עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יב · משנה א
א הַבּוֹנֶה. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת צָרִיךְ לִתֵּן טַעַם אַמַּאי תָּנֵי הַבּוֹנֶה אַחַר זְרִיקָה וְהוֹצָאָה. וְלִי נִרְאֶה [לָתֵת טַעַם] דְּאַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ דִּינֵי הוֹצָאָה דְּאִיהִי סִיּוּמָא דַּאֲבוֹת מְלָאכוֹת רָצָה לְפָרֵשׁ מַה דְּסָמִיךְ לַהּ וְהוּא מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ, וּלְפִי שֶׁהוּא מֵעֵין מְלָאכוֹת בִּנְיָן שֶׁשְּׁכִיחַ טְפֵי הִלְכָּךְ נָקַט הַבּוֹנֶה קֹדֶם:
ב כָּל שֶׁהוּא. מַסְקִינַן בַּגְּמָרָא שֶׁכֵּן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶקֶב בְּבִירָתוֹ סוֹתְמוֹ, דִּכְוָתַהּ גַּבֵּי מִשְׁכָּן שֶׁכֵּן קֶרֶשׁ שֶׁנָּפַל בּוֹ דַּרְנָא (תּוֹלַעַת) מַטִּיף לְתוֹכוֹ אֵבֶר וְסוֹתְמוֹ:
ג וּבַגְּמָרָא אִיתָא [אֵימָא] הַמְסַתֵּת הַמַּכֶּה בַּפַּטִּישׁ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְהָכִי קָאָמַר הַמְסַתֵּת שֶׁהוּא חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא:
ד וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת דְּבִנְיָן שֶׁל אֲבָנִים לֹא הָוֵי בַּמִּשְׁכָּן, וְלָמָּה שָׁבֵיק מְלָאכָה דְּכֵלִים דַּהֲוָה בַּמִּשְׁכָּן כוּ'. אֶלָּא נִרְאֶה לְרִ"י דְּהַיְנוּ מַכָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁמַּכֶּה עַל הַכְּלִי בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְנִרְאֶה לִי לְתָרֵץ דְּמִשְׁנָתֵנוּ דִּבְּרָה בַּהֹוֶה עַכְשָׁיו כֵּיצַד מִתְחַיֵּב הָאָדָם הָעוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ה זֶה הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי דְּחָק קְפִיזָא בְּקַבָּא. גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י בְּגֹלֶם גָּדוֹל הָרָאוּי לָחֹק בּוֹ קַב חָקַק שָׁלֹשׁ לֻגִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְהוֹסִיף יֵשׁ שֶׁמְּקַיְּמִין כֵּן:
ו שֶׁיֵּשׁ מְקַיְּמִין כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְאֵין מוֹסִיפִין עָלָיו. הָרַ"ן:
ז בְּשַׁבָּת. אַהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה קָאֵי, כָּל הָעוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת וְהִיא מִתְקַיֶּמֶת. הָרַ"ן:
ח גְּמָרָא. וְצָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכֵּן הָיוּ עוֹשִׂין לֹא חָשֵׁיב לֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא שֶׁתְּהֵא מְלָאכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ הָעוֹשֶׂה. אֲבָל אֵין לוֹמַר שֶׁיַּחְלְקוּ בַּמְּצִיאוּת אִם הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן: