עיקר תוספות יום טוב על משנה קינים· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג
משנה א
א וְכֵן כָּתַב הַמְּפָרֵשׁ. וּמִשּׁוּם מִשְׁנָה ג' הוּא דְּנָקְטֵי הָכִי. דְּהָא הָכָא בִּסְתוּמָה אֲנַן קָיְמִינַן:
ב וְיַעֲשׂוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּסוֹף מַתְנִיתִין. וְכֻלֵּיהּ פִּרְקִין כְּמַאן דְּאָמַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִין, וּמִשּׁוּם הָכִי כִּי אַקְרִיב אִרַצֵּי:
משנה ג
ג רוֹצֶה לוֹמַר שְׁתֵּי פְרִידוֹת שֶׁהָאַחַת חַטָּאת וְאַחַת לְעוֹלָה:
משנה ד
ד וּמִיהוּ כִּי אַקְרִיב בִּסְתָמָא, כָּל אַחַת עָלְתָה לְמִי שֶׁהִיא כוּ'. וּמִשּׁוּם הָכִי מַשְׁכַּחַת לְהוּ מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל כְּדִתְנִינַן. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּלֹא הֲוָה צָרִיךְ לְמִתְנֵי אֶלָּא סְתוּמָה וּמְפֹרֶשֶׁת, דִּבְחַטָּאת וְעוֹלָה אֵין מַרְוִיחַ כְּלוּם:
משנה ה
ה מְפָרֵשׁ. וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁמָּא זוֹהִי אוֹתָהּ הַמְּעֹרֶבֶת שֶׁכְּבָר נִקְבְּעָה לְחַטָּאת:
ו כְּלוֹמַר, אַחַר שֶׁהִקְרִיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מֵהַתַּעֲרֹבוֹת שׁוּב לֹא יוּכַל לְהַקְרִיב עוֹד חַטָּאת עַל דַּעַת שֶׁהִיא זוֹ שֶׁנִּתְעָרְבָה, דְּשֶׁמָּא זוֹ הִיא עוֹלָה הַנִּשְׁאֶרֶת, דְּהוֹאִיל וְנִקְרְבוּ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מִן הַתַּעֲרֹבוֹת הֲרֵי הֻקְבְּעָה הַשְּׁלִישִׁית לְעוֹלָה וְשֶׁמָּא זוֹ הִיא, וְלֹא הִיא אוֹתָהּ הַחַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה:
ז וְיִהְיֶה פִּי שְׁנַיִם בַּחוֹבָה, שֶׁיֵּשׁ בַּחוֹבָה כִּפְלַיִם עוֹלוֹת כְּנֶגֶד הַחַטָּאוֹת:
ח רְצוֹנוֹ לוֹמַר, גַּם שְׁתֵּיהֶן, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן לֹא:
ט רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שְׁתַּיִם בְּיַחַד אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְרִיב, אֲבָל אַחַת מַקְרִיב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
משנה ו
י כְּסָבוּר שְׁנֵי הַקִּנִּין חוֹבָה עָלֶיהָ שֶׁמָּא יוֹלֶדֶת בְּזוֹב הָיְתָה וְהֻזְקְקָה לְקַן לֵידָה וְקַן זִיבָה. רַשִׁ"י:
יא וְכֵן לְכָל הַחַטָּאוֹת דְּמַתְנִיתִין הַבָּאוֹת עַל הַסָּפֵק:
יב הָרַמְבַּ"ם לֹא כָתַב שֶׁקָּבְעָה לְחוֹבָתָהּ. וְדוֹ"ק:
יג לִרְבוּתָא כָּתַב כֵּן, דְּלֹא תֵימָא דְּמִכָּל מִין הִקְרִיב עוֹלָה אַחַת כוּ', קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא, דְּהָא בְּפֵרְשָׁה וְקָבְעָה מַיְרֵי:
יד לָאו דַּוְקָא. דִּיכוֹלָה לְהָבִיא שְׁתֵּי פְרִידוֹת מֵאֵיזֶה מִין שֶׁתִּרְצֶה אַחַת חַטָּאת וְאַחַת עוֹלָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם:
טו מֵאֵיזֶה מִין שֶׁיִּהְיֶה לְהוֹסִיף עַל כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה דַּעֲשִׁירוֹת, הוֹאִיל וְחוֹבָתָהּ גַּם כֵּן קְבוּעָה וְהִיא לֹא יָדְעָה מֵאֵיזֶה מִין. הָרַמְבַּ"ם. וּבֶן עַזַּאי מִסְתַּפֵּק עוֹד בְּאֵיזֶה מִין קָבְעָה עִם הַכֶּבֶשׂ, וּלְכָךְ אָמַר שְׁתֵּי, וְרוֹצֶה לוֹמַר תּוֹר וּבֶן יוֹנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם הַרְבֵּה, וְתָפַס עִקָּר לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י בִּזְבָחִים דַּף ס"ז. דּוֹק בָּהֶם אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה:
טז רַשִׁ"י. וְלִרְבוּתָא נָקְטֵי מִנְיָן הַמְרֻבֶּה אַף עַל גַּב דְּהִנּוֹ לְבֶן עַזַּאי. אֲבָל הָיוּ יְכוֹלִים לְפָרֵשׁ אַלִּיבָּא דְתַנָּא קַמָּא, וְשָׁלֹשׁ לְחוֹבָתָהּ, וַהֲווּ מַמָּשׁ שֶׁבַע:
יז דְּאִי חֲצוֹצְרוֹת מַמָּשׁ, הָא תְנַן בְּסוֹף תָּמִיד וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם. עוֹד יֵשׁ לוֹמַר, דְּהַהִיא דְּתָמִיד שֶׁל כֹּהֲנִים וְהָנֵי דְהָכָא שֶׁל לְוִיִּים לִכְלֵי שִׁיר, וּשְׁנֵי מִינֵי חֲצוֹצְרוֹת הָיוּ. תּוֹסָפוֹת:
יח בְּנֵי כוּ'. מֵעַיִם הַדַּקִּים. כְּמוֹ הָדְרָא דְכַנְתָּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יט שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהֵן מַזְקִינִין וְנֶחְלָשִׁים וְיַפְסִיד גּוּפָם, תִּרְבֶּה חָכְמָתָם וְיִתְחַזֵּק שִׂכְלָם וְיוֹסִיפוּ שְׁלֵמוּת. הָרַמְבַּ"ם:
סוף הספר