עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה יא
כט וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ עַל כָּל זֶה כוּ'. לָכֵן נִרְאֶה לְרַבֵּנוּ תָם לְהַעֲמִיד מִשְׁנָתֵנוּ בְּיֵשׁ מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם, וּבִדְלָא כָתַב לוֹ הַנָּכְרִי הִתְקַבַּלְתִּי, וְהִלְכָּךְ בְּעִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים דָּרִים בָּהּ וּפֶתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יֵינוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מֻתָּר, כֵּיוָן דְּמַפְתֵּחַ וְחוֹתָם בְּיָדוֹ, שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים יָרֵא פֶן יִרְאֵהוּ יִשְׂרָאֵל טוֹרֵחַ וּמְזַיֵּף [וְיַגִּיד לַיִּשְׂרָאֵל שֶׁטִּהֲרוֹ] וְיַפְסִיד לִמְכֹּר יֵינוֹ כוּ'. וְסֵיפָא דְקָתָנֵי וְהַלָּה כוֹתֵב כוּ' הָוֵי יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהִלְכָּךְ בְּמַפְתֵּחַ וְחוֹתָם שָׁרֵי. אֲבָל בְּלֹא מַפְתֵּחַ וְחוֹתָם אֵין לְהַתִּיר, כֵּיוָן שֶׁבִּרְשׁוּת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים דִּבְקַל יְנַסְּכֶנּוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ כוּ'. דְּחוֹשֵׁשׁ הוּא אַף בַּלֵּילוֹת, שֶׁאִם לֹא יִרְאֶנּוּ זֶה יִרְאֶנּוּ זֶה, דַּאֲפִלּוּ בַלֵּילוֹת אֵין רֶגֶל כָּל הָעוֹלָם כָּלָה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים. רַשְׁבָּ"א:
לא שׁוֹמֵר. תֵּימַהּ, דְּהַיְנוּ רֵישָׁא יִשְׂרָאֵל וְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים דָּרִין בָּהּ כוּ'. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאַשְׁמְעִינַן דַּאֲפִלּוּ בְיִשְׂרָאֵל חַד סַגִּי. תּוֹסָפוֹת:
לב דְּחָיְשִׁינַן לְגוֹמְלִין. גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י אַף עַל גַּב דְּהַאי עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהַבַּיִת שֶׁלּוֹ יִחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא נָגַע, דְּנִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב, חָיְשִׁינַן דִּלְמָא שָׁבֵיק לֵיהּ לָעוֹבֵד כּוֹכָבִים חֲבֵרוֹ בַּעַל הַיַּיִן דְּלֹא מִרְתַּת לְנַסּוֹכֵי, כִּי הֵיכִי דַהֲדַר יִשְׂרָאֵל וְזָבֵין מֵהַאי עוֹבֵד כּוֹכָבִים זִמְנָא אַחֲרִינָא וּמַפְקִיד לֵיהּ גַּבֵּי הַהוּא דְלִשְׁבִיק לֵיהּ לְנַסּוֹכֵי: