עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה ב
ז סָבַר, שַׁיּוֹלֵי מְשַׁאֵיל לֵיהּ (לְנַסּוֹתוֹ אִם אוֹמֵר לוֹ אֱמֶת), וְכִי הֵיכִי דִמְשַׁאֵיל לֵיהּ מְשַׁאֵיל לֶאֱינִישׁ אַחֲרִינָא, וַאֲתָא הַהוּא גַבְרָא לְאוֹרוֹעֵי נַפְשֵׁיהּ. גְּמָרָא:
ח בְּכָל מָקוֹם. אֲפִלּוּ בִשְׁבִילֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁעוֹבְרִין שָׁם תָּדִיר. שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ צַוָּארוֹ בְתַעַר. רַשִׁ"י:
ט בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. פֵּרוּשׁ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רְגִילִים בְּנֵי אָדָם כָּל כָּךְ. [אֲבָל בְּיִחוּד מַמָּשׁ לֹא אִצְטְרִיךְ, דְּתֵיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְכֵן יֵשׁ לְפָרֵשׁ לְעֵיל גַּבֵּי מֵנִיקָה. תּוֹסָפוֹת]:
י פֵּרוּשׁ, לִרְאוֹת אִם מְסַפֵּר יָפֶה בְּאֻמָּנוּת, וְסָבַר הַנָּכְרִי כֵיוָן דְּקָפֵיד אַהָכִי וְכוּ'. רַשִׁ"י: