עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
סימן ב דיני ציצית ותפילין
א בדין טלית ארוך וצר שאין ברחבו כדי שיתכסה ראשו ורובו של קטן אם בין ארכו ורחבו יכילו ראשו ורובו של קטן חייב בציצית ויוצא בו י"ח (אהלי יעקב סי' פ"ו):
כתב הד"ט אם שיעור אמה על אמה אינו רק ע"י צירוף ארכו ורחבו כ' הרב ב"ד ס"ס ח' דתלוי במחלוקת הרמב"ם והרא"ש שהביא הטור בי"ד סי' רפ"ו בדין מזוזה דבעינן בית של ד"א על ד"א ועי' להרב נחפה בכסף סי' א' דכתב דיש לשער בקטן בן ט' שנים שיכסה ראשו ורובו לאחריו בין באורך בין ברוחב ואז יכול לברך עליו גם להתעטף ועי' להרב פרי הארץ סי' א' דכ' בתחלה סברת הרב דרך חכמה נתיב כ"ב דף מ"ה דכתב דשיעורו הוא ג' רביעי אמה אורך וחצי אמה רוחב ולדידיה ס"ל דשיעור טלית קטן אמה על אמה וע"ל סי' ל"ב או' ט:
באם עשה ה' ציציות בעלית בת ד' כנפות פשוט הוא דקעבר על בל תוסיף וכסברת הרמג"א בא"ח סי' י' (שדה הארץ ח"ג סי' א'):
ג שפיר מצי לברך על טלית שאולה מצוייצת ואפי' נטלה שלא מדעת חבירו וכהכרעת מרן ז"ל ודלא כהרמנ"א סי' י"ד ס"ק ח' דהניח בצ"ע (פרי צדיק סי' י"ד אחר השו"ת):
כתב הד"ט גם הרב תורת חסד סי' ג"ן כתב דהעולם נהגו לברך כסברת הרא"ש ולא דמי למזוזה ע"ש ועיין להרב טל אורו' סי' א' שהאריך על כל פרט ופרט ועיין להרב תפלה דוד דף י' ע"א דהניח בצ"ע דברי הרמג"א סי' י"ד ס"ק ט' דכתב דמותר להתעטף בטלית חבירו בשבת אפי' אינו מקפלו כלל אחר שהוא עצמו הביא בשתיקה דברי הרכנה"ג דלא הותר להתעטף בטלית חבירו אא"כ יקפלנו כבראשונה וכמ"ש מרן בש"ע שלכן הרכנה"ג פסק דבשבת יקפלנו שלא כדרך קפולו הראשון אך בלא קפול כלל לא הותר להתעטף בשל חבירו ע"ש. ולע"ד יש להרחיב הדבור קצת על דברי הרמג"א והן קודם נקדים דפשוט הוא בש"ס דשבת דף קי"ג דכל ממשו של איסור קפול הבגדי' בשבת אינו אלא משוה שמתקן הבגד יפה ע"י קפולו ולכן אסור ואף בבגדי' ישנים או צבועי' שאין הקפול מתקנם יפה לא הותר אלא כשהוא לצורך והיינו מתני' דמקפלין את הכלים דמיירי באופן שאינו מתקנו יפה ושאעפ"כ לא הותר רק לצורך היום אבל שלא לצורך היום אפי' בכה"ג אסור והן הן דברי התוס' שלמדו ממתני' הנז' דאסור לקפל טליתות של בה"כ לפי שהן לצורך מחר ע"ש. ואין ספק דמיירי אפי' בקפול שאינו מתקנו יפה דאי במתקנו יפה אפי' לצורך היום אסור והמרדכי דמתיר לקפל שלא כדרך קפולו הראשון היינו משום דס"ל דבכה"ג לא מתקן כלל וכלל דאלת"ה אמאי שרי והלא אף כשמתקן קצת מוכת מהש"ס איסורו לצורך מחר וכסברת התו' הנז' א"ו כדאמרן דאינו מתקן כלל וכיון שכן אפשר לומר דאף להתו' מותר לקפלן שלא בקפולן הראשון דאין כאן מתקן כלום ואע"פ שאינו לצורך היום ולפ"ז ל"פ הדדי התו' והמרדכי. וזאת אומרת שלא זכיתי לענ"ד להבין מ"ש מרן בש"ע סי' ש"ב ס"ג דפסק בתחלה בסתם דכל שאינו לצורך היום אפי' קפול שאינו מתקנו יפה אסור ושוב כ' בשם יש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קפולו הראשון מותר דמשמע דלסברא קמייתא אף בכה"ג אסור לא ידעתי למה לא נצא לחלק בין קפול שיש בו א תיקון קצת למה שאין בו כלל אם לא שנאמר שכ' ההיתר לקפלן שלא בסדר קפולו הראשון בשם יש מי שאומר לפי שלא כתב ההיתר בפירוש אלא המרדכי ואילו מדברי התו' אין ללמוד רק מכללו' דבריה' ולא בפי' איתמר וכרגילו' מרן לכתוב בשם יש מי שאומר אף שלא מצא בו מחלוקת כל שלא מצא רק יחיד האומרו וכמ"ש הרש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק כ' ובעלי כללים אחרים הזכירם לטובה הרב המופלא הרמ"ך ז"ל ביד מלאכי שלו בכללי הש"ע ע"ש. וממוצא דבר מפורש יפה לענ"ד דג' מדות בקפול טלית לענין שבת דכל שיש בו תיקון יפה אף לצורך היום אסור ואם יש בו תיקון קצת אסו' ג"כ אם הוא לצורך מחר ואם אין בו תיקון כלל אף שאינו לצורך היום מותר וכנז'. הלא מעתה נבא העיר על מ"ש הרמג"א בסי' י"ד סק"ט שכ"כ שמותר ליטול טלית חבירו ולהתעטף בה ובלבד שאם מצאה מקופל' יקפלנה אפי' שלא כסד' קפולו הראשון ובשב' אפי' אינו מקפלו כלל שרי ע"כ ויש לחקור אמאי סגי אם יקפלנה שלא כקפולו הא' והרי אינה מתקנה כלל אלא ודאי דס"ל דאלימא חזקה דניחא לי' לאינש דליעביד מצוה בממוניה עד שאינו מקפיד שיחזיר ממונו לתקונו הקדו' וסגי לי' של יביאנו לידי קלקול גדול דאף על הפסד מועט אמרי' דניחא ליה לאינש וכו' וכמ"ש הרב המג"א גופי' שם בס"ק י' וכ"ש כי הכא דקפול שלא כסדר קפולו הא' אפי' קלקול מעט אין בו רק שאינו חוזר לתיקונו הא' דודאי לא קפדי אינשי ומש"ה שרינן אף בקפול שאינו כראשונ' ומדקאמ' דבהכי סגי ולא היקל אפי' להניחה בלי קפול דליהוי רבותא טפי משמע ממילא דאיהו נמי מודה דאם מניחה בלי קפול כלל דמקלקלא טובא דאי פורתא הא אמרן דניחא לי' וכו' וכמ"ש איהו גופא וכנ"ל. והאמת עד לעצמו דקלקול רב היא להניחה בלתי מקופלת כלל וכמ"ש הרב תומת ישרים בשאלה מ"ו הזכירו ג"כ הרכנה"ג שם בס"ס י"ד בהגהת הטור ואפי' לא יהי' הקלקול גדול מ"מ כיון שהקלקול אינו בא לממונו בזמן עשיית המצוה אלא לאח"כ אה"נ דלא אמרי' ניחא לי' וכו' והרמג"א גופי' הזכיר תנאי זה בסי' תל"ז סק"ה וכיון שכן לא מצאנו ידינו ורגלינו במ"ש עוד דבשב' אף שאינו מקפלו כלל שרי ולפי הנראה דבריו ז"ל סתרי אהדדי דלמה לא נתיר בחול אפי' להניחה בלא קפול לא משום דאיכא הזיקא לטלית אחר עשיית המצוה ואמרי' לא ניחא לי' וכו' א"כ בשבת מי התירו להניחה כך ואם הותרה בשבת להניחה בלי קפול משום דס"ל דמ"מ לא יבא שום היזק לטלית עי"כ ואם יבא ג"כ דבר מועט הוא ואף שההיזק יגיע לאחר קיום המצו' ונ"מ ס"ל דניחא לי' וכו' מה שא"א לומר אחר שקבל בשתיקה והוא בכבודו ועצמו הביא דברי הרב תומת ישרים הנז' גם זו ק' דאאת"ל הכי מ"מ ק' למה התנה בחול שצריך לקפלו לפחות שלא כסדר קפולו הא' באופן דלע"ד דבריו ז"ל צריכי' ישוב וסברת הרכנה"ג נכונה היא דבין בחול בין בשבת יקפלנה שלא כסדר קפול הא' ודוקא משום טעמי' אחרים מתיר שלא לקפול כלל ככתוב בדברי קדשו ע"ש שוב בא לידי ספרא דבי רב טל אורות וראיתי בתשובותיו סי' א' שהאריך בפרטים הללו דניחא ליה וכו' והורה ג"כ דאם נקרע הטלית באונס או נפסל האתרוג דפטור מלשלם כיון דאיכא למ"ד דבכל פנים אמרי' ניחא ליה וכו' ע"ש פלפולו הנחמד ועיין ג"כ להרב זרע אמת ח"ב סי' קמ"ג דהאריך גם הוא בפלפולו הזך בענין ניחא לי' וכו' ע"ש ועי' להרב פרי צדיק הנז' דכתב שם דמ"ש דיכול לצאת בטלית חבירו אף שלא מדעתו לאו דוקא אם הוא בבה"כ אלא אף מביתו של חבירו יכול ליטלה ע"מ להחזירה למקומה הא' כשם שאם היתה מקופלת יקפלנה מחדש דלא כסבר' המרדכי דס"ל דכיון שבעלי' הניחו מקופלת שמא מקפיד ולא ניחא ליה שישתמשו בה ע"ש וכל זה הוא באקראי אבל בקבע אין להשתמש שלא מדעת הבעלים ע"ש (וע"ל סי' ל"ב אות י"ג):
כל הפוסקים ז"ל בשיטה חדא קיימי בטעם איסור לקיחת הכנף כמות שהוא עם הציצית ולתפרו בבגד אחר מטעמא דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא היה בבגד זה בשעת הטלת ציצית ולאפוקי ממ"ש מהרי"א הביאו הרב"י סי' י"ד דס"ל לרמב"ם דטעם האיסור הוי משום תעשה ולא מן העשוי. שם:
כתב הד"ט גם הרב מר וקציעה סוף סי' י"ב כתב דמבואר הביטול להתיר והשיב על הרט"ז שם דאם קודם עשיית ציצית נפסק חוט א' אינו מועיל לקשרו כדי שיעשה חוט שלם.
ה מי שברך על התפילין ובתחלת ההידוק נפסק הקשר והוצרך להניח תפילין אחרי' צריך לחזור ולברך על האחרים (זרע אמת ח"א סי' ה')
ומותר להחליף רצועו' של רש"י לר"ת וכן להפך וכן הפרשיו' ע"י התנאי מתחלה וכדעת הרמ"ע בתשו' סי' ל"ז (שם סי' ח'):
כתב הד"ט ועיין להרב יד אליהו סי' ה' בדין המוצא רצועה של תפילין ואינו יודע אם הוא מתפילין של רש"י או של ר"ת דכתב דאם באותו מקום נוהגים להניח ב' זוגות של רש"י ור"ת יכול להשתמש בהן לאיזה שירצה דהרי יש כאן ס"ס שבכל א' וא' אמרי' דילמא הם של אותו שהיו מתחילה ואאת"ל דלאו הכי מ"מ דילמא הני הוויין דע"פ הדין כשרין ומעלין בקדש ואין זה נכנס בגדר ספק חסרון ידיעה דלא הוי ספק עיין להרב בית יעקב בתשוב' סי' י"א ועוד הביא טעמים אחרים ע"ש אך במקומו' דרובא דרובא מניחין של רש"י בלבד ה"ל רובא נגד מיעוט ותולין בשל רש"י ואסור להשתמש בהן לשל ר"ת ע"ש וממילא משמע באם נודע בודאי שהם של רש"י וכמציאו' הרב י"א הנ"ל אסור בפשיטות להחליפן בשל ר"ת. ועי' להרב משבצות זהב ס"ס ל"ה בדין מצא בית ש"י ורצועות בלא פרשיות ושמא של ר"ת שפיר להניח פרשיו' של רש"י:
ז המניח תפילין של ר"ת וקורא ק"ש בלא ברכות לפניה ולאחריה ראוי להחמיר שלא להפסיק בשיחה בטלה אבל מפני הכבוד מותר (פנים מאירות ח"א סי' סז):
ח אם הניח תפילין ש"י וקודם הנחת ש"ר שמע מי שברך על של ש"י מותר לענות אמן (שם סי' צ"ט):
ט מבאר לשון הקנה חכמה הביאו הרב השל"ה דף ל"ו ע"א שכתב יש בטלית ארבע חוטים ובכל חוט ח' חוטין שזורין לשנים (שמש צדקה א"ח סי' כ"ב):
י לקשור תפלין ש"ר דאיפלגו בו הר"א מפרי"ש ור"ת כמ"ש התו' פ' הקומץ דף ל"ו הביא הרב המחבר ראיו' לכאן ולכאן ושאין לשום א' דבר המנגד סברתו וא"כ היה בדין להחמיר לעשות הקשר בכל יום ומה נעשה ואין המנהג כך (בית יהודה ח"ב סי' ע"ה):
יא תפילין ש"י שד' פרשיותיה בקלף א' ומצא פ' והיה א"ש שהיא האחרונה פסולה מותר לכתחילה לחתוך אותה ולכתוב אחרת בקלף לבדה ואין לאבד הפרשיות הראשונות שכבר נתקדשו ובקדושתן עומדות (שם סי' ע"ו):
יב תפילין ש"ר שלמראית העין נראות מרובעו' וכשנעמוד למודדה בדקדוק אינן מרובעות ושאל לא' מן הסופרים ואמר שלפי האמת כך הוא דוקא מחמת האויר שבין הבתים שאע"פ שמתחלה הי' מרובעות מ"מ כשמתייבש העור מתרחבים הבתים ומתרחקים זה מזה וכשידחק' להדקם ויקרב זה אל זה ימצא הרבוע בכוון ועמד על המבחן וכן מצא והכשיר דל"ד לנתקלקל רבוען דמרן בסי' נ"ב סעי' נ"ז דהתם נתקלקל ממש וליכא רבוע לא כן בנ"ד (שם סי' פ"ח):
כתב הד"ט ועיין להרב זרע יעקב סוף תשובה ב' דכתב דמיום היותו על דעתו לא ברך על התפילין דעמד על המבחן ומעולם לא בא מרובע מתחלתו עד סופו ושכן שמע שכמה רבנים נהגו שלא לברך ע"ש והוא לענ"ד דבר תמוה דהא בידי אדם קיימא לן כר"י הגלילי שאפשר לצמצם וכאשר האריך בראיות הרא"ש ז"ל בפרק ב' דבכורות ע"ש ואם הקושי המציאות מצד עצמו משום דכשנעשה הרבוע מתחלתו קודם התפירה לכשיתפרם אח"כ יתפשטו ויתרחבו הבתים עד שלא יתקרבו עוד זה אצל זה היטב היטב דלעולם ריוח כל שהוא יהיה ומצד ההכרח יתקלקל רבוען זו ק' מן הראשונ' דא"כ אמאי אטרח רחמנא לן על מגן וצונו לרבען א"ו לעד"נ דהכל תלוי שיהיו מרובעו' קודם תפירתן ע"י עץ מרובע שארכו כרחבו וכמ"ש בפרטות הרמב"ם ז"ל וממילא גם הבתים יהיו מרובעים ואם ישארו כן אחר התפירה נמי וכאשר עיני ראו בתי התפילין של אשכנזי' דכמעט אחר תפירתן נראין כבית א' הנה מה טוב אך לעיכובא כל שיהיו אח"כ מרובעות למראית העין בלי מדידת דקה מן הדקה סגי בהכי עוד נלענ"ד להביא ראיה קצת דאי נימא נמי דא"א לצמצם מ"מ כיון דעבדין כל טצדקי דמצינן למעבד מהני אף אם לא עבדינן כרבוען ממש ושפיר מיקרי דעבדינן המצוה כתיקונה ומנא אמינא לה מההוא דבכורות דף י"ז ע"ב דבעי התם לרבנן דבידי שמים א"א לצמצם בידי אדם מאי ת"ש ממדת כלים ממדת מזבח ודחי שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצי למעבד ניחא לי' (ולעולם דלא צמצמו יפה וכפרש"י ז"ל) ע"כ הרי דניחא לי' לרחמנ' אע"ג דלא עביד ממש כהלכתי' כל כמה דעביד מאי דמצי למעבד סגי וה"נ נראה ודאי דלדידי' נר' דדבר ק' המציאות וזר מעשה רבוען מראשן ועד סופן משמע ודאי דכיון שעשה את אשר בכח האנושי לעשות כדי לקיים מצות הבורא אפי' קיים אמרינן מצוה כתיקונה ושפיר מצי לברוכי כנלע"ד. ומה שקשה לענ"ד יותר על זה דאם קושי המציאות ק' ה"מ בבתים ש"ר אך בש"י ק' הדבר לשמוע שיפלא הדבר כ"כ וכיון שכן אמאי לא יברכו דמסתמא במתא מחסיא דמני"ר אבתריה דרמב"ם גרירי דאין לברך רק ברכה א' על ש"י ואי קאי לאשכנזים שמברכים ב' ברכות אפי' לא סח בנתים כל כי האי היה לו להרב לפרש שלא הי' מברך ברכת על מצות ולא לסתום דמשמע אפי' להניח:
וכרגע נראה לי לחד מחבריא שי' שכתב בגליון ספרי הקצר דאין כאן תימא בשכבר כתב הרמב"ם בפרק ד' דעירובין דתנן כטבלא מרובעת ולא טבלא מרובעת לפי שא"א במלאכה לעשו' מרובע בדיוק ולפי' הודיע שדי לנו שיראה כמרובע כמו היכולת באדם וכו' עכ"ל וכרגע כמימריה השיבותיו דבר דאילו תלמיד קטן מתלמידי אמרו הייתי א"ל אין הסומא דן בצבעי' דידוע הוא אפי' למתחילין כללי חכמת המדו' דקל הוא שבקלין לרבע דבר בתכלית הדיוק אמנם רבינו הגדול אמרו מומחה לרבי' בכל מיני חכמו' ומי יאמר למלך טעית במפורסמות לכן חשבתי דרכיו שלא אמר הרב כן רק על אופן מדיד' רבוע העיר שמודדין בחבל וקשה לצמצם בכל פעם ופעם למתוח החבל בשוה ממש אין חסר אין יתר אפי' כאצבע קטנה עד שיבא מרובע שלם מכל ארבע צלעותיו אך לרבע ע"י דבר בלתי מאריך ומקצר או לעשות על איזה דבר על ידי מחוגה שלעולם ההמשך שבין זה לזה שוה בדקדוק מכל הצדדין לא יאמר המלך כן ע"כ היתה תשובתי לפי השעה דחוקה:
שוב חפשתי במפרשי המשנה ומצאתי כי דרשתיו להרב הון עשיר שלם גם הוא בכל החכמות ובכללן אתה מונה חכמת ההנדסה ושמחתי בראותי שגם הוא ז"ל לא רצה ליחס לאבי החכמות סברה זרה כזו היינו הבלתי אפשרות לרבע וכתב וז"ל כ' הר"ב בשם הרמב"ם שא"א לעשו' מרובע מצומצ' ע"כ וזה אינו אלא בפועל על הקרקע שהיא בלתי שוה בכל מקום דכל דבר השוה בכח חכמת ההנדסה אפשר ואפשר ע"ש דמייתי בידיה מופת חותך לאופן עשייתו האמנ' אנכי הרואה לע"ד דאף דדבריו ודברי הנז' נראין כאוהבין ליישב דברי הרמב"ם דלא לישוייה טוע' ח"ו בהתחלות החכמה מ"מ א"א ליישב מה שסיים שם וז"ל ולפי' הודיע שדי לנו שיראה כמרובע כפי היכולת של אדם כמו הלוחות המרובעות שהכוונ' בהן הרבוע כפי היכולת עכ"ל הרי דס"ל דלא מצד הדבר המודד דהיינו החבל כאשר חשבתי ולא מצד דבר הנמדד דהיינו הקרקע כמאמר הרב הון עשיר תמשך תולדת בלתי אפשרות עשיית רבוע בדיוק רק מצד קוצר השגת האדם וחסרון הידיעה שא"א להגיע לידי מדה זו וזהו דבר שא"א לשמוע כי איך נאמר על מופת חותך שאינו ראיה אך נאה לנו וכך הוא חובותינו לומר שטעות הניכר נפל בסיום לשונו הנז' או שהוא יתר כנטול ושלכן השמיטו הר"ב ז"ל בפירושו בהעתיקו לשון הרמב"ם:
ואיך שיהיה כ"ש וכ"ש שיתקשה למה יצונו ה' ית' לעשו' הבתי' ברבוע ויודע כל תעלומות שאין ביכולת ידיעת האנושי לעשותן א"ו א' משתים לא ימנע או שנחשוב שיש לאל ידינו לעשותן בדיוק או שצונו ית' לעשות מה שבגדר ידיעתנו ויכולתנו ומעלה עלינו כאילו עשינו הכל בדקדוק רב ושלמות וכאשר הזכרנו מההוא דמזבח וק"ל:
עוד זה מצאתי לגדולי חכמי נרבונה בדין קריאה בצבור בחומשים שכתבו דאמת הוא שאין קורין בצבור מפני כבוד הצבור וכן הלכה אך זה תשיב אל דעתך וכי ס"ת שאנו קורין בו מעובד הוא כהלכה למ"מ דמליח וקמיח ועפיץ ומפני מה אנו מברכין עליו אלא סומכין על דברי הגאונים שאמרו שאין בידינו מי שיודע לעבד העורות כהל"מ ורוב ס"ת עשויין מאלה עורות שאינן עבודין כהלכתן ומוטב שתעקר מצות העבוד ממקומה ולא נתבטל מקריאת התורה עכ"ל בתשובות שבספר אגרות הרמב"ם והמבין יבין מדעתו שראי' נכונה וגדולה היא לעינינו ומה מאד תמהנו אם האמת הוא את אשר הוגד לנו שהרב המחבר הרז"י הנז' בשקרא במה שכתבתי לפנים הייתי בעיניו כמתעתע ולגלג עלינו ואנן בעניותן קרינן אנפשין ולגלוגו עלי אהב' ודו"ק ובענין רבוע התפירו' עיין להרב מר וקציעה ס"ס ל"ב דכ' דתליא בסברת רש"י והרא"ש ועוד לו שם דבעינן שיהי' החוט שלם בתחלת התפירה ופסלינן ליה לקשרו אם נפסק ואין בחוט כדי להשלים כל התפירו' ומצא סמוכו' לסברת הריא"ם דכ' הרב"י דלא ידע מנין לו ע"ש וע"ל אות ד' ועי' להרב פרי מגדים ח"א ס"ס ל"ב כדכתב בשם הרב א"ר דחוט קצר קושרו ומוכח משם דנפסק גרוע דניכר שהוא חלש ולא מהני קשירה וכהרב מג"א דלא כרט"ז ומ"מ אם אין לו גידים אחרים כדאי הרט"ז לסמוך עליו ולקשרו:
יג' אין שום איסור להתיר כריכות הציצית שהן במספר כשם הוי"ה ולא הוי כמוחק את ה' ח"ו (שם ח"א סי' ס"ו):
כתב הד"ט ועיין להרב מר וקציעה סי' ט"ו דכל שאינו מתירן מהבגד להניחן בבגד אחר איכא ביזוי מצוה אף ע"פ שרוצה להחליפם בטובים מהם (וע"ל אות ס"ח):
יד מטפחות ס"ת שבלו אין עושין מהם כיס לתפילין אם לא התנו בתחלה (שם סי' כ"ז):
טו הרואה תפילין בקרקע ולא ראה נפילתן אינו חייב להתענות אפי' מצד המנהג דדוקא אם נפלו מידו ואפשר ג"כ דאף אם לא נפלו ממנו רק עיניו ראו נפילתם יש סמך למנהג להתענות וכמ"ש הרמג"א בסי' מ"ד ס"ק בשם הרב משפטי שמואל אך אם לא נפלו ממנו ולא ראה נפילתם רק ראם בקרקע נר' דאפי' ממנהגא א"צ להתענות והמחמיר ע"ע תע"ב ועל ס"ת שנפל ח"ו עי' להרמ"ז באגרותיו סי' ל"ו ולקמן סי' כ"ט אות ה' ובחי"ד סי' כ"ו אות כ"ה (שדה הארץ ח"ג סי' ל"א):
טז אות ו' של תיבת ולעבדו שנכנסה תוך חלל אות ה' שלמעלה של תיבת לאהבה ואינה נוגעת כלל אם לא נתקלקלה צורת האות ותינוק דלא חכים ול"ט קוראה לה"א כשר בדיעבד (וע"ל סי' ז' אות ח') מקום שמואל סי' ג"ן:
יז רצועות התפילין צריך להשחירן בפנים שנוי הוא להן כמ"ש הרמב"ם וספ' התרומה. והריב"ה ז"ל (הד"ט נראה פשוט דצ"ל גם מבפנים דא"א למעוטי מבחוץ דהוי דלא כמאן (יכין ובועז ח"א סי' ק"ץ):
יח העור שכותבין עליו תפילין צריך שיהיה מבהמה טהורה אמנם א"צ לשוחטן לשם תפילין ואף על נבלות וטרפות שלהן מותר (שם ח"ב סי' י"ז):
כתב הד"ט ועיין להרמ"ע ז"ל בתשוב' דמנה איזה מדרגות זו על זו והמעולה שבכולן הוא של שליל:
יט תפילין ומזוזה שניקבה בהן אות א' כגון אות ח' סמוך לגגה מצד הימיני שאין טפת דיו עוברת עליו רק אינו מעכב מלצרף לב' חלקים לפי ראות עינינו או נסתפקנו אם יצטרפו החלקים ותינוק דלא חכים ול"ט מצרפן יחד אז יכולין ורשאין אנו לתקנו ע"י כתיבה מכאן ומכאן מהנקב ולא חשיבא כתובה שלא כסדרה אך אם ברור לנו שהחלקים אין מצטרפות ועינינו רואות פסיקת האות אז א"א לתקן דהוי שלא כסדרן (מטה יוסף ח"א סי' א'):
כ עוד לו שם בסוף התשו' דאם נסדקה אות א' ואין הסדק עובר מעבר לעבר אע"פ שנסדק האות לא אשכחן מאן דפסל דדוקא נקרעה אמרו דנחלקה האות לגמרי אבל נסדקה לחודה לית לן בה (שם):
כתב הד"ט ועי' להרב אמת ליעקב דף ס"ד דכתב דגם מהריק"ו יכשיר בזה ועי' ג"כ להרב אורים גדולים בראש ספרו:
כא שר המסכים הוא לדעת הר"י זיין חתנו ולדברי הרב המחבר גנת וורדים כלל ב' סי' כ"ה על מעשה שאירע בליוורנו בא' שריקם פ' הציצית סביב הטלית המתעטף בו בשעת תפלה שאע"פ שלא טוב עשה לעבור על מה שאסר מרן בי"ד סי' רפ"ג ס"ד מ"מ אינו חייב לגנזו ויכול להתעטף בו בברכה אע"ג דלהרמב"ם ומרן נראה שצריך גניזה מ"מ כיון שכבר נהגו היתר לכתוב התורה פסקי פסקי אין להחמיר בזה ואיסור המצוה הבאה בעבירה לא נאמר רק בגזל ע"ש בתשו' מהר"י שהאריך בראיו' והסכים עמו מע' המחבר (שם סי' ד' וה'):
כב מי שאין לו אלא תפלה א' כרש"י והרמב"ם וא' כר"ת יניחם כיון דאין התפלות מעכבות זו את זו אך לפי המנהג שנתפשט כרש"י יברך על של רש"י ואף אם היא ת' ש"ר יברך עליה ב' ברכות ויניחו ואח"כ יניח של יד כר"ת (שבות יעקב ח"א סי' ב'):
כג מי שנברא בלי זרוע שמאל אפשר לומר דכ"ע מודו דחייב בתפילין אע"פ שנחלקו בשנקטעה ידו אחר שנולד ועיין להרמ"א בתשובה סימן ק"ך שפטר בפשיטות ואפשר דהטעם הוא לפי שכבר ניכר איזו יד כהה שלו מ"מ היכא שנולד כך דזו יד ימינו וזו שמאלו אפשר דלכ"ע חייב ומ"מ לצאת ידי ספק ברכות יברך על ש"ר ב' ברכות ויכוין להוציא שתיהן וכ"נ לנהוג כמ"ש הרמ"א בסי' ר"ס סעיף כ"ו בגידם שאין לו יד רק זרוע ועש"ד ליישב דברי התוס' ז"ל במנחות דף ל"ז במ"ש דמר א"ח ומר אמר חדא ול"פ דדברים תמוהים הם וכבר עמדו עליהם הרמג"א סי' כ"ו סק"ג ובית יעקב סי' מ"ט ע"ש (שם סי' ג'):
כתב הד"ט ועיין להרב פנים מאירות ח"ג סי' י"א דפסק בפשיטות דאם יש לו זרוע מניח בצד שמאל ואם אין לו כלל פטור להניחו ביד ימין ע"ש:
כד שנים ההולכים בדרך וא' מהם איטר יד ימינו ואין בידם רק תפילין א' ואינם יודעים לעשות הקשר לזה ולזה פשוט הוא דאם הקשר עשוי למי שאינו איטר יניחנו האיטר בקציצה לצד הכתף ולצד היד המעברתא וכן להפך במי שאינו אטר ומניח תפילין של אטר מניח הקציצה לצד הכתף וא"צ לשנות הרצועה תוך המעברתא מצד לצד כדעת הרב נ"ש סי' מ"א דכבר כ' הרב"י בסי' כ"ו בשם מהר"י ן' חביב דיש ב' מנהגים בהנחת מעברתא דיש נוהגים להניחה בצד היד ויש נוהגים בצד הכתף א"כ אין להקפיד להצריכו להפוך הרצועה (שם):
כח מי שיש לו ב' ראשין פסק דיניח תפילין על כל א' וא' במקום שער שבין עינים והקשר מאחוריו נגד פרצוף פנים דידי' ושם הביא כל השייך למעשה שהי' בארץ לועז מב' נערים א"י תאומי' זכרי' דבוקי' זה בזה קדקד ראשיהם ולכאו"א איברי' וחושים כשאר ב"א ואם יארע כזה ח"ו בישראל מה יהי' משפטם ודיניהם בעניני' אחרים (שם סי' ד'):
כו הנוהגים לפרוס טלית על ראש חתן וכלה תחת החופ' יברכו כפסק הרב הלק"ט ח"א סי' כ"ב והסכמת הרכנה"ג א"ח סי' ח' אות ה' על הרב"י וטוב ליקח טלית שאולה ולא לברך וכהרש"ל ורט"ז בסי' י"ד דאין לברך על טלית שאולה וכ"ש כשאינו לובשה לצורך תפלה רק לעלות לתורה או לחופה (שם ח"ב סי' כ"ג):
כז המניח תפילין במנחה אם יסירם קודם ת' ערבית אחר שהביא מ"ש הרב לחם חמודות הל' תפילין אות ע"ט והכנה"ג א"ח סימן ל' והלק"ט ח"א סימן רנ"ח והרב גיסו באליה זוטא סי' ל' דס"ל דאין לחלצם עד אחר תפ' ערבית מ"מ תפס עיקר להלכה ולמעשה כסברת מהרי"ל בהל' ט"ב שהביא שמהר"י סג"ל היה חולצן אחר קדושה דמנחה ושכ"נ הסכמת המגינים שם (שם סי' כ"ד):
כח סומא יניח טלית מצוייץ כשקורא ק"ש ויאחז הציציות עם הצבור וינשקם באמרו וראיתם אותו ולא יעבירם על עיניו דכ' הרב מצת שמורים בשם קדמונים שכל המעביר ציצית על עיניו באמרו וראיתם אותו לא יבא לידי סימוי עינים וזה שכבר סומא הוי כחוכא ואטלולא להעבירם על עיניו ועיין תשובת רש"ל סי' ע"ז (שס סי' ל"ח):
כט בזמנינו שנוהגים שהג' פ' ראשונות שבתפילין כתובות באופן שהן פתוחות לכ"ע ליכא קפידא לאשכנזים לקרות בס"ת של ספרדים ול"ד למ"ש הרב"י בשם מהר"י דליאון כי שם היתה סתירה בין פרשיות שבתפילין שבס"ת משא"כ עכשיו (וע"ל אות פ"א) (שו"ת הרב צבי סי' צ"ט) ועי' להרב משבצות זהב סי' ל"ב סקכ"ה בדין סופר שכ' והיה כי יביאך וכו' הוציאנו ה' וראה שאם יכתוב ממצרים לא ישאר מקום פנוי של ט' אותיו' ושמע פתוח' בראש שיטה יתלה דוקא תיבת ממצרים למעל' וישאר שיעור ט"א חלק דהא דאין תולין ה"ד שלא כסדרן עי' מפרש ירושלמי דמגי' ד"ו ע"א דכ' דכסדרן תולין וע"ש באו' כ"ו שהאריך על כל מיני צורות של תפילין:
ל תמה יקרא על מרן בש"ע ר"ס כ"ה שכ' אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקדש דמשמע דבתפילין איכא קדושה טפי מציצית דא"כ ניזיל בתר איפכא להקדים התפילין מדתנן בפ' כל התדיר כל המקודש מחבירו קודם וכו' אבל בב"י כ' דה"ט דציצי' קודם משו' ששקולה כנגד כל המצות או משום דתדיר טפי (דגול מרבבה סי' כ"ה):
כתב הד"ט ועיין להרב שאגת אריה שגם הוא תמה על מרן ודחה דבריו שבש"ע ושבב"י והכריע בראיות שיכול להקדים מה שירצה ועיין ג"כ להרב שמש צדקה סי' ט"ז בענין מי שאין ידו משגת לקנות תפילין וציצית:
לא אות למ"ד שבתפילין שראשה מגיע לקצה הגליון בלי היקף קלף או האות פ"א בשיטה תחתונה בסוף הקלף בלי היקף גויל בא מעשה לידו והכשיר ע"י נטילת מעט מראש הלמ"ד וקלישה מעט ממושב הפ"א שהיה עב (שאלת יעבץ סי' קי"ט):
לב מה שנחלקו הלמדני' על א' שנפטר לעולמו והלבשוהו טלית חדש שמקצתם אמרו שהי' להם ליקח הטלי' הרגיל בו בחייו שנעש' לשם מצוה ולא בחדש שאינו לשם מצוה וקצתם אמרו שכיון שנעשה עודנו חי אף שלא נתעטף בו מ"מ הזמנ' מלתא היא כאילו נשתמשו כבר ולדברי שניהם צריך דוקא של מצוה ולא לעשותו מחדש לשם תכריכין והוכיח הרב המחבר דטעו בתרתי דבפ' התכל' אההוא דשמואל דס"ל דכלי קופסא חייבין מוד' בזקן שעשאן לכבודו פטורין הרי דטלית שנעשה לתכריכין אין בהן משום מצוה ומ"מ ראוים הם לתכריכיו ואף אם לובשן לפעמי' בחייו פטורין כמ"ש מרן סי' י"ט וכ"ש בהזמנה לבד דודאי לאו מלת' ולא עבדינן להו רק משום לועג לרש ולא למצו':
(שם סי' קס"ה):
לג אחר שבירר באורך דכלאי' של בגדי כהונה שרי לגמרי אפי' שלא בשע' עבוד' במקדש יצא ובא לו להוכיח דמ"מ כלאי' בציצי' שרי דוקא במקו' מצוה ודן מינ' ואוקי באתרי' דבגד טומטו' שהוא ספק וכן אנדרוגי' למ"ד בפ' הערל דספק הוא לא הותר' כלאים בבגדיהם וממילא דאף למ"ד דבסדין של פשתן מטיל לבן וחייב בציצית של לבן מ"מ בשל טומטום ואנדרוג' וכ"ש של אשה א"צ להטיל של לבן ע"ש שהאריך בג' תשובותיו:
(שאגת אריה סי' כ"ט למ"ד ול"א):
לד כשאוחז הטלי' בידו להתעטף בו אז דוקא ראוי לברך דהו"ל עובר לעשייתן ולא בשעת העיטוף:
(שם סי' ל"ב):
(כתב הד"ט ועיין להרב תפלה לדוד שגם הוא ס"ל הכי בדף ה' ע"ב ודלא כהרב בית יעקב סי' פ"ח:
לה מי שאין לו זרוע דתנינן במנחו' דף ל"ז דפטור מן התפלין ה"מ מתפלה ש"י אבל מש"ר חייב וכן ראה אח"כ להרב שלטי גבורי' בהלכ' תפילין ואם גידם יכול לכתוב סתו"מ בפיו או ברגליו עיין בחי"ד סי' למ"ד אות י"א:
(שם סי' ל"ז):
לו אחר סמוך שהוכיח איסורו של היסח הדע' בתפילין בירר וכתב דעל שיעור מהלך ק' אמה אין בהם משום היסח הדעת ויותר מזה יש בהן אף אם אינו עומד בשחוק וק"ר (שם סי' ל"ח ל"ט מ'):
לז האריך והוכיח דקי"ל כר"ע דליכא איסורא בהנח' תפילין בשב' וי"ט ומ"מ לכ"ע בי"ט שרי ובשב' אף בבית אסו' להניחן למאן דפסק כרב אך לפוסקי' כר' ענני אפי' בשבת מותר לצאת בהן לחצר וכ"ש בבית ובסימני' שלאחריו העלה דודאי אין לדחו' סברת אביי מהלכה דבתרא הוא וס"ל כר"א דלילה זמן תפילין הוא והלכה כחכמים שא"צ לחלצן עד זמן שינה אלא שאין מורין כן ולכן צריך שיניח ידו עליהן ואם משכים לצאת לדרך יכול להניחן קודם זמנן ולא יברך אלא כשיגיע זמנן וכסברת הרא"ש (ודלא כר"פ) והיינו כשיראה חבירו ברחוק ד"א ויכירנו (שם מסי' מ' עד סי' מ"ז):
לח בדין עבוד העור לסתו"מ אחר שהראה דעבוד וכתיבה לדבר שקדושתו חמור' מהני ג"כ לקדושה קלה ולא להפך א"כ בהני תלת אם עבד העור למזוזה פשיטא דלא מהני לתפילין וס"ת דמזוז' קדושת' קלה כדאמרי' ס"ת ותפילין שבלו אין עושי' מהן מזוזה ואם עבד לתפילין וס"ת מהני למזוזה וכן אם כתב ועבד לס"ת מהני לתפילין דס"ת שיש בו כמה פרשיו' חמיר מתפילין ובהפך לא מהני ואם עבד לתפלה ש"י מהני לש"ר וכן איפכא דתרווייהו חשיבי מלתא חדא ודוקא בעור הבתים אמרי' דש"ר חמיר מש"י ולא בפרשיות דכי הדדי נינהו וכשם שאם מזמין לקדושה חמורה מועיל לקלה שגם הקל' בכלל החמורה ה"ה כששתיהן שוות קדושה א' נכלל' באחרת והיא עצמה של זולתה (שם סי' מ"ז ומ"ח):
(כתב הד"ט ועיין להרב פנים מאירו' ח"ג סי' י"א ועיין ג"כ להרב משאת משה ח"א סי' ז' דכתב יישוב למ"ש הרמב"ם בדין העור שמחפין בו התפילין שא"צ עבוד לשמה דפסק כת"ק נגד רשב"ג ופני הרב המחבר כלפי הקדש מהר"ח אלפאנדרי לתרץ מה שיש להקשו' על הרמב"ם בזה:
לט החמיר שלא לכתוב ס"ת (ממקום שבא ה"ה לתו"מ) מדיו עשוי ביין נסך או סתם יינם ואף דר"ת פסיק להתיר כדאי' בפ' דע"ז דהוי כזורק יין לטיט מ"מ העיד הרב המחבר על עצמו שלא היה קורא בספר שנכתב בדיו הלז דאין להכניס טומאה למקום טהרה (שו"ת הרב עזריאל דייאנה כ"י ח"א סי' ה'):
(כתב הד"ט ועיין להרב באר עשק סי' ק"ט דהחליט דשרי ושרי והביא ראיו' לדבריו ע"ש וגם הרב החסיד הדב"ש בסי' קס"ב מתיר ע"ש ועיין להרב פרי מגדים שם ס"ק כ"ז בדין עור ודיו של איסורי הנאה:
מ הזהיר שלא לשים וירני"ציאה בלע"ז על הקלף שכותבי' בו תפילין כשם שיש לנהוג שלא להשימה בגיטין אך לא מלאו לבו לאסור לגמרי כדי שלא להוציא לעז על סופרים הראשונים שהניחוה בקלפיהן ואף דמהרי"קו לא חשש בגיטין להוצאת לעז שאני גט שהחמירו האחרונים כמה חומרו' ולא חששו ללעז (שם סי' י"א):
(כתב ההד"ט) ועיין להרב פנים מאירו' ח"ג סי' ל"ב דאזיל בתר איפכא להתיר משום זה אלי ואנוהו להניחו בס"ת ע"ש והבאתיו בי"ד בדיני ס"ת ומזוזה ע"ש ועיין בחי"ד סי' ל' אות ד' מה שכתבתי שם:
מא אזכרות התפילין ומזוז' שלא כתבן לשמן ואפי' חשב בלבו לכתבן לשמן ולא הוציא בשפתיו אין להם תקנת העבר' קולמוס דבעי' כסדרן וליכא אפי' לר' יהודה דס"ל בפ' הבונ' דכתב ע"ג כתב הוי כתב הניחא בגיטין וס"ת דלא בעינן כסדרן וכ"ש לחכמי' דס"ל שם דאין השם מן המובחר ודכתב ע"ג כתב לא הוי כתב (שם סי' י"ב):
מב יש לברך על מצות ציצי' על טלי' קטן אחר נט"י כמ"ש הנ"י בהל' קטנו' מהרי"ף וכ"נ התשב"ץ (שם סי' י"ז):
כתב הד"ט ושם בגליון נכתב בצדו וז"ל ומורי הגאון והחסיד כמהר"ר הלל ממודינא בויאדאנ"א היה מברך על מצות ציצי' על טלי' קטן וכן אני נוהג על פיו ע"כ כתוב בצדו:
מג עשה סמוכו' קצת להקל על מקומו' של בה"כ שמצניעי' בהם הטלי' ותפילין וסוגר בעדם וקצתם ליכא חלל וגובה טפח ביניהם לבינם ועיין להרב ידי"ן בס' פקודת המלך דף כ"ד ולקמן סי' ח' אות כ"ט (אהל יעקב סי' א' וב'):
מד מי שאין לו רק תפילין דר"ת יניחם בלא ברכה ואם יש לו גם של רש"י לא יניח של ר"ת בלא ברכה אבל במנחה יניח של ר"ת בלא ברכה אף אם יש לו של רש"י אא"כ יש לו תפילין דשמושא רבה שעולי' לפי סברת האר"י ז"ל על שניהם (מכתם לדוד סי' ד'):
כתב הד"ט וכ"כ הרב ברכי יוסף סי' ל"ד ושאף אם נזדמנו לו תפילין של רש"י יכול להחזיר' בכיס ולהוציא של ר"ת ולית ביה משום אין מעבירין וכו' ע"ש ובשלמי צבור דף קס"א ועיין להרב מר וקציעה שדחה בב' ידיו מ"ש הרב באר היטב דמי שאינו מניח ב' זוגות תפילין הוי קרקפתא דלא מנח תפילין דישתקע הדבר ולא יאמר חלילה:
(ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' א' שהאריך בזה והעלה דאין בהנחת ב' זוגין חשש ליוהרא ובפרט שבפרט השתא שנתברר דע"ד האמת תרווייהו צריכי וצריך להניחם ותמה על מ"ש הרב מר וקציעה איך מלאו לבו להכריע נגד האר"י שכתביו תמיד בידו ועי' להרב מהרי"א בשלמי צבור שלו בקונטרס חלבי השלמי' בספק הט' סי' א' שכת' דדל מהכא חשש היוהרא מ"מ אפי' המוחזק ומפורסם בחסידו' צריך לנהוג עצמו בצינעא ובל יתראה בפני ע"ה דאל"כ איכא למיחש לתקל' שמעשה בא לידו שעיניו ראו בעל הבית א' ע"ה שהניח ב' זוגי תפילין שחשב שהמצו' בב' זוגו' ושאלו מאין באו לו תפילין של ר"ת והשיב שראה לחכם הקהל שהניח ב' זוגי וחשב שהמצוה בב' זוגי של רש"י ועבר על בל תוסיף שעל כל אלה ירא אלקים יקיים בעצמו והצנע לכת עם אלהי' עכ"ל ועי' למהר"א חיון מגיה ספרו הנז' שהביא דברי הרב הנז' בברכי יוסף שלו שדחה גם שם מ"ש הרב יד אהרן ומהרא"ח הנז' כ' דאין דברי הרב ברכ"י מעלין ארוכה לחשש הטועים ושנ' שכוונתו דכיון דתרויייהו צריכי ומעכב לית לן למיחש מפני הטועין מיעוטא דמיעוטא ע"ש:
מה מי שבירך על תפלה ש"י על מצות במקום להניח והרגיש בטעותו קודם ההידוק או לאחר ההידוק לא יהא אלא ספק אם יצא י"ח ולא יחזור לברך ומ"מ לאשכנזים הנוהגי' ע"פ הרב בה"ג נברך על ש"ר על מצות ואם סח בנתי' מברכין שתיהן על ש"ר נרא' דחוזר ומברך להניח ועל מצות על ש"ר אם נזכר לאחר ההידוק ואם נזכר קוד' ההידוק יברך מיד להניח וכשיניח ש"ר יחזור לברך ע"מ ואם לא נזכר עד שהניח ש"ר נראה דאמרי' לי' זיל וברך להניח מידי דהוה למי שלא בירך כלל קודם הנחה דמברך אח"כ וה"נ לא בירך רק א' מהב' שמברך ע"כ ממהר"ש ווינטורא והרב המחבר רבו הסכים ע"י בדין הראשון להספרדי' ואיטלקים אך במה שנוגע למנהג אשכנזי' לא הסכים לדבריו ודעתו הוא שאם נזכר קודם ההידוק יברך אז להניח ולא ימתין עד שיניח ש"ר אבל לחזור ולברך ע"מ בש"ר ליתא כיון שכבר ברכו בש"י וכן אם לא נזכר עד אחר ההידוק לא יברך רק להניח כשיניח ש"ר ולא ע"מ ואף אם לא יהי' הדבר אלא ספק לא יכנס בספק ברכה שא"צ ע"ש (שם סי' י"ב):
מו ס"ת וה"ה תו"מ שנמצא בו ה"א של שם נוגעת ממש בגגה וגרר א' את הדבק'. הדרך המחוור בלי פקפוק שא"צ רק להוסיף במשך באורך הרגל מחדש עד הנשאר מרגל הראשון שלא נגרר והנשאר יעביר עליו קולמוס ולא נתחוורו בעיניו דברי הרמ"ע בתשוב' סי' ל"ו ובתשו' כ"ז שלפניה כתב בל' אחר היינו שיעביר קולמוס על רגל השמאל הלז ויוסיף עליו מעט במשך ארכו לשם קדושת השם נמצא שיש לו רגל מחדש וכשר אף לשיט' הרמ"ע שהרי הכשר הרגל במה שהוא ואפי' קצתו הראשון נתקדש לפ"ד ריה"ג ואף לדעת חכמי' דפליגי וס"ל אינו מן המובחר לודו הכא דפנים חדשות באו לכאן ע"י התוספות (שאלת יעבץ ח"ב סי' כ"ח):
מז מי שתפר אימרא של טלית מבגד צמר גפן בחוטי פשתן מותר להטיל בו ציצית דצמר ולא גרע מעורו' התפורי' בפשתן שהתירו הפוסקי' לתפור תחת מלבוש צמר אף שלא במקום מצוה ואע"פ שחוט קנבוס נכרך על חוטי פשתן ומתחבר לבגד צמר שם סי' ל"ב ובסי' שלאחריו החליט דאם נפסק חוט א' מד' חוטי הציצית במקום שתלוים בנקב הכנף נפסל שאין כאן רק ג' חוטים תלוים ואנן ד' בעינן (שם סי' ל"ב ול"ג):
מח הניח בספיקא דאורייתא ושאין בידינו ראיות ברורות לכתוב תפילין וס"ת ע"ג עור טמאה שנולדה מן הטהורה והאריך קצת בענין התחש (יד אליהו סי' ב'):
מט הוכיח במישור דבגד שאול אע"פ שאינו חייב בציצית מ"מ אסור בכלאים וכסברת הרב תומת ישרים סי' פ"א בדין נשים שפטורו' מן המצות ומ"מ לא אמרי' דדרשי' סמוכים לא תלבש שעטנז גדילים וכו' ולומר כל שיש בבל תלבש ישנו בגדילים וכל שאינו בזה אינו בזה דלאו לכל דינים איתקש וא"כ אע"פ שאין הבגד שאול חייב בציצית מ"מ אסור בכלאים (שם סי' צ"ט):
ג אינו תלוי החילוק של ברכת להתעטף לברכת על מצות בין טלית קטן לגדול רק בין אם מכסה בו דרך עטיפה ללובשו דרך מלבוש (תשב"ץ ח"ב סי' מ'):
נא מה שנהגו קצת לכרוך ברצועה של תפילין ש"י על האצבע כדמות שדי אינו רק מנהג ספרד ולא של גאונים ואשכנז וצרפת ופרובינצא וקטלוניא שכבר יש שם של שדי קבוע שאינו משתנה (שם ח"ג סי' קי"ח):
נב תיק של תפילין טוב שלא יהי' רחב טפח ויהי' צר ולא יבא לעבור על המצות שלא יתערבו תפילין ש"ר וש"י אך לענין טומאה או על הערוה שבבית שיגן משום חציצה צריך שיהיה בו טפח (שם סי' כ"ו:
נג מסכים והולך לפקפק עם מע' השואל על סופר א' שאין מעשיו נאי' בעשיית בתי תפילין המטיח כנפי מענה טיחה עבה על עור הבתים ואח"כ באיזה ספירטון משחיר הבתים בתכנית ההידור ויש לדון ולאסור מכמה טעמים ואף שעל איזה מהם לא הסכי' הרב המחבר עם מע' השואל מ"מ אף ידו תכון עמו שצריך שלא יהי' הטיח עב מעור הבתים כדי שלא יהי' הטפל יותר מהעיקר וגם זה לחומרא אך אם לא יעשה רבוע הבתים רק ע"י הטיח והבתים אינם מרובעים מצד עצמם ודאי אינו מועיל וכן יש להחמיר שלא להניח באותו הטיח עצם פיל שחיק כאשר הוא עושה דמן המותר בפיך בעינן (נודע ביהודה סי' א):
נד פשיטא ליה דיפה שתיקה מאמירת לשם יחוד קב"ה וכו' קודם עשיית המצות דאם היא המצוה שיש ברכה לפניה אין הזמנה בפה גדולה מזו ואם אין בה ברכה טוב לומר הנני עושה זה לקיים מצות בוראי וכן היה נוהג בעצמו (שם בי"ד סי' צ"ה):
כתב הד"ט ועי' ג"כ להרב חות יאיר בסי' ר"י שהאריך בענין למוד חכמת קבלה שא"א ללמוד ולהבין ממנה דבר או חצי דבר מפי ספרים אם לא ע"י קבלה פה לפה והכל יודעים כמה נפיש חיליה דהאי גברא בכל מכל כל ומדעת הרמב"ם היה בו כמ"ש עליו הרב המני"ח בלקט הקמח שלו הל' פדיון הבן וספריו ג"כ מעידי' בהרבה מתשובותיו ובפרט בדף רכ"ט שלא הי' מופנה מב' צדדין מחכמה זו ג"כ ועכ"ז תן עיניך ולבך בתשו' ר"י הנז' ושם שם בדף קצ"ט ע"ב דע"י מעשה שבא לידו נשבע בהן צדקו שלא בא לכלל בינה והבנת דברים של לשם יחוד וכו' עש"ד באורך וברוחב ואם כה יאמר איש אשר כמוהו מה יאמר העלם שנתעלמו ממנו אפי' התחלות החכמה אמנם הרב שמחת הרגל בדף ה' מח"א ע"א מחא אמוחא דשמעתתא דהרב נודע ביהודה הנז' ולא יצא אפי' לחלק בין למד ללא למד בחכמת האמת ולדעתו כל אפיא שוין כעם ככהן לא ימנע מלאמרו קודם כל מצוה ולימוד ע"ש:
נה הכריע בראיות דכשמברך על תפלה ש"ר על מצות תפילין לעולם יש לומר על מצות בפתח תחת הוי"ו ולא בחולם שהוא לשון רבים שלא כסברת הרב אחיו של הרט"ז הובא בסי' כ"ה ס"ק ו' (חינוך בית יהודה סי' א'):
נו מי ששגג כמה פעמים והניח תפילין ש"ר שלא במקומו וכשידע נתחרט וביקש תשובה על שהוציא כמה פעמים מפיו ברכה לבטלה ועבר על לאו דלא תשא סגי בכל דהו שיקבל עליו על העשין שבטל ועל ברכה לבטלה שהרמג"א בסי' רט"ו כתב בשם הרא"ש ותו' שהוא דרבנן סגי בחרטה שנתחרט ובר מן דין לפי המנהג שאומר בכל פעם בשכמל"ו וזהו תיקון על לא תשא כמ"ש מרן בסי' ר"ו א"צ שום תיקון שאין בכך ברכה לבטלה (פנים מאירות סי' ט):
נז הביא בשם מהר"י צמח בס' זר זהב שלו שאין לעשות שום כריכה על הקיבורת רק להדק ולקשור היו"ד עם התפלה ולהמשיך הרצועה אל הזרוע לעשות שם הכריכות אך בקיבורת אין לעשות שום כריכה ושכן הורהו מהר"ש שלמדו אביו הרח"ו ע"ש. (וע"ל אות פ') שלמי צבור דף לח ע"ב:
נח למד לשונו לומר איני יודע על מה סמכו העולם להניח טלית ע"ג תפילין בכיס דלכ"ע קדושת תפילין חמירא מציצית וראוי להיות התפילין בכיס א' והטלית בכיס אחר כיון דלהניח תפילין על הטלית ג"כ לא יתכן שלא לעבור על המצות (שם בדף ועמוד הנז'):
נט אין להניח קציצת תפלה ש"ר זקופה רק מושכבת על הראש ומהתחלת עיקרי שער של פדחת תתחיל התיתורא ודלא כדעת הרב גו"ר בגן המלך שלו סי' קנג (דברי יוסף סי' סג):
ס מי שהניח תפילין ש"י וכשבא להניח ש"ר קודם שהגיע הקציצה על הבשר אחר שהגיעה לאויר הראש הפסיק בדבור לא הוי כמונח וצריך לברך על מצות תפילין קודם ההידוק בראשו ועיין להרב הלק"ט ח"ב סי' מב (תפלה לדוד דף יז ע"א):
סא נסתפק אם בין פסוקי דזמרה לישתבח יכול להתעטף בציצית אפי' בלא ברכה וכן נסתפק אם יכול להניח תפילין אז בברכה נמי דדילמא שאני מטלית (שם דף לא ע"ב):
סב לא ראה נוהגין כמ"ש מרן דצריך שיהי' הקשר של תפילין שירא' כעין דל"ת מבחוץ רק נוהגין לעשות הקשר מרובע אמנם אם לא עשאו כמין ד' ולא מרובע לית לן בה דסגי שיהי' שם קשר (בית דוד סי' יד):
סג מי שנתנו לו טלית ובירך עליו וקודם עטיפתו חטפוהו מידו ונתנו לו אחר שנסתפק בזה הרב מוצל מאש סי' י"ד פשט הרב ספיקו והעלה דצריך לחזור ולברך שנית ואחרים חלקו עליו ונטו דעתם שלא לחזור לברך והוא חזר והשיב על דבריהם וקיים הוראתו בקדושה לחזור ולברך (אגורה באהלך סי' א'):
כתב הד"ט ועי' להרב בארו' מים סי' א' דפסק שלא לחזור ולברך ועי' ג"כ להרב מוצל מאש עצמו בח"א סי' י"א דבא מעש' לידו ונסתפק ושאח"כ מצא דבר ברור במרן סי' ק"מ בשם אבודרהם דצריך לחזור ולברך אלא שכיון שהרב גב"ש כ' שיצתה הורא' וכו' שא"צ לברך שנית ס"ס הוי ספק ברכו' וראוי שלא לחזור ולברך ועי' ג"כ להרב אשדו' הפסגה סי' א' שהאריך קצת על דברי הרב מוצל מאש הנז' וסיים דצריך לחזור ולברך. וכעת נ"ל ס' הרב זרע יצחקו עטייה) וראיתי שם בפלפלת כל שהוא סי' ג' שעמד הא' לא היה בדעתו כלל על אחר.
סד נסתפק מתחלה בדין אם ניקב נקב דק בין אות לאות אם יש לפסלן כיון דלפי האמת אין האות מוקפת גויל בצדו של נקב או דילמא כיון שהנקב דק כ"כ שהדיו עובר עליו אינו נקב ומיקרי מוקף גויל והכריע דדיינינן ליה לשאינו מוקף גויל ופסול וע"ע שם למוד כ' הרבה דינים השייכים לכתיבת סתו"ם (וע"ל סי' ז' אות כו) (אורים גדולים לימוד ז':
סה נשאל בדין תפילין דגהיט תיבת פטר שכתבה הסופר ב"פ ומחק השניה ונשאר המקום חלק והשיב מההוא דרדב"ז סי' פ"ב שנמצאת בו תיבת בחפזון ב"פ והורה למחוק א' מהן ואף שישאר מקום פנוי כיון דאתרי' דרמב"ם הוא דס"ל דמקום חלק פחו' מט' אותיות אינו שיעור פ' ה"נ לית לן בה והביא ג"כ סברת הרכנה"ג סי' ל"ב דחזר בו מסברתו מפני תשובת הרדב"ז אך חלק עמו בענין הארכת האו' האחרונ' של תיבה שלפני המקום חלק ע"ש (חזון למועד סי' יב):
כתב הד"ט ועי' להרב גן המלך סי' ג' דבכגון דא הכשיר מב' טעמים חדא שכבר נהגו להכשיר בריוח זה בין תיבה לתיבה ולא חשו לשימורא דר"ת ועוד דע"כ לא נאמר שיעור אלא דוקא כשהוא חלק אך אם בפסקו של הרא"מ הנז' ופשטיה לחיובא לחזור ולברך כיון שכשבירך על ההפסק מחמת נקב של ריוח שבנתים שאינו ראוי לכתיבה ליכא למיחש כלל ע"ש דמיירי בסופר שכתב ב' שמות וקדר א' מהם ונשאר בו נקב וה"נ אי מטעם ראשון ש"ד ואי משום טעם ב' יקדור את מקומו וק"ל וע"ל אות ס"ד ולקמן אות ע"ו גם הרב פרי מגדים במשבצות זהב סי' ל"ב סי"ז כתב במעש' שכתוב בתפילין השמרו השמרו ב"פ ומחק הוי"ו שבראשונה ואותיות השמר השניה ומשך הריש הראשונה עד אות וי"ו החניה ואף אם היתה תיבה בלתי שייכא כלל וגמרה כנז' כשר:
