עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק כב · משנה ה
ז בְּמֵי מְעָרָה כוּ'. מוֹקְמִינַן בַּגְּמָרָא דְּמֵי מְעָרָה חַמִּין דּוּמְיָא דְּמֵי טְבֶרְיָא, וּלְהָכִי קָתָנֵי הָרוֹחֵץ דִּיעֲבַד, דִּלְכַתְּחִלָּה לֹא יִרְחֹץ בְּחַמִּין, אֲבָל בְּמֵי טְבֶרְיָא רוֹחֵץ לְכַתְּחִלָּה, וְלֹא תָּנֵי לַהּ הָכָא אֶלָּא לְגִלּוּיֵי אַמֵּי מְעָרָה דְּחַמִּין הֵן, וְרוֹצֶה לוֹמַר חַמֵּי הָאוּר שֶׁהוּחֲמוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ח וְהוּא מִלְּשׁוֹן מִטְפַּחַת הַסְּפוֹג דְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ט' דְּכִלְאַיִם. וְכָתַב הָרַ"ן דִּוְנִסְתַּפֵּג דְּמַשְׁמַע דִּיעֲבַד לָאו דַּוְקָא, דַּאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מִסְתַּפֵּג כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא כוּ' מִסְתַּפְּגִים כוּ', וְלֹא מַשְׁמַע לְחַלֵּק בֵּין אָדָם אֶחָד לַעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אֶלָּא לְעִנְיַן הֲבָאָה. וְכָתַב עוֹד וְלֹא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּל הָרוֹחֲצִים מִסְתַּפְּגִים אִם אַתָּה אוֹסֵר עָלָיו לְהִסְתַּפֵּג אַף אַתָּה אוֹסְרוֹ בִּרְחִיצָה, וְאֵין הַדָּבָר עוֹמֵד כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק כִּירָה. עַד כָּאן. וְאִם תֹּאמַר וְהָאֵיךְ שָׁרִינַן לְהִסְתַּפֵּג בְּבֶגֶד, הָא תְּנַן בְּפֶרֶק כ"א מִשְׁנָה ב' הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת מְקַנְּחָהּ, וּפֵרֵשׁ הָרַ"ב דְּלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ מַיִם מִשּׁוּם דִּשְׁרִיָּתוֹ זֶה כִּבּוּסוֹ, וּמִיהוּ הָתָם כָּתַב הָרַ"ן כוּ' וּמַסִּיק דְּדַוְקָא בְּבֶגֶד מְטֻנָּף אָמְרִינַן שְׁרִיָּתוֹ הוּא כִּבּוּסוֹ. סֵפֶר הַתְּרוּמָה:
ט לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ. שֶׁאִם נַתִּיר לוֹ לְהָבִיאָם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּסְחֹט כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ וְהוּא יָבֵשׁ, אֲבָל כְּשֶׁנֹּאמַר לוֹ כִּי אֵין דֶּרֶךְ לְהוֹצִיא זֶה הַבֶּגֶד שֶׁנִּסְתַּפֵּג מִמְּקוֹם רְחִיצָתוֹ, יַנִּיחוֹ שָׁם וְלֹא יָחוּשׁ לוֹ, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה יָבֵשׁ אוֹ שָׁרוּי. הָרַמְבַּ"ם: