עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא · משנה א
א מִשּׁוּם דְּאִי לָאו הָכִי, אִם יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם אַף עַל גַּב דְּהַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב, מִכָּל מָקוֹם אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל בְּתוֹכוֹ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וּלְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַתְנוֹת בְּיֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין שֶׁיִּהְיֶה מֻקָּף לְדִירָה. בֵּית יוֹסֵף:
ב לִרְבוּתָא נָקַט דֶּרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, אַמָּה וְכָל שֶׁכֵּן כָּל הָנֵי דְּנָקַט. [וּכְשֶׁאֵין בּוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הוּא כַרְמְלִית. הָרַ"מ]:
ג שֶׁאִם יֵשׁ עָלָיו תִּקְרָה הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא:
ד מִשּׁוּם דְּכָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד דָּמִי וְהָוֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, וַעֲקִירָה וַהֲנָחָה בִּמְקוֹם אַרְבָּעָה אָיְרֵי בְּעַמּוּד תִּשְׁעָה וְרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו, דַּהֲוֵי כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: