עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ט
כה בְּעָרְלָה. וְהָא דְלָא תָנֵי אִסּוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן מְקֻדֶּשֶׁת. וּמִיהוּ שִׁיֵּר חָמֵץ בְּפֶסַח וְנוֹתָר וּפִגּוּל, שֶׁאִם קִדֵּשׁ בָּהֶן אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, מְכָרָן כוּ' מְקֻדֶּשֶׁת. הָרַ"ן:
כו אֶת בְּשָׂרוֹ, אַף עַל גַּב דְּשַׁחֲטֵיהּ, כְּעֵין בָּשָׂר. גְּמָרָא:
כז וְקָדָשִׁים אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי מוֹעֲלִין בָּהֶן. רַשִׁ"י:
כח וְהַמְשֻׁלַּחַת מֻתֶּרֶת. וּלְפִי זֶה קַשְׁיָא לִישְׁנָא דְצִפֳּרֵי, דַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר צִפּוֹר. וּמֵהַאי טַעֲמָא כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וּמְשֻׁלַּחַת נַמִּי מִתַּסְרָא מִשְּׁחִיטַת חֲבֶרְתָּהּ עַד הַשִּׁלּוּחַ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
כט בַּגְּמָרָא, אִי מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו וְיוֹצֵא לְחֻלִּין אַף שְׂעַר נָזִיר כוּ', וּבַסֵּיפָא תְנַן דְּאֵין תּוֹפֵס דָּמָיו. וּמְשָׁנֵי מִי קָרִינַן קֹדֶשׁ דְּמַשְׁמַע שֵׁם קְדֻשָּׁה, קָדוֹשׁ קָרִינַן, מַשְׁמַע הוּא קָדוֹשׁ. גְּמָרָא:
ל דְּהָא מִוַעֲרַפְתּוֹ יָלְפִינַן. וּמִיהוּ אֵין כֵּן הֲלָכָה כְּמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב בַּמִּשְׁנָה ג' פֶּרֶק קַמָּא דִּבְכוֹרוֹת:
לא יָכוֹל לֹא יִשְׁחֹט וְאִם שָׁחַט יְהֵא מֻתָּר, תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי יִרְחַק מִמְּךָ וְגוֹ' וְזָבַחְתָּ וְאָכַלְתָּ, מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ בְּרִחוּק מָקוֹם אַתָּה אוֹכֵל, וְאִי אַתָּה אוֹכֵל מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ בְּמָקוֹם קָרוֹב. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לב מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם תֹּאמַר וְהָא הָנֵי זוּזֵי לָאו דִידֵיהּ נִינְהוּ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר הַדָּמִים כֵּיוָן שֶׁמָּכַר לוֹ אִסּוּרֵי הֲנָאָה. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי כְּשֶׁמְּכָרוֹ לְנָכְרִי אוֹ לְיִשְׂרָאֵל וְהִכִּיר בָּהֶם, דַּהֲווּ מָעוֹת מַתָּנָה. הָרֹא"שׁ: