עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ח
כט בְּצִלָּהּ. מִשּׁוּם דְּקָא מִתְהַנֵי מֵעֲבוֹדָה זָרָה. וְדַוְקָא לֵישֵׁב, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִשְׁהֶה בִישִׁיבָתוֹ וְאָתֵי לְכַוּוֹנֵי. דְּאִי לָאו הָכִי קַיְמָא לָן אֶפְשָׁר וְלֹא מְכַוֵּין שָׁרֵי. אֲבָל הַעֲבָרָה בְעָלְמָא שָׁרֵי. וְתַחְתֶּיהָ דְאָסוּר מִשּׁוּם טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה. הָרַ"ן:
ל וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא עָבְרָה מִדַּת אֹרֶךְ הַצֵּל אֶת מִדַּת גֹּבַהּ קוֹמַת הָאִילָן הַצֵּל עָב וְחָשׁוּךְ. מִכָּאן וָאֵילָךְ הַצֵּל דַּק וְקָלוּשׁ. רַשִׁ"י:
לא טָמֵא. מַאי טַעֲמָא, אִי אֶפְשָׁר דְּלֵיכָּא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה (וְנִמְצָא הָאִילָן מַאֲהִיל עַל הַתִּקְרֹבֶת וְעָלָיו). מַנִּי, רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא הוּא, דְּאָמַר מִנַּיִן לְתִקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּטַמֵּא בְאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּצָּמְדוּ וְגוֹ' וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים [תְּהִלִּים קו], מַה מֵּת מְטַמֵּא בְאֹהֶל אַף תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ'. גְּמָרָא. וְדַוְקָא תִקְרֹבֶת, אֲבָל בָּאֱלִיל עַצְמָהּ לֵיכָּא טֻמְאַת אֹהֶל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לב וְעָבַר. בִּדְאִיכָּא דַרְכָּא אַחֲרִינָא (הַקָּצָר כָּזֶה. תּוֹסָפוֹת) מִשּׁוּם הָכִי דִיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לֹא. אֲבָל בִּדְלֵיכָּא דַרְכָּא אַחֲרִינָא עוֹבֵר אַף לְכַתְּחִלָּה. גְּמָרָא:
לג וּקְרָא דְמַיְתִינַן, אַסְמַכְתָּא הִיא. רַשִׁ"י:
לד אֲבָל כוּ'. וְלֹא קָתָנֵי וְאִם זָרַע אָסוּר כְּמוֹ דְאִם עָבַר טָמֵא, דְּלֹא אָסְרוּ הַהֲנָאָה בְדִיעֲבַד. הָרֹא"שׁ:
לה וְלֹא קַיְמָא לָן כְּמַתְנִיתִין דַּאֲבָל לֹא בִימוֹת הַחַמָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: