עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח · משנה ז
טו בְּנַפְשָׁן. דּוּמְיָא דְמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל דְּנִתָּן רְשׁוּת לַהֲרֹג הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת, שֶׁהוּא כְדֵי לְהַצִּיל, שֶׁבְּיָדוּעַ שֶׁלְּהָרְגֵהוּ בָא:
טז וְנִדְרָשׁ מִקְרָא וּמָסֹרֶת. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יז דְּלֹא נִתָּן לְהַצִּיל בְּנַפְשָׁם אֶלָּא מִדָּבָר שֶׁהוּא עֶרְוָה וְיֵשׁ בָּהּ קָלוֹן וּפְגָם לַנִּרְדָּף. רַשִׁ"י. דּוּמְיָא דְּנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה:
יח וְאִי כָתַב רַחֲמָנָא חֵטְא, הֲוָה אֲמֵינָא אֲפִלּוּ חַיָּבֵי לָאוִין, כְּתַב רַחֲמָנָא מָוֶת כוּ'. וְלִכְתּוּב חֵטְא מָוֶת וְלֹא לִכְתּוּב נַעַר נַעֲרָה (שֶׁהֲרֵי הֵן בַּכְּלָל), אִין הָכִי נַמִּי, וְנַעַר נַעֲרָה חַד לִמְעוּטֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְחַד לִמְעוּטֵי בְהֵמָה. גְּמָרָא: