עיקר תוספות יום טוב על משנה שקלים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ט
טו וְהוּא מִלָּה עִבְרִית, [מִשְׁלֵי כג] כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ. וְעִנְיָנוֹ שֶׁנּוֹתְנִין שִׁעוּר לְאוֹתוֹ דָּבָר. הָרַמְבַּ"ם:
טז לְסַפֵּק. שֶׁיִּמְכֹּר לָנוּ כְּדֵי צְרָכֵינוּ. וְסִפּוּק הוּא הַשְׁלָמַת הַצֹּרֶךְ, תַּרְגּוּם וּמָצָא לָהֶם הֲיְסַפְּקוּן לְהוֹן. וְעִבְרִי מַמָּשׁ, [מְלָכִים א כ] אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן, בִּמְלֹאת שִׂפְּקוֹ [אִיוֹב כ]. הָרַמְבַּ"ם:
יז וְתַנָּא חָדָא נָקַט. אִי נַמִּי לְפִי שֶׁהַסֹּלֶת עִקָּר וְהַשֶּׁמֶן טָפֵל שֶׁהוּא נִבְלָל, וְכֵן יַיִן נַמִּי טָפֵל לָאֲכִילָה, הִלְכָּךְ נִקְרְאוּ כֻּלָּם בְּשֵׁם סְלָתוֹת:
יח וְאַכַּתִּי קַשְׁיָא, דְּתֵינַח שֶׁהַגִּזְבָּרִין אֵינָם מְחֻיָּבִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַשָּׁלֹשׁ, לְפִי שֶׁלֹּא מָשְׁכוּ, אֲבָל שֶׁיְּהֵא מְחֻיָּב לְסַפֵּק בְּאַרְבַּע לָאו טַעֲמָא קָאָמַר. אֶלָּא נִרְאֶה שֶׁכֵּן הוּא תְּנַאי בֵּית דִּין, שֶׁיְּהֵא מְחֻיָּב לְסַפֵּק בְּאַרְבַּע כְּפִי הַשַּׁעַר, וְשֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ הַגִּזְבָּרִין לִטְרֹחַ וְלֵילֵךְ לְמוֹכְרִים אֲחֵרִים. וְהַיְנוּ נַמִּי טַעֲמָא דְּאַחְרָיוּת הַהַתְלָעָה וְהַחִמּוּץ עַל הַמְסַפֵּק וַאֲפִלּוּ מָשַׁךְ הַגִּזְבָּר: