עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה א
א וּכְלוֹמַר דְּאִלּוּ לֹא הוֹדָה, מִי מְחַיְּבוֹ קָרְבָּן. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב רַשִׁ"י. וּפֵרֵשׁ הָרַשַׁ"ל דְּבָא לוֹמַר דְּמִפִּי עַצְמוֹ חַיָּב אַף בְּלֹא טַעֲנַת הַתּוֹבֵעַ. וְכִדְאִיתָא בַגְּמָרָא דַּף ל"ב:
ג עַד כוּ'. מִשּׁוּם דְּמִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת גָּמְרִינַן לַהּ, וּסְבִירָא לֵיהּ דּוּן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, וְהָתָם בְּבֵית דִּין. רַשִׁ"י:
ד כֵּיוָן כוּ'. דִּסְבִירָא לְהוּ דּוּן מִנַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ. רַשִׁ"י:
ה רַשִׁ"י. וּמַשְׁמַע, הָא שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר בִּשְׁבוּעָה זוֹ יוֹדְעִים הֵם, וְכִדְפֵרְשׁוּ לְעִנְיַן שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וְסָמְכוּ אַדִּלְעֵיל. וְכֵן מַה שֶּׁכָּתַב אֲבָל זָכוּר כוּ', הוּא הַדִּין הָתָם, וְסָמַךְ אַדְּהָכָא:
ו דְּבִכְרֵתוֹת יָלְפִינַן לַהּ אַכָּל הָאֲשָׁמוֹת. תּוֹסָפוֹת וְהָרַ"ן: