עיקר תוספות יום טוב על משנה תמיד· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ד
טו לַה' כוּ'. כָּל הַמִּזְמוֹר. רַשִׁ"י:
טז וְנִתְעַלָּה וְיָשַׁב בַּמָּרוֹם דֻּגְמַת שָׁכְנוֹ בְּעִירוֹ וְהַר קָדְשׁוֹ. רַשִׁ"י:
יז וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, שֶׁעָלֶיהָ יִהְיֶה הַדִּין וְהַדַּיָּנִין. עַד כָּאן. וְאַסֵּיפָא דִקְרָא קָיְמֵי, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. וּבַגְּמָרָא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שָׁם, עַל שׁוּם שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ בְּחָכְמָתוֹ וְהֵכִין תֵּבֵל לַעֲדָתוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁגִּלָּה אֶרֶץ מְקוֹם מַצַּב עֲדָתוֹ:
יח לַאֲפוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר תְּרֵי חֲרוּב, שֶׁנֶּאֱמַר [הוֹשֵׁעַ ו] יְחַיֵּינוּ מִיֹּמַיִם. גְּמָרָא:
יט לְחַיֵּי. וְהָרַ"ב הֶעְתִּיק לְחֵי הָעוֹלָמִים. וּשְׁנֵיהֶם צָדְקוּ יַחְדָּיו. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים, הַכַּוָּנָה לַהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא חַיֵּי הָעוֹלָמִים כֻּלָּם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וַאֲפִלּוּ אִם תֹּאמַר חַיֵּי הָעוֹלָם הוּא נָכוֹן, כִּי הוּא סָמוּךְ מִשֵּׁם חַיִּים שֶׁלֹּא נִמְצָא נִפְרָד בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר חֵי הָעוֹלָמִים גַּם כֵּן נָכוֹן, וְתִהְיֶה הַקְּרִיאָה חֵי בְּצֵירֵ"י, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם [דָּנִיאֵל יב], שֶׁהוּא סָמוּךְ, וְיִהְיֶה עִנְיָנוֹ חַיִּים שֶׁל הָעוֹלָמִים וְהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא חִיּוּתוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּאָמוּר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן חַי בְפַתָּ"ח, שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ, יִהְיֶה עִנְיָנוֹ הָעוֹלָם שֶׁהוּא חַי, וְאֵין הָעוֹלָם עַצְמוֹ חַי עַל צַד הָאֱמֶת. כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
סוף הספר