סו אותיות של תפילין שנקרעו ועבר הקרע על רגל פנימי של אות ה"א מעט מזער אינו מעכב כיון שיכול התינוק לקרותה אבל אותיות הפסוקות כאות שי"ן שראשיה מופסקי' ומופרדי' בענין שאין להם תיקון אם אין הקולמוס עובר עליו אפילו קוראה התינוק כהלכתה לא מהני ושם סמוך תבאנה תשובות מר אביו ומר גיסו בדין אם ניקב האות ונשתייר כאות קטנה או נסדק דכשר לכ"ע (תורת חיים בקונטרס עוללות הכרם סי' א' וכו'):
סז אם נתערבו זוגי פ' של תפילין של ר"ת בשל רש"י וא"א עוד להכיר הי מינייהו של רש"י והי מינייהו של ר"ת אינו כלום ודי בהנחתם בבתים לשנו' בסדרן והסכי' עמו מהר"י וילנא איש ירושלים ע"ש אך במה דאפשיטא להרב המחבר דלית תקנתא בעירוב פר' ש"ר אף אם כלם של רש"י דשמא בבאו לזווגם תעלה בידו פ' אח' שנכתבה אחר הפ' שלאחריה והויין שלא כסדרן לא כן סברת הרי"ו הנז' דמידי ספק לא יצא ואפשר ג"כ דלכ"ע בדיעבד כשר דדילמא לא בעינן כסדרן רק משך הפ' עצמה אך אם הקדים פ' לפ' אינו בסוג שלא כסדרן והשיב הרב המחבר על כל סתירותיו וגם מהרי"ו חזר והחזיק סברת בדין האחרון הזה והסכים עמו בדין הא' כשנתערבו זוגי פרשיות של ר"ת בשל רש"י וכנז' (פחד יצחק (כת"י) אות ה' ערך תפילין דיני וכו'):
סח הסכים רבו על ידו והחזיק בראיות להתיר לחתוך ציצית מבגד א' להניח אחרים במקומן ושמ"ש מהרי"ק ר"ס ט"ו מותר להתיר ציציות מטלית זו וליתנם בטלית אחר אבל שלא להניחן בבגד אחר לא אינו אלא כשאינו רוצה להניח בראשונה ציציות אחרות ולא כשרוצה להחליפם ואפי' כשאינם נאים השניים מהראשונים רק לסבה אחרת מותר אפי' לחתכן ומ"ש הרב אילנא דחיי משם הלבושים לעשות ציציות אחרות יפות אגב גררא כתב כן דמסתמא לאו בשופטני עסקינן באופן דהכל תלוי באם עשה ציציות אחרות באותו בגד מותר אפי' לחתוך אלא שאין ראוי לזורקן משום כבוד ואם אין דעתו להניח אחרי' במקומן אז לא יתירן אלא להניחן במקום אחר (כתונת יוסף סי' א'):
כתב הד"ט ועי' להרב פחד יצחק אות צ' (שלא נדפס עדיין) ערך ציצית מותר וכו' דפסק לאסור לפסול טלית שיש בו ציצית לעשות ממנו בגד אחר אמנם אם מסיר ממנו ציציותיו כדי להניחם בבגד אחר מותר ג"כ אח"כ לעשות מהבגד בגד אחר ודוקא להתיר הציציות להניחן בבגד אחר שרי אבל שלא להניחן בבגד אחר אסור משום ביזוי מצוה ש"ע (ועיין להרב מר וקציעה הבאתיו לעיל אות י"ג):
וע"פ הדיבור נפשטה אצלי לענ"ד בעיא חדא דנזרקה מפי חבורה קדושה אם מותר לו לאדם לסתור סוכתו בא' מימי חה"מ של חג לאיזה סבה שתהיה ובשכבר יש לו לקיים מצות סוכה באופן אחר ונחלקו בזה בני הישיבה ה"י הללו אומרים לסמוך אדני האיסור בההוא דפסק מרן בסי' מ"ו מההוא דמנחות מ"א דאסור להתיר ציצית מטלית א' שלא להניחו בבגד אחר והללו אומרים שלא לסמוך דע"כ לא אסרינן רק התרת ציצית לא סתירת הטלית ונראה דהסוכה דמיא טפי לטלית מלציצית וא"כ מהיכא תיתי הוראה להחמיר ודוקא לתשמיש חול עצי הסוכה אסורין אך שלא להשתמש כלל רק לסתור סוכתו לאיזה צורך אין זה תשמיש של חול בעצי סוכה. ויש מי שהביא ראיה ג"כ להתיר ממ"ש בסוכה דף מ"ד ופסקו מרן בסי' תרי"ו דבני א"י שרוצים לאכול בסוכה ביום ח' צריך לפחות בה מקום ד' על ד' להיכר שאינו יושב בסוכה לשם מצוה ולא יהא נראה כמוסיף ובח"ל דיתובי יתבינן בח' ספק ז' שהוא י"ט ואינו יכול לפחות יניח בה נר אם היא סוכה קטנה ואם היא גדולה יכניס בה קדרות וקערות וכיוצא ע"פ הרי שהותר לבן א"י לסתור סוכתו ביום ז' ואילו יאסר סתירת הסוכה בימי החג אמאי התירו לפחות יתקנו בהיכר הכנסת נר או קדרות א"ו דשרי ושרי לסתור סוכתו אמנם משום דאיכ' לדחו' ולומר דכיון דס"ס לא יהי' איסורו אלא מדרבנן הם התירו לפחותה כדי לעשו' היכר גדול כדי שלא יהי' נר' כמוסיף אע"ג דבהיכר כל דהו ליסגי ולכן לא עלה אז בידינו דבר ברור:
ושוב בינותי לע"ד בספרי' ואחר החיפוש אנה ה' לידי ספרו של הרב פחד יצחק הנז' שמשם ראיה גדולה לנ"ד לאיסור כי אלו דבריו ז"ל שם שאלה אדם רוצה לעשות מטלית שיש בו ציצית בגד ללבוש אם אסור לפוסלו כיון שנשתמש בו לדבר מצוה או מותר כיון דתשמישי מצוה הן וליכא קדושה. תשוב' לכאורה הי' נראה דמותר לאדם לפסול לכתחילה הטלית כדי לעשות ממנו בגד דאיתא בפ' בני העיר תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין ואלו הם תשמישי מצוה סוכה לולב שופר וציצית ומה"ט יכול ליכנס בהם לבה"כ וקי"ל נמי דציצית חובת גברא וכ"כ מרן בסי' י"ט וליכא קדושה בציצית עצמו ומטעם זה פסק הטור בסי' כ"א דמותר לעשות לכתחלה מה שרוצה בטלית של מצוה אע"פ שהוא כשר וטוב להחמיר אמנם מרן ז"ל קרא עליו תגר וכתב דלא היא אלא דמדינא אסור ומביא ראיה משאלתות וז"ל אסור למעבד צרכיהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועי' בציצית לעשו' בה מדעם וטעמא משום ביזוי מצו' דכשהוא פוסל טלית כשר אין לך בזיון גדול מזה ורבו ראיותיו ז"ל ע"ש ומתניתא דאמרה תשמישי מצוה נזרקין מיירי אחר שנפסל הטלית דהשתא ליכא בזוי דפסול ועומד הוא ואי משום דקי"ל ציצית חובת גבר' עכשיו הציצי' אתקצו למצותייהו וכ"כ הרמב"ם וכן פי' הר"ן ז"ל במגיל' ורבינו הגדול מהר"י בשם העטור הביא דבריו הרב"י ע"ש וכ"כ לבוש התכלת סי' כ"א אבל כל זמן שקבוע' בטלית אסור להשתמש בהן שום תשמיש חול וכו' משום ביזוי מצוה וה"ה בטלית עצמו שכל א' צריך לחבירו וכ"כ הרב"ח שאסור כשאינו פסול ע"ש:
מכל זה עינינו רואו' שאסור לפסול טלית לעשות ממנו מלבוש שלא במקום מצוה אבל אם נוטל הציצית מטלית זו להניחו בבגד אחר מותר שחלף הלך לו ביזוי מצוה דכ"כ בשאלתו' דרב אחא הובא במג"א ובב"ח סי' ט"ו כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציציו' אא"כ רוצה לקבעם בבגד אחר ע"כ וה"ה כשרוצה לעשו' בגד לעצמו. ובפר' התכלת מסיק אביי כשמואל דמתירין מבגד לבגד וכ"פ מרן בסי' ט"ו מותר להתיר ציציות כדי להניחן בטלית אחר ואין בזה משום ביזוי מצוה לציצית ע"כ א"כ כיון דבנטילת ציצית להניח בבגד אחר אין בו משום בזוי הרי מותר לחתוך עלית לעשות ממנו בגד אבל דוקא להניחם בבגד אחר ואם בפר' במה מדליקין כתב רש"י מתירין מבגד ישן לבגד ישן דנראה דדוקא ישן בישן אבל חדש בחדש לא כבר כתב הרב"ח סי' ט"ו דלא נחית בלישניה לומר בדוקא אלא אורחא דמלתא נקט דאין דרך להתיר ציצית מטלית שעומד ללבישה אבל מדינא שרי אפי' מחדש לחדש מכל זה מוכח דאסור לפסול טלית לעשות ממנה בגד אם לא להניח הציציות בטלית אחר ותו לא מידי עכ"ל דפח"ח ועיין להרב בית יהודה ח"א סי' כ"ט בי"ד שלו דפסק דהקונה טלית גדול וציציותיו פסולין אין בו משום הורדה לעשות ממנו טלית קטן ע"ש.
וכיון שמצינו למדין דאפי' הטלית עצמו אסור לקלקלו מינה נשמע לסוכה שאסור לסתרה כיון דאינה פחותה מעלתה ממעלת הטלית דכמות זה כן זה תשמישי מצוה מקרי והראיה שהביאו מסי' תרס"ו הנז' מלבד מה שדחינו עוד יש לדחותה לגמרי מטעמ' אחרינא דהכל שוין דאפי' בתשמישי קדושה אם הקדישן על תנאי מועיל התנאי בהם כמ"ש מרן בסי' קנ"ד בדין הארון ובדבר שאפשר לבא לידי תקלה אמרי' נמי דלב ב"ד מתנה עליו ואע"ג דלא התנו כהתנו דמי כמ"ש מור"ם שם בסעיף ח' וה"נ בסוכה כדי שלא יהא נראה כמוסיף לב ב"ד מתנה על הסוכה שיהי' ברשותו לסתרה ואע"ג דלא התנו כהתנו דמי להתיר סתירתה אחר מנחת יום ז' או כאילו התנו מעיקרא שתתמיד קדושתה עד זמן מנחה דוקא ואף דקי"ל מגו דאיתקצאי לבין השמשו' איתקצאי לכולא יומא הא לאו מידי הוא דאנן נמי הכי קאמרינן דהא לא אתינן למשרייה בהנאה ואה"נ דאכתי מתסרא רק התירו סתירתה מטעמא דכתיבנא ולסניף כל דהו אפשר ג"כ לומר דבלא תנאי ב"ד נמי ממנחה ואילך גמרה מצותה דהא פסק הרמב"ם והביא מור"ם ר"ס תקכ"ט דאסור לאכול ממנח' ולמעל' בעי"ט כמו בע"ש וא"כ גמר חובת מצו' אכיל' בסוכה ממנחת יום ז' ומעלה וקלישא מצותה וקדושתה ואף ע"ג דלדברי' אחרים אכתי בר חיובא הוא מ"מ עיקר מצותה הוא האכילה ומש"ה שרי נמי לסתרה כדי שלא יהיה נראה כמוסיף וכ"ש במ"ש כבר די"ל דלב ב"ד מתנה שלא תמשך מצותה עד זמן מנחה וקם דינא דבזמן אחר מימי החג סוכת מצוה הוא ואיכא בזוי מצוה לסתרה ואסור:
סט עשה סמוכות מלשון רבינו סעדיא פרק בא למה שנהגו מקצת ב"א להתעטף כעטיפת האבלים ומשליכים ב' ציציות לאחוריהם אבל לא נראה לו לסמוך ע"ז מכמה טעמי דמייתי בידי' ואם בעיטוף כזה יש שום צד איסור להתעטף בשבת ברור הוא דאם עוטפים על שפם אסור דמחזי כאבל אבל אם מתעטפים למטה מגרוגם ש"ד (הרדב"ז ח"ג ד' פירדא סי' תקע"א):
ע מורה להיתר לצאת בטלית מצוייצת לר"ה אפי' בליל שבת כיון שאין בזמננו רה"ר גמורה של תורה וכ"ש בעיר שדלתותיה נעולות בלילה ותו דנהי דלילה לאו זמן ציצית מ"מ אם לובש בלילה אינו עובר הלכך מלבוש הוא ומותר לצאת בהן (שם סי' תריח):
עא טלית שנקרע תוך ג' אסור לתופרו בקנבוס אף אם יש כבר ציצית בטליתו וכ"ש אם אין בו ציצי' דאסו' (מהר"י מברונ' סי' קעא):
עב בחורים הלובשים טלית קטן על בגדיהם בפרהסיא ואומרים דניחא להו לקיומי מצוה בפרהסיא יש לחוש ליוהרא אם אין דרך אנשי המקום ללובשן כך רק החכמים (שם סימן צו):
עג מי שנפלו לו תפילין בארץ אם לא אכל עדיין יתענה באותו יום ויתפלל עננו אע"פ שלא קבלו מאתמול מידי דהוה תענית חלום (שם סי' קכז):
כתב הד"ט שם הגהה מוצאת דאין להתענו' בו ביום אלא ביום אחר ושרבותיו החמירו להתענו' אף אם נפלו בכיס שלהן והוא הי' מיקל לתת פרוט' לעני בכה"ג ואם נפלו הרצועו' או הכיס לבד אין קפידא והרב המגיה כ' דיש להקל בכל אופן אא"כ פשע (וע"ל אות טו):
עד אם מתפללים מנחה אצל בעל הבית ואין טלית רק לבעה"ב יכול לכבד הגדול ליתן לו טליתו ודלא מסברת הרב חקרי לב דכתב בהפך (יוסף אומץ ס"ס ס"ה):
עה דחה מעיקרא מנהג חוטים שזורים ח' חוטים והנוהג כן עובר משום לא תתגודדו ודח' ראייתו של הרב ב"ע סי' נ"א וע"ל מ"ש שהוא ע"פ הקבלה ליתא היכא דש"ס ופוסקים סתרי דבריהם ומ"מ דיו לנהוג כן מי שנכנס בשער המלך מלכו של עולם אבל מי שאין לו יד ושם באמיתות חכמה זו אין לו לשנות אפי' בדבר דלדידהו לאו שפיר עבדינן ע"כ אין לשנות ממנהג אבותינו לעשות ד' חוטים שזורים כל אחד לב' ועי' בשו"ת הרשב"א סי' שמז (קרית חנה סי' כז):
כתב הד"ט וע"ש בס"ס למד דהרב כנסת יחזקאל לא הסכי' לדבריו וכתב דמהש"ס אין שום ראיה להפך וכיון דע"פ הקבלה הדבר נכון כנגד רנ"ו כנפים שיש לד' חיות ועיין ג"כ להרב בחיי פ' שלח א"כ כיון שאין חולק בש"ס הרוצה ליטול את השם לנהוג ע"פ הקבלה אין למחות בידו ע"ש וע"ל אות ט':
עו מחא אמוחא דשמעתת' דהרכנה"ג בסי' ל"ב על ג' דינים הא' כשיש תיב' כפול' בתפילין צריך לגרור השניה ואם גרר הראשונ' פסול דהוי שלא כסדרן. הב' תפס על הרדב"ז על תיבת בחזק ב"פ שיגרור הב' והקפיד שלא ימשיך גג הקו"ף של בחזק קמא למלאו' מקום פנוי שמחק משום דהוי שלא כסדרן והרכנה"ג תפס עליו. והג' במ"ש שאף שיגרור רגל הקו"ף של בחזק הראשונ' ויכתוב בסוף משך גגה דש"ד כיון דא"צ למחיקה זו רק כדי שלא יהא ריוח הפנוי כמו פרשה ועכ"א מג' אלו שדא נרגא הרב המחבר ע"ש (וע"ל אות סח (גנת ורדים בגן המלך שלו סי' קב):
עז במקום שאין ציצית של צמר מצוי ויש לו בגד משאר מינים ואינו מוצא ממינו של בגד הכי עדיף משיתבטל ממצות ציצית לגמרי ודלא כמרן בש"ע (מר וקציעה סי' ט'):
עח אם הבגד עצמו עגול אז דוקא פטור מציצית אך אם הוא חתיכה מרובעת אף שאין כנפותיו מרובעות רק עגולו' חייב בציצית (שם סי' יו"ד):
עט המציא המצא' נכונה להאריך טלי' קצרה כשרה בשיעור מצומצם ע"י חתיכתו באמצעה ואינו פוסקה לשנים ומביא חתיכ' בגד אחר ומתחיל לתפור בקצה החיתוך האחד ואח"כ בקצהו השני ואח"כ כורת ומבדיל לגמרי מה שהתחיל לחתוך וחוזר לגמור תפירתו להכניס ביניהם החתיכה החדשה ואז כשר לכ"ע (וע"ל אות פ"ב) (שם סי' ט"ו):
פ לא מצא מקום קפידא לנוח במה שנהגו לכרוך הרצועות על צדדי הקציצה ואפי' שלא במקום מצוה דהיינו כשמצניעים אותם בכיסן (וע"ל אות נ"ז) (שם סי' כ"ז):
פא תפילין שנמצאו מסופר א' שהג' פרשיות הראשונות ש"ר היו כדינן ובסוף פ' שמע לא הי' בו שיעור ט' אותיו' אמנ' פ' והיה אם שמוע התחיל באמצע שיטה דהויא סתומה לרמב"ם ופתוחה להרא"ש ובשל יד היו ג"כ ג' פרשיות ראשונות כדינן ושמע סיים באמצע שיטה ונשאר חלק כט' אותיות והתחיל ג"כ והיה אם שמוע באמצע שיטה הסכים הרב המחבר עם מע' השואל להתיר כוותיה ולא מטעמיה ע"ש שהאריך ובתוך תשובתו הביא ג"כ מ"ש הרא"ש דאם סיים פ' שמע בסוף שיטה ושייר שיטה שלימה בלי כתב ובראש שיטה ג' הניח שיעור ט' אותיו' והתחיל לכתוב פ' והיה א"ש באותה שיטה ופסק דמיקרי מ"מ פתוחה ע"ש:
(בני יעקב סי' ל"ב):
כתב הד"ט וזה לי עשרים שנה ויותר שנשאלתי מחד מן חבריא, לחוות דעתי הקצרה בדין כדומה לזה דהיינו סופר שבא להדביק בתפילין ש"י פ' והיה אם שמוע הכתובה בז' שיטות עם הקודמות לה שהיו כתובות בו' שיטות והגם כי לא נמצא אתי במחיצתי ספרו של הרב ב"י הנז' זכיתי לכוין במסקנא דדינא כוותיה וכן השיבני באותו פ' מע' השואל שכיוונתי לדעת גדול הזה וככתוב אצלי בשות"א דינוקא סי' פ"ח ונכרים דברי אמת ועיין ג"כ להרב נחלה ליהושע סי' א' שהאריך לברר וללבן כל צורות הפרשיות של תפילין ע"ש דבריו הנחמדי' על כל א' וא' מהמנהגים שיש מי שעושה הב' פרשיות ראשונות שמתחילות מראש הדף ומסיימים אותם באמצע שיטה ופ' שמע מתחילין בראש הדף ומסיימין בסוף הדף ופ' והיה אם שמוע מתחילין באמצע שיטה ואחרי' עושים ג' פ' ראשונות מתחילות מאמצע שיטה ומסיימות בסוף שיטה ופ' ד' מתחילין מראש הדף ומסיימין בסוף שיטה אחרונה ויש סופרים אחרים שמתחילי' הג' פ' ראשונות מראש שיטה ומסיימי' באמצע שיטה ופ' והיה אם שמוע מתחילי' בראש שיטה ומסיימי' בסוף שיטה ולכל א' וא' מהתמונות הללו מצא סמוכות ע"ש ועג"כ להרב משאת משה ח"א סי' ס"ב ועיין להרב כסא רחמים דף י"ו דדחה כל פרטי תשובתו ועיין בחבורי הקצר הלז בחי"ד סי' למ"ד אות ט':
פב טלית מצוייצת כהלכת' שחלקוה לשני חלקים מותר לחזור לתפרה כאשר היתה בתחלה ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי. (וע"ל אות ס"ט (פרי הארץ סי' ב'):
(ועיין ג"כ לקמן סי' ז' איזה דינים השייכים לסי' זה):
פג הרבה להשיב על שלכאורה היה מקום לחוש משום חציצה לשום תפילין ש"ר בראש מי שקווצותיו תלתלים ומפזרים עליהם אבק לבן ודחה כל הראיות והביא תחתיהן ראיות ברורות להתיר בתפילין דכיון דאבק זה עשוי לנוי הוי כגופו של שער ואינו חוצץ אך אין ללמוד מזה להתיר אשה לטבול באבק זה:
(פני אריה סי' ו' וז'):