עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יד · משנה ג
ה וּמִשּׁוּם דְּאָיְרֵי בְּמֵי מֶלַח שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לְמַתֵּק הָאֹכֶל וְאֵינָן דְּבַר מַאֲכָל בְּעַצְמוֹ נָקַט נַמִּי לְהָנֵי שֶׁאֵינָן מַאֲכָל מַמָּשׁ וְאַגַּבַן נָקַט נַמִּי אִינָךְ שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן רְפוּאָה. וְכָתַב הַמַּגִּיד בְּפֶרֶק כ"א דְּכָל אֵלּוּ הַדִּינִין הֵן בְּבָרִיא שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל לְמִשְׁכָּב וְלֹא חוֹלֶה, דְּהָתְנַן בְּמִשְׁנָה ו' פֶּרֶק ח' דְּיוֹמָא דְּחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ מְטִילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו מִשּׁוּם סְפֵק נְפָשׁוֹת:
ו כָּל הָאֳכָלִין. לַאֲתוֹיֵי טְחוֹל לַשִּׁנַּיִם וְכַרְשִׁינִין לִבְנֵי מֵעַיִן, כְּלוֹמַר שֶׁקָּשִׁים לָהֶם, וְסַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמֵינָא דְּלָאו אוֹרְחָא לְמֵיכְלִינְהוּ אִי לָאו לִרְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם וּמוּכְחָא מִלְּתָא וְלִתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לָן. וְכָל הַמַּשְׁקִין לַאֲתוֹיֵי מֵי צְלָפִין בְּחֹמֶץ. גְּמָרָא:
ז וְכוֹס עִקָּרִים. אַף עַל גַּב דִּמְרַפֵּא לַזָּבָה וְלֹא מֵעַקְרָא כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. קָרֵי לְהוּ אֱינָשֵׁי בְּשֵׁם עִקָּרִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְפֻרְסָם בְּשֵׁם זֶה וְיִזָּהֲרוּ מֵהֶם בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹתוֹ וְיִשְׁתַּדְּלוּ אַחַר רְפוּאָה אַחֶרֶת לְאֵלּוּ הַחֳלָיִים:
ח שֶׁמֶן עִקָּרִין. נִרְאָה שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁנִּתְבַּשֵּׂם בְּעִקָּרֵי בְּשָׂמִים וִירָקוֹת. רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ כֵּן בְּכוֹס עִקָּרִים: