עיקרי הדט אורח חיים· רבי דניאל טירני
שב יעקב א"ח סימן א
כתב הד"ט ועיין באגרות הרמ"ז דף ז' ע"ב דס"ל דבשעת הדחק גם כשעלה ע"ה יש קצת מציאו' לתיקון ע"ש ונוראות נפלאתי דבדף י' ע"ב כתב דאין שום מציאו' ותיקון אחר שעלה ע"ה והפליג לומר דהבא לחשוב לתקן ח"ו יקלקל וכו' ע"ש והוא פלא ועי' להרב בכור שור בחידושיו למס' ברכו' דף ג' דגם הוא ס"ל כהרב שב יעקב הנז' ודחה בב' ידיו מ"ש הרב שערי ציון ועי' ג"כ להרב שלמי צבור דף י"ז ע"א בשם הר"ר שלום מזרחי שערבי שלא נטה ימין ושמאל מזה שלעולם אחר י"ב שעות אחר חצות היום הוי חצות לילה בין בקיץ בין בחורף ועיין להרב יוסף אומץ סי' מ"ב מ"ש על דברי הרב הנז' דהגם דהשיב על הוכחתו מ"מ החליט דלענין תיקון חצות זמנו הוא י"ב שעות אחר חצות היום וכסברת הלבוש דאתיא כההוא דכתב הרמ"ק ע"ש ועיין ג"כ להרב מור וקציעה סי' א' דדחה גם הוא דברי הר"ב שערי ציון עש"ד ובלחם שמים שלו בפ"ק דברכות וכעת נראה בעליל ספרו של הרב מעשה רוקם וע"ש בדף פ"ד ע"ד מ"ש בשם מהרא"ק אח טוב להרב המחבר בענין התקופה הנז' וזוהר ויקהל והרב יוסף אומץ הנז':
ג מצדד אצדודי דאף למחרת יה"כ יוכל לומר פ' חטאת ואשם ולא יאמר הי"ר הנהוג לדעת הטור אך להרש"צ דס"ל שיאמר בכל יום אם אני חייב אשם יה"ר וכו' אף לאחר יה"כ מצי מימר הכי דשמא חייב אשם ודאי שחייב להביא אף אחר יה"כ ודוקא באשם ולא בחטאת אף שאומרו בלשון ספק ושם הרב המחבר השג ישיג על השגת הרמ"א על הגאוני' והליץ עליהם ועל מהר"י מפוזנא שהקש' עליו הרמג"א והסכים דבכל השנה י"ל אחר פ' אשם הי"ר בלי ספק חוץ ממחרת יה"כ שאין לאמרו כלל ולענין איזה מהפרשיו' יקדים העלה שיקדים מה שירצ' שבכל א' מהן יש מעלה שאינה בזולתה ועכ"פ ראוי להקדים פ' העולה (שם סי' ב'):
כתב הד"ט ועיין להרב זבח שלמים (סי' א'):
כיון דלדברי אבא שאול דאמר שתהא מטתי נתונה בין צפון לדרום אין בהם הכרע אם ר"ל שקצוי אורך המטה יהיו זה לצפון וזה לדרום א"נ קצוי הרוחב. ואילו מזוהר הקדוש משמע דנכון להיו' ראשה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב א"כ טוב להשוות המדות ולומר דאבא שאול נמי נתכוין לכך וכדעת הרמ"ע ז"ל ויישב ג"כ דברי שיסכים עם הזוהר וטעמא טעים לסברתו דאסר אפי' שינה לחודה בלא תשמיש בין מזרח למערב (שם סי' ג):
מי שהוא חלש ואינו יכול שלא לאכול קודם אור הבוקר מותר לו לטעום איזה דבר אע"פ שלסברת המקובלים אף לטעום קודם היום אסור מ"מ אדם חלש שאני (שם סי' ח'):
ומותר לשתו' מים או קאוו"י קודם ת' שחרית בין בחול בין בשבת דעיקר האיסו' משום גאוה ובזה לא שייך וכן מנהג כל א"י דהוי כדוגמת רפואה לנדד השינה. (וע"ל סי' י"ז אות ל"א). שו"ת הרמ"ז סי' נ"ט:
כתב הד"ט ועיין ג"כ באגרותיו דף ע"ג ע"א שכ"כ ועיין להרדב"ז ח"ב סי' רל"ח דמים עם ציקארו אסור כשאינו לרפואה ע"ש ומ"מ נלע"ד דיש להבדיל בין מים למים דמי הקאו"י אף בציקארו יש להתיר דאל"כ אינו ראוי לשתי' למי שאינו רגיל וכ"ש דלדעת הרופאים ראוי להשים בו מעט צוקארו לתקן מעט מרורות הקאוו"י ובין שחרית למוסף עיין להרב שאגת אריה סי' ח"י דסעודה אסורה ואף אם התחיל יפסיק וע"ל סי' י"ג אות ג':
משרת א' ירא אלקי' שרבו קוראו שחרית יוכל לעמוד בזריזו' לעבוד' רבו קודם שיתפלל ואינו עובר כלל אמ"ש בברכות במה חשבתו לזה ולא לאלוה ולאפוקי ממ"ש הרב הלק"ט ח"ב סי' ד' דדוקא לתת שלום אסור אבל שאר מילי שרי (שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב:
כתב הד"ט וכן הסברא גוברת דדוקא לאדם דעלמא יש מקום לומר במה חשבתו לזה אך גבי רבו דמה שמחשב לו אינו אלא משום שכך צוה המקום ומורא רבך וכו' הרי בשעה שמשמש את רבו משרת את בוראו וזה וזה מתקיים על ידו:
ה מה שנהגו מקרוב איזו יחידי סגול' להתאסף בבה"כ בראש אשמור' הג' של הליל' לקונן על החורבן וקמו עליהם עוררין דלאו יאות עבדין וחיישי' ליוהרא הדין עמהם אם יחידים הם המתאספין דכל כה"ג של פרהסיא יש לחוש אע"ג דבצנעא המחמיר ע"ע תע"ב אך אם המתאספים הם רבים ליכא שום חשש אפי' בפרהסיא (שם סי' מ"ה):
כתב הד"ט ועי' להרב שלמי צבור י"ז ע"ג שכתב דאין דבריו מוכרחי' ושבאזננו שמענו ועינינו ראו בכמה עיירות שנתפשט המנהג להפך עש"ב ואני אומר לע"ד דהרב שבות יעקב נמי לא מיירי אלא כשלא נתפשט המנהג שאם נתפשט לדעתו נמי לא חיישי' ליוהרא אף אם אינם רבים ולעולם דמה שחילק מוכרח הוא באתרא דלא נהיגי ודו"ק ועיין להרב קרית חנה סי' ב' דכל שאין איסור במה שהוא עושה אין בו צד יוהרא וכ"ש בצבור דליכא חשדא כמ"ש הרמג"א בא"ח סי' רמ"ד אך בבה"כ אפשר שלא יעשוהו שלא נעשה רק לתפלות הקבועות ואין עושים מבה"כ בה"מ וכ"ש לזה ע"ש:
כשהחזיק כבר בדרך ולן במלון יכול למחר להתפלל ת' הדרך קודם צאתו ולסדרה תוך ברכת השחר אך בתחלת צאתו מביתו לדרך אין לו לברך ת' הדרך עד שהתהלך כבר ועי' להרב באר שבע בתשובותיו סי' מ"ה ולהרב אליה זוטא סי' ק"י (שם סי' מ"ו):
י הביא בידו ל' הזוהר ויקהל דף קצ"ב ע"ב דיש לברך הנותן לשכוי בינה מחצו' ואילך אך מהש"ס לא נרא' כן עלה דשנינו בכל יום תורמין וכו' ולכן נרא' שלא לברך עד שישלש התרנגול בינוני קריאתו כדאי' התם ביומא בענין אחר (שאלת יעב"ץ סי' קכ"ד):
יא נסתפק לו לאדם אם בירך בה"ת או לא. הוכיח דבה"ת מדאוריי' וא"כ בנסתפק צריך לברך ואף דמן התורה בברכה א' סגי מ"מ כיון שהוזקק לברך יברך גם ברכת הערב ואשר בחר בנו אף שאינן מן התורה (שאגת אריה סי' כ"ד וכ"ה):
כתב הד"ט בדיני ספק ברכות ואביזרייהו ספק הבא מחמת חסרון ידיעה ותיקו וא"ד ואבע"א בשל סופרי' עי' להרב בן הרב שמש צדקה בא"ח סי' ל' עם הרב הרד"ך ממודינ"א שהאריכו בו ועיין ג"כ להרב משאת משה ח"א סי' א' ולהרב מכתם לדוד סי' ג' ולהרב שמן המר בי"ד סי' ה' ולהרב קול אליהו סי' י"ו והנמשכי'. ולהרב שבות יעקב ח"א סי' א' ולהרב הלק"ט ח"א סי' קי"ו ולהרב דבר משה ח"א סי' ט' י' י"ג ולהרב מקום שמואל סי' נ"ה ולהרב יוסף אומץ סי' ע"ד וע"ל אצלנו סי' ט' אות י"ב וסי' ל"ה אות כ"ח:
יב מעשה בא לידו שבקומו לא מצא שהכינו לו מים אלא מעט שלא יספיקו ליטול בהן עד הפרק ג"פ בכל יד וכדי שלא לילך ד"א בלי נט"י נטל עד קשרי אצבעותיו בלבד דומיא דנט"י ביה"כ דנטילה מקרי אע"פ שאינו נוטל רק עד קשרי אצבעותיו (שלמי צבור דף י"ח ע"ג):
יג מי שטעה ובירך שעשני ישראל או יהודי נפטר מברכת שלא עשני עובד כוכבים וכסברת הרב"ח והל"ח והלבוש והמג"א אך מברכת שלא עשני אשה לא יצא הגם שבירך שעשני ישראל או יהודי (שם דף נ"ג ע"ב):
יד אע"פ שברכת והערב היא ברכה אחרת ויש לענו' אמן קודם והערב מ"מ רשאי לומר והערב עם וי"ו ולא סתרי הדדי ודלא כמ"ש הרב מטה משה דליתא (שם דף ע' ע"א):
טו נשא ונתן באמונ' בענין הק' ברכו' שבכל יום בשבתו' וי"ט ותענית ולבסוף הסכי' לסברת הרפ"ח והמ"א דאין להכניס עצמו בספק ברכו' לבטלה להשלים המנין של ק' ברכו' (תפלה לדוד דף א' ע"ב):
כתב הד"ט ועי' להרב פני אהרן סי' ז' המרב' לספר ולמנו' דבר שבמנין הק' ברכו' של כל יום וכל המסתעף ונגרר מהם וכיצד הם עמד וימודד ארש טובה ארוכו' וקצרו' ע"ש. ועי' להרב משבצו' זהב סי' קכ"ד דנסתפק בדין ק' ברכות בשבת לכוין לברכת הקורין אי שמיעה ועניה בעי' א"ד שמיעה לחודה סגיא די"ל דדוקא במחוייב לברך על האוכל וכדומה שומע ומכוין כעונה משא"כ לק' ברכות דאיך יתכן לומר דשומע כמברך והוא לא קרא א"ו דצריך ג"כ לענות:
טז מי שאין לו מים שדינו לקנח ידיו בצרור וכיוצא כדי להתפלל ולברך על נקיות ידים צריך לקנח ג"פ דומיא דמים וכסברת הרב ברכת אברהם סי' פ' (שם דף ד' ע"א):
יז הביא בידו מחלוקתן ז"ל בענין הסדר של נט"י ג"פ דבשם האר"י ז"ל כתבו דדוקא בדילוג יטול נ"פ והרב החבי"ב כ' בשם סדר היום דאדרבא ג"פ רצופי' בכל יד ויד ושם הביא דלהרב כבוד חכמים בסוף ספרו אף הישן ביום צריך ליטול ג"פ אך מל' הזוהר פ' במדבר ע"פ איש על דגלו ובפ' בראשית ע"פ ויגרש את האדם משמע דא"צ ג"פ ועוד לו שם דדוקא בישן ביום ס' נשמי דהיינו שש שעות צריך ליטול ולא בפחות מכן וכסברת הרמ"י ע"ש (שם ע"ב):
כתב הד"ט ובעיקר הקפידה של נט"י שחרית שאמרו יד לפה תקצץ יד וכו' עיין להרב מר וקציעה סי' ד' דס"ל דה"ד שלא ליגע בפנימיות האיברים אך מבחוץ לית לן בה. ועי' להרב ברית עולם סי' קנ"ה דכתב דמדברי הרב ס' החסידים תשובה להרב הנז' ולהרב דרישה ולהרב אליה רבה ושגם מזוהר הקדוש מוכח דמבית ומחוץ לעינים לא תגע בו יד קודם נטילה:
יח חלק על הוראת הרט"ז סי' מ"ו סק"ו דפסק דאם בירך של"ע אשה קודם של"ע עובד כוכבים או עבד אפ"ה חוזר ומברך של"ע עובד כוכבים וכו' דליתא והכריח סברתו ממ"ש הרב"ח על מ"ש מרן ב"י דאם קדם ובירך זוקף כפופים קודם מתיר אסורים לא יברכנה עוד וה"ה הכא (שם דף ע"ה ע"א):
כתב הד"ט אחר הס"ר אין זו מן התוכחו' בשכבר הרט"ז גופי' מוביל ומייתי בידיה דברי הרב"ח חותנו ותירץ קושייתו ע"ש:
יט תלמודו בידו משבת דף ס"א דת"ר כשהוא רוחץ רוחץ של ימין תחלה וכו' דלעולם הנוטל יטול של ימין תחלה וברוחץ כל גופו ירחץ ראשו תחלה דהגם דהש"ס נקט סך ולא רוחץ משום דסיים מילתיה בסך והקשה על הרב"י דלא הביא ראי' מגמ' זו שיטול ימין תחלה לעולם (בית דוד סי' א'):
כ עלה ונסתפק באטר אם יש לו לקשור תחלה מנעל ימינו שהוא שמאל כל אדם או שמאל דידיה והדר פשטיה דבתר דידיה אזלינן אך בנעילת הסנדל ינעול ימין של כל אדם תחלה וגם יקשרנה ואח"כ ינעול ויקשור שמאל של כל אדם ואין חילוק בין איטר יד ורגל לאיטר רגל בלבד, (בכור שור דף קי"א ע"א):
כא ש"צ שמתחיל ענט"י קודם אשר יצר כמו שעושים בכמה מדינו' דמשק וערי מזרח ודאי ברכה לבטלה היא מאחר שכבר נטל ידיו ולא הוי תו עובר לעשייתן וצריך לבטל המנהג כי אין מנהג בדבר האסור (פאר הדור סי' ק"ד):
כב השוכב על מטתו ורוצה לשתו' וטורח לו לעמוד ליטול ידיו לברך על שתייתו יקנח ידיו בצרור ויברך על שתייתו (מהר"י מברונא סי' ס"ה):
כתב הד"ט ועי' להרב המגיה שם במפתחו' שכ' שגם הרדב"ז בחדשות סי' ל"ח הסכי' לזה ועוד כ' דהרב פרי האדמה והרב שלחן גבוה בכללים נפרדים כתבו דיהרהר הברכה בלבו ושכ"כ ג"כ הרט"ז בסי' ס"ב גם הרב משבצות זהב בפתיחתו להלכות ברכות כתב בפשיטות דבכל כה"ג הנכון להרהר בלבו ודיו:
כג מי ששכח ונרדם קודם שקרא ק"ש ובחצות הלילה ניער משנתו ונזכר שלא קרא ק"ש בזמנה פסק בפשיטות שצריך לברך ברכת התורה קודם ק"ש ואם לא חזר וישן שינת קבע אין לחזור בבוקר לברך ברכת התורה (פני אהרן סי' ג'):
כד חילוק ידע בין ברכת אהב' רבה לבה"ת דאה"ר אינה פוטרת רק מה שלומד אח"כ מיד בלי הפסק כלל משא"כ בה"ת שפוטרת למודו של כל היום ואף שהפסיק כל שלא הסיח דעתו ממנה לגמרי לעסוק בד"א בקבע או בשינה ושוה ברכת התורה לכל ברכת מצות והנאות שצריך להסמיכה ללימוד ודלא כמרן ז"ל ורט"ז ז"ל שהפליגו לדבר אחר (מר וקציעה סי' מ"ז דף ל"ג ע"ב):
כה האריך לברר וללבן דיני נט"י ומסיק דדין נט"י של שחרית ונט"י לתפלה שוין הן לנט"י לסעודה שלכתחלה צריך ליטול עד מקום חבור היד עם הזרוע כפסק מרן ז"ל ותמה על הרמג"ד דשבקיה לחסידותיה בהא ומיקל וביאר ג"כ מימרא דרב נוטל אדם ידיו שחרית וכו' דל"ד שחרית אלא כל שנוטלן בשביל איזה דבר שחייב ליטול יכול להתנות (לאפוקי אם נוטלן שלא בשעת שום חיוב שאינו יכול להתנות וצריך להתכיף אכילה לנט"י) וה"ה אם נטל לצורך אכיל' א' יכול להתנו' על אכילה אחרת ודלא מהרב ל"ח הזכירו הרמג"א בסי' קס"ד דכתב דלא מהני וע"ע שם שתירץ מה שהקשו המגינים שם על הרב"ח דדחה וסתר הגהת מור"ם שם (וע"ל סי' ה' אות ע"ג וסי' כ"ח אות כ"ב וסי' ל"א אות כ"ט) (ושב הכהן סי' א'):