עיקר תוספות יום טוב על משנה קינים· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ה
ה מְפָרֵשׁ. וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁמָּא זוֹהִי אוֹתָהּ הַמְּעֹרֶבֶת שֶׁכְּבָר נִקְבְּעָה לְחַטָּאת:
ו כְּלוֹמַר, אַחַר שֶׁהִקְרִיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מֵהַתַּעֲרֹבוֹת שׁוּב לֹא יוּכַל לְהַקְרִיב עוֹד חַטָּאת עַל דַּעַת שֶׁהִיא זוֹ שֶׁנִּתְעָרְבָה, דְּשֶׁמָּא זוֹ הִיא עוֹלָה הַנִּשְׁאֶרֶת, דְּהוֹאִיל וְנִקְרְבוּ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מִן הַתַּעֲרֹבוֹת הֲרֵי הֻקְבְּעָה הַשְּׁלִישִׁית לְעוֹלָה וְשֶׁמָּא זוֹ הִיא, וְלֹא הִיא אוֹתָהּ הַחַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה:
ז וְיִהְיֶה פִּי שְׁנַיִם בַּחוֹבָה, שֶׁיֵּשׁ בַּחוֹבָה כִּפְלַיִם עוֹלוֹת כְּנֶגֶד הַחַטָּאוֹת:
ח רְצוֹנוֹ לוֹמַר, גַּם שְׁתֵּיהֶן, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן לֹא:
ט רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שְׁתַּיִם בְּיַחַד אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְרִיב, אֲבָל אַחַת מַקְרִיב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: