עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ז
לד וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחָלָב טָמֵא אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל:
לה וְהַדְּבַשׁ. לְמַאי נֵחוּשׁ לֵיהּ, אִי מִשּׁוּם עֲרוֹבֵי [שֶׁמָּא עֵרֵב בּוֹ יָיִן], מִסְרָא סָרֵי. אִי מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי נָכְרִים, הָא נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי. אִי מִשּׁוּם גִּעוּלֵי נָכְרִים, נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא וּמֻתָּר. גְּמָרָא:
לו מְסַיֵּם הָרַמְבַּ"ם, וְגַם אוֹתָן הַחַלּוֹת לֹא תַכְשִׁיר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבַשׁ מַכְשִׁיר מִכְּלַל הַשִּׁבְעָה מַשְׁקִין, לְפִי שֶׁהוּא בְאוֹתָהּ שָׁעָה כְעֵין אֹכֶל לֹא מַשְׁקֶה, עַד שֶׁמַּתִּיכִין אוֹתוֹ וּמוֹצִיאִין דִּבְשׁוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לז שֶׁאֵין דַּרְכָּן כוּ'. וְלֹא גָזְרִינַן אַטּוּ דַרְכָּן. הָרַ"ן:
לח וְעָלֶה כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, דְּלֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַקּוּרְטִין שֶׁבָּהּ. כְּלוֹמַר הַנִּדְבָּקוֹת בֶּעָלִין. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עֵרְבוּ בָהֶן מֵאוֹתָן קוּרְטִין שֶׁחָתְכוּ מִן הֶעָלִין בְּסַכִּינָא דְנָכְרִי וְנוֹתְנִין בֶּעָלִין, מִשּׁוּם דְּאִי אִיתָא דְהָכִי הֲוָה מִשְׁרָק שָׁרְקִי, כְּלוֹמַר נוֹפְלִין הָיוּ מִן הֶעָלִין. הָרַ"ן:
לט וְנִרְפּוּ מֵחֲמַת שַׁמְנָן. רַשִׁ"י. וּבַגְּמָרָא, פְּשִׁיטָא, לֹא נִצְרְכָה אַף עַל גַּב דְּרָפוּ טוּבָא. מַהוּ דְתֵימָא חַמְרָא רְמָא בְהוּ, קָמַשְׁמַע לָן הָנֵי מֵחֲמַת מִשְׁחָא הוּא דְרָפוּ:
מ דִּמְקַלְקֵל לְהוּ. הָרַ"ן:
מא דִּתְרוּמָה אֵין דָּמֶיהָ יְקָרִים, שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לַכֹּהֲנִים. רַשִׁ"י: