עיקר תוספות יום טוב על משנה ערכין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ה
טו אֵין כוּ' חֲצוֹצְרוֹת. לֹא אִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָא. וְאֶפְשָׁר דִּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרוֹת תַּרְתֵּי בְמַשְׁמַע. אִי נַמִּי דוּמְיָא דְשֶׁל מֹשֶׁה דִּכְתִיב עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת [בְּמִדְבָּר י]:
טז דְּכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחַן בַּקְּרָא שֶׁחִפְּשׂוּ אַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים כֹּהֲנִים לִתְקֹעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת וְלֹא יוֹתֵר, שְׁמַע מִנַּהּ דְּעַד מֵאָה עֶשְׂרִים הָוֵי הִדּוּר מִצְוָה וְאֵין צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ יוֹתֵר אַחַר כֹּהֲנִים. אִי נַמִּי, דְּהָא פְּשִׁיטָא דְּאֵין מוֹסִיפִין עַד עוֹלָם, שֶׁאִם יוֹסִיפוּ יוֹתֵר, עַרְבּוּב קָלָא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יז וְאֵין רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַהַקָּשָׁה הַהֲמוֹנִית שֶׁיָּקִישׁוּ חֲתִיכָה נְחֹשֶׁת עַל חֲתִיכָה כָּמוֹהָ בְּלִי לִמּוּד מְלָאכוּתִי, אֲבָל הִיא כְמוֹ הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת שֶׁיִּתְקְעוּ בָּהּ בַּפֶּה וְגַם בְּמִשְׁמוּשׁ יָדַיִם כְּדֶרֶךְ כְּלֵי שִׁיר. שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים: