עיקר תוספות יום טוב על משנה ערכין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
ה שֶׁכָּל חֵלֶק, אֶחָד מֵאֶלֶף וּשְׁמוֹנִים לְשָׁעָה. וְהַשְּׁתֵּי יָדוֹת הֵם שְׁנֵי שְׁלִישִׁיּוֹת. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ יִהְיֶה בְמִקְצָת הַיּוֹם, עַד שֶׁיִּהְיֶה מִקְצָת הַיּוֹם מֵחֹדֶשׁ הֶעָבָר וּמִקְצָתוֹ מֵהַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר עַד חֹדֶשׁ יָמִים [בְּמִדְבָּר יא], מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁיָּמִים אַתָּה מְחַשֵּׁב לְחֹדֶשׁ, וְאֵין אַתָּה מְחַשֵּׁב שָׁעוֹת. הָרַמְבַּ"ם:
ז לְפִי שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ הַיִּתְרוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְשִׁוּוּי מַשְׁלִימִים שְׁנַיִם מְלֵאִים, וּלְפִיכָךְ לְשָׁנָה הַבָּאָה יֶחְסְרוּ: