עיקר תוספות יום טוב על משנה פאה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ב
ג זַיִת. לְשׁוֹן הָרַ"מ וְלָמָּה אָמְרוּ זַיִת בִּלְבָד מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חָשׁוּב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ זְמָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד וְהָרַ"שׁ מְפָרֵשׁ דְּמַלְבְּנִים מִלְּשׁוֹן לְבֵנָה, שֶׁכָּל שׁוּרָה רְחוֹקָה מֵחֲבֶרְתָּהּ שִׁעוּר שְׁתֵּי לְבֵנִים דְּהַיְנוּ שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֶׁכָּל לְבֵנָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כִּדְאִיתָא בְּבָבָא בַתְרָא פֶּרֶק קַמָּא מִשְׁנָה א'. אִי נַמִּי כְּגוֹן מַלְבְּנוֹת תְּבוּאָה וּמַלְבְּנוֹת בְּצָלִים דִּלְעֵיל רֵישׁ פֶּרֶק ג' מִשְׁנָה א', וּמַיְרֵי כְּשֶׁאֹרֶךְ הַשּׁוּרָה כְּשִׁעוּר שְׁתֵּי מַלְבְּנוֹת וְיָדוּעַ הָיָה לָהֶן שִׁעוּר הַמַּלְבֵּן, וְלֹא בָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שׁוּרָה אַיְרֵי. אֵינוֹ שִׁכְחָה, כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד בֵּין הַשּׁוּרוֹת דָּמִי לְשָׂדֶה שֶׁעֳמָרֶיהָ מְעֻרְבָּבִין דְּתָנֵי בַּתּוֹסֶפְתָּא שֶׁאֵינוֹ שִׁכְחָה עַד שֶׁיְּעַמֵּר כָּל סְבִיבָיו:
ה כֵּן הוּא בַּתּוֹסֶפְתָּא. וּלְפִי זֶה אִם הִתְחִיל בְּאֵין בּוֹ סָאתַיִם שָׁוִין נְטוֹפָה וְשֶׁאֵינוֹ נְטוֹפָה דְתַרְוַיְהוּ יֵשׁ לָהֶן שִׁכְחָה. וּבְלֹא הִתְחִיל וְאֵין בּוֹ סָאתַיִם חֲלוּקִים, דְּשֶׁאֵינוֹ נְטוֹפָה הֲוָה שִׁכְחָה וּנְטוֹפָה אֵין לוֹ שִׁכְחָה. וְהֵיכָא דְּיֵשׁ לוֹ סָאתַיִם אַדְּרַבָּא חֲלוּקִים בְּהִתְחִיל, דִּנְטוֹפָה אֵין לוֹ שִׁכְחָה וְאֵינוֹ נְטוֹפָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. וּבְלֹא הִתְחִיל שָׁוִין שֶׁאֵין לוֹ שִׁכְחָה. הָרַ"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו אֲפִלּוּ כוּ'. סִרְכָא דְרֵישָׁא נָקְטֵיהּ, דְּהָכָא לָאו רְבוּתָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: