עיקר תוספות יום טוב על משנה פאה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א וְהַשְּׁלוּלִית לֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי דְּזוּטָר מִנַּחַל. הָרַ"שׁ:
ב הַקָּבוּעַ כוּ'. וְהַשְׁתָּא כֻּלְּהוּ צְרִיכֵי, דְּאִי תָנָא דֶּרֶךְ הָרַבִּים לְמֵימְרָא דַּאֲפִלּוּ לְאִילָן אֵינוֹ מַפְסִיק וּשְׁבִיל הַיָּחִיד דַּאֲפִלּוּ לִזְרָעִים מַפְסִיק וְלִשְׁתֹּק מִכֻּלְּהוּ, הֲוָה אֲמֵינָא דֶּרֶךְ הַיָּחִיד דְּלֹא קָבוּעַ גָּרַע מִשְּׁבִיל הַיָּחִיד דְּקָבוּעַ וּשְׁבִיל הָרַבִּים דְּקָבוּעַ עָדִיף לְהַפְסִיק לְאִילָן מִדֶּרֶךְ הָרַבִּים דְּלֹא קָבוּעַ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג מַשְׁמַע דְּהָא חֲרוּשָׁה מִיהָא הֲוֵי. וְקָשֶׁה דְּאִם כֵּן הַיְנוּ נִיר. וְהָרַ"מ פֵּרֵשׁ בּוּר, הָאָרֶץ שֶׁלֹּא זְרוּעָה וְלֹא נֶעֶבְדָה אֲבָל נִשְׁאֲרָה שְׁמָמָה, וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַ"ב מִשְׁנָה א' פֶּרֶק ב' דְּכִלְאַיִם וְסוֹף פֶּרֶק ד'. (וְכֵן מַשְׁמַע מִלְּשׁוֹן הָרַ"ב מִשְׁנָה ב' מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם):
ד חָרָשׁ. אֶת מְקוֹם הַקָּרְחָה וַהֲוָה לֵיהּ שְׂדֵה נִיר. לֹא חָרַשׁ לֹא. דְּקוֹצֵר לְשַׁחַת תְּחִלַּת קְצִירָה הִיא וְכִי גָמַר בִּישׁוּלַיְהוּ וְקָצַר לֵיהּ לְכֻלֵּי שָׂדֶה כְּגוֹמֵר קְצִירָתוֹ דָּמִי, וּפֵאָה אַחַת עַל הַכֹּל. רַשִׁ"י מְנָחוֹת דַּף ע"א: