עיקר תוספות יום טוב על משנה עירובין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ב
ו וּבִתְרוּמָה. כֵּן הַגִּרְסָא בִּסְפָרִים מְדֻיָּקִים וּבָרִי"ף. וְהָכִי מִסְתַּבְּרָא, דְּמַאי שְׁנָא תְּרוּמָה מֵחַלָּה. וּמַתְנִיתִין [דִּוְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה] כְּסוּמְכוֹס, וְאֵינָהּ הֲלָכָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ז הַטַּעַם דְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין הוֹאִיל וְאַסְמְכוּהוּ אַקְּרָא הֶחְמִירוּ וְלֹא הֵימְנוּהוּ רַבָּנָן לְקָטָן. תּוֹסָפוֹת. וְהָרִי"כ פֵּרֵשׁ דְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת דְּקָנֵי מִמֵּילָא כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ו' מִשְׁנָה ה' בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שֻׁתָּף עִם שְׁכֵנָיו אֵין צָרִיךְ לְעָרֵב, וּלְפִיכָךְ קָטָן גּוֹבֶה אוֹתוֹ וְלֹא אִכְפַּת לָן שֶׁהֲרֵי הוּא אֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בּוֹ כְּלוּם, אֲבָל בְּעֵרוּבֵי תְּחוּמִין צָרִיךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר בְּמָקוֹם עֵרוּבִי זֶה תְּהֵא שְׁבִיתָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, וְהוּא לָאו בַּר דַּעַת הוּא: