עיקר תוספות יום טוב על משנה שביעית· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק י · משנה ב
ב מְשַׁמֵּט. וְלֹא דָמִי לְהַקָּפַת חֲנוּת וּשְׂכַר שָׂכִיר, דְּהַקָּפַת חֲנוּת דֶּרֶךְ לְהַקִּיף שָׁנָה וּשְׁנָתַיִם וּבַסּוֹף נוֹטֵל חוֹבוֹ וְאֵין דֶּרֶךְ לְנָגְשׂוֹ. וְכֵן הַשָּׂכִיר דַּרְכּוֹ לְקַבֵּץ שְׂכָרוֹ בְּיַד שׂוֹכְרוֹ וְאֵינוֹ נוֹגְשׂוֹ לְתִתָּם לוֹ, אֲבָל הֵם בְּיָדוֹ כְּפִקָּדוֹן אוֹ כְּהִלְוָהוּ עַד אַחַר שְׁבִיעִית, דְּאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ. אֲבָל הַמּוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ וְלֹא קָבַע לוֹ זְמַן לְפָרְעוֹ אַחַר שְׁבִיעִית הֲוָה לֵיהּ כְּאִלּוּ הִלְוָהוּ, וּשְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּהַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִלְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכוּ' דְּמַתְנִיתִין. בֵּית יוֹסֵף חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן ס"ז סְעִיף י"ט:
ג וְשָׁאנֵי מִשִּׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת, דְּקַיְמָא לָן מַלְוֶה קוֹנֶה מַשְׁכּוֹן מִשּׁוּם דְּוּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה. וְאַף דְּהַקְּרָא שֶׁלֹּא בִשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ כְּתִיב, מִכָּל מָקוֹם אַלִּים שִׁעְבּוּדֵיהּ דְּבִשְׁעַת הַלְוָאָה דְּלֹא מְשַׁמֵּט לֵיהּ. תּוֹסָפוֹת: