עיקר תוספות יום טוב על משנה שקלים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ד
ט זְכָרִים עוֹלוֹת. וְדִלְמָא זֶבַח שְׁלָמִים (תּוֹדָה) הֵן, וְאֵיךְ מַקְרִיב הָאֵבָרִים, וּמַסִּיק דְּמַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתּוּמָם, וּמַיְתֵי שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וּמַתְנֶה, וּמַיְתֵי נַמִּי תּוֹדָה וְלֶחֶם. וְדִלְמָא אָשָׁם הוּא, אָשָׁם בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים וְאִשְׁתַּכַּח בֶּן שָׁנָה. וְדִלְמָא אֲשַׁם מְצֹרָע וְנָזִיר הוּא, לֹא שְׁכִיחֵי. וְדִלְמָא פֶּסַח הוּא, בִּזְמַנּוֹ מִזְּהַר זְהִירֵי בֵּיהּ, וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ שְׁלָמִים הוּא. וְדִלְמָא בְּכוֹר וּמַעְשֵׂר הוּא, לְמַאי הִלְכְתָא, לְמֵיכְלִינְהוּ בְּמוּמָן, הָכִי נַמִּי בְּמוּמָן תִּתְאָכֵל. גְּמָרָא קִדּוּשִׁין דַּף נ"ה:
י שְׁלָמִים. דִּלְמָא תּוֹדָה הִיא (כוּ' כְּדִלְעֵיל) שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ, לֹא שְׁכִיחַ. אִשְׁתַּכַּח בַּת שְׁנָתָהּ מַאי, אָמַר אַבַּיֵי בַּת שְׁנָתָהּ כְּחַטָּאת וַדַּאי, כּוֹנְסָה לְכִפָּה וְהִיא מֵתָה מֵאֵלֶיהָ. גְּמָרָא שָׁם. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם:
יא וְאֵין לְהַשְׁהוֹתָהּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁיָּבֹא, דַּהֲוֵי דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, דְּיִמָּכֵר [כְּדִתְנָן בָּבָא מְצִיעָא פ"ב מ"ז], וּבְקָדָשִׁים אִי אֶפְשָׁר לְהִמָּכֵר: