עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יא
משנה א
א מִשּׁוּם דְּאִי לָאו הָכִי, אִם יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם אַף עַל גַּב דְּהַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב, מִכָּל מָקוֹם אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל בְּתוֹכוֹ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וּלְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַתְנוֹת בְּיֵשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין שֶׁיִּהְיֶה מֻקָּף לְדִירָה. בֵּית יוֹסֵף:
ב לִרְבוּתָא נָקַט דֶּרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, אַמָּה וְכָל שֶׁכֵּן כָּל הָנֵי דְּנָקַט. [וּכְשֶׁאֵין בּוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הוּא כַרְמְלִית. הָרַ"מ]:
ג שֶׁאִם יֵשׁ עָלָיו תִּקְרָה הֲרֵי הוּא כְּכַרְמְלִית כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא:
ד מִשּׁוּם דְּכָל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד דָּמִי וְהָוֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, וַעֲקִירָה וַהֲנָחָה בִּמְקוֹם אַרְבָּעָה אָיְרֵי בְּעַמּוּד תִּשְׁעָה וְרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו, דַּהֲוֵי כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ב
ה וְהָכִי נַמִּי גְּזֻזְטְרָאוֹת דּוּמְיָא דַּעֲגָלוֹת, וְהֵן הָיוּ גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה שֶׁהָרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד הֵן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו עֲבוֹדַת הַלְּוִיִּם. וְהוֹצָאָה מְלָאכָה גְּרוּעָה הִיא, וּלְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לִמְצֹא הוֹשָׁטָה [אַף עַל גַּב] דְּתוֹלָדָה הִיא שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן. תּוֹסָפוֹת:
משנה ג
ז בַּכֹּתֶל. פֵּרוּשׁ בִּפְנֵי הַכֹּתֶל [וְנִדְבַּק בּוֹ]. רַשִׁ"י:
ח אַרְבַּע אַמּוֹת. מַסְקִינַן בְּרֵישׁ פִּרְקִין דְּכָל אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּמָרָא גְּמִירֵי לַהּ:
משנה ד
ט וְהַמְכֻוָּן שֶׁאֵינָם עֲמֻקִּים:
י דְּאַף עַל גַּב דְּעַד עֲשָׂרָה כַּרְמְלִית וּלְמַעְלָה מְקוֹם פְּטוֹר כִּדְכָתַב הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה א', הָא קַיְמָא לָן כְּמַאן דְּאָמַר בְּסוּגְיָא אַמַּתְנִיתִין דִּלְקַמָּן דְּמַיָּא אַרְעָא סְמִיכְתָּא הִיא וּמִשְּׂפַת מַיָּא מָשְׁחִינַן לַהּ:
יא אוֹקִימְתָּא דְּאַבַּיֵּי. וְצָרִיךְ עִיּוּן דּבְמִשְׁנָה א' כָּתַב הָרַ"ב דְּחָרִיץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה שֶׁהוּא כַּרְמְלִית, וְהָכָא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם עִם רֶפֶשׁ וְטִיט הֲוָה רְשׁוּת הָרַבִּים, וְאַף עַל גַּב דְּהָכָא תְּנַן וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הָא לְעֵיל סְתָמָא קָאָמַר. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר דִּרְקָק מַיִם מִן הַסְּתָם יֵשׁ בְּמִדְרוֹנוֹ מִכָּל צַד שִׁפּוּעַ וְנוֹחַ לְהַלֵּךְ בְּתוֹכוֹ, אֲבָל חָרִיץ מִן הַסְּתָם אֵין לוֹ שִׁפּוּעַ כָּל כָּךְ וּלְפִיכָךְ אֵין רְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ:
משנה ה
יב דְּסַלְקָא דַּעְתָּךְ כֵּיוָן שֶׁאֵין עֲתִידוֹת לִהְיוֹת קְבוּעוֹת שָׁם לֹא יְהַנֵּי עֵרוּב, קָא מַשְׁמַע לָן דִּמְהַנֵּי. תּוֹסָפוֹת:
משנה ו
יג קְלָטָהּ אַחֵר. וּכְגוֹן שֶׁנֶּעֱקַר מִמְּקוֹמוֹ וְקִבְּלָהּ. רַשִׁ"י:
יד קְלָטָהּ כֶּלֶב. בְּפִיו, דְּלֹא הָוֵי הֲנָחָה, דִּבְעִינַן מְקוֹם אַרְבָּעָה. רַשִׁ"י. [וְאִיתָא בַּגְּמָרָא דְאִי מְכַוֵּן לַהּ בִּתְחִלַּת זְרִיקָתוֹ לְפִי הַכֶּלֶב, כֵּיוָן דְּאֲחַשְּׁבֵיה מַחְשַׁבְתּוֹ מְשַׁוִּי לֵיהּ מָקוֹם וְחַיָּב]:
טו שֶׁהֲרֵי קָשֶׁה בַּמִּשְׁנָה דְּמִדִּתְנַן וְנִזְכַּר כוּ' קְלָטָהּ כוּ' מַשְׁמַע הָא לֹא קְלָטָהּ אַחֵר אֶלָּא נָחָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְכַּר חַיָּב, וְהָא תָּנֵי סֵיפָא אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה, וּלְפִיכָךְ שִׁעוּר הַמִּשְׁנָה כְּדִמְפָרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם. אֲבָל נִרְאֶה דְּקִצְּרוּ דִּבְרֵיהֶם וְכָלְלוּ שְׁתֵּי תֵּרוּצִים יַחַד, דְּרָבָא מְתָרֵץ דְּאוֹ קְלָטָהּ קָתָנֵי וְרַב אַשִּׁי מְתָרֵץ לַהּ בְּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁחָזַר וְשָׁכַח. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ: