עיקר תוספות יום טוב על משנה שקלים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ב
ב בְּטוֹבַת הֲנָאָה. רַשִׁ"י. וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ, דְּהָא קַיְמָא לָן מַתָּנָה כְּמֶכֶר לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאָסוּר:
ג דְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים עַל בְּהֵמָה אַחַת לִקְנוֹת. תּוֹסָפוֹת:
ד בְּהַר הַבַּיִת חֻלִּין. וְאִם תֹּאמַר לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָרַ"ב בְּסוֹף בְּרָכוֹת דַּאֲפוּנְדָתוֹ אֵזוֹר חָלוּל שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ מָעוֹת, וּתְנַן שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בּוֹ לְהַר הַבַּיִת, וְאִם כֵּן מִסְתָּמָא שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הֵן וְנָפְלוּ מִן הַמְּבִיאִים שִׁקְלֵיהֶן לַלִּשְׁכָּה. תֵּרְצוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאֵין אִסּוּר לִכָּנֵס אֶלָּא בְּמָעוֹת הַצְּרוּרִים, דְּנִרְאֶה שֶׁנּוֹשֵׂא אוֹתָם לִסְחוֹרָה וּגְנַאי הוּא, וּבְעִנְיָן זֶה אֲפִלּוּ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אָסוּר. אֲבָל בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ הֵם שֶׁל חֻלִּין מֻתָּר לִכָּנֵס. וְאִם תֹּאמַר אַכַּתִּי נֵימָא דְּשֶׁל תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֵן, תֵּרֵץ הָרַמְבַּ"ם חֲזָקָה דְּאֵין הַכֹּהֵן מוֹצִיא מָעוֹת מֵהַלִּשְׁכָּה עַד שֶׁהוּא מְחַלְּלָן עַל הַבְּהֵמָה, וְכָל מַה שֶּׁיִּפֹּל מִמֶּנּוּ חֻלִּין הוּא, מַה שֶּׁאַחַר כָּךְ הוֹצִיאוּהוּ מִן הַלִּשְׁכָּה: