושטות) וכתיב ארפא משובותיכם (פירש"י ארפא משמע דמכאן ואילך כבעל מום שנתרפא שמקצת שמו עליו) כאן מאהבה כאן מיראה ע"כ הרי דע"י התשובה מאהבה נעקר עונו מתחלתו ולא יזכר לו עוד שם בעל מום ולפיכך מותר ג"כ להיות ש"צ אף לסברת הזוהר ומה גם להמכשירי' אפי' ב"מ ממש ומרן ז"ל בכללם דפסק שם דסריס יכול להיות ש"צ וכסברת מס' סופרים ועל מ"ש הרב המחבר על הרט"ז גם הרב שבו' יעקב סי' א' השיגו ע"ש (וע"ל סי' ל"ד אות ו'):
נשאלתי לברר שיחתי שיחה קלה במ"ש להתיר אף לפי הזוהר הקדוש דמייתי המג"א להיות ש"צ מי שהמיר וחזר וכו' כמ"ש בפנים דהא מהזוהר פ' ויחי דאף מאן דלא ידע לבסומי קלא אין לו להיות ש"צ נר' דכ"ש דאסור קול הנותן תיפלה ואנכי לע"ד מאן דבפום מע' השואל לא ידענא לכווני אימרא מאי ק"ל דהא בהשקפה כל דהו דברי מבוארים ומחוורים כשמלה דבתחלה הבאתי ראשית ותמצית דברי המג"א שהביא הרב בכור שור דקט"ז סע"ז שמשם חפר אכל דכיון דבעל מום אסור לשרת כן הש"צ שאינו הגון אסור דאין לך ב"מ גדול מזה ושכיון שהתוס' דתענית דכ"ז ע"א ילפי' דהמיר ושב הוי כב"מ א"כ אינו יכול להיות ש"צ ואנא דניאל אחוי קא מחוינא דאף להזה"ק אינו אלא בשב מיראה דמרומיא דקראי דרמי בר חמא דמשני כאן מיראה כאן מאהבה דמיראה הוה כב"מ שנתרפא שמקצת שמו עליו אך אמנם מאהבה אפילו שמץ מום לא ישאר עליו כדאי' התם בפ"ח דיומא מהיכא תיתי לאסור להיות ש"ץ ודלא כאמוראי דלאו בע"מ הוא כלל בשובו מאהבה ולזה יש לכוין ג"כ מ"ש בפ"ק דקידושין אפילו רשע גמור כל ימיו ושב באחרונה א מזכירי' לו וכו' אפי' זכירה גרידא:
דאדרבא אפי' הזדונות נעשו' לו כזכיות דבשב מאהבה איירי כדאי' התם ומש"ה אף להזוהר פ' אמור דף צ' ע"ב דאר"י מאן דאיהו פגים אסור לשמשא וכו' עד וא"ת הא לא שארי קב"ה אלא באתר תבירא במאנא תבירא דכתיב את דכא וכו' אבל לא כתיב את עור ושבור אלא את דכא וכו' מאין דמאיך גרמיה וכו' אין ספק אצלנו דגם לחכמי הזוהר דילפי חדלה חדלה לש"צ בעל העבירות דכבע"מ הוא אין דבריהם אמורים אלא בשב מיראה אבל מאהבה כ"ע ל"פ דיאי ויאי כי לא במקו' א' הפליגו חכמי הזוהר עצמן בשבחי השב ובפרט בפ' ויקרא די"ו ע"ב ומסתיי לן לצמצם דבריהן בשב מאהבה הגם דרשב"י גופי' מארי דשמעתתא דקידושין הנז' וסתם קאמר ומשמע מיראה ומ"מ ניחא טפי לאוקומי שמעתתין בשב מאהבה דוקא דלא לאפושי פלוגתא ברמי בר חמא ודייקי נמי לישני דחכמי הזוהר בכמה דוכתא דפלגי יקרא לבעלי תשובה דקאמרי תיובתא כדחזי תיובתא שלימתא תיובתא כדקא יאות וכיוצא והיינו סתמייהו כפירושייהו דבשב מאהבה מיירי דאפי' שמץ מום לא ישאר בו וממילא משמע דמדבעי מע' השואל נר"ו לאפוקי מלהיות ש"צ אפי' השב מאהבה איפכא הו"ל לכאורה להתיר אף השב מיראה אי לאו דאפושי בפלוגתא לא מפשי' והוא ברור לע"ד וא"צ אוהבי' להודות דיפה דנתי ויפה זכיתי בקיום כל דברי חכמים וכך יפה לנו וכך הוא חובתינו להפוך בזכות השבים וכבר מר"ן ז"ל בסי' קכ"ח האריך בענין זה ממש בשם רש"י ורגמ"ה יע"ש כל הצורך והוא ברור:
לג ש"צ קבוע שעלה לשכון כבוד בעיר הקדש ומנה תחתיו להמזמר (היינו ש"צ שאינו קבוע שהיה מסייעו בעת אונסו) והתנה עם הק"קי שעודנו בחיים חייתו יעבור המזמר תחתיו וכן עשו וכשידעו שנפטר הש"צ בקשו קצת מבני הקק"י להעמיד המזמר לחזן קבוע וקצתם מיאנו באמרם שאין קולו ערב העלה דמה ששמש בחיי הנפטר לא מיקרי מינוי לש"צ ויכולים למחות ולבחור באחר:
(פני אהרן סי' ב'):
לד מי שמת ולא הניח בן רק בן הבן אין לו זכות לדחות הקרובים באמירת קדיש דבן הבן אינו כבן ואתיא שם הוראת הרב כנסת יחזקאל שיש מקום לבן הבן לומר קדיש אם לא הניח בנים ובדרך פשרה כתב דאם יש אבל אחר שאומר כל הקדישי' יתן לבן הבן קדיש א' ואם יש הרבה אבלים יגיד בן הבן פעם א' כנגד פעמים שיאמרו אחרים אך בן הבת וכ"ש הבת אין להם קדיש כלל וכדעת הרב חות יאיר סי' רכ"ו ואף לבן הבן אין לו עילוי כלל בתשלום ז' וייאר צייט:
(קרית חנה סי' ל"ה):
לה בה"כ שהתפללו בו כבר במנין והוציאו ס"ת אם מתקבצים אחרים להתפלל יכולים לחזור ולקרוא פעם ב' וכן המנהג בנוא אמון אך בפעם הג' אין להוציא אך הרב ע"ת בשם הרב משפטי שמואל כתב שאין להוציאו אפי' בפעם ב' משום פגמו של ס"ת ראשון ולכן הנכון שלא להוציא ס"ת בפעם ב' אם אין שם מנהג ידוע להוציאו:
(בית יהודה במנהגי ארגיל דף ק"ט אות ו'):
כתב הד"ט ונ' דלפי הטעם של פגם של ס"ת א' אם יחזרו להוציא אותו ס"ת עצמו וכ"ש במקום שאין להם רק ס"ת א' שאין מקום לחוש לפגם ס"ת יוכלו להוציאו אפי' כמה פעמים.