עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א הָרְבִיעָה. וּבְנֵי נֹחַ נֶאֶסְרוּ בָהּ, דִּכְתִיב וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד [בְּרֵאשִׁית ב], יָצְאוּ בְהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף. וְיֵשׁ כָּאן לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. רַשִׁ"י. וְהָא דְלִמְכֹּר לָהֶם תַּלְיָא בְמִנְהָגָא, הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּעַל בְּהֶמְתּוֹ חָס עֲלַהּ שֶׁלֹּא תֵעָקֵר. גְּמָרָא:
ב הָעֲרָיוֹת. גְּמָרָא. וְתֵיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם שְׁפִיכוּת דָּמִים. וּמְשָׁנֵי, אִשָּׁה כְלֵי זֵינָהּ עָלֶיהָ. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת לְפִי שֶׁהִיא אֻמְלָלָה וּשְׁפָלָה וְאֵינָהּ בַּת מְרִיבָה כְאִישׁ, [מְרַחֲמִין עָלֶיהָ וְאֵין הוֹרְגִין אוֹתָהּ]:
ג וַאֲפִלּוּ הָכִי לֹא שַׁרְיָא אֶלָּא בִרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּאוֹת ו':
ד בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית. מִפְּנֵי שֶׁמְּגַדֶּלֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. בְּרַיְתָא:
ה אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה כוּ'. יְרוּשַׁלְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר [יְשַׁעְיָה מט] וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקוֹתַיִךְ. הָרֹא"שׁ:
ו בִּרְשׁוּתָהּ. דְּיִשְׂרְאֵלִית. אֲבָל לֹא תִמְסְרֶנּוּ לְהוֹלִיכוֹ בְּבֵיתָהּ, שֶׁלֹּא תַהַרְגֶנּוּ. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: