עיקר תוספות יום טוב על משנה שביעית· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק י
משנה א
א וְאַשְׁמְעִינַן דַּאֲפִלּוּ כְּשֶׁפֵּרֵשׁ בְּהֶדְיָא (אַחֲרָיוּת בַּשְּׁטָר) לֹא מְהַנֵּי לוֹמַר דִּלְכָךְ פֵּרֵשׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ מַשְׁכּוֹן. וְשֶׁלֹּא בִשְׁטָר הַיְנוּ שֶׁכָּתַב סְתָם וְלֹא פֵרֵשׁ בּוֹ הָאַחְרָיוּת:
משנה ב
ב מְשַׁמֵּט. וְלֹא דָמִי לְהַקָּפַת חֲנוּת וּשְׂכַר שָׂכִיר, דְּהַקָּפַת חֲנוּת דֶּרֶךְ לְהַקִּיף שָׁנָה וּשְׁנָתַיִם וּבַסּוֹף נוֹטֵל חוֹבוֹ וְאֵין דֶּרֶךְ לְנָגְשׂוֹ. וְכֵן הַשָּׂכִיר דַּרְכּוֹ לְקַבֵּץ שְׂכָרוֹ בְּיַד שׂוֹכְרוֹ וְאֵינוֹ נוֹגְשׂוֹ לְתִתָּם לוֹ, אֲבָל הֵם בְּיָדוֹ כְּפִקָּדוֹן אוֹ כְּהִלְוָהוּ עַד אַחַר שְׁבִיעִית, דְּאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ. אֲבָל הַמּוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ וְלֹא קָבַע לוֹ זְמַן לְפָרְעוֹ אַחַר שְׁבִיעִית הֲוָה לֵיהּ כְּאִלּוּ הִלְוָהוּ, וּשְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּהַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִלְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכוּ' דְּמַתְנִיתִין. בֵּית יוֹסֵף חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן ס"ז סְעִיף י"ט:
ג וְשָׁאנֵי מִשִּׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת, דְּקַיְמָא לָן מַלְוֶה קוֹנֶה מַשְׁכּוֹן מִשּׁוּם דְּוּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה. וְאַף דְּהַקְּרָא שֶׁלֹּא בִשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ כְּתִיב, מִכָּל מָקוֹם אַלִּים שִׁעְבּוּדֵיהּ דְּבִשְׁעַת הַלְוָאָה דְּלֹא מְשַׁמֵּט לֵיהּ. תּוֹסָפוֹת:
משנה ג
ד וּמְפָרֵשׁ רַבֵּנוּ תַּם דְּהַךְ שְׁמִטַּת קַרְקַע לָאו בַּעֲבוֹדַת קַרְקַע אֶלָּא בַּשָּׂדוֹת שֶׁחוֹזְרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן בַּיּוֹבֵל. דְּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג שֶׁמְּשַׁמֵּט אֶת הָקַרְקַע, שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת שֶׁמְּשַׁמֶּטֶת כְּסָפִים. וּבְבַיִת שֵׁנִי לֹא נָהֲגוּ יוֹבֵל לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ. וּבְשֵׁם רַבֵּנוּ תַּם פֵּרְשׁוּ דִּבְבַיִת שֵׁנִי נָהֲגוּ יוֹבֵל, וְהִלֵּל לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים תִּקֵּן, דְּיוֹדְעִים הָיוּ שֶׁהַבַּיִת עָתִיד לֵחָרֵב:
משנה ד
ה אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. בְּגִטִּין דַּף ל"ב פְּלִיגֵי, רַב נַחְמָן סָבַר דְּדַוְקָא תָּנֵי תְּרֵי לְאַשְׁמְעִינַן דִּבְבֵית דִּין שֶׁל שְׁנַיִם סַגִּי הָכָא, וְרַב שֵׁשֶׁת סָבַר דְּהָכָא נַמִּי בָּעִינַן שְׁלֹשָׁה, וְתַנָּא אָטוּ כִּי רוֹכְלָא לֵחָשֵׁב וְלֵיזָל:
ו שֶׁיֶּשׁ לִי. בַּגְּמָרָא הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, שֶׁיֶּשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי:
ז וְאַף עַל גַּב דְטַעֲמָא דִפְרוֹזְבּוּל הוּא מִשּׁוּם דְּכָל שֶׁבְּיַד בֵּית דִּין כְּגָבוּי דָּמִי, וְהַנֵּי לְהָעִיד בִּקֵּשׁ לִפְנֵיהֶם, אֲפִלּוּ הָכִי כִּי חַתְמֵי דַּיָּנִים נַעֲשׂוּ דַּיָּנִים, דְּעֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ה
ח וְהַמְאֻחָר פָּסוּל. טַעֲמָא נַמִּי מִשּׁוּם קְנָס כְּמוֹ גַבֵּי שְׁטַר חוֹב:
ט יְרוּשַׁלְמִי. וְהָרַ"ן בְּשֵׁם הָרַ"ז כָּתַב דְּבִכְגוֹן זֶה מָצוּי דְּטָעוּ הָעֵדִים. וְכָתַב הָרִיבַ"שׁ דְּצָרִיךְ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וּלְהַחְמִיץ הַדִּין. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ו
י שֶׁכָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ חֲכָמִים לְתַקֵּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּעוֹקְרִים דָּבָר מֵהַתּוֹרָה הִתְקִינוּ. הָרַשְׁבַּ"ם. וְלַאֲפוֹקֵי מִטַּלְטְלִין דְּאִינַן חֲשׁוּבִין כָּל כָּךְ כִּגְבוּיִים כְּמוֹ קַרְקַע, דְּקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת (וְאֵין יָכוֹל לְהַצְנִיעַ, אִי נַמִּי אֵין רְגִילִים לְהַלְווֹת לְמִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע, וּבְמִלְּתָא דְּלֹא שְׁכִיחַ לֹא תִקְּנוּ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הַפֵּרוּשׁ):
יא לָאו בְּדַוְקָא הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת, כְּגוֹן שֶׁנִּתַּן לָהּ קַרְקַע עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעֲלָהּ זְכוּת. כֵּן מוּכָח בַּיְרוּשַׁלְמִי וַהֲוֵי דוּמְיָא דְסֵיפָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בַּהַשְׁמָטוֹת. בֵּית דָּוִד:
יב וְלַיְתוֹמִים כוּ'. דְּתַקָּנָה זוֹ לְטוֹבַת עֲנִיִּים תִּקְּנוּהָ כְּמוֹ כֵּן שֶׁיִּמְצְאוּ מִי שֶׁיַּלְוֶה לָהֶם. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלָּוָה לְטוֹבַת הַיְתוֹמִים קַרְקַע שֶׁכּוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל, הוֹאִיל וְהוּא לָוָה (דְּאִלּוּ לָוָה אֲבִיהֶם אֵין כּוֹתְבִין עַל נִכְסֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס), אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ לָוָה:
משנה ז
יג וְקוֹנֶה עַל גַּבָּהּ מִטַּלְטְלִים וּשְׁאָר דִּינֵי הַקַּרְקָעוֹת:
יד וְכוֹתְבִין כוּ'. סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא דְּלֹא סָמְכָה דַעְתֵּיהּ דְּמַלְוֶה עָלֶיהָ מֵאַחַר שֶׁהִיא מִטַּלְטֶלֶת, אִי נַמִּי אַשְׁמוּעִינַן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכַּוֶּרֶת לַלֹּוֶה אֶלָּא הַדְּבַשׁ:
טו פָּטוּר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר פָּטוּר מִמִּיתָה, וְחַיָּב מַלְקוֹת עַל כָּל פָּנִים. הָרַ"מ. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מַכּוֹת מַרְדּוּת:
משנה ח
טז וְזֶה לְשׁוֹן הָרַ"שׁ בַּשְּׁבִיעִית בְּיוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל שְׁבִיעִית, אִי נַמִּי בַּשְּׁמִינִית, דְּשָׁעָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת:
יז וּדְבַר תֵּימַהּ הוּא, דְּאִם יְקַבֵּל בְּפֵרָעוֹן אִם כֵּן אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, וּמַאי מְהַנֵּי שֶׁאָמַר מְשַׁמֵּט אֲנִי וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵן. וּבַגְּמָרָא כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ אַל יֹאמַר לוֹ בְּחוֹבִי אֶלָּא יֹאמַר לוֹ כֵּן בְּמַתָּנָה אֲנִי נוֹתֵן לְךָ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ט
יח וְכָל כוּ' נוֹחָה הֵימֶנּוּ. בְּלֹא נְתִינַת דָּמִים אַיְרֵי, שֶׁאִם נָתַן הַדָּמִים לֹא סַגִּי דְּאִם חוֹזֵר בּוֹ דְּאֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁעוֹמֵד בְּמִי שֶׁפָּרַע כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ד' דְּבָבָא מְצִיעָא:
סוף הספר