עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יד · משנה ד
ט דְּחֹמֶץ מַעֲלֵי לְהוּ הֵיכָא דְּאִיכָּא מַכָּה דִּצְמִיתֵי, וּקְרָא דְּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשׁוֹלְחָיו (מִשְׁלֵי י) דְּמַשְׁמַע דְּקָשֶׁה לְהוּ, מַיְרֵי דְּלֵיכָּא מַכָּה, דִּמְרָפֵי. גְּמָרָא:
י גְּמָרָא. וְסֵיפָא דְּקָתָנֵי אֲבָל מְטַבֵּל כְּדַרְכּוֹ, הוּא הַדִּין דַּהֲוָה מָצֵי לְמִתְנֵי בִּמְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ, אֶלָּא אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא נָקַט. תּוֹסָפוֹת:
יא וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אוֹתָהּ הַמְּשִׁיחָה מִשְׁתַּמְשִׁין בָּהּ בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה. וְהָכִי אָמַר רַב בַּגְּמָרָא דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְלֹא מִטַּעֲמֵיהּ, דְּאִלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף עַל גַּב דְּלֹא שְׁכִיחַ שָׁרֵי, וְרַב סָבַר אִי שְׁכִיחַ אִין אִי לֹא לֹא, וּבְאַתְרָא דְּרַב שְׁכִיחַ מַשְׁחָא דְּוַרְדָא: